תביעת לשון הרע נגד בנק לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת לשון הרע נגד בנק לאומי: בפניי תביעה לפיצויים על פי פקודת הנזיקין, וחוק איסור לשון הרע. התובעת, היתה בזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה בעלת חשבון בנק אצל הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"). לדבריה היא היתה לקוחה ותיקה בסניף מגדל הנביאים, שם נהלה חשבון בנק אשר מספרו 348686166, עוד משנת 1986 לערך. ביום 9.2.00 הגיעה התובעת לטענתה, עם סכום כסף של 59,000 ₪ במזומן, בכדי להפקידו בחשבונה שבבנק. התובעת הגיעה לנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת"), אשר ספרה את השטרות שניתנו לה, הן ידנית והן באמצעות מכונה מיוחדת המיועדות לצורך זה. התובעת התכוונה להפקיד את הכסף לתוכנית חסכון סגורה, ועל כן ביקשה כי ינתן לה פטור מעמלת ההפקדה. לשם כך היא הופנתה לסגן מנהל הסניף, אשר הסכים לתת פטור בשיעור 50% מעמלת ההפקדה. לדברי המבקשת בהיותה אצל סגן המנהל היא השאירה את הכסף אצל הנתבעת. תהליך ההפקדה הושלם ואף נמסר לידי התובעת אישור על הפקדת הסכום ולאחר מכן היא עזבה את סניף הנתבע. כעבור שעתיים התקשרו מאצל הנתבע לתובעת והודיעו לה שנפלה טעות בדבר ההפקדה. בהגיעה לסניף הובהר לה שמהסכום שהפקידה, חסר סך של 3,100 ₪. לטענת התובעת, בטרם עלה בידה להגיב לטענה הנ"ל, הטיחה בה הנתבעת אשמות שווא, בפני כל עובדי הנתבע הנוכחים במקום וקראה לה "גנבת, שניסתה להונות את הבנק". לנגד עיני כל עובדי הנתבע נלקחה התובעת לסגן המנהל, אשר הודיע לה שיתלונן במשטרה על זה שניסתה להונות את הבנק. מהלך העניינים לווה בצעקות של הנתבעת, תוך השמעת טענות חסרות בסיס וכינויי גנאי כגון - "גנבת" שהונית את הנתבע, לטענתה. בימים שלאחר האירוע, כאשר שבה התובעת לסניף, נתקלה ביחס קשה מצד הפקידים, אשר לא היו מוכנים להעניק לה השירותים אותם ביקשה; ועל כן, היא נאלצה לסגור את חשבון הבנק ולהפסיד זכויות רבות ותנאים שרכשה במהלך השנים שהקנו לה מוניטין, מעמד ואמינות אצל הנתבע, כמוסד בנקאי. התובעת פונה לבימ"ש ומבקשת שיחייב את הנתבעים בתשלום פיצויים על נזקיה בשל עוגמת נפש אשר נגרמה לה בגלל פרסום לשון הרע, והטחת האשמת שווא ע"י הנתבעים. כמו כן היא טוענת שנגרם לה נזק כלכלי בשל סגירת חשבון הבנק אצל הנתבע, כל זאת כתוצאה מרשלנותם של הנתבעים. טענות המשיבים המשיבים טוענים שהתובעת לא הרימה את נטל הראיה ולא הוכיחה את הפרת חובת הזהירות ע"י הנתבעים ו/או לא הוכיחה את יסודות עוולת לשון הרע וכמו כן לא הניחה תשתית ראיתית לקיומו וגרימתו של נזק כלשהו. הנתבעים טוענים שאין כל בסיס ואין שחר לדברי התובעת ולטענותיה ועל כן הם מבקשים לדחות את התביעה ולחייב את המבקשת בהוצאות. דיון והכרעה גרסת התובעת תמוהה, בלשון המעטה. הנתבעים זיכו אותה בסכום ההפקדה על אף שטענו כי היא הפקידה סכום יותר נמוך, מה גם שגרסת עדי הנתבעים אינה נקייה מספקות. הם ספרו את הכסף ואף מסרו לידי התובעת אישור על ההפקדה ורק כחלוף מספר שעות הזעיקו אותה בחזרה לבנק. זאת ועוד, הנזק הינו יסוד מיסודות עוולת הרשלנות. לא זו בלבד שהעוולה לא הוכחה אלא גם, לטעמי, נזק במקרה זה, לא נגרם לתובעת. יתכן שנגרמה לה אי נעימות ועצם בדיקת הנושא גרמה לה חוסר נחת ולא מעבר לכך. המבקשת טענה לגבי הנזק בשפה רפה ביותר הן בכתב התביעה והן בסיכומים. מחומר הראיות עולה שהתובעת לא הביאה בדל של ראיה לטענה שנגרם לה נזק עקב מעשה או מחדל של הנתבעים. עדותה של המבקשת הינה עדות יחידה על כל המשמעות הראיתית שיש לייחס לכך, מכח סעיף 54 לפקודת הראיות. גם עדי הנתבעים אינם עדים נטרליים ואובייקטיביים, כי הרי הם צד מעוניין בתוצאות ההליך. לאחר שבחנתי מכלול הראיות שהובאו בפני, וגם אם אינני מוכן לסמוך ידי על עדי הנתבעים, הרי שאין זה פוטר את התובעת מחובתה להוכיח תביעתה, ובחובה זו היא לא עמדה. על יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. בהתחשב בקביעות הנ"ל והעובדה שגם לתובעת נגרמה אי נוחות מהבירור שהנתבעים עשו וההוצאות של הליך זה, אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות. על כן, כל צד ישא בהוצאותיו.בנקלשון הרע / הוצאת דיבה