אהרון ברק בספרו פרשנות במשפט - פרשנות החקיקה (כרך שני, 1993) בדונו במושג "תכלית החקיקה" כותב כך: "תכלית החקיקה היא מושג נורמטיבי. היא פרי הקונסטרוקציה המשפטית. היא תולדה של הפעלת קריטריונים פרשניים נורמטיביים, הנקבעים על-ידי השיטה הפרשנית התכליתית. " (שם, בעמ' 713). "הפרשן למד על תכלית החקיקה ממקורות שונים. לשון החקיקה, ההיסטוריה שלה והמבנה החוקתי והשיטתי שלה, משמשים כולם מקורות לתכלית החקיקה. מהם שואב הפרשן נתונים על תכלית החקיקה. בכל הנוגע לתכלית החקיקה, פעילותו הפרשנית היא דו-שלבית. בשלב הראשון הפרשן מאתר את תכלית החקיקה כפי שהיא עולה מכל אחד ממקורותיה. הוא בוחן כל מקור בנפרד, תוך שהוא חושף או בוחר את התכליות השונות של דבר החקיקה, כפי שהן מתבקשות מתוך מקור זה. כאשר המקור מצביע על תכלית אחת ויחידה, הפרשן יסתפק בתכלית זו, וכאשר המקור מצביע על מספר תכליות על הפרשן לאתר, לחשוף ולגבש תכליות אלה.... לעתים התכליות העולות מהמקורות השונים הן שונות באופיין ובהיקפן. יש והן סותרות זו את זו. במצב דברים זה, עובר הפרשן לשלב השני של פעילותו הפרשנית בכל הנוגע לתכלית החקיקה. מתוך מגוון האפשרויות עליו לבחור בתכלית אחת ויחידה, אשר תשמש את השופט לפירוש דבר החקיקה, והשופט יתן לדבר החקיקה את המשמעות המגשימה בצורה הטובה ביותר אותה תכלית" (שם, בעמ' 714) ביקורת שיפוטית