קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תכנון דירה לנכה: 1. הצדדים התקשרו בהסכם, לפיו הנתבע יתכנן עבור התובעים בית מגורים, וכן 4 יחידות נופש, מתוכן אחת המותאמת לשימושו של נכה. גם ביתם של התובעים אמור היה לשרת את התובעים, וביניהם התובע מס.2 שהינו נכה על כיסא גלגלים. 2. על פי האמור בכתב התביעה, נערכו בין הצדדים שני חוזים, האחד ע"ס 1,600$ בתוספת מע"מ, והשני ע"ס של 2,000$ ללא מע"מ. התובעת טוענת, כי עריכת שני החוזים הינה בניגוד לחוק. הצדדים הסכימו, כי אם ההתקשרות תופסק ביניהם, ישלמו התובעים הסכום המגיע לנתבע עבור כל שלב בו הופסקה עבודתו. התובעים טוענים, כי לא ניתנה להם כל תמורה לכספים ששולמו על ידם. לא נתקבלה כל סקיצה היכולה לשמש לצרכיו של נכה. כך למשל, חדרי הילדים נמצאים במפלס תחתון, תוך ירידה ב-7 מדרגות. כך גם ביחס לחדר המשפחה. המסדרונות והפתחים הם צרים. לאחר שהקשר בין הצדדים התקיים במשך 3 חודשים, התובעים התייאשו מבקשתם לקבל סקיצות משופרות, הסקיצות שנמסרו להם בכל פעם היו גרועות יותר. בשלב זה קיבל הנתבע 700$ על חשבון עבודתו. התובעים ביקשו להפסיק את הקשר. הנתבע דרש כי ישולם לו סכום נוסף של 300$. התובעים דורשים לפצות אותם על 4 חודשים בהם טורטרו ללא הפסק לטענתם, תקופה שבמהלכה לא יכלו להתקדם עם הפרוייקט אותו לקחו על עצמם. לטענתם, גם אם הנתבע זכאי לתשלום תמורת העבודה שביצע, הרי לכל היותר מדובר ב-35% מתוך 1,600$ על פי החוזה שנחתם בין הצדדים, ולא מעבר לכך. התובעים דורשים גם פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה להם. התובעים דורשים לקבל חזרה הסכום ששולם על ידם, וכן פיצוי בסך 7,500 ₪. 3. בכתב הגנתו ובתביעה שכנגד שהגיש הנתבע נטען בתמצית, כי כל התוכניות שהוגשו לתובעים תואמות את הוראות החוק הרלוונטיות המתייחסות לנכה בכיסא גלגלים. בין הצדדים הוסכם על עלות תכנון של 3,600$ + מע"מ. הנתבעים הם אלו אשר ביקשו לפצל את ההסכם, באופן ש-1,600$ ישא מע"מ, ו-2,000$ ללא מע"מ. בכל מקרה, הנתבע התכוון לדווח על כל ההכנסות. בפועל קיבל מהנתבעים 1,000$. על פי ההסכם בין הצדדים, זכאי הנתבע ל-35% מעלות התכנון לפי ההסכם שנחתם בין הצדדים, וסכום זה עומד על 1,360$. הואיל ושולמו 1,000$, הוא מבקש לחייב את התובעים לשלם לו את היתרה ע"ס 360$. לגוף הענין טוען הנתבע, כי הכין כמה תוכניות חלופיות אשר כולן כוללות פשרה מבחינת הנגישות לנכה, והן נדונו עם התובעים. נשקלו כל האפשרויות והאילוצים, ובסופו של דבר התובעים אישרו את החלופה, אשר מביאה בחשבון את הדרישות לנגישות נכה מצד אחד, ואת האילוצים הנובעים מהשטח הכולל של הבניה והמגרש עליו הוא נבנה, מצד שני. בכתב הגנתו מפרט הנתבע את כל הפעולות שנעשו על ידו, עד לשלב שבו התובעים ביקשו להפסיק את ההתקשרות ביניהם. הנתבע טוען, כי השקיע השקעה מרובה בהכנת התוכניות, וביצע פעולות מעבר למוסכם בין הצדדים, לרבות ביקור בדירות נופש במקומות שונים ופגישה עם התובעים בביתם על מנת להקל עליהם נוכח נכותו של התובע. בכתב התביעה שכנגד שהגיש טוען הנתבע, כי הוא זכאי לסכום של 18,182.50 ₪, סכום זה תוקן על ידו והועמד על סכום של 8,800 ₪. בכתב התביעה שכנגד הוא טוען לפיצוי על כל ההוצאות הנוספות שנגרמו לו עקב שירותי התכנון שהעניק מעבר להסכם ההתקשרות, והכוללות 65 שעות עבודה משרדית בסך כולל של 10,239 ₪ לפי 30$ לשעה בצירוף מע"מ, החזר הוצאות נסיעה בגין 5 פגישות עבודה בביתם של התובעים, וכן נסיעת סיור ברמה בסכום כולל של כ-1,300 ₪, וכן 42 שעות עבודה (!) עקב הגשת התביעה. 4. לא מצאתי ממש בתביעת התובעים. התובעים מלינים על כך, שכעבור 3 חודשים ממועד ההתקשרות לא קיבלו מהנתבע תוכניות לשביעות רצונם. מהנספחים לכתב ההגנה וכן מעדויותיהם של הצדדים בפני עולה, כי הנתבע הכין מספר תוכניות ואחת מהן צורפה לכתב ההגנה, ולפיה נמסר לתובעים סט תוכניות מתוקנות ביום 16.6.03. אין לומר, כי הנתבע לא הזדרז ולא ביצע העבודה שהוטלה עליו תוך זמן סביר. גם אם היו בין הצדדים חילוקי דעות ביחס לאופן התכנון, אין ספק כי הנתבע ביצע עבודה בהיקף לא מבוטל, ועל עבודה זו הוא זכאי לתמורה. המדובר בבית מגורים בעל דרישות מיוחדות בלתי שיגרתיות, שכן הוא אמור להתאים לנכה עם כיסא גלגלים, ובנוסף לכך 4 יחידות אירוח, האחת מהן עם נגישות לנכה. מדובר איפא בתכנון מורכב ויוצא דופן, ומטבע הדברים תכנון מסוג זה אורך זמן, ותקופה של 3 חודשים, הינה תקופה סבירה למדי לתכנון ראשוני אשר נמסר לתובעים על ידי הנתבע. העובדה שהתכנון לא סיפק את התובעים אינה מוכיחה, כי עבודתו של הנתבע היתה לקויה. התובעים בחרו להפסיק את ההתקשרות, ובהתאם להסכם בין הצדדים זכאי התובע ל-35% מעלות התכנון. על כך אין הצדדים חלוקים. המחלוקת מתמקדת בשאלה, אם יש לקבוע 35% מהחוזה שנחתם ולפיו התמורה היא 1,600$ בצירוף מע"מ, או על פי התמורה הכוללת של 2,000$ נוספים, שגם עליהם הוסכם. העובדה שנחתמו שני חוזים שירתה מטבע הדברים את שני הצדדים, ואף אם הדבר נעשה בחטא, הרי שהתובעים שותפים לחטא זה, שכן הדבר נעשה על דעתם. אין מקום להטיל האחריות לכך רק על הנתבע. הצדדים סיכמו על תמורה של 2,000$ + 1,600$ בצירוף מע"מ, והתובע זכאי איפא ל-35% מהסכום הכולל. 5. הנתבע העלה בכתב התביעה שכנגד טענות בדבר זכאותו לתשלום נוסף בגין העבודה שהשקיע מעבר להסכם בין הצדדים. לא מצאתי בטענות אלה ממש. לא נטען ולא הוכח, כי התובעים (הנתבעים בתביעה הנגדית) הסכימו לשלם סכום כלשהו בנוסף לסכומים בגינם חתמו הצדדים על הסכם, וגם אם הנתבע תרם שעות עבודה מרובות, השכר שנקבע בהסכם בין הצדדים כולל שעות עבודה אלה, ואין הנתבע זכאי לשכר נוסף. תמוהה במיוחד טענתו כי הוא זכאי ל-42 שעות (שהם שבוע עבודה של עובד ממוצע) בשל הגשת התביעה נגדו. יחד עם זאת כאמור, זכאי הנתבע לתשלום של 360.80$ כפי שגם טען בכתב הגנתו בגין ההפרש בין הסכום המגיע לו על פי השלב בו הופסקה ההתקשרות, לבין הסכום ששולם לו בפועל. סכום זה שווה ל-1,600 ₪ (כולל מע"מ). 6. לסיכום, התביעה נדחית. התביעה הנגדית מתקבלת בחלקה, ולפיה אני מחייבת את התובעים (הנתבעים בתביעה שכנגד) לשלם לנתבע (התובע בתביעה שכנגד) 1,600 ₪ בצירוף הוצאותיו בהליך זה בסך 300 ₪ (בבית משפט לתביעות קטנות אין הצדדים זכאים להיות מיוצגים, וממילא אינם זכאים לשכ"ט עו"ד גם בגין הכנת כתבי הטענות). סכום זה ישולם תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. נכותהתאמת דיורמקרקעין