כיצד עושים השוואה בין תעריפי ארנונה ? שלב ראשון בבחינת היחס בין תעריפי הארנונה בנכסים שונים או באזורים שונים הינו קביעת הקריטריונים הרלבנטיים להשוואה. חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים") קובע כי יש להביא בחשבון שלושה מבחנים; סוג הנכס, שימושו ומיקומו (ראו ה' רוסטוביץ פ' גלעד ארנונה עירונית כרך א' 484 (2001)). מבחנים אלו הינם מבחנים כלליים ואינם נותנים מענה ברור מה הם המבחנים ומה הן אמות המידה להבחנה בין נכסים שונים ולקביעת היחס בין תעריפי הארנונה שיוטלו על כל אחד מהם. השיקולים שנזכרו בפסיקה היו בעיקר שיקולים כלכליים, כגון מידת ההנאה שמפיק הנישום מהנכס - כלומר הרווחיות מפעילות העסק (ראה למשל בג"צ 345/78 ירדניה חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו, פ"ד לג(1) 113, 120 (1978); בג"צ 397/84 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' עיריית גבעתיים, פ"ד לט(2) 13, 20 (1985)); מידת יכולתו הכלכלית של הנישום לשאת בנטל (ראה למשל בג"צ 1355/93 ועד מעקב לעניין ארנונה ירושלים נ' ראש עיריית ירושלים (ניתן ביום 27/1/94); בג"צ 764/88 לעיל בעמ' 802) וכדומה. בתי המשפט אף הכירו באפשרות כי מיהות המשתמש בנכס -המחזיק- תוכל לשמש מבחן לקביעת תעריפי הארנונה (ע"א 8588/00 הנ"ל; עע"מ 3832/07 עיריית עפולה נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 21/12/10); רע"א 11304/03 כרטיסי אשראי לישראל נ' עיריית חיפה (ניתן ביום 28/12/05)). גם שווי הנכס הוכר כמבחן לגיטימי להבחנה בין נכסים שונים, אף כי מבחן זה לא שימש בפסיקה כמבחן יחיד ואף הועלו ספקות לגבי השימוש בו (ראו למשל השופט לוין בבג"צ 456/83 ברוידא נ' עיריית רעננה, פ"ד לח(1) 359, 362 (1983); בג"צ 1355/93 לעיל עמ' 4; עע"מ 9401/06 הנ"ל פסקה 24). מבחן שווי הנכסים עשוי לשמש כמבחן עזר לקביעת יכולתם הכלכלית של המחזיקים לשאת בנטל המס. כך למשל ניתן להניח כי מי שמחזיק בדירת מגורים ששווייה גבוה, הינו בעל יכולת כלכלית גבוהה מאשר מי שמחזיק בדירה ששווייה נמוך. כך גם לגבי הערכת שווי נכסים מסחריים, שכן בדרך כלל שווי שוק של נכס מסחרי, כגון חנות, משקף את פוטנציאל הרווחיות של העסק (ראו ה' רוסטוביץ פ' גלעד הנ"ל עמ' 487). ארנונה