קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקיפת אדם מבוגר בגן ציבורי: .1התובע, אדם מבוגר בגילו, הגיש תובענה זו בגין ארוע מעשה תקיפה אותו ביקש לייחס לנתבע, שהינו בחור צעיר, כיום חייל בצה"ל. לטענתו, במוצאי יום כיפור עמד הנתבע יחד עם חבריו בגינה ציבורית הנמצאת בסמוך לביתו והקימו רעש אשר הפריע את מנוחתו ומנוחת בני ביתו. לדבריו, היה זה בשעות הערב המאוחרות, שעה 00: 23לערך, ועל כן פנה הוא אל הנתבע וביקש ממנו ומחבריו להתרחק מהמקום או להנמיך קול כדי לא להפריע את מנוחתו. לטענתו, כנגד פניתו המנומסת אל הנתבע, פנה לעברו הנתבע ונשף על פניו עשן של סיגריות אשר החזיק בפיו. מציין התובע כי בתגובה הסית בידיו את העשן שעל פניו ומבלי שיעברו מספר שניות ספג על פניו אגרוף מהנתבע אשר גרם לפגיעה בפניו, כמו גם העיף את משקפיו אל האדמה, אשר נשברו עקב כך. התובע מתאר כי מיד אח"כ החל לזעוק לעזרה, אך הנתבע לא הרפה ממנו ותוך כדי ניצול חוזקו הגופני הסתער עליו, הפילו ארצה והחל לבעוט ולחבוט בו בכל חלקי גופו, ובעיקר בפלח גופו העליון ולא הרפה ממנו למרות שהתובע לא תקף אותו ורק ניסה להגן על עצמו ולחמוק ממכותיו של הנתבע. .2התובע טען כי עקב ארוע התקיפה סבל הוא מכאבים עזים באיזור בית החזה אשר גרמו לו לקשיים נשימתיים, לטיפול רפואי, ואשר בעקבות ארוע זה נזקק הוא לחודשיים ימי מנוחה ונעדר הוא מעבודתו בכל תקופה זו. התובע תמך תביעתו באישורים רפואיים כאמור, ואף הוסיף וציין כי בארוע התקיפה נשברו משקפיו ונזקק הוא לתיקונם בעלות של כ- 180ש"ח על פי הצעת מחיר אותה הציג, כמו גם שילם הוא 300ש"ח בגין שכר טרחת עורך דין עבור הכנת כתב תביעה זה. .3מנגד טען הנתבע, כי אכן ביום הארוע פנה אליו התובע וביקש ממנו ומחבריו להתפנות מהמקום מאחר והקימו רעש אשר הפריע את מנוחתו של התובע. הנתבע הודה כי אכן כתגובה ראשונית נשף הוא על פניו של התובע בעשן סיגריות אשר היה בפיו, אך ציין הוא כי כתגובה לכך סטר לו התובע בחוזקה על פניו וכתגובה מיידית ומבלי לחשוב השיב הוא סטירה לתובע. הנתבע הודה כי בעקבות הסטירה אותה סטר לתובע נשברו משקפיו של התובע. הנתבע הדגיש כי מיד אח"כ פנה הוא ללכת מהמקום, אולם התובע רדף אחריו, תפס אותו והפיל אותו על הריצפה כאשר הנתבע חוזר ופונה אל התובע כי יעזוב אותו וכי אין הוא מבקש לפגוע בו בשל הכבוד אותו הוא רוכש לו כאדם מבוגר. יחד עם זאת, מציין הנתבע, כי התובע לא הרפה ממנו ובלית ברירה גבר על התובע והצמיד אותו אל הריצפה עד אשר גבר עליו ומיד אח"כ התרחק ממנו. הנתבע ציין כי המתין באיזור הגן הציבורי עד אשר הגיעה ניידת משטרה למקום ומיד פנה אל השוטר שהגיע למקום והגיש תלונה כנגד התובע. .4לאחר ששקלתי את גירסאות הצדדים, מצאתי כי גירסתו של הנתבע היא זו המהימנה עלי. הנתבע לא חסך בפרטי תיאור הארוע ואף לא הסיר מעצמו אחריות למעשה ההתגרות הראשוני שלו - נשיפת עשן הסיגריה על פניו של התובע כשבפועל הוא מעליבו ומבזו לנגד חבריו, ואף הודה כי סטר לתובע, אך הסביר כי היה הדבר כתגובה מידית לסטירה שקיבל מהתובע. הנתבע ברוב הגינותו גם המתין בגן הציבורי עד אשר הגיעה המשטרה למקום ולא בחר לברוח ולהעלם מהמקום מבלי להותיר עקבות. שכן, מודה התובע כי אילו היה הנתבע בורח מהמקום היה לו קושי רב לאתרו מאחר ולא הכירו. מקבלת אנוכי את גירסתו של הנתבע כי המתין לכוחות המשטרה, לא מטעמי אזרחות טובה, כי אם ביקש להגיש תלונה כנגד התובע עצמו מאחר ובאותה עת סבר, כי הוא זה אשר תקף אותו ראשון כאשר סטר על לחיו. אכן מעדויות הצדדים בפני חוקר המשטרה עולה כי הודעת התובע בפני החוקר נמסרה בשעה 55: 23והודעת הנתבע נמסרה כ- 10דקות אחר כך בשעה 05:ו.24 עדותו של הנתבע בפני זהה להודעה אותה מסר בפני החוקר כשהוא מפרט בפרטי פרטים את הארוע עצמו. מאידך, התובע הן בהודעתו במשטרה והן בדברים שמסר בפני נמנע מלהתמודד עם פרטי הארוע וכל שניסה הוא לעשות הוא להציג את עצמו כ"מותקף" פסיבי ללא יכולת תגובה או התמודדות עם הנתבע. דברים אלו של התובע גם אינם מתישבים עם העובדה שבעת הגעת המשטרה למקום נמצא הנתבע כשהוא שרוט וחבול בפניו. לאור האמור לעיל, בחרתי להעדיף את גירסת הנתבע, אשר מסר את דבריו ביושר ובהגינות, על פני גירסת התובע. .5משקבעתי כי גירסת הנתבע היא זו המהימנה עלי , סבורתני כי יש מקום לחלוק את הארוע לשני שלבים. החלק הראשון הוא מעשה נשיפת העשן, חילופי סטירות הלחי והתרחקותו , מנוסתו של הנתבע מהמקום. כאשר בסופו ספג כל אחד מן הצדדים סטירה מהשני ולתובע נשברו משקפי הראיה. החלק השני של הארוע החל מנסיונו של הנתבע לשים סוף לארוע כשהוא נס מהמקום בריצה קלה תוך התחמקות מהתובע הרץ אחריו, כדבריו רץ "ריצה במעגלים", וקורא לעבר התובע כי יניח לו וכי אין הוא מבקש לפגוע בו וכי אם ימשיך, הרי שכבחור צעיר הוא יגבור עליו על נקלה. אך, כאמור התובע לא שעה לדברי הנתבע וכאמור תפס את הנתבע הפילו ארצה ותוך כדי מאבק כשהנתבע גובר עליו פגעו הם אחד בשני כשהתובע ספג מכות בגופו וכך גם הנתבע בפניו. .6החלק הראשון של הארוע - אשר החל בנשיפת העשן על פני התובע יכול בהחלט להתפרש כמעשה קנטרני ואף כמעשה מאיים אשר התפרש על ידי התובע כארוע תקיפה אשר כנגדו התגונן כשסטר על לחיו של הנתבע. על כן סבורתני כי על הנתבע לשאת בתוצאות של ארוע זה והם הנזקים למשקפי הנתבע כמו גם כאב וסבל אותם סבל עקב הסטירה שספג. הנתבע גם ברוב הגינותו הסכים לפצות את התובע על הנזקים שגרם למשקפי התובע. אשר לחלק השני של הארוע, אינני סבורה כי יש לחייב את הנתבע באחריות כלשהי שכן כמפורט לעיל ביקש הנתבע להפסיק את התגרה ואילו לתובע לא היתה כל מנוחה. מצירה אני על כך שהתובע לא השכיל לשים קץ לתגרה זו ביוזמתו הוא. על כן אינני סבורה שיש לחייב את הנתבע לפצות את התובע בגין כאביו הגופניים מהם סבל לטענתו, הנובעים כאמור מהחלק השני של הארוע, תגרת המכות בה דשדשו הצדדים האחד עם השני על הקרקע. .7סוף דבר, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך כולל של 300ש"ח, כפיצוי הולם בנסיבות הענין בגין נזקי המשקפיים - 180ש"ח וכאב וסבל אותו סבל בגין הסטירה. סכום זה ישא ריבית חוקית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. אשר לדרישת התובע לתשלום הוצאות שכר טרחה לעורך דין, על מנת שזה יכין עבורו את כתב התביעה, אינני סבורה כי יש לחייב את הנתבע בגין כך. מדובר בתובענה המוגשת בדרך של בתביעות קטנות, כשעל בעלי הדין לנסח תביעות אלו בעצמם. באם בחר התובע לפנות לסיועו של עורך דין, עליו לשאת בהוצאות אלו בעצמו. יתכן ובמקרים מיוחדים קיימת הצדקה לפניה לעורך דין לקבלת סיוע בעריכת כתב תביעה, על אף שמדובר בתביעות קטנות, אך בנסיבות הענין לא שוכנעתי כי היתה כל הצדקה לכך. התובע מדבר עברית רהוטה וידע למסור עדות קולחת וברורה אודות נסיבות הארוע. מאחר והנתבע גילה רצון לפצות את התובע בסכום זה אך התובע סרב לכך, אינני סבורה שיש מקום לחייב את הנתבע בהוצאות משפט. לצדדים שמורה הזכות להגשת בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15ימים. משפט פליליאלימותתקיפה