תשלום על הנחת צנרת מים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום על הנחת צנרת מים: תביעה כספית על סך 38,452 ₪ מיום 12.2.96 שעניינה דרישה לקבלת יתרת תמורה עבור ביצוע עבודת קבלנות להנחת צנרת מים במעלות. טוענת התובעת בכתב התביעה כי הנתבע העביר אליה במרץ 93 ביצוע עבודות מכרז שזכה בו להפרדת אזורי לחץ במעלות, בקבלנות משנה. בין הצדדים סוכם כי "הרווח מהעבודה יחולק ביניהם שווה בשווה וזאת לאחר ניכוי ההוצאות (אשר ישולמו תחילה)". התובעת ביצעה לטענתה את מלוא העבודה והוציאה לצורך כך הוצאות בסכום כולל של 26,100 ₪. הנתבע קיבל עבור ביצוע עבודות המכרז סך של 111,000 ₪ מתוכם שילם לתובעת 38,400 ₪ . על פי חשבונה של התובעת היתה היא זכאית מן הנתבע לסכום נוסף של 30,150 ₪ בערכים נומינליים ומכאן התביעה. תחשיב התובעת מתבסס על ההנחה כי מן הסכום הכולל של 111,000 ₪ היה על הנתבע לשלם לתובעת את סכום ההוצאות בסך 26,100 ₪ ואת מחצית היתרה המהווה את סכום הרווח בסך 42,450 ₪ , סה"כ 68,550 ₪ ובניכוי הסכום ששולם. הנתבע בהגנתו הכחיש את הנחות היסוד על פיהן ערכה התובעת את תחשיביה וטען כי כאשר הסכימו הצדדים לחלק ביניהם את הרווחים שווה בשווה היתה הנחת העבודה של הצדדים כי הם ישאו בעלות החומרים בחלקים שווים וכי כל צד ישקיע לצורך הצלחת הפרוייקט את כח האדם והציוד שברשותו בלא שתיערך התחשבנות ביניהם בעניין זה. התובעת איננה זכאית, איפוא, לחשב את המגיע לה על סמך ההנחה כי היא זו שביצעה את העבודה והיא זו שנשאה בעיקר עלות ההוצאות. התובעת קיבלה את כל המגיע לה. במהלך הדיונים המוקדמים הגיעו הצדדים להסכמה להעביר הסכסוך להכרעת בורר ואולם בסופו של דבר הוחזר הדיון לבית המשפט לאחר שהתובעת טענה שנפלו פגמים בניהול ההליך בפני הבורר. הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על סמך התצהירים והנתונים המוצגים לתיק בית המשפט ללא צורך בחקירות נוספות. בחינת עמדת התובעת לאורך השנים מעלה גרסאות שונות שהוצגו על ידה ומטעמה על מנת להצביע על כך שקופחה באופן התשלום: גירסה א הוצגה במכתב ב"כ התובעת אל הנתבע מיום 22.5.95 אשר צורף כנספח לכתב התביעה במסגרתו טוענת התובעת כי הוצאותיה עבור ביצוע העבודה הסתכמו בסך של 25,400 ₪ ועל כן היתרה המגיעה לה בניכוי הסכום שקיבלה מן הנתבע היא 29,800 ₪. גירסה ב הוצגה כאמור בכתב התביעה על פיה ההוצאות בהן נשאה התובעת עלו לסך של 26,100 ₪ ועל כן היתרה המגיעה לה היא 30,150 ₪ בניכוי הסכום שקיבלה. יש לציין כי בכתב התביעה מפרטת התובעת את הוצאותיה כאשר אלה כוללות סך של 12,000 ₪ תשלום משכורות לעובדי התובעת והיתרה, רכישת חומרים והובלתם , ושני ימי עבודת טרקטור מסוג באגר. על גירסה זו לפיה הוצאות התובעת הסתכמו בסך 26,100 ₪ חזר מנהל התובעת בעת שהתייצב בתאריך 8.7.1997 לדיון במסגרת קדם משפט. גירסה ג מופיעה בתצהיר עדות ראשית בחתימת מר דוד אלמקיים מתאריך 2.8.02 לפיה הסתכמו הוצאות התובעת בסך 54,898 ₪ מתוכם סך של 20,020 ₪ תשלום משכורות, סך 18,000 ₪ עבור 60 ימי עבודת מחפר והיתרה עבור רכישת חומרים (מצע אספלט ובטון והובלה, כאשר ישנם שינויים גם בקטגוריה של עלות החומרים). בסופו של יום אין חולק כי הנתבע קיבל מן המועצה המקומית מעלות תרשיחא עבור ביצוע עבודות סך כולל של 110,937 ₪ המגלם בתוכו גם את שעור המע"מ ומכאן שהסכום ששולם ללא מע"מ הינו 94,818 ₪. התובעת איננה רשאית לחרוג ממסגרת כתבי הטענות ועל כן אין לקבל בכל מקרה תחשיבים הכוללים מרכיבי הוצאות שלא בא זכרם בכתב התביעה. לפיכך אין לדון בטענה החדשה בדבר ההוצאות שהוצאו עבור עלות 60 ימי עבודת מחפר ואין לקבל הטענה בענין משכורות העובדים החורגת מעל ומעבר מן הסכום הנקוב בכתב התביעה. על פי הנתונים שבכתב התביעה הוציאה התובעת עבור רכישת חומרים והובלתם 10,500 ₪ ונקבה בעלות שני ימי עבודת באגר בסך 3,600 ₪, כאשר יתרת סכום ההוצאות, 12,000 ₪, הינו מרכיב שכר העובדים. הנתבע "מכיר" בהוצאות התובעת בסכום של 4,812 ₪ (1,812 ₪ עבור רכישת בטון ו-3,000 ₪ עבור רכישת חומר מצע). לגבי יתרת המחיר עבור רכישת החומרים טוען הנתבע כי את ההוצאות עבור שכר עבודת הפועלים ועבודת הבאגר אין לחשב שכן כל צד תרם את חלקו להצלחת הפרויקט ע"י תרומת הציוד והפועלים שברשותו ומרכיבים אלה הינם מחוץ להתחשבנות שבין הצדדים. האסמכתאות אשר מציגה התובעת להוכחת טענותיה בענין רכישת חומרים בחלקם נושאים תאריך המאוחר לתאריך ביצוע העבודות. לגבי חלק אחר - אין כלל אסמכתאות. הנתבע מציין כי תחשיב התובעת לוקה בחד צדדיות והרושם המתקבל הינו כי התובעת היא זו אשר ביצעה את העבודה הלכה למעשה ועל כן היא מתעלמת לחלוטין בתחשיביה מן ההוצאות שהוציא הנתבע. הרי גם הנתבע השקיע ימי עבודה וציוד לצורך הצלחת הפרוייקט ועל פי תחשיבו, עולות הוצאות אלה במידה רבה על הוצאות התובעת. הנתבע מסביר כי ביצוע הפרוייקט הצריך עבודת חפירה ועבודת ריתוך צנרת. התמחותה של התובעת הינה בתחום עבודת החפירה. ואילו התמחותו של הנתבע הינה בתחום עבודות הריתוך ולצורך ביצוע הפרוייקט חברו יחדיו שני הצדדים כאשר כל צד תורם את חלקו. לפי תחשיב הנתבע היו הוצאותיו סך של 16,807 ₪ בעוד שכאמור לא עלו הוצאות התובעת אלא לסך של 4,812 ₪ ועל כן, על פי התחשיב הנכון, היה סך ההכנסות לאחר ניכוי ההוצאות הכוללות אשר הסכימו הצדדים להביא בחשבון לצורך ביצוע חלוקת הרווח - 73,198 ₪ מהם היתה התובעת זכאית לקבל 36,599 ₪ ובצרוף הוצאות בסך 4,812 ₪ , סה"כ 41,411 ₪ מהם קיבלה 38,400 ₪ והיתרה לזכותה 3,011 ₪ , כאשר גם ליתרה זו אין התובעת זכאית עקב הזכות המוקנית לנתבע לקזזת את המגיע לו עבור התחשבנות אחרת שבין הצדדים בגין עבודה אחרת (טענת קיזוז שהתובעת מתנגדת לה בתוקף משלא בא זיכרה בכתבי הטענות). הצדדים האריכו להסביר כל אחד את עמדתו בעיקר בגזרת עלות שכר הפועלים , כאשר התובעת מבארת בתצהיריה עד כמה היתה מורכבת העבודה ומדוע לדעתה את עיקר העבודה ביצעו פועלי התובעת וממילא עד כמה חסרת הגיון כלכלי טענת הנתבע שאין להביא בחשבון את עלות הפועלים ועבודת המחפרון. ואילו הנתבע בתורו מאריך להסביר עד כמה חסרת בסיס טענת התובעת בענין זה ומדוע דוקא את החלק היותר משמעותי של העבודה ביצע הוא כאשר עבודת החפירה והמילוי לא היתה אלא עבודה שניתן היה לבצעה בקלות ובמהירות. בין כך ובין כך ניתן לאתר בעמדות הצדדים נקודות של הסכמה ובהן הסכום הכולל אשר שילמה המועצה עבור ביצוע העבודות וחלוקת הרווחים שווה בשווה לאחר ניכוי הוצאות מסויימות אשר בעניין היקפן חלוקים הצדדים . אף אין מחלוקת בשאלה מהו הסכום אשר שולם בפועל לתובעת. כאמור לעיל אין לאפשר חריגה מכתבי הטענות, לא בעניין תחשיב מרכיבי ההוצאות מטעם התובעת ולא בעניין הקיזוז שמעלה הנתבע. מכיוון שנטל הראיה והשכנוע מוטל על שכמה של התובעת, בנסיבות שבהן המחלוקת היא בדבר תוכנו של ההסכם לעניין אילו מרכיבי הוצאות נכללים בתחשיב ואילו לא, אני בדעה כי נפלו פגמים יסודיים באופן הצגת עמדתה של התובעת. ריבוי הגרסאות איננו מאפשר קביעת ממצא לטובת התובעת. מכיוון שאין מחלוקת בעניין ההכרה העקרונית בעלות רכישת החומרים כהוצאה ומכיוון שהתובעת איננה מציגה אסמכתאות מספקות המגבות את מלוא סכום רכישת החומרים אשר לו היא טוענת (חשבוניות הרשומות כדין לתקופה הרלוונטית שבין מרץ 93 ליוני 93), אני מקבל עמדת הנתבע שאין להכיר בראש פרק זה בהוצאות עבור רכישת חומרים מעבר לסך של 4812 ₪ שבו הכיר הנתבע. לעניין המחלוקת הקשורה לעלות עבודת הפועלים והציוד הגירסאות שבין הצדדים מנוגדות ומדובר בגירסאות של בעלי דין או מי מטעמם. מכיוון שאין עדיפות לגירסת התובעת על פני גירסת הנתבע ומכיוון שנטל הראיה והשכנוע מוטל על שכמה של התובעת הרי שיש להניח כי כגרסת הנתבע כל אחד מן הצדדים תרם את כוח האדם והציוד שברשותו, התובעת את הפועלים וציוד החפירה והנתבע את עבודת הריתוך והציוד הדרוש לצורך כך (רתכת). המסקנה המתבקשת הינה כי בעיקרו של דבר דין התביעה להידחות. הנתבע מאשר בכתב סיכומיו כי על פי התחשיב המדוייק זכאית התובעת בסכום נוסף של 3011 ₪. עמדה זו עוקבת אחר הצהרת ב"כ הנתבע בישיבת קדם המשפט מיום 22.6.97 כי "הבנתי שהצדדים ישבו ביניהם והפערים ביניהם הם בין 1000- 1300 ₪ בכפוף להמצאת מסמכים וחשבוניות". למרבה הצער לא הגיעו הצדדים לכלל הסכמה (לטענת הנתבע הוגשה התביעה בשיהוי ניכר בעקבות סכסוך אישי שפרץ באותו שלב). אני מחייב איפוא הנתבע לשלם לתובעת סך 3011 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.94 ועד ליום התשלום בפועל. בהתחשב בתוצאה ובחוסר ההצדקה לניהול ההליך כפי שנוהל, ישא כל צד בהוצאותיו. הנחת צנרתמים