ההבדל בין מנהל הארנונה לבין ועדת ערר על ארנונה

סמכותו של מנהל הארנונה לפי סעיף 3 לחוק חוק הרשויות המקומיות, מצומצמת היא ומוגבלת לנושאים עובדתיים, טכניים ברורים בלבד. שאלות עקרוניות יותר, כמו הקריטריונים שנקבעו לאופן הטלת הארנונה, סבירות גובה הארנונה וכד', אין הוא רשאי להידרש. אם זה הדין בסמכותו של מנהל הארנונה, ממילא זהו גם הדין לגבי סמכותה של ועדת הערר לפי סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות והשופט המחוזי, שכן אלו מהוות ערכאות ערעור על החלטותיו של הנ"ל. אמנם בית המשפט עשוי להידרש לטענות עקרוניות המובאות בפניו, אולם מסגרת הדיון בהן יידונו טענות אלה אינה בגדר ערעור על החלטות ועדת הערר, שכן מלכתחילה סמכות מנהל הארנונה מוגבלת לעניינים טכניים, והוא הדין בסמכותה של ועדת הערר ובסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים בכובעו כערכאת ערעור על החלטות ועדת הערר. בית המשפט פסק כי פתיחת הערכאות השיפוטיות הרגילות בפני החייב בתשלום ארנונה נתונה כעת לשיקול דעתו של בית המשפט. כאשר מועלית בפניו טענה המנויה בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות, יש לשקול האם להתיר את העלאתה. נראה כי בנושאים עובדתיים וטכניים, הנטייה תהיה להגביל את האזרח להליכי ההשגה המנהלית. בירור עניינים אלה בקשר לחיובי ארנונה הוא פשוט ונוח יותר במסגרת הגופים המנהליים המקצועיים. גופים אלה ערוכים לבירור שאלות מסוג זה, המצריכות עריכת מדידות ובדיקת המצב בשטח.ארנונהעררועדת ערר