הגדרתו הבסיסית של המונח "הסדר כובל" מצויה בסעיף 2(א) לחוק ההגבלים שם נקבע כי הסדר כובל הוא הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר. ארבעת רכיבי ההגדרה הם קיומו של הסדר, ההסדר נעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, הגבלה המוטלת על לפחות אחד הצדדים להסדר וההגבלה נעשית באופן העלול למנוע את התחרות בעסקים בין הצד המוגבל לבין אחרים או להפחיתה. המונח "הסדר" מוגדר בסעיף 1 לחוק ההגבלים בין במפורש ובין מכללה, בין בכתב ובין בעל פה או בהתנהגות, בין אם הוא מחייב על פי דין ובין אם לאו. הגדרה זו, הינה הגדרה רחבה ביותר, והיא עוסקת בדרכים שונות ומגוונות שבהן ניתן לגבש הסדר. בית המשפט קבע כי המונח "הסדר" עצמו רחב מהמונחים חוזה או הסכם. הגדרה רחבה זו נועדה לכלול בחובה כל סוג של הסכמה וכל דרך של הגעה להסכמה בין הצדדים להסדר. ההסדר אינו צריך להיות בעל מעמד משפטי של חוזה ואיננו כפוף לכללים הרגילים של הצעה וקיבול או מסוימות בדיני החוזים, ודי ברמה מינימלית כלשהי של הבנה משותפת, של הסכמה או של שיתוף פעולה בין הצדדים לשם יצירתו.דיני חברותשאלות משפטיותהגבלים עסקייםהסדר כובל