סמכות הממונה על ההגבלים העסקיים למנות חוקרים פרטיים

בית המשפט העליון ציין בפסיקתו כי בהענקת הסמכות לקיים חקירה פלילית גלום כוח, וממילא כרוכה סכנה, לפגיעה בפרטיות הנחקרים, בכבודם, בחירותם ובקניינם וכי יש לפרש סמכות הניתנת בדבר חקיקה לרשות שלטונית, להסמיך אדם לחקור חשד לביצועה של עבירה, כמתייחסת למינויו של עובד ציבור הנתון למרותה ולפיקוחה של הרשות השלטונית והכפוף לכללי המשמעת והאתיקה החלים על עובדי השירות הציבורי. חקירתן של עבירות מן הדין מבוצעות על ידי משטרת ישראל או בידי גופים ממלכתיים אחרים, שעל-פי הוראות שנכללו בחוקים שונים הוסמכו לחקור עבירות לפי החוקים שהופקדו על אכיפתם. בסעיף 46(א) לחוק ההגבלים הוסמך הממונה על ההגבלים לחקור חשדות לעבירות לפי החוק האמור, ולצורך זה להסמיך חוקרים. בסעיף 45א, שהיתוסף לחוק ההגבלים בתש"ס-2000 במסגרת תיקון מס' 6 נקבע כי לא יסמיך הממונה חוקר כאמור בסעיף 46(א), אלא אם כן הוא עובד מדינה והתקיימו שניים אלה (א) משטרת ישראל לא הודיעה, בתוך חודש מפנייתה של הרשות אליה, כי היא מתנגדת למינויו מטעמים של ביטחון הציבור (ב) הוא קיבל הכשרה מתאימה, כפי שנקבעה בין הממונה לבין משטרת ישראל.דיני חברותחוקר פרטיהגבלים עסקיים