מהי התקדמות המצאתית לפי סעיף 5 חוק הפטנטים ?

מהי התקדמות המצאתית - סעיף 5 חוק הפטנטים : סעיף 5 לחוק הפטנטים קובע מהי התקדמות המצאתית, שהינה תנאי בל יעבור להיות אמצאה כשירת פטנט, באשר למידת ההתקדמות ההמצאתית העונה על דרישת הסעיף, נקבע כי די בהתקדמות קטנה ובלבד שהיא מגשרת בין הידע שקדם לה לבין התוצר נשוא הבקשה. בית המשפט פסק כי אין זה קובע שהתקדמות שהושגה על ידי האמצאה החדשה אינה רבה. הקובע הוא אם זה שהעביר אותנו על פני המרחק שהפריד בין מה שהיה בעבר לבין ההווה עשה צעד מקורי שמתגלה בו ניצוץ של כשרון אמצאה ואם כזאת היא אמצאתו, מובטחת לו זכות ייחודית עליה של ממציא ראשון. בית המשפט פסק כי כלל בסיסי בשאלת ההתקדמות ההמצאתית הוא, כי יש לבחון את הידע המקצועי הכולל בתחום הרלבנטי, ולצורך כן מותר לצרף פרסומים קודמים יחדיו לתמונה כוללת, אולם, גם על פעולת הצירוף האמורה להיות מובנת מאליה לבעל המקצוע במועד הרלבנטי, שאם נדרש צעד המצאתי לצורך כך, במיוחד מקום בו מדובר בליקוטם של פירורי מידע ממקורות שונים, אין התמונה הכוללת מובנת מאליה, ולא ניתן לאמר, כי אין באמצאה שבפטנט משום התקדמות המצאתית. כלל נוסף המשמש להערכת ההתקדמות ההמצאתית הנו שיש להזהר בניתוח הידע הקודם תוך שימוש, ולו באורח בלתי מודע בחוכמה שלאחר מעשה. סעיף 37(1)(א) לפקודת הפטנטים והמדגמים קובע את האיסור על הפרת מדגם רשום, דהיינו: "לייחד, לצרכי מכירה, את המדגם או כל חיקוי-תרמית או חיקוי בולט הימנו לכל חפץ הכלול בסוג סחורה שרשום בו המדגם... חוץ אם יש לו רישיון או רשות בכתב מאת הבעלים הרשומים...". סעיף 37(1)(ב) קובע איסור דומה לגבי פרסום סחורה מוגנת במדגם, או הצעתה למכירה. בע"א 7125/98 מיפרומאל תעשיות ירושלים נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נז(3) 702 (8.5.2003), פיסקאות 7-12, סיכם כב' השופט א' ריבלין את ההלכות לעניין הפרת מדגם, כדלקמן: א. בשלב הראשון נדרש בית המשפט להכריע מיהו הצרכן הרלוונטי לעניין ההפרה, קרי: הצרכן הפוטנציאלי, אשר בעיניו נבחן המוצר. הכוונה למי שהוא "'הצרכן הממוצע'" או "'הצרכן הסביר', הרוכש את המוצר מבלי שהוא מקדיש לעניין זמן רב לצורך בחינה מדוקדקת ומבלי שהוא עורך השוואה בין המוצרים בשוק...". בשלב השני על בית המשפט לקבוע את מהות המוצר העומד להשוואה, ולשם כך יברר "כיצד נמכר המוצר או כיצד נעשה בו שימוש בפועל". לבסוף, "מששם בית המשפט לנגד עיניו את הקונה הרלוונטי של המוצר, המבקש לרכוש את המוצר בתנאים הרגילים בהם הוא עומד למכירה או לשימוש, שומה עליו להשוות בין המוצרים ולקבוע אם המוצר האחר מהווה 'חיקוי בולט' של המוצר המוגן במדגם" (פסקה 7). ב. ההשוואה בין המוצר המוגן למוצר המפר נעשית על-פי "מבחן העין", והכוונה איננה לעינו של בית המשפט, אלא עינו של הצרכן הרלוונטי, קרי: "אותו אדם שהמוצר מכוון אליו" (פסקה 7). השוואה זו חייבת להביא בחשבון את העובדה שהפרה לפי סעיף 37 לפקודה משתרעת לא רק על חיקוי מושלם של המדגם, אלא גם על "חיקוי תרמית" או "חיקוי בולט" שלו (פסקה 8). ג. ההשוואה בין המוצר המוגן למוצר המפר צריך שתעשה על ידי "בחינת תדמיתו הכוללת של המוצר, כפי שנקלטה בעינו של הצרכן הרלוונטי. הדגש מושם על התרשמות הצרכן מן החוזי הכללי של המוצר, כשההנחה היא שמבטו של הצרכן אינו דקדקני כשל מומחה, אך גם אינו שטחי כשל עובר אורח מזדמן". לכן, נפסק כי הבחינה הראויה איננה על-פי "דקדוקי חישובים של מודדים מומחים הבוחנים את המתקנים בזכוכית מגדלת. המבחן הראוי הוא מבחן ההתרשמות הנוצרת בעין המתבונן הרגיל, על ידי התדמית הכוללת של המוצר". כך גם נפסק כי יש לבחון "את הופעתו הכללית של החפץ הנבחן ולא פרט זה או אחר שבו... השאלה היא אם הצורה דומה במידה כזאת שניתן להבדיל בין מדגם אחד לשני ללא עיון מדוקדק...". ההשוואה נעשית "על פי החוזי הכללי של המוצר, שהוא שנחרט בזיכרונו של הצרכן" (פסקה 10 ופסקי הדין שצוטטו שם, תוך השוואה למשפט האנגלי והאמריקאי). ד. פקודת הפטנטים והמדגמים איננה דורשת להוכיח, לצורך ביסוס הפרה, חשש להטעיה של הצרכן, ובוודאי שלא הטעיה בפועל. לכן גם אין הכרח שבית המשפט ישתכנע כי הצרכן הרלוונטי עלול לטעות (פסקה 12). עם זאת, כאשר קיים דמיון בחזותם הכוללת המוצר המוגן והמוצר המפר, נוהגים בתי המשפט להמשיך ולבחון את השאלה האם הצרכן הרלוונטי עשוי לטעות בין שני המוצרים. מסקנה לפיה הטעיה שכזו עלולה להתרחש, מהווה אינדיקציה לכך שמדובר בהפרה, גם אם יש שוני מסוים בין שני המוצרים. מדובר במבחן עזר השאול מדיני גניבת העין וסימני המסחר, אשר מסייע לבית המשפט "לעמוד על מאפייניו החזותיים הדומיננטיים של המדגם הרשום - אותם מאפיינים הנצרבים בזיכרונו של הצרכן, בעלי משיכת העין הנדרשת. ההנחה היא שאם הצרכן עשוי לטעות בין המוצרים, סימן הוא שהמוצר המתחרה הפר את 'הגרעין החזותי' של המוצר המוגן" (פסקה 11). לצורך בחינת החשש להטעיה ולבלבול בין המוצר המוגן לבין המוצר המפר, על בית המשפט להביא בחשבון כי זכרונו של הצרכן הממוצע איננו מושלם, והוא איננו רוכש את המוצר כאשר מונחים בפניו הן המוצר המפר והן המוצר המוגן במדגם. לכן, על בית המשפט להיזהר בעת עריכת השוואה מדוקדקת בין שני המוצרים המתחרים כשהם מונחים זה ליד זה. ה. גורם נוסף שעל בית המשפט להביא בחשבון בעת השוואת המוצר המוגן עם המוצר המפר, הוא היקף ההגנה הניתנת למדגם, אשר נגזרת ממידת החידוש והמקוריות שבו. מדגם חייב להראות צורה או עיצוב השונים באופן ניכר ממה שהיה ידוע קודם לכן, ושינויים קלים המקובלים במסחר אין די בהם כדי להעניק למדגם את החידוש והמקוריות הנדרשים לצורך רישומו (מיפרומאל, פסקה 13, וסעיפים 19-21 לקמן). לפיכך, בעת השוואת המוצר המוגן עם המוצר המפר, על בית המשפט לבחון את מידת החידוש והמקוריות של המדגם נשוא התביעה. הכלל הוא כי "אם ימצא כי החידוש או המקוריות שבמדגם אינם משמעותיים, עשוי בית המשפט, באופן דומה, לשלול טענת הפרה, על יסוד שינויים קלים בלבד, שהוכנסו במוצר החדש" (פסקה 13). אתיקהשאלות משפטיותפטנטים