סעיף 23(א) לפקודת השטרות קובע כי חתימה על שטר שהיא מזויפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על-פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פירעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פירעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או היעדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו. סעיף 23 מורה כי חתימה מזויפת אינה מעבירה את הקניין בשטר. כלומר כתוצאה מהחתימה המזויפת, הגנב וכל מי שבא מכוחו, אינם הופכים לבעלי קניין בשטר, ואינם זכאים לתבוע את המושך שחתם עליו לפני שזויפה החתימה, בית המשפט קבע כי בעוד זיוף אינו ניתן לאשרור, פעולה ללא הרשאה ניתנת לאשרור בדיעבד. במצב דברים זה, ההשלכות השטריות של חתימה מזויפות ושל חתימה לא מורשית הן השלכות זהות. חובת תום הלב בדיני שטרות: סעיף 91 לפקודת השטרות [נוסח חדש] עוסק ב חובת תום הלב בדיני שטרות וקובע: "כל שנעשה, למעשה, ביושר-לב רואים כאילו נעשה בתום-לב, כמשמעותו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות". הפסיקה קבעה כי תום לב בדיני השטרות ייבחן על פי מבחן סובייקטיבי (ראה ע"א 702/76 אלימלך נ' בנק ישראל, פד לג(3)596). כפי שנאמר ע"י פרופ' שלום לרנר בספרו דיני שטרות, מהדורה שניה, התשס"ז, עמ' 233: מסמכיםזיוף חתימהזיוףשטר