לפי שיטת המשפט בארץ ההגינות הבסיסית ביחסי מבטח ומבוטח, ובמיוחד בתחום ביטוח מחייבת כי יהיה גילוי מלא וברור של אותן תניות פטור המגבילות את הכיסוי הביטוחי. הגבלות כאלה אינן יכולות להסתתר מאחורי ניסוחים המשתמעים לשתי פנים, המתארים על דרך החיוב את אשר הם מתכוונים להשיג על דרך השלילה. מוצר ביטוחי הנמכר באורח סטנדרטי לאלפים ולרבבות צריך להיות נהיר וברור על פניו מה הוא מעניק ומה אינו מעניק. בתי המשפט קבעו כי מקום שחובת גילוי זו לא באה על ביטוייה, יש לתקן את הדבר על ידי פירוש חוזה הביטוח ברוח התואמת את הבנתו וציפייתו הטבעית של המבוטח מאחר שחוזה ביטוח הוא חוזה מיוחד שבו נדרשים שני הצדדים לנהוג במידה מירבית של הגינות ותום לב ולכן בית המשפט קובע לעיתים כי ציפיותיו הסבירות של המבוטח יזכו להגנה אף כנגד התנאה נוגדת בפוליסת הביטוח, כל עוד לא הוכח כי תניה זו הובאה במפורש לידיעתו של המבוטח. יש לזכור כי חובות אלה חלות על המבטחים ועל המבוטחים. בית המשפט קבע כי על המבטח לחשוף בפני המבוטח את הסייגים לאחריות הביטוחית כבר בשלב הצעת הביטוח, ולפרט בה את ההחרגות והתנאים המקדמיים לחבותו חובה זו חלה ביתר שאת בעת הוצאת פוליסת הביטוח על ידי חברת הביטוח.פוליסהחברת ביטוחחובת הגילוי