עקרון פרשנות תכליתית הנוהג בתחום דיני הביטוח הנהוג בשיטת המשפט הישראלית, מורה כי יש לפרש הגבלות על כיסוי ביטוחי בפוליסת ביטוח באורח מצמצם. בית המשפט קבע בפסיקתו כי לצד חוזה הביטוח כחוזה אחיד צרכני, אופיו של הביטוח ותכליותיו מובילים להתייחסות ייחודית אליו, המצדיקה גם כללי פרשנות מיוחדים. כמו כן נקבע כי, פוליסות הביטוח השונות הינן בבחינת מוצר מורכב המספק שירות חיוני לציבור, שהבנת פרטיו ומונחיו מצריכה מומחיות מיוחדת, אלא אם כן התנאים החוזיים כתובים בשפה השווה לכל נפש. עקרון הפרשנות התכליתית משתלב עם עקרון הפרשנות נגד המנסח, כלומר כנגד חברת הביטוח, המקבל חיזוק מקום שמדובר בתניות פטור שמטרתן לשלול אחריות לנזקים שאחרת היו מכוסים על ידי הפוליסה. משמעות העיקרון הנ"ל היא איזון בפערי הכוח שבין חברת הביטוח למבוטח באמצעות הפרשנות התכליתית, המבקשת למנוע יתרונות טקסטואליים שהמנסח אחראי להם, תוך ניצול יתרונה של חברת הביטוח כלפי המבוטח, המצוי בעמדה נחותה ותנאי המגביל כיסוי ביטוחי בפוליסה, במקום שאין לכך משמעות ממשית על היקף הסיכון הביטוחי שחברת הביטוח לוקחת על עצמה, עשוי להתפרש על ידי בתי המשפט בצמצום כנגד חברת הביטוח כדי למנוע את קיפוח המבוטח. פרשנותפוליסה