## תאונת דרכים תאונת עבודה - שברים:## אישה נפגעה בתאונת דרכים תאונת עבודה בחלקי גוף שונים, והועברה מחוסרת הכרה לבית החולים, שם אושפזה ואובחנו אצלה, בין היתר, שברים ביד שמאל, ברגל שמאל, בצלעות, ובחוליה גבית. מאחר ומדובר באירוע תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה קביעת ביטוח לאומי מחייבת לפי סעיף 6ב' לחוק ביטוח לאומי. הועדות הרפואיות של ביטוח לאומי קבעו את נכותה של התובעת בשיעור 34% בגין שבר בחוליית הגב לפי סעיף 37 (8) ב' לתקנות בגין הגבלות בע"ש צווארי לפי סעיף 37 (5) א' לתקנות. בגין הגבלה במפרק ובקרסול לפי סעיף 35 (1) ב' לתקנות ובגין הפרעה בזכרון, הפרעות בקשב ובריכוז ושינויי התנהגות לפי סעיף 34 (ב) לתקנות. עוד מצאה הועדה הרפואית להפעיל את תקנה 15 במלואה, והעמידה את נכותה הסופית של התובעת על 52%. התובעת טענה כי נדרשה לטיפולי פיזיותרפיה, מה שמצריך נסיעות ושימוש מוגבר ברכב וכי נגרמו לה הפסדי שכר ובית המשפט חייב את חברת הביטוח לפצות את התובעת בגין כאב וסבל, הפסד השתכרות , הפסדי פנסיה, עזרת צד שלישי בעבר ובעתיד הוצאות נסיעה וכן שכר טרחת עורך דין תאונת דרכים. ##תאונת דרכים תאונת עבודה - ראיות לסתור קביעת ביטוח לאומי:## אדם נפגע כתוצאה מהתרחשות תאונת דרכים תאונת עבודה, הותר לחברת הביטוח להביא ראיות לסתור את קביעת ביטוח לאומי באשר לנכותו הצמיתה של נפגע כתוצאה מהתאונה, שנקבעה שם בשיעור של 10%. מונה, מומחה רפואי שתחילה קבע כי הנכות הרפואית והתפקודית מגיעה לכדי 15%, ואחר שהובהר לו כי עליו לקבוע נכות רפואית בלבד קבע כי זו עומדת על 10% לצמיתות. חברת הביטוח טענה כנגד קביעה זו וביקשה לקבוע כי נכותו הרפואית של הנפגע נמוכה מזו - משום אמינות הנפגע שהגזים בתיאוריו אצל המומחה, לא שיתף פעולה בבדיקה וניסה להציג מצג שווא גבי מצבו, לפי החומר הרפואי המצביע על בעיות גב קודמת, לפי מנגנון הפגיעה התמוה לטענתם, לפי אי פנייתו של התובע לעזרה רפואית מיידית, לפי חוסר אזכור התאונה בבדיקת הנפגע הראשונה אחר התאונה, כשלטענתה לא הצליח הנפגע לתת מענה הולם לתהיות ולהציג תשובות משכנעות שתבהרנה אי הודאות באשר למצבו הרפואי האמיתי אולם בית המשפט פסק כי הסתירות ואי הדיוקים, עליהם הצביעה חברת הביטוח, לא עלו כדי פגם מהותי - שיש בו, כדי לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי. ##תאונת דרכים תאונת עבודה - תביעת פיצויים:## הוגשה תביעה בגין שתי תאונות דרכים. עקב התאונה הראשונה נפגע התובע בצווארו. בעקבות התאונה טופל התובע בבית החולים, ושוחרר ללא צורך באשפוז. לעומת זאת, תוצאות התאונה השנייה היו חמורות יותר. התובע נפגע בתאונה זו ביד הימנית, בקרסול רגלו השמאלית, בצלעותיו ובפניו. בעקבות התאונה הראשונה, בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו בתחום האורטופדי ובתחום הנוירולוגי אשר העמידו את נכותו הרפואית הצמיתה על שיעור של 5% בגין השינויים הניווניים בעמוד השדרה הצווארי ובשיעור של 5% בגין כאבי הראש והצוואר, פוסטראומתיים, בעקבות התאונה השנייה, מינה בית המשפט חמישה מומחים, בתחומי רפואה שונים. בתחום הא.א.ג, בתחום הכירורגיה של החזה, בתחום האורלוגיה - מומחים אלה הגיעו למסקנה, כי לתובע לא נותרה נכות רפואית צמיתה באותם תחומים. מומחה רפואי בתחום הפה והלסת קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5%, בשל פגיעה בשפתו התחתונה, וכמו כן מצא המומחה, כי קיים חוסר תחושה באזור השפה. מומחה בתחום האורתופדיה קבע לתובע נכות זמנית בשיעור של 28%, לפי הפירוט הבא: 10% בגין מצב שלאחר שבר בקרסול שמאל עם הגבלה בתנועות הקרסול לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות המל"ל (המוסד לביטוח לאומי) ו 20% בגין פגיעה בחלק מן השרירים המעוצבבים על ידי העצב האולגרי ביד ימין לפי סעיף 31(5)(1) לתקנות. מאחר ודובר בתאונת דרכים תאונת עבודה, בית המשפט פסק כי על פי סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי כאשר נעשה ניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי מסכום הפיצויים המגיעים לניזוק כתוצאה מתאונת דרכים שהוגדרה כתאונת עבודה כשהרכב אינו רכבו של מעביד הניזוק, והניכוי מותיר בידי הניזוק סכום קטן יותר מ-25% מהפיצויים או אף "בולע" אותו, זכאי הניזוק ל-25% מהפיצויים. לאור האמור לעיל בית המשפט קבע בפסיקתו כי התובע זכאי לקבל 25% מסכום הפיצויים. תאונת דרכיםתאונת עבודה