נפגעי תאונת דרכים רכבת זכאים לפיצויים

תאונת רכבת הינה תאונת דרכים לעניין פיצויים
תאונת רכבת נחשבת תאונת דרכים לעניין חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים המגדיר "רכב מנועי" או "רכב" כרכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות. כל אדם אשר נפגע בתאונת רכבת כנוסע רשאי להגיש תביעת פיצויים כנגד חברת הביטוח של הרכבת


תביעת פיצויים בגין תאונת רכבת
תאונת רכבת - פגיעה נפשית
נהג רכבת הגיש תביעה בה דרש פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו, לטענתו, במהלך תאונת רכבת עת נהג ברכבת במסגרת עבודתו. התביעה הוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975. התביעה הוגשה כנגד רכבת ישראל, מעבידתו של התובע במועד הרלוונטי ובעלת הרכבת אשר הייתה מעורבת בתאונה וכנגד חברת הביטוח אשר ביטחה בביטוח חובה את השימוש ברכבת ואת התובע, במועד הרלוונטי לתאונה

טענות התובע
בכתב התביעה נטען כי בעת שנהג התובע ברכבת אירעה תאונת דרכים - רכבת בה נהג התובע התנגשה בעוצמה רבה ברכב אשר עמד על פסי הרכבת. התובע טען באמצעות עורכי דין, כי כתוצאה מהתאונה הוא נחבל בכל חלקי גופו ונפגע משברי זכוכיות. עיקר הפגיעה ממנה סבל בגין התאונה הינה פגיעה נפשית אשר נגרמה בשל החוויה הטראומטית בה היה מעורב. לגישת התובע, פגיעתו זו אובחנה כבר ביום אירוע התאונה. לטענת התובע, לאחר התאונה הוא ניסה לשוב לעבודתו כנהג רכבת אולם הדבר גרם לו להתקפי חרדה קשים, קוצר נשימה, כאבים בחזה, רעידות והזעה מוגברת. לטענתו, הוא נזקק לטיפול בגין התקפי החרדה האמורים ובעקבות כך הפסיק לנהוג ברכבות נוסעים והחל להסיע רכבות מטען, אשר מהירות נסיעתן נמוכה יותר. לטענת התובע, השכר בתפקיד זה נמוך משמעותית משכרו כנהג רכבת. התובע עתר לפיצוי בגין הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד, הפסד השתכרות לעבר ולעתיד, הפסד תנאים סוציאליים לעתיד, עזרת צד ג' בעבר ובעתיד וכאב וסבל

טענות רכבת ישראל וחברת הביטוח
חברת הביטוח התנגדה לתובענה וטענה, כי דינה להידחות. חברת הביטוח הכחישה את נסיבות תאונת הדרכים רכבת, כפי שפורטו בכתב התביעה וטענה כי על התובע להוכיח את נסיבות התרחשות התאונה ואת הטענה, כי מדובר בתאונת דרכים רכבת. כמו כן, הנתבעות הכחישו את נזקיו הנטענים של התובע. לטענתן, הנזקים הנטענים מוגזמים ומופרכים ואין קשר סיבתי בינם ובין התאונה. לגישתן, מצבו הרפואי של התובע נובע ממשבר בחייו האישיים, ללא קשר לתאונה. עוד טענו הנתבעות, כי התובע איננו בבחינת נפגע כמשמעות המונח בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים שכן, לא נפגע במהלך תאונת רכבת נשוא התובענה ואין לו עילת תביעה כנגדן על פי חוק הפיצויים לנפגעת תאונות דרכים. הנתבעות טענו, כי עסקינן בתאונת עבודה וכי במידה ויפסק, כי התובע זכאי לפיצוי בגין התאונה הרי שיש לנכות מסכום הפיצוי האמור כל סכום או הטבה שהתובע זכאי לקבל בהתאם לדין

אחוזי הנכות של התובע
תאונת הדרכים עם הרכבת הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ונקבעו לתובע אחוזי נכות זמנית, כמו כן, נקבעה לתובע נכות צמיתה בגין התאונה, בשיעור של 10% בתחום הנפשי בגין תאונת הרכבת

התייחסות בית המשפט לשאלת הקשר הסיבתי
בית המשפט ציין בפסיקתו לגבי תאונת רכבת כי סעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגדיר נפגע בתאונת דרכים כ"אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים". החוק מגדיר תאונת דרכים כדלקמן: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". סעיף 1 לחוק קובע, כי נזק גוף הינו בין היתר ליקוי נפשי. לפיכך, בכדי שמאורע יהווה תאונת דרכים רכבת, כהגדרת המונח בחוק, יש להוכיח, כי נגרם לאדם נזק גוף שכולל כאמור ליקוי נפשי וכי קיים קשר סיבתי בין הנזק האמור והשימוש ברכב המנועי למטרות תחבורה. צוין כי התובע היה מעורב באופן ישיר בתאונת דרכים (תאונת רכבת) עת נהג ברכבת ודרס רכב אשר עמד על המסילה. בעקבות תאונת רכבת זו, נגרם לתובע נזק נפשי ונקבעו לו 10% נכות. כאמור, נזק נפשי הינו בגדר נזק גוף כהגדרת המונח בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגדיר שימוש ברכב מנועי, בין היתר, כנסיעה ברכב. בית המשפט ציין בפסיקתו כי אין מחלוקת, כי נסיבות תביעת הפיצויים בגין תאונת הדרכים עם הרכבת מתיישבות עם הגדרת המונח שימוש ברכב מנועי. בכדי שנזק הגוף יהיה בר פיצוי בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נדרש שהנזק נגרם עקב השימוש ברכב. בבואו להכריע בשאלה האם קיים קשר סיבתי בין הנזק והשימוש ברכב, על בית המשפט לבחון את שאלת קיומו של קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי בין הנזק והשימוש ברכב. במסגרת בחינת הקשר הסיבתי העובדתי, על בית המשפט לבחון האם המאורע מהווה הסיבה להתרחשות הנזק. הוועדה הרפואית של ביטוח לאומי אבחנה, כי התובע סובל מתגובה פוסט טראומטית עם סימפטומים דיכאוניים מתמשכים, כתוצאה מהתאונה. הוועדה הרפואית של ביטוח לאומי קבעה, כי נותרה לתובע נכות בשיעור 10% לצמיתות כתוצאה ממעורבותו בתאונה נשוא התובענה. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט כי מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין התאונה ונזק התובע

הכרעת בית המשפט
בית המשפט ציין בפסיקתו כי מאחר והמבחן העיקרי לצורך בדיקת קיומו של קשר סיבתי משפטי בתביעות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הינו מבחן הסיכון. מבחן זה קובע, כי קיים קשר סיבתי משפטי כאשר תהליך הגרימה שהתרחש בפועל הוא זה שמפניו בא המחוקק להגן. יש לבחון האם הנזק אשר נגרם לתובע הינו בתחום הסיכון הכרוך בשימוש ברכב והאם המחוקק התכוון להטיל אחריות בגין הליך הגרימה של הנזק האמור. מצאתי, כי הנסיבות בהן נפגע התובע הינן בגדר הסיכון אשר יוצר השימוש ברכב המנועי ולפיכך, קיים קשר סיבתי משפטי בין תאונת הרכבת ונזקיו של התובע וכי בנסיבות המקרה הנדון יש לקבוע, כי התובע הינו נפגע עיקרי אשר נפגע באופן ישיר בתאונת דרכים - רכבת. פגיעתו הנפשית של התובע לא נגרמה לו בשל המחזות אשר נגלו לעיניו כמשקיף מהצד. התובע היה מעורב בתאונת הרכבת ובשל כך נגרמו נזקיו. מעורבותו בתאונה הינה מעורבות משמעותית שכן הוא היה אחד מגורמי התאונה. לסיכום צויין כי קיימים מקרים בהם נפגע סובל מנכות נפשית הן בשל פגיעתו הישירה בתאונה והן בשל העובדה, כי היה עד לפגיעתו של אחר, מבלי שניתן לקבוע איזה חלק של הנכות נגרם על ידי כל אחד מהגורמים האמורים ובית המשפט חייב את הנתבעות לפצות את התובע בגין, אובדן כושר השתכרות לעתיד, כאב וסבל, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה וכן לשאת בתשלום שכר טרחת עורך דין

נסיון התאבדות ע"י תאונת רכבת
הרקע לתביעה
הוגשה תביעת פיצויים במקרה של תאונת דרכים רכבת, אדם נפגע מרכבת חולפת בסמוך לתחנת הרכבת, בעקבות תאונת רכבת נגרמה לו חבלת ראש קשה ופגיעה רב מערכתית ונקטעה ידו הימנית. הוא היה מאושפז בבית החולים ונותח מספר פעמים. חברת הביטוח טענה כי אין מדובר ב"תאונת דרכים", אלא בניסיון התאבדות בתאונת דרכים, הנתבעים ביקשו למנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי, לשם בחינת מצבו הנפשי של התובע במועד התאונה


גישת בית המשפט
בית המשפט פסק לעניין "כוונת" התובע להתאבד בתאונת דרכים רכבת כי, יש לאמץ מבחן מצמצם, הכוונה צריכה להתייחס לקרות תאונת רכבת עצמה, ולא די ביצירת סיכון מודע בלבד. ועל כן יש לנקוט בגישה מקלה לגבי אדם הלוקה בנפשו. נוכח המגמה העונשית של ההגבלה, יש להכיר בזכאותו של אדם הנעדר כושר שפיטה כתוצאה ממחלת נפש. אין להפעיל לגביו את המבחנים המחמירים החלים בדיני הנזיקין והנוגעים לשחרורו מלשאת, בתור מזיק, באחריות כלפי הזולת. המטרה העונשית של שלילת זכאות אינה במקומה, כאשר הנפגע פעל שעה שכושר שיפוטו היה לקוי כתוצאה ממחלה. אדם כזה לא פעל 'במתכוון' במובן החוק

פסיקת בתי המשפט
בפסיקת בתי המשפט בארץ נקטו גישה מצמצמת יותר, לפיה רק העדר מוחלט של כושר שפיטה, שליטה או רצייה שולל את כוונת המתאבד הסובל ממחלת נפש. עוד צויין כי כיום, לאחר תיקון מס' 8 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, השאלה הבסיסית עברה להגדרה של תאונת דרכים רכבת מכוח החזקה הממעטת לגבי מעשה שנעשה במתכוון. על אף שמטרת החזקה הממעטת אינה עונשית, עדיין אנו גורסים כי יש להקל עם אדם הלוקה בנפשו. אמנם אין קיימת הנחה כי חולה נפש ואף חולה במחלת סכיזופרניה קשה לעולם איננו מסוגל לגבש, בשל מחלתו, כוונה ורצון להתאבד, גם לחולה כזה יש תקופות טובות יותר, בהן כושר השיפוט שלו איננו פגום לחלוטין ויש מקום לקביעת חזקה חלוטה, לפיה כל אדם המנסה להתאבד מאבד את עשתונותיו או מתחרט רגע לפני המעשה, עד כי לא ניתן לייחס לו רצון וכוונה להתאבד. אך נוכח התוצאות מרחיקות הלכת הכרוכות במסקנה לפיה ניסה הנפגע להתאבד, יש לנהוג משנה זהירות ביחוס כוונה שכזו לנפגע הסובל ממחלת נפש. פירוש הדבר הוא, שאין להכביד יתר על המידה עם התובע בהוכחת הטענה של העדר רציה או כושר שיפוט לקוי, כאשר ברור כי הנפגע היה חולה במחלת נפש כרונית קשה, כדוגמת סכיזופרניה הבפרנית

התכלית החקיקתית הנוגעת למעשה במתכוון
בית המשפט פסק כי התכלית החקיקתית העומדת מאחורי הסייג הנוגע ל"מעשה במתכוון" נעוצה בעקרון תקנת הציבור. כאשר גורם הפגיעה מכוון – אין מדובר ב"תאונת רכבת" אשר אמורה להתרחש במקרה, ואין להטיל על הציבור את חובת הפיצוי בגין סיכון שכזה, מטרתו של התיקון לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, במסגרתו נוספה "החזקה הממעטת" להגדרת "תאונת דרכים רכבת", היתה לצמצם את תחולת החוק לסיכונים תחבורתיים בלבד, ולהוציא מגדרו סיכונים שאינם נובעים באופן טיפוסי משימוש ברכב למטרות תחבורה. כפי ונקבע כי התאבדות באמצעות כלי רכב אינו סיכון טיפוסי לשימוש ברכב לצורכי תחבורה לפיכך גם אין להטיל על ציבור הנהגים את הנטל לבטח סיכון שכזה. תכלית זו אינה מתקיימת במקרה בו נגרמה התאונה כתוצאה ממעשהו של אדם מעורער בנפשו, אשר אין לדעת אם התכוון לשים קץ לחייו או שמא לא הבין את טיב מעשיו

הכרעת בית המשפט
בית המשפט פסק כי הנטל להוכחת העדר שפיות, שבעטיה נשלל כושר השיפוט והתובנה בעת תאונת רכבת, מוטל על הנפגע. אך נטל זה יפורש בצורה מקלה. מאידך, נטל הראיה להוכחת היותה של התאונה תוצאה של "מעשה שנעשה במתכוון" מוטל על חברת הביטוח, והראיות הנדרשות להוכחת טענה זו חייבות להיות בעלות משקל משמעותי, בשל מהות הטענה וחומרתה. פירוש הדבר הוא, כי משהוכח קיומה של מחלת נפש חמורה ממנה סבל התובע, אשר פוגעת בכושר השיפוט ובתפיסת המציאות שלו, ובנוסף היו קיימות ראיות אשר הצביעו על כך שבעת תאונת הרכבת לא נהג הנפגע כאדם בריא בנפשו, חברת הביטוח חייבת הייתה להביא ראיות בעלות משקל ממשי ביותר כדי להוכיח כי התובע היה מודע לטיב התנהגותו, לקיום הנסיבות ולאפשרות של גרימת תאונת הדרכים עם רכבת ואף חפץ בתוצאה של התאבדות ומאחר שבתום שמיעת הראיות נותרו שתי אפשרויות סבירות במידה שווה, קרי: שהתובע נהג כפי שנהג מתוך טירוף נפש, או שנהג כך בצורה צלולה מתוך כוונה ורצון להתאבד בית המשפט קבע כי יש להעדיף את האפשרות הראשונה, שאינה שוללת מן התובע פיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

תאונת דרכים - רכבת - פגיעה ביד
תביעת פיצויים בגין תאונת רכבת
במהלך עבודתו של התובע ברכבת הוא נדרס על ידי קרון רכבת אשר ריסק את כף ידו השמאלית. באירוע תאונת דרכים רכבת - הוגשה תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בעקבות התאונה נבדק התובע על ידי ועדה רפואית של ביטוח לאומי ונקבעו לו אחוזי נכות. הוועדה הרפואית קבעה את נכותו הצמיתה של התובע כדלקמן קטיעת אצבע 2 - 10% לפי סע' 43(2) (ג) לתקנות ביטוח לאומי, קטיעת אצבע 3 – 12% לפי סעיף 43(3)ב' , קטיעת אצבע 4 – 10%, קטיעת אצבע 5 – 10%. צלקת – 10%. נכות נפשית – תסמונת פוסט טראומטית 10%. סך הכל נקבעה לתובע במוסד לביטוח לאומי נכות משוקללת בשיעור 48.02 % בגין פגיעתו


הנכות התפקודית של התובע
בית המשפט ציין לעניין הנכות התפקודית של התובע כי בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך,למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי, כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או ברך - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכות התפקודית. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית". שאלת השפעת הנכות, על השתכרותו וכושר השתכרותו של התובע, תידון, על כן, בהתחשב במכלול הראיות והעדויות, בנוגע לעבודתו והשתכרותו של התובע

הכרעת בית המשפט
בית המשפט פסק לתובע פיצויים בגין עזרת הזולת, תוך כדי שהוא ציין כי רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך, והוא אף יכול לערוך אומדנא ובלבד שהשתכנע כי העזרה שהושטה לנפגע ניתנה לו מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה, כמו כן נפסקו פיצויים בגין, הפסד השתכרות, הוצאות, הפסדי פנסיה וכן כאב וסבל, כאשר מסכום הפיצויים נוכו תגמולים שקיבל התובע מביטוח לאומי





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונת דרכים רכבת

  2. נפילה בתחנת רכבת

  3. דריסת רכבת למוות

  4. התנגשות רכבת במשאית

  5. ניסיון התאבדות ברכבת

  6. גניבת רכב מחניון תחנת רכבת

  7. פיצויים לנפגעי תאונת רכבת

  8. נפגעי תאונת דרכים רכבת זכאים לפיצויים

  9. פיצויים על אדם שנדרס על ידי רכבת

  10. אישור תביעה ייצוגית נגד רכבת ישראל

  11. האם רכבת ישראל חברה פרטית או ממשלתית

  12. צו מניעה נגד פתיחת גשר מעל מסילת רכבת

  13. תביעה ייצוגית בנושא כרטיסי נסיעה ברכבת

  14. פיצוי על הנזקים שנגרמו כתוצאה מאיחור רכבת

  15. תביעה נגד רכבת ישראל - פיצויים על צפיפות

  16. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון