הגנת אמת דיברתי | עו"ד רונן פרידמן

מה זה "אמת דיברתי" בלשון הרע ? באילו מקרים ניתן לטעות "טענת אמת דיברתי" ? כיצד מוכיחים הגנת אמת דיברתי ? האם חייבת להיות זהות בין הפרסום למצב הדברים בפועל ? ##(1) מהי הגנת אמת דיברתי בלשון הרע ?## התאם להוראות סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, על מנת לחסות בצל הגנת הגנת "אמת דיברתי", הנתבע נדרש להוכיח קיומם של שני תנאים במצטבר: תנאי ראשון, הוא אמיתות דברי הפרסום (הוכחה אובייקטיבית), והתנאי השני, קיומו של עניין ציבורי בפרסום. הוראות הסעיף דורשות הוכחת שני יסודות אלה במצטבר, כאשר שני היסודות יוצרים ביניהם תמהיל אשר מאזן בין זכותו של הנפגע לשם טוב לבין זכותו של הפוגע לחופש הביטוי. ההכרעה בדבר אמיתות הפרסום נעשית על פי מבחן אובייקטיבי, כך שמניעיו, מטרותיו או אמונתו האישית של המפרסם אין להן נגיעה ממשית לשאלת תחולתה של הגנת אמת הפרסום. התנאי של אמיתות הפרסום עיקרו בבחינה האם תוכנו של פרסום תואם את האמת, היינו את המציאות " האובייקטיבית" ולא את האמת הסובייקטיבית אשר האמין המפרסם בקיומה ( ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד מט(2) 843, 857 (1995)). תנאי זה נועד להבטיח כי במסגרת ההגנה על שמו הטוב של אדם, לא תינתן הגנה לפרסום שאין בו אמת. איזון זה עיקרו בנכונות לפרוש את ההגנה הרחבה הנתונה לחופש הביטוי על פרסומים שתכנם אמת ושקיים אינטרס ציבורי בפרסומם. זאת, מתוך הנחה כי קיימת תועלת חברתית בקיומו של דיון ציבורי בנושא בו עוסק הפרסום, על בסיס עובדות נכונות. חשוב לציין כי, האמת לבדה לא די בה אם כן כדי להצדיק הפגיעה בשם הטוב וזו תזכה להגנה רק אם תצמח לציבור תועלת ממנה. לעניין זה לא נדרש כי התועלת שיפיק הציבור מהפרסום תהא תועלת ניכרת או משמעותית ביותר, אך ברי גם כי לא די באפשרות קלושה לכך שמי מהציבור יפיק תועלת מן המידע שפורסם. ##(2) האם חייבת להיות זהות בין הפרסום למצב הדברים בפועל ?## לא נדרשת זהות מוחלטת בין תוכן הפרסום לבין מצב הדברים בפועל, אלא נדרש כי המשמעות הכללית העולה מתוכן הפרסום תתאים את המצב הקיים באמת ( ראו אורי שנהר דיני לשון הרע (1997) בעמ' 221). מכאן, אף אם בית המשפט נוכח כי קיים פער בין הפרסום לבין המציאות האובייקטיבית, הוא עדיין יכול לקבוע כי הפרסום חוסה בצל הגנת אמת הפרסום, אם מצא כי עניינו של פער זה בפרט לוואי שמשקלו קל יחסית, ואין בו פגיעה של ממש ( ראה לעיל שנהר בעמ' 221-222). ##(3) כיצד בית המשפט בוחן את הגנת אמת דיברתי ?## בפסיקה נקבע כי, לצורך בחינת תחולתה של הגנה זו, בית המשפט מצווה לבחון את הפרסום כמכלול ולקבוע " מהו הרושם הכללי שיוצר מרקם הפרסום בעיני הקורא הסביר". זאת, תוך בחינת המילים והמונחים אשר בחר המפרסם להשתמש בהם בפרסום, סדר הצגת העניינים, מבנה הפרסום, סגנונו ואופן הניסוח. עוד נקבע בפסיקה כי יש להביא כמות הוכחה, שמידתה תעמוד ביחס פרופורציונלי הולם לרצינות תוכן הדיבה (ע"א 670/79 הוצאת עיתון הארץ נ' מזרחי, פ"ד מא (2) 169 (1987)). כך שככל שהאשמה שיוחסה לנפגע מהפרסום חמורה וכבדה היא, יידרש הפוגע להביא ראיות כבדות משקל, "איכותיות" יותר, בכדי לעמוד בנטל ההוכחה. כבר נפסק כי כאשר מדובר בטענות המייחסות לנפגע מעשים בעלי גוון פלילי, אזי נדרש נטל מוגבר מהנטל של מאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי ( ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מו(1) 589, 598 (1986). ##(4) תנאי "עניין ציבורי" - הגנת אמת דיברתי:## לשם הוכחת טענת אמת דיברתי יש להוכיח הן את אמיתות הפרסום והן את קיומו של עניין לציבור בפרסום. תנאים אלו נבחנים אף הם באמצעות מבחן אובייקטיבי. כאמור, התנאי השני הדרוש לתחולת הגנת אמת הפרסום הינו קיומו של עניין ציבורי. בפסיקה נקבע כי ככלל עניין ציבורי הוא "עניין שידיעתו ברבים רלוונטית להגשמת מטרה ציבורית או שיש לציבור תועלת בידיעה לגביו – אם לצורך גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו" (ראו לעיל עניין אפל בעמ' 621; רע"א 3614/07 דן אבי יצחק עו"ד נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, נג(1) 26 (1998)). רשימת הנושאים אשר מהווים עניין ציבורי אינה סגורה. השאלה בדבר קיומו של עניין ציבורי בפרסום, תיבחן לגבי כל פרסום לגופו, בהתחשב במכלול נסיבותיו של כל מקרה. במקרה בו אכן מדובר בעניין ציבורי אשר על רקע אותו עניין יכול הציבור לגבש עמדה ולהביא לשיפור באורחות חייו, תהא לרוב, ידה של זכות הפוגע לחופש ביטוי על העליונה ( ע"א 439/88 מדינת ישראל נ' ונטורה, פ"ד מח(3) 808, 826 (1994); זאב סגל "הזכות לפרטיות למול הזכות לדעת" עיוני משפט ט ( תשמ"ג) 175, 196). ##(5) הגנת אמת דיברתי במקרה של ציטוטים:## הגנת אמת דיברתי עשויה לחול אף במקרים מיוחדים בהם עסקינן בציטוט של דברים בשם אומרם. בהקשר זה אמנם נקבע בפסיקה כי חזרה על דברי דיבה של אחרים, אינה מהווה הגנה למפרסם אותם. יחד עם זאת, תחולתה של פסיקה זו סוייגה כאשר החוזר על דברי הדיבה, מצטט את דבריו של האחר תוך הקפדה להביא את הדברים בשם אומרם ומסתפק בציון העובדה כי הדברים אכן נאמרו ולא מציגם כעמדתו או מאמת את תוכנם. במקרה אחרון זה, תעמוד הגנת אמת הפרסום לימינו של המפרסם. בהקשר זה יאים דבריו של המלומד שנהר בספרו, כדלקמן: "מפרסם של פרסום חוזר כזה יהנה מהגנת אמת הפרסום רק אם יוכיח את אמיתות דברי ההשמצה שעליהם חזר. אולם, כאשר עצם אמירת הדברים המשמיצים מהווה עובדה חשובה בפני עצמה, והפרסום החוזר אינו מאמת את הדברים ואינו מוסיף להם נופך של אמינות אלא מציגם כטענה גרידא של אדם מסוים, עשוי בית-המשפט להסתפק בהוכחת העובדה שהדברים אכן נאמרו" (ראה לעיל שנהר בעמ' 218-219). כמו כן, בפסיקת בית המשפט המחוזי, ת"א ( ב"ש) 7129/99 שמש נ' שמעון (10.10.04), נקבע כדלקמן: "ביחס לפרסום חוזר של דברי לשון הרע שאינו מאמת את הדברים ואינו מציג אותם בעמדת המפרסם, ומסתפק בציון העובדה שהדברים נאמרו על ידי אדם אחר, יכול הדבר להעמיד הגנה של " אמת הפרסום", בתנאי שהמפרסם הגביל את הפרסום לעצם העובדה שהדברים נאמרו על ידי אותו אדם בלי להוסיף עליהם" (ראה גם ת"א ( ת"א) 45157/05 קופמן רון נ' אייזנברג שאול (25.7.10)). כלל הוא שמפרסם החוזר על דברי זולתו אינו יכול לה ינות מהגנת "אמת דיברתי", בטענה שהאדם שציטט אכן אמר את הדברים, (ראו ע"א 36/62,92 עוזרי ואח' נגד גלעד ואח' וערעור שכנגד, פ"ד טז 1559,1553, ת"א (י-ם) 393/86 רסקין נ' גוטליב ואח', לא פורסם , ראה שנהר עמ' 218). ##(6) אמת דיברתי לשון הרע - סיכום:## סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע הגנה למפרסם לשון הרע מקום בו הפרסום היה דבר אמת: " במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש." הנטל מוטל על הנתבע להוכיח כי התקיימו היסודות המצטברים של אותה הגנה: אמיתות הדברים וקיומו של עניין ציבורי בפרסום. לצורך כך, יש לברר אם המסכת העובדתית העולה מהפרסום, זהה למסכת העובדתית שהייתה במציאות במועד הפרסום זאת בהנחה, שהיה "עניין ציבורי" בפרסום. "לצורך החלת הגנת אמת דיברתי די בכך שהמשמעות והתוכן הכללי של הפרסום תואמים את המציאות, שכן מתן משקל ראוי לחופש הביטוי מחייב "שלא לדקדק בציציות של הפרסום הפוגע" (ספרו של א. שנהר, דיני לשון הרע, 220). בע"א 751/10 פלוני נ. ד"ר אילנה דיין-אורבך, 8.2.12 בפסקה 92-93 בפסק הדין של המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין: "על מנת שיזכה לחסות תחת כנפיה של הגנת האמת על המפרסם להראות איפוא כי הפרסום היה אמת כפי שהייתה ידועה בעת הפרסום. אין הוא נדרש להציג אמת שמתגלית בדיעבד...במיוחד כך, מקום בו המדובר בעניינים בעלי חשיבות ציבורית. מרחב התמרון שיש לאפשר במגזר זה מתבטא בקיום שולי סובלנות, שוליים עובדתיים, שאין בהם כדי להשפיע על הרושם הכללי המתקבל מהכתבה בעיני הצופה." הגנות משפטיותהגנת אמת דיברתי / אמת בפרסום (לשון הרע)