שריפה ביער - תביעת פיצויים

פסק דין : א. ההליך והרקע. זו היא תביעת נזיקין ע"ס 936,734 ש"ח, נכון ליום הגשת כתב התביעה המתוקנת (13.2.95) שהוגשה ע"י מושב אמירים (להלן: "המושב") ותושבים של המושב (להלן: "התושבים") (להלן יקראו כל התובעים במקובץ: "התובעים"). הנתבעים הם חברת החשמל (להלן: "החברה"), קרן קיימת לישראל (להלן: "קק"ל"), רשות הפיתוח ומינהל מקרקעי ישראל (להלן יקראו שניהם: "המינהל"). הנתבעים מצדם הגישו הודעות צד ג' נגד החברה, הסוכנות היהודית לא"י (להלן: "הסוכנות"), המושב והדר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הדר"). הסוכנות מצידה שלחה הודעה לצד רביעי נגד המושב. האירוע שבגינו הוגשה התביעה אירע ביום 23.6.93 שעה 12.30, עת פרצה שריפה ביער בקטע של יער שפר, השוכן בצד דרום של כביש עכו-צפת מצפון לחלק המערבי של המושב בגבול חלקות 14; 19 בגוש 15669 או בסמוך לו, בין שני עמודי חשמל הנושאים קו מתח עליון שמספריהם 13054; 13055. אותו יום שררו באיזור תנאי שרב כבד ביותר, טמפרטורות גבוהות, לחות נמוכה ורוחות בעוצמה גבוהה בכיוון מזרח, דרום מזרח משתנה ממזרחי דרום מזרחי לדרום מערבי-מערבי מערבי צפון מערבי (ראה חוות הדעת של רונית בן שרה מהשירות המטאורולוגי ושל ה"ה קרני וקידר מהקק"ל). האש התפשטה צפונה, לכיוון המושב וגרמה נזקים לתובעים. השטח בו פרצה השריפה ביער רשום ע"ש רשות הפיתוח ומנוהל ע"י המינהל. ב. גירסת התובעים וטענותיהם. גירסת התובעים היא שהאש פרצה מקו מתח עליון צפת-כרמיאל 161 ק"מ (להלן: "קו המתח") ליד עמוד מתח גבוה. כאן המקום לציין, כי לעניננו רלבנטיים שלושה עמודים שהם חלק מקו המתח. העמוד הראשון, שמספרו 13053 (להלן: "העמוד הראשון") הנמצא סמוך מאד לכביש עכו-צפת מצפון לצומת הכניסה למושב. העמוד שאחריו שמספרו 13054 (להלן: "העמוד השני") והעמוד השלישי שמספרו 13055 (להלן: "העמוד השלישי"). העמודים הם בעלי שלוש קומות של זרועות בצורת האות כ', כשהזרועות שלוחות קדימה במקביל לקרקע (ראה למשל תמונה 18 בחוות דעת ריבנר אריאל). התובעים מסתמכים, בין היתר, על החזקה המצויה בסעיף 39 לפקודת הנזיקין וטוענים, כי מאחר והאש יצאה ממתקנים של החברה, ביתר פירוט: בקו המתח בין העמוד השני והשלישי, או ממקרקעין אשר הנתבעות הן הבעלים או התופס שלהם, לכן על הנתבעות עובר הנטל להוכיח שהן לא התרשלו. הנתבעות לא עמדו בנטל זה. לחילופין, מיחסים התובעים לנתבעים פרטי רשלנות שונים שיפורטו בהמשך. כל טענות התובעים מבוססות על התיאוריה של התובעים לגבי דרך אירוע השריפה ביער. לפי התיזה של התובעים, הרי מהלך השריפה ביער וסיבותיה היו כדלקמן: בין העמודים השני והשלישי היו שני עצי אורן שהמרחק בין צמרתם וקו המתח עמד על 50 ס"מ. השריפה ביער אירעה כתוצאה מעמידת ציפור לא הרחק מהעמוד השלישי בסביבות הגבול שבין חלקות 4 ו- 19 בגוש 15669 וגרימת קצר בין צמרת העצים והכבל התחתון באמצעות כנפיה שהביא לשריפת הציפור. הציפור השרופה התגלגלה ככדור אש ונחתה על צמרת עץ מתחת לקו המתח והציתה אותו. לחילופין, פרצה האש כתוצאה מקירבת יתר בין אחד העצים וקו המתח כאשר משב רוח הסיע את צמרות העצים לכיוון קו המתח ולסגירת מעגל חשמלי. עם גילוי האש ניתנה הודעה לרשויות הכיבוי ובינתיים ניסו האנשים בשטח לכבות את השריפה ביער באמצעות מספר בני נוער שהיו במושב ואנשי קק"ל, אך ללא הועיל. האש עברה את כביש עכו-צפת מצפון לנקודה בה פרצה האש דרך צמרות העצים שבשולי הכביש. השריפה ביער עלתה במעלה ההר. לקראת שעות אחה"צ הצליחו הכבאים לכתר את האש באיזור ראש ההר. בשעה 16.30, תוך שהכבאים עוסקים בפעולות כיבוי, שינתה הרוח את כיוונה והחלה לנשוב בכיוון הפוך לכיוון התפשטותה עד כה, דהיינו לכיוון דרום מזרח. כוחות הכיבוי שהיו מרוכזים באיזור ההר, לא הצליחו לבלום את גלישת האש במורד ההר והשריפה ביער החלה יורדת לכיוון החלק התחתון של ההר לכיוון מושב אמירים. בשל הרוח החזקה ששררה במקום, הגיעה האש לגבולות המושב ורק לאחר מאמצים מרובים הצליחו להשתלט עליה סמוך לשעה 22.00. מה שאיפיין את האש היתה קפיצתה מצמרת עץ אחת לשניה. המקום שבו החלה השריפה ביער מצוי בבעלות רשות הפיתוח, דהיינו המינהל. העמוד השלישי עצמו, מצוי בחלקה 20 באותו הגוש וגם חלקה זו מצויה בבעלות רשות הפיתוח. האש עברה צפונה לחלקה 14 ולאחר מכן כששינתה כיוון עברה האש בחלקות 14; 19 ו- 20 וכן גם בחלקה 21. הקק"ל משמשת כיערנית של המינהל והיא מטפלת בחלקות הנדונות ומנהלת אותן. הרשלנות של החברה מתבטאת בכך שלא דאגה למירווח גדול יותר בין צמרות העצים הנמצאים מתחת וליד קו המתח, וזאת בניגוד להוראות שהיא עצמה הוציאה לפיהן יש לשמור על מרחק של 5.5 מ' בין צמרות העצים לקווי המתח העליון. למעשה, צמרות העצים היו קרובות כ- 50 ס"מ בלבד לקווי המתח ולא בוצע גיזום כנדרש כדי ליצור את המירווח הדרוש. אם נניח שיש לקבל תיזה לה טוענת החברה, שציפור התחשמלה בלי קשר לעצים כתוצאה מעמידת ציפור גדולה על זרועות עמוד קו המתח העליון ויצירת קצר בין המוליך לעמוד החשמל עם ראשו (תיזה שהתובעים טוענים שהיא בלתי סבירה), עדיין ניתן היה למנוע את השריפה ביער לו החברה היתה נוקטת באמצעי זהירות סבירים, כגון הגדלת הרווח בין זרועות או העברת קווי מתח עליון מתחת לפני הקרקע לעמוד המתח העליון. התובעים מדגישים, כי החברה היתה מודעת לבעיה הכרוכה בהתחשמלות בעלי כנף העומדים על קווי מתח עליון מאז שנת 1984. שיקולי עלות וקשיי תקציב אינם יכולים להוות צידוק לאי נקיטה באמצעי זהירות מתאימים. הרשלנות של המינהל (רשות הפיתוח) והקק"ל. המינהל (ורשות הפיתוח) כבעלים של החלקות שמהן הגיעה האש לנכסי התובעים, היו אחראים לנקיטת צעדים למנוע התפשטות שריפות בחלקותיהם. המינהל לא הוכיח כי העביר את האחריות בנושאי יעור ומניעת שריפות לקק"ל. בכל מקרה, הלכה למעשה משמשת הקק"ל כיערנית של החלקות הנ"ל. קיימת מחלוקת בין החברה לקק"ל מי אחראי לגיזום ענפי העצים ברצועת היער הסמוכה לקווי המתח העליון, אך גם אם בנוהלי העבודה בין הקק"ל לחברה הוטל תפקיד זה על החברה, הרי כלפי התובעים אחראית הקק"ל לפקח ולוודא כי החברה אמנם מקיימת המוטל עליה לפי הסדר זה, דבר שלא נעשה. בכל מקרה, אחראית הקק"ל לנקוט בצעדים למניעת התפשטות שריפות מעבר לרצועה הסמוכה לקווי המתח העליון, כגון גיזום עצים, פריצת דרכים, התקנת פסי אש רחבים, סילוק עצים וענפים שנשברו כתוצאה משלגים, ניקוי וניכוש עשבים וביצוע שריפות מבוקרות להקטנת כמות חומר הבעירה שהצטבר על הקרקע. גם אם בוצעו עבודות כאלה בקטעים אחרים של היער, הרי הם לא בוצעו בקטע שמצפון לאמירים ומדרום לכביש עכו-צפת שבו מצוי חורש טבעי. אין לקבל את הטענה כאילו נותק הקשר הסיבתי בין פעולות הנתבעים והשריפה ביער בשל עיכובים בהגעת מכבי האש, שכן הוכח שמכבי האש הגיעו תוך זמן סביר. רשלנות תורמת. התובעים דוחים כל נסיון ליחס להם רשלנות תורמת, בשל כך שלא דאגו לניקיון חצרותיהם. טענה זו לא הוכחה ומכל מקום, לא הוכח קשר סיבתי כלשהו לנזקים שנגרמו לתובעים או לממדיהם בשים לב לעוצמתה של האש. רשלנות אחרת שיוחסה לתובעים היא העדר פסי הפרדה, אך הוכח שפסים כאלה אין בהם תועלת. ברור, שלמושב אין כל אחריות למנוע שריפות מחוץ ל"משבצת" שלו. ג. טיעוני חברת החשמל. השריפה ביער פרצה בשל "התקצרות" והתלקחות של ציפור בחלק העליון של רשת החשמל, ללא קשר לעץ כלשהו. העצים היו נמוכים מתילי החשמל ולא נגעו בהם. החברה נקטה מאז שנת 1987 באמצעים שונים למניעת התחשמלות בעלי כנף בקווי מתח עליון, כגון ע"י "קוצים", אך הדבר לא הועיל. החברה גם הביאה מומחה מאנגליה אשר קבע, כי אין פתרון לבעיה. הוצאה כה גדולה להנחת קווי מתח עליון מתחת לפני הקרקע (הוצאה המגיעה ל- 7.2 מיליארד ש"ח בהיקף ארצי), אינה מוצדקת לאור הנדירות היחסית של התופעה של התחשמלות בעלי חיים. גם החלפת העמודים הקיימים בעמודים בעלי מרווחים גדולים יותר, היא הוצאה אדירה העומדת על 480 מליון דולר ואין להטיל אחריות על החברה בשל כך שנמנעה מביצוע פעולות אלה. לא הוכח שבמקומות אחרים בעולם המערבי נוקטים באמצעים מרחיקי לכת אלה. אין להטיל על החברה אחריות אבסולוטית למניעת תופעות של התחשמלות בעלי כנף, אלא יש להסתפק בדרישה לנקיטת אמצעים שהם סבירים. החברה מיחסת לתובעים רשלנות תורמת בכך שעל אף שבתיהם סמוכים ליער, הם לא נקטו באמצעי הזהירות הנובעים מכך. ד. טיעוני הקק"ל. העובדה שקק"ל משמשת כיערנית ביער, אינה הופכת אותה "לתופס" במובן סעיף 2 לפקודת הנזיקין ואין על כן מקום להחלת סעיף 39 לפקודת הנזיקין, עד כמה שהדבר נוגע לקק"ל. תהיה דרך התפרצות השריפה ביער אשר תהיה, אין לקק"ל כל חלק בכך. אם מתקבלת התיזה של החברה, כי השריפה ביער פרצה ללא קשר לקירבת העצים לקו המתח, הרי פשיטא הוא שאין קק"ל אחראית. מן הצד השני, אם השריפה ביער פרצה בשל חוסר גיזום של ענפי העצים הקרובים לקו המתח, הרי אחריות זו מוטלת אך ורק על החברה. אין כל חובת פיקוח מצד הקק"ל על פעולות החברה לכריתה ולגיזום עצים ברצועת הקרקע הצמודה לקווי המתח. האזור כולו עבר טיפול יערני מוגבר אשר התבצע בעיקר בעונת החורף 92-93 בעקבות פגע החורף הקשה של אותה שנה. הקק"ל מצטרפת לטיעוני התובעים בכל הנוגע לאחריות החברה ולטיעוני החברה בכל הנוגע לרשלנות התורמת של התובעים. לטיעוני קק"ל כנגד הסוכנות וחברת הביטוח הדר שהם צדדי ג', נתיחס בנפרד. ה. טיעוני המינהל (רשות הפיתוח). המינהל ורשות הפיתוח הם הבעלים, אך לא התופסים ולכן אין להחיל עליהם את הוראות סעיף 39. התופס היא הקק"ל. הם מצטרפים לטיעוני התובעים וקק"ל באשר לאחריות החברה ולטיעוני החברה וקק"ל באשר לאשם התורם של התובעים. אינני מתיחס בשלב זה לטענות הנוגעות להודעות צד ג' נגד הסוכנות. ו. קביעות עובדתיות ומשפטיות. לאור טיעוני הצדדים, יש צורך לנקוט עמדה בשאלות הבאות: 1. האם פרצה השריפה ביער בשל קירבת צמרות עצים לקווי המתח (עם או בלי מעורבות בעל כנף), או שמא פרצה השריפה ביער כתוצאה מקצר שנוצר עקב עמידת בעל כנף על זרועות עמוד קו המתח הגבוה, בלי קשר לעצים הנטועים בסביבה. 2. האם יש לראות בקק"ל ו/או במינהל ו/או בחברת החשמל תופסי החלקות שמהם החלה השריפה ביער. 3. בהנחה, כי הן המינהל והן קק"ל הם תופסים, האם בעצם הטלת תפקידי היערנות על הקק"ל יצא המינהל מהתמונה והוא נחשב כמי שסתר את חזקת הרשלנות שבסעיף 39 לפקודת הנזיקין. 4. בהנחה, כי השריפה ביער פרצה בשל קירבת צמרות העצים לקו המתח, על מי יש להטיל האחריות: על החברה, על הקק"ל, או על שתיהן. 5. תהא סיבת פרוץ השריפה ביער אשר תהיה, האם יש ליחס לקק"ל רשלנות בשל אי נקיטת אמצעי זהירות מספיקים להתפשטות שריפות ביער, בעיקר באזור הסמוך למושב. 6. האם ניתן ליחס לתובעים רשלנות בכל הנוגע לאמצעים שבהם נקטו למניעת התפשטות שריפות. (1) סיבת השריפה ביער - ראיות. למעשה, העד היחיד שניתן להגדירו כ"עד ראיה" הוא העד יצחק אטדג'י, רכז הבטחון השוטף (הרב"ש) של מושב שפר, שהוא המושב השכן. עד זה אומר בתצהירו, כי ביום 23.6.93 בשעות הצהריים, היה במסעדת "מפגש יונתן" בכניסה למושב שפר. סמוך לשעה 13.00 הוא שמע פיצוץ. הוא הסתכל לכיוון ממנו נבע הרעש, היה זה קו המתח העליון. לדבריו, ראה ממרחק כ- 300 מ' כדור אש בגודל כדורגל נופל מקו המתח, מאזור הכבל התחתון. כדור האש נפל על עץ אורן שהיה מתחתיו והאש אחזה בצמרת העץ והתפשטה כלפי מטה. האש, נראתה לראשונה, על ידי העד ליד העמוד השלישי בקו המתח העליון. בחקירתו בביהמ"ש אומר העד, כי ראה לראשונה את כדור האש מעט מעל חוטי החשמל. צניחת הכדור היתה איטית (ע' 34 ישיבה 14.12.97). צמרות העצים היו מתחת לקו הכבל (ע' 35). מרישום יומן הפיקוח 1ה' LOG של פיקוח ארצי (נפסחים 1; 2 לת4/), עולה כי היה קצר (הפסקת מעגל אדום כחול "קו צפת - כרמיאל - תפן - כברי") בשעה 12.00. העד אהרון סודרי, גנן ממושב אמירים, מוסר, כי ראה את האש שפרצה בין שני עמודי החשמל (13054 ו- 13055), אך התברר שהוא לא היה עד ראיה לרגע התלקחות האש, אלא הוא הגיע לשטח של עמודי החשמל מאוחר יותר (ע' 4 ישיבה 8.7.98). הוא ראה צמרות עצים בקירבת הכבל שהן בוערות (ע' 7). העד אייל טל, רכז הבטחון של מושב אמירים, מספר בתצהירו שלקראת השעה 13.00 קיבל קריאה טלפונית על שריפה ביער. הוא ראה את האש שפרצה מתחת לקו המתח העליון. למיטב זכרונו בין העמוד השני והשלישי. מחקירתו עולה (ע' 40 ישיבה 14.12.97), שהוא רק ציין את "האזור" של מקום תחילת השריפה ביער והוא לא שפך אור לא על המקום המדויק ולא על הדרך שבה פרצה השריפה ביער. חוקר מטעם שירותי הכבאות, רשף אלברט אוחנה, ראש מדור מניעה וחקירה באיגוד ערים לשירותי כבאות גליל עליון מזרחי, ערך תעודת עובד ציבור שהוגשה ע"י התובעים, שבה פירט את חוות דעתו לגבי הסיבות לשריפה ביער. חוות דעת זו מתבססת על עדותו של יצחק אטדג'י ולהלן הוא אומר: "מהבדיקה שערכתי מתחת לעמודי חשמל 3 ו- 4 לא נמצאו שרידים של נתיכים או כל ממצא שנפל מהעמודים ובהמשך חיפוש לפני העמוד השלישי מצאתי עץ אורן בגובה כבלי החשמל שעל פי השערתי נגע בכבלים לפני הריצפה, ובקרבת העץ על הרצפה מצאתי עוף שרוף כליל בגודל של עורב אשר התפורר מיד עם נגיעתי בו. לציין, כי מתחת לכל עמודי חשמל מתח גבוה יש עשביה צפופה וגבוהה דבר שזירז את התפתחות והתפשטות הדליקה. תופעה של עוף או ציפור מתקצרים ונופלים דולקים, ידועה משריפות קודמות באזורים שונים במרחב האיגוד. מעדות הרב"ש ובעלי המסעדה למראה של כדור בוער נופל לרצפה וממצאי מוקד השריפה ביער אני מגיע למסקנה כי הסיבה לשריפה ביער זו, התקצרות והתלקחות של הציפור". מטעם התובעים, הוגשה גם חוות דעת של חוקר שריפות, שמאי ויועץ בטיחות בשם אריאל ריבנר (המכנה עצמו ר. אריאל). גם חוות דעת זו נסמכת על תיאורו של יצחק אטדג'י וכן על כך שבין עמוד החשמל השני והשלישי נמצאו שני עצי אורן שהמרחק בין צמרתם לבין כבלי החשמל עומד על 50 ס"מ בערך. העצים הללו ממוקמים בדיוק מתחת לכבלי החשמל המתוחים בין עמודי החשמל. אחד מעצי האורן נשרף באופן מלא בחלקו העליון בלבד, קרי באזור הצמרת. אזור הצמרת של עץ זה נמצא שהוא שרוף בצורת "קונוס". בשאר חלקיו נשרף בחזית שפונה לכוון צפון, הינו החזית שפונה לכוון התפשטות השריפה ביער אל החלק העליון של ההר. לעומת זאת החזית הדרומית נמצאה שהיא אינה פוגעה מהשריפה ביער. העץ האמור, הוא אותו העץ עליו הצביע אטדג'י בתארו את כדור האש שנפל בין אותם עמודי חשמל ששם נמצאה גופה של צפור גדולה. לדעת המומחה, השריפה ביער החלה בשל קצר חשמלי שהתרחש בין שני עמודי החשמל והסיבה נעוצה במרחק הקצר בין אחד העצים ובין קו מתח עליון. ביתר פירוט, קיימות שתי סיבות אפשריות לקצר: 1. קירבה יתר על המידה בין אחד העצים ובין קו מתח עליון שעבר בין שני העמודים שמספרם מצוינים לעיל, כאשר משבי רוח ו/או כל גורם חיצוני אחר יכולים היו להסיע את צמרות העצים אל כוון קו החשמל וכתוצאה מכך ליצור סגירת מעגל חשמלי שגרם לקשת חשמלית. 2. מעבר ציפור גדולת כנף בין עץ האורן לבין כבלי החשמל. המרחק בין צמרת עץ האורן לבין כבלי החשמל קצר ביותר (50.00 סמ' בערך לאחר השריפה ביער). הציפור שעברה בין צמרת העץ לבין הכבל החשמלי, גרמה לסגירת מעגל חשמלי. כתוצאה מהמתח החשמלי הגבוה (V 160.000) נישרפה הציפור שהדליקה את צמרת העץ שניצב מתחת לכבלי החשמל, תוך כדי שתופעה זו מלווה ברעש חזק ("פיצוץ"), מה עוד שגופת הציפור נמצאה במרחק של 50.00 מטר מהמקום. בחקירתו (ישיבה 14.12.97) אמר העד ששתי האפשרויות שהעלה בחוות דעתו ושהובאו לעיל, מידת הסתברותן שווה, אך בהמשך נתן עדיפות לאפשרות של מעורבות הציפור באירוע (ע' 18). לדברי העד, צמרת העץ היתה נמוכה ב- 50 ס"מ מתחת לפאזה התחתונה של קו המתח (ע' 19). העד אמר, כי הצמרת של העץ נמוכה ב- 50 ס"מ מהכבל התחתון של הקו (ע' 25), אך הוא ראה את העץ לאחר השריפה ביער ויתכן שעובר לשריפה ביער הוא היה גבוה יותר ולכן המרחק בין צמרת העץ והכבל היה קצר יותר (ע' 18). גם אם החברה או מישהו אחר היו גוזמים העצים בצידי הקו, עדיין יכולה היתה הציפור בנפלה, להדליק את העץ. התובעים הגישו חוות דעת נוספת של מהנדס אלקטרוני מר צבי גסט. מר גסט קובע בחוות דעתו, כי לפי "כללי הרשת הארצית בדבר העברת קווי מתח עליון ועל עליון בשטחים שונים", החייב להתקיים באזור של חורשות, הרי המירווחים הדרושים בין מוליכי הקו (במתחים של 110-160 ק"ו) לבין צמרות העצים צריך להיות לפחות 5 מ'. המדובר בה1/ (וראה ע' 8 ישיבה 14.12.97) וכן יש להתחשב בגידול הטבעי של העצים ובאפשרויות הגיזום. הקירבה הקריטית שיכולה לגרום לקצר היא 40 ס"מ. למעשה, היה המירווח באזור השריפה ביער (על אף שמדובר במתח של 160 ק"ו) כ- ½ מ' בלבד. לדעתו של גסט, קיימות שלוש אפשרויות להיווצרות תנאים לתחילת השריפה ביער: א. אחד, או יותר, מענפי העצים הקרובים לקו החשמל הגיעו למצב נגיעה ממשית בקו. ב. אחד, או יותר, מענפי העצים הקרובים לקו החשמל לא הגיעו, אמנם, למצב של נגיעה פיזית בקו, אבל התקרבו לקו עד למרחק קטן מהקירבה הקריטית. ג. יתכן גם שצפור עברה במירווח בין המוליך החי לבין צמרת העצים, הקטינה את המרחק אל מתחת לקירבה הקריטית וגרמה, אגב התפחמותה, לפריצה שגרמה לקשת חשמלית שגרמה לשריפה ביער. אירוע כזה מתאים הן לתאורים של עדי ראיה שהעידו שראו "... כדור אש... נופל על העץ שעמד מתחת לחוטים..." והן לסיכום חקירת השריפה ביער של רמ"ד מניעה וחקירה של איגוד ערים לשרותי כבאות גליל עליון המזרחי והגולן, שהעיד שהוא מצא מתחת לקו החשמל "... עוף שרוף כליל בגודל של עורב...". בחקירתו (ישיבה 14.12.97) אמר גסט את הדברים הבאים: בכתיבת חוות דעתו הוא, היתה לנגד עיניו חוות דעתו של אריאל ריבנר (ע' 2). העץ שממנו התפשטה השריפה ביער היה נמוך מהרשת וצמח מתחת לרשת. זאת הוא קובע על פי צילומים של ריבנר, שכן הוא עצמו לא היה במקום (ע' 3). הוא אינו יודע איזוהי מבין האפשרויות שהעלה היא המסתברת ביותר (ע' 5), אבל בהמשך אמר שיותר סביר כי ענף נגע בכבל או התקרב אליו מאשר האפשרות שציפור עברה בין צמרת העץ והכבל, כשהמדובר במירווח קטן למדי (ע' 6). עוד הוא מציין, כי שרידי הענף נמצאו שלא מתחת לעמוד ואם העוף היה מתחשמל מעמוד הוא היה נופל ליד העמוד ולא על יד העץ. יתר על כן, כדי ליצור קצר, העוף היה צריך להיות גבוה לפחות מטר גובה (ע' 11). העץ שבו תפסה האש לראשונה היה שרוף בקצהו העליון (ע' 11). להלן נשאל העד על כך כיצד הוא מסביר שעל אף הקירבה היתירה של הקו לעצים לא נרשמו אירועים של נגיעה כזו בתחנת הפיקוח של החברה והוא ענה שיתכן ולא היתה נגיעה קודמת והנגיעה הנוכחית נבעה מתנאי מזג האויר המיוחדים. העד דני חנניה משירותי הכבאות גליל עליון הוא מפקדו של רשף אוחנה. עד זה עוסק בין יתר תפקידיו השונים בהנחית ישובים ליד שטח יער. העד אומר בהסתמכו על הדו"ח של אוחנה, כי הסיבה לשריפה ביער היא כתוצאה מנגיעת ציפור בקו מתח עליון בלי קשר לעצים (ע' 54 ישיבה 8.7.98). מטעם החברה, ניתנה חוות דעת של מהנדס החשמל, סרג'יו דיכטר, המשמש כסגן מנהל מחלקת תפעול בחברה. לדעת עד זה, מרחק הבידוד במתח של 160 ק"ו הינו 8 ס"מ. רק התקרבות של 6-7 ס"מ למוליכים, די בה כדי לגרום לקצר חשמלי. קצר כזה גורם להפסקת קו החשמל. קצר כזה נרשם ביומן של פיקוח המערכת הארצית. אם היה מירווח קטן מדי, היו נרשמים אירועים קודמים של קצר לפני תאריך השריפה ביער, אך אירועים כאלה לא נרשמו. מנסיונו, ידוע לו, שבעלי כנף גדולים מתיישבים על זרועות עמודי מתח עליון 160 ק"ו וגורמים לקצרים בין המוליך לגוף העמוד. לדעתו, זה מה שקרה במקרה הנוכחי ועקב הרוח המזרחית הועף בעל הכנף למרחק מסוים מהעמוד והדליק את הצמחיה או העץ. לא סביר שהעוף משתחל במירווח הצר בין צמרת עץ לבין קו מתח. יותר מתקבל על הדעת שהעוף נחת ממרום השמים, ישר על זרועות העמוד. בחקירתו אומר המומחה (ישיבה 9.12.98), כי בקיץ שוקעים הכבלים עקב התפשטותם ולכן נקודת הכבל הנמוכה ביותר יכולה לשקוע מטר וחצי יותר מאשר בחורף. מי שאחראי בחברה על הגיזום ועל האחזקה היא מחלקת אחזקת רשת. לצורך הגיזום מועסק קבלן (ע' 31). מירווח הביטחון שהחברה קבעה בנוהליה בין המוליך התחתן והעצים הוא 5.5 מ'. דרישה זו לוקחת בחשבון קיומן של רוחות חזקות בחורף וכן את גדילת העץ המצריכה גיזום (ע' 36-7). מאחר והעץ הוא בדרך כלל מוליך לא טוב, ההסתברות שנוצר קצר בין ציפור שעמדה על עץ למוליך היא קטנה מאד. יותר סביר שהציפור עמדה על גוף מתכתי שזו הזרוע התחתונה שהוא מוליך טוב והתקרבה למוליך שעליו (ע' 40-1). כשהוצג לדיכטר כי גובהו של העוף הוא 90 ס"מ ואילו המרחק בין הזרועות של העמוד הוא 1.55 מ' ענה שהמרחק בין הזרועות הוא 1.44 מ'. עוד הוסיף, שיש לקחת בחשבון שהציפור פורשת כנפיים (ע' 41) ועובדה היא שציפורים גורמות לקצרים במקומות שאין כלל עצים (ע' 42). לדברי העד, כדי למנוע התופעה של גרימת קצר ע"י נחיתת עופות על הזרועות של עמוד, מושמים "קוצים" על קצות הזרועות, אך אמצעי זה לא הביא תועלת (ע' 49) וגם בעולם לא מצאו פתרונות טוטאליים לבעיה זו (ע' 50). מומחה אחר מטעם החברה היה ד"ר עופר בהט, זואולוג וחוקר הקשור עם החברה להגנת הטבע והטכניון. בין יתר תפקידיו הוא מנהל פרוייקט "אימוץ הנשרים" המשותף לחברת החשמל, רשות שמורות הטבע, החברה להגנת הטבע ורשות הגנים הלאומיים. לדבריו, אזור השריפה ביער הוא איזור בו קיימת פעילות שיגרתית של עופות גדולים בעיקר דורסים. עופות אלה מועדים להתחשמל כאשר הם נוחתים על עמודי מתח עליון כעמודים נשוא הדיון. הסיכוי להתחשמל קיים בעיקר לגבי עופות בעלי מוטת כנפיים גדולה מ- 2 מ' ואורך גופן עולה על מטר אחד, כגון נשרים וחסידות. הכנפיים עלולות לגעת בו זמנית בשני כבלים ולגרום להתחשמלות הציפור. בשנת 1981-2 תועדה התחשמלות של לפחות 8 נשרים על עמודי מתח עליון. בין השנים 1981-7 תועדו 17 אירועי התחשמלות. במהלך שנות ה- 90 תועדו עשרות אירועי התחשמלות של חסידות ועופות גדולים אחרים. לדברי המומחה, לא נמצא פתרון לבעיה זו כשמדובר בעמוד מתח הגבוה מ- 33 ק"ו. כאשר מדובר במתח עד 33 ק"ו, ניתן למנוע התופעה ע"י שרוולי מיגון מיוחדים, אך שרוולים אלה אינם יעילים במתח כמו זה שהתקיים בעמודים נשוא הדיון. מעדות צפר שצפה במקרה אחר של התחשמלות עוף עולה, כי בעת ההתחשמלות נשמע פיצוץ עז הנראה ככדור אש, ממש כפי שנצפה ע"י אטדג'י. שרידי העוף הנמצאים לאחר שריפתו לא מאפשרים לאמוד את גודלו המקורי של העוף. בחקירתו (ישיבה 14.12.97) אומר בהט, כי קווי חשמל הם באופן טבעי מוקד משיכה לנשרים כעמדות תצפית, וזאת גם כאשר העמודים נמצאים בקירבה יחסית לישוב כמו אמירים (ע' 52). קיימת סבירות גבוהה יותר שמדובר בנשר מאשר בחסידות גם אלה שנשארות בקיץ (ע' 55). לאחר ההתחשמלות, הציפור נזרקת מהזרוע והיא יכולה ליפול לכל מיני כיוונים. אמנם גווית הציפור נמצאה במרחק של 50 מ' מהמקום (ע' 43), אך גוף הציפור לאחר התחשמלות נשאר בדרך כלל שלם (ע' 47). הוזמן מומחה מאנגליה כדי לייעץ בבעיות התחשמלות ציפורים והוא הגיע למסקנה שאין כיום פתרון (ע' 46). להלן הוצג לו באמצעות צילום (תמונה 23), כי המבודדים בעמוד הם בשיפוע ולכן המירווחים גדולים יותר והוא אישר שאחת השיטות אותן מנסים בחברת החשמל זה לפתוח את המבודדים החוצה בשיפוע כדי להגדיל את מרחק הפריצה (ע' 50). במהלך החקירה הוצג לעד דו"ח חקירה מיום 28.2.94 שנערך עבור הדר (ה2/). בדו"ח זה מתוארת שיחה עם ד"ר בהט אשר הוקלטה. בשיחה זו אמר בהט שכל הנשרים שנפגעו מהתחשמלות לא נשרפו אלא חלה התפחמות בחלק מסוים של גופם ולכן הסבירות להצתה של הנוצות אשר יגרמו בהמשך לשריפה ביער היא נמוכה ביותר. תרחיש כזה יכול להתרחש רק אם הציפור טבלה קודם לכן בחומר דליק. לאחר מחשבה אמר העד, כי בעת עריכת דו"ח החקירה ה2/, הוא היה עדיין בתחילתו של המחקר הטכני עם נשרים. במחקר זה הוא הנחית נשרים מאומנים על דגמים של עמודים וראה כיצד הדברים קורים בפועל וכיום הבנתו את התהליך היא הרבה יותר טובה (ע' 58). עם זאת, חזר ואמר שעד היום הוא לא מצא נשר חרוך. (2) דיון ומסקנות לענין סיבת פרוץ השריפה ביער. 1. אין מחלוקת כי השריפה ביער שפרצה מקורה בקצר (או פריצה) שאירעה בקו המתח. הדבר נובע הן מהתיאור של אטדג'י והן מחוות הדעת השונות מהן עולה, כי האש לא החלה על פני הקרקע כלפי מעלה אלא החלה מצמרות העצים כלפי מטה כשעל הקרקע סימני שריפה ביער חלשים ובצמרות העצים סימני שריפה ביער חזקים יחסית (ראה למשל חוות דעתו של חוקר השריפות יעקב ריטוב מטעם הדר סעיף 4.2). 2. אני סבור, כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון המסקנה, כי לא ציפור היא זו שגרמה לפריצה. אין כל הוכחה ששרידי הציפור השרופה שנמצאו באיזור קשורים עם תחילתה של השריפה ביער. ציפור היתה עלולה להשרף גם תוך השריפה ביער שלכדה אותה לאחר שכבר התפרצה. גם המומחה לציפורים, ד"ר עופר בהט, בהודעתו לחוקרי חברת הביטוח ה2/, אמר שהסבירות למעורבות ציפור היא נמוכה והסבריו מדוע שינה את דעתו בחוות הדעת שהגיש לביהמ"ש, אינם משכנעים. המומחה גם ציין שבדרך כלל עופות שמתחשמלים אינם נשרפים אלא מתפחמים באופן חלקי בלבד. אמנם העד אטדג'י ראה כדור אש נופל, אך מאחר והוא צפה בתופעה ממרחק של 300 מ', מנין לנו שמדובר בציפור דוקא ולא למשל בענף בוער. העוף השרוף לא נמצא מתחת לעמוד, אלא במרחק 50 מ' מהמקום (ראה חוות הדעת של ריבנר אריאל ע' 7 פיסקה 2). אמנם הרוח שנשבה היתה יכולה לטלטל אותו למרחק ניכר, אך קשה לבסס ממצאים על סמך השערה כזו. יצוין, כי מעורבות ציפור היתה יכולה להתקיים בשתי סיטואציות: האחת, מעבר הציפור בין צמרת העץ לבין כבלי החשמל או עמידת הציפור על אחד מזרועות העמוד. אפשרות ראשונה זו אינה סבירה, שכן אין זה מדרכן של עופות להדחק במעבר בין צמרת העץ וקו המתח, שכן מדובר במירווח קטן למדי (דברי צבי גסט בחקירתו ע' 6 וכן חוות דעתו של דיכטר). האפשרות השניה, גם היא אינה סבירה ביותר וזאת בשים לב לכך שהמבודדים בעמוד הם בשיפוע, דבר המגדיל את המירווחים ואכן המהנדס צבי שגב, מטעם חברת החשמל בחוות דעתו ציין, שבקו הנדון לא דווח ולא אירעו תקלות והפרעות עקב התחשמלות בעלי כנף מתאריך הקמתו בשנת 1984 (ראה גם דבריו בחקירתו בע' 28 ישיבה 8.7.98). נראה לי, כי קיימת סבירות גבוהה יותר כי השריפה ביער אירעה בשל קצר שנוצר כתוצאה מכך שצמרות העצים וכבל החשמל התקרבו זה לזה כתוצאה ממשב הרוח אל קו החשמל ללא מעורבות עוף כלשהו. אמנם רשף אלברט אוחנה, מעדיף את האפשרות של מעורבות ציפור, אך אותו עד עצמו אומר ש"עץ אורן נגע בכבלים לפני השריפה ביער" (סעיף 9 לדו"ח). לדבריו של דני חנניה, מפקד שירותי הכבאות, אינני מיחס משקל. הוא לא ערך חקירה עצמאית משלו. אינני רואה חשיבות לכך שבעבר לא היה מקרה של קצר עקב מגע בין צמרת העץ והכבל החשמלי (עדות היערן הראשי קרני ע' 15 ישיבה 8.12.98) וכן העובדה שאין רישום על קצרים במערכת הפיקוח הממוחשבת של חברת החשמל, שכן אין מדובר במצב סטטי. צמרות עצים אינן עומדות במקום אחד, הן עשויות לגדול ולהתקרב לכבל, אם אין מונעים זאת ע"י גיזום. כמו כן, יש חשיבות גם לכיווני הרוחות ולעוצמתן. כמו כן, הובאו ראיות שבימים חמים מתפשט הכבל החשמלי, מקבל "בטן" גדולה יותר וכך הוא מתקרב לצמרת העצים שמתחתיו ויתכן שתנאים אלה היו שונים ביום השריפה ביער מאשר בימים אחרים. לכך יש להוסיף, כי אמנם נטענה הטענה שעץ אורן אינו מוליך טוב, אך אין ספק כי האפשרות של גרימת קצר בין ענפי עץ וכבלים חשמליים במתח גבוה היא אפשרות סבירה ועובדה שהחברה עצמה קבעה הוראות בדבר מרחק אווירי מזערי מאזורים של יערות וחורשות בשיעור 5 מ' (במתח של 160 ק"ו) (ראה טבלת המירווחים בנספח לכללי הרשם הארצית ה1/) ובנוסף לכך נקבע בסעיף 3.7 להוראות, כי "בקביעת מירווחים הדרושים בין מוליכי הקו לבין העצים, יש בנוסף לערכים הנקובים בטבלה מס' 1 להתחשב בגידולם האפשרי ובאפשרויות הגיזום". אילו סברה החברה שעץ לא יכול לשמש כמוליך, לא היתה טורחת לקבוע הוראות אלה. יצוין, כי המומחה מר ריבנר שביקר במקום השריפה ביער מצא מירווח של 50 ס"מ בלבד בין צמרת העץ והכבל, דהיינו הרבה פחות מהמירווח התיקני וגם העד סודרי מסר בתצהירו כי שם לבו לכך כי כבלי החשמל באיזור השריפה ביער היו מאד נמוכים. לפיכך, אני קובע כי השריפה ביער פרצה בשל קירבת צמרות העצים לקו הכבל התחתון. ז. האחריות לפריצת השריפה ביער. כזכור, מסתמכים התובעים על החזקה שבסעיף 39 לפקודת הנזיקין. לצורך בדיקת תחולת החזקה, עלינו לקבוע מי מהנתבעים נחשב "תופס" לענין סעיף 39 הנ"ל. מושג זה מוגדר בסעיף 2 לפקודת הנזיקין שלפיו התופס הוא "אדם התופס מקרקעין כדין, או הזכאי כלפי בעל המקרקעין לתפוש אותם או להשתמש בהם ובאין אדם אחר בעל המקרקעין". מהגדרה זו נראה בעליל שהבעלים נחשב כתופס רק על בסיס "שיורי", דהיינו כאשר אין מי שרשאי להחזיק או להשתמש בהם. אין חולק, כי הבעלות של החלקות באיזור בו פרצה השריפה ביער מצויה בידי המינהל וכי המקום נמצא מחוץ למשבצת של המושב, אך כאמור, אם קיים מחזיק אחר, יוצא המינהל (רשות הפיתוח) מהתמונה. אין ספק שבמקום בו נמצאים עמודי המתח והכבלים, החזקה היא בידי החברה. לחילופין, במידה ואין לראות בכבלים חלק מהקרקע אלא כמטלטלין, יש לראות את החברה כבעלים של "המטלטלין שמהם יצאה האש" במובן סעיף 39 הנ"ל. השאלה היא, מי הוא התופס ברצועה המיוערת סמוך לקו המתח הגבוה, האם הקק"ל או החברה. אין חולק, כי קק"ל משמשת כיערנית בחלקות נשוא הדיון ובתור שכזאת אחראית לתיחזוקו ולניהולו, לרבות מניעת שריפות בו (ראה למשל תצהיר גבריאל ויסמן, ממונה מחוזי לפיקוח המינהל). הנה כי כן, מוסר מר אריה עשת, ששימש עד חודש ינואר 93 מנהל אזור גליל מרכזי גולן בקק"ל בע' 45-6 ישיבה 8.7.98, כי קק"ל ראתה את עצמה נאמן של הממשלה לענין פעולות היעור והם מתיחסים לשטחים אלה כשטחים שקק"ל ממונה עליו ומנהלת אותו. מאחר וכפי שקבעתי השריפה ביער פרצה כתוצאה ממגע בין ענפי עץ וכבלי המתח הגבוה, הרי האחריות לטיפול בעצים די בה כדי להקנות לאחראי מעמד של "תופס" לענין סעיף 39. יודגש, כי אין "התופס" חייב להיות בעל חזקה בלעדית, די שהוא זכאי כלפי הבעלים לתפוס אותם או להשתמש בהם. הטיפול בעצים ובסביבתם היא צורה של שימוש. אין מעמדה של הקק"ל דומה למעמדו של גנן כפי שטוענת קק"ל, שכן מדובר בפעולות הולכות ומתמשכות החל מנטיעת העצים ואחזקתם. הרציפות והאינטנסיביות של פעולות אלה כאשר בהבדל ממצבו של גנן, הניתן להחלפה בכל עת, מדובר בגוף אחד האחראי לנושא במשך שנים מרובות. מעבר לכך יוער, שיהיו מצבים שבהם גנן יוכל להחשב כתופס, אם האינטנסיביות והרציפות של פעולותיו דומה לזו של הקק"ל בשטחים מיוערים. השאלה היא, אם "תפיסה" זו מתפשטת על רצועת היער הצמודה לקווי המתח העליון. לפי סעיף 12 תצהירו של עזרא שטיין, שהחליף בחודש ינואר 93 את עשת בתפקיד מנהל אזור גליל מרכזי גולן בקק"ל, הרי: "הריני להבהיר כי עפ"י נוהלי העבודה וההסכמים שבין קק"ל לבין חברת החשמל בנוגע לאחזקת קווי חשמל בתוך היערות כדוגמת היער של אזור השריפה ביער מתוכו פרצה השריפה ביער כנטען בתביעה, האחריות לגיזום, כריתה, סילוק גזמים וכיו"ב בקרבת קווי חשמל בכלל ועמודי חשמל הנושאים קווי מתח גבוהים ו/או עליונים בפרט מוטלת בצורה בלעדית על חברת החשמל ו/או מי מטעמה. להמחשת הדבר, באחריות חברת חשמל, לדאוג לכך כי: א. צמרות עצים המצויים בקרבת עמודי חשמל או קווי מתח יגזמו כך שיישאר מרחק מקסימלי בטיחותי ביניהם לבין קווי המתח. ב. יבוצעו עבודות גיזום של ענפים צדדיים או כותרות עצים בקרבת עמודי חשמל או קווי מתח למניעת התפשטות אש במקרה של שריפה ביער. ג. עצים המצויים בקרבת עמודי חשמל או קווי מתח ידוללו בכדי למנוע צפיפות יתר ביניהם או אפילו יכרתו במידה והינם מצויים בקרבה יתרה לעמודי החשמל או לקווי מתח. ד. ענפים ועצים גזומים או כרותים המצויים בקרבת עמודי חשמל או קווי מתח יסולקו אל מחוץ ליער וכי אותו מיתחם ינוכש וינוקה מעשבים שוטים וכד'". לתמיכה בדבריו צורפו לתצהירו נוהל עבודה עם חברת החשמל מיום 3.8.95 (א1/), אך יוער שנוהל זה שהוצא לאחר מועד האירוע אינו מלמד בהכרח שאותו נוהל היה קיים במועד הרלבנטי לתיק זה, אך לעומת זאת יש ערך ראיתי לזכרון דברים מיום 17.2.82 מפגישה בין אנשי חברת החשמל ואנשי קק"ל (נספח א2/). בזכרון דברים זה נאמר רק כי כריתת עצים ע"י החברה טעונה רישוי מטעם הקק"ל וכן הוסדר הנושא הכספי הכרוך בכך. במכתב מיום 1.3.82 של הקק"ל לחברה (נספח א3/ לתצהירו) שנכתב בעקבות נוסח זכרון הדברים הנ"ל נקבע, כי חברת החשמל אחראית לסילוק גזם של עצים שגזמה או כרתה. נספחים אלה מראים לכאורה כי חברת החשמל כרתה בפועל עצים וגזמה אותם, אך אין בהם הסדר ברור להעברת האחריות מהקק"ל לחברה. הדבר גם עולה מחקירתו של שטיין ישיבה 8.7.98 (ע' 70-1). בתשובה לשאלה אם חברת החשמל התחיבה כלפי קק"ל לקחת על אחריותה את הטיפול בנושאי היערנות בתחום הרצועה שליד קו המתח הוא עונה: "חברת החשמל לא התחיבה כלפינו. היא התחיבה כלפי - - חוק החשמל או כלפי מדינת ישראל - - מבחינתנו זה יער - - - אם היה שם קו ואנחנו אחרי זה באנו ונטענו והעצים גדלו והגיעו לקווים, אז באחריותם לבוא ולהוריד את זה אבל אז הם לא חייבים לשלם לנו. אם היה שם קודם יער ואחרי זה הם באו אז הם רשאים, הם חייבים לפי החוק שלהם לבוא ולכרות את זה, אבל אז הם גם חייבים לשלם לנו". בע' 71 נאמר ע"י העד: "בכל מקרה, כל התחום שמתחת לקו ומצידי הקו זה אחריות של חברת החשמל - ולא כלפינו". ועוד בהמשך אומר שאנשי קק"ל אינם יודעים מה צריך להעשות מתחת לקווי מתח (ע' 71). אריה עשת מצדו מדגיש, כי הנושא של מרחק חוטי החשמל הוא נושא מאד מקצועי שאליו אין אנשי קק"ל נכנסים (פרוטוקול 8.7.98 ע' 44-5). ד"ר מנחם זקס, מנהל אגף היעור בקק"ל מאשר בתצהירו כי קק"ל משמשת כיערנית מקרקעי המינהל שנימסרו לטיפולה. בחקירתו (ישיבה 8.7.98) הוא אומר שהאחריות למניעת שריפות (להבדיל מכיבוין) חלה על הקק"ל (ע' 31). כמו כן אמר (בע' 32) שאנשי השטח של קק"ל אחראים על ביצוע הנוהלים שבין החברה לבין קק"ל. לדעתי, ניתן ללמוד מהראיות, כי ברצועת היער הסמוכה לקווי המתח העליון התחלקה האחריות בין החברה לקק"ל. החברה היתה אחראית על שמירת המירווח. היא עצמה קבעה את התקנים בין ענפי העצים וכבלי המתח הגבוה, וזאת בדרך של גיזום וכריתה. עם זאת, לא חדלה בשל כך אחריותה הכללית של קק"ל לעשות כל הדרוש למניעת שריפות. במסגרת אחריותה הכללית האמורה, היה עליה לעקוב אחרי פעולות חברת החשמל. כמובן שלא בהיבט המקצועי (כגון בשאלת גודל המירווחים), אך היה עליהם לבדוק מזמן לזמן אם אכן חברת החשמל ערה לחובתה למנוע מצבים היוצרים סכנת שריפה ביער בשל קצרים הנובעים מאי שמירה על מירווחים נאותים בין צמרות העצים לבין כבלי המתח העליון העוברים בקירבתם. לפיכך, אני סבור שקק"ל לא חדלה להיות תופסת גם בשטח היער שברצועה הסמוכה לקו המתח העליון. בסיכום, גם חברת החשמל היא תופס (לפחות של עמודי המתח ושל הכבלים) וגם הקק"ל היא תופס והמדובר בתפיסה שהיא רלבנטית לפרוץ השריפה ביער. לפיכך, על שני גופים אלה נטל השכנוע (ולא רק הנטל המשני של הבאת הראיות) להוכיח שהם לא התרשלו (ראה פסק דינו של כב' השופט מ. חשין בע"א 595/88; 632 אדרי נ. חסקל פד"י מ"ז (5) 333, בע' 340 מול ו'). משמעות הדברים היא שבמצב של תיקו, יצאו הנתבעים וידם על התחתונה (ראה (שם) ע' 344 בין ד' ל-ה'). יתר על כן, ניתן גם לאמר שעצם העובדה שנגרם קצר כתוצאה מהתקרבות או מגע בין ענפי העצים לבין קו המתח "מדברת בעד עצמה", שלפחות אחד משני הגופים (קק"ל או החברה או שניהם), לא עשו המוטל עליהם. לדעתי, לא עמדו שני הגופים הללו בנטל המוטל עליהם להראות שהם עשו כל הנדרש למניעת "סגירת" המירווחים בין צמרות העצים לבין כבלי המתח התחתון. בבואי לחלק את האחריות בין חברת החשמל לבין הקק"ל בכל הנוגע לשלב פרוץ השריפה ביער, אני סבור שעיקר הנטל צריך ליפול על שכמי החברה, שכן נושא מניעת "פריצות" או "קצרים" הם בתחום מומחיותה המיוחדת ואילו על הקק"ל מוטלת אחריות של "פיקוח עליון" בלבד. הביטוי "המתימטי" לחלוקת האחריות האמורה, יובא בהמשך. למינהל (רשות הפיתוח), אין ליחס כל אחריות בהקשר לפרוץ השריפה ביער. ח. אחריות להתפשטות השריפה ביער. הוכח, כי בעת פרוץ השריפה ביער, שררו רוחות בכיוונים משתנים באיזור כפי שהובא לעיל (ראה דו"ח השירות המטריאולוגי). רוחות אלה, גרמו לכך שהשריפה ביער קיבלה אופי של "שריפת צמרות", דהיינו האש עברה מעץ לעץ תוך "קפיצות" לעתים ארוכות טווח, תוך שהיא חוצה אפילו כביש. אופי זה של השריפה ביער היקשה ביותר על כיבויה על אף מאמצים אדירים שהושקעו. מיד עם הוודע דבר פרוץ השריפה ביער נמסרה הודעה למכבי האש, אלא שמאחר ותחנת הכיבוי הקרובה מצויה בצפת, עברו כ- 25 דקות עד להגעת חוליות הכיבוי לשטח. בינתיים ניסו אנשים בשטח לכבות את האש בכוחות עצמם. חברי המושב אייל טל ואהרון סודרי, העידו כי הגיעו למקום פרוץ השריפה ביער ועם מספר נערים מהמושב ניסו לכבותה בעזרת מחבטי כיבוי. נסיונות כיבוי נעשו גם ע"י אנשי קק"ל וכמובן גם ע"י אנשי מערך הכיבוי שנעזרו בהמשך גם ע"י מסוקי יסעור אשר נשאו מיכלי כיבוי בקיבולת של 5000 ליטר. התובעים טוענים כזכור, כי קק"ל לא עשתה די ע"מ לבצע עבודות יערנות ביער שפר, לרבות גיזום, עישוב, יצירת פסי הפרדה וכו' וכך תרמה להתפשטות השריפה ביער. אנשי קק"ל בתצהיריהם טוענים, כי באזור בוצע "טיפול יערני מוגבר" שבמסגרתו נפרצו דרכים חדשות, נשמרו דרכי היער, הוספו פסי אש רחבים, הוצאו כל העצים והענפים שנשברו כתוצאה מהשלגים או נגזמו, ניכוי וניכוש עשבים וכן בוצעו שריפות מבוקרות להקטנת כמות חומר הבעירה שהצטבר על הקרקע. בהמשך התברר, כי לא בוצעו פסי אש, שכן התברר שפסי אש אינם יעילים (עשת, ע' 42 ישיבה 8.7.98) ובמקומם עדיף לפרוץ דרכי גישה לצורך כיבוי. עוד התברר מחוות דעתו של רשף אוחנה, כי "מתחת לכל עמודי חשמל מתח גבוה יש עשביה צפופה וגבוהה, דבר שזירז את התפתחות והתפשטות הדליקה". אייל טל העיד (בע' 42 לישיבה מיום 14.12.97), כי מצא במקום שכבה של 30-40 ס"מ של מחטי אורן. מדברי עשת (ע' 42 ישיבה 8.7.98) עולה, כי הוא אינו מכחיש כי על קרקעית היער באיזור השריפה ביער קיימת עשביה בגובה של מטר עד שניים. אין לי ספק שלמצב העשביה היתה תרומה מסוימת להתפשטות השריפה ביער בשלב הראשוני שלאחר הקצר, אך לא בהמשך. מאחר והשריפה ביער היתה "שריפת צמרות" וכאשר האש הצליחה אפילו לצלוח לכביש בינ-עירוני בשל הרוחות העזות ששררו בסביבה, אין חשיבות לא לשאלה של קיום של פסי הפרדה ולא לפעולות יערנות אחרות. בסיכום, אני סבור שעיקר האחריות לפרוץ השריפה ביער ולתוצאותיה חלה על החברה. אחריות הקק"ל מתבטאת באי פיקוח מספיק על ביצוע גיזום על ידי החברה באופן שיבטיח קיומם של מירווחים מספיקים וכן באי עישוב וניקוי השטח שבסמוך למקום פרוץ השריפה ביער דבר שתרם להתפשטות האש בשלבים הראשונים. לעומת זאת, אין קשר סיבתי בין יתר מחדלי קק"ל והתפשטות השריפה ביער. יש לחלק את האחריות בין החברה לבין הקק"ל בשיעור של 75% לחברה ו- 25% לקק"ל. ט. רשלנות תורמת של התובעים. נשאלת השאלה העולה הן בכתבי ההגנה וכן בהודעות צד ג' והיא, האם ניתן ליחס לתובעים רשלנות תורמת. טענה זו נטענת גם בכתבי ההגנה שלהם וגם בהודעות צד ג' ששיגרו לאמירים, בכך שלא נקטו באמצעי זהירות הדרושים למניעת שריפות. הטענות מפורטות בתצהירו של עזרא שטיין מנהל אזור גליל מרכזי גולן בקק"ל. ואלה דבריו: "בהקשר לחברי המושב (התובעים בתביעה) - חצרות בתיהם היו במועד לפני פרוץ השריפה ביער במצב מוזנח ביותר, מכוסות בעשבייה יבשה וגבוהה, בתוכן היו עצי חורש טבעי צפוף בסמוך מאוד לבתים ו/או למבנים ואף במגע ישיר עימם, מלאים בערימות עצים יבשים להסקה ובגרוטאות וחומרי בערה שונים. כמו כן מסביב לכל הבתים והחצרות הנ"ל ובתוכם לא היו פסי בידוד אשר יכלו למנוע מן השריפה ביער נשוא התביעה מלחדור פנימה. מן הראוי לציין כי מרבית הבתים, המבנים והחצרות שניזוקו כפי שעולה מן התביעה, אינם מצויים בקרבת גבול המושב עם היער הימנו הגיעה השריפה ביער נשוא התביעה. הסיבה היחידה לכך כי האש בכל זאת הגיעה אל אותם בתים, מבנים וחצרות כאמור נעוצה בכך כי איצטורבלים, ענפים ועצמים שונים בוערים נישאו ברוח החזקה ונפלו באותם חצרות ובתים - שם "פגשו" הם בחצרות בתים בעלי עשבייה גבוהה ויבשה אשר לא עברה כל ניכוש או ריסוס, בעצים אשר לא עברו כל גיזום, מלאים בתפזורות של גרוטאות וחומרי בערה שונים שהיו שם כאמור לעיל וכן חסרי כל פסי אש או בידוד כנדרש למניעת התפשטות אש. בהקשר למושב אמירים - מסביב לבריכת השחייה, מחסני הכלים והנוי, הספרייה הציבורית ובית הכנסת לא היה קיים כלל "פס בידוד" מאש ואותם אזורים היו מלאים בעשבייה גבוהה ויבשה בעצי חורש טבעי צפוף, בערמות של גרוטאות ובחומרי בערה נוספים". אני סבור, כי אמנם דברים אלה לא נסתרו ולא עוד אלא שקיבלו חיזוק בסעיף ד' לחוות דעתו של מומחה השריפות מר קידר, בעדותו של קרני (ע' 9-11 ישיבה 9.12.98) וסעיף 7 של דני חנניה משירותי הכבאות, אך יחד עם זאת, בשים לב לעוצמתה האדירה של האש כאשר הגיעה לפתחו של המושב, הרי התרומה של המחדלים הרשלניים המיוחסים לתובעים היא קטנה למדי, אם כי לא ניתן לשללה מכל וכל (וראה עדותו של קרני ע' 9-10 ישיבה 8.21.98). ער אני לטענה, כי לא הוצבע ספציפית על הזנחה בחצרו של כל תובע בנפרד, אך מעדותיהם של קרני ושטיין ניתן להסיק כי בתים שתוחזקו כהלכה לא נפגעו ומכאן ניתן להסיק שבתיהם של התובעים שלגביהם נטען שנפגעו, לא תוחזקו כהלכה. אמנם אינני מקבל את העדויות הללו במלואן ואינני מוכן לקבוע שתחזוקה נכונה היתה מונעת את הנזק מכל וכל, אך אני סבור שהרשלנות בתחזוקה תרמה לסוג הנזקים וגובהם. טענה אחרת מצדיקה התיחסות ספציפית והיא, הטענה שלא עמד לרשות המושב גרור כיבוי. גם כאן לא נראה שהתרומה של גרור כזה היתה יכולה להיות רבה, נוכח עצמת השריפה ביער שלשם כיבויה היה צורך להעזר במסוקים עם מיכליות מים ענקיות בקיבולת של 5000 ליטר. תרומתו של גרור כיבוי של 1000 ליטר היתה מטבע הדברים קטנה. יתר על כן, מעדותו של איש שירותי הכבאות, דני חנניה עולה, שאמנם הישוב צריך לדאוג לגרורי הכיבוי, אך המימון נעשה מתקציב המועצה האזורית (במקרה זה מרום הגליל). חנניה היה מודע להעדרו של גרור כיבוי באמירים ואף פנה לראש המועצה האזורית, אך זאת ללא הועיל (ע' 59 ישיבה 8.7.98). נראה איפוא שאין המושב אחראי להעדרו של גרור כיבוי אלא המועצה האזורית. אשר לאחריות המושב לפי "הסכם המשבצת", הרי שאלה זו תידון בהקשר לאחריות הסוכנות. בהתחשב בכל האמור יש ליחס לתובעים רשלנות תורמת אך בשיעור נמוך של 10%. י. אחריות הסוכנות ואמירים לפי "הסכם המשבצת". קק"ל הגישה הודעת צד ג' נגד הסוכנות לפי "הסכם המשבצת" מיום 25.2.91 (המסומן ת3/). המדובר בחוזה שכירות תלת צדדי בין המינהל, רשות הפיתוח וקק"ל (המשכיר) מצד אחד, לבין הסוכנות היהודית לא"י מצד שני, לבין המושב מן הצד השלישי. בהסכם זה הושכרה משבצת קרקע ע"י המשכיר לסוכנות והסוכנות העניקה למושב מעמד בר רשות במשבצת זו. בסעיף 10 להסכם המשבצת נאמר, כי המישבת (הסוכנות ד.ב.) והאגודה (אמירים ד.ב.) מתחיבות לנקוט בכל אמצעי הזהירות הדרושים כדי למנוע שריפות במשבצת או בסביבתה ולמלא אחר כל הוראות הממשלה והמשכיר בענין מניעת שריפות. במידה ומדובר באחריות אמירים למה שנעשה או לא נעשה בתחומי מושב אמירים עצמו, כבר דובר על רשלנות המושב והתובעים ולכן נקבעה רשלנות תורמת של 10%. גם אם אקבע שיש במחדלים של המושב גם הפרת חוזה עם הקק"ל, הרי הקק"ל לא תוכל לזכות לשיפוי מעבר לאותם 10% שכבר נלקחו בחשבון בקביעת הרשלנות התורמת. מבחינה זו, אינני רואה הבדל אם אחריות אמירים היא נזיקית או חוזית. אשר לאחריות הסוכנות, אני סבור שלא היתה זו כוונת הצדדים להטיל על הסוכנות חובה לנקוט בצעדים בכל הנוגע לבתי התושבים או למוסדות הציבור בתחום המושב, שכן לא הוכח שלסוכנות היתה יכולת שליטה במקומות אלה, או כוח ליתן הוראות למושב או לתושביו כיצד לנהוג. יש לקרוא את סעיף 10 הנזכר יחד עם סעיף 11 להסכם המשבצת אשר זה לשונו: "המישבת והאגודה מתחייבות לנקוט בכל אמצעי הזהירות הדרושים כדי למנוע שרפות במשבצת או בסביבתה ולמלא אחר כל הוראות הממשלה והמשכיר בענין מניעת שרפות. בכפיפות להוראות בסעיף 18(ג) דלהלן, המישבת מתחייבת לפצות את המשכיר בשלמות, בעד כל נזק שייגרם למשבצת ובעד כל חבלה ונזק לגוף ולרכוש שייגרמו לכל צד שלישי לרבות לשליחי המשכיר וכן לכל המשתמש במשבצת מטעם המישבת, סוכניה, שליחיה, עובדיה באי כוחה וכן לכל אדם שלישי הבא למשבצת בהסכמת המישבת, כתוצאה מאי קיום הוראה מהוראות חוזה זה או מהזנחה, רשלנות או התנהגות רעה או אי קיום כל חוק שהוא". לדעתי, יש לפרש את הדברים כך שאם יופר החוזה ויגרם נזק לצד שלישי (להבדיל מהצדדים להסכם המשבצת) או למשבצת עצמה, תפצה הסוכנות את השוכר עקב כך. הסוכנות לא לקחה על עצמה אחריות לנזקים שיגרמו למושב שהוא צד לחוזה או לחבריו של המושב. אשר למחדלים רשלניים במניעת שריפות מחוץ לשטח המשבצת, אני סבור כי סעיף 2א' להסכם המשבצת קובע כי ההסכם לא יחול על "שטחי יער טבעיים או נטועים מאיזה סוג שהוא". בכל מקרה, לא התכוונו להטיל על הסוכנות או על המושב את החובה לנקוט באמצעים למניעת שריפות כאמור בסעיף 10 בשטחי היער הנתונים לניהול ולשליטה של קק"ל שהיא גם "המומחית" בתחום היעור ומניעת שריפות ביער הם חלק מתחומי ההתמחות המיוחדים של יערן. לפיכך, נדחית הודעת צד ג' של קק"ל נגד הסוכנות ובאשר למושב אמירים ולתושביו, אין בהסכם המשבצת כדי לשנות מהקביעה. הם אחראים בשיעור של 10% לנזקי השריפה ביער בשל רשלנותם בהחזקת בתי התובעים ומבני הציבור במושב. י"א הודעת צד ג' נגד הדר. קק"ל שיגרה הודעת צד ג' נגד הדר. הודעה זו מבוססת על "פוליסה לביטוח אחריות כלפי צד שלישי" (צורפה לתצהיר מר שטיין). בפוליסה נקבע, שמקרה הביטוח כולל אירוע תאונתי שגרם נזק לרכוש. טענת הדר היתה, כי אין היא חייבת בשיפוי על חבותה של הדר כבעלים בלבד. במקרה הנדון, לא מדובר בחבות כבעלים, אלא בחבות הנובעת מהתרשלותה כמי שנטלה על עצמה את ניהול פעולות היעור וחבות כזו נכללת לכאורה במסגרת האחריות של הדר לפי הפוליסה. בסיכומי הדר לא מצאתי ולו טענה אחת הראויה להתיחסות שלפיה ניתן לפטור אותה מחבותה לשפות את קק"ל בסכומים בהם תחויב כלפי התובעים מכוח פסק דין זה. לכן, אני קובע שהדר חייבת בשיפוי קק"ל על כל סכום בו תחויב כלפי התובעים כאמור לעיל. י"ב סיכום: 1. התביעה נגד המינהל ורשות הפיתוח נדחית. התובעים ישלמו להם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. 2. קק"ל וחברת החשמל אחראים לפיצוי נזקי התובעים כאשר החלוקה הפנימית ביניהם היא בשיעור 75% לחברת החשמל ו- 25% לקק"ל. 3. התובעים אחראים ברשלנות תורמת של 10%. 4. הודעת צד ג' של קק"ל נגד הסוכנות נדחית. קק"ל תשלם לסוכנות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום. 5. הודעת צד ג' של קק"ל נגד הדר מתקבלת ועל הדר לשפות את הסוכנות במלוא הסכומים בהם תחויב קק"ל כלפי התובעים. על הדר לשלם לקק"ל הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום. 6. בשאלת ההוצאות בין התובעים לקק"ל ולחברת החשמל, אדון בשלב השני של המשפט. שריפהפיצויים