סעיף 132(א) לחוק הגנת הדייר קובע כי על אף קיומה של עילת פינוי רשאי בית המשפט לסרב לתת פסק דין של פינוי אם שוכנע בנסיבות העניין שלא יהיה זה צודק לתתו. על פי סעיף זה רשאי בית המשפט לשקול מתן סעד מן הצדק, גם אם ראה שקיימת לתובע הזכות לפנות את הנתבע מן המושכר, כל זאת בהתקיימן של נסיבות מיוחדות המצדיקות לעשות כן. במסגרת השיקולים הנוגעים למתן הסעד, יש לבחון את הנסיבות הקונקרטיות על כל רכיביהן. הגורמים אותם יש לשקול בטרם יינתן סעד מן הצדק בהתאם לפסיקת בית המשפט הם טיב המושכר כלומר הבחנה בין סעד מן הצדק בדירת מגורים לבין זה הניתן בבית עסק ונקבע כי בדירת מגורים יקלו יותר עם הדייר אשר המושכר מהווה עבורו קורת גג. מהות ההפרה כאשר ניתן לתקן את ההפרה ולהשיב את המצב לקדמותו, יטה בית המשפט לתת סעד מן הצדק. במקרה דנן, ניתן לחייב את הנתבעת בתשלום מלוא דמי השכירות, בהתנהגות ראויה, בתשלום פיצוי בגין התנהגותה בעבר ובהחזקת הדירה במצב תקין. התנהגות הדייר האבחנה הנהוגה בפסיקה היא בין דייר חסר תום לב אשר פעל כפי שפעל בכוונה תחילה לבין דייר תם לב ששגה. סבורני כי במקרה זה, הגם שדעתי אינה נוחה מהתנהגות הנתבעת ופועלה, הרי שאין התנהגותה מצדיקה סעד כה קיצוני של פינויה מהדירה. והתנהגותם של המשכירים .סעד מן הצדקמקרקעיןפינויפינוי דירה