תאונה של ילד בזמן הפסקה בבית ספר – פיצויים

פסק דין

רקע

1. התובע הינו קטין, יליד 1985, אשר היה בתאריכים הרלוונטים לאירוע, תלמיד ביה"ס הממלכתי "עין הקורא" בראשון לציון, עותר לחייב את הנתבעים לפצותו על נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בתאונה שארעה לו במהלך הפסקה בעת הלימודים ושהיתה באשמת הנתבעים.

הנתבע 1, היה בתאריכים הרלוונטים, מנהל ביה"ס.

ביה"ס הממלכתי, שייך למדינת ישראל, היא הנתבעת 2, והוא מתפקד ומופעל על ידה.

הצדדים חלוקים ביחס לנסיבות האירוע, האחריות ובהיקף הנזק שנגרם לתובע.

התובע העיד ותמך את טענותיו בתצהיר חברו למשחק באותו היום, אריק מקוך, ובתצהיר ועדות אביו.

הנתבעים העידו את מזכירת ביה"ס ואת מחנכת התובע.

רקע עובדתי עיקרי:

התובע ביום תאונה של ילד בזמן הפסקה בבית ספר היה בן 10 שנים וכיום בן 15.

ביום 1/12/95, בשעה 10:00 או בסמוך לכך, בזמן ההפסקה, שהה התובע בחצר בית הספר, ושיחק עם שני חברים במשחק כדורגל, במגרש.

הילדים השתמשו באצטרובל, שנפל מאחד העצים, ככדור.

במהלך המשחק דחף אחד הילדים את התובע בכתפו, התובע נתקל באצטרובל אחר שהיה תקוע בין אריח בולט לאריח שקוע, נפל על פניו וכתוצאה מכך שבר את השן הקדמית בלסת העליונה.

כאמור התובע תמך את טענותיו בתצהיר חברו למשחק באותו ביום, אריק מקוך, ובתצהיר ועדות אביו.

התובע פנה למזכירות ביה"ס מלווה ע"י חבריו ומשם, לאחר שהגיע אביו לקחתו, הופנה, באמצעות הפניה מטעם ביה"ס, למרפאת שיניים "דרור" למתן טיפול ראשוני.

בעדותה של המזכירה, מיום 29/6/00, מאשרת שולמית המזכירה כי על ההפניה לרופא השניים חתומה מזכירה נוספת מביה"ס בשם שוש.

הנתבעים לא הוכיחו ואף לא הביאו כל ראיה אשר מעידה כי בעת האירוע נכח מורה תורן בחצר ביה"ס, אשר פיקח על נעשה, ולא הוכיחו כי ננקטו בחצר ביה"ס ובעת ההפסקה, אמצעי זהירות נדרשים להבטחת שלום התלמידים, למרות שיכלו לעשות כן והדבר נזקף לחובתם.

עיקרי טענות התובע

כי הנתבעים התרשלו בהשגחה על שלומו של התובע, ועל כן חייבים לפצות אותו על נזקיו.

הנתבעים הפרו את חובתם, לפקח על התנהגות התלמידים בזמן ההפסקה ולא דאגו שחצר המשחקים תהיה פנויה ממכשולים.

לטענות התובע כי "הדבר מדבר בעד עצמו", המעביר את נטל הוכחה אל כתפיהם של הנתבעים להוכיח שלא התרשלו, לא שכנעוני כי בנסיבות המקרה ניתן להפעיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), שכן לא מתקיימים כל תנאיי הסעיף במלואם.

התובע טוען בסיכומיו כי הנתבעים מעלים בכתב הגנתם את הטענה שיש לתובע אחריות תורמת, לאחר שעיינתי בסיכומי הנתבעים לא מצאתי התייחסות כלשהי לטענה זו ואף לא מצאתי כי הביאו אותה במכלול חישוב שיעור הנזק ולפיכך יש לראותם כזונחים טענה זו.

ההלכה בעניין זה הינה כי היות והתובע קטין אין להטיל עליו אחריות כיוון שאינו יכול להעריך את הסיכון כראוי. (ראה לעניין זה פס"ד בע"פ 131/56).

עיקרי טענות הנתבעים

כי נסיבות העניין אינם מקימות כל חבות לנזקי התובע.

ישנם סתירות בגרסאות התובע לגבי תאריך הפגיעה.

מידת הסכנה הטמונה באצטרובל קטנה אם בכלל קיימת, כיוון שזהו פרי שנושר מן העץ אשר אינו מהווה סיכון בלתי סביר.

נוכחות מורה אחראי בהפסקה לא היתה מונעת את קרות אירוע, כיוון שמורה לא היה יכול לשלוט על מעשי הילדים כולם ובמיוחד על מעשה ספונטני ומהיר כגון דחיפה שנעשית ללא כוונה.

הגרסה ומועד האירוע

הנתבעים טוענים כי תאריך יום קרות האירוע אשר הופיע בכתב התביעה עומד בסתירה לתאריך אשר צוין בחוו"ד המומחה הרפואי מטעם התובע, בסתירה לתאריכים אשר מופיעים על גבי התיעוד הרפואי של התובע הנוגעים לפגיעתו ואף לתאריך המצוין על גבי ההפניה מטעם ביה"ס למרפאת השניים.

לאור עדותה של מזכירת ביה"ס שלא מולא דו"ח תאונה וכפי שנעשה בכל פעם אשר מתרחשת תאונה במסגרת בית הספר ניתן להסיק שהתובע נפגע במועד אחר לזה הנטען ולא במסגרת שעות ביה"ס.

כמו כן, לטענתם כעולה מעדותה של מזכירת ביה"ס, ניתן לתובע טופס הפניה לרופא שיניים אשר ניתן היה לתת אותו גם אם תאונה של ילד בזמן הפסקה בבית ספר לא התרחשה בזמן הלימודים כיוון שהתלמידים מבוטחים 24 שעות ביום.

כאמור התובע תמך גרסתו בתצהיר חברו ובתצהיר ועדות אביו, אשר אישרו את גרסתו, הפניית בית הספר לרופא השיניים אף היא מעידה כי התובע נפצע בשטח בית הספר, לא שוכנעתי כי התובע בדה את הסיפור מלבו ומצאתי את עדותו אמינה.

בעדותו מיום 29/6/00, התובע נשאל לגבי פציעה מחוץ לשעות ביה"ס בתאריך קודם לתאונה והשיב בשלילה.

לא שוכנעתי כי יש בטענות הנתבעים לשלול ולסתור את גרסת התובע ביחס למועד האירוע.

הנתבעים לא שכנעו בטיעוניהם וראיותיהם שהתובע נפגע במועד אחר ולא בתאריך לו טען, הנתבעים יכלו להרים את הנטל ע"י העדת עובדי קופ"ח דרור ו/ או ע"י המצאת רישום בביה"ס כי התובע נפצע במועד אחר, אך לא עשו כן.

בחקירה נגדית מיום29/6/00, ענתה הגב' שולמית להב - מזכירת ביה"ס כי:

"אם האירוע קורה בשעות הלימודים, הוא לא יוצא מביה"ס בלי הפניה למרפאה.

אם קראו לאב שיבוא מיידית לקחת את בנו אל המרפאה, הוא ניגש אל המרפאה מלווה בטופס הפניה".

גרסתו של התובע בנוסף לעדיו ולתצהירים מעלים גרסה אמינה וסבירה ועל כן מצאתי כי יש לקבלה.

דיון

תחילת הדיון הינה בשאלה האם נושאים הנתבעים באחריות לתאונה.

אחריות מושגית ואחריות קונקרטית:

בע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה נקבע כי:

בקביעת האחריות האזרחית בעילת הרשלנות שבנזיקין מתעוררות שלוש שאלות:

א. האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק, הן חובת זהירות מושגית והן חובת זהירות קונקרטית על פי מבחן הצפיות?

ב. האם הפר המזיק את חובת הזהירות מוטלת עליו?

ג. האם הפרת החובה גרמה לנזק?

חובת זהירות מושגית - ההיבט העקרוני- האם ביחס לסיכון מסוים קימת חובת זהירות.

חובת זהירות קונקרטית - ההיבט הספציפי- האם ביחס לניזוק פלוני, בנסיבותיו של אירוע אלמוני, קיימת חובת זהירות.

באשר להיבט הראשון - " חובת זהירות מושגית" הרי שהנתבעים אינם מכחישים קיומה של חובת זהירות מושגית של מורים כלפי תלמידיהם, ומעבר לכך הרי שגם על פי האמור בפסיקה, קיימת חובה זו.

חובת זהירות קונקרטית:

חובה זו נקבעת על פי מבחן הצפיות, האם המזיק יכול וצריך היה לצפות את התרחשותה של סכנה בלתי סבירה. שאלת קיומה של חובת זהירות קונקרטית, צריכה לבחון - אם "בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש" (ע"א 145/80, שם, בעמ' 125).

עוד נקבע בפס"ד ועקנין כי :

“הדין אינו מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין "סיכונים סבירים" רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובה שכזו. מדובר בסיכון שהחברה רואה אותו במידת חומרה יתרה, באופן שהיא דורשת כי ינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למונעו."

"לעניין חובת הזהירות הקונקרטית יש לקחת בחשבון מיהו אותו אדם שכלפיו אנו שוקלים את הטלת החובה. חובתו של המזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, וסבירות האמצעים תיבדק עפ"י אמת מידה אובייקטיבית.

התשובה לשאלה מהי מידת הזהירות הנדרשת מאדם, תלויה לא רק בחומרת הסכנה אלא גם בקושי למנועה" (שם, בעמ' 131).

"אמצעי הזהירות הסבירים הינם פונקציה של אופי יוצא דופן של סיכון...

ההבחנה בין סיכון "רגיל" לסיכון "שאינו רגיל" משתנה מעניין לעניין על פי נסיבותיו, ובכל מקרה תשאל שאלת צפיית התרחשות תאונה של ילד בזמן הפסקה בבית ספר". (תא 40848/92 משה תורג'מן נ' א.מ.ש. תיירות ונכסים בע"מ, פ"ד נו(4) עמ' 279).

ומן הכלל אל הפרט:

בענייננו מדובר בסכנה הנכנסת להגדרת "סכנה בלתי רגילה" אותה היו צריכים הנתבעים לצפות בנסיבות העניין ובהתאם לחובת הזהירות הקונקרטית.

התובע טוען כי הוכיח את מועד ואופן קרות האירוע ואף סמך דבריו ע"י מס' עדים אשר אימתו את גרסתו וכאמור קבלתי את גרסתו.

הנתבעים לא טרחו להביא ראיות המעידות על אופן ניקיון החצר או הפיקוח אשר נעשה על התלמידים בהפסקה.

התובע טען ולא נסתר שבמהלך ההפסקה עת ששיחק כדורגל נפגע, כי לא נכח מורה משגיח, כי רגלו נתקלה באצטרובל אשר היה תקוע בין אריחים לא תקינים וכי ביה"ס לא דאג לניקיון.

לטענתו הנתבעים הפרו את חובת הזהירות בכך שלא דאגו להמצאתו של מורה תורן בעת ההפסקה ולא דאגו להסרת המכשולים המצויים בחצר.

התובע לא יכול היה לצפות את האירוע ותוצאותיו ועל כן יש להטיל אחריות קונקרטית על הנתבעים.

לדעת הנתבעים בנסיבות המקרה לא חלה עליהם חובת הזהירות הקונקרטית, כלפי התובע.

הנתבעים טוענים כי אין קשר בין מצב האריחים ובין נפילתו של התובע אשר נתקל באצטרובל שהיה על האדמה.

כמו כן, על פי עדות התובע הוא נדחף ע"י חברו, ושלא בכוונה, ולפיכך אין כל רלוונטיות לשאלה, האם בעת האירוע נכח במקום מורה, מדובר במשחק כדורגל תמים ולא אלים, ולו מורה היה נוכח במקום לא היה יכול למנוע את האירוע.

התובע נפצע בנסיבות אחרות מחוץ לביה"ס ולכן גם לא מולא הדו"ח ע"י ביה"ס.

לטענתם אין חובת זהירות קונקרטית ואם יש לא הופרה.

האצטרובל אינו מהווה סיכון בלתי סביר וכנדרש בהלכה, ההגיון מחייב כי האצטרובל הינו פיסת טבע והוא אינו מכשול, ואם בכלל הרי שהוא בגדר סיכון רגיל בחיי היום יום.

מן העדויות שלפני התרשמתי כי במועד הרלוונטי לא נעשה בבית הספר די כדי למנוע קרות אירועים מן הסוג שלפני, הן מבחינת חוסר בנוכחות של מורה תורן בעת ההפסקה בשטח חצר ביה"ס והן מבחינת אי סילוק המכשולים מן החצר.

ראשית, שוכנעתי מן העדויות כי במקום האירוע באותו היום לא נכח מורה תורן.

יש לציין לעניין זה כי הנתבעים לא העידו באשר לזהות המורה התורן, אשר היה אמור להיות נוכח בעת ההפסקה בחצר ביום קרות האירוע.

הנתבעים לא הוכיחו כי היה ניסיון מצדם להתחקות אחר זהות המורה התורן, למרות שהדבר היה בהישג יד, והימנעות זו עומדת להם לרועץ.

שנית, יש לשים לב לעובדה כי עולה מעדותם של התובע וחברו, שביום האירוע נעזר התובע בחבריו על מנת להגיע למזכירות, ולא ע"י המורה התורן.

בע"א 310/89 אליהו כהן קטין נ' משרד החינוך - קבע כב' השופט אור :

"אין מחלוקת שמורים בבית הספר חבים חובת זהירות כלפי תלמידי ביה"ס.

גם שעה שנמצאים התלמידים בהפסקה בין שיעורים בשטח בית הספר מחוץ לכיתות הלימוד. אחריות זו מוטלת, לפי הנסיבות, לעתים על המורה המחנך, לעתים על המורה התורן בחצר, לעתים על מורה אחר ולעתים על מנהל ביה"ס, אשר אחראי אחריות מנהלית לקביעת סדרי עבודה ופיקוח מצד המורים ביחס לתלמידים".

בע"א 715/79 דניאלי נ' אורט ישראל נתניה נקבע כי:

" מידת הפיקוח הדרושה היא פועל יוצא של גיל הילדים, תנאי השטח, אופי העיסוק והסיכון הנובע ממנו וכיוצא באלה. בעת ההפסקה, משחקים וכדומה, בהם נוטים ילדים ואף לפרעות, מתחייב בדרך כלל פיקוח כללי. אם אין נסיבות מיוחד, אין מתחייב פיקוח צמוד דווקא, המכסה כל פינה, אלא הנוכחות בקרבת מקום ... הימצאותו בקרבת מקום נדרשת כדי שיוכל להתערב במידת הצורך בקטטה... או כדי שניתן יהי להזעיקו על אתר".

שנית, לגבי הימצאותם של האצטרובלים, שוכנעתי כי הימצאותם של אצטרובלים על פני הקרקע בשטח חצר ביה"ס מהווה סיכון שאינו רגיל ובלתי סביר לאור נסיבות המקרה.

זאת בנוסף לעובדה כי התובע וחברו העידו שאריחי מרצפת חצר ביה"ס לא היו ישרים, והיו בחלקם שקועים ובחלקם בלטו והאצטרובל היה "תקוע" ביניהם.

לטענת הנתבעים האצטרובל הינו פרי טבע ובהיותו כזה אין לצפות כי יהיה מסוכן ואין זה סביר כי יש לפנותו מעל הקרקע.

איני מסכים עם טענה זו. מתפקידו של ביה"ס, בין היתר, לדאוג לכך שחצר המשחקים בה מבלים הילדים את שעות ההפסקה, תהיה ללא מכשולים, ואין זה משנה מהיכן הגיעו.

הטענה שמשמיעים הנתבעים בעניין זה אינה הגיונית, יתכן שגם יציר הטבע יהווה סכנה עבור הילדים, וחובתו של ביה"ס, כאחראי על שלומם, לפנותו.

מן האמור לעיל עולה כי על הנתבעים מוטלת החובה לדאוג לכך שהתלמידים ישהו במקום בטוח, הן בתוך הכיתות והן מחוצה להן.

לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, הראיות שהובאו ואת סיכומי הצדדים- הגעתי למסקנה כי באירוע דנן קיימת אחריות מושגית וכן כי על הנתבעים רובצת חובת זהירות קונקרטית.

האם הפרו הנתבעים את חובת הזהירות:

התובע טוען כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות בכך שלא סיפקו פיקוח מצד מורי ביה"ס בחצר.

כאמור לא שוכנעתי כי נכח ביום האירוע מורה תורן בחצר.

משמעות הדבר כי לא ננקטו פעולות מספיקות, כפי שהיה צריך לנקוט, וכפי שאדם סביר היה נוקט בנסיבות העניין.

לא בכדי מצויים הכללים בדבר הצבת מורה תורן, מחוץ לכיתות הלימוד ובהפסקה, כפי שכבר נאמר בפסיקה, עצם נוכחותו של מורה, אפילו בקרבת מקום, יש בה כדי להוות גורם הרתעתי.

כן, שוכנעתי כי הנתבעים היו צריכים לדאוג לשטח משחקים בחצר בית הספר, הפנוי ממכשולים ובניהם אצטרובלים הפזורים על הרצפה.

הנתבעים לא טרחו להוכיח כי הם נוהגים לפנות את החצר מאצטרובלים לא זאת אף זאת, אף ציינו בסיכומיהם כי אינם נוהגים לעשות כן.

כעת אדון בשאלת קיום הקשר הסיבתי- האם מעשי הנתבעים כמפורט לעיל הם שגרמו לתובע נזק.

קשר סיבתי:

שוכנעתי כי במקרה דנן כל פעולות הנתבעים או/ו מחדליהם הם שגרמו לפגיעתו של התובע.

אי פינוי החצר ממכשולים וחוסר השגחה של מורה תורן בעת ההפסקה, הביאן להשתלשלות האירועים כפי שהוצגו בתביעה דנן.

אילו היה נוכח מורה תורן בשטח החצר ובזמן ההפסקה, יתכן ולא היה נדחף התובע ע"י חברו, ואף אולי לא היו הילדים משחקים מלכתחילה באצטרובל כבכדור.

ע"א 715/79 דניאלי נ' אורט ישראל נתניה:

"אם אין נסיבות מיוחדות אין מתחייב פיקוח צמוד דווקא, המכסה כל פינה אלא מספיקה נוכחות בקרבת מקום, כי הידיעה בדבר נוכחות המורה יש לה בדרך כלל השפעה מרסנת אף אם המורה איננו נראה בכל אתר אך נמצא כאמור בקרבת מקום.

...ראוי שמורה יהיה בקרבת מקום, כדי שיוכל להתערב במידת הצורך בקטטה או בפעולה מסוכנת אחרת או כדי שניתן יהיה להזעיקו לאתר".

על הנתבעים היה לצפות כי אי השגחה על הילדים ואי ניקיון החצר מאצטרובלים עלול להביא לכך שאחד הילדים יפגע ופרט שהיו גם אריחים בלתי תקינים וביניהם "נתקע" האצטרובל, בכך מתקיים הקשר הסיבתי בין התרשלות הנתבעים לבין נזקי התובע.

לאחר שהגעתי למסקנה כי קיימת אחריות לנתבעים על התרחשות האירוע וכי קיים קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות אשר מוטלת עליהם ובין נזקי התובע, אני קובע כי על הנתבעים לפצות את התובע בגין נזקיו.

הנזק

התובע טוען כי ביום האירוע הופנה ע"י ביה"ס למרפאת דרור, ובוצע לו ציפוי שן, כעבור מס' ימים טופל שוב במרפאת דרור, והושם לו סתימת שרף אשר נפלה והיה צורך להתקינה מחדש.

התובע הגיש חוו"ד מטעמו אשר נעשתה ביום 20/8/98, ע"י ד"ר דונלד ס. מלאמנט - רופא שניים - אשר קבע כי לתובע נותרה נכות של 0.5% בגין השן השבורה.

הנתבעים לא הגישו חוו"ד מטעמם, הצדדים לא ביקשו להציג למומחה שאלות הבהרה ולא ביקשו לחקור אתו.

הבסיס אם כן, לשיעור גובה נזקי תובע יהיה עלפי חוו"ד אשר לא נסתרה על יד נתבעים וממועד עריכתה.

בחוו"ד מפרט המומחה כי:

נפל ביום 1/12/95, ושבר שן 11, הוא הועבר לטיפול ראשוני במרפאת קופ"ח כללית שם בוצע ציפוי על השן. כעבור כמה ימים שמו סתימת שף אשר נפלה והותקנה מחדש ושוב נפלה ומאז התובע עם שן 11 שבורה.

בסיכום חוו"ד מציין המומחה כי בעקבות הפגיעה בשן 11, יש שחזר אותה. עד גיל 18 יש לבצע סתימת שרף ולהרכיב כתר.

ובמשך 60 השנים הבאות כתוצאה מן הטראומה, יידרש שיקום הפה.

התובע טוען כי על פי חוו"ד המומחה עלות הטיפולים להם יזקק התובע בעתיד הינה בסך 64,200 ש"ח.

הנתבעים מאידך טוענים כי יש להוון את ההוצאות הרפואיות של התובע בעתיד וכפי שהוצגו החוו"ד המומחה על כן, סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה הינו סך 15,364 ש"ח.

עוד טוענים הנתבעים כי אין הוצאות לתובע על טיפולים בעבר והוא אף לא הביא ראיה לכך, בנוסף נראה כי טופל במרפאת שיניים של קופ"ח ועל כן אין לו הוצאות עבר בגין טיפולים רפואיים.

ראשית אציין כי חישובי הנתבעים בסיכומיהם עדיפים על פני אלה של התובע בסיכומיו.

על פי חוו"ד המומחה יזקק התובע לטיפולים עתידיים בשנים הקרובות ובעתיד היותר רחוק כתוצאה מן הפגיעה.

את אופן החישוב כאמור יש לעשות תוך היוון כפול וכפי שערכו הנתבעים.

התובע לא הביא ראיות ואף לא טען כי היו לו הוצאות רפואיות בעבר.

על כן, אני מחייב את הנתבעים עבור הוצאות רפואיות עתידיות שיהיו לתובע בסך 15,364 ש"ח על פי החישובים בסיכומיהם, נכון להיום.

הוצאות נסיעה

הוצאות הנסיעה כפי שהעריך אבי התובע, לצורך הסעת בנו לטיפולים, הינם לעבר ולעתיד סך של 1,500 ש"ח.

נזק מיוחד דורש הוכחה התובע לא צירף קבלות , אולם, שוכנעתי כי בנסיבות העניין נאלץ אבי התובע להסיעו לטיפולים הרפואיים.

בהתייחס לעובדות הקיימות ולכך שהתובע כיום בן 15 שנים, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד בסך 600 ש"ח.

נזק לא ממוני

התובע טוען כי סבל לאחר קרות האירוע מכאבים חזקים וכיום סובל הוא מכיעור בשניים הקדמיות- פגם אסטטי ולכן יש לפסוק לו סך 36,000 ש"ח.

הנתבעים טוענים כי מדובר בפגיעת שן פשוטה אשר טופלה ולכן הפיצוי הראוי בגין ראש נזק זה הינו 5,000 ש"ח.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים והראיות אשר הוצגו, בהתחשב בטיפולים אותן עבר התובע ועד צפוי לעבור עקב פגיעתו ולאחר שראיתי את התובע בעצמו, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע בראש נזק זה סך 8,000 ש"ח.

אלא כל ראשי הנזק שנתבעו.

2. סה"כ הפיצוי אותו חבים הנתבעים לתובע הינו סך של 23,964 ש"ח נכון להיום.

3. הנתבעים ישאו בשכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מהסכום הנ"ל בתוספת מע"מ.

כן ישאו הנתבעים בהוצאות התובע לרבות אגרה ששילם וחוו"ד מומחה בתיק בסכום כולל של 5,000 ש"ח.

4. מאחר והתובע קטין ידאג ב"כ התובע כי מתוך הסכום אשר נפסק בגין נזקיו יופקד כנדרש ועל פי דין סך 15,000 ש"ח עד הגיעו לגיל 18 שנים ויום אחד.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונת דרכים ילדים

  2. תאונת דרכים עם ילדים

  3. תאונת דרכים קשה של ילדה

  4. פגיעה קשה של ילד בתאונה

  5. תאונת דרכים ילדה פגע וברח

  6. תאונת דרכים ילד בן 8

  7. תאונה של ילד בחוג שחיה

  8. תאונת דרכים ילדה בת 4

  9. תאונת דרכים ילדה בדואית

  10. תאונת דרכים קטין פלשתינאי

  11. תאונת דרכים ילד בן שנה וחצי

  12. שינוי בהתנהגות הילד לאחר תאונה

  13. פגיעה נפשית של ילדה בתאונת דרכים

  14. תאונה במתחם פעילות ג'ימבורי לילדים

  15. פגיעה נפשית של ילד לאחר תאונת דרכים

  16. קטיעת חלק מהאצבע של ילדה בתאונת דרכים

  17. ? תאונת דרכים ילד - האם גם ההורים זכאים לקבל

  18. ילד בן 12 פגיעה קשה מאוד בתאונת דרכים

  19. פחד אצל ילד להיפרד מההורים לאחר תאונה

  20. תאונה של ילד בזמן הפסקה בבית ספר – פיצויים

  21. זעזוע מוח אצל ילדים בעקבות תאונת דרכים

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון