מיהו "עורך דין כדורגל" ? עורך דין כדורגל הינו עורך דין העוסק בייצוג קבוצות כדורגל, מאמנים, שחקני כדורגל ישראלים וזרים בארץ ושופטי כדורגל בבתי הדין של ההתאחדות לכדורגל, ביטוח, בוררויות, ועדות משמעת עתירות לבג''ץ, הסכמי פרסום, שיווק וחסויות, ונושאים שונים הקשורים לענייני הרשות לבקרת תקציבים. ייעוץ משפטי לשחקני כדורגל, מועדוני כדורגל בעסקאות בליגה הישראלית ובחו"ל, לרבות ניהול משא ומתן, סכסוכים בין קבוצות כדורגל, עריכת חוזה בין שחקן כדורגל לקבוצתו, זכויות ניהול, תביעות, סכסוכים בין שחקן כדורגל לקבוצה, ייעוץ משפטי לסוכני שחקנים לקבלת עמלת סוכן שחקנים, סכסוכי עבודה, בבית הדין לעבודה, מעבר של שחקני כדורגל ישראלים לחו"ל, ייצוג שחקני כדורגל בנושאים שונים, זכויות שחקן כדורגל, שיווק, וחסויות. עורך דין העוסק בכדורגל מטפל גם בסכסוכים בין שחקן כדורגל לקבוצה, רכישת כרטיס שחקן כדורגל, פיצויים בגין פציעות של שחקן כדורגל ותביעות לשון הרע בספורט ותביעות ייצוגיות. עורך דין לענייני כדורגל עוסק בפרשנות התקנונים השונים: 1. תקנון איגוד השופטים 2. תקנון איגוד המאמנים 3. תקנון בקרה תקציבית 4. תקנון רישוי מועדונים 5. תקנון המוסד לבוררות 6. תקנון בית דין עליון 7. תקנון המשמעת 8. תקנון בית דין עליון 9. תקנון הרישום 10. תקנון העברת זכויות 11. תקנון סוכני שחקנים כדורגל פסק דין : א. הקדמה מדובר בפציעה שפצע הנתבע את התובע, ובשלב זה של ההליכים חייב אני להחליט בשניים אלה: מהי תרומת הרשלנות של התובע לאירוע התקיפה? מה סכום הפיצוי המגיע לתובע? לצורך הכרעה בשאלות אלו הגישו באי-כוח הצדדים סיכומים מפורטים, זה בכה וזה בכה. לאחר לימוד הטענות הנ"ל עברתי שוב על כל כתבי הטענות; הפרטיכל; החלטות הביניים; המוצגים וחוות הדעת הרפואיות, ולהלן החלטתי. ב. לענין תרומת הרשלנות כזכור, ניסה התובע בכל דרך משפטית למנוע ממני שמיעת ראיות לענין נסיבות התקיפה. לא קיבלתי את עמדתו, ואני שמח כי כך נהגתי. שכן, בהחלטתי מיום 5.12.96 פרטתי את דעתי בנדון וציינתי כי אכן התובע תרם את תרומתו לתקיפה. לפיכך, נקודת המוצא של ההחלטה הנוכחית נובעת מקביעה זו. אין גם מקום לחזור ולפרט את הנימוקים לכך שכן הם מעוגנים ומפורטים בהחלטה הנ"ל ובהחלטתי הנוספת מיום 28.10.99. עו"ד סימון, ב"כ הנתבע, מציע בסיכומיו כי אחליט כי התובע תרם תרומה של 100% לתקיפה ולכן אין להטיל על מרשו כל אחריות כספית. מנגד, מבקש עו"ד בר-טל, כי אקבע כי הנתבע אשם לבדו בכל האירוע, על כל הנובע מכך, בחינה כספית. איני מקבל את דעתם של הפרקליטים, שכן, כאמור, רשלנות תורמת קיימת גם קיימת, אבל, אין רשלנותו של התובע מגיעה לכדי מאה אחוז. לאחר ששקלתי שוב ושוב את הנסיבות כפי שנקבעו על-ידי בהחלטות הנ"ל, הגעתי למסקנה כי אשמתו של התובע רבה מזו של הנתבע, דהיינו, הצעתו החילופית של ב"כ הנתבע, לחלק את האחריות שווה בשווה אינה מקובלת עלי. עם קצת איפוק (או קצת+) יכול היה הנתבע להימנע מהנגיחה ובמקומה יכול היה "להסתפק" בדחיפה ובהרחקת התובע ממנו והלאה. אפילו בעיטה ברגלו (לא כחלק מהמשחק), היתה מצליחה לשחרר את הנתבע מהתפיסה של התובע ובכך היה נותר חופשי כדי להגן על עצמו מפני תקיפת יוסי שמש, אחי התובע. שכן, ברור לי כי הנתבע חש מאויים, ובצדק. האיום נוצר הן מהתנהגותו של האח והן מתקיפתו של התובע כלפיו. כשם שסובר אני כי הנגיחה של הנתבע היתה מיותרת כך ברור לי כי תפיסת הנתבע על ידי התובע לא היתה מחוייבת המציאות כלל. אם נתרגם את התנהגות התובע ללשון אוהדי הכדורגל, נוכל לומר כי התנהגותו התוקפנית כלפי הנתבע באה רק כדי להצביע מיהו ה"גבר" שבחבורה, ומיהו "שומר אחיו". אבל, גם לשמירה יש צורות שונות, וכאן מן הראוי היה כי התובע ישתמש ב"שמירה פאסיבית" ולא ב"שמירה אקטיבית". כשבחר את צורת השמירה האחרונה, גזר התובע על עצמו את צמצומו של הנזק IPSO FACTO, ואם הנתח הכספי לו הוא מייחל לא יתממש, אין לו לבוא בטענות לאיש כי אם אל עצמו. כבר כתבתי בהחלטתי הראשונה כי איני מקבל את תיאורו הפסטורלי של התובע לפיו ה"דיבור" שהיה לו עם הנתבע היה דיבור "יפה". הוספתי וכתבתי, ואני מצטרף לדעתי זו גם הפעם, כי "היופי שבשיחה בין השחקנים הוא מהם והלאה". לפיכך, ברור לי כי לא שיחת-רעים התנהלה על המגרש כי אם שיחת ניצים ובקולות רועמים. "החיים והמוות ביד הלשון הם", כה אומר הפתגם הידוע וכה תואם הוא את נסיבות המקרה הנוכחי. בקצירת האוֹמֵר אוֹמָר, אם כן, כי יש לחלק את הרשלנות בין הצדדים לאירוע באופן הבא: התובע - 40%. הנתבע - 60%. ג. השאלה הממונית 1) כזכור, הוגשו לתיק 3 חוות דעת רפואיות, שתיים מטעם התובע ואחת מטעם הנתבע. חוות הדעת של התביעה הן של פרופ' מרשק, שהינו מומחה אף אוזן ו-גרון ושל ד"ר ארלוזרוב, שהינו נוירולוג. דעת שני הרופאים היא כי שיעור נכותו הצמיתה של התובע הינה 10%. ד"ר ארלוזרוב מוסיף 10% נכות נוספים בגין התסמונת הפוסט-טראומטית, כך שסך כל נכותו התמידית של התובע, אליבא דמומחה זה, הוא 19%. פרופ' מרשק מעניק לתובע 10% נכות בגין השטחת הפנים, אבל ב"כ הנתבע, מעיר, ובצדק, כי מבחינת השייכות המקצועית נושא ההשטחה קשור יותר לענף הפלסטיקה או לענף האסטטיקה. נראה לי כי הערה זו במקומה היא, מה עוד שעיון בעדותו של התובע מלמד כי אין הוא מלין על ענין זה ב-ריש גלי. התובע נישא בינתיים. הוא כבר אב ל-בן, כך שפוטנציאל הפגיעה בו עקב ההשטחה נמוג עם נישואיו. כנגד שניים אלה דיבר ד"ר סרג'יו בלומן. מומחיותו: נוירולוגיה. יתרונו על שני המומחים מטעם התביעה: עריכת בדיקות EMG במכון מלרם. כפועל יוצא מבדיקה אובייקטיבית זו יכול היה המומחה לבסס ביתר-שכנוע את מסקנותיו. ואכן, אני מעדיף את חוות הדעת של ד"ר בלומן על פני שני המומחים הנ"ל. הוא שכנע אותי יותר מפרופ' מרשק ו-ד"ר ארלוזרוב, אשר הסתפקו בבדיקה קלינית בלבד, ואין זה סוד כי סוג של בדיקה אינו יכול להכנס לגופו של התובע. הבה נעיין בתשובתו הבלתי משכנעת של ד"ר ארלוזרוב עת נשאל מהי עמדתו לכך כי בדיקות המלרם אינן תומכות בחוות דעתו. תשובתו של ד"ר ארלוזרוב הינה כהאי לישנא: "צדיק באמונתו יחיה ורופא באמונתו יחיה". ואף אני אומר לד"ר ארלוזרוב: מומחה באמונתו יחיה, ושופט באמונתו יחיה. ואמונתי הכנה היא כי המומחה לא שכנעני בתשובתו הנ"ל ולא שכנעני בעמדתו הרפואית. גם פרופ' מרשק אינו משכנע לענין סוג הבדיקה שערך, ומפרט כי בדיקתו היתה מישוש ודקירה ואח"כ הסתמכות על דברי הנבדק לענין התחושה. כלומר, ממצאיו האובייקטיבים של המומחה הם למעשה פועל יוצא של תחושתו הסובייקטיבית של הנבדק ותחושה זו אינה ניתנת לבדיקה. סוף דבר: אני מעדיף את חוות הדעת של ד"ר סרג'יו בלומן, וקובע כי אחוז הנכות הנוירולוגי של התובע עומד על 5% בלבד. 2) כאמור, איני מאמץ את חוות הדעת של פרופ' מרשק לענין השטחת הפנים ודין דומה חל, לדעתי, על הערכת ד"ר ארלוזרוב לענין הסינדרום הפוסט-טראומטי אותו מצא אצל התובע. כל-כך למה? מכיוון שלי ניתנה הזכות לצפות במשחק כדור-רגל בו השתתף התובע בשנת 1993. כן צפיתי בתגרנותו ובמסחרו בענף הירקות סמוך לאותו משחק. אם "תמונה אחת שווה אלף מילים" הרי שסרטי הוידאו שווים אלף מונים. שכן, התובע נראה באותם קטעים "ALIVE AND KICKING" תרתי-משמע. לפיכך, לא אוכל לאמץ את הערכת ד"ר ארלוזרוב לענין הסינדרום הפוסט-טראומטי שכן התרשמותי הברורה היא כי סינדרום זה נעלם ואיננו. SUMMA SUMMARUM: התובע נותר עם 5% אחוזי נכות ועימם בלבד. 3) בסעיף 9 לסיכומיו מפרט עו"ד בר-טל את ראשי הנזק הנדרשים על ידי התובע, ואת סכומם. להלן אדון בנושאים אלה, ראשון ראשון, אחרון - אחרון. (א) כאב וסבל הסכום הנתבע על ידי התובע הינו 125,000.- שקל. סכום עגול זה משקף את כפל סבלו של הנפגע בתאונת דרכים. ב"כ התובע אינו מפרט מדוע זוכה הנפגע "הרגיל" לכפל מקסימום הפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, וטיעון זה הינו אניגמטי. ב"כ הנתבע מציע כי סכום הפיצוי, לפני גזירת תרומת רשלנותו של התובע, יעמוד על סך 37,886.- שקל. לדעתי, הסכום הגלובלי חייב לעמוד על סך 50,000.- שקל ולאחר שאנכה 40% תרומה של התובע, הוא יוותר עם פיצוי בסך 30,000.- שקל. (ב) הפסד השתכרות לעבר בענין זה מבקש התובע פיצוי בסך 60,000.- שקל מבלי שיבסס סכום זה, או אחר, כהוא - זה. בל נשכח כי התובע היה נער בעת האירוע. לאחר התקיפה הוא שב ללימודיו ואף שיפר ציוניו. עם סיום הלימודים, התגייס התובע לצה"ל, שירת שם שירות מלא. עם שחרורו החל לעבוד אצל אביו. היכן, אם כן, הפסדו בעבר? והיכן התשתית הראייתית המאששת את הסכום הנתבע? דבר אין בידיו של התובע ועל כן EX NIHILO NIHIL מ"אפס יוצא אפס" (ג) הוא הדין לגבי הפסד השתכרות בעתיד. התובע עובד בענף הירקות ועל פי הנצפה בסרט הוידאו הוא נהנה מאוד מעיסוקו זה. אין טענה; אין ראיה; אין הוכחה לפיהן התעתד התובע להשתלם במקצוע אקדמאי או אחר, כך שמצב הדברים הנוכחי משקף את כישוריו, רצונו ויכולתו. אוסיף ואומר, כי גם אם אין התובע מבקש ללמוד בעתיד, הרי שהוא לא העיד כלל על כשלונו לפתח עסקים משלו או לתור אחר מקורות פרנסה אלטרנטיביים לענף הירקות. לפיכך, לא אוכל לפסוק לו פיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד, כאשר אין בפני, ולו תשתית לכאורית, לענין הנזק העתידי שלו. (ד) הפסד ימי עבודה של האם על פי העדויות שבפני הפסידה האם 4 ימי עבודה. על פי תלוש המשכורת שלה עולה כי היא מרוויחה כ100.- שקל ליום. לפיכך, זכאי התובע להחזר פיצוי בסך 400.- שקל בלבד. כלומר, עד עתה זכאי התובע לפיצוי בסך 30,400.- שקל. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסך 18,000.- שקל. כלומר, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע, לסילוק מלוא תביעותיו בתיק זה, סך 48,400.- שקל צמודים מיום פסק הדין ואילך.עורך דיןכדורגלדיני ספורט