כיצד מחשבים את גובה הפיצוי בגין תאונת דרכים ? חישוב פיצויים לנפגעי תאונות דרכים - כאב וסבל - עגמת נפש: סכום פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בגין כאב וסבל הוא סך הכל של שני פרומיל מן הסכום המקסימלי כפול מספר הימים שבו היה הניזוק מאושפז בבית חולים, במוסד לטיפול בחולים או בנכים בשל התאונה ואחוז אחד מן הסכום המקסימלי כפול אחוזי הנכות לצמיתות שנגרמה לניזוק כתוצאה מן התאונה במידה ואירעה התאונה למי שמלאו לו ביום התאונה שלושים שנה, יוקטן סכום הפיצויים לפי באחוז אחד לכל שנה שמלאה לו מעל לשלושים שנה. חישוב פיצויים תאונות דרכים - תאונת דרכים קטלנית: אדם כתוצאה מהתרחשות תאונת דרכים קטלנית. בעקבות התאונה אושפז בבתי החולים למעלה כשלושה חודשים. הוא נפגע במספר תחומים ונבדק ע"י חמישה מומחים מטעם בית המשפט בתחומי הפגיעה השונים. המומחה בתחום האורטופדי, קבע בחוות דעתו כי לתובע נכויות רפואיות בגין שברים שהתרפאו בחוליות בעמוד השדרה- 5% בגין כל חוליה, לפי ס' 37 (8) א' לתקנות ביטוח לאומי.נ שבר פריקה בכף הרגל שמאל- 10%, לפי ס' 35 (1) ב'.בשבר בקרסול ימין- 10% , לפי ס' 35 (1) ב'.ו בתחום א.א.ג.בבחוות הדעת, קבע המומחה אחוזי הנכות כדלקמן: 10% בגין שינויים בפנים וסתימת אף (חלקית), לפי ס' 69 (2).נ 5% בגין ריניטיס וזומטרית, לפי ס' 69 (4) (ב) (2).ב 5% בגין צלקות, לפי ס' 75 (2) ב'.ו בתחום העיניים נקבעה לתובע נכות משוקללת בשיעור 23.5% לצמיתות, וזאת בגין היפוטרפיה עם ראיה כפולה. המומחה בתחום הנוירולוגי, קבע לתובע נכות צמיתה בגין הפרעה בתחושת הפנים משמאל בשיעור של 5% לפי ס' 29 (5) א' מותאם, וכן 15% בגין מצב לאחר חבלת ראש עם ירידה בתפקוד הפסיכו-סוציאלי ובעבודה לפי ס' 34 ב' ו-ג'. בתחום הפסיכיאטרי נקבעה לתובע נכות הנפשית בשיעור 5%. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בגין הפסדי שכר, עזרת הזולת, ניידות, כאב וסבל, הוצאות רפואיות וכן שכר טרחת עורך דין. ניכוי פיצויי פיטורים בתביעת פיצויים בגין תאונת דרכים: ההכרעה בשאלת ניכוי פיצויי פיטורים בתביעת חישוב פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בגין פגיעת גוף בתאונת דרכים היא על בסיס תנאי העבודה הקיימים במקום עבודתו של הנפגע, והיה ולפי תנאים אלה זכותו של העובד הייתה לקבל פיצויי פיטורין גם במקרה של פרישה מהעבודה, במקרה שאין חוק פיצויי פיטורין מזכה אותו בפיצויים, כי אז לא יהיה מקום לניכוי פיצויי הפיטורין מפיצויי הנזק שיפסקו לו. חישוב פיצויים תאונות דרכים: אישה נפגעה תאונה שהוגדרה תאונת דרכים קטלנית. היא נפצעה קשות ונגרמו לה נכויות עקב התאונה. נכותה הרפואית המשוקללת כפי שנקבעה במסגרת תביעת הפיצויים בבית המשפט הגיעה לכדי 71%. חברת הביטוח הגישה לבית המשפט קלטות של חוקרים פרטיים המתעדות עיקוב אחר פעולות שונות של התובעת. היא נראתה בקלטות כשהיא צועדת זמן ממושך ועורכת קניות בעצמה. עם זאת בית המשפט פסק פיצויים בגין כאב וסבל, הפסד השתכרות בעבר, הפסד השתכרות בעתיד, הוצאות רפואיות, שימוש בבריכת שחייה בעבר ובעתיד, הוצאות נסיעה וניידות, תשלום למטפלות לילדים, ועוזרות בית בסך כולל של כארבעה מיליון שקלים וכן את כל הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד. פיצויים בגין מוות בתאונת דרכים: הפיצוי בגין אובדן ההשתכרות של המנוח "בשנים האבודות" יעמוד על סך הפסד ההכנסה של המנוח לאחר הפחתת הוצאות הקיום שלו (יד הקיום), באשר אלה - ההוצאות - "נחסכו" עקב מותו (ראו עניין כרכבי). לצורך חילוץ ידת הקיום יש להסתייע בשיטת הידות. בשלב ראשון, יש לחשב את גובה "הקופה המשותפת". גובה הקופה המשותפת בתביעת העיזבון הוא כגובהה בתביעת התלויים, ובמקרה זה יש לחשב את הקופה המשותפת לפי הכנסתם המשותפת של המנוח ושל האלמנה - בגבולות תקרת השכר הממוצע ("נטו") לגבי כל אחד מהם (ראו ע"א 9621/06 עיזבון ריינר נ' קרנית - הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (13.7.2009)). חישוב פיצויים למשפחת קטין שנהרג בתאונת דרכים: הסוגיה של אופן חישוב הפיצויים בראש הנזק של אובדן השנים האבודות, ביחס לניזוק קטין ללא תלויים, נדונה בערכאות המבררות מספר פעמים לאחר הולדתה של הלכת אטינגר הראשונה (ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4), 486). אף מותב זה דן בסוגיה זו כאשר הובא לפניו עניינם של המנוח חגי פינץ ז"ל ויורשיו, בת"א (ירושלים) 6456/04 דוד פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ התביעה שהינה מושא הלכת פינץ. בהלכת פינץ, בחן כב' השופט (כתוארו אז) א' ריבלין סוגיה זו על מכלול היבטיה, וקבע כי כאשר מדובר בניזוק קטין ללא תלויים, אין להיזקק לנתונים סטטיסטיים המפורסמים על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: "הלמ"ס") לצורך חישוב שיטת הידות, אלא יש לחשב את הפיצויים בהתאם למצבו הנוכחי בלבד של הניזוק, ולחשב את הפיצויים על פי 30% מבסיס השכר (ניכוי הוצאות קיום בשיעור 70% מבסיס השכר). ביחס לשיעור בסיס השכר, קבע כב' השופט ריבלין כי יש לקובעו על פי נתוני הלמ"ס - על פי שיעור השכר הממוצע במשק. גיל הפרישה נקבע בהתאם לחוק גיל פרישה, התשס"ד- 2004, לאור קביעותיו אלו, נקבעה נוסחה על פי יחושבו הפיצויים: 30% X שיעור השכר הממוצע במשק X היוון כפול ל- 46 שנות השתכרות (מגיל 21 ועד גיל 67), מהגיע המנוח לגיל 21. הגדרת תאונת דרכים: 'תאונת דרכים' מוגדרת בסעיף 1 לחוק הפיצויים כדלקמן: "תאונת דרכים - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי" הנה כי כן, לצד ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים המצויה ברישא של סעיף 1 מצויות גם החזקות המרבות, המבקשות לקבוע מצבים מיוחדים אותם יראו כ"תאונת דרכים" למרות שאין הם נופלים להגדרה הבסיסית, וכן חזקה ממעטת אחת, בסיפא. על זו, כפי שפורשה בפסיקה ועל תחולתה במקרה שלפנינו, הדברים להלן. החזקה הממעטת מחריגה מהגדרתה של 'תאונת דרכים' את אותה 'תאונה' שהתרחשותה לא היתה מקרית, כי אם מעשה מכוון. החזקה הינה פרי הצעת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8) תש"ן - 1989, אשר ביקשה להציב את "המבחן התעבורתי" בלב הגדרת חוק הפיצויים ל'תאונת דרכים', ולהחליף בכך את המבחן הייעודי והמרחיב שנתן בית המשפט העליון לנוסח המקורי של חוק הפיצויים. עמדה זו נבעה מגישתה של הצעת החוק לפיה אין להטיל על ציבור הנהגים את הנטל לבטח סיכונים שאינם סיכונים טיפוסיים לשימוש ברכב לצרכי תחבורה. לפיכך, רק תאונות שנסיבות התרחשותן הינן בשל שימוש טיפוסי ברכב למטרות תחבורה, תקבלנה הכרה כ'תאונת דרכים', בעוד במקרים שבהם הרכב משמש ככלי לגרימת נזק ולא לייעודו התחבורתי, לא ניתן יהיה להגדיר אירוע כתאונת דרכים המזכה בפיצויים על פי חוק הפיצויים. וכך באו הדברים לידי ביטוי בע"א 2199/99 עזבון המנוח לזר, ז"ל נ' נ' רשות הנמלים והרכבות, פ"ד נד(1) 938 (2001) (להלן: "פרשת לזר") בדבריו של כבוד השופט אור כאשר עמד על מטרת התיקון בכלל, ועל מטרתה של החזקה הממעטת בפרט; החזקה הממעטת מבקשת "לקדם את המבחן התעבורתי ולהוציא מגדר תחולת החוק סיכונים של שימוש ברכב שאינם נובעים באופן טיפוסי משימוש ברכב למטרות תחבורה... בנסיבות שבהן נגרמת פגיעה עקב מעשה הנעשה במכוון כדי לגרום לנזק לאדם אחר, השימוש ברכב הוא ככלי לגרימת נזק ולא לצרכים תחבורתיים" (שם, בעמ' 951-952). תאונה מכוונת: הנה כי כן, "תאונה מכוונת" תוחרג מחוק הפיצויים אם המאורע ארע כתוצאה ממעשה מכוון שתכליתו לגרום לנזק לגופו או רכושו של אדם. עם זאת, לחזקה הממעטת נלווה תנאי המסייג אותה, לאמור - כי גם אם לפנינו אירוע שנעשה בכוונה לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, יש לבחון אם הנזק נגרם ישירות על ידי המעשה עצמו. במידה שהנזק נגרם רק מהשפעתו של המעשה על השימוש ברכב מנועי, אין תחולה לחזקה הממעטת (שם, בעמ' 943). ההבחנה שערך המחוקק בהוראה דלעיל נובעת מרצונו להבחין בין נזק שנגרם כתוצאה ישירה מהמעשה המכוון - שאז אכן חלה החזקה הממעטת במלוא עוזה ואין עסקינן בתאונת דרכים, לבין נזק שנגרם שהוא רק תוצאה עקיפה של המעשה המכוון, שאז חוזר האירוע לחיקה של ההגדרה הבסיסית משום הזיקה לסיכון התחבורתי (שם, בעמ' 956). מבאר המלומד פרופ' אנגלרד בספרו: "המדובר בחזקה חלוטה השוללת את תחולת החוק על מעשי נזק מכוונים. התוצאה היא כי אין עוד להכיר בזכאותם של נפגעים (כולל הזכאות של התלויים בהם), שהם הקורבנות המכוונים של חיסול חשבונות בעולם הפשע, או הקורבנות של מעשי טרור אחרים. עם זאת בסיפא של ההוראה מצוי סייג לשלילה הכללית: הנזק מן המעשה המכוון נגרם לא על ידי המעשה עצמו, אלא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי. הכוונה בסייג היא למצב דברים שבו נפגע, למשל, הנוהג מזריקת אבן מכוונת, והפגיעה הראשונית הזאת גורמת לאובדן השליטה על המכונית ולתאונה קשה. מקרה זה הוא עדיין בבחינת תאונת דרכים במובן החוק." (יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 80 (מהדורה שלישית, 2005) הנטל להוכיח את תחולת החזקה הממעטת הוא על הטוען אותה, קרנית בערעור זה. רף ההוכחה הוא של 'מאזן ההסתברויות', שביישומו יש להתחשב בנסיבות המקרה, במהות הטענות ובחומרתן (ע"א 2976/00 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' לידאווי, פ"ד נו(6) 874, 881 (2002) (להלן: "פרשת לידאווי"); רע"א 9384/05 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עסאם ( 4.4.07) בפסקה 2 (להלן: "פרשת עסאם"); ע"א 8313/06 ג.א נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ( 29.3.09) בפסקה 8 (להלן: "פרשת ג.א")). החזקה הממעטת: החזקה הממעטת, על תנאיה, זכתה לפרשנות ולדיון בפסיקה, לרבות בפסיקתו של בית המשפט העליון. כך, למשל, במקרה מצער בו אדם שם קץ לחייו לאחר שנשכב על פסי רכבת נקבע כי אין החזקה מבחינה בין מניעים שונים לעשיית המעשה המכוון, אם פעילות עבריינית או התאבדות. רואים במי שמתכוון להתאבד כמי שעשה מעשה במכוון כדי לגרום (במקרה זה לעצמו) נזק גוף, ולפיכך באים מעשיו בגדרה של החזקה הממעטת (ראו פרשת לזר). עקרון זה היה מקובל על בית המשפט גם בפרשת לידאווי ובפרשת ג.א, אם כי במקרים אלו לא הוכחה כוונה להתאבד, ומכאן שלא היתה תחולה לחזקה. ובפרשת עסאם נהג אדם, שהיה שרוי בגילופין, בפראות לעבר קבוצת מתקהלים, עקב סכסוך שפרץ זמן קצר קודם לכן בינו לבינם. בית המשפט קבע כי התאונה נגרמה בכוונת מכוון, ואף כי לא ניתן לשלול לחלוטין אפשרות שהנהג ביקש רק להקניט את הקבוצה עימה הסתכסך קודם לכן, אפשרות זו, נוכח מכלול הנסיבות והראיות שהובאו, רחוקה ובלתי משכנעת. ברע"א 9706/08 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' נח ( 2.2.09), הותקפה נהגת לאחר שעצרה כדי לאפשר לחברתה לרדת מן הרכב. הנהגת הושלכה מהרכב, הוכתה ונפצעה על ידי חבורה של שלושה צעירים, שלאחר מכן גנבו את הרכב ונמלטו מהמקום. בית המשפט קבע כי נזק הגוף שארע לנהגת לא נגרם כתוצאה מהשימוש ברכב, אלא ממכותיהם של הצעירים. כלי הרכב שימש רק זירה להתרחשות האירוע המזיק, ועל כן אינו מקיים את ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים שבסעיף 1 לחוק הפיצויים. לענייננו, הוסיף והעיר בית המשפט כי גם אם האירוע היה נכנס בגדרה של ההגדרה הבסיסית, לא היתה קמה תחולה לחוק הפיצויים בשל החזקה הממעטת, מאחר שהמשיבה הוכתה ונחבלה באופן ישיר על ידי התוקפים, והנזק הוא פועל יוצא וישיר של מעשה ידיהם המכוון (שם, בפסקאות 7-8). על פרשנות יסוד הכוונה לגרום לנזק, הנדרשת לקיומה של החזקה הממעטת, נמצאנו ברע"א 1117/09 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בלבן ( 21.9.09 (להלן: "פרשת בלבן") כי "השימוש ברכב יהיה "ככלי לגרימת נזק" רק כאשר ישנו רצון "חפצי" של ממש בתוצאה של פגיעה בגופו או ברכושו של אדם. הסתפקות במבחן שנקבע בדין הפלילי - מודעת לאפשרות קרובה לודאי לגרימת התוצאה - עלולה להביא לתוצאה של שלילת פיצוי גם במקרים בהם הפגיעה נובעת במישרין מן הסיכון התחבורתי, כגון נסיעה המסכנת אחרים באופן ברור" (שם, בפסקה 4; אנגלרד בספרו, בעמ' 82; אליעזר ריבלין תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים 425 (מהדורה מעודכנת - 1999). לציין כי בקשה לדיון נוסף, נדחתה (דנ"א 8144/09 בלבן נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעים בתאונות דרכים ([לא פורסם], 23.8.10)). פיצוייםתאונת דרכים