? נפילה מסולם - שבר ביד – פיצויים


פסק דין

עניינו של פסק דין זה, בתביעה שהגיש התובע לפי פקודת הנזיקין, עת נפגע לטענתו בתאונת עבודה.

עיקרי העובדות -

התובע יליד 1973 עוסק בעבודת מסגרות משנת 1997 בעסקו של אביו, מעבידו ( להלן- הנתבע 1 ). הנתבעת 2 ( כלל חב' לביטוח בע"מ) הינה מבטחתו של נתבע 1 בביטוח אחריות מעבידים בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה.

ביום 29 במאי 97 , עבד התובע בהרכבת צנרת בבניין ברחובות , לצורך העבודה טיפס על סולם על מנת להשחיל צינור, איבד את שיווי המשקל, נפל מגובה של כ- 3 מטר ושבר את שורש כף יד ימין.

התובע פנה למל"ל והנפילה מסולם שגרמה שבר ביד הוכרה כתאונת עבודה .

הנתבעת 2 ( כלל חב' לביטוח בע"מ) הכירה בחבותה לפיצוי התובע מכח פוליסת אחריות מעבידים ובכפוף להטלת אחריות על נתבע 1 .

התובע מייחס את מלוא האחריות לתאונה למעבידו בעוולה של הפר חובה חקוקה ובעוולת הרשלנות.

במישור הפר חובה חקוקה טוען התובע כי הנתבע הורה לו לעבוד על סולם לא תקני וכי לא הודרך בצורת ביצוע העבודה ובדרך שבוצעה.

במישור הרשלנות טוען התובע כי על הנתבע מוטלת היתה חובת זהירות מושגית וקונקרטית להגן עליו מפני הנפילה מהסולם שהיא תוצאת שימוש בסולם שאינו יציב ושאינו מיועד אלא לעבודת סיידות. שעקב זאת - לדבריו , הוא נפל וניזוק, כלומר נתקיים גם הקשר הסיבתי דרוש בין ההפרות הללו לבין הנפילה מסולם שגרמה שבר ביד והנזקים שנגרמו לו ממנה.

הנתבע דוחה את טענות התובע בטענה כי מילא אחר כל חובותיו החוקיות כלפי התובע וכי לא היתה כל רשלנות וגם/או היפר חובה חקוקה כלשהי מצדו כלפיו.

לטענתו , הנפילה מסולם שגרמה שבר ביד קרתה מחמת רשלנותו הבלעדית של התובע ולחילופין , התובע אחראי לקרות הנפילה מסולם שגרמה שבר ביד ברשלנותו התורמת .

הנתבע טוען כי נפילתו של התובע אינה קשורה לאי יציבותו של הסולם, אלא, ככל הנראה , לפזיזותו של התובע בניסיונו להשחיל צינור בעל גודל ומשקל חריג .

להלן תידון שאלת החבות ולאחריה שאלת הנזק -

שאלת החבות:

כאמור במישור הפר חובה חקוקה נקט התובע ( באמצעות בא כוחו ) לשון כללית ולא מפורטת כנדרש ע"פ דין , לאחר מכן בסיכומיו לא נמצא טוען במישור זה וכיוון שכך, נראה כי זנח עילה זו.

במישור הרשלנות

התובע תולה יהבו בשניים . ראשית , בכך שלא סופק לו סולם תקין ושנית, בכך שלא הודרך באופן ביצוע העבודה.

בעניין הסולם , על פי הראיות אני מוצא כי התובע אשר ביצע סוג עבודה זה בעבר, איבד שיווי משקל בשל כובד הצינור, נפל וניזוק. לא שוכנעתי כי אי יציבות הסולם ו/או אי תקינות , הם הגורם לנזק כי אם איבוד שיווי משקלו של התובע ( פרוטוקול בעמ' 1 )

וראוי לצטט את עדותו של התובע :

"אבי עמד למטה, חשבתי שאוכל לבד ולא ביקשתי עזרה מאבי.

...עליתי, ניסיתי להכניס הצינור בשל גובהו ומשקלו לא הצלחתי, זרקתי אותו למטה, איבדתי שיווי משקל ונפלתי.

... הסולם היה יציב לא רעוע, הבעיה היתה שהסולם לא היה על רגליים רחבות, התנדנד מצד לצד ונפלתי".

טענות הנתבעת בסיכומיה לעניין זה מועדפים ומקובלים עלי

איני סבור, כי הנתבע בספקו את הסולם הספציפי לתובע יצר סיכון מיוחד שעליו היתה מוטלת החובה למונעו.

למעלה מכך אין אני סבור כי היתה קיימת אלטרנטיבה אחרת ע"י הצבת סולם מסוג אחר ו/או אמצעי אחר כתחליף, בה הוודאות לתקלה אפשרית היתה קטנה לאור העובדה שהתובע עלה על הסולם עם צינור בעל משקל חורג ולאור העובדה שלא ניתן היה לסייע לו ע"י העלאת אדם נוסף על הסולם ( פרוטוקול בעמ' 4 וכן כעולה מסעיף 57 לפקודת הבטיחות בעבודה , (נוסח חדש) תש"ל - 1997 ).

בעניין הרשלנות , על מנת שאוכל לייחס אחריותו לנתבע אני נדרש לבחון שלוש סוגיות:

ראשית האם חב המזיק בחובת זהירות לניזוק, הן חובת זהירות מושגית והן חובת זהירות קונקרטית, על פי מבחן הצפיות.

שנית, האם הפר המזיק חובת זהירות זו. ולבסוף האם הפרת החובה כאמור, גרמה לנזק.

קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע ע"פ מבחן הצפיות ובהתאם לשיקולי מדיניות משפטית , איזון אינטרסים, והשפעה על דרכי התנהגותן של הבריות בעתיד

( ר' ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' פ"ד לז (1) 113).

בית המשפט הכיר בפסיקה עניפה בעצם קיומה של חובת זהירות מושגית בין מעביד לעובדו.

( ר' ע"א 663/88 שירזיאן יהודה נ' לביד אשקלון בע"מ פ"ד מ"ז (3) 225 ).

"השוני בפסיקה נובע ביחס לממדים של אותה חובה, יש והמדובר בחובה לנקוט בצעדים סבירים כדי למנוע מהעובד סכנות מיותרות. במקרים אחרים מצויינת החובה להזהיר את העובד בפני בפני סכנות קיימות, ולעיתים מודגשת החובה למנוע מהעובד סיכונים בלתי רגילים"...

( ראה לדוגמא, ע"א 250/64 לוגסי נ' חב' שק"ם בע"מ פ"ד יט (1) 30, 32 : ע"א 686/77 מקורות חברת מים לישראל בע"מ נ' מרג' ואח' פ"ד לד (4) 365, 371-372 : ע"א בוארון נ' עיריית נתניה ואח' וערעור שכנגד פ"ד מב (1) 415, 420 ומראי המקום המופיעים שם ).

אין חולק כי על המעביד חלה החובה לנקוט בכל האמצעים הסבירים על מנת שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים.

וכבר נאמר -

"אמצעי הזהירות הסבירים הינם פונקציה של אופיו יוצא הדופן של הסיכון, של מידת הסיכון ושל מידת הסכנה לשלומו ובריאותו של העובד הנובעת מאותו סיכון באם אכן יתממש ...

...ההבחנה בין סיכון "רגיל" ובין סיכון "שאינו רגיל" משתנה מעניין לעניין ע"פ נסיבותיו. בכל מקרה תשאל השאלה: האם בנסיבות הנתונות היה על המעביד לצפות את התרחשות הנפילה מסולם שגרמה שבר ביד .

( ע"א 663/88 שירזיאן יהודה נ' לביד אשקלון בע"מ פ"ד מ"ז (3) 225 )

אין חולק כי בענייננו הנתבע 1 חב בחובת זהירות מושגית כלפי התובע. עתה נשאלת השאלה האם בין הנתבע 1 לתובע, בנסיבות המיוחדות של המקרה קמה חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק שהתרחש כשהמבחן לכך הוא מבחן הצפיות , האם "האדם הסביר" בנסיבות המקרה הספציפי יכול היה וצריך היה לצפות את הנזק.

המחוקק רואה להחמיר בדין עם אותם מעבידים המפרים הוראות בטיחות בעבודה ו/או לא נוקטים משנה זהירות ופיקוח על עובדיהם . נכון , חובת הזהירות הקונקרטית לא קמה למניעת כל הסיכונים ואין לדרוש נקיטת אמצעים מרחיקי לכת שימנעו לחלוטין כל סיכון אפשרי ותיאורטי שעלול להתהוות , הרצון הוא להלחם רק בסיכונים הלא סבירים.

אולם , העובדה שהתנהגות מסויימת מקובלת אינה אומרת שהנוהג על פיה לא התרשל אך ללא ספק , מי שלא נוהג בהתנהגות מקובלת וכתוצאה מכך נגרם נזק , התרשל .

נתתי דעתי לנסיבות ולמכלול הראיות שבפני ואני סבור שחובת הזהירות הקונקרטית קמה בענייננו שעה שהנתבע היה מודע ו/או אמור להיות מודע לאפשרות שיגרם נזק כפי שאכן נגרם בפועל, בנסיבות, אופן ומהות העבודה לה נדרש התובע ובפרט מאורך הצינור.

הנתבע , בהתעלמו מהנהגת נהלי בטיחות מיוחדים ( כך שבמקרים של הרמת מטען חורג לגבהים גבוהים יש לדאוג כי יינתן סיוע למבצע העבודה ו/או סיוע בהחזקת הסולם על מנת לשמור על יציבותו ) , ובהתעלמו מהחובה לצפות את הנזק מקום שיש צורך לצפותו סיכן את עובדיו , תוצאת התנהגותו הרשלנית של הנתבע היא הגורם לנזק נשוא התביעה.

מעבר לצורך, יצויין כי פקודת הבטיחות בעבודה, היא החוק המחייב את המעביד לנקוט בכל אמצעי הזהירות כדי לשמור על בטיחותו של העובד. על הוראות אלא לא ניתן להתנות ו/או להעביר את האחריות לביצוען.

ובענייננו סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה - נוסח חדש (תש"ל 1970 ) מחייב לנקוט אמצעים במידה סבירה לבטחונו של עובד המועסק בתנאים הנתונים ומשלא ננקטו יש לייחס לנתבע רשלנות .

שאלת האשם התורם:

כאמור, התובע טוען כי אין לייחס לו רשלנות תורמת בשל העובדה שהתחיל לעבוד אצל הנתבע סמוך למועד הנפילה מסולם שגרמה שבר ביד וכן, לא הודרך באופן ביצוע העבודה ו/או בדרך שיש לבצעה ולחילופין , שיטת העבודה "המסוכנת" נלמדה מהנתבע (עמ' 3 לסיכומי התובע).

לעומתו, עותרת הנתבעת לייחס לתובע רשלנות תורמת במנותק מחבות המעביד ולפי מבחן "האשם" זאת לאור פזיזותו של התובע ובשל המעשה הבלתי אחראי שתוצאתו, האירוע הנדון.

לא בכדי נקט המחוקק יד קשה בהטלת אשם תורם לפתחו של העובד ורק במקרים בהם אשמו של העובד ברור שגרם ו/או תרם לתאונה תוטל עליו מידת מה של אחריות.

(ראה ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו ואח' וערעור שכנגד פ"ד לו (2) 592, 603 : ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אלדגי (פרחן) וערעור שכנגד פ"ד מא (4) , 524,527 .

וכבר נאמר, "אין לדרוש מהעובד כי ינקוט אמצעי זהירות מיוחדים, שלא נדרשו ממנו ושאינם מקובלים במקום עבודתו" ( פ"ד ל"ה (2) 209 , 212 ).

אני סבור כי הנתבע מצוי היה ברזי העבודה ואף ביצע עבודה מסוג זה בעבר, התובע היה ער לסכנה הטמונה בעלייה עם משקל חריג על סולם מסוג זה יתרה מכך, בין התובע לנתבע מערכת יחסים קרובה ( במקרה דנן, אב ובן) , התובע לא ביקש עזרה ובמעמדו אף יכול היה לקבוע נוהלי עבודה ( ר' עדות התובע פרוטוקול בעמ' 1 ועדות הנתבע פרוטוקול בעמ' 4 ) .

בשים לב למכלול הנסיבות עולה בבירור כי התנהגות התובע יש בה כדי לתרום לתוצאת האירוע ואני רואה לנכון לייחס לו אשם תורם בשיעור של 50% .

כאמור, ביתרת הנזק ( בשיעור של 50% ) יישא הנתבע 1 (ובאמצעות מבטחתו הנתבעת 2 ).

שיעור הנזק:

כאמור התובע בן 24 במועד הנפילה מסולם שגרמה שבר ביד הרוויח לחמו מביצוע עבודות מסגרות בעסק של אביו, ואת מקצועו ועיסוקו קיבל מאביו ( פרוטוקול בעמ' 2 ).

ראיות התביעה היו עדות התובע בלבד ומסמכים אשר צורפו באמצעותו.

המסמכים כללו, בין היתר , תלושי שכר ,פרטיכל מלל , אישור על תשלום דמי פגיעה בעבודה וקבלות .

מבחינה זו כל עדותו , כעדות יחידה של בעל דין ויש לראותה במגבלות סעיף 54 לפקודת הראיות וככל שראיות תומכות נעדרות, אין להן אלא, להכביד עם התובע..

הנכות הרפואית -

לבדיקת מצבו הרפואי של התובע מונה מטעם בהמ"ש ד"ר דן הרנס כמומחה בתחום האורטופדי, תחת מומחי הצדדים.

בסיכום חוות דעתו מיום 6.7.99 כותב המומחה :

התובע נפל מסולם בזמן עבודה , לדבריו, ונחבל בשורש כף יד ימין. התובע הובהל לבה"ח שיבא ובצילום שנעשה נראה שבר תוך מפרקי מרוסק. השבר הוחזר, שוחזר ע"י קיבוע בגבס עד מעל למרפק והורד כעבור חודשיים כשלאחר מכן עבר טיפולי פיזוטרפיה במהלך כ- 6 חודשים.

המומחה מציין כי בצילום מיום 19.3.97 " השברים נראים מחוברים עם אי סדירות אחורית ומדרגה קלה במפרק שמאל של עצם הסירה".

המומחה מציין כי בעבר, ביולי 95 ( במועד עובר לתאונה הנדונה ) נגרם שבר ברדיוס הדיסטלי ולפי דוח הבדיקה מיום 14.8.95 תנועות שורש יד ימין היו כמעט מלאות (לא מלאות) .

המומחה העריך כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% לפי מחצית מתקנה 35 (1) ב' לתקנות המל"ל - קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה ( המעניקה 10% נכות בשל השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות) .

המומחה מייחס את נכותו של התובע להגבלה הקלה ביותר בכיפוף שורש יד ימין, ירידה בכח גס ואפשרות להרים פחות משקל.

במענה לשאלות הבהרה שנשאל המומחה ע"י ב"כ התובע אם נכון לומר שמגבלות התובע כיום מתאימות לרמת נכות של 10% , השיב המומחה כי שיעור נכותו הצמיתה עומד כיום על 5% נכות.

במענה לשאלה האם חולק הוא על פרטיכל הועדה של המל"ל אשר קבע בסעיף 29 כי הפגיעה משנת 95 לא הותירה נכות ואם חולק הוא, על סמך אילו בדיקות וממצאים , השיב המומחה כי לדעת הוועדה לא נותרה נכות.

במענה לשאלה האם עובר לתאונה תיפקד התובע לא הגבלה, השיב המומחה כי לדברי התובע, היה מסוגל להרים כ- 30 ק"ג מה שנראה סביר.

במענה לשאלה האם הגבלת התובע כיום להבדיל מן התקופה שלפני הנפילה מסולם שגרמה שבר ביד מתאימה ל- 10% מכושר העבודה שלו, השיב המומחה כי נכותו של התובע מוערכת ב- 5% .

במענה לשאלה האם נכותו הפונקציונאלית של התובע בגין הנפילה מסולם שגרמה שבר ביד הינה בשיעור 10% , השיב המומחה כי הוא מעריך את שיעור נכותו של התובע ב- 5% .

הצדדים לא עמדו על חקירת המומחה.

עיינתי בחוות דעת המומחה הרפואי, לרבות תשובותיו לשאלות ההבהרה ונתתי דעתי לעדותו של התובע.

שוכנעתי כי יש מקום לקבל את הערכת המומחה לקביעת שיעור 5% נכות צמיתה בהסתמך על תקנה 35 (1) ב' לתקנות המל"ל (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה).

באשר למוגבלויותיו של התובע , התובע עותר לקבוע את שיעור נכותו התפקודית בשיעור העולה על שיעור הנכות הרפואית ובסך של 10% גריעה מכושרו להשתכר שכן לטענתו הוא עובד בעבודת כפיים הדורשת שימוש בכח רב הן בשלב ההתחלתי המקצועי בו הוא נתון כיום והן כאשר ילך ויתפתח ביכולתו המקצועית בעתיד.

התובע טוען כי כיום הוא מתקשה בהרמת משאות ומסוגל להרים עד כ- 20 ק"ג ( עובר לתאונה הרים משקל של עד כ- 30 ק"ג ).

הנתבעת מתנגדת וטוענת כי לתובע נותרה נכות רפואית אשר מידת השפעתה על חיי היום יום, כושר העבודה ואפשרויות התפקוד של התובע זניחה.

נתוני התובע עובר לתאונה וכושר השתכרותו לאחריה:

עם שחרורו מהצבא עבד התובע כנהג משאית כבדה הן בארץ והן בחו"ל וכן עבד במוסך לאופנועים.

עובר לתאונה (במקום עבודתו הנוכחי) השתכר התובע סך של 7615 ש"ח ברוטו משוערך להיום, בהתאם לתלושי שכר לחודשים פברואר - אפריל 97 .

נכון להיום עומד שכרו של התובע על סך של 8,800 ש"ח ברוטו בהתאם לתלושי שכר לחודשים אוקטובר- נובמבר 99 .

בבחינת מכלול השיקולים וביניהם, מידת הסתגלותו של התובע למצב החדש דהיינו, חזרתו של התובע לעבודה בתפקוד מלא ובאותו היקף שעות , ללא הוכחת הפסד שכר כלשהו, השכלתו , הכשרתו, ניסיונו , שיעור הנכות שנקבע לו וכפועל יוצא ממנה אפשרות השתלבותו בשוק העבודה ובפרט בהתחשב בהיותו עובד אצל אביו וממשיכו ( פרוטוקול בעמ' 2 ) , אני סבור כי אין נתונים וודאיים ביחס למהות הפגיעה הפונקציונאלית והשפעתה

על כושר השתכרותו .

ואולם, לא למותר לציין כי בשל גילו הצעיר של התובע והעדר השכלה ומקצוע , למעט זה שנרכש בעבודתו אצל אביו וכממשיכו , אני סבור שהוגבלו בפניו חלק מקשת העיסוקים שהיו פתוחים בפניו אלמלא הפגיעה.

איני סבור, כי פגיעה זו גורעת מתפקודו בשיעור העולה על הנכות הרפואית שנקבעה לו ואף לא בשיעור הזהה לה, לאורך זמן ובהתחשב בעיסוקו הנוכחי - כמנהל בפועל של העסק

( פרוטוקול בעמ' 3 ).

אשר על כן, אני קובע לתובע פגיעה בכושרו להשתכר ביחס למצבו עובר לתאונה, ושיעורה יעשה על דרך אומדן.

כאמור, בפועל שיבח התובע את שכרו , התקדם בתפקידו וכיום הוא עוסק בעיקר במישור הניהולי של העסק ופחות בעבודת כפיים ( פרוטוקול בעמ' 3 ).

לא נראה לי, כי אלמלא הנפילה מסולם שגרמה שבר ביד היה שכרו של התובע בעיסוקו עולה על זה שהשתכר ומשתכר בפועל. למעשה ניתן לקבוע כי התובע הוא אשר קובע בעצמו את השכר ובפעילות העסקית לא הוכח שהיתה גריעה בשל הפגיעה שארעה לתובע.

מהטעמים האמורים, לא תקבע גריעה משכרו לעתיד ומידי חודש בחודשו כשיעור הנכות הרפואית, אלא, הדבר יעשה על דרך אומדן.

( לעניין זה ראה ע"א 515/86 פ"ד מ (4) , 687 , ע"א 5/84 פ"ד מה (3) , 374 , ע"א 632/81 פ"ד ל"ח (4) , 12 , ע"א 3049/93 תק-על 95 (2) , 175 ).

מטרת הפיצויים כעיקרון מנחה היא להעמיד את הניזוק במקום בו היה בזמן הנפילה מסולם שגרמה שבר ביד ולא לשפר את מצבו.

התובע עותר לפצותו בראשי הנזק הבאים:

א. הפסדי השתכרות בעבר

ב. עזרת צד ג' לעבר

ג. נזק שאינו נזק ממון

ד. הפסד השתכרות בעתיד

סה"כ עותר התובע לפיצוי בסך של 238,072 ש"ח ( לאחר ניכוי תקבולי מל"ל עבור דמי פגיעה ועבור מענק נכות) בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ והוצאות.

הדיון בראשי הנזק:

א. הפסד שכר עבר -

התובע עותר לפצותו בגין הפסדי שכר לתקופה בה שהה באי כושר (חמישה חודשים ועשרה ימים) במכפלת שכרו ברוטו בסך 7615 ש"ח להיום סה"כ לפיצוי 41,883 ש"ח.

הנתבעת עותרת לפסוק פיצוי בסך של 14,940 ש"ח.

למעשה העמדות קרובות שכן התובע נוקב בסכום ללא ניכוי דמי פגיעה בעוד הנתבעת נוקבת בסכום לאחר ניכוי ואני מקבל את עמדת הנתבעת

כאמור, בסיס השכר של התובע עובר לתאונה בהתאם לתלושי שכר לחודשים פברואר- אפריל 97 הינו 7615 ש"ח להיום.

בתקופת אי הכושר קיבל התובע 75% משכרו ע"י המל"ל והפסדיו מסתכמים ב- 25% משכרו.

עבור תקופה של כ- שישה חודשי אי כושר ועל בסיס שכר של 7615 ש"ח בצירוף ריבית מאמצע תקופה יעמוד הפיצוי בראש נזק זה בסך של 48,245 ש"ח נכון להיום.

ב. עזרת צד ג' לעבר -

התובע עותר לפצותו בסך של 2750 ש"ח מאידך, הנתבעת מתנגדת לכל פיצוי בראש נזק זה בשל אי הוכחת התובע להיזקקותו לעזרה חיצונית.

המדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחת צורך בעזרה מעבר לעזרה הנצפית מבני משפחה וקרובים.

התובע לא הוכיח בפני כי נזקק לשירותים מיוחדים עקב הנפילה מסולם שגרמה שבר ביד ולא הביא עדות קרובים לעניין מתן השירות לו נזקק , על אף שאביו העיד בפני.

ואולם, שוכנעתי כי היה צורך בעזרה כזו לתובע במועד הסמוך לתאונה ( לתקופה של כ - חודשיים בה גובסה ידו ) נראה לי נכון לקבל את עמדת התובע לראש נזק זה והוא יפוצה בסך של 2750 ש"ח להיום.

ג. נזק שאינו נזק ממון -

התובע עותר לפצותו בסך של 29,000 ש"ח ולפי כפל פיצוי פלת"ד של 10% נכות .

הנתבעת מסתמכת על תקנות הפלת"ד ועותרת לפסוק לתובע פיצוי בסך של 7530 ש"ח להיום, לפי 5% נכות.

בעיקרון ולהלכה הפלת"ד אינו אסמכתא לנזק לא ממוני בנזיקין אם כי למעשה בעלי הדין מתייחסים אליו כאל בסיס .

בהתחשב בגילו של התובע , נכותו בשיעור 5% , בחומרת הפגיעה, תקופת אי הכושר ובטיפולים אותם נאלץ לעבור אני קובע כי הפיצוי בראש נזק זה יעמוד על סך של 18,000 ש"ח להיום

ד. הפסד שכר עתיד -

התובע עותר לפצותו בחישוב אריתמטי על בסיס שכרו להיום בסך 8,800 ברוטו במכפלת "פגיעה תפקודית" בסך 10% ובסך של 239,272 ש"ח.

הנתבעת עותרת לפסוק לתובע סכום גלובלי בסך של 20,000 ש"ח .

כאמור התובע משתכר כיום סך של 8,800 ש"ח ברוטו ( בהתאם לתלושי שכר לחודשים אוקטובר- נובמבר 99 ) ,

לאור מכלול השיקולים ונסיבותיו של התובע כאמור לעיל , אין הצדקה ואף לא נתונים משכנעים לקבל גריעה משכרו לעתיד בשיעור השווה לנכות הרפואית או העולה עליו בחישוב אקטוארי ויש לערוך אומדן בראש נזק זה .

הסכום נגזר גם בהתחשב בכך שחישוב אקטוארי של 5% עומד על סך של 105,000 ש"ח .

אני קובע כי סך הפיצוי בראש נזק זה יעמוד על 70,000 ש"ח להיום

לסיכום אני פוסק לתובע את הסכומים הבאים:

א. הפסדי השתכרות בעבר 48,245

ב. עזרת צד ג' לעבר 2750

ג. נזק שאינו נזק ממון 18,000

ד. הפסד השתכרות בעתיד 70,000

מהסכום המצטבר יש לנכות מענק נכות שקיבל התובע בסך של 48,454 ש"ח להיום וכן להפחית את אשמו התורם של התובע לנזק בשיעור של 50% והתוצאה היא יתרה לתשלום בסך 45,270 ש"ח להיום .

לסכום יש להוסיף שכ"ט מומחה התובע , הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ.

הסכומים צמודים ונושאים ריבית מהיום ועד פירעון בפועל .



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון