פסק דין : א') התובע, חשמלאי מוסמך במקצועו, בעל עסק לייצור לוחות חשמל, נפצע בתאונת עבודה שאונתה לו בתאריך 9.12.93 בשעות הצהריים. אין חולק שתאונת העבודה של חשמלאי התרחשה לאחר שהנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"), באמצעות מנהלה, מר שלמה דהן, ביקשה מן התובע להגיע לבית העסק שלה הממוקם ברחוב הנס מולר באזור התעשיה של קרית ביאליק, בסמוך לעסקו של התובע, הואיל ופועלים שביצעו עבודה על גג האסבסט של הנתבעת גילו שיש זרם בחוט חשמלי חשוף שעל הגג. כשעלה התובע על גג האסבסט במטרה לברר את הדרוש נשבר אחד מלוחות האסבסט. התובע נפל מגובה של 2.85 מטר (לפי גירסת הנתבעות), נחבל ונפצע. ב') בדיון שהתקיים בפניי ביום 12.3.00 הציע בית-המשפט הסדר דיוני שלפיו יגישו ב"כ הצדדים את ראיותיהם בכתב, יטענו טענותיהם, ובית-המשפט יפסוק לפי שיקול דעתו, כשהנתבעת רשאית לטעון שלאור שאלת האחריות, כמו גם לאור שאלת הנזק, יש לדחות את התביעה, לדעתה. ב"כ שני הצדדים נתנו הסכמתם להסדר זה ונתתי לו תוקף של החלטת בית-המשפט. ביום 17.4.00 שמעתי את טיעוניהם המפורטים של ב"כ שני הצדדים, הן לעניין החבות והן לעניין גובה הנזק, כשבכל הנוגע לגובה הנזק היו גם מונחים בפניי תחשיבי הנזק שב"כ שני הצדדים הגישו עוד קודם לכן, בשלבי קדם המשפט שבתיק. במסגרת טיעוניהם המפורטים של ב"כ הצדדים הוגשו בפניי מסמכים רבים תוך הסתמכות על תצהירים ומסמכים שונים, לרבות דוחות חקירה שהוגשו ע"י ב"כ הנתבעות, ותמונות שצולמו, וכן נמסרו לי ע"י ב"כ הנתבעות קלטות וידאו לצפייה בהן. ג') לעניין החבות עמדת ב"כ התובע היא שמרשו נדרש לעלות על גג אסבסט מעל מבנה של מרפסת סגורה במתחם שטחה של הנתבעת על מנת לבטל מנורה המצויה בצמוד לגג עליו עבדו עובדים אחרים מטעם הנתבעת (באמצעות חברת "מתכות הקריה בע"מ" שעסקה בתיקון הגג). בטרם עלה התובע על הגג הרגיע אותו מנהל הנתבעת, שלמה דהן, באומרו שהגג תוקן ואין כל סיבה לדאוג, אך מיד לאחר שהתובע דרך על אחד הקרשים קרס הגג והתובע צנח ארצה, לגירסתו מגובה של 3.50 מטר. טוען ב"כ התובע שיש לדחות את עמדת הנתבעת לפיה איש מטעמה לא ביקש מן התובע לעלות על הגג, וזאת כשהמנורה אליה היה אמור התובע להגיע ממוקמת מעל הגג. לעניין זה מסתמך ב"כ התובע על דברי עובד של קבלן אחר, אמין מוחמד, בהודעתו מיום 22.10.96. מכאן שהנתבעת, לגירסת ב"כ התובע, נושאת במלוא האחריות לאירוע תאונת העבודה של חשמלאי, הן כמחזיקת המקרקעין והן כמזמינה, כשהתובע נפל מגובה הואיל ולוח אסבסט נשבר, כל זאת תוך הסתמכות ב"כ התובע הן על הפסיקה והן על סעיפים 50+49 של פקודת הבטיחות בעבודה, ותקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים), תשמ"ו1986-. עמדת ב"כ התובע היא שהאחריות המלאה רובצת על הנתבעת שהתירה לתובע להעלות על גג אסבסט ללא אמצעי בטיחות וללא אזהרה, ואין כל אשם תורם מצד התובע. ד') שונה לחלוטין עמדת ב"כ הנתבעות המדגיש כי התובע פעל כעצמאי, הוא אחראי על עצמו, ויש לו כלפי עצמו אותן חובות שיש למעביד כלפי עובדו. לדעת ב"כ הנתבעות רשלנותו העיקרית של התובע מתבטאת בכך שהוא מצא לנכון לעלות על הגג, ואחרי שעלה, ונוכח לדעת שהגג מצוי בתיקונים, לא ירד ממנו. עוד מציין ב"כ הנתבעות שמן התמונה שהגיש ב"כ התובע לגבי המנורה הצמודה לגג (נספח ד') עולה כי המקור החשמלי של אותה מנורה הוא בתוך הבניין, דהיינו, מאחורי הקיר שרואים בתמונה (נספח ד'), כך שברור למי שמנסה לבדוק את המקור החשמלי של המנורה שלצורך ביצוע התיקון עליו להגיע מאחורי המנורה, דהיינו, מתוך פנים הבניין, ולא מבחוץ תוך הליכה על הגג. התובע הוזעק הואיל והיה חשש שבחוט החשמלי שהתגלה יש זרם והמטרה היתה שהתובע כחשמלאי ינתק את הזרם, לכן, כך מציין ב"כ הנתבעות, ההגיון מחייב ללכת קודם כל למקור הזרם שמצוי בחלק האחורי של הקיר, דהיינו, מאחורי הקיר שעליו מצויה המנורה, משמע, בפנים הבניין, ולא בחוץ, ומכאן שהעליה על הגג היא מעשה בלתי סביר לחלוטין, קל וחומר לגבי חשמלאי בעל ותק של 26 שנה. אילו היה התובע נכנס ליחידת המבנה של הקיר שמאחורי המנורה יכול היה התובע לנתק את מקור החשמל ולפתור את הבעיה. עוד טוען ב"כ הנתבעות שהתובע עלה על הגג וצעד מקצהו לעבר הקיר שעליו המנורה, משמע, מרחק של כמה צעדים למרות שראה במו-עיניו שבדיוק באותו מקום מתבצעת עבודת איטום הגג. משמע, התובע ראה ויכול היה להבחין בכך במו-עיניו. מעבר לכך הרי הניחו במקום קרשים על גבי לוחות האסבסט (הודעתו של מוחמד אמין), די בכך כדי להבין שמתבצעת באותו קטע עבודת תיקון, ולכן היה על התובע לרדת מיד מן הגג, ואולם התובע מרצונו החופשי המשיך ללכת על גבי הגג, למרות שהבחין במה שהבחין, וזאת על אחריותו, מבלי שאיש דרש זאת ממנו. ב"כ הנתבעות גם מפנה לתצהיר התגובה של מר שלמה דהן המכחיש לחלוטין את טענתו של התובע כאילו מר דהן הרגיע אותו ואמר לו שהוא יכול לעלות על הגג על אחריותו. עוד מצביע ב"כ הנתבעות על כך שלמר שלמה דהן אין כל אינטרס בתוצאות המשפט. לדעת ב"כ הנתבעות אין לייחס כל אמינות לדבריו של התובע, לא רק משום שהוא אינטרסנט, אלא גם משום שמסתבר שהתובע מסתיר את האמת, למשל, כשטען שמעולם לא נפגע בתאונה או חבלה קודמת, ולא סבל מכאבי גב, בשעה שמן המסמכים עולה שהיו לתובע תאונות עבודה קודמות, והוא גם נפגע בגבו בשנת 91'. בחוות הדעת הראשונה של המומחה הרפואי, פרופ' סודרי, צויין שהיו לתובע תאונות בעבר והוא סבל בגבו. מסרטי הוידאו ודו"חות החקירה עולה שבניגוד לטענות התובע אין לו למעשה מגבלות בהליכה, וגם לפי קביעת המומחה הרפואי, בחוות הדעת השניה מיום 14.5.99, אין סיבה להפרעות סטטיות או להפרעות בהליכה. לפיכך, ולפי עמדת ב"כ הנתבעות יש לדחות את תביעתו של התובע בהעדר כל אחריות, ולחילופין, יש לקבוע אשם תורם גבוה. ה') בבואנו לבחון את שאלת החבות יש לציין שהעבודה שהתבצעה ע"י התובע היתה לפי מסמך ההזמנה של הנתבעת, הזמנה מס' 5351, מסמך ג', מיום האירוע 9.12.93, כשבתיאור העבודה נרשם: "תיקון מנורה בגג אסבסט דחוף" (ההדגשה שלי). בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה בעבודה נרשם בתיאור הפגיעה: "בזמן תיקון בית מנורה פגום בגובה גג אסבסט, קרס הגג ונפלתי ושברתי את אגן ירך צד שמאל". בהודעה שמסר התובע ביום 9.5.94 לחוקר הביטוח הלאומי (מסמך ה') סיפר התובע כך: "בתאריך 9.12.93 נפגעתי במהלך העבודה. הלכתי לבדוק בהידרו קלאטש את קו החשמל שלהם כי באמצע העבודה הם נתקעו. אני עליתי על הגג אסבסט, הם גם עבדו שם עוד שלושה אנשים. אני נפלתי כשעליתי על הקרש, הוא נשבר והאסבסט נשבר ונפלתי למטה". בתצהיר העדות הראשית שהגיש התובע (תצהיר מיום 13.9.98), סיפר התובע כי הוא הוזמן לבצע את התיקון אצל הנתבעת ובהגיעו למקום הורה לו מנכ"ל החברה, שלמה דהן, לבטל קו חשמל שנמצא בקיר הסמוך לגג האסבסט. לצורך התיקון ביקש ממנו שלמה דהן לעלות על גג האסבסט ולבטל את המנורה שהיתה ממוקמת שם. התובע חשש לעלות בגלל שיפוצים שבוצעו על הגג, אך הוא סמך על דברי מר דהן שאמר שקטע הגג תוקן כבר. מיד כשעלה התובע על הגג, ודרך על אחד הקרשים שהוצבו שם עבורו קרס הגג. לדברי התובע מר שלמה דהן לא הזהיר אותו מפני מצב הגג וגם לא מפני סכנת הדריכה על הגג, אלא אדרבא אמר לו: "תעלה על אחריותי". ואף לא סיפר לתובע שמדובר בגג אסבסט ישן. ו') בתצהירו של מר שלמה דהן, מיום 14.4.00, שהוגש בישיבת יום 17.4.00 (מסמך ז'), מציין מר דהן שהוא מנהל העבודה של העסק אשר שייך לאביו יצחק דהן, וכי ביום האירוע בשעת ביצוע תיקון גג המבנה של העסק באמצעות עובדי חב' מתכות הקריה בע"מ גילו העובדים, שעסקו בתיקון, חוט חשמל חשוף. לפיכך ניגש שלמה דהן לעסקו של התובע וביקש ממנו לבדוק האם החוט הזה מחובר או לא מחובר לזרם החשמלי. לטענת מר שלמה דהן אמר לו התובע שיגיע מאוחר יותר. מר דהן חזר לעסקו והמשיך בעבודתו. לדבריו הוא לא אמר לתובע כיצד ולבדוק ומה לעשות על מנת לוודא האם החוט מחובר לזרם, והוא גם לא אמר לתובע לעלות לגג, שכן מר דהן איננו מומחה וממילא אינו מתמצא בעבודות חשמל. מר שלמה דהן מכחיש מכל וכל כאילו הוא אמר לתובע שקטע הגג בו עסקינן כבר תוקן, ושכביכול הוא אמר לתובע שיעלה על אחריותו (של מר דהן), שכן באותו זמן ממש עסקו עובדים של חברת מתכות הקריה בתיקון הגג, ותוך כדי עבודה זו הם גילו את חוט החשמל החשוף. מציין מר דהן שהוא לא יכול היה מבחינה הגיונית לומר לתובע שיעלה לגג על אחריותו (של מר דהן) הואיל והוא בכלל לא אמר לתובע לעלות לאיזה שהוא מקום, ולא אמר לתובע מה לעשות וכיצד לעשות. התובע מצדו גם לא אמר למר שלמה דהן שהוא חושש מדבר כלשהו. מציין מר דהן שהתובע עלה על הגג, כפי שהתברר למר דהן בדיעבד, מבלי לעבור דרך מר דהן, ומבלי להודיע למר דהן שברצונו לעלות לגג. על אירוע תאונת העבודה של חשמלאי נודע למר דהן בהיותו בתוך העסק, וכאשר הוזעק החוצה למקום נפילתו של התובע. ז') בתצהיר התגובה של התובע שהוגש במהלך הדיון (מסמך א') מציין התובע שלא מר דהן הגיע אליו, לעסקו, כדי לקרוא לו לבצע את התיקון, אלא פקידה של הנתבעת בשם יהודית התקשרה אל התובע והזמינה אותו בדחיפות משום שמישהו עלול להתחשמל. לאור דבריה אלה של הפקידה, שמדובר בסיכון של ממש, הגיע התובע מיד לעסק. משהגיע התובע לעסק הסביר לו שלמה דהן אישית במה המדובר, וכיצד לעלות לגג דרך הסולם של מר דהן, ודרך הגג של התובע (שעשוי בטון), וכיצד להגיע לגג של מר דהן, ומשם למנורה אותה רואים בתמונה ד'. התובע אמר למר דהן שאין הוא עובד על גגות, ואזי הצהיר בפניו מר דהן שאין לתובע מה לדאוג, הכל תקין, ועליו לסיים את האיטום בין הקיר של התובע לבין גג האסבסט של מר דהן, ולכן רצה מר דהן לבטל את המנורה שיצאה מאותו קיר. התובע מדגיש מפורשות שמר דהן אמר לו שהעליה על הגג היא באחריותו של מר דהן זאת לאחר שהתובע טען בפניו שהוא אינו חשמלאי העובד על גגות (אלא מייצר לוחות חשמל ונותן שירותים לתעשיה). התובע טוען שאלמלא התחייבותו המפורשת של שלמה דהן שהעניין על אחריותו של דהן, הוא לא היה עולה על הגג, ובסך הכל מר דהן התחנן בפניו לעלות משום שלדבריו יש סכנת התחשמלות. ח') מעיון בראיות שהוגשו ע"י הצדדים עולה שעבודת התובע על גג האסבסט של הנתבעת נדרשה בדחיפות, כפי שצויין בטופס ההזמנה של הנתבעת עצמה, מסמך ג': "תיקון מנורה בגג אסבסט דחוף". על טופס ההזמנה צויינה השעה 11:00. לפי טופס התביעה לתשלום דמי פגיעה בעבודה, מסמך ח', אירעה הפגיעה בשעה 13:00, ושעת עזיבת עסקו של התובע (לצורך ביצוע העבודה בה נפגע) צויינה כשעה 12:30 (עמוד מס' 3 בטופס דמי הפגיעה). ט') הנתבעת, כבעלים, או כמחזיקת המקרקעין בהם נפגע התובע, נושאת כלפיו בחובת הזהירות המושגית כמו גם חובת הזהירות הקונקרטית, בהיותה, כאמור, מחזיקת המקרקעין, וכמי שהזמינה את התובע לבצע את התיקון החשמלי (ובדחיפות). עיינו, ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', ל"ז(1) פד"י, עמ' 113, בעמ' 125 סיפא: "כמו חובת הזהירות המושגית, כך גם חובת הזהירות הקונקרטית, נקבעת על-פי מבחן הציפיות. השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כענין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק. השאלה הראשונה היא טכנית באופיה... השאלה השניה היא נורמאטיבית באופיה וקשורה בהכרעה ערכית באשר למה צריך לצפות בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי". במקרה שנדון ב-ע"א 145/80 נבחנה השאלה האם על בעלת הבריכה מוטלת היתה חובת זהירות קונקרטית כבעלים של הנכס, וביהמ"ש העליון קבע, שם, בעמ' 130 סיפא: "לדעתי התשובה היא בחיוב. המשיבה היא בעלת בריכה אשר טומנת בחובה סכנה בלתי סבירה, בלא שננקטו כל אמצעי זהירות כדי למנוע סיכון...". בענייננו, אני סבור שהנתבעת מס' 1 נושאת באחריות, מושגית וקונקרטית, כלפי התובע בהיותה מחזיקת המקרקעין, וכמי שהזמינה את התובע לבצע את התיקון החשמלי. י') מחלוקת נטושה בין הצדדים לגבי השאלה האם הבטיח מנהל הנתבעת, מר שלמה דהן, לתובע שיכול הוא לעלות על הגג "על אחריותו", תוך שביקש ממנו לעלות על הגג לתקן את הליקוי-כגירסת התובע בתצהירו הראשי, ובתשובתו לתצהיר שלמה דהן - או שמא צודקות הנתבעות בעמדתן, כעולה מתצהיר שלמה דהן, שלא זו בלבד שדהן לא נטל על עצמו התחייבות שכזו, אלא דהן אף לא ידע שבדעת התובע לעלות לגג, שכן הוא לא התערב בשאלה כיצד והיכן יתקן התובע את הליקוי. לתמיכה בגירסת ההגנה הדגיש ב"כ הנתבעות בטיעונו שאין התובע ראוי לאמון מתוך שניסה, בין היתר, להעלים מחלות וליקויים גופניים קודמים מהם סבל, כולל גם בגב, ובהגזימו בעניין הנזק בטענותיו לעניין מגבלות בהליכה, מכאן שאין להאמין לגירסתו גם בשאלת החבות. לכך עוד מצטרפת טענת ב"כ הנתבעות לפיה מעשהו של התובע היה בלתי סביר בעליל, שכן השאלה אם יש זרם בחוט חשמלי אם לאו מטופלת מן הכיוון של מקור הכוח שאיננו מצוי על הגג (מקום בו הותקנה המנורה) אלא ביחידת המבנה שמאחורי המנורה ולכן ליקוי חשמלי אמור להיות מטופל מתוך המבנה פנימה ולא תוך כדי עליה על הגג. י"א) אין מחלוקת על כך שהנתבעת ידעה שהליקוי החשמלי מצוי על גג האסבסט של הנתבעת הרי על טופס ההזמנה, מסמך ג', צויין: "תיקון מנורה בגג אסבסט...", וכעולה מן התמונה, מסמך ד', היתה המנורה ממוקמת בצמוד לגג האסבסט של הנתבעת. בתצהירו מיום 14.4.00 (מסמך ז') כותב שלמה דהן בסעיף 3: "במהלך ביצוע עבודת תיקון גג של מבנה השייך לעסק שלנו ע"י עובדי חברה בשם מתכות הקריה בע"מ בסוף שנת 1993 גילו העובדים המתקנים חוט חשמל חשוף על הגג שעסקו בתיקונו. כאשר העובדים הנ"ל הודיעו לי על כך הלכתי לעסק השכן של מר מרק קלוד ואמרתי לו שהעובדים העוסקים בתיקון הגג גילו איזה חוט חשוף וביקשתיו לבוא ולבדוק האם החוט מחובר או לא לזרם חשמלי...". י"ב) מהודעתו של המסגר, אמין מוחמד, מתאריך 22.10.96, אשר פעל מטעם חב' מתכות הקריה בע"מ, שביצעה את עבודות תיקון הגג של הנתבעת באמצעות קבלן המשנה, אמין מוחמד, עולה כי אמין מוחמד גילה חוט חשמל חשוף על הגג והודיע על כך למנהל הנתבעת ואזי הוא, והעובד הנוסף, עזיז אסדי, המתינו על הגג לחשמלאי, שהגיע תוך עשר דקות. כך גם עולה מהודעתו של העובד עזיז אסדי מאותו יום. לכן, גם בהתעלם מטענת התובע ששלמה דהן ביקש ממנו לעלות לגג, והבטיח לו שהגג תקין "על אחריותו", אין בכך כדי לשנות את המסקנה שהנתבעת ידעה בפועל שהתובע אכן עולה על גג האסבסט על-מנת לבחון האם יש זרם בחוט החשמל החשוף, אם לאו. הנתבעת היא שהזמינה את התובע לטפל בעניין החוט החשמלי, לאחר שמוחמד אמין שעבד על הגג התריע על החוט החשמלי החשוף בפני מר שלמה דהן. כדברי אמין מוחמד בהודעתו מיום 22.10.96: "מצאתי על הקיר חוט חשמל בולט כמה ס"מ מהקיר. אבל לא ידוע לי אם הוא חי או מת. ביקשתי מבעל הבית בהידרוקלאטש לבדוק אם החוט חי או מת, גם הוא לא ידע, אז הזמין את החשמלאי הזה...". והעובד עזיז אסדי, בהודעתו מאותו יום: "עבדנו על הגג והיה מנורה על הגג בחוץ ויוצא מהמנורה חוט והחוט היה גלוי, אז ביקש מוחמד ממומי בתור אמצעי בטיחות שלא יפריע לנו בעבודה, ביקש ממנו שיביא חשמלאי לסדר לנו את זה, ומומי טיפל בעניין והביא חשמלאי". י"ג) אין ממש בטענת ב"כ הנתבעת לפיה היה זה מעשה בלתי סביר לחלוטין מצד התובע לעלות לגג, לטפל בעניין חוט החשמל הואיל והיה עליו לטפל במקור הכוח מתוך פנים המבנה. לאור מהות התלונה, דהיינו, חוט חשמלי חשוף, שאין זה ברור האם יש או אין בו זרם חשמלי, היה זה מעשה טבעי לעלות קודם כל לגג על-מנת לבחון במה דברים אמורים ולבדוק האם החוט החשוף טעון זרם חשמלי שעלול לסכן את שני העובדים האחרים שביצעו על הגג עבודת החלפת לוחות אסבסט. ייתכן אולי ובהמשך היה תיקון הליקוי מתבצע מתוך מקור הכוח שבתוך המבנה, אך בחינת העובדות בשטח, דהיינו, על הגג, היתה בנסיבות הענין טבעית ומתבקשת מאליה. גם אם מר שלמה דהן לא התערב כלל באופן ביצוע עבודתו של התובע, וגם אם מר דהן לא התחייב כלל בפני התובע (כגירסת מר דהן), הרי לא רק שמר דהן צפה את האפשרות שהתובע יעלה על הגג, אלא הוא ידע בפועל שהתובע יעלה על הגג לבחון את תלונות העובדים של מתכות הקריה בע"מ בדבר החוט החשוף, שלא ברור אם יש בו זרם חשמלי אם לאו. י"ד) עוד טוען ב"כ הנתבעות שמיד כאשר הגיע התובע לגג והבחין שמתבצעות עבודות על הגג היה עליו לרדת מיידית למטה. אין לקבל טענתו זו של ב"כ הנתבעות. דבריו אלה של ב"כ הנתבעות נכונים ונכוחים כעצה טובה, ובבחינת חכמה שלאחר המעשה, אך אל לנו לבחון את נסיבות המקרה: "כדרך שאנו עושים לאחר מעשה באווירה השקטה של אולם המשפטים". (מדברי כב' השופט מ. לנדוי, ב-ע"א 5/65, המוסד לביטוח לאומי נ' שירותי נמל מאוחדים, י"ט(3) פד"י, עמ' 205, בעמ' 212). יש לבחון את הדברים בנסיבות התרחשותם, כשהתובע מוזעק ע"י הנתבעת לטפל בדחיפות בעניינו של חוט חשמלי חשוף על גג האסבסט שהתגלה ע"י שני העובדים שעסקו בתיקון הגג של הנתבעת, גג שניזוק קודם לכן כתוצאה מכך שמנוף של משאית פגע בכבל טלפון שמחובר לעמוד הנמצא בשטח הנתבעת, ותזוזת העמוד גרמה לשבר בגג האסבסט. (הודעת שלמה דהן מיום 6.5.96, וכן הודעתו של יצחק דהן מאותו יום). אין ספק שהתובע הבחין בכך שעל גג האסבסט מתבצעות עבודות תיקון, אך התובע נהג בזהירות הדרושה, מנקודת מבטו הוא, כפי שניתן היה לצפות ממנו באופן סביר, בכך שהוא דרך על קרשים שהניחו העובדים על גג האסבסט והתקדם על הגג בהליכה על קרשים אלה בעקבותיו של מוחמד אמין. אני מפנה לדו"ח החקירה מיום 15.5.96, מסמך י"ד, עמ' 3, סעיפים 7-8: (7) "במועד האירוע היו פועלים שביצעו עבודה בגג האסבסט. הפועלים הניחו קרשים על גג האסבסט על מנת למנוע שבירת האסבסט. (8) התובע עלה על הקרשים שהיו מונחים על הגג ולפני שהספיק להתחיל לעבוד נפל דרך גג האסבסט למחסן הנמצא מתחת לגג". התובע עשה כמיטב יכולתו ונשמע להוראות העובדים שעל הגג. העובד עזיז אסדי, בהודעתו מיום 22.10.96 (במסגרת מסמך י"ב), אמנם לא זכר האם היו קרשים על הגג, אך סיפר: "אפילו מוחמד אמר לו איפה לדרוך ואיפה לא, והסביר לו שיש מקומות מסוכן, איפה לדרוך, איך להגיע למנורה בלי ליפול...". ואילו אמין מוחמד, בהודעה מאותו יום אישר: "הנחנו קרשים על הגג בזמן שעבדנו שאפשר ללכת עליהם". לא זו אף זו, אמין מוחמד אמר בעדותו: "החשמלאי נפל בזמן שהלך על הגג, לא עמד, הוא הלך אחרי, אני רציתי להראות לו את החוט, כשהוא נפל הוא היה מטר וחצי מאחורי" (ההדגשה שלי - י.ג.). ט"ו) אם לסכם את הדברים: הנתבעת ידעה בפועל שהתובע עולה לגג על-מנת לבחון את החוט החשמלי החשוף שליד המנורה הצמודה לגג האסבסט. הנתבעת ידעה בפועל שהיה שבר בגג האסבסט מחמת תזוזת עמוד שנפגע ממנוף משאית, ולמטרה זו הוזמנה חב' מתכות הקריה בע"מ ששני עובדים מטעמה ביצעו על הגג עבודה של החלפת לוחות האסבסט שנפגעו. הנתבעת היא מחזיקת המקרקעין והזמינה את התובע לבדוק את בעיית חוט החשמל החשוף. הנתבעת אף ביקשה מן התובע שיטפל בעניין זה בדחיפות. אין חולק שהתובע איננו בעל כישורים מקצועיים לטפס על גגות, או לטפל בתיקונים. הנתבעת יודעת שהתובע הוא בעל עסק לדברי חשמל, הצמוד לבית העסק של הנתבעת, שגם שקונה לעתים חלקי חשמל בקנה מידה קטן מאוד מחנותו של התובע ונעזרת לעתים בחוות דעתו כבעל מקצוע (הודעת יצחק דהן מיום 6.5.96). הנתבעת ידעה שהידע המקצועי של התובע הוא בתחום החשמל, אך לא בטיפוס על גגות ותיקונם. דווקא משום כך חייבת היתה הנתבעת להזהיר את התובע שגג האסבסט ניזוק ונפגע, ובוודאי שחייבת היתה לוודא שיינקטו כל אמצעי הבטיחות והזהירות למניעת אפשרות נפילת התובע מן הגג שגובהו, לגירסת הנתבעת, 2.85 מטר, שהרי הנתבעת ידעה שלוחות האסבסט שעל הגג ניזוקו, ובוצעה עבודה להחלפתם. ט"ז) הנתבעת, שידעה כי גג האסבסט ניזוק, חייבת היתה לקדם פני סכנת נפילה מן הגג, כשהזמינה את התובע וביקשה ממנו לבדוק את החוט החשמלי החשוף שליד המנורה שעל האסבסט, ואסור היה לה לאפשר עלייתו של התובע לגג אלא לאחר שווידאה שכל אמצעי הבטיחות למניעת סכנת נפילה אכן ננקטו בפועל. עצם העובדה שלא הוגשה חוות דעת מומחה בטיחות לגבי אמצעי הזהירות הנדרשים במקרה כזה אין בה ולא כלום כשמדובר באמצעי בטיחות בסיסיים שהדעת נותנת כי יש לנקוט בהם כדי למנוע סכנת נפילה מגג. ב-ע"א 3124/90, סבג נ' אמסלם, מ"ט(1) פד"י, עמ' 102, בעמ' 109 סיפא, נדחתה הטענה שלא הוגשה חוות דעת של מומחה בטיחות, ונקבע: "אין לקבל את הטענה כי האמצעים הראויים למניעת הסיכון לא הוכחו. אמצעי הזהירות לא היו טעונים הוכחה על-ידי מומחה, שכן הם מתבקשים מטיבה של הסכנה הצפויה, שאותה, כמוסבר לעיל, ניתן היה למנוע על-ידי אמצעי זהירות פשוט". על יסוד כל האמור לעיל מסקנתי היא שהנתבעת נושאת בחבות המלאה לנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מן תאונת העבודה של חשמלאי הנדונה, ואין מקום להטיל על התובע אשם תורם כלשהו. י"ז) מחמת תאונת העבודה של חשמלאי אושפז התובע בבית החולים למשך שלושה-עשר יום כשהוא סובל משברים ברמוס-פוביס עליון ותחתון של האגן משמאל עם תזוזה, והמטוריה בשתן, היו גם בעיות במתן שתן. בהמשך במעקב מרפאתי אובחנו גם שבר בחוליה 12 Dפריצת דיסק D11-D12, וכן פריצת דיסק L4-L5, ושבר בסקרום, ובגינם טופל התובע באופן שמרני. י"ח) המוסד לבטוח לאומי הכיר באירוע כתאונה עבודה וקבע לתובע תקופת אי-כושר עבודה מיום תאונת העבודה של חשמלאי (9.12.93) עד 10.6.94, ולאחר מכן 80% נכות זמנית מיום 10.6.94 עד 31.8.94, ו50%- נכות זמנית מיום 5.9.94 עד 31.3.95, ואח"כ 28% נכות לצמיתות החל מיום 1.4.95, כדלקמן: 20% נכות בגין מצב לאחר שבר בגוף חוליה 12D, עם הגבלה בתנועות עמוד שידרה מתני בצורה בינונית (סעיף 37(7) ב' של מבחני המל"ל), וכן 10% נכות בגין הגבלה קלה בתנועה סיבובית בפרק ירך שמאל לפי סעיף 35(1) ב' של מבחני המל"ל. ועדת הרשות של המוסד לביטוח לאומי קבעה שאין מקום להפעלת תקנה 15, כך שהנכות הרפואית המשוקללת של התובע לפי קביעת רופאי הוועדות הרפואיות שליד המוסד לביטוח לאומי היא בשיעור של 28% לצמיתות. י"ט) התובע התבסס על חוות דעתו של הנוירוכירורג, פרופ' צ.ה. רפפורט, מטעמו, מיום 6.6.96 שאישר לתובע כ41%- נכות רפואית משוקללת, ועוד הפעלת תקנה 15 בשיעור של 50%, וביחד 62% נכות לצמיתות, ואילו האורטופד, ד"ר י. אגינסקי, מטעם הנתבעות, קבע לתובע בחוות דעתו מיום 13.4.97, 5% נכות בגין שבר דחיסה בחוליה הגבית 12, ואפס אחוזי נכות בגין נזק קל לעצב הפרוניאוס השמאלי. כ) מיניתי את האורטופד, פרופ' מ. סודרי, כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, שבחוות דעתו מיום 23.1.98 ציין שבעברו סבל התובע מכאבים ובעיות בעמוד השדרה ותאונות עבודה עם חבלות במקומות שונים וכי לפי ממצאי הבדיקה הקלינית קיים שיפור בהשוואה לבדיקות קודמות בביטוח הלאומי ואצל פרופ' רפפורט. עוד ציין פרופ' מ. סודרי שתנועתיות עמוד השידרה המותני של התובע היא בגדר התקין וכי השבר בחוליה התרפא עם תזוזה ניכרת מחמת פריצת הדיסק. השברים ברמוס-פוביס התאחו כשהחיבור לא שלם, וקיימת השפעה קלה על כושר הפעולה בגין השברים באגן. לפיכך קבע הפרופ' מ. סודרי לתובע בחוות דעתו מיום 23.1.98, 10% נכות בגין שבר בגוף חוליה גבית 12D שהתרפא עם תזוזה ניכרת, ועוד 10% נכות בגין השפעה קלה על כושר הפעולה עקב תוצאות השברים באגן, ואפס אחוזי נכות בגין הנזק הקל בעצב הפרוניאוס, וביחד נכות כוללת של 19% לצמיתות. כ"א) התובע חזר ונבדק ביום 11.2.99 ע"י המומחה הרפואי פרופ' מ. סודרי שעיין בצילום C.T. עדכני של האגן ומפרקי הירכיים, וכן גם בחוות דעתו של האורטופד, פרופ' דוד סגל, מיום 24.8.98, מטעם התובע. במכתבו המפורט מיום 14.5.99 ציין פרופ' מ. סודרי שהפעם, בנוסף לממצאים שתוארו בחוות דעתו הנ"ל, הוא איבחן הגבלה קלה בתנועתיות עמוד השידרה המותני ותלונות על רדימות כף רגל שמאל בצד הלטרלי של השוק ובצד הפלנטרי של כף הרגל. בסיכום מכתבו מציין פרופ' מ. סודרי, מעבר לנכות של 10% בגין השבר באגן ו10%- נכות בגין השבר בגוף חוליה 12D את הדברים הבאים: "בבדיקתי כיום מצאתי הגבלה בתנועתיות עמוד שידרה מותני. התמונה הקלינית הדינמית השתנתה מהבדיקה הקודמת ונעשתה יותר גרועה. נראה שהבלט הדיסקלי בגובה L4-L5 הינו סימפטומטי והוא הסיבה להגבלה בתנועתיות עמוד שידרה מותני. לכן נראה לי הוגן להוסיף 10% בגין הגבלה קלה בתנועתיות עמוד שידרה לפי סעיף 37(7)(א)". מסקנת פרופ' מ. סודרי במכתבו המפורט מיום 14.5.99 היא שנכותו הכוללת של התובע עקב תאונת העבודה של חשמלאי הנדונה היא בשיעור של 27.1.% לצמיתות. כ"ב) במכתב תשובות קודם של פרופ' מ. סודרי אל ב"כ התובע, מיום 10.9.98, שהוגש כמסמך ו', ציין פרופ' מ. סודרי כי היה ממליץ לתובע להימנע מלהשתמש בסולמות. אם הדבר פוגע בעבודתו של התובע כחשמלאי, וגורע מהכנסתו, כי אז היה המומחה ממליץ על הפעלת תקנה 15 במלואה. כ"ג) התובע הוא בעל מלאכה לייצור לוחות חשמל באזור התעשיה של קרית ביאליק. המדובר בלוחות המיועדים לתעשיה, כמו כן מבצע התובע עבודות חשמל קטנות (תצהיר התובע מיום 13.9.98). רעייתו של התובע היא המנהלת ובעלת חנות למוצרי חשמל ובניין (תצהיר התובע מיום 11.9.98). שני העסקים ממוקמים באותה כתובת ובאותה יחידת בניין (חוות דעת רוה"ח בלום מטעם הנתבעות, מסמך י"ט, וכן תמונות השלטים שנעשו ע"י החוקרים, מסמך כ"א, ודוחות החוקרים מיום 23.3.00 + 13.4.00, מסמך כ'). לפי שומות מס הכנסה בשלוש השנים שקדמו לתאונה (שהתרחשה ביום 9.12.93, כלומר, ממש בסיום שנת המס 1993), היו הכנסותיו של התובע כדלקמן: שנת המס 1991: 58,521 ש"ח לפי שומה מיום 15.6.93 (היתה הכנסה נוספת של 1,590 ש"ח מביטוח לאומי ממנה התעלמתי). השווי המשוערך להיום לפי הצמדה מאמצע שנת המס, יוני 1991, עד היום: 122,175 ש"ח, ולחודש אחד: 10,181 ש"ח. שנת המס 1992: 64,087 ש"ח לפי שומה מיום 9.8.93. השווי המשוערך להיום לפי הצמדה מאמצע שנת המס, יוני 1992, עד היום: 119,279 ש"ח, ולחודש אחד: 9,940 ש"ח. שנת המס 1993: 84,415 ש"ח לפי שומה מיום 16.8.94. השווי המשוערך להיום לפי הצמדה מאמצע שנת המס, יוני 1993, עד היום: 141,265 ש"ח, ולחודש אחד: 11,772. ממוצע ההכנסה החודשית של התובע בשנות המס 1991, 1992 ו1993-: 10,631 ש"ח לחודש בממוצע. כ"ד) לתובע ולרעייתו נעשה חישוב הכנסה נפרד. כך, למשל, בשומת שנת המס 1991, כשלתובע חושבה הכנסה של 58,521 ש"ח מעסקו, חושבה לרעייתו הכנסה של 25,515 ש"ח. בשנת המס 1992 חושבה לתובע הכנסה של 64,087 ש"ח, ולרעייתו בגין העסק שלה 25,333 ש"ח. בשנת המס 1993 חושבה לתובע הכנסה של 84,415 ש"ח, ולרעייתו בגין העסק שלה 17,520 ש"ח. ב"כ הנתבעות מבקש בסיכומיו לראות את הכנסות בני הזוג כהכנסה משותפת, זאת בשים לב לאמור בדברי רוה"ח בלום, בחוות דעתו, מסמך י"ט, וכן בדו"חות חקירה שהוגשו, ולרבות דברי התובע בפני חוקר הביטוח הלאומי, מסמך ה', הודעה מיום 9.5.94, עמ' 2: "יש לי חנות למוצרי חשמל, היא צמודה לעסק, ואישתי מפעילה אותה". לעומת זאת כותב רוה"ח ליבנה מטעם התובע במכתבו מיום 16.4.00 שהוגש במסמך ב', סעיף 3: "מס הכנסה בדק את עיסוקם של מר מרק קלוד ואשתו והגיע למסקנה כי אכן אלה שני עסקים נפרדים למרות שנמצאו באתר אחד. נכון שהוצאות האתר הנמצא בבעלות פרטית של הזוג מיוחסות כולן לעיסוקו של הבעל". עוד הוסיף רוה"ח ליבנה, בסעיף 4 של אותו מכתב, שבשנים 1994 עד 1998, דהיינו, שנות המס שלאחר תאונת העבודה של חשמלאי, רעייתו של התובע אכן עזרה לו בעסק, ולכן הוצגו הכנסות בני הזוג כהכנסות משותפות. כ"ה) עיינתי בחומר החקירה, במסמכיהם של רואי החשבון, ובטיעוניו של ב"כ הנתבעות. אינני רואה הצדקה לחרוג מן הדרך בה חישב פקיד השומה את הכנסותיהם של בני הזוג בשנים שלפני תאונת העבודה של חשמלאי, דהיינו, כהכנסות נפרדות, הגם שעסקיהם ממוקמים באותה יחידת בניין. העובדה שבשנות המס שלאחר תאונת העבודה של חשמלאי הצהירו בני הזוג על הכנסות משותפות אין בה כדי לשנות את המסקנה ביחס לשנות המס שלפני תאונת העבודה של חשמלאי, והשיקול מדוע החליטו בני הזוג להצהיר על הכנסות משותפות מוסברת, כאמור לעיל, בסעיף 4 שבמכתב רוה"ח ליבנה, מסמך ב'. דברי התובע בהודעתו לחוקר הביטוח הלאומי מיום 9.5.94, מסמך ה', עמ' 2: "יש לי חנות למוצרי חשמל היא צמודה לעסק ואישתי מפעילה אותה". אין בה כדי לשנות את המסקנה. התובע באותה הודעה משתמש במונח "עסק" בהתייחסו לבית המלאכה לייצור לוחות חשמל, וזהו העסק שלו, ואילו החנות למוצרי חשמל היא החנות שממוקמת באותו מבנה, צמודה לעסקו, ואכן מופעלת ע"י רעייתו, שכמוסבר בהמשך דברי התובע, חזרה לעבודה בסוף ינואר (94'), לאחר תאונת העבודה של חשמלאי, ופתחה אז הן את העסק והן את החנות. כמוסבר, לא ראיתי מקום לחרוג מאופן חישוב הכנסותיהם של בני הזוג כהכנסות מעסקים נפרדים בהתאם לשומות מס ההכנסה בשנים שלפני תאונת העבודה של חשמלאי. כ"ו) גם לעניין אופן חישוב הפסד ההכנסה של התובע קיימת מחלוקת קטבית בין ב"כ הצדדים. ב"כ התובע מציין כי שכרו המשוערך נטו של התובע להיום עומד על 11,226 ש"ח לחודש, ומאז תאונת העבודה של חשמלאי חלה ירידה חדה ברווחיו של התובע, שתיכנן להרחיב את מקום העסק לפי מסמכים שהגיש לוועדה המקומית לתכנון ובנייה (צורפו לתצהיר העדות הראשית של התובע כמסמך מס' 6). ב"כ התובע מציע לכן לערוך את החישוב לתקופת העבר לפי 13,000 ש"ח לחודש, ולעתיד לפי 27.1.% נכות מתוך שכר ברוטו של 26,000 ש"ח לחודש (ובתגובתו של ב"כ התובע לתחשיב הנזק של הנתבעת, וכן בסיכומיו שבעל-פה, אף טען לחישוב לפי 40.6% נכות, כולל תקנה 15), ואילו ב"כ הנתבעות מעמיד את הכנסתו החודשית הממוצעת של התובע על סכום של 8,000 ש"ח לחודש, ומציע לפצות את התובע לפי הפסד מלא של 12 החודשים הראשונים, ולאחר מכן לפי 18% נכות מתוך 8,000 ש"ח עד היום, וכן לעתיד עד גיל 65. כ"ז) נראה לי כי ראוי להעמיד את הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסד הכנסה מלא לתקופת העבר עד תאריך 31.3.95, דהיינו, המועד שעד אליו קבעו רופאי הביטוח הלאומי נכות זמנית של 50% לתובע, משמע, תקופה של 16 חודשים ממועד תאונת העבודה של חשמלאי עד 31.3.95, וזאת לפי ההכנסה החודשית הממוצעת המשוערכת של התובע בסכום של 10,631 ש"ח לחודש. 10,631 ש"ח לחודש x 16 חודשים = 170,096 ש"ח. כ"ח) לתקופה מיום 1.4.95 ועד היום, דהיינו, פרק זמן של 61 חודשים, נראה לי כי נכון יהיה לפסוק את הפיצוי המגיע לתובע בהתאם לדרגות הנכות שקבע המומחה הרפואי פרופ' מ. סודרי לתובע, דהיינו, לפי פגיעה בשיעור של 27% מכושר עבודתו של התובע. פרופ' מ. סודרי ציין במכתבו מיום 10.9.98, מסמך ו', שהיה ממליץ לתובע להימנע משימוש בסולמות ואם הדבר פוגע בעבודתו כחשמלאי וגורע מהכנסותיו כי אז היה ממליץ להפעיל את תקנה 15. יצויין שלפי הודעת התובע מיום 9.5.94 לחוקר הביטוח הלאומי, מסמך ה', התובע מייצר את לוחות החשמל לפי הזמנה. לעתים באים הלקוחות לבית העסק שלו לקחת את הלוחות, ולעתים הוא מביא את הלוחות ללקוחות, ומייעץ להם איך להרכיב ולחבר, אך הוא עצמו איננו עוסק בהרכבת הלוחות. גם לפני תאונת העבודה של חשמלאי ביצע את העבודה בעזרת חניך אחד או שניים. כ"ט) מחוות הדעת של המומחה הרפואי, פרופ' מ. סודרי, מיום 23.1.98, לרבות מכתבו מיום 10.9.98, מסמך ו', ומכתבו המפורט של המומחה מיום 14.5.99, עולה כי התובע סובל משברים באגן שהתאחו כשהחיבור לא שלם, וקיימת השפעה קלה על כושר הפעולה, וכן שבר בגוף חוליה גבית 12D שהתרפא עם תזוזה ניכרת, ובלט דיסקלי בגובה 5L - 4L שהוא הסיבה להגבלה קלה בתנועתיות עמוד השדרה המותני. בשים לב לקביעותיו של המומחה הרפואי בחוות דעתו, ובשני המכתבים ששיגר לביהמ"ש, והתרשמותי מכלל חומר הראיות שהוגש לעיוני, נראה לי כי נכון יהיה לקבוע שהנכות הרפואית בשיעור של 27% משקפת את הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע מאז 1.4.95 ואילך, ולכן החישוב מיום 1.4.95 עד היום יהא: 10,631 ש"ח לחודש x 27% x 61 חודשים = 175,093 ש"ח. ל') אציין שלא הוספתי ריבית ביחס להפסדי העבר הואיל ובמקביל גם לא הוספה ריבית לגמלאות הביטוח הלאומי אותן יש לנכות מן הפיצוי המגיע לתובע. בטרם אמשיך אציין שער אני לטענת ב"כ התובע בדבר תוכניותיו של התובע להרחבת בית העסק, אך אינני סבור שיש מקום להגדיל את חישוב בסיס הכנסתו של התובע בשים לב לתוכניות אלה, כשאין כל בטחון שהיה בהם כדי להביא בהכרח להגדלת שיעור ההכנסה. ל"א) חישוב הפסד ההכנסה לעתיד: 10,631 ש"ח לחודש x 27% = 2,870 ש"ח לחודש. לשנה: 2,870 ש"ח לחודש x 12 חודשים = 34,440 ש"ח לשנה. מקדם ההיוון לתקופה של 12 שנה עד הגיע התובע לגיל 65 הוא: 9.954. 34,440 ש"ח לשנה x מקדם היוון 9.954 = 342,816 ש"ח. ל"ב) ב"כ התובע מציע לפצות את מרשו בסכום גלובלי של 150,000 ש"ח, לעבר ולעתיד, בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, ואילו ב"כ הנתבעות מציע פיצוי בסכום של 10,000 ש"ח. נראה לי כי בתקופה הסמוכה לאחר תאונת העבודה של חשמלאי אכן נזקק התובע לעזרת צד ג', שפחתה בהדרגה. עזרה זו חרגה מן העזרה המקובלת בין בני משפחה. נראה לי כי נכון יהיה להעריך את הפיצוי המגיע בגין ראש נזק זה בסכום גלובלי של 50,000 ש"ח. ל"ג) ב"כ התובע מציע לפצות את מרשו בסכום גלובלי של 200,000 ש"ח, לעבר ולעתיד, בגין ראש הנזק של הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות והוצאות נלוות, ואילו ב"כ הנתבעות מציין שלא צורפו קבלות, תאונת העבודה של חשמלאי הוכרה ע"י הביטוח הלאומי כפגיעה בעבודה, והטיפולים הרפואיים מכוסים ע"י הביטוח הלאומי, ואין התובע צפוי לטיפולים רפואיים לעתיד. המומחה הרפואי גם ציין שאין אינדיקציה לניתוח באגן, שגם לא ישפר את מצבו של התובע. ב"כ הנתבעות מציע פיצוי של 5,000 ש"ח בראש נזק זה. אכן, תאונת העבודה של חשמלאי הוכרה כפגיעה בעבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי ולכן מכוסות הוצאותיו הרפואיות של התובע, לרבות הוצאות בגין אביזרים רפואיים, ע"י המוסד לביטוח לאומי, והוא הדין לגבי הוצאות נסיעה לצורך בדיקות או טיפולים רפואיים. קשה להתרשם שהשימוש שהתובע עושה ברכב כיום חורג מעבר לשימושו הרגיל ברכב אלמלא תאונת העבודה של חשמלאי. נראה לי כי נכון יהיה לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין ראש נזק זה בסכום גלובלי של 15,000 ש"ח. ל"ד) ב"כ התובע מציע לפצות את מרשו בסכום של 300,000 ש"ח בגין ראש הנזק של כאב וסבל, ואילו ב"כ הנתבעות מציע פיצוי של 66,665 ש"ח בראש נזק זה. בשים לב לגילו של התובע, נכותו של התובע, מגבלותיו, האשפוז והטיפולים הרפואיים שעבר, נראה לי כי יש מקום לפצות את התובע בראש נזק זה בסכום של 100,000 ש"ח. ל"ה) סכום הנזקים: 1) הפסד הכנסה לעבר ל16- חודשים מיום תאונת העבודה של חשמלאי עד 1.4.95: 170,096 ש"ח. 2) הפסד הכנסה לעבר לתקופה של 61 חודשים מיום 1.4.95 עד היום: 175,093 ש"ח. 3) הפסד הכנסה לעתיד: 342,816 ש"ח. 4) עזרה ביתית: 50,000 ש"ח. 5) הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה: 15,000 ש"ח. 6) כאב וסבל: 100,000 ש"ח. סה"כ- 853,005 ש"ח. מסכום הנזקים יש להפחית את גימלאות המוסד לביטוח לאומי בסכום של 530,748 ש"ח לפי חוות דעתו של האקטואר, שי ספיר, מיום 16.3.00 (מסמך ט"ז), כך שיתרת הפיצוי שהתובע זכאי לקבל מן הנתבעות היא: 322,257 ש"ח. ל"ו) התוצאה מכל האמור לעיל היא שאני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכום של 322,257 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מן הסכום שנפסק ומע"מ כחוק על שכה"ט. כמו כן תשלמנה הנתבעות, ביחד ולחוד, לתובע את אגרת המשפט שהתובע נשא בה בסכום של 593 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה למדד (בלי ריבית) מיום 3.9.95 עד היום, והחזר הוצאות חוות דעת אחת, חוות דעתו של הרופא פרופ' רפפורט, לפי קבלה, בצירוף הפרשי הצמדה למדד (בלי ריבית) ממועד התשלום לרופא עד היום. חשמלאיפיצוייםתאונת עבודה