פסק דין : 1. התובעת הגישה תביעה זו עפ"י פקודת הנזיקין (נוסח חדש) כנגד הנתבעת לפיצויים בגין תאונה שארעה כאשר בעת מהלך של סגירת מחסן הנתבעת מעדה התובעת ונחבלה בברכה השמאלי (להלן: "תאונת עבודה במחסן"). 2. הנתבעת הודתה בכתב ההגנה בעובדות הנטענות בכתב התביעה בדבר אירוע תאונת עבודה במחסן, אולם הכחישה את הטענות המייחסות לה רשלנות. התובעת הינה רעייתו של מנהל הנתבעת ועובר לתאונה עבדה כפקידה במחסן השייך לנתבעת הנמצא ברח' סירקין - שוק תלפיות חיפה (סעיף 5 לכתב ההגנה). בסעיף 6 לכתב ההגנה הבהירה הנתבעת כי החבל בו נתקלה התובעת היה שרוך קשירה מניילון אשר שימש לקשירת קרטונים של מוצרי מזון. הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי כנגד המבטחת בביטוח חבות מעבידים שממנה רכשה פוליסת "אלומה" לבית העסק המפורט בהודעה לצד שלישי וזאת לאחר שהצד השלישי סירב להכיר בחבותה לשאת בתוצאות התובענה או לשפות את הנתבעת בגין כל חבות שתיקבע אם תיקבע על ידי ביהמ"ש. 3. הצד השלישי כפר בחבותו עפ"י הפוליסה, כאשר הנימוק המרכזי לכפירה זו הוא כי התובעת איננה בגדר "עובדת" כהגדרתו בדין ובפוליסת הביטוח. לטענת הצד השלישי, התובעת היתה בעלת מניות ומנהלת בחברה. כמו כן כפר הצד השלישי באחריות הנתבעת לארוע תאונת עבודה במחסן ובהיקף הנזק הנטען. לחילופין, טוען הצד השלישי להעדר אחריות הנתבעת לתאונה וכי יש לייחס לתובעת רשלנות תורמת בשיעור של 100% לאירועה. דיון ומסקנות 4. התובעת תיארה את אופן אירוע תאונת עבודה במחסן וטענה שהיא נתקלה בחבל המשמש לקשירת חבילות וזאת לאחר שעובדת הניקיון, בשם לידיה, שעבדה בעסק לא ניקתה את השטח והותירה את החבל כמכשול בדרכה. לגירסתה, שלא נסתרה, תאונת עבודה במחסן ארעה בתאריך 13.5.94 עם סיום עבודתה בשעה 14.00 באותו יום, כאשר היא ניגשה להפעיל את מערכת האזעקה וכאשר פנתה אל היציאה היא נתקלה בחוט קשירה שהיה זרוק על הרצפה והיה מיועד לקשירת חבילות וכתוצאה מכך נפלה ארצה ונגרמו לה נזקי גוף (ראה סעיף 8 לתצהירה ת1/ וכן סעיף 6 לתצהירו של מר גודלמן - נ2/, כמו כן ראה עמ' 13 ו 20 לפרטיכל). בהתאם לגירסת התובעת, תפקידה בעסק הצטמצם לעבודה בקופה ומכירות במידת הצורך. לעומת זאת, את סידור המדפים ניקיון ועזרה במכירה במידת הצורך, ביצעה עובדת בשם לידיה. לפי טענת התובעת ניהול החברה היה רובו ככולו נתון בידי בעלה. השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא האם התובעת שהיתה מנהלת בחברה יחד עם בעלה ועם בניה והועסקה על ידי החברה בסטטוס של שכירה יכולה בכלל להיחשב כ"עובדת". הצד השלישי טוען כי אין מדובר בעובדת ועל כן יש לדחות את ההודעה לצד שלישי. הנתבעת טענה כי הפוליסה מכח פרק 8 הדן בחבות מעביד, חלה במקרה זה כאשר הכיסוי הוא בגין "היזק גופני... כתוצאה מתאונה או מחלה לאחד מעובדי המבוטח המתוארים ברשימה, שהיה בשירותו הישיר של המבוטח, מקבל שכר ממנו, שארעו תוך כדי ועקב עבודתו בעסק המבוטח...". 5. שקלתי את טענות הצדדים ותחילה יש להשיב לשאלה האם היתה התובעת עובדת של הנתבעת וביתר דיוק, האם מנהל בחברה יכול להיות גם עובד שלה. לתשובה זו, בנסיבות התיק שבפני יש להשיב בחיוב. להלן אבהיר מסקנתי זו. ב"כ הצד השלישי מבקש לגזור מהלכות שנקבעו בדיני העבודה לפיהן עובד זה סטטוס ואין חשובה הכותרת אלא הקביעה אם מדובר בעובד אם לאו תיקבע מבחינה משפטית ועל פי נסיבות המקרה כהווייתן. לטענתו, אדם שהוא אחד משני בעלי המניות בחברה והוא אחד ממנהליה אינו יכול להיות עובד החברה. התובעת לא היתה עובדת לא על פי מבחן ההשתלבות, לא על פי מבחן הפקוח והמרות גם לא לפי מבחן הקשר האישי. הצד השלישי מסיק כלל מההלכות והאסמכתאות שצוטטו בסיכומיו כי בעל מניות שמנהל את החברה אינו נחשב לעובד. מכאן הוא מסיק כי הטוען להיפך צריך להראות סממנים מיוחדים ההופכים אותו לעובד. 6. ב-ע"א 536/95 כץ נ' קציף פ"ד כ(3) עמ' 535 המערער היה אחד מארבעת בעלי המניות של החברה ומנהליה ונפגע בתאונה עת נפל מן המשאית. בית המשפט לאחר שקבע כי לא נעשה כל חוזה עבודה בין המערער למשיבה ולא היו בתקנות החברה כל הוראות בדבר העסקתם של מנהלי החברה כעובדים שכירים, לא היה מקום לראות במערער עובד החברה ועל כן התביעה שם נדחתה. לעומת זאת, בע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכייה קואופרטיבית פ"ד נח'(1) עמ' 415, פסק בית המשפט העליון בנסיבות דומות כי יש להכיר במנהל חברה כעובד שלה וכך נאמר: "(א) המערער חבר במשיבה הראשונה, כריכיה קואופרטיבית בע"מ, שהיא אגודה שיתופית לפי פקודת האגודות השיתופיות, ועוסקת בכריכת ספרים (להלן "המשיבה"). (ב) המשיבה השניה, שמיר חברה לביטוח בע"מ (להלן "המבטחת"), ביטחה את המשיבה הראשונה, בין השאר, בביטוח אחריות מעבידים. (ג) המערער ושלושת החברים האחרים במשיבה עבדו בכריכיה שהיא עסק של המשיבה. בנוסף עבדו בכריכיה, בזמנים הרלוואנטיים לעניין שלפנינו, שבעה עובדים שכירים. לכל אחד מארבעת החברים היה תפקיד מוגדר במשיבה. תפקידו של המערער היה - מנהל הכריכיה. בנוסף לתפקידו זה הפעיל המערער במשך שנים רבות מכונה הנקראת "קולביס", המיועדת להדבקת נייר לקרטון המשמש לכריכה. (ד) ביום 18.4.85 נפגע המערער, כאשר אגודל יד שמאלו נתפס במכונה. כתוצאה מהפגיעה נאלצו לכרות את האגודל. כתוצאה מכך נפגע כושר עבודתו של המערער, ובהחלטה של אספת המשיבה הופחת שכרו". ביהמ"ש העליון ממשיך ומתאר את ההלכה המיוחדת, המתיחסת למעמדו של מנהל בחברה, וחבר באגודה שיתופית, ומסכם (בעמ' 425, בסעיף 7) של פסק הדין: "7. לאור זאת יש לבחון את המקרה שלפנינו. דומה שבמקרה זה אין כל עובדות המצדיקות חריגה מהכלל - שאין לראות את חבר האגודה השיתופית בגדר עובד שלה. העבודה באגודה היא תנאי לחברות בה. כך עולה מסעיף (ב)(5) לתקנות האגודה, הקובע כי: "(ב) כל חבר יהיה: ... (5) עוסק בשירות האגודה כפועל או כנהג או בהנהלה או בהשגתה או בפקידות או בכל תפקיד אחר". 7. הצד השלישי טוען כי החברה במקרה שבפנינו היתה שייכת בחלקים שווים לתובעת ולבעלה וכי התובעת תפקדה בסניף החברה ברח' סירקין כמנהלת לכל דבר כאשר עוזרת לה בחורה בשם לידיה. לטענת הנתבעת ניתן להבין מעדותה של התובעת כי הוראות ללידיה נתן גם בעלה, כלומר המסקנה היא כי גם התובעת נתנה הוראות ללידיה. כמו כן תפקדה התובעת כמנהלת וכאחראית על המחסן בחברה. הצד השלישי מאשר כי לצורכי מס הכנסה נרשמה התובעת כשכירה וקיבלה תלושי שכר, אולם לטענתו, גם הבעל, מר גודלמן עבד כשכיר (עמ' 19 שורה 17 ואילך). לטענת הצד השלישי מדובר בחלוקת רווחים בין השניים בצורת משכורת. בנוסף, טוען הצד השלישי כי לא היה הסכם עבודה מיוחד בין החברה לבין התובעת. הצד השלישי טוען שאין להאמין לתובעת אשר רימתה את המל"ל בכך שטענה כי פרשה מעבודה בשנת 86' על מנת לקבל קצבת זקנה ולמעשה לא פרשה כלל. 8. אין בידי לקבל טענות אלה של הצד השלישי. ראשית, אינני רואה מניעה מאדם המגיע לגיל פנסיה ומקבל קצבת זקנה שהוא יוכל להמשיך ולעבוד בעבודה נוספת כפי שהוא מבקש. שנית, מבין שני פסקי הדין שהובאו לעיל, סבורני כי יש לקבל את פסק הדין בעניין בן שושן כהלכה ששינתה את ההלכה הקודמת של בית המשפט העליון, שכן כידוע בית המשפט העליון הוא המוסמך לשנות את הלכותיו. 9. מהעדויות שנשמעו, נחה דעתי כי התובעת עמדה בנטל הראיות כדרוש במשפט אזרחי להוכיח כי עבדה כשכירה במשך שנים בעסק וכי מי שניהל את העסק היה דווקא בעלה וככל הנראה בניה אולם לא התובעת. מתן הוראות לעובדת ניקיון או לסייעת בעסק אין בו כשלעצמו ניהול עסק ויש בו רק השלכה לאשם תורם שיש ליחס לתובעת לאירוע תאונת עבודה במחסן ואל כך אתיחס בהמשך. סיכומו של פרק זה, אני קובע כי התובעת היתה שכירה בחברה וכי פוליסת חבות המעבידים שרכשה החברה מכסה את תאונת עבודה במחסן נשוא הדיון. מכאן אעבור לשאלת האחריות. 10. כידוע מעביד חייב לספק לעובד משטח עבודה נקי ובטוח וכן לפקח על ביצוע העבודה. בע"א 4318/97 האונ' העברית נ' אוזן דינה (לא פורסם) הוטלה האחריות על המעביד כאשר העובדת נתקלה במכסה ביוב שהיה בסמוך למעלית שהוצבה במקום. האשם התורם שנקבע במקרה זה היה בשיעור של 25% וזאת מכיון שמדובר היה בעבודת ותיקה שפני השטח היו מוכרים לה. בת.א. (תל-אביב) 2746/79 יוסף בן אריה נ' שמואל אכטנברג פ"מ מה(3) 353, קבע בית המשפט אחריות של בעל בית קולנוע כאשר מבקר החליק על פרי שנמצא על רצפת אולם הקולנוע. בית המשפט ציין כי מדובר בסכנה בלתי רגילה שבגינה יש לחייב את בעל בית הקולנוע. 11. ומן הכלל אל הפרט. בנסיבות המקרה שבפני כאשר היתה במקום עובדת נקיון, הגב' לידיה אשר לא דאגה לאיסוף החבל מהריצפה ובכך יצרה מיכשול בדרכה של התובעת, יש לקבוע כי הנתבעת אחראית באחריות ישירה, בשל העדר פיקוח, כמעביד, ובכך שלא סיפקה משטח עבודה נקי וכן לא דאגה לפיקוח מספיק על שיטת העבודה, דהיינו על נקיון המחסן באופן שניתן היה למנוע את תאונת עבודה במחסן, ובאחריות שילוחית בגין התרשלותה של העובדת לארוע תאונת עבודה במחסן ולנזקי התובעת. עם זאת, סבורני שיש מקום ליחס לתובעת רשלנות תורמת בשיעור גבוה אשר אני קובע אותו בשיעור של 40%, מכיוון שבית העסק היה מוכר לתובעת ובשל הקירבה שיש לה למנהל העסק, והיה מקום לצפות ממנה לבצע פעולות של פיקוח על הנקיון יותר מאשר מעובד רגיל. במקרה שבפניי גם לא ברור כיצד לא הבחינה התובעת בחבל שהיה מונח בדרכה, שכן קרוב לוודאי שהיא עברה על פני החבל על מנת להגיע למערכת האזעקה והחשמל ובמקום לעצור ולהרים את החבל, היא ביצעה את הפעולה של הפעלת מערכת האזעקה והורדת מתג החשמל וחזרה על עקבותיה ועקב כך נתקלה שוב בחבל ונפלה. סיכומו של דבר, אני קובע כי הנתבעת אחראית לאירוע תאונת עבודה במחסן אולם לתובעת רשלנות תורמת בשיעור של 40% לאירועה. מכאן לחישוב היקף הנזק: הנכות הרפואית: 12. בעקבות תאונת עבודה במחסן נגרם לתובעת שבר בפיקת רגל שמאל אשר על פי קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר אדמוני, נכותה הצמיתה הינה בשיעור של 28% המורכבת מהגבלה ניכרת בתנועות של ברך שמאל בשיעור של 20% וצלקת מכאיבה בשיעור של 10%. לב"כ הצד השלישי טענות רבות כנגד קביעותיו של ד"ר אדמוני, וכן ד"ר אדמוני נחקר על חוות דעתו ובעיקר על השאלה האם היה מודע לכך כי בעת שנתן את חוות הדעת הוא ידע כי הוא מונה מטעם בית המשפט ולא מומחה מטעם אחד הצדדים. המומחה השיב על שאלותיו של ב"כ הצד השלישי וטען כי הוא עומד מאחורי חוות הדעת וכי הוא היה מודע כי הוא מומחה מטעם בית המשפט. המומחה נחקר ארוכות בנוגע לתשובותיו אלו אולם בסופו של דבר חזר והשיב כי היה מודע לכך שהוא מומחה מטעם בית המשפט ושלל את כל ההנחות שעמדו ביסוד השאלות הרבות מצד בא כח הצד השלישי. בנסיבות העניין, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי יש לקבל את האמור בחוות דעתו של ד"ר אדמוני ולדחות את טענות הצד השלישי כלפי המומחה, כאשר הנימוקים למעשה כבר ניתנו בהחלטה בבקשה לפסילת המומחה והם טובים גם כאן. 13. התובעת טוענת לנזקים הכוללים הפסד השתכרות בגין העבר - סך של 1,170 ש"ח, נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) ועזרת צד ג' בגין העבר ולעתיד באומדן גלובלי. הצד השלישי טוען כי במידה והתביעה תתקבל יש לפצות את התובעת בגין הפסד השתכרות לעבר בסך 3,250 ש"ח ונזק בלתי ממוני בסך של - 15,000 ש"ח. לאחר ששמעתי את העדויות ושקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, אני פוסק לתובעת את הסכומים הבאים: הפסד השתכרות בגין העבר 14. תאונת עבודה במחסן הוכרה כתאונת עבודה לתובעת אושרו חודשיים וחצי ימי אי כושר ממועד תאונת עבודה במחסן ועד ליום 1.8.94 (מוצג צג3/) וראה עדותה של התובעת בתצהירה סעיף 11 ל-ת1/. השכר הרבע שנתי של התובעת בהתאם למל"ל היה 2,499.- ש"ח, 833.- ש"ח לחודש משוערך להיום מגיע לסך של 1,350.- ש"ח (במעוגל). לפיכך, מגיע לתובעת בגין הפסד השתכרות בעבר 3,375.- ש"ח כאשר לסכום זה תתווסף ריבית כחוק מאמצע התקופה. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) 15. בעקבות תאונת עבודה במחסן אושפזה התובעת למשך 14 יום (בין התאריכים 14.5.94 ל 27.5.94) במהלך האישפוז עברה שיחזור פתוח וקיבוע פנימי של השבר בפיקת הברך. ולאחר מכן היתה בתקופת החלמה עם גבס למשך שלושה שבועות וטיפולים פיזיוטרפיים. הקיבוע שנעשה במקום השבר (מסמרים וחוטי מתכת) נותר עד היום וכן כפי שציין המומחה, יש לתובעת צלקת במקום הניתוח. בנסיבות אלה, אני פוסק לתובעת את הסך של 45,000.- ש"ח בגין ראש נזק זה להיום. עזרת צד ג' בגין העבר ולעתיד 16. התובעת מסרה בעדותה כי עד לארוע תאונת עבודה במחסן לא העסיקה עוזרת ולנוכח פגיעתה ונכותה כתוצאה מתאונת עבודה במחסן, היא נזקקת לעזרה. לעומת זאת, בא כח הצד השלישי טוען כי בעלה של התובעת מסר בתצהיר (נ2/) כי מאז סגירת העסק, בשנת 97 הוא עוזר לה בעבודות הבית ולכן התובעת אינה צריכה להעסיק עזרה והיא גם לא תצטרך עוזרת בעתיד ואם תצטרך יהיה זה לא בשל תאונת עבודה במחסן אלא בשל גילה המתקדם. שקלתי את טענות הצדדים ונראה לי כי בנסיבות ולנוכח סוג הפגיעה, ימי האישפוז ותקופת ההחלמה, הנכות המשמעותית בברך, בגין העבר ולעתיד נדרשת עזרת צד ג' בעבודות הקשות כמו נקיון הבית, קניות וכד' וכידוע גם אם ניתנת עזרה שכזאת בחלקה על ידי בן משפחה ובחלקה על ידי עוזרת, כמו במקרה שבפני, יש מקום לפסוק פיצוי באומדן גלובלי בגין ראש נזק זה, תוך לקיחה בחשבון את הטענות בדבר גילה של התובעת והעובדה שייתכן כי היא היתה נזקקת לעזרה ממילא בגין הגיל המתקדם. הסכום שנראה לי הוא סך של 30,000.- ש"ח להיום. ניכויים 17. מהסכומים הנ"ל יש לנכות אשם תורם בשיעור של 40% וכן להפחית את תגמולי המל"ל כאמור בסעיף 58 לסיכומי ב"כ הצד השלישי (ראה מוצג צג3/). 18. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הנקובים בסעיפים 14, 15 ו16- ובניכוי הסכומים על פי סעיף 17, ובצירוף הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ על התוצאה. אני מחייב את הצד השלישי לפצות ולשפות את הנתבעת במלוא סכום הפיצויים שנפסקו בצירוף הוצאות המשפט ושכר טירחת עורך דין, בשיעור של 20% בתוספת מע"מ. מחסןנזיקיןתאונת עבודה