פסק דין : התביעה והסכמות דיוניות: 1. לפני תביעה לפיצויים על נזקי גוף, שנגרמו לתובעת ביום 28/8/94, בעת שעבדה בשירותה של הנתבעת 1 (להלן - "קייטרינג בע"מ"). ארבע מאצבעות כף ידה של התובעת נקטעו בעת שעסקה בטחינת מזון במטחנת בשר וניסתה להוציא מזון טחון מתוך המטחנה (להלן - "קטיעת אצבעות תאונת עבודה"). 2. הצדדים הסכימו שלא להשמיע עדים. הם הגישו מסמכים שונים (תצהירים במקום עדות ראשית, חוות דעת של מומחים רפואיים ושל מומחים בתחום הבטיחות בעבודה, חוות דעת לגבי צרכיה של התובעת עקב מומה וראיות על השתכרויותיה של התובעת בעבר ועל השתכרויות של בעלות המקצוע של אחות מוסמכת, אותו לומדת התובעת). הוסמכתי לפסוק על פי המסמכים ועל פי הראיות שבתיק (בלא לשמוע עדים ושלא על דרך הפשרה). עוד הסכימו הצדדים על הנכות הרפואית המשוקללת של התובעת והעמידו אותה על 43.3% (10% נכות בתחום הפסיכיאטרי והיתר בתחום האורטופדיה, בגין קטיעת האצבעות). כל צד שמר לעצמו את הזכות לטעון לעניין הנכות התפקודית (לרבות לעניין השאלה, אם יש או אין מקום להחיל בעניינה של התובעת את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד- 1984). 3. בא כוחה של קייטרינג בע"מ ביקש בסיכומיו, בשמו ובשמה של צד ג' מס' 2, מנורה חברה לביטוח בע"מ, כי ביהמ"ש לא יפסוק בשלב זה בהודעת צד ג', שקייטרינג בע"מ שלחה למנורה, אלא אם יידרש לכך בשלב מאוחר יותר. בקשה זו מנוגדת להחלטה שניתנה ע"י בימ"ש זה (ראה עמ' 4 לפ'), לפיה יידונו ההודעות לצדדי ג' ו - ד' במסגרת הדיון בתובענה. אין דעתי נוחה מכך שהצדדים כפו עלי "הר כגיגית" בכך שהשאירו לעצמם פתח לחזור לביהמ"ש לאחר מתן פסק הדין, אשר על פי ההסכמה הדיונית, אמור לסיים את כל המחלוקות בתיק, גם אלה שבהודעות לצדדי ג' ו - ד'. בהעדר התייחסות כלשהי בסיכומי הצדדים לסוגיה זו, בהעדר סיכומים בכתב מטעם חב' מנורה, וכדי שדלתו של ביהמ"ש לא תיחסם בפני קייטירינג בע"מ ובפני מנורה, כך שגם המחלוקת שביניהן תיפתר בדרך של הכרעה שיפוטית, אם תיוותר מחלוקת כזו לאחר מתן פסק הדין, אני נעתרת לבקשה הנ"ל, שכאמור הוגשה בדרך לא נאותה, אולם אם אדרש לפסוק בין השתיים, אשקול לחייבן בהוצאות לטובת אוצר המדינה. רקע עובדתי: 4. התובעת היא ילידת 1961. היא עלתה ארצה באוגוסט 1993 ממדינות חבר העמים. יש לה השכלה אקדמאית (תואר שני בספרות רוסית ובשפה הרוסית). ברוסיה עבדה כמורה ואחר כך כמנהלת בבית ספר. התובעת היא רווקה, החיה עם הוריה. לאחר שעלתה התובעת ארצה, למדה כ4- חודשים באולפן להקניית השפה העברית. חודשים מספר עבדה כמוכרת בחנות, ואחר כך, החל מראשית חודש יולי 1994, החלה לעבוד כפועלת מטבח בשירות קייטרינג בע"מ במעון "שקמה", שהוא מעון לאנשים חוסים ומוגבלים, המופעל על ידי הנתבעת 2, מדינת ישראל (משרד העבודה והרווחה). במעון מתגוררים כ - 300 חוסים. 5. קייטרינג בע"מ, שהיא חברה לייצור ולשיווק ארוחות, סיפקה לנתבעת 2 (להלן - "המדינה") ארוחות מוכנות עבור החוסים חולי הנפש במעון "שקמה". את הארוחות בישלה קייטרינג בע"מ במטבח המעון. על פי הסכם בכתב בין קייטרינג בע"מ לבין המדינה, קייטרינג בע"מ נטלה על עצמה לספק את הארוחות לחוסים שבמעון, והמדינה העמידה לרשותה ולשימושה של קייטרינג בע"מ את מטבח המעון, על כל הציוד שהיה בו. אחד מפריטי הציוד שהמדינה העמידה לרשותה של קייטרינג בע"מ היה מטחנת בשר חשמלית (להלן - "המטחנה"), שכתוצאה מהשימוש בה נפגעה התובעת. קייטרינג בע"מ היא שסיפקה את כוח האדם שהיה דרוש להפעלת המטבח, היא שקיבלה את התובעת לעבודה והיא היתה המעסיקה של התובעת. התובעת הועסקה בשירותה של קייטרינג בע"מ בעבודות מטבח כלליות, כמו חיתוך ירקות וניקוי המטבח, לרבות הכלים והרצפות. 6. המדינה רכשה את המטחנה מאת צד ג' מס' 4 (להלן - "קירוסקאי") כ3- חודשים לפני אירוע קטיעת אצבעות תאונת עבודה. קירוסקאי הוא סוכן ומפיץ של ציוד למטבחים. צד ג' מס' 5 וצד ד' מס' 4 (להלן - "מרכז מכונות") היא יצרנית של מטחנות בשר. היא ייצרה את המטחנה ומכרה אותה לקירוסקאי. 7. מטחנת הבשר חדלה מלטחון באופן האופטימלי, כאשר שאריות של מזון טחון מצטברות בחלקיה הפנימיים. התכיפות שבה יש לנקות את חלקיה הפנימיים של המטחנה משאריות של מזון טחון, אשר אינן מאפשרות לה להוסיף ולטחון באופן האופטימלי, היא פועל יוצא של טיב המזון שנטחן באמצעותה. מזון סיבי נוטה יותר להילכד בתוך חלקיה הפנימיים של המטחנה מאשר מזון בעל מרקם רך. הילכדות המזון הטחון בתוך חלקיה הפנימיים של המטחנה הופכת את הצורך בפירוקה לשם ניקוי, לתכוף יותר. 8. ביום קטיעת אצבעות תאונת עבודה עסקה התובעת בהכנת מנות של מזון טחון לכ58- חוסים. לשם כך היה עליה לטחון ירקות ובשר. לאחר שטחנה במשך זמן מה, ביקשה התובעת לנקות את המטחנה, כדי שתפעל כראוי. אין חולק על כך, שתוך כדי ניקוי המטחנה נפגעה התובעת בכף ידה השמאלית. אצבעות מס' 2,3,4 ו - 5 נגדעו (להלן - "קטיעת אצבעות תאונת עבודה"). בניתוח מאוחר יותר הושלמה קטיעה בגדמים של האצבעות דרך הגלילים המקורבים. טענות הצדדים בשאלת החבות: .9 הצדדים שלפני חלוקים בדעותיהם הן בשאלת החבות, הן בשאלות אם לתובעת היתה תרומת רשלנות ואם כן באיזה שיעור, והן בשאלת גובה הפיצויים המגיעים לתובעת. התובעת טענה, כי קטיעת אצבעות תאונת עבודה אירעה בעת שניקתה את המטחנה. אצבעות כף ידה השמאלית באו "במגע מקרי עם החלקים הנעים והמסוכנים של המכונה". התובעת ייחסה לקייטרינג בע"מ אשם בנזיקין, עקב התרשלותה במילוי חובותיה כמעביד, אשר באה לידי ביטוי במעשיה ובמחדליה שלהלן: קייטרינג בע"מ לא גידרה את החלקים המסוכנים של המטחנה, הנהיגה שיטת עבודה פסולה, לא פיקחה על שימוש בטיחותי במטחנה, לא הדריכה את התובעת ולא הזהירה אותה בדבר הסיכונים הטמונים בשימוש לא נכון במטחנה. התובעת ייחסה רשלנות גם למדינה, אשר כאמור סיפקה את המטחנה לקייטרינג בע"מ והיתה, על פי ההסכם, זכאית לפקח על הפעלת המטבח. 10. קייטרינג בע"מ הכחישה את הרשלנות המיוחסת לה. היא טענה, כי רשלנות התובעת מגיעה כדי 100% בהכניסה את ידה אל תוך המטחנה בשעה שזו פעלה. עוד הוסיפה קייטרינג בע"מ וטענה, כי בהיות המדינה האחראית לציוד, לרבות למטחנה הפגומה, היא אחראית לנזקיה של התובעת. לחלופין טענה קייטרינג בע"מ, כי היצרן של המטחנה והספק שלה הם האחראים לנזקיה של התובעת. 11. המדינה טענה, כי קטיעת אצבעות תאונת עבודה אירעה באשמה הבלעדי של התובעת. לחלופין היא טענה, כי האחריות לנזקי התובעת חלה על קייטרינג בע"מ, אשר היתה המעבידה של התובעת, ואשר עליה חלה החובה להדריך את התובעת בעבודתה. עוד טענה המדינה, כי בהסכם שנעשה בינה לבין קייטרינג בע"מ, נטלה קייטרינג בע"מ על עצמה את האחריות לכל תאונה ולכל נזק, אשר ייגרמו לעובדיה כתוצאה מכל הנובע מביצוע ההסכם. כן טענה המדינה, כי על יצרן המטחנה ועל הספק שלה לשאת באחריות לאירוע קטיעת אצבעות תאונת עבודה. 12. ההודעות לצדדי ג' ו - ד' היו כדלקמן: המדינה שלחה הודעת צד ג' לקייטרינג בע"מ, לקירוסקאי ולמרכז מכונות מזון. קייטרינג בע"מ שלחה הודעת צד ג' למדינה ולמנורה חברה לביטוח בע"מ. קייטרינג טענה כי מנורה היתה המבטחת שלה וכי היא חייבת לשאת בכל סכום, שקייטרינג תחוייב, אם תחוייב. מנורה שלחה הודעת צד ד' לתובעת, לקייטרינג, למדינה ולמרכז מכונות (צד ד' נוסף, יוסי פולק מ"תלם סוכנויות לביטוח בע"מ", נמחק מהודעתה של מנורה על פי בקשתה). קירוסקאי שלחה הודעת צד ד' לתובעת, לקייטרינג בע"מ, למדינה ולמרכז מכונות מזון. על מבנה המטחנה: 13. כדי להבין את טענותיה של התובעת נגד הנתבעות ואת טענותיהם של הנתבעות ושל צדדי ג' ו- ד' בינם לבין עצמם, מן הראוי ליתן תיאור קצר של המטחנה. למעשה, דומה המטחנה במבנה שלה ובפעולות שהיא מבצעת, למטחנת בשר ביתית, אלא שהיא גדולה יותר ממטחנת בשר ביתית. המטחנה בנויה מתושבת, שבה נמצאים מנוע המטחנה ומתג ההפעלה שלה. מתג ההפעלה נמצא בצדה של המטחנה. על התושבת של המטחנה מודבקת פתקית הוראות, אליה אשוב בהמשך. החלק הטוחן של המטחנה עשוי בצורה של מעין "T" הפוכה, כאשר החלק הניצב שלו הוא מעין צינור, שיכונה להלן "צינור הזנה", אליו מוחדר חלקו התחתון של מגש ההזנה. מגש ההזנה מחובר למטחנה באמצעות בורג הניתן להסרה. החלק האופקי של ה - "T" ההפוכה מכיל את החילזון, הנע בתנועות סיבוביות, והדוחף את המזון לעבר הסכין ולעבר פתח היציאה של המזון. הסכין היא בצורת צלב ומכסה אותה דיסקית מחוררת, המחוזקת למקומה באמצעות אום מתברג (ראה צילומים של המכונה וחוות דעתו של המומחה מטעם מרכז מכונות מזון, מר מאיר אריאב, המצורפים לסיכומיה של מרכז מכונות מזון ושסומנו על ידה כ"נספח ה"). כמן כן, מסופק עם המטחנה מוט דחיסה, שתפקידו לדחוס פנימה את פיסות המזון המוכנסות אל תוך צינור ההזנה. מוט הדחיסה מונע אף הוא מגע יד אדם עם החלקים הנעים של המטחנה. כפי העולה מתיאור המכונה, קיימים שני פתחים, דרכם עלולות אצבעות העובד להיפגע: פתח קנה ההזנה - אם אצבעות יד אדם יגיעו אל החילזון בעת פעולתו. פתח יציאת המזון - אם הדיסקית המחוררת הסוגרת על הסכין, תוסר ממקומה, ואצבעות העובד יגיעו אל הסכין כשהמטחנה פועלת. על אופן אירוע קטיעת אצבעות תאונת עבודה: 14. הצדדים חלוקים בדעותיהם גם באשר לאופן אירוע קטיעת אצבעות תאונת עבודה. התובעת טוענת, כי קטיעת אצבעות תאונת עבודה אירעה בעת שהכניסה את כף ידה לתוך "החילזון" של המטחנה בעת שהמטחנה פעלה, לאחר שהסירה את מגש ההזנה של המטחנה במטרה לנקותו. הנתבעות וצדדי ג' ו - ד' טוענים, כי התובעת נפגעה בעת שהכניסה את כף ידה מבעד לפתח יציאת המזון, לאחר שהסירה את מגש ההזנה ואת הדיסקית המחוררת, החוסמת את הגישה לסכין. 15. התובעת מסרה מספר גירסאות באשר לאופן אירוע קטיעת אצבעות תאונת עבודה. ביום 11/10/94 סיפרה התובעת למפקח ל"חקירת אדם" מטעם משרד העבודה והרווחה/ מחלקת הפיקוח על העבודה, אינג' דוד דודסון, כי קטיעת אצבעות תאונת עבודה אירעה באופן שלהלן: "אחרי כמה מנות (תלוי במוצר שנכנס למכונה), יש לנקות את המכונה. התכוונתי לנקות את המכונה. לקחתי את המגש שעל המכונה והנכתי (כך במקור - ש.ש) אותו בכיור. לאחר מכן ביד ימין נתתי מספר מכות קלות בפטיש על ראש המטחנה כדי להוציא אותו. הראש לא יצא, לא זוכרת מה עשיתי עם יד שמאל ופתאום הרגשתי שנפגעתי". אינג' דוד דודסון קבע בדו"ח שלו (ראה נספח ד' לסיכומיה של מרכז מכונות), כי קטיעת אצבעות תאונת עבודה אירעה תוך כדי הכנסת היד אל מוביל החילזון. 16. בהודעה שמסרו התובעת וקייטרינג בע"מ למוסד לביטוח לאומי, בה דיווחו לו על פציעתה של התובעת (נספח ב' לתצהיר עדותה הראשית של התובעת), נאמרו הדברים שלהלן על נסיבות אירוע קטיעת אצבעות תאונת עבודה: "הפגיעה נגרמה ע"י מכונה לטחינת בשר (חשמלית) שהיתה סגורה וכאשר הרמתי את המכסה העליון התחלתי לנקות את המכונה היא הודלקה מעצמה". 17. בתצהיר תשובה לשאלון (מיום 19/2/97) טענה התובעת, כי היא "מבינה שהחלקים הנעים והמסוכנים של המכונה פגעו בידי השמאלית" (סעיף 15 יב). 18. בתצהיר עדותה הראשית טענה התובעת, כי קטיעת אצבעות תאונת עבודה אירעה באופן שלהלן: "ביום 28.8.94, כחודש וחצי לאחר שהתחלתי לעבוד אצל המעבידה הנ"ל, עסקתי בניקוי מטחנת הבשר החשמלית (להלן - "המכונה"), שהיתה מוצבת במטבח... במהלך הניקוי ידי השמאלית נלכדה בתוך המכונה וכף היד נמחצה" (סעיף 3א לתצהיר מיום 26/2/98). 19. לטענתו של אלי קמחי, מנהל המטבח, אמרה לו התובעת, כי היא הכניסה את כף ידה אל תוך המטחנה במטרה לנקותה, כיוון שהבחינה שנתקעה בה פיסה של מזון טחון ליד הסכין, וביקשה לשחרר את הסכינים. מיד לאחר שהכניסה את כף ידה אל תוך המטחנה, נלכדו אצבעותיה בסכינים. כמו כן הודתה התובעת, כי היא הסירה את מגש ההזנה, שנועד למנוע החדרת אצבעות אל תוך פתח צינור ההזנה ואל תוך בית מושבו של החילזון. 20. כפי שתיארתי לעיל, למטחנה שני פתחים, שדרכם יכולה היתה התובעת להחדיר את אצבעותיה ולהיפצע. פתח אחד עליון, אליו מוצמד באמצעות בורג מגש הזנה, ואשר דרכו מכניסים את המזון המיועד לטחינה. התובעת איננה מכחישה כי הסירה את מגש ההזנה. אם מכניסים אצבעות דרך פתח זה בזמן שהמטחנה פועלת, "החילזון" עלול ללכוד את האצבעות ולמעוך אותן. לפי דברי התובעת, שהובאו לעיל, אין התובעת יודעת כיצד בדיוק אירעה קטיעת אצבעות תאונת עבודה: האם כתוצאה מכך שהיא הכניסה את כף ידה אל הפתח העליון של המטחנה, לאחר שהסירה את מגש ההזנה, וכתוצאה ממחיצה של אצבעותיה על ידי "החילזון", או שמא כתוצאה מכך שהיא שיחררה את הדיסקית המחוררת, כאשר ביקשה לשחרר את סיבי המזון, אשר הפריעו לסכין של המטחנה להמשיך ולחתוך ביעילות. 21. המומחה מטעם התובעת, המהנדס ד"ר אלעזר אייל-ביקלס, יצא בחוות דעתו מאותה ההנחה שממנה יצא אינג' דודסון, המפקח מטעם משרד העבודה והרווחה, לפיה "תוך כדי ניקוי המכונה, היא הופעלה וידה של התובעת נמשכה אל עבר חילזון המכונה ונחבלה". 22. המומחה מטעם מרכז מכונות מזון, המהנדס אריאב, כתב בחוות דעתו, כי יש המכים על גוף המטחנה באמצעות פטיש מעץ, כדי לגרום לזעזוע של החומר שבתוכה, במטרה שזה יידחף החוצה על ידי פעולת החילזון. או אז, ולאחר שהאום הסוגר על הדיסקית הוסר, תידחף הדיסקית החוצה, וניתן יהיה לתופסה באצבעות. המומחה כתב, כי ניקוי המטחנה בדרך האמורה מחומר המפריע לפעולתה האופטימלית, הוא בניגוד להוראות הבטיחות, שלפיהן אין להפעיל את המטחנה כאשר מנקים אותה. שיטת עבודה זו היא פסולה ומסוכנת, ואין לנקוט בה משתי סיבות: האחת, משום שהעובד עלול לבוא במגע עם הסכין בזמן שהיא בפעולה. השניה, כיוון שחלקים של המטחנה עלולים להיזרק ממנה לכל עבר ולפגוע בנוכחים. בחוות דעתו הביע המהנדס אריאב את דעתו, כי התובעת לא הפסיקה את פעולת מנוע המטחנה, כאשר נפנתה לנקות את המטחנה. היא היכתה מספר פעמים על גוף המטחנה באמצעות פטיש. מכאן מסיק המומחה, כי כוונתה היתה לשלוף את הסכין החוצה כדי לנקותה. היא ניסתה ללפות את הדיסקית באצבעותיה, ובמטרה לחלצה, הכניסה את אצבעותיה לתוך המטחנה, והן נפגעו ע"י הסכין. המומחה אריאב ערך ניסוי, ולפי טענתו, לא יתכן שהתובעת דחפה את אצבעותיה פנימה לתוך בית ההזנה אל עבר החילזון, כיוון שהחילזון נמצא בעומק של 17 מ"מ בלבד, ולכן אין אפשרות שהקטיעה תהיה עמוקה יותר מ - 17 מ"מ. החלק שנגדע באצבעותיה של התובעת ארוך יותר מ - 17 מ"מ. כמו כן, הקטיעה של כל אצבעותיה היתה בקו ישר, כך שהגדמים שנותרו הם בגובה אחיד, על אף האורכים השונים של האצבעות (לא הוברר לי מהיכן שאב המומחה נתונים אלה, שהרי התובעת עברה ניתוח לכריתה נוספת של הגדמים). לעומתו סבור המומחה אייל-ביקלס, כאמור, כי ניתן להחדיר את האצבעות דרך קנה ההזנה, כך שהאצבעות תיפגענה מפעולת הגליל. 23. מבין שתי הגירסאות הנ"ל נראית לי גירסתו של המפקח דודסון. אם היה בכוונתה של התובעת להוציא את החומר מן החלק התחתון של המכונה, אזי כדי לשלוף את הסכין, היה עליה לשלוף גם את הדיסקית המחוררת. בכל העדויות שעמדו לפני, לא נאמר כי נמצאה ליד המטחנה דיסקית מחוררת. עם זאת, נאמר בהן כי הוצא מגש ההזנה. יתכן שניתן היה לברר שאלה זו, אילו הצדדים היו מציגים אותה לפני אחד מהמומחים הרפואיים בתחום האורטופדיה. ואולם, הם לא עשו כן, אולי משום שכמוני, אף הם לא ראו בשאלה מאיזה חלק של המטחנה נפגעה התובעת, שאלה עקרונית, שיש בתשובה עליה כדי להשפיע על תוצאות המשפט. אינני רואה חשיבות רבה לעניין תוצאות פסק דיני בקביעה, אם קטיעת אצבעות תאונת עבודה אירעה משום שהתובעת הכניסה את כף ידה לחילזון, או משום שהיא הכניסה את כף ידה לאזור הסכין, לאחר שפירקה את הדיסקית המחוררת. מסקנתי היא, שבשני האופנים הנ"ל יש לתובעת תרומת רשלנות זהה, והנתבעות ומרכז מכונות מזון התרשלו כלפיה, בכך שלא דאגו שהמטחנה תהיה מגודרת לבטח, באופן שימנע מעובד רשלן להיפגע מחלקיה הפנימיים, בכך שמדינת ישראל וקייטרינג בע"מ התירו שימוש במטחנה שאינה מגודרת לבטח, ובכך שלא ניתנה לתובעת הדרכה מספקת. על חלוקת האחריות בין הנתבעות ועל הרשלנות התורמת של התובעת: 24. אקדים ואומר, שהחלטתי כי הנתבעות אחראיות לנזקיה של התובעת. כמו כן החלטתי, כי לתובעת יש תרומת רשלנות של 30%. בתובענה שבין התובעת לבין הנתבעות, תישא קייטרינג בע"מ ב - 45% מהנזק, ואילו המדינה תישא ב - 25% מהנזק. ביחסים שבין הנתבעות, קייטרינג בע"מ והמדינה, לבין עצמן, על קייטרינג בע"מ לשאת במלוא הנזק, בשל ההסכם שנעשה בינה לבין המדינה. ביחסים שבין מנורה כמבטחת את קייטרינג בע"מ לבין המדינה ולבין מרכז מכונות, על מרכז מכונות לשאת ב25%- מנזקה של התובעת, והיא תשפה את מנורה או את המדינה (אם המדינה תיאלץ לשלם לתובעת) בשיעור של 25% מנזקה של התובעת. דחיתי את ההודעה שנשלחה לקירוסקאי וכן את יתר ההודעות לצדדי ג' ו-ד' (למעט את זו ששלחה קייטרינג למנורה ואת זו שמנורה שלחה כמבטחת של קייטרינג למרכז מכונות). עתה אנמק את קביעותי דלעיל לעניין האחריות. תרומת הרשלנות של התובעת לאירוע קטיעת אצבעות תאונת עבודה: 25. העיקרון המנחה בפסיקה, כאשר באים לקבוע את שאלת הרשלנות התורמת של עובד, הוא שיש להקפיד עם המעביד ולהקל עם העובד, אפילו הוא רשלן. ואולם, מוכרת תרומת רשלנות של העובד, הנקבעת על פי מבחן "מידת האשמה" ועל פי מבחן האדם הסביר: "בבואי לקבוע את שאלת אשמו של המשיב בגרימת הנזק, שהוא עצמו סבל, יש לתת את הדעת לעיקרון הבסיסי, שקבע בית המשפט הזה בע"א 655/80 [9], בעמ' 604-603, לאמור: "מגמה, שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטת העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו (ע"א 147/54 ;ע"א 530/70, בעמ' 1608; ע"א 250/64, בעמ' 32). עם זאת יש לבחון ולבדוק כל מקרה ועניין על-פי נסיבותיו, שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להילקח בחשבון, שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות לתאונת עבודה. כבר היו דברים מעולם, שחרף המגמה הבסיסית הנ"ל הוטלה על העובד אחריות כבדה משל המעביד. גם לגישה זו יימצא אישור בפסקי-דין (ע"א 227/67 (המ' 113/68), בעמ' 319; ע"א 53/57 וע"א 819/77) (לעניין זה ראה גם: ע"א 110/80 [10] בעמ' 457)". על בסיס גישה עקרונית זו תיעשה חלוקת האחריות בין המזיק לבין הניזוק, הנושא באשם תורם, על-פי המבחן של "מידת האשמה". עיקרו של המבחן הוא בהצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה, כדי להשוות ולהעריך, מבחינת האשמה המוסרית, את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד. מידת האשמה המוסרית עולה בעיקר מתוך בחינת התנהגותם של הנוגעים בדבר במקרה הקונקרטי, אשר נדון לפני בית המשפט, אם כי לעתים ייזקק בית המשפט למבחן חיצוני, המפנה אל רמתו של האדם הסביר (לעניין "מידת האשמה" ראה: ע"א 316/75 [11] בעמ' 305; ע"א 819/77 [12], ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, פ"ד לח(1) 72)". ועוד לעניין המבחן של האדם הסביר: "שני מבחנים עיקריים הוצבו בפסיקת בית-משפט זה לבחינת האשם התורם: א. בע"א 145/80 [2], בעמ' 148, נקבע מבחנו של האדם הסביר, דהיינו - האם אדם סביר היה נזהר יותר מן הנפגעת שלפנינו. ב. בע"א 417/81 [3], בעמ' 81, נקבע המבחן הבא: על בסיס גישה עקרונית זו (הגישה המנחה לחלוקת הנזק בין העובד למעביד- ד' ל') תיעשה חלוקת האחריות בין המזיק, לבין הניזוק..... על-פי המבחן של 'מידת האשמה'". (ע"א 449/81 בן לב בע"מ נ' ברכה מנגד, פ"ד לח(4), 70). 26. בין אם הכניסה התובעת את אצבעותיה אל תוך קנה ההזנה, מקום בו הסתובב החילזון, לאחר שפירקה את מגש ההזנה, ובין אם הכניסה את אצבעותיה אל המקום בו נמצאת הסכין, לאחר שפירקה את הדיסקית המחוררת, יש לתובעת תרומה גבוהה של רשלנות. התובעת עבדה במעון מזה כחודש וחצי בעת קרות קטיעת אצבעות תאונת עבודה. היא הכירה את פעולת המטחנה. אופן פעולתה של המטחנה דומה לאופן פעולתה של מטחנת בשר ביתית, ואני משוכנעת, כי התובעת הכירה היטב את פעולת המטחנה לא רק מעבודתה במעון, אלא גם משימוש ביתי במטחנות בשר. קטיעת אצבעות תאונת עבודה קרתה ברגע של חוסר תשומת לב ושל רשלנות מצדה. היא הכניסה את ידה לתוך המטחנה, כאשר המטחנה פעלה. היא לא דאגה לנתק את המטחנה מזרם החשמל בטרם החלה לפרקה במטרה לנקותה או במטרה להוציא מתוכה חלק שהפריע לה במלאכת הטחינה. גם הסרת מגש ההזנה והכנסת האצבעות לתוך קנה ההזנה (אם אכן כך אירעה קטיעת אצבעות תאונת עבודה) הן התנהגויות רשלניות, משום שכאשר מגש ההזנה מותקן על פתח צוואר ההזנה, הוא גודר את החילזון, והאצבעות, אפילו הן מוכנסות פנימה, אינן מגיעות אל החילזון דרך פתח ההזנה. אני קובעת, כי עובד סביר וזהיר לא היה מכניס את כף ידו לתוך המטחנה בעודה פועלת. יש להוסיף, כי התובעת היא אישה משכילה, בעלת כושר לימודי טוב (הא ראיה, שהיא עברה את מבחני המל"ל ושולבה בלימודים לקראת קבלת תואר של אחות מוסמכת). על שאלת הדרכתה של התובעת בדבר הסיכונים הטמונים בשימוש במטחנה אעמוד כאשר אבוא לדון באחריותה של קייטרינג בע"מ. נכון לעכשיו אקבע, כי התובעת לא קיבלה הדרכה ספציפית בדבר הסיכונים הטמונים בהכנסת כף ידה לתוך המטחנה בשעת פעולתה. יש להוסיף לכאן, כי בהודעתה לפני המפקח דודסון, אמרה התובעת, כי "כל הזמן כל העובדים מנקים את המכונה מבלי לנתק אותה מהחשמל". כמו כן דעתי היא, שהמטחנה לא גודרה באופן המונע סיכון מהמשתמש בה. גם עובדה זו נכללת במסגרת השיקולים, הבאים לקבוע את מידת רשלנותה התורמת של התובעת. 27. בהתאם לשני המבחנים דלעיל: המבחן של מידת התרשלותו של העובד לעומת מידת התרשלותו של מעבידו והמבחן של התנהגותו של האדם הסביר, ובנסיבות הקונקרטיות שלפני: מחד גיסא, ההסתכנות הטמונה בהכנסת כף יד לתוך מטחנה פועלת, לאחר שהוסרו ממנה אמצעי המיגון שלה, ומאידך גיסא, שיטת העבודה הנקוטה, לפיה יש להוציא מתוך החלקים הפנימיים של המטחנה מזון טחון, אשר נלכד בהם ומפריע במלאכת הטחינה, דעתי היא, כי יש לתובעת תרומת רשלנות של 30%. בשיעור זה יופחתו הפיצויים המגיעים לה מהנתבעות וממרכז מכונות מזון (ראה קביעות של בתי המשפט בעניינים שבהם העובד החדיר חלק מגופו אל מכונה בשעת פעולתה, בין היתר, בע"א 1030/89 אלי מויאל נ' משה אלחדד, תקדין-מחוזי, כרך 90(1), תש"ן-תשנ"א - 1990, עמ' 221 - רשלנות תורמת של 25%; בע"א 453/72 ג'רבי נ' רשות הגנים הלאומיים, פ"ד כח(1) 197 ,199 - רשלנות תורמת של 25%; בע"א 449/81 בן לב בע"מ נ' דבורה מנגד, פ"ד לח (4) - שם נקבעה תרומת רשלנות של 30%; וכן בע"א 3463/95 מ"י נ' דרעי, פ"ד נ(3), 433 - תרומת רשלנות של 30%). חבותה של קייטרינג בע"מ כלפי התובעת: 28. קייטרינג בע"מ חבה חובת זהירות כלפי התובעת בהיותה מעבידתה. על המעביד לספק לעובדו סביבת עבודה בטוחה וכלים בטוחים. כן מוטלת על המעביד החובה להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולהדריך את העובד בדבר הסיכונים הטמונים בכלים או בציוד המסופקים לו (ראה תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט - 1999; ראה גם ע"א 707/79 וינר את טיקו ואח' נ' אמסלם, פ"ד לה (2) 209, 211-212). בע"א 284/64 חרושת "אלבר" בע"מ נ' גולדמן, פ"ד יט (1), 371 נקבע, כי "מעביד חייב להזהיר את עובדו על הסכנות הצפויות לו בעבודה ולהדריכו בדרכי עבודה נאותות ביחוד כאשר הוא חדש ובלתי מנוסה, חוסר אזהרה והדרכה מהווה רשלנות מצד המעביד..." (ראה גם ע"א 235/80 ממן נ' בית החולים הפסיכיאטרי טלביה, לא פורסם). אין ספק, כי המטחנה היא מכונה, המסכנת את המשתמש בה, אם אין היא מגודרת כראוי, באופן שיש בו כדי למנוע מגע של חלקיה המסוכנים, החילזון והסכין, עם איבר מגופו של המשתמש בה, בשעת פעולתה. זאת ועוד: הגידור נועד להגן לא רק על העובד הזהיר אלא גם על העובד הרשלן (ראה ע"א 211/63 כתון יחזקאל נ' קלפר, פד"י י"ח (1), 563, בעמ' 585 מול האות ד'; ע"א 240/87 קריכלי נ' א.פ.ל בע"מ, פ"ד מג (3), 507; וע"א 448/87 המרמן נ' עיד איברהים, פ"ד מג (3), 810). 29. העדר הדרכה נאותה: התובעת טענה, כי לא ניתנה לה הדרכה כלשהי על אופן השימוש במכונות החשמליות שהיו במטבח (בנוסף למטחנה היו במטבח המעון מכונה לקילוף תפוחי אדמה ומכונה לקילוף ירקות), ובפרט לא ניתנה לה הדרכה כלשהי על אופן השימוש במטחנה. כמו כן היא טענה, כי לא הוכתבו לה כללי זהירות למניעת פגיעה כתוצאה משימוש לא זהיר במטחנה. התובעת טענה לפני המפקח מטעם משרד העבודה, אינג' דוד דודסון, כי: "אף אחד לא אמר לי שכדי לנקות את המכונה יש להפסיק את הספקת הזרם החשמלי כל הזמן וכל העובדים מנקים את המכונה מבלי לנתק אותה מהחשמל. לא קיבלתי שום הדרכה לא בעל פה ולא בכתב" (נספח ג' לסיכומי מרכז מכונות). התובעת טענה בתצהירה (סעיף 2), כי: "כאשר התקבלתי לעבודה לא קבלתי שום הסברים ולא הודרכתי וכל שנאמר לי היה, שעלי לעבוד במטבח ולסייע בעבודות הבישול והנקיון במקום: לא נאמר לי דבר בקשר לסיכונים כלשהם, שהיו במקום ואשר נבעו מהמכונות החשמליות השונות שהיו מורכבות במטבח (מטחנת בשר, מכונה לקילוף תפוחי אדמה מכונת חיתוך ירקות וכיו"ב). גם לא הובהר לי כיצד המכונות עובדות ומהי שיטת הטיפול בהן. לכן, כל מה שעשיתי במהלך הטיפול והשימוש במכונות אלה היה עפ"י האינטואיציה ועפ"י מה שראיתי שעובדים אחרים עושים. אני מבהירה בהקשר זה שלא היה לי שום ניסיון קודם עם ציוד מסוג זה". 30. ב"דו"ח חקירת תאונת עבודה", שערך אינג' דודסון ביום 13/10/94, הוא כתב, כי קטיעת אצבעות תאונת עבודה אירעה עקב אי ניתוק המטחנה מזרם החשמל בטרם החלה התובעת לנקותה, עקב היעדרו של גידור מתאים של אזור החילזון ועקב אי מתן הדרכה מספקת לתובעת. דודסון כתב בדו"ח, כי אמנם קיימת מחלוקת בשאלה אם התובעת קיבלה הדרכה אם לאו, אולם אין חולק על כך, שהיא לא קיבלה את תמצית ההדרכה בכתב, כפי הנדרש בתקנה 7 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט - 1999. 31. אלי קמחי, מנהל המטבח, טען בהודעתו למפקח דודסון, כי הוא הדריך את התובעת בעת קבלתה לעבודה, וכי הוא נתן לתובעת הדרכה מיוחדת על אופן השימוש במטחנה. לטענתו, דבריו תורגמו עבור התובעת לרוסית על ידי אלינורה, עובדת המטבח, הדוברת רוסית. קמחי מסר, כי הוא אמר לתובעת, שלפני ניקוי המטחנה יש לנתקה מזרם החשמל. לטענתו, ניתנה מדי פעם לעובדים הדרכה בענייני בטיחות. 32. אלינורה קטייב, שעבדה עם התובעת בעת קרות קטיעת אצבעות תאונת עבודה, נחקרה על ידי משרד חקירות שמואל מור. בדבריה לחוקר מסרה קטייב, כי היא עסקה בהכנת מרק ועמדה כאשר גבה מופנה אל התובעת. התובעת סיימה לטחון בשר ואמרה לקטייב, שהיא מבקשת לטחון ירקות. לפתע שמעה קטייב צעקות מכיוון המטחנה. קטייב מסרה, כי היתה הוראה, שכאשר עוברים מטחינת בשר לטחינת ירקות, יש לנקות את סכיני המטחנה. לדעתה של קטייב, התובעת נפצעה בעת שעסקה בניקוי המטחנה, במטרה להתחיל בטחינת הירקות. קטייב הבחינה בכך שמגש ההזנה לא היה במקומו. קטייב מסרה, כי היא הדריכה את התובעת עם קבלתה לעבודה, שיש להפסיק את פעולת המטחנה בעת שמנקים אותה. 33. אני סבורה, כי התובעת לא הודרכה כיצד להימנע מתאונות במהלך הפעלת המטחנה. אופן ההפעלה של המטחנה הוא פשוט ודומה בעיקרו לאופן ההפעלה של מטחנות בשר ביתיות. סביר בעיני, כי קמחי או מי מטעמה של קייטרינג בע"מ סבר, כי אין מקום להדרכה מיוחדת של העובדים בדבר הסיכונים הטמונים בהפעלת המטחנה. מתקבלות על דעתי טענותיה של התובעת, כי העובדים נהגו לפרק חלקים של המטחנה, במטרה לנקותה מחומרי מזון שנלכדו בתוכה והפריעו למהלך הרגיל של פעולתה, וכי הם לא טרחו לנתק את המטחנה מזרם החשמל לפני כל פירוק ופירוק. ההדרכה אותה היה על המעביד ליתן לעובדיו היא כדלקמן: אין לפרק חלק מחלקי המטחנה ואין לנקותה ולו חלקית בעת פעולתה, בלי להוציא את התקע מן השקע. הדרכה כזו לא ניתנה, לדעתי, לתובעת. מסכימה אני עם בא כוחה של התובעת, כי העדרו של פנקס הדרכה, כפי הנדרש בתקנה 6 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט - 1999, מלמד אף הוא, שקייטרינג בע"מ לא ייחסה חשיבות רבה להדרכת עובדיה בדבר אופן השימוש במכונות, שהפעלתן נראתה לה כה פשוטה וברורה. 34. הדרכה מסוימת ניתן היה למצוא בפתקית או בתווית, שהיתה מודבקת על המטחנה (ראה סעיף 6 לתצהירו של קמחי וכן צילומים של המטחנה, שצורפו לחוות דעתו של המומחה אריאב). בתווית נכתב: "... 2. הפעל המכונה והדק האום ביד. הזנה במדחס בלבד. 3. בגמר העבודה - הוצא את השקע, פרק ראש טחינה ורחץ במים וסבון". גם הוראות אלה אינן מורות למפעיל המטחנה להפסיק את פעולתה ולנתקה מזרם החשמל בעת שהוא מנקה אותה, ולו גם ניקוי תוך כדי עבודה, אשר נועד לאפשר את המשך פעולתה היעילה של הסכין. עוד נכתב בתווית, כי "אין להפעיל את המכונה ללא צלחת הזנה". ואולם, אין הנחיה מפורשת, שלא לפרק את צלחת ההזנה בעת שהמטחנה פועלת. אין גם הנחיה מפורשת, שלא לפרק את האום הסוגר על הסכין, כדי לנקות את המטחנה ניקוי חלקי של הוצאת חומרי מזון או סיבים המפריעים לפעולתה הרגילה, בעת שהמטחנה פועלת. זאת ועוד: תווית ההוראות אינה יכולה לבוא במקום הדרכה אישית. שתי סיבות לכך: האחת, התובעת לא שלטה היטב בעברית. הא ראיה, שגם קמחי טען, כי הוא נאלץ לבקש מאחראית המשמרת, הגב' קטייב, לתרגם לתובעת את דבריו לשפה הרוסית, כיוון שהתובעת לא הבינה את ההסברים שנתן לה בשפה העברית. השניה, אפילו ידעה התובעת לקרוא בשפה העברית, מעביד הסומך רק על תווית הוראות, המורה כי יש לנתק את המכשיר מזרם החשמל בשעה שמנקים אותו, אינו יוצא ידי חובתו כמעביד להדריך את עובדו ולהזהיר אותו מפני הסכנות הטמונות בשימוש במכשיר החשמלי. המומחה אריאב מטעם מרכז מכונות מזון כתב בחוות דעתו, כי העובדים נוהגים להסיר את הדיסקית המחוררת ולהפעיל את המכונה, במטרה לדחוף החוצה את הסכין ואת החומר התקוע בבית המטחנה. זוהי שיטת עבודה פסולה, והיה על המעביד להתרות בעובדיו שלא לנקוט בה. כמו כן, לא שוכנעתי כי ניתנה לעובדים הוראה מפורשת להכניס את המזון אך ורק באמצעות מגש ההזנה, ולא להכניסו ישירות לתוך החלק הניצב של צינור ההזנה, המוביל אל החילזון. 35. בנסיבות אלה שוכנעתי, כי קייטרינג בע"מ לא מילאה את חובתה כמעבידה, להדריך את התובעת בדבר הסיכונים הטמונים במטחנה, ולא השכילה ליתן הוראות ברורות וחד משמעיות, שאין להפעיל את המטחנה בלי מגש ההזנה ובלי הדיסקית המחוררת, ושאין לקרב ידיים לחילזון או לסכין, בעת שתקע המטחנה נמצא בתוך שקע חשמלי, ובעת שראש המטחנה פורק מהתושבת שלה, בה נמצא מנוע המטחנה (מחשש שהמטחנה תופעל בשוגג, על ידי לחיצה אקראית על מתג ההפעלה למשל, בין על ידי העובד עצמו ובין על ידי אדם העוזר לו והנמצא בסמוך אליו). 36. העדר גידור: ואולם, לא רק באי מתן הדרכה הולמת תרמה קייטרינג בע"מ לאירוע קטיעת אצבעות תאונת עבודה, אלא גם בכך שהתירה שימוש במטחנה ללא גידור הולם. על המעביד חלה החובה לגדר מכונה מסוכנת (ראה סעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל - 1970). 37. המפקח דודסון מטעם משרד העבודה קבע, כאמור, כי שלושה גורמים הביאו לקרות קטיעת אצבעות תאונת עבודה: (1) אי ניתוק המטחנה ממקור אנרגיה חשמלית, בטרם החלת פעולות הניקוי שלה; (2) העדר גידור הולם של אזור החילזון; (3) אי מתן הדרכה הולמת. המהנדס אלעזר אייל מטעם התובעת חיווה דעתו, כי קטיעת אצבעות תאונת עבודה קרתה, בין היתר, כיוון שלא הותקן במטחנה מתקן חישה או מפסק, אשר יש בו כדי להפסיק את פעולתה, כאשר מפורק ממנה אחד מהחלקים המגדרים את החלקים המסוכנים שבה (מגש ההזנה והדיסקית המחוררת). לא מן המותר להביא את הקטע המתייחס לעניין זה מתוך חוות דעתו: "אמנם אפשר לשקול גידור חלקי המכונה בעזרת מכסה המשמש דוחפן קבוע, הנתון על גוף המכונה והמכסה את חלקיה הנעים המסוכנים ואינו מאפשר גישה אליהם, שיטה זו קיימת במכונות דומות. זאת בתנאי שהמכסה משולב בעזרת מפסקים מזעריים לפיקודי המכונה, כך שבעת פתיחת מכסה הדוחפן, תפסק פעולת המכונה, וכל עוד המכסה אינו סגור לא תוכל המכונה לפעול. שיטת גידור זו מכונה גידור משולב. במקרה שלפנינו המפסק שהותקן במכונה אינו מפסיק את פעולת המכונה כאשר היא פתוחה ומפורקת. על כן ניתן לומר שהמכונה הנדונה לא היתה מגודרת לבטח עובר לתאונה (והיא גם אינה מגודרת כיום). ניתן היה למנוע הדבר ע"י התקנת מפסק מזערי בעל שליטה חיובית, דהיינו שיטה שבה המפסק אינו מאפשר פעולת המכונה בעת פתיחתה. דרישה זו מופיעה גם בספרות המקצועית וגם בתקנים זרים ובמפרט מכון התקנים מפמ"כ 98 "התקנים וגידורי בטיחות למכונות"... כמו כן ניתן היה לגדר המכונה בהתקן חישה כלשהו, כגון: תא פוטו-אלקטרי, התקן שתפקידו למנוע את פעולת המכונה כל עוד נמצא חלק מגוף העובד בטווח הסכנה שבאזור הקרוב לשולחן שעליו המכונה ניצבת". 38. יש לציין, כי לאחר קטיעת אצבעות תאונת עבודה, על פי עדותו של אלי קמחי מטעם קייטרינג בע"מ, נעשו במטחנה שינויים, שמטרתם היתה למנוע אפשרות הכנסת אצבעות אל תוך בית החילזון: "קשרו את החלק העליון של המכונה עם התחתון בעזרת 2 ברגים. המכונה הוגבהה כס"מ והוספו 2 ברגים למכסה" (ראה תצהירו של מנחם הדרי מטעם מדינת ישראל). 39. לדעתי, עצם העובדה שניתן היה להכניס כף יד לתוך המטחנה, לאחר פירוק ביתר קלות של מגש ההזנה ו/או של האום הסוגר על הדיסקית המחוררת, מהווה הפרה של החובה החקוקה לגדר את המטחנה, אשר מוטלת על קייטרינג בע"מ מכוח סעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל - 1970, שהקטע הרלוונטי מתוכו מובא להלן: "37. חלקים הטעונים גידור (תיקון: תשל"ד) כל אחד מחלקים אלה יגודר לבטח: (1) .... .... (4) במכונות שאינן מניע ראשי או ממסרת - כל חלק מסוכן שבהן; (5) ....". בנוסף לכך מהווה מחדלה של קייטרינג בע"מ באי התקנת גידור הולם לחלקים המסוכנים של המטחנה, הפרת חובת הזהירות, המוטלת עליה מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח - 1968. 40. שוכנעתי, כי המטחנה לא גודרה לבטח, שהרי ניתן היה להפעילה גם כאשר פורקו ממנה החלקים המגדרים שלה (מגש ההזנה והדיסקית המחוררת). על המעבידה היה לצפות, כי העובדים, הנאלצים מדי פעם בפעם במהלך עבודתם להפסיק אותה, במטרה לנקות את הסכין או את החילזון ממזון טחון, המפריע לפעולתה הרגילה של המטחנה, יתעצלו להוציא את תקע המטחנה מהשקע החשמלי. היה על המעבידה (כמו גם על יצרן המטחנה) לדאוג לכך שפעולתה של המטחנה תיפסק באופן אוטומטי עם פירוק חלק מחלקיה. על החובה להגן גם על עובד רשלן, נאמר בפסיקה כדלקמן: "בנושא האחריות, מקובלת עלי קביעתו של בית משפט קמא, המבוססת על ההלכות שהורה בית-משפט זה, ואשר לפיהן תקנה 89 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), תשט"ו - 1955, מחייבת שכל חלק מסוכן במכונה (במקרה שלנו - המערבל) יהיה מגודר לבטח. גידור כזה חייב להגן לא רק על פועל זהיר וקפדן כי אם גם על פועל רשלן ובלתי זהיר. כך עולה מההלכה שהורה בית-משפט זה בע"א 211/63 [1], בעמ' 585 מול אות השוליים ד': "לא די בכך כי לעובד זהיר (ההדגשה במקור - א' ח') אינה נשקפת סכנה. החוק בא להגן על עובדים מכל הסוגים ובכל המצבים - זהירים ובלתי זהירים, ערים ועייפים, מנוסים וטירונים, זקנים, צעירים ונשים, בריאים וחולניים ואף נרפים, מרושלים ופוחזים בכלל. כל עוד ניתן לחזות באופן סביר מראש כי עובד (ולאו דווקא עובד 'סביר') עלול להיפגע על-ידי מגע עם חלק מכונה הנמצא בתנועה או בשימוש, הרי חלק זה הוא 'מסוכן' וטעון 'גידור בטוח', והוא גידור המונע כל מגע גופני (ההדגשה שלי - א' ח') אולם ההלכה הנוגעת ישירות לענייננו בשל הדמיון בנסיבות היא זו שנפסקה בע"א 617/80 [6], בעמ' 341, מול אות השוליים ב': "פגיעה בלתי רצונית כזאת תוך החלקה אין בה משום רשלנות תורמת כלשהי. המגן או הגידור, הנדרשים בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל - 1970, נועדו להגנה גם מפני פגיעה כזאת - גם מפני פגיעה רשלנית או מכוונת. גם אם לא ניתן לגדר את המכונה לבטח אין זו הגנה למעביד, ועליו לפצות את העובד שנפגע..." (ע"א 448/87, צבי המרמן, קבלן לבנין בע"מ נ' עיד אברהים חסן, פ"ד מג (3) 810, 813). 41. אמנם חובת הגידור חלה בדרך כלל על חלקי המכונה, שיש בהם כדי לסכן את העובד כאשר המכונה מורכבת בשלמות, ולא כאשר המכונה מפורקת (ראה טענה לעניין זה שהעלה בא כוחה של מרכז מכונות מזון בעמ' 13 של סיכומיו, סעיף 5.1.11), אולם כל עוד המכונה פועלת, למרות שחלקים ממנה פורקו, לא ניתן לומר שהמכונה מפורקת. מכוח סעיף 39 לפקודת הבטיחות בעבודה, חלה על מעביד החובה להתקין במכונה מפסק אוטומטי, אם לא ניתן לגדר לבטח את חלקיה המסוכנים: "39. התקני בטיחות אוטומטיים חלק מסוכן במכונות כאמור בסעיף 37(4) שמחמת מהות הפעולה אין להשיג את בטיחותו באמצעות מגן קבוע, יראו כאילו נתמלאו דרישות סעיף 37 אם הותקן התקן המונע באופן אוטומטי את המפעיל מלבוא במגע עם אותו חלק". 42. יש לציין, כי לאחר קטיעת אצבעות תאונת עבודה ניתן על ידי מפקח העבודה האזורי "צו בטיחות", האוסר הפעלה של המטחנה ושימוש בה כל עוד לא יבוצע בה תיקון, שיאריך את צינור ההזנה באופן כזה, שגם אם יוסר ממנה מגש ההזנה ומי מהעובדים יכניס את אצבעותיו אל תוך צינור ההזנה, האצבעות לא יגיעו עד לחילזון. 43. לסיכום הפרק הדן באחריותה של קייטרינג בע"מ לתאונה, אני קובעת, כי קייטרינג בע"מ התרשלה כלפי התובעת, ולכן היא אחראית לפצותה על נזקיה. 44. ביחסים שבין קייטרינג בע"מ לבין המדינה כנתבעות (בהודעת צד ג', שהמדינה שלחה לקייטרינג בע"מ, אדון בנפרד) אני קובעת, כי קייטרינג בע"מ תישא ב - 45% מנזקה של התובעת, ואילו מדינת ישראל תישא ביתרה, דהיינו, ב - 25% מנזקה של התובעת. להלן הנמקתי לכך. על חבותה של המדינה: 45. המדינה היא הבעלים של המטחנה. היא נושאת באחריות למטחנה כבעליה. המדינה שמרה לעצמה, בהסכם שבינה לבין קייטרינג בע"מ, גם זכות פיקוח על המטבח ועל הנעשה בו, אולם פיקוח זה היה בעיקר על המזון שהוכן עבור החוסים. בע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1), 113 נקבע, כי בעלים של בריכה אחראי אף הוא כלפי ניזוק, משום שהוא מסר את הבריכה, על אבזריה השונים, לידיו של מפעיל, ומשום שהוא התנה עם המפעיל, שאל לו לעשות בהם כל שינוי. הבעלים של הבריכה (המועצה) אף השאירה בידיה את זכות הפיקוח על הנעשה בבריכה. לפיכך נקבע שם, כי הבעלים של הבריכה (המועצה) צריכה היתה לדעת על הסיכון הטמון בהפעלת הבריכה בלי שלט אזהרה. גם במקרה שלפנינו הוסכם בין קייטרינג בע"מ לבין המדינה, כי קייטרינג בע"מ תעשה שימוש בציוד שהמדינה מעמידה לרשותה. בסעיף 4 של ההסכם שנעשה בין המדינה לבין קייטרינג בע"מ נכתב כי: "הממשלה תעמיד לרשות הקבלן על בסיס של השאלה את המטבח של המעון מבנהו וציודו וכן את חדר האוכל כשהם מרוהטים ומצוידים בצורה המאפשרת תפקוד תקין להפעלת השירות לצורכי המעון בלבד". כמו כן, בסעיפים 3ג ו - 30 של ההסכם, הוטל על המדינה (הנתבעת 2) לערוך מדי פעם בפעם ביקורת ציוד. בנוסף לכך הוטל עליה לדאוג לאחזקתו השוטפת של הציוד ולטיפול השוטף בו. לפיכך, על פי טענת קייטרינג בע"מ, האחריות לנזקי התובעת מוטלת כולה על המדינה. 46. כאמור, למרות שהמדינה לא היתה המעבידה של התובעת, היא חבה כלפיה חובת זהירות, משום שהיא העמידה לשימושו של המעביד של התובעת כלי, שבהפעלתו טמון סיכון. היה על המדינה לצפות, והיתה לה היכולת לצפות, שעובד רשלן ייפגע מהמטחנה, בשל העדר גידור הולם של החלקים המסוכנים שבה. לא חלה על המדינה חובת ההדרכה, שכן חובה זו חלה על המעביד, אולם בהחלט חלה עליה החובה לספק למעביד כלים, שלא יהוו סיכון עבור עובדיו. המדינה כשלה במילוי חובתה זו. מכאן נובעת אחריותה ל - 25% מנזקי התובעת. המדינה תישא בנטל הפיצוי של התובעת ביחד ולחוד עם קייטרינג בע"מ (ראה ע"א 3124/90 מאיר סבג נ' דוד אמסלם, פ"ד מט(1), 102). 47. קייטרינג בע"מ טוענת, כי בהסכם שעשתה עם המדינה, היא התחייבה להשתמש אך ורק בציוד שהמדינה העמידה לרשותה. לפיכך, לטענתה, לא היה באפשרותה להמיר את המטחנה באחרת. אינני מקבלת טענה זו. המדינה אמנם השאילה את הציוד לקייטרינג בע"מ, אולם הנטל לבדוק אותו ואת אופן השימוש בו, כדי למנוע נזקים מן העובדים, היה מוטל על קייטרינג בע"מ. לא נטען על ידי קייטרינג בע"מ, שהיא התריעה באוזני המדינה, על כך שהמטחנה מסכנת את העובדים. קייטרינג בע"מ אף לא טענה, כי היא דרשה מהמדינה להחליף את הציוד ונענתה בסירוב. דווקא קייטרינג בע"מ, אשר השתמשה בציוד והחזיקה בו, היתה צריכה להיות ערה לסיכונים הטמונים בו, והיה עליה לדרוש את החלפתו או את התקנתם של אמצעי מיגון וגידור בו. כמו כן, היה עליה להקפיד על נוהלי עבודה בטיחותיים ועל הדרכה שוטפת, המדגישה את הסיכונים הטמונים בשימוש לא נכון במטחנה. המדינה רכשה את המטחנה מיצרן ותיק ובעל מוניטין, והעבירה אותה אל קייטרינג בע"מ בעודה חדשה. בנסיבות אלה אין לומר שידיה של קייטרינג בע"מ היו כבולות להשתמש במטחנה כמות שהיא. היה על קייטרינג בע"מ, כאמור, לבדוק את המטחנה, לאסור נקיטת שיטות עבודה פסולות בה, ולדרוש מהמדינה את גידורה. 48. כאשר באתי להעריך את מידת תרומתה הרשלנית של המדינה לעומת מידת תרומתה הרשלנית של קייטרינג בע"מ, הבאתי בחשבון את העובדה, שהמדינה אך רכשה את המטחנה עבור המעון מאת יצרנית ידועה ולא היתה המפעילה שלה, ואילו קייטרינג בע"מ היתה המפעילה של המטחנה והיתה לה המומחיות והמיומנות בהפעלתה. אשר על כן, לדעתי, על המדינה לפצות את התובעת, כאמור, על 25% מנזקה הכולל. כמו כן, כאמור, עליה לפצותה על נזקיה ביחד ולחוד עם קייטרינג בע"מ. על היחסים שבין קייטרינג בע"מ לבין המדינה: 49. המדינה טוענת, כי על קייטרינג בע"מ לשפותה על כל סכום שבו היא תחויב לפצות את התובעת, כיוון שקייטרינג בע"מ נטלה על עצמה, במסגרת ההסכם שביניהן, התחייבות לשאת באחריות לכל נזק שייגרם לעובד שלה, בשל עבודתו בשירותה. קייטרינג בע"מ נטלה על עצמה התחייבות זו בסעיף 28 של ההסכם. להלן נוסחו של הסעיף: "א. סוכם ומוצהר בין הצדדים כי על הקבלן בלבד תחול האחריות המלאה, הבלעדית והמוחלטת עבור כל נזק או אבדן לרכוש או לנפש שיגרמו על ידו או על ידי עובדיו או על ידי גורם כל שהוא מטעמו. ב. הקבלן מקבל על עצמו את כל האחריות לכל תאונה, מחלה, נזק או אבדן, שיגרמו לעצמו או לעובדיו ו/או לכל מי שיעבוד בשמו ו/או מעמו ו/או לכל צד ג' כתוצאה מעבודתו ו/או מעובדיו בכל הקשור בביצוע הסכם זה. ג. הקבלן מתחייב לבטח את עובדיו בפני כל תאונה, נזק ומוות שיקרו תוך כדי ו/או עקב ביצוע הסכם זה, כן מתחייב הקבלן לבטח על חשבונו את הרכוש הנמצא במטבחים ובמבנים ושימצאו בשימוש של הקבלן מפני כל נזק או אבדן שייגרמו תוך כדי ו/או עקב ביצוע הסכם זה. ד. ....". כפי העולה מהתחייבויותיה הנ"ל של קייטרינג בע"מ (הקבלן) בהסכם שעשתה עם המדינה, חלה על קייטרינג בע"מ החובה לשאת בנזקיה של התובעת, אשר נגרמו לה כתוצאה מעבודתה בשירותה. במישור יחסי מזיק-ניזוק שבין המדינה לבין התובעת, אין בהסרת החבות מעל כתפי המדינה, בהסכם שנעשה בין המדינה לבין קייטרינג בע"מ, כדי לפגוע בזכויותיה של התובעת כלפי המדינה. בנסיבות שלפני, כאשר קייטרינג בע"מ היא שהפעילה את המטבח על כל הציוד שבו, כאשר היה עליה לבדוק את הציוד ולדרוש מהמדינה לספק לה ציוד הולם ובטוח, שלא יהיה בו כדי להוות סיכון עבור העובדים, וכאשר היה עליה להנהיג שיטות עבודה בטוחות ולהזהיר את עובדיה מפני הסיכונים הטמונים במכונות שבמטבח, אין סיבה שלא לחייב את קייטרינג בע"מ לעמוד בהתחייבותה החוזית כלפי המדינה. יש להדגיש, כי על פי ההסכם היה על קייטרינג בע"מ לבטח את כל עובדיה וכן צדדים שלישיים. תניה זו בהסכם מוכיחה, כי אומד דעתם של הצדדים היה, שיהיה על קייטרינג בע"מ לשאת בנזק כגון דא שייגרם לעובד. לפיכך, במישור היחסים שבין המדינה כמודיעה לצד ג' לבין קייטרינג בע"מ כצד ג', אני מורה כי על קייטרינג בע"מ לשפות את המדינה על כל סכום שהמדינה תשלם לתובעת, אם תשלם. על חבותה של מרכז מכונות מזון: 50. מרכז מכונות מזון היא יצרנית המטחנה. היא אחראית לפי פקודת הנזיקין לנזק שמוצר שהיא ייצרה גרם לאדם שהשתמש בו: מרכז מכונות ייצרה את המטחנה על פי דגם אמריקאי משנות השישים (ראה תצהירו של אבי אייזנברגר, מנהלה של מרכז מכונות). טענותיה של מרכז מכונות הן, שאין בנמצא תקן למיגון נוסף של מטחנות, וכן שבזמנו, בשנות ה70-, פנו אליה מטעם המדינה ותבעו ממנה, שמטעמי בטיחות תייצר את המטחנות באופן כזה, שהמרחק שבין פתח ההזנה לבין החילזון לא יפחת מ130- מ"מ, כך שאצבעות יד אדם לא יוכלו להגיע אל החילזון (ראה מכתב של מפקח עבודה מטעם המדינה ממאי 1970). המטחנה יוצרה בהתאם להוראות אלה (צוואר ההזנה שלה הוארך אף מעבר לנדרש), והוסף לה מגש הזנה, המגן על המשתמש בה מפני החדרת חלקי גוף שלו לתוך החילזון. עוד טוענת מרכז מכונות, כי היא ייצרה מאות מטחנות מן הסוג האמור, וכי הן משמשות במפעלים רבים במדינה בלי כל תלונה. 51. אין בטענה, לפיה המדינה היא שהורתה למרכז מכונות מזון באיזה אורך לייצר את צוואר ההזנה של המטחנה, כדי לגרוע מחובתה של מרכז מכונות מזון לייצר מטחנות בטיחותיות. ראשית, המדובר בהנחיה אשר ניתנה לפני שנים רבות ולא הפכה ברבות השנים להיות תקן מחייב. שוכנעתי, כי היה על מרכז מכונות מזון להתעדכן במהלך השנים ולייצר מטחנות בטיחותיות, דהיינו, מטחנות שפעולתן נפסקת, כאשר חלק מהן מוסר וחושף חלק מסוכן שבהן. שנית, ההנחיה שניתנה ע"י המדינה איננה מחייבת. מרכז מכונות מזון היא שעוסקת בענף ייצור המטחנות, ולכן היה עליה לדאוג למציאת פתרונות, אשר ימנעו סיכון מהמשתמשים במטחנות. לדעתי, התרשלה מרכז מכונות מזון בייצור המטחנה. היה עליה לצפות, כי מבנה המטחנה מאפשר גישה של אצבעות יד אדם אל החילזון ו/או אל הסכינים בשעה שהמטחנה פועלת. מרכז מכונות מזון יכולה היתה למנוע את קרות קטיעת אצבעות תאונת עבודה בשתי דרכים: (1) על ידי הארכת צוואר ההזנה, כך שאצבעות יד אדם לא יוכלו להגיע אל החילזון (כפי שאכן נעשה בפועל לאחר קטיעת אצבעות תאונת עבודה). (2) על ידי התקנת מפסקים אוטומטיים, אשר יפסיקו את פעולת המטחנה כאשר מפרקים ממנה חלקים כמו מגש ההזנה והדיסקית המחוררת. מפסקים אוטומטיים קיימים במכונות כמו מעבדי מזון ("פודפרוססורים") ביתיים. מקובלת עלי דעתו של המהנדס אייל ביקליס מטעם התובעת, לפיה ניתן להתקין מפסקים אוטומטיים במטחנות כמו זו שלפנינו. גם בהעדרו של תקן ישראלי, הדורש התקנה של מפסקים אוטומטיים במטחנות כמו זו שלפנינו, היה על מרכז מכונות מזון, מטעמי בטיחות ובטחון, לדאוג להתקנתם. כיוון שמרכז מכונות מזון ייצרה את המטחנה עם צוואר הזנה שאיננו ארוך דייו, וכן בלי מפסק אוטומטי, היא התרשלה כלפי התובעת. לפיכך היא חבה כלפי שולחות ההודעה לצד שלישי אליה, דהיינו, כלפי קייטרינג בע"מ וכלפי המדינה. ביחסים שבינן לבין עצמן, על פי מידת האשם, אני קובעת כי מרכז מכונות מזון תישא ב - 25% מנזקה של התובעת. בשיעור זה יהיה עליה לשפות את מנורה, אם תחוייב לשאת בחלקה של קייטרינג בע"מ (או את המדינה, אם היא תשלם לתובעת סכום כלשהו). על הודעת צד ג' ששלחה מרכז מכונות מזון למדינה: 52. כאמור, דחיתי את טענתה של מרכז מכונות מזון, לפיה מאחר שהיא הונחתה ע"י המדינה בדבר האורך הדרוש של צוואר ההזנה, ומאחר שהיא פעלה בהתאם להנחיה, יש מקום לפטור אותה מאחריות כלפי קייטרינג בע"מ. אינני סבורה, כי עצם הפניה של המדינה אל מרכז מכונות מזון בדרישה בדבר אורך צוואר ההזנה מקימה למרכז מכונות מזון עילת תביעה נגד המדינה. מדובר בהנחיה שהועברה למרכז מכונות מזון לפני שנים רבות. אין לראות בה אלא בקשה שנתבקשה ע"י מזמין של מוצר מיצרן המוצר בדבר תכונותיו המבוקשות של המוצר המוזמן. כאמור, היה על מרכז מכונות מזון לייצר מטחנה בטיחותית. לא הונחה לפני תשתית ראייתית, שיש בה כדי להקים חבות של המדינה כלפי מרכז מכונות מזון, בשל העדר פיקוח של המדינה על ייצור המטחנות, או בשל אי מתן הדרכה הולמת למרכז מכונות מזון בדבר האופן שבו יש לייצר את המטחנות (ראה ע"א 915/91 מ"י נ' לוי ואח', פ"ד מח(3), 45, בעמ' 69 ו - 73). על אחריותה של קירוסקאי: 53. המדינה טענה נגד קירוסקאי, כי היא סיפקה לה מטחנה לא בטיחותית, וכי היא לא נתנה לה הדרכה הולמת. קירוסקאי סיפקה למדינה את המטחנה במרץ 1994. קירוסקאי טענה, כי לא היו לה המקצועיות והידע לפקח על פעולת המטחנה. היא הזמינה את המטחנה אצל יצרנית מוכרת ובעלת מוניטין. היא בדקה את המטחנה, כדי לוודא שכל חלקיה תקינים, וכן הדריכה את קייטרינג בע"מ, כאשר מסרה לידיה את המטחנה. בכך הסתיים תפקידה, שלא היה אלא מעין תפקיד של מתווכת. לדעתי, קירוסקאי לא התרשלה כלפי המדינה ואף לא כלפי התובעת. קירוסקאי לא היתה אמורה לחקור ולבדוק, שמא קיימים אמצעים בטיחותיים טובים יותר מאלה הקיימים במטחנה שלפנינו. זו חובתה של היצרנית. קירוסקאי לא הכירה את אופן העבודה במטחנה ולא הכירה את שיטות העבודה הפסולות, שהיו נהוגות אצל קייטרינג בע"מ. בנסיבות אלה מסקנתי היא, כי קירוסקאי לא התרשלה כלל. 54. אני מקבלת את עמדתו של בא כוחה של קירוסקאי בסיכומיו (ראה עמ' 15 של הסיכומים), לפיה קירוסקאי אינה חבה על פי סעיף 2(א) לחוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם - 1980. מוטלת אחריות על ספק של מוצר פגום, כאשר היבואן של המוצר או היצרן שלו אינם ידועים או אינם ניתנים לאיתור: " 1. בחוק זה - "יצרן" - אדם העוסק למטרות מסחריות בייצור מוצרים או בהרכבתם, לרבות - (1) ... (2) יבואן שייבא לישראל למטרות מסחריות מוצר שיוצר בחוץ לארץ; (3) ... ספק של מוצר שהיצרן שלו בארץ או היבואן שלו אינם ניתנים לזיהוי על פניו". סעיף 2(ג) לחוק האחריות למוצרים פגומים פוטר מאחריות ספק, אשר מסר לנפגע את כתובתו של יצרן המוצר או את כתובתו של היבואן: "(ג) מוצר שהיצרן שלו בארץ או היבואן שלו אינם ניתנים לזיהוי על פניו יהיה הספק שלו פטור מאחריות לפי חוק זה אם מסר לנפגע, תוך זמן סביר לאחר דרישתו, פרטים שלפיהם ניתן לאתר את שם היצרן, היבואן וספק שממנו קנה את המוצר, ואת המען המלא של מקום עסקם". אשר על כן, ההודעה לצד שלישי, שהמדינה שלחה לקירוסקאי, נדחית. הנזק: 55. כאב וסבל: כאמור, הצדדים הסכימו כי נכותה הרפואית של התובעת היא 43.3%. התובעת היא אישה צעירה יחסית, אשר כף ידה נפגעה באורח קשה: 4 מאצבעות כף ידה נקטעו. התובעת אושפזה לאחר קטיעת אצבעות תאונת עבודה (לא נמסר לי מידע מדויק על מספר ימי האשפוז שלה. התובעת טענה בסיכומיה, כי היא היתה מאושפזת במשך שנה). אין ספק, כי נכותה של התובעת פוגעת גם בסיכוייה למצוא בן זוג. בנסיבות אלה אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין כאב וסבל על 140,000 ₪. סכום זה כולל ריבית ומעודכן ליום מתן פסק הדין. נכותה התפקודית של התובעת: 56. לאחר קטיעת אצבעות תאונת עבודה, התובעת לא היתה מסוגלת לעבוד, עקב אישפוזים חוזרים ונשנים בבתי חולים ועקב טיפולים שיקומיים, אשר השתרעו על פני פרק זמן של כשנה. בסוף שנת 1995 התקבלה התובעת לעבודה בבית חולים מאיר בכפר סבא בתור כוח עזר במחלקות ילדים. תחילה הועסקה על ידי קבלן כוח אדם ואחר כך על ידי קופת חולים כללית. פרופ' אנגל, מומחה בתחום האורטופדי מטעם הנתבעות, כתב כי "קיימת קטיעה דרך החלק המורחק של הגליל המקורב באצבעות 3,2 ו - 4. באצבע חמש קיימת קטיעה דרך אמצע הגליל האמצעי. הגדמים מרופדים היטב ואינם בעלי רגישות יתר". פרופ' אנגל הוסיף וחיווה דעתו, כי גדמים מלאכותיים לא ישפרו את התפקוד של התובעת, אלא מטרתם תהיה קוסמטית בלבד. בתחום הנפשי סבלה התובעת ממצב דכאוני, לאחר שעברה טראומה גופנית ונפשית (ד"ר פורטנוי, מומחה בתחום הפסיכיאטריה מטעם התובעת). כאמור, סוכם בין הצדדים, כי לתובעת יש 10% נכות בתחום הפסיכיאטרי. התובעת טענה, כי הוריה עושים את הכל עבורה, כיוון שהיא איננה יכולה לעשות דבר. במסגרת תהליך השיקום שלה, הופנתה התובעת, על ידי המוסד לביטוח לאומי, ללימודים לקראת קבלת תואר של אחות מוסכמת. בחודש ספטמבר 1999 היא החלה בלימודי הסמכה לסיעוד בבית הספר לסיעוד בבית חולים מאיר בכפר סבא. התובעת אמורה לסיים את לימודיה בקיץ 2002. לכשתסיים, תוכל לעבוד בבית חולים כאחות מוסמכת. בינתיים הועסקה התובעת בתור כוח עזר בהיקף של 40% משרה במחלקת מיון פנימי. לימודיה נעשים במסגרת תוכנית שיקום של המוסד לביטוח לאומי. התובעת טוענת, כי בשל הליקוי הפיזי בכף ידה, ובשל מצבה הנפשי, היא תהיה מוגבלת בעבודתה. 57. עבודת האחות, בין אם אחות סיעודית ובין אם אחות מוסמכת, היא עבודה שבחלק הארי שלה היא פיזית, ונכותה של התובעת תפריע לה בעבודתה ותפריע לקידומה כאחות. התובעת היא אישה משכילה. מן העובדה שהתובעת החלה ללמוד בבית ספר לאחיות אני למדה על כך שהתובעת היא בעלת יוזמה ובעלת נחישות. תכונות אלה עשויות לקדם את התובעת מעבר למה שמצופה מאישה בגילה ובנכותה. אינני מקבלת את טענת הנתבעות, לפיה הוטב מצבה של התובעת בעקבות קטיעת אצבעות תאונת עבודה, כי בעקבותיה היא התקבלה ללימודים אקדמאים לקראת קבלת תואר של אחות מוסמכת, בעוד שאלמלא קטיעת אצבעות תאונת עבודה, סיכוייה להמשיך לעבוד בתור פועלת מטבח או בעבודות דומות לזו היו גדולים. כאמור, התובעת היא צעירה. נחישותה, שאפתנותה ורצונה להתקדם בולטים לעין. דעתי היא, שגם אלמלא אירוע קטיעת אצבעות תאונת עבודה, היא היתה מתקדמת בכל עבודה שהיתה בוחרת לעסוק בה. יש סיכויים טובים לכך, שגם אלמלא אירוע קטיעת אצבעות תאונת עבודה היא היתה פונה לכיוון של לימודים או לכיוון של עיסוק בתחום השירותים או בתחום המסחר. לא מן הנמנע הוא, שהיא היתה מתקדמת בעיסוק שהיתה בוחרת. ייתכן אף שהיתה הופכת לעוסקת עצמאית. אשר על כן, יש לחשב את הפסדיה של התובעת עקב קטיעת אצבעות תאונת עבודה, על פי אחוזי הנכות התפקודית שלה היום, בלי לקחת בחשבון, כי משכורתה תעלה בגמר לימודיה, ובלי לקחת בחשבון, כי בעקבות אירוע קטיעת אצבעות תאונת עבודה היא הופנתה ללימודים. אני סבורה, שבהתחשב ביכולתה של התובעת ובנחישותה, אין להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956. בהתחשב בכל הנתונים שלפני, לרבות שהתובעת עלולה בשל נכותה להיות בסיכון פיטורין מוגבר לעומת עמיתותיה הבריאות, החלטתי לחשב את הפסדי ההשתכרות של התובעת לעתיד על פי 40% נכות לצמיתות. 58. הפסדי השתכרות לעבר החל מיום קרות קטיעת אצבעות תאונת עבודה ועד לסוף שנת 1995: התובעת הועסקה על ידי קייטרינג בע"מ בשכר מינימום (ראה טופס התביעה של התובעת לתשלום דמי פגיעה). בחודש אוגוסט 1994 השתכרה התובעת סך של 1,650 ₪. סכום זה, כשהוא משוערך ליום מתן פסק הדין, הוא 2,485 ₪. התובעת זכאית, אפוא, לפיצוי בסך של 39,760 ₪ עבור תקופת 16 החודשים החל מיום אירוע קטיעת אצבעות תאונת עבודה ועד לחודש נובמבר 1995, בו חזרה לעבודתה: (16 חודשים X 2,485 ¤ = 39,760 ש"ח). 59. הפסדי השתכרות לעבר החל מחודש דצמבר 1995 ועד לסוף שנת 1998: בתקופה זו הועסקה התובעת בתור כוח עזר בבית חולים מאיר בכפר סבא. שכרה הממוצע היה כ - 5,000 ₪ (ראה תלושי השכר, המתייחסים לשנים 1997 - 1998). שכר זה, בתוספת הפרשי הצמדה, עומד היום על הסך של 5,500 ₪. התובעת טוענת, כי היא לא יכלה לעבוד שעות נוספות בתקופה הנדונה. עם זאת, בתצהירה היא כתבה, כי היא עבדה שעות נוספות בימים שישי ושבת, כדי לפרנס את עצמה ואת הוריה. למרות הסתירה שבדבריה, דעתי היא, שבשל מומה הקשה לא יכלה התובעת למצות את מלוא יכולתה לעבוד שעות נוספות, ולכן יש לפצותה בשיעור של 20% משכרה החודשי. סכום הפיצוי לתקופה זו יעמוד, אפוא, על הסך של 39,600 ₪. להלן החישוב: (1,100 ש"ח X 36 חודשים = 39,600 ₪). 60. הפסדי השתכרות לעבר החל משנת 1998 ועד לסוף שנת 2001: בתקופה הנדונה אמורה היתה התובעת להשלים את לימודיה לקראת קבלת תואר של אחות מוסמכת. בתקופה זו קיבלה התובעת את שכרה מהמל"ל ומקופת חולים כללית. התובעת מודה, כי בתקופה זו לא היו לה הפסדים, הואיל והיא קיבלה את השכר הסטנדרטי, הניתן לכל תלמיד ותלמיד. 61. הפסדי השתכרות לעתיד: התובעת טוענת, כי יקשה עליה להתמודד עם מקצועה בשל נכותה. יש לקבל את טענתה זו: מקצועה של התובעת מחייב שתי ידיים עובדות. אמנם הובטח לתובעת, כי בתום לימודיה היא תוכל להישאר לעבוד כאחות מוסמכת בבית חולים מאיר, בו היא מוכרת לצוות העובדים. עם זאת, אם התובעת תפוטר מעבודתה בבית חולים מאיר, היא תתקשה להתקבל לעבודה בתור אחות מוסמכת בבית חולים אחר. התובעת טענה (ראה תצהירה מיום 26/2/98), כי היא איננה יכולה להשתמש בידה השמאלית, וכי זו משמשת עבורה יד עזר בלבד. לפיכך, לטענתה, היכולת שלה להתלבש, להתפשט, להתרחץ, להכין לעצמה את ארוחותיה ולאכול אותן בעצמה, מוגבלת. לטענתה, הוריה מבצעים עבורה את כל עבודות הבית. התובעת מבקשת, כי שכרה יחושב על פי נתונים של אחות מוסמכת. מאחר שאני מניחה, כי התובעת תשלים את חוק לימודיה בבית הספר לאחיות ותקבל תואר של אחות מוסמכת, אני מקבלת את בקשתה האמורה. על פי עדותו של גור גולני, מנהל מחלקת הפרט בקופת חולים כללית, שכרה של אחות מוסמכת העובדת בבית חולים, הסתכם נכון ליום מתן עדותו בסך של 8,468 ₪. לעומת זאת, שכרה של אחות בקהילה הסתכם אז בסך של 7,350 ₪. בהתחשב בכך שלא ידוע לנו כמה זמן תוכל התובעת להתמיד בעבודתה כאחות בבית חולים, בהתחשב בכך שיש סיכוי שבשלב כלשהו של חייה היא תבחר לעבוד כאחות בקהילה (לאו דווקא בשל נכותה), ובהתחשב בכך שהיא תתחיל לעבוד כאחות מוסמכת כאשר ימלאו לה 41, ולכן גם ההתקדמות שלה בעבודתה לעומת אחיות אחרות, אשר למדו בגיל צעיר יותר, תתעכב, אני מעמידה את שכרה של התובעת על הסך של 7,800 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין. לסכום זה יש להוסיף הטבות סוציאליות בשיעור של 25.5% מן השכר. הטבות אלה כוללות, על פי עדותו של גור גולני, מנהל מחלקת הפרט בקופת חולים כללית, הפרשות המעביד לקרן פנסיה בשיעור של 2% מן השכר; הפרשה לקרן השתלמות בשיעור של 16.5% מן השכר; הפרשה לקרן חסכון בשיעור של 2% מן השכר; והפרשה לקופת גמל בשיעור של 5% מן השכר. בסה"כ יעמוד שכרה של התובעת, לצורך חישוב הפסד השתכרויותיה לעתיד, על הסך של 9,789 ש"ח. התובעת היא ילידת 1961. יש לה, אפוא, עוד 25 שנות עבודה. הפיצויים המגיעים לה על הפסדי השתכרות לעתיד מסתכמים בסך של 818,195 ₪. להלן החישוב: (12 X 9,875 ש"ח X 40% X 17.41314769 = 818,195 ₪). 62. התובעת ביקשה, שאוסיף לסכום הפיצויים שאפסוק לזכותה בראש הנזק של הפסדי השתכרות לעתיד, סכומים נוספים בגין הטבות סוציאליות (ראה חוות דעתה של רות גילה מהיחידה לשכר ולהסכמי עבודה במשרד האוצר. רות גילה מסרה נתונים על שכרן של אחיות מוסמכות בלבד, בעוד שחוות דעתו של גור גולני התייחסה לממוצע ההשתכרויות של אחיות: הן אחיות מוסמכות והן אחיות שאינן מוסמכות). הנתונים שמסרה רות גילה כוללים סכומים עבור תוספת ביגוד וכן תשלומי הבראה. סכומים אלה אינם אמורים להישלל מן התובעת בשל נכותה, ולפיכך אינני מוסיפה אותם לסכום הפיצויים שפסקתי לזכותה. 63. עזרה בבית לעתיד: התובעת הגישה חוות דעת של נגה זיו. על פי חוות דעתה, התובעת מתקשה בפעולות יומיומיות כמו רכיסת כפתורים בשעה שהיא מתלבשת, קשירת שרוכים, רכיסת רוכסן, ענידת תכשיטים ורחצה. כמו כן, היא תתקשה בנהיגה ברכב רגיל ובכיוצ"ב פעולות, המחייבות הפעלת שתי הידיים. התובעת תבעה 10 שעות שבועיות של עזרה בבית. על פי חוות דעתה של נגה זיו, אם תהיה התובעת לאם, היא תהיה זקוקה ל - 30 שעות שבועיות של עזרה בבית. על פי חוות דעתו של פרופ' סולסי, מומחה רפואי מטעם הנתבעות, יכולה התובעת להשתמש ביד שמאל הפגועה כביד עזר, תוך הסתייעות באגודל יד שמאל, שלא נפגעה, ולכן התובעת עצמאית בפעולות יומיומיות, הקשורות בטיפול בעצמה או בתינוק. התובעת יכולה להפיק תועלת רק משימוש בידה הימנית. היא בוודאי תזדקק לעזרה בבית לצורך ביצוע עבודות קשות, או לצורך ביצוע עבודות, הדורשות מיומנות של שתי הידיים. לדעתי, כתוצאה מקטיעת אצבעות תאונת עבודה תיאלץ התובעת להעסיק עוזר/ת בית 10 שעות חודשיות יותר מאשר אישה לא נכה בנכותה העובדת מחוץ לביתה. התובעת זכאית, אפוא, לפיצוי על 10 שעות חודשיות של העסקת עוזר/ת בית עד שימלאו לה 75 (יש להניח, כי מגיל 75 ואילך ממילא התובעת היתה נזקקת לעזרה נוספת מוגברת). בסה"כ אני פוסקת לתובעת, בראש הנזק של עזרה בבית לעתיד, סכום של 77,353 ₪ (10 X 12 X 30 X 21.48722007). 64. עזרה בבית לעבר: לא הוכח, כי התובעת העסיקה עוזר/ת בית, אולם יש, לדעתי, לפצותה על העזרה שהעניקו לה בני משפחתה למן יום אירוע קטיעת אצבעות תאונת עבודה ועד היום, בסכום כולל של 20,000 ₪. 65. הוצאות נסיעה מוגברות והוצאות בשל הצורך בהתאמת רכב: גב' נגה זיו טענה, כי התובעת תזדקק למכונית, המצויידת בתיבת הילוכים אוטומטית ובהגה כוח, כאשר כפתורי ההפעלה יועתקו לימין הנהג. כמו כן היא טענה, כי התובעת תזדקק לנסיעה במוניות, שכן אין ביכולתה, בשל מצב ידה, לעלות לאוטובוס ולאחוז במוטות הבטיחות של האוטובוס, המיועדים לנוסעים שלא נותר להם מקום לשבת. לא שוכנעתי, כי לתובעת ייגרמו הוצאות נסיעה מוגברות מידי חודש בחודשו בשל נכותה. עם זאת, אם היא אכן תלמד לנהוג ברכב ותרכוש רכב (אפשרות שאיננה בלתי סבירה), היא תזדקק לרכב אוטומטי ולשינויים במבנה הרכב. אני פוסקת לתובעת בראש נזק זה פיצוי גלובאלי של 10,000 ₪. 66. אבזרים מיוחדים: לא שוכנעתי, כי עקב נכותה תזדקק התובעת דרך קבע לאבזרים מיוחדים (התובעת טוענת, כי היא תזדקק למערכת מיוחדת של כלי אוכל הנצמדים לשולחן, ולמערכת מיוחדת של כלי מטבח נוספים הנצמדים לשולחן. כמו כן, לטענתה, היא תזדקק למדיח כלים ולמכונת כביסה). עם זאת, יש להניח, כי התובעת בכל זאת תזדקק מידי פעם בפעם לאבזרים (כמו מדיח כלים, מאחר שהיא מתקשה בהדחת כלים) או להתאמת אבזרים לשימושה בשל נכותה. אני מחליטה, אפוא, לפצות את התובעת בסכום גלובאלי של 10,000 ש"ח בראש נזק זה. 67. תגמולי המל"ל: תגמולי המל"ל עומדים, נכון ליום 30/6/98, על הסך של 416,403 ₪ (ראה חוות דעתו של האקטואר שי ספיר. סכום זה כולל את הסכום המהוון של קצבת הנכות מעבודה, את קצבאות הנכות הכללית ואת דמי הפגיעה, אשר שולמו לתובעת עד ליום 30/6/98, וכן שערוך של תשלומי העבר). סכום זה, כשהוא משוערך ליום מתן פסק הדין, עומד על הסך של 450,403 ₪ (כיוון שלא הוספתי ריבית על ההשתכרויות לעבר ועל התשלומים לעבר, אין מקום, לדעתי, להוסיף ריבית לסכום תגמולי המל"ל). סיכום החיובים: 68. כאב וסבל - 140,000 ₪. הפסד השתכרות לעבר - 79,360 ₪. הפסד השתכרות לעתיד - 818,195₪. עזרת צד ג' לעתיד ולעבר - 97,350 ₪. הוצאות מוגברות בגין הסעות ובגין התאמת רכב - 10,000ש"ח. אבזרים מיוחדים- 10,000 ₪. ---------- 1,154,905 ₪. לאחר הפחתת רשלנותה התורמת של התובעת (30%): 808,433 ₪. הפחתת תגמולי המל"ל: 450,403 ₪. --------- היתרה: 358,030 ₪. 69. לסיכום, על הנתבעות לשלם לתובעת ביחד ולחוד את סכום הפיצויים בסך של 358,030 ₪. סכום זה ישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה החל מהיום. כמו כן, ישלמו הנתבעות לתובעת ביחד ולחוד את הוצאותיה ואת שכר טרחת עורך דינה בשיעור של 17% + מע"מ. בהתאם לקביעתי, לפיה יש לקבל את ההודעה לצד השלישי, שהמדינה שלחה לקייטרינג בע"מ, תשפה קייטרינג בע"מ את מדינת ישראל על כל סכום שהמדינה תשלם לתובעת. מרכז מכונות מזון תשפה את מנורה בע"מ (אם מנורה תחוייב לשפות את קייטרינג בע"מ) בסכום השווה ל - 25% מנזקה של התובעת ובסכום של 25% מסכום שכר הטרחה וההוצאות שהן תשלמנה לתובעת. קייטרינג בע"מ תשלם למדינה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 8,000 ₪ + מע"מ. מדינת ישראל תשלם לקירוסקאי הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 8,000 ₪ + מע"מ. בכל יתר ההליכים שנפתחו, ישא כל צד בהוצאותיו. אינני מוצאת לנכון לפסוק למנורה הוצאות בהודעת צד ד' שלה נגד מרכז מכונות בע"מ. כמו כן, נדחות כל יתר ההודעות לצדדי ג' ו - ד' (למעט ההודעה ששלחה קייטרינג בע"מ אל מנורה חב' לביטוח בע"מ, אשר תיחשב כנדחית ללא הוצאות, אם תוך 60 יום מהיום לא תוגש בקשה לדיון בה ולמעט הודעת צד ד' של מנורה נגד מרכז מזון, אם מנורה תחוייב כצד ג'). קטיעת איבראצבעותתאונת עבודה