פסק דין : בפני תביעה לפיצויים על נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת נפילה מפיגום שארעה לו ביום 12.5.92, עת עבד כטייח בבניין שנבנה אותה עת ברח' נורדאו בכפר סבא (להלן: הבניין). הנתבעים 1 ו-2 (להלן: חזם, הררי) הינם שותפים לעסק שהיו, על פי הטענה, קבלני משנה ומעסיקיו הישירים של התובע כטייח בקבוצת פועלים שהובאה על ידם לעבודה בבניין. הנתבעת 4 (להלן: החברה) היא החברה שהיתה הקבלן הראשי של הבניין, ומנהלה הוא הנתבע 3 (להלן: רוטברג), שהינו קבלן בניין. צד ג' 3 (להלן: ביטון) הינו קבלן המשנה שהוזמן ע"י רוטברג והחברה ובנה את הפיגומים בבניין, לרבות הפיגום ממנו נפל התובע. נפילה מפיגום - את מי תובעים ? המחלוקת בין התובע לבין הנתבעים, ובינם לבין עצמם וצדדי ג', הינה בראש ובראשונה לעניין אחריות מי מהנתבעים ו/או צדדי ג' לתאונה. הדיון בתביעה פוצל, כך שבשלב זה נדונה שאלת האחריות בלבד. מבנה הפיגום אין מחלוקת, כי הפיגום היה בנוי מעמודים שלאורכם זוגות של "אוזניים" עם פינים בולטים, עליהם מונחים, לסירוגין, לוחות הדריכה והמעקות. במעקה קיימים חורים בשני קצותיו, המולבשים על הפינים. את המעקה המונח מחזקים במסמרים, כדי שלא ישמט ממקומו. הצדדים נחלקו בשאלה, האם היו מותקנים בפיגום סולמות לטיפוס בין משטח למשטח, כאשר עדי התביעה - התובע ואחיו זיאד - טענו כי לא היו סולמות כאלה, והעליה היתה מתבצעת רק דרך פנים הבניין, מהקומה הרלוונטית, ואילו עדי ההגנה טענו כי היו סולמות בין "קומות" הפיגום. אציין בהקשר זה, כי דווקא מתקין הפיגום, ביטון, טען בכתב ההגנה שהגיש, כי הנתבעים (ולא הוא) הם שהתרשלו כלפי התובע, בכך שלא דאגו להתקין סולמות למעבר בין משטח למשטח (סעיף 8.א. לכתב ההגנה). מכאן, שביטון עצמו, שהינו, לכאורה, בעל הידיעה ממקור ראשון על מבנה הפיגום, טען מלכתחילה כי לא היו סולמות בפיגום ואף טען כי היה זה מתפקידם של הנתבעים לספקם. לאחר מכן, שינה ביטון טעמו ובתצהיר שהוגש בשמו (ואשר אין לו כל משקל ראייתי לנוכח אי העדתו, מטעמים רפואיים) טען ההיפך. הנני מעדיפה את גרסת עדי התביעה בנקודה זו, שכן מהימנותם היתה רבה יותר מזו של עדי ההגנה, כפי שיפורט להלן בניתוח העדויות. עם זאת אציין, כי אין לנקודה זו רלוונטיות ממשית להכרעה, לנוכח קביעתי להלן לגבי דרך עלייתו של התובע לפיגום עובר לנפילה. אופן עלייתו של התובע על הפיגום ונפילתו ממנו התובע העיד, כי עלה לפיגום, הנמצא בקומה השלישית, מתוך הבניין, דרך הפתחים. כך היה עולה תמיד וכך נהגו גם הפועלים האחרים, הגם שאיש ממעבידיו לא נתן לו הוראות בעניין. לאחר שעלה, החל בעבודת התקנת ה"סרגלים" (לוחות עץ) באמצעות ההדק ("קלמרה" - מוט ברזל בצורת V) המשמש לכך, והספיק להרכיב 4-5 סרגלים לפני שנפל. עובר לנפילה, משך התובע את ההדק כלפי חוץ לצורך הידוק הסרגלים, ואז השתחרר ההדק והתובע איבד את שיווי משקלו ונהדף אחורנית והצידה, כשגבו לעבר המעקה. המעקה לא תמך בו אלא השתחרר, והתובע נפל ארצה, נחבט בקרקע ואיבד את הכרתו. התובע לא יכול היה, כמובן, לדעת כיצד בדיוק ניתק המעקה והאם השתחרר בצד אחד או בשני הצדדים, שכן עקב הנפילה איבד את הכרתו ונלקח באמבולנס לבית החולים. אחי התובע, זיאד, שעבד גם הוא כטייח באתר, העיד, כי באותו יום עבדו כל הטייחים על אותו פיגום. הוא עצמו הכין את הטיט למטה. התובע עלה על הפיגום דרך הבנין, כמו תמיד, והוא ראה אותו נכנס לתוך הבנין לצורך כך. לאחר מכן ראה אותו על הפיגום כשהוא מחפש סרגלים לצורך עבודת התקנתם על הקיר החיצוני. לאחר מכן לא התבונן בתובע ולא ראה את הנפילה, אלא רק ראה את התובע לאחר נפילתו כשהוא מוטל על הקרקע, ואת מעקה הפיגום כשהוא תפוס ומחובר רק בצד אחד, ואילו הצד השני משוחרר ותלוי באויר. יצויין, כי בכתב התביעה מופיע תיאור אחר של אופן הנפילה, לפיו נשען התובע קלות עם ידו על המעקה כדי לבדוק את מצב הטיח על קיר הבניין. התרשמתי, כי גרסה זו נובעת מטעות של עוה"ד שניסח את כתב התביעה ולא מכך שנמסרה גרסה אחרת ע"י התובע באותו שלב (הגם, שאין משמעות לגופו של עניין לשוני בין הגרסאות, פרט להשלכתו האפשרית על הערכת המהימנות). גרסת התובע ואחיו מתיישבת עם התיאור שנרשם בת/2 - ההודעה למל"ל על פגיעה בעבודה, אשר מולאה מספר שבועות לאחר האירוע. בת/2 צויין מפי התובע כי "תוך כדי עבודה בטיח על פיגום, היה שם צינור אחד המהווה מעקה, הצינור ניתק במקום אחד ונפלתי ארצה מגובה רב". גרסאות התובע ואחיו היו סבירות ומהימנות בעיני, ונתמכו בנקודות משמעותיות בעדויות מטעם הצד שכנגד, כפי שיתואר להלן. חזם העיד כי באותו יום עבדו הפועלים בבניין עד השעה 10:00 ויצאו להפסקת אוכל בשעה זו, כרגיל. גם הוא יצא להפסקה ונסע מהאתר. כשחזר ברכבו לאתר, יצא מהרכב וראה את התובע מטפס לפתע "כמו טרזן" על הפיגום, ונופל. חזם טוען, כי היתה זו הפעם הראשונה בה ראה את התובע מטפס בדרך מסוכנת זו, מצידו החיצוני של הפיגום, ולא דרך פנים הבניין או בסולמות כמקובל. בעת נפילת התובע ראה כי המעקה של הפיגום השתחרר בצד אחד מהפין המחבר אותו לעמודי הפיגום, ונותר תלוי על צידו האחד בלבד. חזם אף אישר, כי מייד לאחר מכן חיזק את המעקה אל הפין ע"י מסמר, כפי שצריך היה להיות מלכתחילה, וכך ניתן היה להמשיך בעבודה על אותו פיגום. עדותו של חזם לגבי אופן טיפוסו ה"פראי" של התובע על הבניין לא היתה מהימנה עלי כלל, והתרשמתי כי בעצה אחת עם הנתבעים האחרים החליט למסור גרסה שתטיל את האשם לנפילה על התובע, ולא על מתקין הפיגום או על המעבידים שלא דאגו לבטיחותו. אין כל הגיון בגרסה, לפיה על אף קיומן של דרכי עליה נוחות ובטוחות, כמו עליה במדרגות שבתוך הבניין ויציאה מהפתחים הרלוונטיים, או עליה בסולמות הפנימיים של הפיגום (אילו היו קיימים סולמות כאלה, כגרסת העד) - יחליט התובע לפתע, ללא כל נוהג קודם שלו ושל פועלים אחרים לעלות כך, לטפס "כמו טרזן" על הפיגום מבחוץ לאורך שתיים-שלוש קומות. תיאור ה"טיפוס", כשלעצמו לוקה בחסר ונעדר פירוט וממשות. לנוכח העובדה שגובה כל "קומה" בפיגום הוא כ-1.90 מ', לא ברור במה נאחז התובע, לטענת העד, כדי לטפס כלפי מעלה. עובדה היא, כי חזם כלל לא טוען כי ניסה לעצור בעד התובע (בצעקה לעברו) ולבלום את טיפוסו המסוכן על הפיגום, ואף עובדה זו מחלישה את סבירות גרסתו, אם כטענתו הופתע ונרעש מהתנהגותו הבלתי צפויה של התובע. עוד אציין, כי גרסתו של חזם אינה מתיישבת עם חתימתו על ת/2, ממנה עולה אישור לגרסת התובע כפי שנרשמה שם, כי הנפילה מהפיגום ארעה "תוך כדי עבודה בטיח" ולא תוך כדי טיפוס. אציין, כי ספק בעיני אם חזם בכלל ראה את אירוע הנפילה, כטענתו, שכן זה התרחש תוך שניות ספורות (לכל היותר), ומן הסתם היו לחזם עניינים רבים באתר הבניה או מחוצה לו לענות בהם; הסיכוי, כי באותן שניות התמקד מבטו דווקא בתובע, הוא קלוש. לעומת זאת, הנני מקבלת את עדותו של חזם לעניין מצבו של המעקה לאחר הנפילה, ולגבי התיקון שביצע לאחר הנפילה כדי שיוכלו להמשיך לעבוד על הפיגום, כעדות מהימנה. זאת משום שהיא מתיישבת עם עדות זיאד, ומשום שלא היה לחזם כל אינטרס להעיד כפי שהעיד לעניין שחרור המעקה וחיזוקו למקומו לאחר הנפילה. עדה נוספת מטעם ההגנה לעניין אופן העלייה והנפילה היתה שושנה. בעדותה, ניסתה שושנה להקטין את מידת מעורבותה ופעילותה באתר הבניה, הגם שהודתה בביקורים קצרים פעמיים-שלוש בשבוע. לעומת זאת, בהודעתה נ/4 שמסרה בשנת 95' סיפרה כי בתקופה הרלוונטית ביקרה כמעט כל יום באתר הבניה והכירה את קבלני המשנה ואת הפועלים, ואף עלתה והתהלכה על הפיגומים (כפי שסיפרו התובע וזיאד) - דבר אותו הכחישה חד וחלק בחקירתה הנגדית. לדבריה, ביום האירוע, בעת שהתכוונה כבר ללכת מהאתר, פתאום ראתה שהתובע "מטפס מבחוץ ונופל". לאחר מכן, סתרה את עצמה וטענה כי הנפילה היא הדבר הראשון שראתה (ומכאן, שלא ראתה את הטיפוס לאורך שתיים או שלוש קומות). היא הודתה כי עובר לנפילה "לא הסתכלתי דווקא עליו" אלא "כשהוא נפל זה תפס לי את העין". בנ/4 מסרה שושנה גרסה מפורטת יותר, ובה טענה כי "בערך בשעה 10:00 הבחנתי בחאתם עקל כשהוא מטפס מבחוץ על הפיגום וכשידיו אוחזות במעקה העליון של הפיגום בקומה השניה ואז לפתע וללא כל סיבה עוזב את המעקה וצונח למטה". שושנה הכחישה נמרצות כי המעקה השתחרר, ואף טענה פוזיטיבית בנ/4 כי לאחר הנפילה "המעקה נשאר במקומו ולא ניתק". יצויין, כי גרסת איבוד האחיזה אינה מתיישבת עם נפילת המעקה, שעלתה מעדויות התובע, זיאד וחזם, שכן אילו החזיק התובע ונתלה במעקה, היה משקל גופו מושך את המעקה כלפי מטה, לעבר הפינים עליהם הוא מונח, ובאופן זה לא היה יכול להישמט ממקומו. גם שושנה, בדומה לחזם, טענה כי היתה זו הפעם הראשונה שראתה את התובע (או מישהו אחר) מטפס מבחוץ. בניגוד לעדות חזם, טענה שושנה כי לא היה צורך בתיקון הפיגום לאחר הנפילה. עם זאת היא הודתה, כי ביטון בא לבדוק את הפיגומים לאחר הנפילה. בכך יש משום ראשית הודאה של העדה בכך שהתגלה ליקוי בפיגום, שכן אילו היה התובע נשמט כך סתם מהמעקה, לא היה כל צורך לזמן את מתקין הפיגומים לבדיקה חוזרת. גרסתה של שושנה לגבי אופן עליית התובע לפיגום ולגבי אופן נפילתו לא היתה מהימנה עלי, והתרשמתי כי נבעה מהרצון לגונן על בעלה, ובעקיפין על עצמה, מפני נזק כספי כתוצאה מהתביעה. הודאתו של חזם, בניגוד לאינטרס שלו כבעל דין, בהינתקות המעקה מצידו האחד ובצורך שהיה לתקן את המעקב ולחזקו במסמר אל הפיגום לאחר הנפילה, מצביעים על השקריות שבגרסת שושנה. כדי לחזק את הגרסה השקרית, לפיה לא היה כל קשר בין הליקוי במבנה הפיגום לבין נפילת התובע, המציאו עדי ההגנה רובד נוסף של שקר, לפיו חש התובע ברע באותו יום (ממש לפני שהחליט "לטפס כטרזן"!), ואף סיפר להם על כך; על פי הטענה, התובע הודרך להפסיק לעבוד, אך הוא לא שעה לדבריהם. העדים אף הגדילו עשות, ותלו את פשר חולשתו הפתאומית של התובע (שאין לה רקע בריאותי קודם) בצום הרמאדן שחל באותה תקופה. דא עקא, שהוכח מתעודה רשמית של בית הדין השרעי לערעורים, כי ביום האירוע לא חל צום הרמאדן, ומכאן שלא היתה כל סיבה שהתובע יצום ו/או יחוש חולשה. חזם אף סתר את עצמו בעניין זה, כאשר טען בתחילה כי הפועלים (ובכללם התובע) ישבו ואכלו בהפסקה (לפני הנפילה), ולאחר מכן, כשעמד על הסתירה שבין גרסת ה"רמאדן" לבין תיאורו הקודם, שינה טעמו ואמר כי הפועלים ישבו לנוח אך לא אכלו. עדי התביעה, מאידך גיסא, הכחישו הן את חלותו של צום הרמאדן באותו יום (הכחשה שהתבררה כנכונה) והן את הטענה, כי התובע חש ברע והתלונן על כך. בעניין זה, אינני מקבלת את עדויות שושנה וחזם, על החולשה והסחרחורת שתקפו, כביכול, את התובע, ועל הוראותיהם כי יפסיק לעבוד או יעבוד על הקרקע. חזם סיפר, כי התובע התלונן על סחרחורת וחזם אמר לו ללכת הביתה. התובע הציע כי יעבוד כ"מגיש" למטה ולא יעלה על הפיגום, וכך היה עד ההפסקה. התובע אף סרב, במפגיע, ללכת הביתה. שושנה טענה בתצהירה כי רק לאחר הנפילה נודע לה מפי אחיו של התובע, וואהבי, כי "ביקש והפציר בתובע שלא יעלה לפיגום, לאור תלונותיו קודם לכן על כאבי ראש על רקע צום רמאדן. התובע סרב והחליט להמשיך בעבודתו". לעומת זאת, בהודעתה נ/4 שנמסרה בשנת 95' מסרה שושנה גרסה מרחיקת לכת יותר וטענה כי כבר בבוקר האירוע אמר לה התובע כי הוא סובל מכאב ראש עקב צום הרמאדן ואז היא עצמה, יחד עם אחיו של התובע, אמרה לתובע שלא יעבוד ויחזור הביתה. בחקירתה הנגדית, היא הכחישה כי התובע עצמו אמר לה דבר מה בקשר להרגשתו הרעה וסתרה חזיתית את הגרסה שמסרה בנ/4. עדויות אלה אינן מהימנות עלי, נוכח שקריותה המוכחת של גרסת ה"רמאדן", הממוטטת כבניין קלפים את המגדל שניסו שני עדי ההגנה לבנות עליה, במטרה להטיל על התובע את האשם בנפילתו. לכך מתווספות הסתירות הבולטות בעדויות חזם ושושנה. סוף דבר: הנני קובעת כי התובע נפל מהפיגום עקב הליקוי בחיבור המעקה לעמוד, ואי חיזוקו באמצעות מסמר כנדרש. זאת, בעת שהתובע נגע במעקה במהלך עבודתו על הפיגום. הנני דוחה מכל וכל את גרסת הטיפוס החיצוני על הפיגום בניגוד להוראות, וכן את הטענה כי התובע חש ברע והמשיך לעבוד למרות שנצטווה ללכת הביתה ו/או לעבוד על הקרקע. יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבעים חזם והררי היו מעסיקיו הישירים של התובע במסגרת השותפות שלהם כקבלני משנה לעבודות טיח. אמנם, הררי לא נכח באתר ואולם כשותף בשותפות מעמדו זהה לזה של חזם, אשר ייצג את השותפות באתר הרלוונטי. יצויין, כי חזם ניסה בעדותו להתחמק מאחריותו כלפי התובע כמעסיקו הישיר, לאחר שקודם לכן הודה בכך: בת/2 (ההודעה למל"ל) ציין חזם את תפקידו כ"מעביד קבלן משנה". בכתב ההגנה, ובהודעתו נ/3 משנת 95', הודה חזם בהיותו מעסיקו הישיר של התובע כאחד מפועלי הטיח שנכללו בקבוצה של קבלני המשנה חזם והררי, ורק ציין כי בפועל שולם שכרו של התובע ישירות ע"י רוטברג, וזאת לנוכח חששו של התובע (והפועלים האחרים) כי שכרם לא ישולם להם ע"י קבלני המשנה חזם והררי. לפיכך הגיעו הצדדים להסדר משולש, לפיו שילם רוטברג ישירות את שכרם של הפועלים לידיהם, מפעם לפעם, והסכום המצטבר נוכה מהתמורה הכוללת המגיעה לקבלני המשנה מהחברה על פי ההסכם ביניהם. לעומת גרסה זו, שהיא גם גרסתם של התובע ורוטברג, ניסה חזם לצייר בתצהירו ובחקירתו הנגדית תמונה שונה, לפיה הפועלים ובכללם התובע הובאו ישירות ע"י רוטברג, והוא עצמו נרשם כמעסיקם בביטוח לאומי רק כתכסית לצורך אספקת קבלות וכדי שרוטברג לא יאלץ להיטרד בדאגה לאישורי הכניסה של הפועלים לישראל בלשכת התעסוקה. גרסתו המאוחרת של חזם אינה מהימנה עלי, ומצטיירת כנסיון נוסף שלו להתחמק מאחריותו כלפי התובע. מה עוד, שהיא סותרת את מכלול הראיות והמסמכים שבפני. חזם הודה, כי נתן הוראות לפועלים ובכללם לתובע בדבר אופן ביצוע העבודה, ודבריו אושרו בעדויותיהם של התובע וזיאד וכן של שושנה. כמו כן סיפק חזם לפועלים את כלי העבודה. אינני מקבלת את טענתו של חזם, לפיה היה שוני בין תנאי העבודה על בניין 4 (שנבנה קודם) על פי ההסכם בין חזם והררי לבין החברה, לבין תנאי העבודה על בניין 5 (בו ארעה התאונה) שנבנה לאחר מכן. העובדה, כי לא נחתם הסכם חדש בין הצדדים, אלא רוטברג הוסיף על דעת עצמו את הספרה 5 על גבי ההסכם הקודם, אין בה כדי לשלול את התרשמותי ממכלול הראיות, לפיה נמשכה העבודה על בניין 5 באותם תנאים כספיים ותעסוקתיים שנקבעו לגבי בניין 4. לפיכך, הנני קובעת כי חזם והררי היו מעסיקיו הישירים של התובע באתר. עם זאת , הוכח כי היו גם פיקוח ושליטה ישירים של רוטברג והחברה, באמצעות שושנה והבן שמעון ששימש כמנהל עבודה באתר, על עבודתם של פועלי הטיח. הפועלים היו מקבלים הוראות והדרכה שוטפת בקשר לשלבי העבודה ולאופן ביצועה, גם מרוטברג, שמעון ושושנה, כאשר שני האחרונים ליוו את העבודה באופן יומיומי. גם תשלום השכר לתובע נעשה ישירות ע"י רוטברג והחברה, כחלק מההסדר בין החברה לבין קבלני המשנה. הסדר זה יצר קשר וכפיפות ישירים בין הפועלים לרוטברג ושלוחיו שמעון ושושנה, לפי מבחן השליטה הגמורה הקבוע בפקודת הנזיקין. לפיכך הנני קובעת כי גם רוטברג והחברה אחראים כלפי התובע כמעבידים, וזאת בנוסף על האחריות המוטלת עליהם כ"תופש המקרקעין" וכ"מבצע הבניה" על פי פקודת הנזיקין ועל פי תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) התשמ"ח-1988, כפי שיפורט להלן. האחריות לליקוי בחיזוק מעקה הפיגום לא יכולה להיות מחלוקת, כי הפגם בחיבור המעקה לעמוד, באופן שסיכן בכח את כל הפועלים ובפועל גרם לחבלתו של התובע, מטיל בראש ובראשונה את האחריות על בונה הפיגום, ביטון, שהוא בעל המקצוע והמומחיות שנשכר ע"י הקבלן הראשי כקבלן משנה לצורך בניית הפיגום. עם זאת, גם מעסיקיו הישירים של התובע, חזם והררי, וגם מעסיקיו העקיפים, רוטברג והחברה, אינם יכולים להנקות מאחריותם, כפי שיפורט להלן. לצורך בחינת חובותיהם של היזם, בונה הפיגום, מנהל העבודה והמעסיק הישיר יש לפנות אל תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) תשמ"ח-1988 (להלן: תקנות הבטיחות). ראשית, אציין את ההגדרות הרלוונטיות לענייננו מסעיף ההגדרות: "אזן יד" - יחידת גידור הנמצאת במקביל ובקצה משטח העבודה והמיועד למניעת נפילת אדם; "בונה מקצועי לפיגומים" - מי שעבד שלוש שנים לפחות בהקמת פיגומים ועמד בהצלחה במבחן לפי תכנית מבחנים שאישר מפקח העבודה הראשי, או בעל הסוג הממשלתי הגבוה ביותר בטפסנות"; "מבצע בניה" - קבלן ראשי או מזמין, המבצע את העבודה כולה או חלקה באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו"; "משטח עבודה" - שטח שעליו נמצא אדם בקשר לביצוע עבודה או המשמש להחזקת חמרים או ציוד, לרבות פיגום"; "פיגום זקפים" - פיגום שנסמך על עמודים אנכיים העומדים על הקרקע או על אמצעי סמך יציב אחר של המבנה"; תקנה 9 שעניינה גידור משטחי עבודה קובעת: (א) "משטח עבודה ומדרכת מעבר שמהם עלול אדם ליפול לעומק העולה על 2 מטר יהיו גדורים על ידי - (1) אזן יד ואזן תיכון מתאימים ובחוזק נאות למניעת נפילת אדם; (2) לוחות רגליים בגובה מתאים". תקנה 10 (ז) לתקנות הבטיחות, המתייחסת לאזנים (מעקות בטיחות) קובעת: "אזן היד והאזן התיכון יחוברו אל הזקפים באופן שיימנע עיתוקם המקרי ממקומם". גם תקנה 41 לתקנות הבטיחות, המצויה בפרק החל על פיגום זקפים, קובעת: "אזני פיגום ייקבעו במאוזן ויחוברו לזקפים באופן המונע עיתוקם המקרי ממקומם". תקנה 2 (א) לתקנות הבטיחות קובעת: "מבצע בניה אחראי לכך כי כל עבודת בניה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה שהוא מינהו". תקנה 6 (ב) קובעת: "מעסיק קבלן ראשי בביצוע פעולת בניה קבלני משנה, יראו את הקבלן הראשי כמבצע הבניה, כאמור בתקנת משנה (א)". קרי: הקבלן הראשי נושא בכל חובות מבצע הבניה על פי התקנות. תקנה 17 לתקנות הבטיחות קובעת: "לא יתקינו ולא יפרקו פיגום זקפים שגובהו עולה על 6 מטרים אלא תחת השגחתו והנהלתו הישירה של בונה מקצועי לפיגומים." תקנה 20 קובעת: (א) מנהל העבודה יבדוק כל פיגום לקביעת יציבותו והתאמתו למטרה שלה הוא נועד. (ב) הבדיקה לפי תקנת משנה (א) תיערך עם התקנתו של הפיגום ולפני שהחלו להשתמש בו, ולאחר מכן - (1) אחת לשבעה ימים לפחות; (2) אחרי כל הפסקת עבודה של שלושה ימים או יותר; (3) אחרי כל הפסקת עבודה של יום אחד או יותר בשל גשם או רוח. (ג) מנהל העבודה ירשום בפנקס הכללי דין וחשבון על כל בדיקת פיגום ויביא את הרישום לידיעת מבצע הבניה". מהראיות שהובאו בפני עולה כי התעסקותם האישית של רוטברג ושל חזם עם בדיקת תקינות הפיגומים התמצתה בהתבוננות כללית, שטחית ביותר. שניהם סמכו בעינים עצומות על קבלן הפיגומים ביטון, ולא דאגו לביצוע בדיקה מקיפה, בין בעצמם ובין באמצעות מי מטעמם, של חוזק אזני היד (המעקות) לרבות זה שבעטיו נפל התובע. הטענה, כי ביטון ביצע בדיקה מקיפה של הפיגום, היתה בגדר עדות שמיעה גרידא מפי רוטברג, שלא נכח בעת הבדיקה ולא הוצגה כל עדות של מבצע הבדיקה, או של מי מעובדיו שנכח בעת ביצועה. בנוסף, לא הוכח ביצוע הבדיקה לה מחויב מנהל העבודה מטעם רוטברג, הוא בנו שמעון, שכלל לא העיד. אציין, כי לעניין ביצוע בדיקה חוזרת של הפיגום מדי שבוע, נשמעו גרסאות שונות מפי התובע, חזם ורוטברג, לעניין פרק הזמן שחלף למן התקנת הפיגום ועד לנפילה. התובע טען כי חלפו 6 ימים, חזם טען לשבועיים ואילו רוטברג דיבר על חודש ימים. ברי, כי קשה לסמוך על זכרונו של מי מהשלושה בנקודה צדדית זו, במיוחד נוכח חלוף הזמן. ואולם, לא מצאתי צורך להכריע בה, שכן ברי כי לא הוכח ולו גם ביצוע הבדיקה הראשונית ע"י מנהל העבודה מטעם המבצע רוטברג. רוטברג העיד סתמית כי אם מפקח ממשרד העבודה (שכלל לא הוכח כי ביקר באתר) לא רשם דו"ח ולא מצא פגמים - סימן שהפיגום תקין. טענה מגוחכת זו עומדת בניגוד מוחלט לחובתו של רוטברג כמבצע הבניה על פי התקנות, ולתכלית חוק הבטיחות בעבודה ותקנותיו, שעניינם בהטלת חובות אקטיביות על מבצע הבניה ומנהל העבודה מטעמו, ולא בהסתפקות פאסיבית בביקורת מפקח משרד העבודה. לא הוכחה גם מיומנותו המקצועית של ביטון ועמידתו בהגדרת "בונה פיגומים" מורשה על פי התקנות. כל שהעיד רוטברג לגביו, הוא שהיה קבלן מורשה ושהיה לו נסיון קודם חיובי עמו, ולא הוצג כל מסמך המאשר את עמידתו של ביטון בדרישות משרד העבודה. הפרת החובות החקוקות לעניין אי בדיקת הפיגום, אי העסקת בונה מקצועי לפיגומים, ואי התקנת חיזוקים לאזן היד (המעקה) אשר ימנעו את נפילתו עקב הפעלת לחץ מינימלי - מהווה אינדיקציה לרשלנותם של מבצע הבניה (הקבלן הראשי) ושל בונה הפיגום (קבלן המשנה), באשר הלכה היא כי הוראות חוקיות יכולות להוות מקור לקביעת רמת חובת הזהירות הקונקרטית הנדרשת מהם. ראו ע"א 145/08 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 139; ע"א 741/83 חנן גוריון נ' פרץ גבריאל, פ"ד לט (4) 266. לעניין תחולת החובות הקבועות בתקנות הבטיחות על רוטברג והחברה, קבע בית המשפט העליון כי פרשנותו הנכונה של סעיף 7 לתקנות היא שמבצע הבניה אינו משתחרר מחבותו ככזה על פי התקנות, כאשר הוא מעסיק מספר קבלני משנה (כגון קבלן פיגומים וקבלן טיח), אלא אם קויימו הוראות התקנות ע"י קבלן המשנה. ראו: ע"פ 701/78 חברת מבנה תעשיה בע"מ נ' מ"י, פ"ד לד (2) 136, וכן: ת"א (חי') דאר-דיאב נ' שילן -האחים נחום בע"מ, דינים מחוזי כו(10) 908, ות"א 177/95 (י-ם) עזבון המנוח שלאלדה נ' יאיר חב' קבלנית בע"מ, דינים מחוזי כו(5) 479. הלכה פסוקה היא, כי היותו של רוטברג אורגן ובעל תפקיד בחברה, איננה משחררת אותו מאחריותו האישית כמעוול כלפי התובע, גם אם האישיות המשפטית שמטעמה פעל נושאת אף היא באותה אחריות עקב כך. גם חזם, כמעבידו הישיר של התובע, לא בדק עם רוטברג או עם מנהל העבודה או ישירות עם ביטון, האם בוצעה בדיקה מקיפה ומדוקדקת של חיזוק המעקות לזקפים. חובתו של חזם כמעסיק הישיר היתה להבטיח לתובע מקום עבודה בטוח, וכאשר בדיקה רגילה יכולה לגלות את הסיבה לתאונה, אין הוא משוחרר מאחריותו עקב כך שהעבודה בוצעה במקום שבהחזקתו של אחר. הוא הדין לגבי המעסיק-השותף הררי, שחזם פעל מטעמו. כמעסיק הישיר, היה זה מחובתם של חזם והררי לוודא כי הפיגום עבר בדיקת בטיחות קפדנית. חזם טען בתצהירו כי התקנת הפיגומים לא היתה באחריותו אלא באחריות ביטון, וכשנשאל בחקירה הנגדית האם בדק את הפיגומים בעצמו או וידא את תקינותם, טען כי אינו מבין דבר בכך. בכך לא יצא ידי חובתו, כמעבידו הישיר של התובע (יחד עם הררי) לדאוג כי סביבת עבודתו של התובע תהיה בטוחה ונקיה ממכשולים. כל הנתבעים, יחד עם צד ג' 3, אחראים איפוא כלפי התובע יחד ולחוד, כמעוולים במשותף. הנני מחלקת את האחריות בין המעוולים בשיעור של 60% לביטון, 30% לרוטברג והחברה ו-10% לחזם והררי. פיגוםתאונות נפילהשאלות משפטיותנפילה מגובה / מסולםנפילה