נפילה מסולם בעבודה

פסק דין

1. התובע תבע לדין את הנתבעים בתביעה שעילתה נזק גוף שנגרם לו, לטענתו, בתאונה שקרתה לו במהלך עבודתו אצל הנתבע.

2. על פי כתב התביעה, עלה לצורך עבודתו על סולם. תוך כדי כך אבדה יציבותו של הסולם והתובע נפל עם הסולם. בכתב התביעה נכתב שהתובע נחבל חבלות חמורות בכל חלקי גופו. הוא הובהל לביה"ח ואושפז שם 13 ימים. מאוחר יותר אושפז לתקופה נוספת של 13 ימים כדי לעבור ניתוח וכן אושפז ל10- ימים נוספים.

3. התובע עתר לחייב את הנתבעים לשלם לו פיצויים על הנזקים שנגרמו לו, בטענה שהנתבע, מעבידו, התרשל ובכך גרם לתאונה והנתבעת ביטחה את הנתבע או את התובע. לאחר שנסיונות להגיע להסדר לא עלו יפה, נשמעו ראיות בתיק.

4. שאלת האחריות נותרה במחלוקת, כאשר הנתבעת טוענת שאין לסמוך על גרסותיו של התובע לארוע נפילה מסולם בעבודה, שכן הן שונות זו מזו וגרסות שנתן במקומות שונים לפני הגשת התביעה, אינן מתישבות עם הגרסה שבכתב התביעה.

5. לדברי התובע, עבד לבדו ובשעת קרות נפילה מסולם בעבודה לא היה איש לידו. לדברי מי שעבד אצל הנתבע והעיד, היו במקום ארבעה עובדים (כולל התובע והעד). הנתבע ועובד אחראי מטעמו לא העידו. התוצאה היא שלא הובאו עדים ישירים לארוע נפילה מסולם בעבודה. העובדות בענין נפילה מסולם בעבודה עצמה עלו אך ורק מפיו של התובע, כאשר העד משלים לגבי ארועים שלפני נפילה מסולם בעבודה ולאחריה.

6. התוצאה היא שאף שאין מחלוקת שהתובע נפגע במקום העבודה במועד עליו העיד, אין ראיה אוביקטיבית לנסיבות הנפילה, ולפיכך צריך להכריע בשאלה כיצד קרתה נפילה מסולם בעבודה והאם קרות נפילה מסולם בעבודה מצביע על רשלנות של הנתבע, הוא המעביד.

7. אף שבאי כח הצדדים טרחו רבות באמצעות מומחים להניח בפני בית המשפט תמונה מלאה של העבודה שהתבצעה והנתונים הטכניים לגבי גובהם של העמודים ומהות התפקיד שהיה על התובע לעשות, הרי התמונה לא התבהרה עד תום. המומחה מטעם התובע, המהנדס גל, נתן חוות דעת ראשונה מבלי לבקר במקום, כשהוא מסתמך אך ורק על נתונים שקיבל מן התובע. לדבריו, אמר לו התובע שהמצב במקום השתנה מאז נפילה מסולם בעבודה. המומחה מטעם הנתבעים, המהנדס אריאב, נסע לאילת, הגיש צילומים והעריך גבהים. בעקבות זאת נשלח המהנדס גל מטעם התובע לאילת, וגם הוא התיחס לנתוני גובה. צריך לציין שאף שמר גל הציג תחילה את הנתונים כפועל יוצא של מדידות, התברר שהן נעשו בשיטה לא מקצועית, ולא התקבלה תמונה מדויקת. עם זאת, אין לי צורך לקבוע עובדות מדויקות, אותן איני יכול לקבוע על פי הנתונים שבפני, שכן הנסיבות שהוכחו, מאפשרות לי להגיע לתוצאה.

8. אין מחלוקת שנפילה מסולם בעבודה ארעה בתוך סככה סגורה. הסככה ניצבת על עמודי מתכת ויש לה גג משופע. עוד אין מחלוקת שהעבודה שקיבל עליו הנתבע לעשות היתה לאטום חלק מן הסככה בין העמודים, ולצורך זה היה עליו לקדוח חורים, כדי לעגן אליהם, באמצעות ברגים, חלקים שנועדו לאטימה. עוד אין מחלוקת שכדי לקדוח את החורים, צויד התובע במקדחה וביצע את עבודתו כשהוא עומד על סולם.

9. בעדות הראשית העיד התובע שהגיע לאילת. אחיו, שעבד בתחנת מכבי האש במקום, הפגיש אותו עם הנתבע שהוא בעליה של נגריה. הנתבע הביע נכונות לקבל את התובע לעבודה. ביום 25.12.91 החל התובע בעבודה ועבד בעבודות לא מקצועיות.

10. ביום 6.1.92, הוא יום נפילה מסולם בעבודה, הסיע הנתבע את התובע למבנה תעשיה והורה לו לקדוח חורים בקורות כדי להכין את המקום לסגירת הפתח בקיר החיצוני של המבנה. לדברי התובע, הועמד לרשותו סולם עץ שגובהו כ6- מטר. על פי הוראתו של הנתבע השעין התובע את הסולם על עמודים שהמרחק ביניהם היה כ2.5- מטר. התובע היה אמור לעלות על הסולם ולקדוח שני חורים בקורה בגובה של 7-8 מטר. המרחק בין הקידוח העליון לבין הקידוח התחתון הוא כ1.50-1.60- מטר, והמרחק בין הקידוח העליון לבין התקרה הוא כ10- ס"מ. לדבריו, אורך הקיר כ20-25- מטרים.

11. לדברי התובע, היתה עבודתו קשה מאוד. נדרשו כ15-20- דקות עבודה לקדיחת חור באמצעות המקדחה. התובע הוסיף כי המקדחה היתה כבדה והעבודה היתה קשה ולכן נאלץ לעבוד בהפסקות.

12. כ10- דקות לאחר שהחל בקידוח אחד החורים, החל הסולם להתנדנד. התובע "נזרק לאחור" עם הסולם, נפל על שולחן וממנו לארץ. הוא היה מונח פצוע על הקרקע כאשר הוא צועק משך 30 דקות עד שהנתבע הגיע ופינה אותו לביה"ח.

13. אחת מנקודות המחלוקת היתה אם היה זה ראוי לדרוש מן התובע לבצע את עבודתו כאשר הוא ניצב על סולם או שצריך היה להעמיד לרשותו פיגום או אמצעי אחר.

14. כאמור, העד היחיד שהעיד בפני על נסיבות ביצוע העבודה פרט לתובע הוא העד בוריס גופמן שעבד במקום. לדברי העד גופמן, בוצעה העבודה על ידי ארבעה פועלים בשני צוותים. התובע ועובד אחר, שהעד זכר רק את שמו הפרטי, וגופמן עם אדם נוסף. לדבריו, מדובר היה בעבודה בגובה של כ4- מטר, כאשר אחד העובדים בכל צוות עובד על הכנת המסגרות והשני קודח חורים בעמוד פלדה.

15. זה המקום להעיר שאף שבכתב התביעה, בחוות דעת המומחה גל ובסיכומים טוען התובע כי קדח בקורת בטון, הרי הצילומים של המקום שהוצגו על ידי שני הצדדים מצביעים על כך שמדובר בסככה הניצבת על עמודי פלדה. בענין זה אני מקבל את חוות דעתו של המהנדס אריאב מטעם הנתבעים שאינה מוכחשת על ידי המהנדס גל, שמדובר בעמודי ברזל.

16. העד גופמן העיד שלרשות התובע עמדו שני סולמות, סולם אלומיניום בגובה של 4 מטר וסולם עץ (דו רגלי) בצורת האות A. לדבריו, התובע עמד על סולם האלומיניום. גופמן עבד במקום אחר בסככה כאשר שמע צעקה. הוא ניגש למקום וראה את התובע מונח על הארץ ולידו הסולם. גופמן העיד שהעבודה חייבה קידוח בעמוד בגובה של 5 מטר, וכי היתה זו עבודה קשה (עמ' 33 ש' 2).

17. מן העד גופמן נגבתה הודעה על ידי חוקר של חברת הביטוח (נ14/). ההודעה אינה כוללת תאריך גבייתה על ידי החוקר, אם כי לדברי בא כח הנתבעים היא נגבתה בשנת 97. החוקר הוזמן להעיד על ידי הנתבעים אולם לא נחקר על ידי בא כח התובע. יש סתירה בין הכתוב בהודעה לבין דברי העד גופמן. על פי ההודעה, כאשר הגיע גופמן לתובע, לאחר ששמע את צעקתו, מצא את הסולם הניצב נשען על עמוד הברזל ולידו הסולם הנמוך יותר הדו רגלי "כך שאפשר היה לעבור מסולם לסולם" (מש' 18).

18. כאמור, בעדותו בבית המשפט אמר גופמן שהסולם נפל (עמ' 32 ש' 7). העד נשאל לענין ההודעה שמסר לחוקר הביטוח, השיב שלא דיבר עם איש בקשר לתאונה (עמ' 33 ש' 9). כאשר נשאל לגבי חתימתו על ההודעה אמר שהוא חותם "לכל אחד". לדבריו, הוא אינו קורא עברית. בחקירה חוזרת, בתשובה לשאלת בא כח התובע "... ואת הסולם עומד אתה זוכר שכך היה?" והשיב "אני זוכר מה סולם? לא זוכר" (עמ' 34 ש' 20).

19. הנתבעים טוענים שגרסתו של התובע, לפיה נפל עם הסולם, "נולדה" לצורך כתב התביעה. הם מפנים להודעות שונות שנרשמו מפי הנתבע במסמכים של המוסד לביטוח לאומי ומסמכים רפואיים לפיהם נפל מסולם, ומבקשים להסיק מכך שמדובר בגרסה חדשה שעלתה לראשונה בכתב התביעה.

20. אינני מקבל את טענת בא כח הנתבעים, לפיה האמירות "נפל מסולם" וניסוח דומה, סותרות את הגרסה שנפל עם הסולם. מדובר בגרסות מקוצרות שחלקן, אם לא כולן, נרשמו על ידי אחרים. באף אחת מהן לא היה צורך להרחיב מעבר לאמירה של נפילה מגובה, ולכן לא צריך היה להקפיד על הדברים. אין פירוש הדבר שאני מאמץ במלואה את גרסת התובע לפיה נפל עם הסולם. ענין זה לא הובהר עד תום, אבל כפי שכתבתי לעיל, נראה לי שניתן להגיע לתוצאה בשאלת האחריות גם ללא קביעה זו.

21. כדי להסיר ספק, אין כאן העלאת גרסה סותרת בעובדה, בניגוד לתקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-. האיסור על העלאת טענות סותרות בעובדה מתיחס אך ורק לטענות העולות בכתבי טענות ככתוב בתקנה וכעולה מן הפרק בו היא נמצאת. האיסור אינו מתיחס לגרסות סותרות העולות בין בדברים הנאמרים (או נכתבים) מחוץ לכתלי בית המשפט ובין בדברים הנאמרים במהלך עדות. דבר יום ביומו הוא שבפני עד או צד שמופיע בבית המשפט מוצגות אמירות שלו ונטען שהן עומדות בסתירה לגרסה. אין לכך קשר לתקנה 72, אלא למשקלה של הגרסה ולנסיון להפרכתה.

22. איני רואה סתירה בין גרסת התובע בכתב התביעה לבין גרסתו בעדות. על פי כתב התביעה (סעיף 6) "... במהלך עבודתו וכשהתובע עומד על הסולם אבדה יציבותו של הסולם וגרמה לנפילתו של התובע יחד עם הסולם...". בבית המשפט העיד שהסולם החל להתנדנד ואז נזרק אתו אחורה "תוך כדי עבודה, לאחר כ10- דקות, התחיל להתנדנד הסולם, והייתי קודח, ישר שמטתי את המקדחה ונזרקתי אחורה עם הסולם..." (עמ' 18 מש' 2).

23. לדברי התובע, וגרסתו בענין זה לא נסתרה, הגיע למקום העבודה עם הנתבע וזה הורה לו כיצד יש להשעין את הסולם על העמודים, נשאר אתו רבע שעה וראה כיצד הוא מתחיל לעבוד.

24. אני מוכן לקבוע כי התובע השעין את הסולם על סולם דו רגלי, כפי שהעיד גופמן. העובדה שהנתבע בחר שלא להעיד כלל על עבודתו של התובע, מצדיקה העדפת גרסתו של התובע בנושא זה. גם אם רגליו של התובע היו בגובה נמוך מ2- מטר מן הרצפה, ואינני קובע זאת כעובדה אלא מעלה זאת כאפשרות הנוחה ביותר לנתבעים, הרי העבודה על סולם הנשען על עמוד שרוחבו 14*18 ס"מ, כאשר ביצוע העבודה הוא קידוח, כלומר החזקת מקדחה ביד במקביל לקרקע תוך הפעלת לחץ כדי שתקדח בעמוד פלדה, מחייבת משטח עבודה יציב יותר. אף שברור שאין מדובר בקידוח בקורת בטון אלא בקורת פלדה עניננו בעבודה המחיבת מאמץ והפעלת לחץ על המקדחה. די בלחץ זה בכיוון מאוזן לקרקע, כאשר הקודח ניצב על סולם, כדי להעמיד אותו בסכנה של נפילה, בין עם הסולם (כשזה אינו מעוגן למקומו) ובין ללא הסולם.

25. נזכיר שנפילה מסולם בעבודה קרתה בינואר 92. כתב התביעה הוגש רק בינואר 96, ארבע שנים לאחר קרות נפילה מסולם בעבודה. מאליו יובן שחלוף הזמן הרב עד הגשת התביעה ולאחר מכן, עד שמיעת הראיות, השפיע בוודאי על הזכרון של עדים כך למשל בוריס גופמן. עם זאת, אין בכך כדי להסביר את החלטת הנתבעים שלא להעיד את הנתבע ואת המנהל אדירן. עוד צריך להזכיר שלדברי גופמן עבד עם התובע פועל אחר (אף שהתובע אינו מאשר זאת), ולא ניתן הסבר על ידי הנתבעים מדוע לא נעשה נסיון לאתר עובד זה.

26. עוד צריך לציין שהנתבע לא העיד כלל וכך גם לא העיד מנהל עבודה או עובד בכיר בנגריה מטעמו. שני אלה שוחחו עם המומחה מטעם הנתבעים, המהנדס אריאב, שאף הביא תמצית דבריהם בחוות דעתו, אבל, כאמור, הנתבעים לא העידו אותם, ואמירותיהם למומחה אינן קבילות.

27. בנסיבות אלה שוכנעתי שהנתבע התרשל כאשר לא הבטיח לתובע, עובדו, משטח עבודה בטוח שיאפשר ביצוע עבודות הקידוח, ללא הסיכון המיותר שנוצר כאשר התובע נדרש לעלות על סולם שהושען על עמוד וקדח בו. לפיכך אני קובע שהנתבע התרשל בכך שלא סיפק לתובע משטח עבודה בטוח.

28. הקביעה שהנתבע המעביד אחראי לנזק בגין אי המצאת משטח עבודה בטוח ושיטת עבודה בטוחה לתובע, פוטרת אותי מן הצורך לדון בשאלה הנוגעת לחובה להציב מנהל עבודה שישגיח על ביצוע העבודה. ככלל, אני מסכים שאין צורך במנהל עבודה שיהיה "צמוד" לעובדים במקרה זה.

29. באי כח הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם וויתרו על חקירת המומחים. המומחה מטעם התובע, ד"ר יורם פולמן, העריך את נכותו של התובע בשיעור 30% לצמיתות, על פי סעיף 37(3) א. בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז1956- (להלן - התוספת). עוד המליץ להפעיל את תקנה 15 ולהעלות את אחוזי הנכות במחצית. בבדיקה קלינית מצא אצל התובע הגבלה קשה בתנועות עמוד השדרה המותני; צלקת ניתוחית בעמוד השדרה המותני; הגבלה בהרמת רגל ישרה: משמאל עד 30 מעלות ומימין עד 50 מעלות; חולשה במיישר הבוהן משמאל; תחושה מופחתת בכף רגל שמאל בהשוואה לימין.

30. המומחה מטעם הנתבעים, ד"ר וולפין, מצא הגבלה אוביקטיבית בדרגה בינונית בתנועות הכיפוף של עמוד השדרה הגבי ושל עמוד השדרה המותני. הוא הפנה למסמך רפואי מיום 6.9.87, אז סבל התובע מכאבי גב תחתון הקורנים לרגל ימין. הוא סבור שמצבו של התובע מגיע לדרגת נכות של 20%, לפי סעיף 37(7) ב. לתוספת. הוא ציין שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בנכות בשיעור של 30%. עוד עולה מן החומר הרפואי שבשנת 94 אושפז התובע בגלל תלונות לכאבי גב, ובוצע קיבוע כירורגי של חוליה בגב באמצעות פלטת מתכת.

31. אין מחלוקת שהתובע לא שב לעבודה כלשהי בעקבות נפילה מסולם בעבודה. בעוד שטענת התובע היא שלא עשה כן מחמת חוסר יכולת פיזית וחוסר הכשרה לעבודה שאינה גופנית, טוענים הנתבעים כי מדובר בחוסר רצון לעבוד, בתקוה להשפיע על תוצאות המשפט. לצורך זה אף הגישו מכתבים של רופאים שמצביעים בין השאר על מעט הגזמה (נ8/) ועל חשש שחוסר המוטיבציה "ינציח" את מצבו של התובע (נ9/). בשעת כתיבת פסק הדין, לא נמצאו בתיק המוצגים נ7/ ונ11/. ביקשתי מעורך דין שגיא את המוצגים החסרים והוא המציא לי חבילת מסמכים שסומנה על ידו נ11/, והודיעני שזה החומר שמצוי בידיו, והוא לא משוכנע בנכונות הסימון.

32. ככל שהדבר נוגע להפסדי שכר, מפנים הנתבעים לכך שהתובע לא עבד עבודה מסודרת גם קודם לתאונה ועבר בין מקומות עבודה, ולא התמיד בהם. בעוד שהתובע הביא ראיות משירות התעסוקה ומן המוסד לביטוח לאומי כי לא ניתן להציבו לעבודה, ביקשו הנתבעים להראות באמצעות חקירת העדים מטעם שירות התעסוקה והמוסד לביטוח לאומי, שועדת ההשמה של שירות התעסוקה הסתמכה אך ורק על חוות דעת רפואית, לפיה התובע לא מסוגל לעבודה, והמוסד לביטוח לאומי התבסס על כך שהתובע לא הראה כל רצון לשיקום.

33. במהלך הדיונים צפיתי בקלטת שצולמה בהסתר, המתעדת את הליכתו של התובע. כתבתי בפרוטוקול: "התובע נראה הולך בצליעה קלה, נועל כפכפים. עמידתו כפופה מעט. בשלב מסויים מחזיק במותן יד ימין" (עמ' 36 ש' 13). למרות זאת, אני מעדיף את קביעתו של ד"ר פולמן, התואמת את קביעת המל"ל, שנכותו הרפואית של התובע לצמיתות היא בשיעור של 30%.

34. מכאן לחישוב הנזק. קודם לתאונה לא עבד התובע בצורה מסודרת. הוא עבר ממקום עבודה אחד לאחר. היו תקופות שלא עבד כלל. על פי העובדות שהיו בפני, עבד עבודות פשוטות בתקופות בהן עבד, ושכרו נע בין שליש השכר הממוצע במשק לבין מעט יותר. קשה לקבוע כללים בנושא הזה, שכן היו תקופות בהן לא עבד כלל.

35. גם אם נוטלים את שכרו האחרון אצל הנתבע, כפי שהוא מופיע בסעיף ט' של טופס הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה למוסד לביטוח לאומי (נ3/), מגיעים לשכר 609 ש"ח עבור 9 ימי עבודה. בחינת הכנסות אלה לחודש עבודה של 25 ימים מביא אותנו לשכר של כ1,692- ש"ח לחודש, שעה שהשכר הממוצע במשק באותו חודש היה כ3,000- ש"ח. כלומר, כ56%- מן השכר הממוצע במשק.

36. הנתונים האלה מתאשרים גם מתלוש השכר של העד גופמן שעבד אצל הנתבע עד למסירת עדותו (נ15/). צריך לציין שהעד לא נחקר על שכרו והתלוש הוצג לצורך קביעת שכר הופעתו כעד, אבל ניתן ללמוד ממנו שהשכר בחודש אפריל 99 היה 3,575 ש"ח, שעה שהשכר הממוצע במשק היה כ6,200- ש"ח לחודש באותה תקופה.

37. נראה לי לנכון לקבוע איפוא שכושר השתכרותו של התובע לא עלה על 50% מן השכר הממוצע במשק. בקביעה זו אני מתחשב הן ברמת השכר הנמוכה אליה הגיע בפועל והן בחוסר היציבות במקום עבודה והעובדה שתקופות ממושכות לא עבד כלל.

38. לאור חוסר נכונותו של התובע לשקם עצמו, כשהוא מצטרף לחוסר הסדירות בעבודה קודם לתאונה, שיש לה בסיס בחוסר הרצון של התובע לעבוד עבודה מסודרת גם אז, אינני סבור שיש הצדקה להכיר בהפסד גדול יותר מחמת פגיעה גדולה יותר בכושר ההסתגלות מאשר השיעור של 50% שבו נקטתי, שגם הוא עולה משמעותית על הנכות הרפואית.

39. בהתחשב בכישוריו המוגבלים של התובע, נראה לי לנכון לקבוע שנכותו הרפואית בשיעור 30% אכן מצדיקה הפעלת העמדת הנכות התפקודית על כ50%-. פרוש הדבר שעל בסיס שכר ממוצע במשק בסך 7,000 ש"ח לינואר 2001, ניצב כושר השתכרות על סך 3,500 ש"ח, מתוכם כמחצית, 1,750 ש"ח, הם הפסדי ההשתכרות של התובע. אני מוצא לנכון לקבוע על בסיס זה, המשוערך למועד מתן פסק הדין, את הפסד השכרותו של התובע לעבר ולעתיד. מאליו יובן שהבסיס לעבר יחושב בתוספת ריבית ואילו הפיצוי בגין העתיד יהוון.

40. לא התעלמתי מן העובדה שהן בשנת 92, לאחר נפילה מסולם בעבודה, והן בשנת 94, לצורך הניתוח, היה התובע משולל כושר עבודה מוחלט לתקופות האשפוז ואולי תקופה קצרה לאחר מכן, אך נראה לי שבשקלול הכולל אין הצדקה להוסיף ולשנות מן הנתונים הכלליים.

41. התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר בגין 112 חודשים על בסיס הפסד של 1,750 ש"ח לחודש. אשר לעתיד, התובע יליד 31.12.58 ולפיכך יש לבסס את חישוב הפסד ההשתכרות עד להגיעו לגיל 65 ב31.12.2023-, כלומר 272 חודשים.

42. הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר (1,750 ש"ח לחודש לתקופה של 112 חודשים) מגיע לסכום של 196,000 ש"ח. לסכום זה יש לצרף ריבית של 4% למחצית התקופה והתוצאה היא תוספת בגין ריבית בסכום של 3,920 ש"ח. ההפסד החודשי של 1,750 ש"ח לעתיד כשהוא מהוון לתקופה של 272 חודשים, מעמיד סכום של 345,067 ש"ח.

43. איני רואה הצדקה להוסיף פיצוי בגין אבדן תנאים סוציאלים או הפסד פנסיה, שכן התובע עבד מספר שנים קודם ולא הוכח שצבר זכויות פנסיוניות.

44. בגין עזרת צד שלישי בעבר לאחר נפילה מסולם בעבודה אני קובע פיצוי גלובלי בסך 10,000 ש"ח. איני רואה הצדקה לפסוק פיצוי בגין עזרת צד שלישי בעתיד לאור המגבלות של התובע. יש מקום לפצות אותו בסכום לא גדול בגין ניידות, ואני קובע פיצוי גלובלי של 30,000 ש"ח.

45. אני פוסק לתובע פיצוי על נזק שאינו ממון בסכום של 50,000 ש"ח.

46. מן הסכום הכולל יש לנכות את הסכום שקיבל התובע ויקבל מן המוסד לביטוח לאומי, כפי שהדבר עולה מחוות הדעת של האקטואר שי ספיר מיום 27.2.01 שצורפה לסיכומי הנתבעים והסכום הוא 449,940 ש"ח.

47. לפיצוי המגיע לתובע יש להוסיף הוצאות משפט, ובכללן הוצאות חוות הדעת של המומחה מטעם התובע והוצאות הבאת העדים וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% מן הסכום הכולל שנפסק (לפני ניכוי התשלום של המוסד לביטוח לאומי). הסכומים שנפסקו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ולסכום שנפסק כשכר טרחת עורך דין יתווסף תשלום בשעור מע"מ כחוק.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון