פסק דין : 1. התובע הגיש תביעה זו כנגד הנתבעים על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) וזאת עקב תאונה בעבודה שארעה במפעל של הנתבעת 3 כאשר תוך כדי העבודה השתמש התובע באקדח שמחרר את העוף, אולם מסמר האקדח נכנס לאגודל ידו הימנית וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף (להלן: "תאונת עבודה עם אקדח מסמרים"). 2. הנתבעים 1 ו- 2 כפרו בטענות התובע, בנסיבות ארוע תאונת עבודה עם אקדח מסמרים, באחריות לרבות בהיקף הנזק שנגרם לתובע. הנתבעת 3 אף היא כפרה בטענות התובע לרבות בנסיבות ארוע תאונת עבודה עם אקדח מסמרים ובהיקף הנזק הנגרם. הנתבעים טענו לחילופין לאשם תורם מירבי מצד התובע לארוע תאונת עבודה עם אקדח מסמרים. לאחר שהוגשה ההודעה לצד שלישי כנגד ירון חנני בע"מ, הוגש כתב הגנה שבו צורף צד זה כנתבע נוסף הוא הנתבע מס' 4. הנתבע מס' 4 מצידו ולאחר שגם הוא כפר בנסיבות ארוע תאונת עבודה עם אקדח מסמרים ובאחריותו לארועה, לרבות היקף הנזק הנטען, צרף מצידו צד שלישי נוסף הם הצדדים השלישיים 1 ו- 2, כאשר לגבי צד שלישי 1 טען הנתבע 4 כי הוא קבלן משנה שלו ובאשר לצד שלישי 2 טען כי בזמנים הרלוונטים לארוע נשוא התביעה, היא היתה המבטחת של הנתבעת 4. 3. בהחלטה מיום 4.12.00 הוריתי על קיום דיון סופי בתיק שנקבע ליום 25.1.01 וכן הוריתי על המצאת ההודעה לצד שלישי 2 וכי במידה ולא תהיה התייצבות, אשקול מתן פסק דין בהעדר. בישיבה זו התייצבו ב"כ הצדדים למעט צד שלישי 2 והצדדים בחרו בחלופה השניה מבין החלופות שנרשמו בהחלטה מיום 4.12.00 דהיינו, הגשת כל החומר ללא חקירה לצורך מתן פסק דין. ב"כ הנתבעת 4 הגיש אישור מסירה מיום 14.12.00 לצד השלישי מס' 2 אשר לא התייצב ללא כל הודעה או הצדק כדין ועל כן זכאי הנתבעת 4 לפסק דין כנגדו כפי שיפורט להלן. יצויין כי בישיבה מיום 25.1.01 נמחקה הנתבעת 3, בהסכמה מכתב התביעה. האחריות: 4. ההלכה כפי שנקבעה בע.א. 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם פ"ד לה(2) 209 נקבע על ידי השופט (כתוארו אז) א. ברק בסעיף 3 לפסק הדין כי: "הלכה פסוקה היא כי המעביד חב חובת זהירות לעובדיו ותוכנה של חובה זו היא, בין השאר, בדאגה לשיטת עבודה מתאימה ופיקוח יעיל. ע"א 171/56 פ"ד יא 1051. חובתו של המעביד היא כפולה: להנהיג שיטת עבודה בטוחה ולדאוג לקיומה. עליו לרכז פיקוח ולודא ביצוע: ע"פ 876/76 פ"ד לב(2) 29". עניין נוסף הנוגע לחובת זהירות של מעביד כלפי עובדיו הוא ע.א. 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל פ"ד מז (3) 345 בו סקר כב' השופט מ. חשין את ההלכות בדבר חבות מעביד ובין היתר נאמר: "הלכה קבועה ונטועה היא, שמעביד חב חובת זהירות לעובדיו - שמא יפגעו במהלך עבודתם - חובה כוללת זו נחלקת לחובות - מישנה, ובהן החובה להנהיג "שיטת עבודה אשר תשמור עליהם [על העובדים] מפני סיכונים ותקלות אשר אדם סביר עשוי וחייב לצפותם מראש": ע"א 72/75, 60/57 דויטש נ' פרנקו, פ"ד יא 1529, 1531, מפי מ"מ הנשיא השופט ש' ז' חשין, ורבים אחרים דוגמתו. כך אף באשר למניעת סכנות מן העובד, ולהעמדתו של עובד על קיומן של סכנות קיימות. וכלשון השופט מ' שמגר בע"א 235/80 ממן נ' בית החולים הפסיכיאטרי טלביה (לא פורסם, אך דבריו צוטטו במלואם בידי השופט דב לוין בפרשת מלון רמדה שלום, לעיל, שם, 76): "המעביד חייב לנקוט צעדים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות ולהזהירו מפני סכנות קיימות. במיוחד חייב המעביד לנקוט צעדים סבירים כדי להרחיק אותן סכנות להן ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו מתבצעת העבודה. מאידך גיסא, יש ונותרת סכנות שאין אפשרות לסלקן , הנובעות מאופי העבודה כשלעצמה" ראה עוד פרשת מלון רמדה שלום, לעיל, שם, 76, והאסמכתאות בו. חובת המעביד לעובדו "קיימת בכל סוגי העבודה, אחת מסוכנת מטבעה ואחת לא מסוכנת": ע"א 250/64 לוגסי נ' חברת שק"ם בע"מ, פ"ד יט (1) 30, 32, מפי השופט ברנזון. ועוד מפי השופט ברנזון: ע"א 481/61 אלקובי נ' מוסרי, פ"ד טז 1275, 1277. אשר לטיב הסיכונים ולאופיים, הוסיף השופט דב לוין ולימדנו בפרשת מלון רמדה שלום (לעיל, שם, בעמ' 76) - בעקבות הלכות קודמות - כי "הפעלה ראויה של מיבחן הצפיות מחייבת הבחנה בין סכנה 'רגילה' לבין סכנה 'בלתי רגילה' לגבי הניזוק" (ראה עוד: ע"א 683/77 ברוק נ' עירית ת"א-יפו, פ"ד לד(1) 157, 160). ואכן, מטבע הדברים משתנה היקפה של חובת הזהירות בהתאם לנסיבותיו של כל עניין ועניין". 5. ומן הכלל אל הפרט; התובע טוען לאחריות הנתבעים אשר לא סיפקו כפפה מיוחדת ממתכת המונעת החלקה של היד בעת ביצוע העבודה עם העופות. כמו כן רק שלושה ימים לפני תאונת עבודה עם אקדח מסמרים לימדו את התובע כיצד לעבוד עם האקדח והמסמרים ובזמן שהחזיק את העוף, השמנוני והחלקלק ובידו השניה החזיק אקדח, הוא נגע בטעות בקצה הלהב עם אגודלו וכתוצאה מכך נגרם לו נזק לאגודל. לטענת ב"כ התובע אחראי הנתבע 4 בכך שלא סיפק את הכפפה לתובע ואחראים הנתבעים אחרים מכח העדר פיקוח על העבודה. ב"כ הנתבעים 1 ו- 2 טענה כי אין להטיל כל אחריות על הנתבעים 1 ו- 2 כאשר אין מחלוקת שהתובע תודרך לפני עבודתו והוסבר לו כי אין לעבוד עם האקדח וכן הוסבר לו מפורשות כי עליו לחבוש כפפה במהלך העבודה. לטענתה, הנתבע 1 היא חברת כח אדם אשר בהתאם להסכם עם הנתבעת 4 מתחייב הראשון לספק באחרון 10 עובדים וכך עשה. ההנחיות לעבודה והצבת התובע לעבודה נעשו על ידי הנתבעת 4 או הנתבעת 3 כאשר מנהל העבודה היה אדם מטעם הנתבעת 4 ונתבעת זו היא אשר תפעלה את המשחטה בצורה קבלנית בהתאם להסכם עם הנתבעת 3. מדובר לטענתה במעביד פורמלי אשר ידע כי מדובר במקום עבודה המספק את האמצעים ובהם הכפפות לעבודה, ועל כן אין להטיל כל אחריות על הנתבע. הנתבעת 4 טוענת כי מדובר היה ביחסים מיוחדים בין הנתבע 1 לבין הנתבעת 4 וכי הראשון סיפק לאחרונה עובדים באופן שיטתי ובמספרים גדולים למשחטות בכל רחבי הארץ. לכן אין מקום לקבל את טענת הנתבע 1 כי הוא היה מעביד פורמלי בלבד. לטענתו, מההסכם שבין הנתבע 1 לנתבעת 4 ניתן ללמוד שהצדדים לא לקחו בחשבון ארוע תאונתי מסוג הארוע נשוא התביעה. יתרה מזו, לטענת העדר פיקוח משיבה הנתבעת 4 כי הנתבע 1 עצמו הסתובב במועד תאונת עבודה עם אקדח מסמרים במשחטת עוף ירושלים והוא זה אשר הסיע את התובע לבית החולים באותו יום. 6. שקלתי את טענות הצדדים ונראה לי כי לנוכח ההלכה שעל המעביד לספק לעובד משטח עבודה בטוח, אמצעי בטיחות ולפקח על העבודה, בהעדר מתן כפפות ובהעדר פיקוח על עבודה עם כפפות, יש להטיל אחריות על הנתבע 1 והנתבעת 4. באשר לחלוקת האחריות בין הנתבעים בינם לבין עצמם, סבורני כי לנתבעת 4 אחריות גדולה יותר מאשר לנתבע 1 ועל כן אני מחלק את האחריות באופן הבא: הנתבעת 4 - 75% הנתבע 1 - 25% באשר לטענה להטלת רשלנות תורמת על התובע, סבורני כי בנסיבות כאשר אין מחלוקת שלא סופקה לתובע כפפה שיכלה למנוע את ארוע תאונת עבודה עם אקדח מסמרים, אין להטיל על התובע כל אחריות לארוע תאונת עבודה עם אקדח מסמרים. ומכאן לנזק. 7. לאחר תאונת עבודה עם אקדח מסמרים טופל התובע בבית חולים הילל יפה בחדרה ושוחרר לביתו להמשך מעקב וטיפול. לתובע אושרו 41 ימי אי כושר בעקבות תאונת עבודה עם אקדח מסמרים כאשר תאונת עבודה עם אקדח מסמרים הוכרה כתאונת עבודה. התובע אינו טוען לנכות כתוצאה מתאונת עבודה עם אקדח מסמרים אולם הוא טוען להפסד השתכרות בגין העבר, הוצאות בגין העבר, ובעבור הנזק הבלתי ממוני (כאב וסבל). הנתבעים כפרו בטענות התובע לענין הנזק וטענו כי הפסד ההשתכרות בגין העבר מסתכם בפיצוי בהפרש שמעבר לתגמולי המל"ל של כמה מאות שקלים. ובאשר לנזק הלא ממוני (כאב וסבל) מוצע לפצותו בסכום מתון. הפסד השתכרות בעבר: 8. בהתאם לממוצע שכרו של התובע כפי שנקבע על ידי המל"ל, עובר לתאונה, השתכר התובע סך של 2,372 ש"ח. סכום זה משוערך להיום מגיע לסך של 3,090 ש"ח. הנזק בגין העבר בעבור 41 ימי אי כושר מיום 28.1.96 ועד היום 9.3.96 יהיה איפוא סך של 4,228 ש"ח. (=11/30 .1 X 3,090) בצירוף ריבית מאמצע התקופה (מיום 18.2.96 בשיעור של 19.7%) בסך של 832 ש"ח מגיע הסכום בראש נזק הזה לסך של 5,055 ש"ח להיום. הוצאות רפואיות ונסיעות: 9. באשר להוצאות רפואיות אלה לא הוכחו ועפ"י פסה"ד בעניין אלחדד (ע.א. 5557/95, סהר חב' לביטוח בע"מ נ' אלחדד ואח', פ"ד נא (2) 724), משלא הוכח כי טיפול רפואי לו יזקק התובע אם בכלל, איננו נכלל בסל הבריאות אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה. כמו כן מדובר בתאונת עבודה כאשר הוצאות רפואיות לרבות הוצאות נסיעה לצורך קבלת טיפולים רפואיים, צריכים להיות מכוסים על ידי המל"ל. עם זאת, בהתחשב בתקופת אי הכושר ובסוג הפגיעה אשר הצריכה קרוב לוודאי טיפולים רפואיים ומעקב ויש להניח שהתובע ביצע את הנסיעות באמצעות רכב פרטי ומכל מקום לא הוכח כי קיבל את ההוצאות מהמל"ל, ועל כן יש לפסוק לו פיצוי בגין הוצאות נסיעה באומדן גלובאלי. הסכום שנראה לי הוא סך של 1,200 ש"ח. נזק לא ממוני (כאב וסבל) 10. בהתחשב בסוג הפגיעה, תקופת ההחלמה והעובדה כי בסופו של דבר לא נקבעה נכות צמיתה כתוצאה מתאונת עבודה עם אקדח מסמרים, אני פוסק לתובע סך של 9,500 ש"ח בגין ראש נזק זה. ניכויים: 11. מסכום הפיצויים יש לנכות את תגמולי המל"ל שקיבל התובע בתקופת אי הכושר וזאת בסך של 1,291 ש"ח מיום 28.2.96 וסכום נוסף של 1,140 ש"ח מיום 16.3.96. הסכום ישוערך להיום ויופחת מסכום הפיצויים כאמור. 12. אשר על כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים הנקובים בסעיפים 8, 9, ו- 10 לעיל ובסך הכל סך של 15,755 ש"ח. מהסכום האמור ינוכו תגמולי המל"ל כאמור בסעיף 10 לעיל. בנוסף ישלמו הנתבעים לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בצירוף מע"מ. הסכומים ישולמו, תוך 30 יום, באופן שהנתבע 1 ישא ב- 25% ממנו והנתבעת 4 - 75% ממנו, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. אני מחייב את הצד השלישי מספר 2, הדר חברה לביטוח בע"מ, לפצות ולשפות את הנתבעת 4 במלוא הסכום שחוייבה בו בצירוף הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. נשקאקדחתאונת עבודה