החלטה: 1. המבקש נפגע בשתי תאונות דרכים, בעקבותיהן הוגשו על-ידו שתי תביעות נפרדות (ת"א 1425/98 ות"א 1421/98), שהדיון בהן אוחד. לבקשתו מונה מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי, אשר בדק אותו ביום 29.4.99, והגיש את חוות-דעתו. לפי המפורט בחוות הדעת, הרי למרות שבתאונה הראשונה התובע לא נפגע גופנית, הוא נותר "עם פגיעה נפשית קשה שגרמה להתפתחות תסמונת בתר חבלתית חמורה" (פרק ה"דיון" בחוות הדעת). מצבו השתפר במעט, אולם התאונה השנייה גדעה את ההטבה. בסטטוס הפסיכיאטרי נרשם שם, בין היתר, כי אצל המבקש "קיים אי-שקט פסיכומוטורי בולט" והוא מצוי ב"דכאון וחרדה בעוצמה בינונית". בשל הפגימות האמורות קבע המומחה לתובע נכות פסיכיאטרית לצמיתות, בשיעור של 19.25%, לפי החלוקה כדלקמן: 15% עבור התאונה הראשונה ו15%- עבור התאונה השנייה. 2. מיד בסמוך לאחר הגשת חוות הדעת, עתר המבקש למנות מומחה רפואי נוסף באותו התחום (בש"א 2886/99). טענותיו כלפי חוות הדעת התמקדו, באי ההתאמה בין קביעות המומחה בחוות הדעת (פגיעה נפשית קשה ודיכאון וחרדה בעוצמה בינונית), לבין סעיפי הפגימה נושא הנכות; וכן באי התאמה בין שיעור הנכות כפי שנקבע על-ידו, לבין שיעור הנכות שנקבע במל"ל: 50% נכות פסיכיאטרית. עוד צוין באותה בקשה, כי בחוות-דעתו, המומחה גם לא התייחס למלוא האשפוזים הפסיכיאטרים, שבהם היה המבקש נתון. הבקשה האמורה נדחתה בהחלטה מיום 4.7.99, בהיותה מוקדמת. קודם לכן נדרש לבחון באופן מקיף את חוות הדעת, בין היתר, באמצעות משלוח שאלות הבהרה והזמנת המומחה לחקירה נגדית, במטרה לעמתו עם כל הנטען כלפי גישתו בחוות הדעת וכן על-מנת לאפשר לו להבהיר את מסקנותיו. 3. אכן, בישיבה מיום 17.10.99 נחקר המומחה חקירה נגדית ארוכה. לאחר מכן נשמעו גם כל יתר הראיות. עתה מונחת לפני בקשה להורות על החלפת המומחה הרפואי הנ"ל במומחה אחר; לחלופין עתר המבקש למנות מומחה נוסף. מן החקירה הנגדית עלה, כי לנגד עיני המומחה לא עמדו מלוא המסמכים לגבי האשפוזים הפסיכיאטרים עד לאותו השלב. אשפוז אחד בבית החולים טלביה, שנמשך 39 יום, לא היה ידוע לו כלל, מכיוון שככל הנראה המסמכים לא הגיעו אליו (עמ' 15). מבין שלושת האשפוזים האחרים, אחד צוין ברגע האחרון ממש (כנובע מהרשום בכתב יד, בסעיף 17 לאסמכתאות). המומחה אישר, שהנתון הוסף לאחר כתיבת חוות הדעת, אולם לדעתו לא היה בדבר כדי לשנות ממסקנתו. יוצא אפוא, שמחצית מהאשפוזים, עד למועד מתן חוות הדעת, לא היו לנגד עיני המומחה בעת כתיבתה לגופה. במהלך החקירה הנגדית הבהיר הלה, כי היקף האשפוזים יכול בהחלט להשפיע על שיעור דרגת הנכות (עמ' 15 למטה). בנסיבות אלו מעורר בא-כוח המבקש חשש, שמא לפני המומחה לא עמדו כל המסמכים הרלוונטיים, ונוצר חסר בתשתית העובדתית. אכן, חסר שכזה יכול להיות בעל משקל לענייננו (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174 מול ו'-ז'). נגזר מטענתו, כי המומחה לא נתן משקל הולם לאשפוזים הפסיכיאטרים, כשם שקיים צורך ליתן את הדעת, גם לשורה ארוכה של אשפוזים נוספים, במחלקות פסיכיאטריות, מאז ועד עתה. לפי הנטען, הלה היה מאושפז ברוב התקופה האמורה. 4. בחקירתו של המומחה עלה ביותר מרמז, כי אין בידו ליתן אמון במבקש והוא סבור שהלה מתחזה בהתנהגותו (ראו בעמ' 21 למטה ו22- למעלה). בנסיבות אלו, בולטים הפערים בין המומחה דנן לבין עמדת הרופאים המטפלים, הסוברים כי מצבו של המבקש שונה בתכלית (ראו בחקירתו בעמ' 27 למטה). פשיטא, שבניגוד לעמדת הרופאים המטפלים ובניגוד לקביעת המומחה מטעם המוסד לביטוח לאומי, סבור המומחה מטעם בית המשפט, כי עסקינן באדם שהתנהגותו אינה משקפת את מצבו הרפואי לאשורו. 5. עילה לפסילת מומחה רפואי, המעוגנת בהוראה סטטוטורית, מצויה בתקנה 17 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז1986-. שם נקבע, כי בית המשפט רשאי להורות על מינוי מומחה אחר, אם "נבצר מהמומחה לפעול בהתאם למינויו או שלא עשה, תוך זמן סביר, אחת מהפעולות המוטלות עליו לפי תקנות אלה". תקנה זו אינה מהווה רשימה סגורה. בנוסף לה מורה הפסיקה על אפשרויות נוספות לפסילתו של מומחה ולמינוי של מומחה אחר תחתיו, כל אימת שנפל פגם מהותי בדרך פעולתו, עד כדי קיומו של חשש ממשי לעיוות דין העלול להיגרם לבעל הדין (השוו: רע"א 487/88 "אושיות" חברה לביטוח בע"מ נ' כהן, צלטנר 717(יא) 2; י' אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהד' שניה - תש"ן), 280-278; א' ריבלין תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהד' שלישית - תש"ס) 579). המדובר, למשל, במקרים שבהם המומחה עיין במסמכים האסורים בהגשה אליו, באופן המעלה חשש שמא שיקול דעתו יוטה עקב זאת; או אם פעל במצב של ניגוד עניינים, נמנע מלפעול באובייקטיביות חרף המעמד הנייטרלי הנדרש ממנו לנוכח תפקידו ועוד כיוצאים באלה. מנגד לכך, מחלוקת על שיקול דעתו המקצועי של המומחה - אם הוא אינו נגלה כבלתי סביר בעליל - אינה מהווה ברגיל עילה לפסילת המינוי. מן הטעם האמור, אין קיימת הצדקה להורות בענייננו על פסילת המומחה ועל מינוי של מומחה אחר תחתיו. 6. נותרה אם-כן על כנה רק הבקשה החלופית, למנות מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטרי. כפי שנרשם בספרו הנ"ל של השופט ריבלין: "במקרים בהם מתעורר ספק בדבר משקל חוות הדעת שנתקבלה או בדבר דיותה, נוקטים עתים בתי המשפט בפרקטיקה של מינוי מומחה נוסף, בלא לפסול את חוות דעתו של הרופא שנתמנה" (שם, 583). לנושא הנ"ל, של שמיעת עדות נוספת באותו התחום הרפואי, התייחס גם בית משפט זה בע"א (י-ם) 4133/97 מויאל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (תקדין מחוזי, כרך 98(1), עמ' 1879). בסימן 6 לפסק הדין נקבע שם, כהאי לישנא: "הפרקטיקה של מינוי מומחה נוסף, במקרים חריגים ומיוחדים, כאשר מתעורר ספק לגבי המסקנה הרפואית המתבקשת בנסיבות העניין, קנתה לה שבת ובתי המשפט נוהגים לעשות כן מעת לעת, אף אם במשורה כמתחייב מנסיבות הנושא (...). ככלות הכל, דעה שנייה ונוספת (second opinion) אינה דבר נדיר בעולם הרפואה וגם בתי המשפט זכאים, מעת לעת, לקבל הערכה נוספת כל אימת שמתעורר ספק בנוגע למצבו של תובע פלוני. ברי, כי אין בכך כדי להביע חוסר אמון במומחה הנוכחי או להעיד על פגיעה במיומנותו. כל שמתבקשת היא אך דעה נוספת, לסלק כאמור את הספקות ואי הבהירויות". 7. לאחר שראיתי את המבקש, גם אם לא העיד באופן פורמלי, ושמעתי את הרופאה המטפלת, את עדות המומחה מטעם בית המשפט ולאור כל יתר נסיבות העניין - נראה, כי לפנינו מקרה חריג המצדיק קבלת חוות-דעת, לשמוע דעה נוספת בשאלה, האם המבקש מתחזה אם לאו. נגזר מכך גם בירור לגבי מידת הנכות הרפואית, שבה הנו לוקה. אכן, יכול להיות שהמבקש מעמיד פנים ומהתל ברופאים המטפלים ובמומחה המוסד לביטוח לאומי; כשם שמנגד לכך ייתכן, כי הנחת המומחה דנן לגבי התנהגותו מוטעית. מכיוון שעסקינן בתיק של נפגע מתאונת דרכים, מנוע המבקש מלהמציא ראיות של מומחים רפואיים מטעמו, וזכויותיו נתונות לקביעות מומחה, הממונה לו מטעם בית המשפט (בכפוף לסייג המצוי בסעיף 6א(ב)(1) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה1975-. ראו על כך גם אצל י' אנגלרד, שם, 283 בסימן 447). לפיכך, הגישה כלפי תובעים היא מקלה, לבל תחסם בפניהם האפשרות הסבירה וההוגנת להוכיח את שיעור נכותם (רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216, 220-219). גישה זו יאה גם בבואנו לשקול מינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט, אם מתעורר ספק לגבי עמדתו של המומחה הראשון. לאחר שקילת הנושא וטענות הצדדים, מצאנו, כי בענייננו קיימים די והותר נתונים חיצוניים, על-מנת שיהיה צורך לשמוע דעה רפואית נוספת בתחום הפסיכיאטרי: הפער בין המומחה לבין הרופאים המטפלים והמומחה מטעם המוסד לביטוח לאומי, קביעה של בית-משפט שהוא איננו כשיר לעמוד לדין (ת14/), אשפוז פסיכיאטרי מתמשך כמעט לאורך כל התקופה עד עתה, קיומו של ספק האם המומחה נתן משקל מלא לכל האשפוזים עד למתן חוות-דעתו וקביעתו בדבר האפשרות של העמדת פנים, חשש שאינו מוצא עיגון וביטוי בכל מקור אחר. ברי, כי לבסוף יהא על בית המשפט לקבוע ממצא, האם המבקש מתחזה בהתנהגותו, אם לאו. לאור זאת נראה, כי מן הראוי לשמוע דעה מקצועית נוספת, למען תונח תשתית מקיפה יותר בנושא. ככלות הכל, המומחה דנן ראה את המבקש זמן מועט למדי, בהשוואה לרופאים המטפלים. בדיקתו ארכה למירב 50 דקות (עמ' 24 למטה). הפערים בגישות לגבי המצב הרפואי לאשורו - כפי שהמומחה דנן הסכים בחקירתו לקיומם - מעוררים חשש שמא עלול המבקש לצאת מקופח. בהבהרת עמדתו במהלך חקירתו, לא עלה בידי המומחה לשכנע, כי עמדתו בנושא עדיפה באופן בולט על פני העמדה האחרת. אכן, הוא נתן הסברים לעמדתו, לרבות בנוגע להשלכות התרופות הפסיכוטיות (למשל: עמ' 24 למעלה), אולם הספקות עדיין נותרו קיימים (השוו: ת"א (י-ם) 138/88 דומב נ' יאיר ו"המגן" חברה לביטוח בע"מ, צלטנר 717(יא) 18). 8. באי-כוח הצדדים הסכימו לכך, שאם יוחלט על מינוי מומחה נוסף, אזי תמונה הפסיכיאטרית ד"ר ר' דורסט. לאור כל האמור - מורה על מינויה כמומחית רפואית נוספת בתחום הנ"ל. מכיוון שאין המדובר בפסילתו של מומחה, אלא במינוי מומחה נוסף, אין מניעה שהיא תקבל לעיונה את חוות-דעתו של המומחה הנוכחי, לרבות פרטיכל חקירתו בבית המשפט (השוו: רע"א 333/89 שילוח חברה לביטוח בע"מ נ' ידידים, פ"ד מג(4) 375). 9. ברי, כי המבקש לוקה בנכות פסיכיאטרית והשאלה נוגעת אך לשיעורה. בנסיבות אלו ומכיוון שחלק ניכר מהזמן הוא מאושפז, תשאנה המשיבות במימון ביניים של שכר המומחית. אם יוחלט לבסוף לחייב את המבקש לשאת בעלות, יקוזז החיוב מסכומי הפיצויים שיפסקו לזכותו. 10. בא-כוחם המלומד של המשיבות, עו"ד מ' שכטר, ביקש מראש להתלות את תוקף המינוי, אם יוחלט על-כך, כדי לאפשר לו להשיג על ההחלטה לפני בית המשפט העליון. לאור זאת מורה, כי בשלב זה תוקפה של ההחלטה מותלה עד ליום 15.7.00. היה ותוגש עד אז בקשה לרשות ערעור, יחול תוקף ההתליה עד לתום הליכי הערעור, זולת אם קודם לכן יוחלט אחרת על-ידי בית המשפט. איחוד דיוןתאונת דרכיםדיון