פסק דין : 1. התובע, שהינו יליד 2/3/73, הגיש תביעה לנזקי גוף, בגין תאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: חוק הפיצויים). תאונת דרכים עם פצועים אירעה בעת שהתובע נסע ברכב, המבוטח על ידי חברת הביטוח, והתנגש ברכב אחר, אשר נהוג היה על ידי צד ג'. באותה תאונת דרכים נהרגו שלושה בני אדם, נפצעו שניים, כאשר אחד מהם הוא התובע (ראה סיכום מחלה ממרכז רפואי יוספטל, 19/3/95). המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת שיעור הנזק בלבד. הנכות הרפואית: 3. עקב תאונת דרכים עם פצועים בה נפגע התובע, הופנה לבי"ח יוספטל, ולאחר כשעתיים הוטס לבי"ח תל-השומר, שם היה מאושפז לתקופה של 99 ימים. במהלך תקופת האשפוז אובחן, שהתובע סובל משברים בעצמות הירכיים משני הצדדים, וכן בעצמות הטיביה של השוקיים משני הצדדים. שברים בעצמות העקב של הרגל הימנית והרגל השמאלית, וסינטדרום הקומפרנטימט בשוק הימנית. במהלך האישפוז בבי"ח תל-השומר ובשל זיהום ברגל שמאל, בוצעה קטיעת רגל שמאל מתחת לברך בשוק שמאל. כמו כן עבר התובע בבי"ח יוסטפל ניתוח לפרטומית של הבטן בגלל קרע הכבד. התובע נפגע גם במעי הגס, וכן פגיעה בפה, בלסת ובעצמות הפנים. לאחר סיום האשפוז בבי"ח תל-השומר הועבר התובע לבי"ח אלישע, שם אושפז במשך 54 ימים נוספים. התובע חזר ואושפז בבי"ח תל-השומר החל מ- 24/8/95 ועד ל- 5/11/95 למשך 75 ימים נוספים שם נותח ברגל ימין. בתאריך האחרון (5/11/95) הועבר התובע לבי"ח בני ציון בחיפה, שם היה מאושפז תקופה נוספת של 31 ימים (עד ל- 15/12/95). במהלך אותה תקופה הורכבה לתובע תותבת, וכן החל בטיפול פיזיותרפי לצורך הליכה בעזרת התותבת. 4. לתובע מונו שלושה מומחים: דר' פישמן, בתחום האורטופדי, פרופ' בנטל בתחום הנפשי ופרופ' שאקו בתחום השיקום. דר' פישמן קבע, כי לתובע נשארה נכות משוקללת בתחום האורטופדיה בשיעור כולל של 61.5% (ת4/), לפי החלוקה הבאה: 50% - קטיעה מתחת לברך שמאלית, לפי סעיף 47(7)ב של תקנות הביטוח הלאומי לקביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז1956-, (להלן: תקנות המל"ל). 10% - קישיון נוח של פרקי הטרזוס בכף רגל ימנית, לפי סעיף 49(3) של התקנות. 10% - מצב לאחר שברים בעצמות המפרק בכף רגל ימנית, לפי סעיף 49(4) של התקנות. 5% - מצב לאחר שבר דחיסה בחוליה המותנית מס' 2, לפי סעיף 37(8)א של התקנות. כמו כן נקבעה לתובע נכות בשל הצלקות והעור השתול, בשיעור של 10%, לפי סעיף 75(1)ב לתוספת של תקנות המל"ל. הנכות המשוקללת, כולל הנכות בגין הצלקות, הועמדה על 65%. 5. פרופ' בנטל, אשר בדק את התובע ביום 17/4/00 ציין, כי אין הוא רואה כל אפשרות בשלב זה להכין חוו"ד מסכמת בתחום הנפשי, וכי התובע שרוי עדיין בדכאון חרדתי די ניכר, ולמרות שהיה תקופה מסויימת בטיפול אצל דר' טל, הפסיק את הטיפול על דעת עצמו. נקבע כי התובע זקוק לטיפול על ידי פסיכולוג קליני על מנת לנסות ולהקל על מצבו הנפשי הנוכחי, ומאחר שהוא מוכן לטיפול כזה הומלץ להפנותו לאותו טיפול ורק בתום הטיפול, בתחום של כשנה בתיאום עם הפסיכולוג, ניתן יהיה לחזור ולבדוק את התובע על מנת להכין חוו"ד מסכמת. נכותו הזמנית של התובע הועמדה על 20% (ראה מכתבו של פרופ' בנטל מיום 1/5/00). למרות האמור, בחר התובע באמצעות בא כוחו, שלא להמתין לתקופת הטיפול. לעמדתו יש לראות בנכות הזמנית כנכות הצמיתה. 6. הנתבעים מתנגדים לעמדה זו של התובע. מעצם קביעת נכות זמנית והפנית התובע לטיפול פסיכולוגי, ניתן ללמוד, כי יש סיכוי סביר לשיפור במצבו של התובע, ולכן אין מקום לראות את הנכות הזמנית, שנקבעה לתובע בתחום זה, כנכות צמיתה. לכן, משהסכים התובע לוותר על חוו"ד בתחום הפסיכיאטרי, ככל שזו מתייחסת לנכות צמיתה, הרי שאין לתת כל פיצוי לפגיעה בתחום הנפשי, מאחר שאין למעשה בפני בית המשפט חוו"ד הקובעת נכות בתחום זה, לצורך חישוב הפיצוי הנתבע. לענין הנכות התפקודית טוענים הנתבעים, כי בהסתמך על חווה"ד של פרופ' שאקו, פחותה היא באופן ניכר מהנכות הרפואית. 7. אין בדעתי להתחשב בנכות הזמנית, לענין קביעת הנזק הלא ממוני. ההוראות בענין זה הן ברורות, ומשסבר התובע, שאין צורך להמתין עד למתן חווה"ד לצורך קביעת הנכות הצמיתה, אין מקום לפצותו בגין כך. לעומת זאת, יש לתת משקל לקיומה של הנכות הזמנית לצורך קביעת הפיצויים בראשי הנזק האחרים, ובמיוחד במסגרת חישוב הפסדי העבר. אל חווה"ד של פרופ' שאקו, המומחה בתחום השיקומי (ת3/), אתייחס במהלך קביעת שיעורי הנזק, על פי תחומי הנזק השונים. כאב וסבל: 8. התובע התיחס לנושא כאב וסבל בעמ' 13 לסיכומיו וכן בסעיף 9. גם בתצהיר עדות ראשית של התובע ישנה התייחסות לראש נזק זה לפי נכות צמיתה של 63% + 259 ימי אשפוז. בסיכומיו טען התובע, כי יש להתחשב גם בנכות הזמנית שנקבעה לו בתחום הנפשי, ובכל מקרה טען התובע, כי יש לפסוק לו את הסכום המקסימלי הקבוע בתקנות. הנתבעים טוענים, שמאחר שבמקרה זה מגיע הפיצוי המקסימלי, ולדעתם אין לפסוק מעבר לסכום זה, הרי שאין חשיבות לדרגת הנכות לפיה ערך התובע את חישוביו. בכל מקרה יש לפסוק את הסכום המקסימלי. 9. מאחר שעל דעת שני הצדדים יש לפסוק את הסכום המקסימלי הקבוע בקביעת שיעור הנזק הלא ממוני (תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו1976-), הרי שיש לאמץ את הסכום המוסכם, ולקבוע כי שיעור הפיצוי בגין כאב וסבל יועמד על סך של 160,570 ש"ח (סכום הנזכר על ידי שני הצדדים בסיכומיהם). מאחר שסכום זה מעודכן למועד הגשת הסיכומים על ידי התובע (28/5/00), שיערוך הסכום למועד מתן פסה"ד במעוגל יועמד על 165,000 ש"ח. הפסד שכר ואובדן כושר השתכרות 10. התובע טען, כי בשל ריבוי הנכויות ברגל שמאל, הפגיעה בחוליה בעמוד השדרה, צלקות וכן הנכות הנפשית בנוסף, יש להעמיד את הנכות התפקודית על שיעור העולה על 65%, שהיא הנכות המשוקללת שנקבעה על ידי ד"ר פישמן, המומחה בתחום האורטופדי, וכן בהתחשב בנסיבות המאפיינות מקרה זה. לעמדת התובע, הנסיבות הצריכות לענין הן: היותו בוגר 10 שנות לימוד בלבד וחסר כושר ללימודים עיוניים, עובדה אשר יש בה כדי לצמצם את האפשרות, שהתובע ימשיך לעבוד עבודה פיזית כלשהי, או כנהג, ואולי אף לאיינה. כמו כן, אין להתעלם מהמגבלות החמורות, שנגרמו לו מהחמרת מצבו הנפשי. התובע ממשיך וטוען, כי גם נסיונות השיקום לא עלו יפה, והוא נאלץ להפסיק את הלימודים להשלמת תעודת בגרות, מבלי שקיבל תעודה (ראוי להעיר כאן, שהטענה אינה מדויקת. התובע החל את השנה השניה של הלימודים כיועץ פנים - (ראה עמ' 24 לפרוטוקול). לענין קביעת בסיס השכר, הדגיש התובע, כי לאחר שיחרורו משירות צה"ל החל לעבוד כנהג בחברת הסעות. לאחר מכן כמפקח וכמחלק קו בחברת משקר באילת. על פי תלושי השכר ושיערוכם למועד הגשת התצהיר, הגיע שכרו, לטענתו, ל- 7,600 ש"ח ברוטו לחודש. מאחר שהשכר הממוצע במשק, באותה עת, עמד על סכום ברוטו של 4,089 ש"ח, לכן השתכר מעל השכר הממוצע במשק, וזאת בהיותו בן 22, ובתקופה קצרה לאחר שיחרורו מצה"ל. לאור אפשרויות הקידום, יכול היה להכפיל את הכנסתו. לפיכך, טען הוא, כי יש להעמיד את שכרו על כפל השכר הממוצע במשק, וזאת עד לגיל 70 שנים. לפיכך בסיס השכר לעתיד ברוטו צריך לעמוד על 12,640 ש"ח, שהוא שווה ערך לסכום נטו של 9,400 ש"ח. בהתחשב בנתונים אלה, ותוך השוואת מעמדו לבעל מונית, ועל בסיס שיעור נכות תפקודית ממוצעת של 80%, ובצירוף הפסד פנסיה, העמיד התובע את הפסד השכר לעתיד על סכום של כ- 2,400,000 ש"ח. ואילו לגבי העבר, יש לעמדתו לבסס את החישוב, לפי סכום של 7,600 ש"ח לחודש. הפסד השכר לעבר הועמד איפוא על סכום של כ- 470,000 ש"ח. 11. הנתבעים מדגישים, כי גם אם נוכח הפגיעה יתקשה התובע בעבודה הדורשת עמידה ממושכת או הליכה ממושכת, אין מניעה, כי התובע יהיה מסוגל לעבוד בישיבה במשרה מלאה. יתר על כן, העובדה שהתובע אינו מסוגל לחזור לאותה עבודה בה עבד ערב תאונת דרכים עם פצועים, אין בה להשפיע באופן ישיר על הפסד ההשתכרות או על אובדן כושר ההשתכרות, מאחר שבאותו מועד שכרו היה נמוך מהשכר הממוצע במשק, ואילו לאחר תאונת דרכים עם פצועים, על אף נכותו, יוכל להשתלב במעגל העבודה, לאחר שיעבור שיקום מקצועי, ובמקרה כזה יוכל אף להשתכר שכר העולה על זה שהשתכר קודם לתאונת דרכים עם פצועים. לענין זה מפנה ב"כ הנתבעים לחווה"ד של מר האס (נ2/), שהוגשה מטעמו. בחוו"ד זו, תחת הכותרת: "שיקום מקצועי", צויין, שבמסגרת הביטוח הלאומי, יוכל התובע להשתקם לבחור במקצוע עתידי תוך התחשבות במגבלותיו, ולהשתכר אף שכר גבוה מזה שהשתכר בעבר. בנסיבות אלה מבקשים הנתבעים לדחות את טענת התובע, לפיה יש לחשב את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 80%. לעמדתם, מן הראיות שהוצגו עולה כי התובע פנה להשלמת תעודת בגרות, לצורך קבלת הכשרה כסוכן ביטוח, ואף פנה ללימודי עיצוב פנים. הנתבעים מבקשים להסיק מכך, שעם סיום לימודיו ישתלב בעבודה זו. לכן, לעמדתם, שיעור הנכות התפקודית, לצורך זה, אינו עולה על 40%. עוד טוענים הנתבעים, כי לענין בסיס ההשתכרות בעבר, יש לדחות את טענת התובע, כי עובר למועד תאונת דרכים עם פצועים עמד השכר על כפל השכר הממוצע במשק. התובע לא הציג בפני בית המשפט את בסיס השכר של נהגי סמיטריילר או מכונאי רכב, ולכן אין בפני בית המשפט אלא השכר, שהשתכר התובע עובר לתאונת דרכים עם פצועים. מסמכים אלה מורים, כי שכרו היה נמוך מהשכר הממוצע במשק. מעבר לאמור עולה, כי התובע החליף מספר מקומות עבודה. קודם לתאונת דרכים עם פצועים עבד התובע בחברת משקר אילת, וזאת מיום מיום 18/1/93 עפ"י תלוש השכר היחיד שצורף, שאינו יכול לשקף את כל תקופת עבודתו ניתן ללמוד, שהשכר היה בגבולות של 2,600 ש"ח בלבד. אותה מסקנה עולה גם מתלושי השכר האחרים. הטענה בדבר קבלת תשר נטענה, ככל הנראה, רק כדי להעלות את השכר הנמוך שהשתכר התובע. מה עוד, שהתובע הפסיק לעבוד בעבודה זו עוד קודם לאירוע תאונת דרכים עם פצועים וללא קשר עימה והוא גם עבר לעבודה אחרת, כך שבכל מקרה אין רלוונטיות לתשרים הנטענים, גם אם היו, לבין הפסדי שכר עקב תאונת דרכים עם פצועים. בנסיבות אלה סוברים הנתבעים כי יש להעמיד את בסיס השכר על 75% מהשכר הממוצע במשק, שעמד באותו מועד על סכום של 4,089 ש"ח, וזה הבסיס שעליו מבקשים הנתבעים לבסס את חישוביהם. עוד טוענים הנתבעים, שגם אם ביהמ"ש יבקש לבסס את החישוב על בסיס השכר הממוצע במשק עובר למועד הגשת הסיכומים, סכום העומד על 6,300 ש"ח, הרי שאין לעשות כן, מאחר שאין לערוך את החישוב על בסיס שכר גבוה מזה אותו השתכר התובע בפועל. לאור עקרונות אלה, מעמידים הנתבעים את הפסדי ההשתכרות לעבר לתקופה של 28 חודשים, כהפסד מוחלט לפי 4,200 ש"ח לחודש, וליתרת התקופה - 36 חודשים - לפי נכות תפקודית בשיעור של 40%, על בסיס השכר הנ"ל (4,200 ש"ח). סך הכל הפסד השתכרות לעבר מגיע ל- 178,080 ש"ח. לגבי השתכרות לעתיד, גם אם בית המשפט לא יקבל את עמדתם, לפיה השכר שקיבל התובע בפועל הוא השכר שצריך לשמש כבסיס לחישוב, הרי שגם אז, לאור האמור בחווה"ד של פרופ' שאקו ואפשרויות השיקום, יש להגיע למסקנה, לפיה אין נתונים מספיקים לביצוע חישוב ההפסד באופן מדוייק, ויש לקבוע פיצוי כסכום גלובלי. לענין אחרון זה מפנה ב"כ הנתבעים בין היתר לע"א 2061/90 (מרצלי נ' מדינת ישראל, משרד החינוך ואח' פ"ד מז(1) 802, 822). הנתבעים מציעים להעמיד את הפיצוי לעתיד, על בסיס העקרונות שהזכירו - 75% מהשכר הממוצע במשק, בהתחשב בגילו של התובע ובמקדם ההיוון - על סכום גלובלי של 450,000 ש"ח או לכל היותר לפי 61%, שהיא הנכות הרפואית האורתופדית הקובעת, סכום המגיע לכ- 870,000 ש"ח. כממוצע מוצע סכום שאינו עולה על 650,000 ש"ח. כמו כן, מבקשת חברת הביטוח לדחות א תביעת הפיצוי בגין הפסד פנסיה. 12. כאמור, בעת תאונת דרכים עם פצועים היה התובע בן 22, זמן קצר לאחר שסיים את השירות הצבאי. התובע עבד חלק מהזמן כמכונאי רכב בעל רישיון נהיגה לסמיטריילר. פרופ' שאקו קבע, כי התובע איבד את יכולתו לעבוד בעבודתו הקודמת, וכי יהיה זקוק לשיקום מקצועי. התובע יוכל לעבוד עבודה שאינה דורשת הליכה ועמידה ויהיה מסוגל לעבוד בישיבה במשרה מלאה שתתאים לכישוריו, כאשר השיקום אפשרי במסגרת המל"ל. לעניין פיצוי בגין הפסד זכויות פנסיה, הרי שיש מקום לפסוק סכום כזה במקום שהוכח, שאכן יגרם נזק כזה. ההלכה היא, שכדי שבעל דין יהיה זכאי לפיצוי בראש נזק זה, עליו להוכיח, שאכן בפועל נגרם לו הנזק. כאשר קיימת וודאות כי עקב הפגיעה ואחריה לא יוכל הנפגע להמשיך לעבוד ולזכות בעקבות המשך עבודתו בזכויות פנסיה, הרי שיש לומר כי קיים אובדן פנסיה עקב תאונת דרכים עם פצועים (ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה שלישית) 255). במקרה של התובע לא הוכח, כי אכן נגרמה לו פגיעה, אשר תוציא אותו כליל ממסגרת העבודה. גם לפני תאונת דרכים עם פצועים היה התובע רק בתחילת דרכו, ולא הוכח, כי על-פי תנאי העבודה היה זכאי לצבור זכויות פנסיה. יתר על כן, אין מניעה, כי התובע ימשיך לעבוד ולהשתכר ויוכל לצבור זכויות לפנסיה. לפיכך בנושא זה יש לקבל את עמדת הנתבעים. 13. ההלכה היא, שכאשר מדובר בנפגע שאין לגביו נתונים מדוייקים לגבי כושר השתכרותו, אזי ככלל ניתן להשתמש בשכר הממוצע במשק כבסיס לחישוב. אולם שונה הדבר באותם מקרים בהם ניתן ללמוד מן הנסיבות על כושר ההשתכרות של הנפגע בעתיד (ע"א 2099/94 צייון חיימס נ' איילון חב' לביטוח בע"מ, פ"ד נא(1) 539). בענייננו, מדובר בתובע שנפגע בתאונת דרכים עם פצועים בגיל צעיר, קיימות בפניו אפשרויות שיקום, לרבות הכשרה מקצועית מתאימה לנכותו, על אף שסיים רק עשר שנות לימוד, קודם לתאונת דרכים עם פצועים. על בסיס אלה, ניתן להגיע למסקנה כי לא יגרם לתובע אובדן השתכרות מלא. למרות שיש לקבל את קביעתו של פרופ' שאקו, כי התובע אינו יכול עוד לעבוד בעבודה הכרוכה במאמצים פיזים, וכי לא יוכל לחזור לעבודתו כנהג סמיטריילר, אין כאמור לשלול אפשרות של שיקום וחזרה למעגל העבודה, הגם שהאפשרויות המקצועיות מצומצמות יותר. בנסיבות אלה גם אם יערך חישוב על בסיס הערכה גלובלית, יש לקחת בחשבון נכות רפואית משוקללת של 65% בתחום האורטופדי, כאשר נכות זו כוללת גם נכות בגין צלקות בשיעור של 10%. נכות זמנית בתחום הנכות הפסכיאטרית בשיעור של 20%, לפחות עד למאי 2001. עוד יש לציין, כי הוכח ששכרו של התובע עובר לתאונת דרכים עם פצועים היה קרוב לשכר הממוצע במשק, ואולי אף עלה עליו. לאור גילו הצעיר ואפשרויות הקידום, יש להניח כי אלמלא תאונת דרכים עם פצועים יכול היה להשתכר גם לעתיד על בסיס אותם נתונים ואולי אף גבוהים מאלה. בנסיבות אלה, יועמד בסיס השכר, לצורך חישוב הפסדי השתכרות לעבר על סכום נטו של 5,000 ש"ח, ולעתיד על סכום נטו של 6,500 ש"ח. לגבי תקופת העבר, יש לקחת בחשבון כי בפברואר 97' נרשם התובע ללימודי ערב לצורך השלמת בגרויות. אין הכרח כי לימודים אלה, נדרש להם התובע רק בשל תאונת דרכים עם פצועים. להיפך, יש להניח, כי בכל מקרה היה עושה כן. כמו כן, עולה שבאותה שנה - בחודשים ספט' אוקט' 97' - אף עבד התובע בפאב (אצל כהן מאירי פאב). בנסיבות הענין יחושב הפסד מלא לתקופה של 30 חודשים, וליתרת התקופה לפי שיעור נכות של 65%, כאשר שיעור זה כולל גם את הנכות הנפשית, כחלק מן הנכות התפקודית. לפיכך, מגיע חישוב הפסד ההשתכרות לעבר, לסכומים הבאים: להפסד מלא - סכום של 170,000 ש"ח (5000 * 30), ליתרת תקופת העבר לסכום של 120,250 ש"ח (5000 * 37 * 65%). בסך הכל מגיע הפיצוי הכולל לעבר, בגין הפסד ההשתכרות ל- 290,250 ש"ח. לגבי העתיד, לאור הנסיבות שפורטו לעיל, יש לפסוק לתובע לפי נכות תפקודית הנעה בין 55% ל - 60%. אם אמנם התובע יקבל טיפולים פסיכולגיים לתקופה של שנה, כפי שקבע פרופ' בנטל, יש להניח, כי יחול אצלו שיפור משמעותי, בתחום זה. כמו כן, הכשרה מקצועית מתאימה, שהיא אפשרית במקרה זה, תצמצם את השלכותיה של הפגיעה בתחום זה. לפיכך יועמד הפיצוי על סכום של 1,010,000 ש"ח. עזרת צד ג': 14. התובע טען, כי למרות שפרופ' שאקו ציין שהוא עצמאי בפעולות חיוניות יום יומיות, יש לערוך את החישוב לפי 4 שעות סיוע ביום, לפי 30 ש"ח לשעה, ולקבוע פיצוי לעבר ולעתיד. לעמדתו, זקוק הוא לעזרת הזולת במספר תחומים: רחצה, קניות וכן ליווי על מנת לא למעוד. התובע ערך את חישוביו לעתיד, לפי 4 שעות יומיות, 30 ימים בחודש, 30 ש"ח לשעה ומקדם היוון למשך תוחלת חיים עד גיל 75 (307.86), כך שהסכום הנתבע מגיע למעל 1,100,000 ש"ח. לגבי העבר, בתקופת 9 חודשי אשפוז, סבור התובע, כי הוא זכאי לחישוב עזרת צד ג' לפי 5 שעות ביום, ולמשך 24 חודשים נוספים לפי אותו חישוב וליתרת התקופה עד היום לפי 4 שעות יומיות, מפוצל, שעתיים בבוקר ושעתיים בערב, בסה"כ סכום של כ- 250,000 ש"ח, כאשר על סכום זה מבקש הוא להוסיף ריבית של אמצע התקופה עד היום. 15. הנתבעים מבקשים לדחות את טענת התובע בדבר זכאות לעזרת צד ג' בהיקף של ארבע שעות בכל יום. תביעה כזו, גם אינה תואמת לאמור בחוות הדעת של פרופ' שאקו, וגם לא עולה מהראיות שהוצגו בתיק. עוד טוענים הנתבעים, כי גם אילמלא תאונת דרכים עם פצועים, סביר להניח שבהיותו רווק, היה נזקק, בכל מקרה, לעזרת הזולת. ועוד, מדגישים הנתבעים, כי התובע מתגורר בדירה קטנה של 30 מ"ר, וכי עד ספטמבר 98' התגורר עם הוריו, ונעזר בעזרתם שממילא היה מקבלה, ללא קשר לתאונת דרכים עם פצועים. מעבר לכך, בדירה של 30 מ"ר אין צורך בניקיון בהיקף הנדרש על ידי התובע. לגבי רכישת מוצרים ומצרכים, טוענים הנתבעים, כי אין מניעה שהתובע יזמינם באופן ישיר. הנתבעים גם מבקשים לדחות את תביעת התובע בקשר למוגבלותו ברחצה. מכל מקום, צרכים אלה בדומה להחלטות בדבר צרכים רפואיים אחרים, מחייבים התייחסות של חוו"ד רפואית. לעניין זה הפנו הנתבעים לרע"א 2985/96 (מדלסי ואח' נ' גוני ואח', פ"ד נ(2) 81, 86-ג-ה'). חוו"ד של פרופ' שאקו שוללת את טענות התובע, ולכן, סבורים הנתבעים, שלא הונחה תשתית ראייתית המצדיקה מתן פיצוי כזה. לגופו של עניין, ותוך השוואה לפסקי דין אחרים, מציינים הנתבעים, כי הפיצוי הנדרש הוא מוגזם ביותר. על בסיס האמור לעיל, ולאור חווה"ד של פרופ' שאקו, סבורים הנתבעים, כי אין לפסוק לו כל פיצוי בגין ראש נזק זה, לחלופין, מציעים הנתבעים לעבר - מאז עזב את בית הוריו - 21 חודשים, סכום של 9,450 ש"ח לפי 4 שעות שבועיות, לפי 25 ש"ח. לגבי העתיד, ובהעדר קביעה כאמור, בחוות הדעת של פרופ' שאקו, מציעים הנתבעים סכום גלובלי של 50,000 ש"ח, או לחלופין, לפי חישוב קונבנציונלי עבור 4 שעות בשבוע לפי 25 ש"ח לשעה, סכום של 135,000 ש"ח. 16. אין בדעתי לקבל את הטענה, כי בהיות הנפגע ממין זכר ורווק, אין הוא נוהג לנקות את דירתו בעצמו, וממילא היה נדרש לעזרת צד ג'. במסגרת החברתית הקיימת ועל בסיס עקרון השוויון והשותפות, אין עוד הבדל, לפחות לא עקרוני בין שני המינים. ולכן החזקה צריכה לחול באופן שווה על שני המינים, ומי שמבקש לטעון אחרת עליו נטל ההוכחה. מאותם טעמים, אין גם לקבל הטענה, כי עם נישואיו לא יזדקק עוד התובע לעזרה כזאת (סעיף 96 לסיכומי חברת הביטוח פסקה שניה). עד כאן לעצם הזכאות לפיצוי בגין עזרת צד ג'. בענייננו, יש להפנות לחווה"ד של מומחה השיקום. פרופ' שאקו קבע כי: "התובע עצמאי בפעולות החיוניות היום יומיות, כשינוי תנוחה, עמידה והליכה, הלבשה, רחצה. מוגבל בכל הקשור לעמידה ממושכת ולהליכה מרובה..." (עמ' 2 לחווה"ד, שסומנה ת3/). בנסיבות הענין, אין מקום לערוך חישוב קונבנציונלי, ויש בדעתי להעמיד את הפיצוי על סכום גלובלי, לעבר ולעתיד של 300,000 ש"ח. ניידות 17 התובע טען, כי הוא זקוק לרכב אוטומטי לאור מהות פגיעתו. כמו כן, הפנה בא כוחו לכך, שמהות פגיעתו - פגיעה בשתי רגליו ובעמוד השדרה - מקשה עליו את ההליכה, ויש לאשר לו החזר מלא של הוצאות בגין נזק זה. החישוב של התובע נעשה בהסתמך על חווה"ד של הכלכלן מ' קצין, וכן בהתבסס על הקביעה, כי התובע יזקק לרכב אוטומטי והגה כח, שימוש המגיע להוצאה חודשית בהיקף של 2,500 ש"ח לחודש. לכן טען התובע, כי יש לפצותו הן בתשלום חודשי והן בתשלום גלובלי. לגבי העבר, ובהסתמך על הקבלות שצורפו, שרק חלקן לטענתו צורפו, העמיד התובע את הפיצוי הנתבע ע"ס של 75,343 ש"ח, ואילו לגבי העתיד מבקש הוא להכפיל את העלות החודשית המצויינת בעמ' 13 בחווה"ד של מ' קצין. הסכום הנתבע 817,676 ש"ח. 18. הנתבעים טוענים, כי גם אלמלא תאונת דרכים עם פצועים היה התובע רוכש רכב ונוהג בו, אולם הנתבעים אינם מתכחשים לעובדה, שלאור מהות הפגיעה - אורתופדית - יתכן שיגרמו לו נסיעות מרובות, מעבר לאלה שהיה נדרש להן, אלמלא נפגע, ולכן, יש לעמדתם לפצות רק לגבי ההיקף העודף. גם הוצאה זו מבקשים הם להעמיד על אומדן גלובלי לעבר ולעתיד, והם מציעים סכום על 75,000 ש"ח. 19. פרופ' שאקו קבע בחווה"ד, כי התובע משתמש לצורך ניידותו ברכב פרטי עם תיבת הילוכים אוטומטית, ומוסיף ומתייחס גם לנסיעה ברכב ציבורי בקובעו: "בקשר לנסיעה ברכב צבורי, מסוגל לנסוע באוטובוס בנסיעה בין עירונית, כשמובטח מקום ישיבה. בנסיעה עירונית כשאין מובטח מקום כזה והצפיפות רבה זקוק לרכב פרטי או למונית.". בנוסף לפירוט העובדתי, כפי שהובא לעיל, לענין היקף הפיצוי, יש להפנות לכך, שהפיצוי הוא למעשה אותן הוצאות יתר, שנגרמו לתובע בראש נזק של ניידות עקב תאונת דרכים עם פצועים, מעבר לאותן הוצאות ניידות, שהיו יכולות להיות לו גם אילולא תאונת דרכים עם פצועים. לענין זה יש להפנות לע"א 2596/92 הסנה חב' ישראלית לביטוח נ' אבינועם כהן ואח' (תקדין עליון 95(1) 576, 580-579 וכן ע"א 61/89 מדינת ישראל נ' אייגר (קטין) וערעור שכנגד, פ"ד מה(1) 580, 596-594). בנסיבות הענין ועל פי העקרונות שפורטו לעיל ומעבר לקצבת הניידות המעודכנת (סכום של 339,000 ש"ח במקום סכום 289,000 ש"ח לחודש, כפי שמופיע בבסיס חווה"ד של האקטואר), שזכאי התובע בגין ראש נזק זה מהמל"ל (ראה לענין זה חוו"ד של האקטואר שי ספיר, מיום 5/3/00 - נ4/(1)). יועמד הפיצוי על סכום של 150,000 ש"ח. התאמת דיור 20. בתצהיר התובע (סעיף 12) טען התובע כי הוא מוגבל בהליכה, בעמידה ובעלייה במדרגות ולכן הוא ידרש לרכוש דירה בקומת קרקע או דירות בהן קיימת מעלית. כמו כן, הוא חייב שהחניה תהיה צמודה, מה שייקר את עלות הדירה. על-פי חוות הדעת של מר ברלינר, שמאי מקרקעין, יש קושי במציאת דירה בקומת קרקע, במיוחד לאור הדרישה לדירות גן, מדובר בפער של 15,000 דולר. סכום בשקלים המגיע ל- 62,400 ש"ח( לפי 4.16 ש"ח ל- 1 דולר). 21. הנתבעים מבקשים להתעלם מחוות הדעת של השמאי, במיוחד בהתיחס לעדותו בביהמ"ש. כמו כן, מבקשים הם להפנות ולהסתמך על חווה"ד שהוגשה מטעמם על ידי המהנדס גל. מסקנת הנתבעים היא שלא הונחה תשתית ראייתית המצדיקה פיצוי בגין ראש נזק זה, ולעמדתם על בית המשפט לאמץ מסקנה זו. 22. פרופ' שאקו קבע בחוות דעתו, כי התובע מסוגל לעלות במדרגות, אך רצוי שמספרן לא יהיה רב, לא יותר מקומה שניה. הכלל שהוזכר לגבי ניידות, לפיו אין לפצות את הנפגע אלא לגבי "עודף" הנסיעות שנדרש להן עקב הפגיעה, חל בהתאמה גם לגבי נושא מגורים. התוצאה היא, שיש להורות על פיצוי, רק לגבי ההפרש, שבין הצרכים המקובלים של אדם למגורים, לבין התאמת אותם צרכים עקב מומו של הנפגע. גם אם נפנה לעדותו של מר ברלינר, אין מקום לפסוק לתובע את הפיצוי אותו תבע. השמאי ברלינר סייג באופן משמעותי את חווה"ד שנתן, בעדות שמסר בביהמ"ש, עמ' 42 לפרוט', הודה המומחה, שאם אמנם ישנה קביעה בחווה"ד של פרופ' שאקו, שהתובע יכול להתגורר גם בקומה שניה, הרי שלגבי קומה זו אין שוני במחיר הדירה. כמו כן הודה השמאי (עמ' 43 לפרוט'), שהעלות הגבוהה יותר של דירה בקומת קרקע, נובעת מן העובדה, שבדרך כלל מדובר על גינה הצמודה לאותה דירה ואפשרות היציאה לגינה. באותן דירות, שאין להן גינה צמודה, לא רק שעלות דירה בק"ק אינה גבוה מדירה בקומה ב' אלא להיפך; מכירה זול יותר. עוד הודה השמאי, כי השוני בעלות דירה עקב חניה צמודה, אינו מייחד עוד את התובע, מאחר שעל פי הוראות חוק התכנון והבניה קיימת הוראה לפיה יש להבטיח מקום חניה לכל אחד מן הדיירים בבנין (ראה עמ' 44 לפרוט'). יחד עם זאת, עמד השמאי על קביעתו, לפיה אין בהוראות החוק הנ"ל כדי לפתור את בעייתו של התובע, מאחר שהדרישה לחניה אינה מצמיחה בהכרח זכות לחניה צמודה. מאחר שהתובע נזקק בשל מוגבלותו עקב תאונת דרכים עם פצועים לחניה צמודה, ידרש הוא לפחות בשל כך לתוספת מחיר. עדות זו מצדיקה מתן פיצוי לתובע בגין מרכיב החניה, אולם בקביעת השיעור יש לקחת בחשבון גם את עדותו של מר גל ראובן (עמ' 47-46 לפרוט'), ממנה עולה שנכה רשאי לפנות לעיריה ולקבל תמרור המורה, כי החניה שמורה לו כנכה, גם כאשר מדובר בחניה שאינה צמודה לו, ואם ידרש לרכוש חניה הרי מדובר על עלות של כ- 10,000 ש"ח. בנסיבות אלה, יועמד הסכום הכולל בגין ראש נזק זה על סכום של 35,000 ש"ח. הוצאות: 23. בסעיף 13 לתצהירו התובע טען, כי עקב תאונת דרכים עם פצועים יזדקק למעקב ולטיפול רפואי ממושך. בהסתמך על הצעת מחיר של ד"ר טל, פסכיאטר (מכתב מיום 6/9/98) עלות כל ביקור היא 130 ש"ח. כמו כן פורטו עלויות של פרוטזה-תותבת, נעל אורתופדית וקביים. התובע תבע גם עלות של מנוי לבריכה ועלות של פרוטזה מיוחדת. סה"כ העלויות לעבר הועמדו על 20,000 ש"ח, ולעתיד על סכום של כ- 123,000 ש"ח, מעבר להוצאות בתקופת האישפוז, על-פי קבלות שצורפו באופן חלקי, סכום נוסף של 38,850 ש"ח. 24. הנתבעים בקשו להסתמך על הלכת אלחדד (ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2), 724), לפיה, אין ככלל לתובע עילה לתבוע בגין טיפול רפואי אותו הוא יכול לקבל מהקופה, מכח חוק הבריאות הממלכתי. לכן, אין מקום לפסוק פיצוי בגין פריט זה, גם לא עבור הטיפולים הפסיכולוגים עליהם המליץ פרופ' בנטל. משלא הביא התובע ראיה לפיה יגרמו לו הוצאות רפואיות, אשר אינן מכוסות בחוק ביטוח הבריאות הממלכתי, אין הוא זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה, ותביעתו בנושא צריכה להדחות. הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי אין גם לפצות את התובע בגין הוצאות לעבר, בהעדר ראיה לענין זה. מדובר בנזק מיוחד, הוצאות שהיו בפועל לתובע ולכן אם עומד הוא על טענתו, חובה היתה עליו לעמוד בנטל הראיה. הנתבעים מציינים כי בין הקבלות שצורפו, נמצאות קבלות על רכישת פיצות, ביגוד סיגריות וכד', אשר אינן מצדיקות פיצוי במסגרת תביעה זו. לחלופין, טוענים הנתבעים כי אין לפצות בסכום העולה על 15,000 ש"ח. 25. על פי חוו"ד של פרופ' שאקו זקוק התובע לתותבת לרגלו השמאלית. תותבת זו מתבלה אחת לשלוש שנים. כמו כן, נקבע כי התובע זקוק לנעל אורטופדית לרגל הימנית. הנעל מתבלה אחת ל- 18 עד 24 חודשים. עוד ציין המומחה, כי התובע הולך עם התותבת בצורה טובה, ומזה כחצי שנה, לאחר קבלת התותבת הנוכחית, אין סימני פצע או שיפשוף בגדם, דבר המעיד על התאמה טובה של התותבת. יחד עם זאת, ציין המומחה, שרצוי שיהיו ברשותו של התובע זוג קביים למקרה, שלא יוכל להשתמש בתותבת למשך מספר ימים, בגלל תיקון התותבת או שפשוף בגדם. מבחינת הוצאות רפואיות קבע המומחה, כי יש צורך בביקור במרפאה אורטופדית או מרפאת שיקום, פעם ב- 6 חודשים. עוד יש להתחשב בחווה"ד החלקית של פרופ' בנטל, שם קבע, כי התובע זקוק לטיפול על ידי פסיכולוג קליני במסגרת של כשנה. לאחר אותה תקופה יהיה צורך לנסות ולהעריך את מצבו מחדש (ראה מכתבו של פרופ' בנטל מיום 17/4/00). בנסיבות אלה ועל דרך הזהירות יש לאפשר לתובע טיפול נוסף בליווי של פסיכולוג, לתקופה נוספת של 12 חודשים. יש לשים לב, כי התייחסות התובע לנושא עלות טיפולים פסיכותראפיים (סעיף 13.3 לתצהירו של התובע (ת1/), קדמה לחווה"ד החלקית של פרופ' בנטל (תצהיר זה הוגש ב- 23/5/99 ופרופ' בנטל מונה כמומחה בתיק רק ביום 15/3/00, עמ' 50 לפרוט'. גם ההחלטה הראשונה בדבר מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי, ניתנה לאחר מועד הגשת התצהיר, ראה החלטה מיום 5/9/99 בעמ' 20 לפרוט'). התובע לא הגיש תצהיר נוסף או משלים. לא הובאה בפני תשתית ראייתית המאפשרת לקבוע מהן ההוצאות הרפואיות והאחרות שידרש להן התובע, מעבר לאלה המכוסות במסגרת חוק הבריאות הממלכתי. אולם גם אין ראיה הסותרת את טענות התובע, בדבר זכאותו להוצאות מיוחדות, כמו הפרוטזה המיוחדת. גם לגבי ההוצאות לעבר יש לקבל באופן חלקי את טענות הנתבעים. לענין זה ראוי גם להפנות לתשובותיו של התובע במסגרת החקירה הנגדית בעמ' 29 לפרוט', שם לא יכול היה התובע להסביר קיומן של קבלות במספרים עוקבים, ירידות ועליות מאותה מונית באותם תאריכים, וכיוצ"ב. בנסיבות הענין יועמד הפיצוי הכולל על סכום של 50,000 ש"ח. 26. סך הפיצוי מגיע ל- כאב וסבל 165,000 הפסד השתכרות לעבר 290,250 אובדן כושר השתכרות לעתיד 1,010,000 עזרת צד ג' 300,000 ניידות 150,000 התאמת דיור 35,000 הוצאות אחרות 50,000 ס ה " כ 2,000,250 ש"ח ניכויים: 27. התובע טען, כי אין לנכות סכום כלשהו בגין "השירותים המיוחדים", כפי שחושב רעיונית על-ידי הנתבעים, מאחר שהתובע אינו זכאי לגמלה כזאת. מעבר לאמור, אם יקבל גמלה זו, לא יהיה זכאי לתגמול בנושא "ניידות". מעבר לאמור טען התובע כי הנתבעים לא הוכיחו שאכן התובע יהיה רשאי לקבל קצבת שירותים מיוחדים בנוסף לקצבת הניידות שהוא מקבל. מה עוד שהנתבעים לא הוכיחו שהתובע אכן עומד בקריטריונים הנדרשים לצורך קבלת תקבול זה. לענין זה הגיש התובע בקשה (בש"א 11018/00). התובע ביקש להבהיר כי אינו מקבל קצבה זו ואינו זכאי לה, בהיותו מקבל קצבת ניידות, כאמור. התובע ביקש להציג אישור מאת המוסד לביטוח לאומי המאשר עובדה זו. הנתבעים התנגדו להשלמת הטיעון ולהבאת הראיה הנוספת, ולגופו של ענין הסכים בא כוחם כי יש להפחית את הקצבה הגבוהה מבין שתי הקצבאות. עוד טענו הנתבעים כי האישור שבידי התובע מתיחס לעובדה שהתובע לא הגיש כל תביעה, ואין הוא אישור על העדר זכאות. 28. יש בדעתי לאפשר את קבלת הטיעון המשלים בבקשה האמורה, אך אין צורך בהצגת ראיה נוספת, מן הטעם שהדברים עולים בבירור גם מחווה"ד האקטוארית שהוגשה מטעמם של הנתבעים. למעשה מסכימים גם הנתבעים כי אין להפחית אלא את הקצבה הגבוהה מבין השתיים. אמנם הנתבעים טוענים, כי הקצבה בגין שירותים מיוחדים גבוהה מקצבת הניידות, אולם לא הוכח שהתובע אכן זכאי לקבצה כזו. לפיכך, אין מקום לניכוי רעיוני של קצבה בגין שירותים מיוחדים. לענין הקצבה המשתלמת בגין ניידות, אין מקום להורות על ניכוי, מאחר שהפיצוי שניתן הוא מעבר לתקבולים אלה. לענין נכות כללית, מסכים התובע שהגמלה היא בת הפחתה. הוא הדין לגבי תשלומי מחלקת השיקום. לפיכך, יש לנכות את הסכומים הבאים: קצבת נכות כללית - סכום של 256,236 נכון ליום 29/2/00. גמלת שיקום 14,796 נכון ליום 29/2/00. סכומים אלה בצירוף הפרשי הצמדה בלבד, עומדים בהתאמה על הסכומים: 259,134 ש"ח ו- 14,963 ש"ח. סה"כ ניכויי המל"ל הם 274,097 ש"ח. סך הכל יועמד הפיצוי לאחר ניכויי המל"ל על סכום של 1,726,153 ש"ח לענין התשלומים התכופים, יש לבצע שיערוך תשלומים שבוצעו, בהתאמה, לדרך השיערוך שבוצעה לגבי השיעורים האחרים שנפסקו. מאחר שלא חייבתי בריבית לגבי חישובים לעבר, למעט הפיצוי בגין כאב וסבל, אין מקום גם להוסיף ריבית לסכומים המנוכים. לפיכך, יבוצע שיערוך של התשלומים התכופים גם הוא על בסיס הפרשי הצמדה בלבד, בערכים נטו (לאחר הפחתת שכ"ט עו"ד ומע"מ). התוצאה 29. אשר על כן אני מורה כמפורט להלן: א. לסילוק חוב התביעה בתיק, לרבות תביעות המטיבים למיניהם, למעט הוצאות רפואיות של התובע בקופת חולים ובבי"ח בגין תאונת דרכים עם פצועים עד היום, יועמד הפיצוי הכולל על סכום של 1,726,153 ש"ח. מהסכום הנ"ל יש להפחית את התשלומים התכופים בערכם נטו (לאחר ניכוי שכ"ט עו"ד ומע"מ) כאשר אלה משוערכים למועד מתן פסק-הדין, על פי הפרשי הצמדה בלבד, לגבי כל סכום של תשלום תכוף ששולם. התוצאה שתתקבל היא, סכום הפיצוי הפסוק. ב. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע באמצעות בא כוחו את סכום הפיצוי הפסוק, נכון למועד מתן פסק-הדין. כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% על הסכום הנ"ל, בצירוף מע"מ כחוק. ג. הנתבעים יסדירו במישרין הוצאותיו הרפואיות של התובע בבי"ח ובקופ"ח, כתוצאה מן תאונת דרכים עם פצועים, עד היום, אם חשבונות אלה טרם סולקו, ואם ידרשו לעשות כן. ד. יתרת אגרה, אם תחול תשולם על ידי הנתבעים. פיצוייםתאונת דרכים