קיצור רגל בגלל שבר בירך


פסק דין

1. התובע 1 (להלן - התובע) יליד 23.5.78. בהיותו כבן 14, נפגע ברגלו בתאונת דרכים עת נסע ברכב בו נהג הנתבע 2.
הרכב היה מבוטח על ידי הנתבעת 1 (חברת הביטוח), אשר אינה כופרת באחריותה לפצותו על נזקיו לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975.

התובעים 2 ו3- הם הוריו, המבקשים לפצותם כמיטיבים.

המחלוקת על גובה הנזק.

2. הנכות הרפואית:
ד"ר הנדל, מומחה בתחום האורתופדי (להלן - המומחה) מונה על ידי בית המשפט להעריך את נכותו הרפואית של התובע שהיה כבן 18 בעת הבדיקה (חוות דעת המומחה נערכה ביום 30.7.96). מחוות הדעת עולה כי:

בעקבות התאונה אושפז התובע בבית החולים "מאיר", באבחנה של שבר סובטרוכנטרי בצוואר ירך שמאל. טופל במתיחה עורית ובגבס "ספיקה".

ביום 5.11.92 הורד הגבס ונשלח לפיזיותרפיה. מאוחר יותר אובחן קיצור של 2.6 ס"מ בגפה וטופל בהגבהה. בחודש יוני 1994 בוצע סקנוגרם שהראה הפרש של 3.4 ס"מ.

לשאלת המומחה אם הוצע לתובע תיקון כירורגי, השיב לו אביו (התובע 2 שייקרא להלן - האב) כי התובע אינו מוכן לשמוע על כך, וכי מאחר שהוא דיסלקטי הוא הוצא מבית הספר ונשלח להולנד לעסוק ברכיבה על סוסים.

בפני המומחה התלונן התובע על כאבים באזור השבר במאמץ, כאבי גב, ברכיבה זה לא מפריע, לפעמים יש כאבים בלילה.

בבדיקה מצא המומחה כי התובע הולך יפה בלא צליעה, משתמש בהגבהה 2 ס"מ. אורך הרגליים: הבדל 3 ס"מ במדידה ישירה. אין דלדול שרירים, הכוח השרירי תקין בכל השרירים באגן ובירכיים. נבדקו גם טווח תנועה במפרקי הירכיים.

בבדיקת הגב - טווח מלא, עקמת מותנית קלה ביותר. אין רגישות ממוקמת.

בסיכום מציין המומחה, כי התאונה אירעה בהיות התובע בתהליך הצמיחה המהירה. השבר נרפא היטב תוך קיצור וסיבוב, אך עקב פגיעה בצמיחת האפיפזה בראש הירך - פגיעה שההסבר לגביה לא היה ברור לו, משום שהשבר היה רחוק ממנה - נותר קיצור משמעותי, מעל 3 ס"מ. מאחר שהתובע סיים את צמיחתו (לפי צילום עדכני), אין לצפות לשינוי נוסף באורך הרגליים.

המומחה מצא הפרעה בסיבוב הנובעת מהחיבור בסיבוב, בערך ב- 15 מעלות. צורת הראש אינה תקינה, הצורה פטרייתית, הראש גדול והצוואר קצר במעט.

לפיכך קבע, כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10% בגין קיצור הגפה ביותר מ3- ס"מ 47(5)ג.

בגין העיוות בראש עצם הירך, בשל החיבור הלקוי בסיבוב קל - מדובר בהפרעה עתידית מאחר וכיום ההגבלה בתנועה אינה משמעותית לתפקוד יומיומי - קבע 10% לפי 35(1)ב.

לתובע 19% נכות אורתופדית לצמיתות.

3. תפקודו של התובע לפני ואחרי התאונה

התובע גדל במושב בצרה לתוך מציאות, שתיעלה אותו עוד מגיל 6-5 לענף הרכיבה על סוסים. גם האב עסק בסוסים מילדות. לאחר שהשתחרר האב מהצבא, החזיק בסוסים כתחביב, במקביל ללימודי ראיית חשבון וכלכלה ובמקביל להקמת עסק בתחום הבנייה עם חמיו. בשנת 1987 הקים האב חוות סוסים (עמ' 27) אותה ניהל עבורו דרור בן שאול (להלן - דרור) משנת 1988 (ראה ת1/). בשנים 1992-1991 שכר דרור את החווה ממשפחת התובע וניהל אותה כעסק עצמאי.

לאחר שהשטח שעליו הוקמה החווה נמכר בשנת 1994-1993, הוקמה חווה חדשה על אדמת המשפחה ממזרח למושב בצרה, שהושכרה לדרור, הממשיך להפעילה כעסק עצמאי שלו (להלן - החווה).

דרור העיד כי עמד על כישוריו של התובע עוד כשהיה התובע בגיל 10-9.5, עת החל ללמד אותו רכיבה וטיפול בסוסים. לאור קצב ההתקדמות שלו הציע דרור לאב לרכוש עבור התובע מספר סוסים בהולנד, על מנת ליתן לתובע כלים להתקדם ולהצליח הן כרוכב והן כמטפל בסוסים ומאמן. לדבריו התובע השתתף בתחרויות, ואף זכה בארץ בגיל צעיר בתואר "רוכב השנה לסוסים צעירים", והספיק להשתתף גם בתחרויות בינלאומיות לרוכבים צעירים. מדי שנה היה התובע נוסע להתאמן בהולנד אצל אדם בשם תום הולצמייר, מאמן רכיבה ידוע וסוחר סוסים (עמ' 6). עובדת היות התובע דיסלקטי הניעה אותו להפסיק את הלימודים לאחר התאונה, להתרכז בענף הסוסים ולהתמחות ב"קפיצות ראווה".

לאחר תקופת החלמה, ולמרות הכאב שהיה כרוך בכך, חזר התובע בהדרגה לרכב על הסוסים בחווה.

בגיל 16 נשלח להולנד. האב מימן את שהותו של התובע בהולנד.

האב ממן קניית סוסים והתובע דואג לשדרג אותם לצורכי רכיבה תחרותית, במטרה להגיע לאולימפיאדה, ולא לצורכי מסחר. כדבריו "בשביל זה אנו צריכים לקנות סוסים, לשפר אותם, למכור אותם ברווח בשביל שנוכל להתקדם ברמות גבוהות בספורט".

מה שברור הוא שהשניים תכננו עוד לפני התאונה להקים עסק, שבו ישקיע האב ממון והתובע את כישוריו.

בעת מתן עדותו בבית המשפט היה התובע כבן 19. הוא טען שהוא סובל מצליעה בהליכה וכאבים ברגל. "יש לי לילות שאני לא יכול לישון בגלל הכאבים האלה. מכיוון שהרגליים לא באותו אורך אז אחרי עבודה מאומצת שעובדים באורווה (אני הרוכב היחידי שהגיע לאורווה הזאת ואני היחיד שהסכימו לקבל אותי) ועבודה באורווה דורשת עבודה מאד קשה, לא רק עם סוסים אלא צריך לסרק אותם ולדאוג להם ולשים עליהם את האוכפים וכו'. מכיוון שהרגליים שלי לא באותו אורך יש לי בעיה של יציבות. יש לי בעיה של כאבי גב שנגרמים מהצליעה. אפשר מאוד מאוד להרגיש אותם ברכיבה עצמה. אחרי העבודות המאומצות יש לי כאבי גב וכאבי גב תחתון. בקפיצות מכשולים למשל, כמו שציינתי יש לעבור את המכשולים בלי להפיל אותם ובצורה מהירה ביותר. לשם כך יש לעשות קיצורים מאוד חדים כדי להגיע למכשול במהירות הגבוהה ביותר. לשם כך יש לקחת סיכונים בפניות, שאותם אני לא יכול לעשות מכיון שהכאבים יכולים להופיע, וזה משפיע גם על שיווי המשקל. אלו המגבלות שבספורט יש גם מגבלות בעבודה" (עמ' 9-10).

אולם התברר כי כל המגבלות להן טען לא הפריעו לתובע, לאחר התאונה, להתקבל ללימודי רכיבה אצל טובי המומחים לרכיבה על סוסים בהולנד, להשתתף בתחרויות בינלאומיות ולזכות במקומות חמישי-שישי. בכל תחרות קיבל לפי דבריו בממוצע פרס של 2,000 ש"ח, ובחורף של שנת 1997 השתתף בתחרות נוער גדולה, והוזמן לתחרות יוקרתית באיינהורן. יש לו ארבעה סוסים שהוא מגדל בגרמניה, והוא מאמן אותם שם באופן אישי.

שאיפתו להגיע למקום הראשון ב"רכיבת ראווה" - המזכה לפי דבריו בפרס עד 200,000 ש"ח; מקום שני כ60,000- ש"ח; ומקום שלישי כ30,000- ש"ח, היא עניין לציפיותיו בעתיד.

על רקע העובדות הנ"ל קשה לכמת את נזקיו של התובע, שהשקעות האב בו מרובות על מנת להגיע לשיאים להם הוא שואף גם אלמלא התאונה.

4. הנכות התפקודית

המומחה נחקר ארוכות על ידי ב"כ הצדדים בעניין השלכות הפגיעה בירך על עיסוקו של התובע ברכיבה, ובעיקר רכיבה תחרותית מסוג "קפיצות ראווה".

אין מחלוקת שהמומחה אינו מומחה לסוסים אף כי רכיבה על סוסים אינה זרה לו. הוא גם אינו מומחה לרכיבה תחרותית מסוג "קפיצות ראווה". אולם עובדה זו לא גרעה מכושרו לחוות דעה על מסוגלות התובע לבצע תנועות הכרוכות ברכיבה על פי נתונים שהוצגו לו. המומחה הסכים, למשל, כי תנוחות מסוימות ברכיבה יוצרות לחץ גדול על פרק הירך ועל הגב של אדם רגיל, אך טען כי לחץ זה אינו גורם לבלאי מוגבר. אדרבא, "לחץ זה דבר טוב. מי שלא עושה פעולות ייגרם לו נזק".

המומחה נחקר גם על הסיכוי בעתיד להחלפת פרק ירך והשלכותיו על תנועתיות הירך אם יבוצע קיבוע. על כך השיב (בעמ' 12): "קיבוע לא בא בחשבון... במצב של היום כשבא אדם במצב של פגיעה ניוונית חמורה בפרק הירך, כשאין אפשרות לעשות ניתוחים מתקנים... אז עושים החלפת פרק ולא עושים קיבוע...".

בטכניקה של היום, החלפת פרק ירך שורדת כ30- שנה, ובעתיד עשויה הטכניקה להיות עוד יותר מוצלחת. במקרה של החלפת פרק הירך הנכות תגיע ל20%-, ואם תידרש החלפה נוספת - תוכפל הנכות. אולם במקרה של התובע, הסיכוי שיזדקק להחלפת פרק ירך - קטן, והמומחה העריך אותו ב10%-.

באשר לסבירות תלונות התובע על כאבים באזור השבר, השיב המומחה שהן לא סבירות, משום שהשברים מהם סבל מתרפאים בגיל 14, לא מותירים כאבים מקומיים בשבר, ואין שום סיבה שיהיה כאב בשבר. לדעת המומחה, התובע "מפרש את ההפרעות שלו בשבר כי פסיכולוגית זה מאוד קל: יש לי כאב זה בגלל שיש לי שבר, אבל בפועל זה לא כך. השבר התאחה ללא שום בעיה ואזור העצם אינו גורם שום כאב". המומחה הסכים ששבר עשוי לגרום לכאב בספורט אך לא ברכיבה אלא בריצת מרתון (עמ' 14). על השפעת קיצור הרגל על רכיבה לא נחקר המומחה.

לאור חומר הראיות כפי שפורט לעיל אני קובעת כי לנכותו של התובע אין השפעה על תפקודו ברכיבה על סוסים, וגם לא השפעה של ממש על עיסוקיו ברכיבה תחרותית או "קפיצות ראווה", אלא השפעת מה על המאמץ הכרוך בעבודה בחווה, שבה יש מרכיב טיפול בסוסים שילך ויגבר עם הגיל, ובעיקר אם יעלה הצורך להחליף את פרק הירך גם אם הסיכוי לכך נאמד על ידי המומחה ב- 10%.

סבורה אני כי אלמלא התאונה ניתן היה לצפות לכך שהתובע לא יעסוק בספורט תחרותי לאורך ימים, או יעסוק בעצמו בשדרוג סוסים למטרות תחרות. מאחר שאין לצפות לכך שהתובע ימשוך ידו מעיסוק בסוסים, סביר להניח שבסביבות גיל 45-40 יוכל במגבלותיו להחזיק או לנהל חוות סוסים, לעסוק בהדרכה ובאימון רוכבים, ואולי גם במסחר בסוסים או בציוד לרוכבי סוסים.

עם זאת אין להתעלם מההשפעה הצפויה על תפקודו בעתיד אם יעלה הצורך להחליף את פרק הירך שיכפיל את נכותו, וגם לאור העובדה שעבודה בחווה מעצם טיבה כרוכה במאמץ פיזי. אמנם הסיכוי להחלפת פרק הירך קטן ונאמד על ידי המומחה ב- 10% אך גם אם הוא מוטל בספק אין מקום להתעלם ממנו. לאור חוות דעת המומחה וחקירתו בבית המשפט אני קובעת כי אין לכאבי הגב הנטענים על ידי התובע פגיעה תפקודית משמעותית בהווה, אך אין לומר שלא צפויה פגיעה בעתיד.

5. הנזקים

א. הפסד השתכרות

בדרך כלל כשבא בית משפט לקבוע את סיכויי השתכרותו של נער אשר עתידו המקצועי אינו ידוע, מקובל להניח שהלה ישתכר כשיעור השכר הממוצע במשק, באין אינדיקציות או ראיות אשר יהא בהן להצביע על פוטנציאל השתכרות, גבוה או נמוך מהשכר הממוצע במשק. שיעור הפסד השכר נגזר מאחוזי הנכות הרפואית, לגביהם פועלת חזקה לכאורה שהם משקפים את הנכות התפקודית.

המקרה שלפנינו שונה מהמקובל, משום שדרכו ועתידו המקצועי של התובע נקבעו עוד בשחר ילדותו זמן רב לפני התאונה. כפי שהתברר בדיעבד, התאונה לא פגעה בכושרו של התובע לרכב על סוסים עובדה המתיישבת היטב עם חוות דעת המומחה. התובע מתהלך היטב עם הגבהה כפי שהעיד על כך המומחה כך שלא אוכל לקבל את טענתו כי בגלל הצליעה אין הוא מסוגל לטפל בסוסים ולבטח לא אוכל לקבל את טענתו כי בשל מגבלה רפואית אין הוא מסוגל לסחור בסוסים. לכל היותר אוכל לקבוע כי התאונה עיכבה במידה לא משמעותית את התקדמותו המקצועית של התובע, אך לא קטעה אותה, ועל כן אין מקום לפסוק לו הפסד שכר לעבר. בהתחשב בפגיעה הצפויה לכאורה בעתיד, נראה לי לנכון לפסוק לתובע סכום גלובלי בסך של 250,000 ש"ח.

ב. נזק לא ממוני

ב"כ הנתבעים טוען בסיכומיו, כי המומחה אישר לו (במכתב מיום 11.11.96) כי תיקון כירורגי בעיתוי הנכון היה עשוי לבטל את קיצור הרגל ואת הנכות שקבע בהקשר זה. בנוסף אישר לו המומחה כי מדובר בניתוח נטול כל סיכונים מיוחדים. לאור סירובו של התובע להינתח מבקש ב"כ הנתבעת לקבוע כי התובע לא עמד בחובת הקטנת הנזק. מכאן טוען ב"כ הנתבעת כי אין התובע זכאי לפיצוי בראש נזק זה בגין 10% נכות שנקבעו בגין קיצור הרגל אלא רק בגין הפגיעה בירך (10%).

את הטענות הנ"ל אני דוחה משום שהניתוח אמור היה להתבצע כשהתובע בשלב גדילה, ושלב זה הוחמץ. אמנם מעדות המומחה בבית המשפט עולה כי גם בגיל 19 ניתן לבצע את הניתוח המתקן בשני אופנים - עיכוב צמיחה או מתיחה - אך שניהם עלולים להיות כרוכים בסיבוכים (עמ' 16 סיפא ועמ' 17 רישא).

בנסיבות אלה אין לבוא בטרוניה להורים שבחרו שלא לכפות על ילד טראומה של ניתוח גם אם לא היה כרוך בסיכון בשלב הראשון, וספק בלבי אם ניתן להבטיח זאת ובשלב השני - ההימנעות מלהסתכן בסיבוכים אינה עולה כדי סירוב להקטין את הנזק.

כנגזר מקביעת הנכות הרפואית על ידי המומחה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, כעולה מתוך תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו1966-, על בסיס 19% נכות ו13- ימי אשפוז. יש לחשב ריבית בשיעור 8% על הקרן הצמודה עד יוני 1993, ובשיעור 4% ממועד זה ואילך.

ג. נזק מיוחד

(1) עזרת הזולת

התובעים 3-2 מבקשים לפסוק להם סכום של 25,000 ש"ח בגין עזרה שהושיטו לתובע במשך 3 חודשים. ב"כ הנתבעת טוען כי לפי עדות האב סייעה האם לתובע במשך 6 שבועות לאחר ששוחרר מבית החולים, והוא מציע לפסוק לה 1000 ש"ח.

סבורה אני כי הסכום הנתבע על ידי ההורים מופרז. התובע שוחרר מבית החולים לאחר 14 ימי אשפוז. הגבס הורד מרגלו ביום 5.11.00 דהיינו מדובר בתקופה כ- 6 שבועות בהם היה זקוק לסיוע. על אף שהאם לא העידה וכלל לא ברור מה ההפסד הכספי שנגרם לה, מוכנה אני להניח שעקב גילו של התובע באותה עת הייתה מרותקת גם בשעות שנהגה לצאת מהבית. אולם לא שוכנעתי שהסיוע שנדרש ממנה בתקופה זו היה כרוך בקושי חריג למעט הצורך להרים את התובע שרגלו הייתה מגובסת, כפי שהעיד האב, וסביר להניח שפעולה זו נדרשה בעיקר לרחצה והלבשה בשעות הבוקר והערב. בנסיבות אלה אני פוסקת לתובעים 3-2 סכום גלובלי של 3,000 ש"ח נכון למועד פסק הדין.

(2) שיעורים פרטיים

התובעים טוענים כי בגלל התאונה התקשה התובע להדביק את חומר הלימודים בבית הספר.

מדובר בהיעדרות מבית הספר בפרק זמן של 14 ימי אשפוז, שהסתיימו ביום חמישי 24.9.00. ביום 27.9.92 החלה תקופת החגים (ראש השנה, כיפור וסוכות) שהסתיימה ב20.10.92- ועד להסרת הגבס ביום 5.11.92 חלפו עוד כ3- שבועות.

יש מידה לא מועטה של הפרזה לטעון כי לתובע נדרשה עזרה מוגברת בלימודים, כאשר מחומר הראיות עולה, שההחלטה להתרכז ברכיבה מקצועית גמלה בלב התובע והוריו עוד לפני התאונה.

התביעה בראש נזק זה נדחית.

(3) רכישת קרוסלה והעסקת עובדת מאנגליה

התובעים טוענים כי היה צורך לדאוג למילוי מקום של התובע, שאימן סוסים לתחרויות וגם נהג להפעיל אותם על מנת לשמור על כושרם. למילוי מקומו באימון הסוסים לתחרויות הוזמנה עובדת מקצועית מאנגליה. היא קיבלה 100 פאונד לשבוע ובס"ה 900 פאונד בתוספת מגורים וכלכלה. בשל הקושי של התובע לחזור ו"להצעיד" את הסוסים על מנת לשמור על הכושר שלהם, נרכשה קרוסלה במחיר בסכום של 25,000 ש"ח.

ראוי לציין כי מדובר בסוסים, שהיו בחווה בה מחזיק דרור, ובקרוסלה שנותרה ברשותו גם לאחר שהתובע נסע לגרמניה.

מערכת היחסים העסקית בין דרור למשפחת התובע לא נפרשה במלואה. כגון על איזה בסיס הסכים דרור להחזיק בחווה סוסים אם ובמידה שנרכשו על ידי האב. או מה צורך היה לתובע במספר סוסים, מה טיב האימון שביצע לצורך "שדרוגם", ואשר הצריך ממלא מקום. יתרה מזאת, בעת אירוע התאונה התובע היה עדיין תלמיד בבית הספר, כך שממילא נדרש עובד לטפל בהם באותן שעות.

אולם כל אלה אינן שאלות רלבנטיות לנזק שנגרם לתובע, שכן ממילא התכניות הנוגעות לעתידו של התובע נקבעו עוד לפני התאונה, וממילא היו כרוכות בהשקעות מרובות מצד האב.

לפיכך התביעה בראש נזק זה נדחית.

(4) נסיעת ההורים לחו"ל

לרגל שהותו של התובע בהולנד נסעו הוריו תכופות לבקר אותו. שהותו של התובע בהולנד אינה תוצאה של התאונה ולא נגרמה בעטיה. רק טבעי שהורים ירצו לבקר את בנם השוהה בחו"ל, ואין להטיל את הוצאותיהם בהקשר זה על הנתבעת.

5. הנתבעת תישא בהוצאות המשפט בתוספת 13% מסך כל הסכומים שנפסקו לעיל בתוספת מע"מ כחוק.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון