תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה


פסק דין

א. התובע מס' 1, 27.11.1977 (להלן: "התובע"), נפצע קשה בתאונת דרכים שאונתה לו , עת נהג על אופנועו, כאשר תוך כדי נסיעה ארעה התנגשות בין אופנועו לבין רכב אחר. התובעים מס' 2 ומס' 3 הינם הוריו של התובע.

ממקום התאונה הועבר התובע לביה"ח נהריה, ומשם לביה"ח רמב"ם, שם אושפז מיום תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה. לפי סיכום המחלה אובחנו אצל התובע שברי "פיצוץ" בחוליות הגביות מס' 7, מס' 8, ומס' 9, פרפלגיה מתחת לחוליה 6D, וחבלה ריאתית קלה מימין.

צילום הרנטגן הראה כי מספר רסיסים של החוליות שנשברו חדרו לתוך תעלת השדרה.

ביום 11.12.94 הועבר התובע למחלקת השיקום של ביה"ח שיבא שם אושפז עד תאריך 29.6.95. בסיכום המחלה של מחלקת השיקום של בי"ח שיבא צויין, בין היתר, שעם קבלת התובע, אובחנה פרפלגיה מלאה מתחת לחוליה 6D, רפלקסים תקינים בגפיים עליונות, אך חסרים בגפיים התחתונות, וקטטר בשלפוחית.

במהלך אשפוזו של התובע בביה"ח שיבא בוצעה בתובע, ביום 15.1.95, בהרדמה מלאה, למינוקטומיה של חוליות 8D - 7D, וקיבוע עם מוטות CD.

במהלך ההחלמה ירד התובע לכסא גלגלים, למד הליכה בעזרת מכשיר RGO וקביים קנדיות, הקטטר הוצא, והוחל בצנתורים לסירוגין.

ב. עם שחרורו של התובע ממחלקת השיקום של ביה"ח שיבא צויין כי לא חל שינוי נוירולוגי במצבו של התובע, הוא נותר פרפלג מלא, מרותק לכסא גלגלים, שתן נותן ע"י צנתורים לסירוגין, וליציאות נעזר בכדורים ונרות. מהלך עם מכשיר RGO וקביים קנדיות למרחקים קצרים, ועל משטחים שונים.

הומלץ על נטילת תרופות שונות, בדיקות וביקורות, הומלץ על השתלבות בפעילות ספורט ושחיה, ונקבע שהתובע זקוק להכוונה ושיקום מקצועי, זקוק דיור ורכב ממוזגים ומותאמים לכסא גלגלים, שיקום מיני - הפקת זרע לצורכי פוריות (במסגרת מרפאת בי"ח שיבא), היכרות ומעקב ע"י פיזיותרפיסט בקהילה, תירגול הליכה עצמית עם RGO לשיפור סיבולת והליכה, ולמניעת אוסטאופורוזיס, מתיחות עצמיות יומיומיות ושמירת טווחים, מניעת קונטרקטורות ושמירת המצב הקיים, וציוד סיעודי לפי רשימה.

עם שחרורו של התובע מביה"ח הומלץ על מלווה לרוב שעות היממה, לתקופה של חצי שנה אחרי שחרורו, לצורך הסעות, תירגול והשגחה בזמן שימוש ב - RGO ועזרה בפעולת יום יום.

ג. אציין כי בשלב מאוחר יותר אושפז התובע בבי"ח נהריה, מיום 16.12.95 עד 19.12.95, לאחר שיומיים טרם אשפוזו הופיע, לאחר שעשה צנתור, דם רב בשתן ומהשופכה. יום טרם קבלתו חומו עלה וסבל מצמרמורת, טופל בביה"ח באנטיביוטיקה והורכב קטטר קבוע, שהתובע עשה בו שימוש עד דצמבר 97.

ביום 26.10.97 אושפז התובע שוב בביה"ח שיבא בגלל בעיות בשלפוחית השתן, ועבר ניתוח שנועד להביא להגדלת קיבולת השלפוחית, אשפוז שנמשך עד 10.12.97 עם חופשה באמצע.

מששוחרר התובע מאשפוזו בבי"ח שיבא ב 10.12.97- היה זה לאחר שהוצא הקטטר הקבוע, ובמקומו נקבע ע"י ביה"ח שיעשה בערך מידי שעתיים צנתור, אותם הוא מבצע כיום לבדו בתדירות של בערך כל שעתיים.

ד. מומחה רפואי מטעם בית המשפט, פרופ' י. שאקו, קבע בחוות דעתו מיום 14.1.97 (ת30/) כי התובע נחבל בגבו, סובל מפרפלגיה, אי שליטה על הסוגרים, ומפגיעה בכושר המיני בגלל הפגיעה בחוט השדרה.

התובע עצמאי בפעולות החיוניות היום-יומיות, בשינויי תנוחה במיטה ובכסא, העברות מן המיטה לכסא ובחזרה, הלבשה, רחצה , אכילה.

התובע זקוק לעזרת הזולת בכל הקשור לאחזקת משק הבית, בסחיבת חפצים, ניקיון הדירה, כביסה, בישול, וכן להשגחה בשעת הרחצה ולעזרה בהחלפת תחתוניו בשעת פעולת מיעיים בלתי מבוקרת שקורית מידי פעם.

עוד הוסיף פרופ' י. שאקו שהתובע זקוק לדירה בקומת הקרקע או מצויידת במעלית רחבה, כשבדירה עצמה פתחים רחבים למעבר כסא הגלגלים, וחדר הרחצה והשירותים מרווחים כך שהרחצה תיעשה כשהתובע יושב בכסא השירותים והמים קולחים מעליו.

בגלל הפרעה בויסות החום אצל נפגעי חוט השדרה, יש צורך במיזוג אויר ובהסקה בחדשי הקיץ והחורף בחדרים בהם ישהה התובע.

לניידותו זקוק התובע לרכב פרטי, כפי שיש לו כיום, והוא נוהג בו, וכן יש צורך במתקן חשמלי לאחסון כסא הגלגלים על הגג או בתוך תא המטען.

פרופ' י. שאקו הוסיף וציין בחוות דעתו שהתובע איבד יכולתו לעבוד בעבודתו כטבח או בכל עבודה גופנית אם כי יוכל לעבוד בישיבה, בעבודה שתתאים לכישוריו, וכי בינתיים לומד התובע לבחינות הבגרות, [יצויין כאן שמאז השלים התובע את בחינות הבגרות החיצוניות במלואן, כעולה מאישור משרד החינוך מיום 24.2.98 - העמוד האחרון של נספח 4 בתצהיר העדות הראשית של התובע], וכי לאחר מכן יהיה צורך לבדוק מסלול לימודים כדי להקנות לתובע מקצוע.

בגלל טונוס מוגבר בשרירי הרגליים, יש צורך בטיפול פיזיותרפי פעמיים בשבוע לכל ימי חייו של התובע כדי למנוע סיבוכים כקונטרקטורות במפרקים, רצוי גם שהתובע ימשיך לשחות בבריכת השחייה כפעמיים בשבוע, לשמור על כושרו ושיפור מצב רוחו.

התובע גם זקוק לכסא גלגלים וכסא שירותים המתבלים פעם בחמש שנים, וכן זקוק לכרית למניעת פצעי לחץ.

הכרית מתבלה פעם בשלוש שנים. לתרגול הליכה זקוק התובע למכשיר RGO עם קביים קנדיות, זקוק לעזרה בלבישת המכשיר והורדתו ולהשגחה בשעת הליכה, הדבר יכול להיעשות גם במסגרת הטיפול הפיזיותרפי.

התובע זקוק למיטה רחבה בגובה כסא הגלגלים עם פיקוד חשמלי להעלאת חלקה העליון והתחתון, וכן למזרן למניעת פצעי לחץ.

לצורך נתינת שתן זקוק התובע לצנתר קבוע שיש להחליפו אחת לעשרה ימים, לשקית עם ברז שיש להחליפה אחת לשבוע, ושקית חד פעמית לאיסוף שתן בשעות הלילה.

(חוות דעת זו היא מינואר 97, כזכור, מאז עבר התובע ניתוח בדצמבר 97 בבי"ח שיבא הוא מצנתר בעצמו אחת לשעתיים ללא צורך בקטטר קבוע).

לצורך פעולת מעיים זקוק התובע לנרות וכדורים, וכן לויטמין C, והיפרקס להחמצת השתן למניעת זיהום, ולתרופות נוספות להגדלת קיבולת שלפוחית השתן (בינתיים עבר כזכור ניתוח בדצמבר 97), וכן להפחתת הספסטיות בשרירי הרגליים ובגין הכאב בגב וברגליים.

התובע גם זקוק להמשך הטיפול הפסיכולוגי, כפי שהמליצה המומחית הרפואית הנוירולוגית ד"ר ב. גרוס, יש גם צורך בבדיקת שתן אחת לחודש, בדיקה על קולית של דרכי השתן אחת לשנה, בדיקת דם אחת לשלושה חודשים.

אם יהא זיהום בדרכי השתן יזדקק התובע לאנטיביוטיקה מתאימה, תדירות הזיהום אינה ידועה.

יש צורך בביקורת מרפאת השיקום אחת לששה חדשים, והמשך ביקורת במרפאת המין לשאיבת זרע והשבחתו כדי לקבוע אם ניתן להקפיאו על מנת להשתמש בו בבוא העת להפרייה.

לענין תוחלת החיים של נפגעי חוט השדרה, ציין פרופ' י. שאקו, שזו מתקרבת לתוחלת החיים הרגילה, אך אינה שווה לה, ויהיה קיצור של 10% בתוחלת חייו של התובע בשיעור של 10% מן הזמן שנותר ממועד הפגיעה.

עד כאן תמצית מחוות דעתו של הפרופ' י. שאקו מינואר 97, ת30/.

ב"כ התובע הציג שאלות הבהרה לפרופ' י. שאקו, ת31/, והמומחה השיקומי השיב על כך במכתבו מיום 12.3.97, ת32/.

ה. עוד קודם לכן נבדק התובע ע"י מומחים רפואיים מטעם ביהמ"ש בשלושה תחומים:

בתחום האורטופדי, ד"ר ג. וולפין שקבע בחוות דעתו מיום 17.11.96 שהתובע סבל מחבלת ראש עם חוסר הכרה, שברים מרוסקים של חוליות גביות 8, 9, 10, שקובעו עם מוטות D-C והתפתחות פרפלגיה ספסטית מלאה של הרגליים, ופלס של חוסר תחושה עד לגובה חוליה 6 - D.

מצבו של התובע תואם לדעת ד"ר ג. וולפין מצב של פרפלגיה ספסטית (שיתוק מלא של שתי הרגליים) לאחר שברים מרוסקים של חוליות הגב 10D, 8D ודרגת נכותו הצמיתה היא בשיעור של 100% וחופפת במלואה את זו שנקבעה בחוות הדעת הנוירולוגית (ד"ר ב. גרוס).

בנוסף, ובגין מצב לאחר ניתוח לקיבוע עמוד השדרה הגבי עם קשיון מוחלט בעמדה נוחה של עמוד השדרה הגבי קבע ד"ר ג. וולפין נכות נוספת של 10%.

ו. בתחום האורולוגי, ד"ר א. לוריה, שקבע בחוות דעתו מיום 20.6.96 שהתובע נושא קטטר קבוע בשל שלפוחית נוירוגנית ספסטית, וכי מאז תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה סבל זיהומים חוזרים ונשנים בדרכי השתן שחייבו טיפול אנטיביוטי, פעם אחת תוך כדי אשפוז, וכן סובל התובע מאין-אונות וחוסר יכולת לפלוט זרע.

(שוב, אני מזכיר כאן שבדצמבר 97 חל שינוי מבחינה זו שהתובע עבר בבי"ח שיבא ניתוח להגדלת קיבולת שלפוחית השתן, והוא מצנתר מאז דרך קבע אחת לשעתיים לערך).

לדעת ד"ר לוריה יזדקק התובע בעתיד לצנתר קבוע או כל דרך אחרת לניקוז השלפוחית הספסטית וסביר להניח שיסבול גם בעתיד מאירועים חוזרים של זיהום בדרכי השתן העלולים ברבות היום לסכן את תפקוד דרכי השתן העליונים, משמע, הכליות, דבר שיחייב טיפולים נשנים באנטיביוטיקה לתקופות ממושכות כמניעה.

לענין התפקוד המיני ציין ד"ר לוריה שהתובע נעדר תחושה מתחת לגובה החוליה הגבית -6D, אין לו זיקפה, וגם אם תושג אפשרות חדירה בעת מגע מיני (ע"י ניתוח והשתלת תותב או תוך שימוש במכשיר ואקום), תימנע ממנו כל תחושה מענגת, ויכולתו להפרות בת זוג עתידית מוטלת בספק רב.

ד"ר לוריה קבע לתובע נכות צמיתה של 70% לפי סעיף 23 (2) V של מבחני הנכות [אי שליטה במתן שתן ומצב המצריך שימוש תמידי במכשירים], נכות צמיתה של 50% לפי סעיף 24 (4) (א) מותאם, (הסעיף מתייחס לאבדן שני אשכים אצל גבר עד גיל 45), וכן 20% לפי סעיף 24 (7) (א) של מבחני הנכות - אספרמה חבלתית.

ד"ר א. לוריה השיב ביום 8.10.96, תשובותיו לשאלות הבהרה של ב"כ חברת הביטוח, וכן לשאלות הבהרה של ב"כ התובע.

ז. בתחום הנוירולוגי, ד"ר ב. גרוס, שבחוות דעתה מיום 2.8.96 ציינה שבתאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה סבל התובע מפגיעה בלתי הפיכה בחוט השדרה, וכי התובע סובל משיתוק מלא ברגליים, מרותק לכסא גלגלים , אבדן שליטה על הסוגרים ונושא צנתר שתן קבוע (נכון לאותו מועד!), איבד כל תחושה מתחת לחוליה גבית 6 - D , אין לו זקפה, ומטופל בגירויים חשמליים להפקת זרע.

ד"ר ב. גרוס הוסיפה וציינה שעקב המוגבלות הפיזית סובל התובע גם מתגובה נפשית דכאונית וזקוק לטיפולים פסיכולוגיים תומכים, ובגין קשיי התפקוד היום -יומיים זקוק גם למלווה. לפיכך קבעה ד"ר ב. גרוס לתובע נכות נוירולוגית צמיתה של 100% עקב פרפלגיה מוחלטת, ובגין התגובה הנפשית הקשה הנובעת מן המוגבלות הפיזית והאין-אונות, המליצה למנות מומחה בתחום הפסיכיאטריה שיקבע את הנכות הפסיכיאטרית.

ב"כ התובע ביקש מד"ר ב. גרוס להתייחס גם לתחום הנפשי, ובמכתב תשובתה מיום 24.9.96 קבעה ד"ר ב. גרוס שלאור מצב הרוח הירוד והתגובה הדכאונית הקשה, והסימנים הקליניים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית, סובל התובע מנכות נפשית של 20% לפי סעיף 34 (ג) של מבחני הנכות וציינה עוד שהתובע זקוק לטיפול שוטף של שיחות תמיכה והכוונה כיצד להתמודד עם הנכות החדשה , עם מצבו הנפשי, האישי, המשפחתי והחברתי, וכיצד לשוב במידת האפשר לאורח חיים מלא.

אבהיר שחוות דעת אלה בתחום האורטופדי, הנוירולוגי ואורולוגי הועמדו לרשות הפרופ' י. שאקו לצורך הכנת חוות דעתו.

ח. מטעם התובעים הופיעו והעידו בפני ביהמ"ש, לפי סדר הופעתם, הפסיכיאטר ד"ר גבריאל לני, שהחל לטפל בתובע, בתדירות של אחת לשבועיים בערך, מאז יוני 1996, דהיינו, כשנה ומחצה טרם מתן עדותו (שניתנה ביום 4.12.97) - עיינו עדותו בעמ' 12 - עמ' 23 לפרוט'.

בנוסף שיגר ב"כ חברת הביטוח שאלות נוספות לד"ר ג. לני, במכתבו מיום 20.5.98, נ21/, וד"ר ג. לני השיב עליהן במכתבו מיום 5.6.98, נ22/ .

אמו של התובע גב' פניה פורמן (תובעת מס' 3), העידה בעמ' 23 - עמ' 42 רישא לפרוט'.

המהנדס מר ראובן גל, שהגיש שתי חוות דעת: הראשונה, מיום 15.10.97 - ת3/ , והשניה, חוות דעת משלימה מיום 16.12.97 - ת4/, לגבי עלות מבנה עבור התובע, וכן התאמת המבנה בגין צרכי נכותו, והעיד מעמ' 42 - עמ' 48 לפרוט'.

אביו של התובע מר אלכסנדר פורמן (תובע מס' 2) העיד בעמ' 48 - עמ' 57 לפרוט'.

עד התביעה מס' 5 היה מר יהודה אביטבול , הבעלים של המסעדה בנהריה בה עבד התובע בטרם תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה כטבח, בעמ' 58 - עמ' 64 לפרוט'.

עד תביעה מס' 6 היה מר גדעון קרול שהגיש חוות דעתו,ת24/, לענין אמדן השווי של מגרש לבניה צמודת קרקע לצורך העמדתו לבניית בית מגורים עבור התובע , עמ' 64 - עמ' 66 לפרוט'.

עדת תביעה מס' 7 היתה הגב' שושנה אבני, עובדת מט"ב המועסקת אצל התובע מאז נובמבר - דצמבר 1997, חמש פעמים בשבוע , כשש שעות בכל פעם, עמ' 67 - עמ' 69 לפרוט'.

התובע עצמו, (עד תביעה מס' 8), העיד מעמ' 69 לפרוט' - עמ' 79 לפרוט', כשעדותו הראשית הוגשה בתצהיר ארוך ומפורט ביותר, (מוצג ת25/), של 55 עמודים, שאליהם צורפו נספחים שונים.

המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, הפרופ' י. שאקו, שחוות דעתו הוגשה ת30/, שאלות ההבהרה של ב"כ התובעים ת31/, ותשובות המומחה ת32/, העיד בעמ' 82 - עמ' 92 לפרוט'.

מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של פרופ' יחזקאל טלר מיום 8.10.97, ת34/, בענין עלות צרכי השיקום של התובע (כפי שהובהר בעמ' 93 לפרוט') , ועיינו עדותו מעמ' 93 - עמ' 95 לפרוט', לענין עלויות.

כמו כן העידה מטעם התובעים מנהלת סניף מט"ב בנהריה, הגב' רהיג'ה מורני, בעמ' 97 - עמ' 100 לפרוט'.

ט. מטעם חברת הביטוח העיד לענין עלויות השיקום עד הגנה מס' 1, מר גדעון האס, עמ' 101 - עמ' 103 לפרוט', שהגיש את חוות דעתו, נ12/, והשלים את חקירתו הנגדית בעמ' 108 - עמ' 112 לפרוט'.

עד הגנה מס' 2 היה המהנדס מר משה כץ, עמ' 104 - עמ' 108 לפרוט', שהגיש את חוות דעתו נ17/, לענין עלות הוצאות התאמת דירת מגורים רגילה לתנאי מגורים של נכה מרותק לכסא גלגלים.

המומחית הרפואית מטעם ביהמ'ש בתחום הנוירולוגי, ד"ר בלה גרוס (שהתייחסה גם לתחום הנפשי), העידה עמ' 116 - עמ' 119 לפרוט'.

עד ההגנה מס' 3 היה ד"ר אלכסנדר קורת , מנהל מחלקת הבקרה של קופת חולים לאומית, בקרה אשפוזית, טיפולית ותרופות, לגבי השאלה האם הטיפולים שהתובע עשוי להיזקק להם ניתנים או אמורים להינתן לו ע"י קופת החולים בה חבר התובע (קופ"ח לאומית) - עמ' 120 - עמ' 125 לפרוט'.

בנוסף גם הוגשו לתיק ביהמ"ש חוות דעת כדלקמן:

חוות דעת רואה החשבון שמואל פרץ מיום 23.6.98, ת36/, לגבי חישוב מס הכנסה שיש לנכות משכרו של התובע כתושב נהריה.

חוות דעתו של מר מ. קצין, מיום 19.10.97, לגבי עלות כביסה וייבושה לנכה ת37/, חוות דעתו של מר מ. קצין מיום 19.10.97, לגבי עלות מזגנים לבית הנכה, ת38/, וכן חוות דעתו של מר מ. קצין מיום 19.10.97, לגבי עלות ניידות לנכה, ת39/, ובהמשך גם חוות דעת משלימה של מר מ. קצין מיום 6.5.98, בה התייחס לחוות הדעת הנגדיות של מר ב. מוגילבקין מטעם ההגנה - ת40/.

מר מ. קצין גם השיב על שאלות הבהרה של ב"כ חברת הביטוח מיום 10.6.98, מוצג נ10/, ותשובותיו ניתנו בפקס מיום 11.6.98, ת41/.

ב"כ התובעים גם הציג שאלות הבהרה לעד ההגנה ד"ר אלכסנדר קורת לגבי טיפולים הניתנים ע"י קופ"ח לאומית - ת42/, וד"ר קורת השיב על השאלות במכתבו מיום 31.1.99 - ת43/.

מטעם ההגנה הוגשו חוות הדעת של מר ב. מוגילבקין, מיום 14.11.97, לענין עלות אחזקת מזגן - נ18/, ומיום 17.11.97 לענין ניידות ועלות אחזקת רכב, נ19/, ומיום 16.11.97 לענין עלות אחזקת מכונת כביסה וייבוש - נ20/, וכן השיב מר ב. מוגילבקין ביום 11.6.98 לשאלות הבהרה שהציג לו ב"כ התובעים נ11/.

ב"כ חברת הביטוח גם הגיש חוות דעת אקטואריות של האקטואר מר שי ספיר, מיום 31.1.99, ביחס לתשלומי הביטוח הלאומי נ33/, נ34/, נ35/, ואולם בהמשך עדכן אותן ב"כ חברת הביטוח בהודעתו לביהמ"ש מיום 4.6.00 אליה צירף את חוות דעת מר ש. ספיר מיום 23.5.00 לענין קצבת נכות כללית, מיום 24.5.00 לענין שערוך גמלאות ילד נכה, מיום 23.5.00 לענין קיצבת ניידות, וכן לגבי קיצבת שירותים מיוחדים שעשויה להשתלם לתובע ע"י המל"ל.

בנוסף הוגשה מטעם ההגנה חוות דעתו של רואה החשבון, אברהם היימן, מיום 12.7.98, נ26/, לגבי אופן חישוב המס של התובע, בתגובה לחוות הדעת של רואה חשבון שמואל פרץ.

י. בישיבת ביהמ"ש מיום 5.1.99 הודיע ב"כ חברת הביטוח שמבחינת מרשתו: "יש נכונות למתן פסק דין לפי סעיף 4 (ג) על כל הנובע מכך", וב"כ התובעים הגיב באמרו:

"אבקש שבית המשפט יקבע מועד בסדר גודל של עד ל30- יום לטיעון לצורך מתן "פסק דין מקוצר" - עמ' 129 סיפא לפרוט'. בעמ' 130 רישא לפרוט' ניתנה החלטה לפיה נקבע מועד לטיעון תמציתי לצורך מתן "פסק דין מקוצר".

טיעוניו המפורטים של ב"כ התובעים נשמעו ביום 4.3.99 (עמ' 134 - עמ' 152 לפרוט'), וכן תוספת ביום 10.3.99 עמ' 155-156 לפרוט'.

טיעוניו המפורטים של ב"כ חברת הביטוח נשמעו תחילה בעמ' 152 - 154 לפרוט', והמשכם בישיבה נפרדת מיום 10.3.99 , עמ' 156 - 165 לפרוט'. ב"כ התובעים הגיב על כך בקצרה בעמ' 165 לפרוט'.

באי כוחם של שני הצדדים הגישו לביהמ"ש בהמשך פסקי דין רבים כדי לתמוך בטענותיהם זה בכה וזה בכה, לגבי מקרים דומים.

בנוסף גם נתתי בהמשך החלטות לגבי תשלומים תכופים לתובע: החלטה מיום 3.6.99, בש"א 4501/99, החלטה מיום 9.11.99 בש"א 9873/99, והחלטה מיום 23.4.00, בש"א 5472/00.

יא. לגבי נזק שאיננו ממוני ציין ב"כ התובעים בטיעונו, מיום 4.3.99, עמ' 143 לפרוט' שהפיצוי המגיע בראש נזק זה הוא 161,568 ש"ח, כולל ריבית, סכום זה כשהוא משוערך מאז 4.3.99 (מדד ידוע ינואר 99) עד היום, כולל ריבית שנתית של 4% לשנה, הוא: 174,691 ש"ח.

יב. באי כח שני הצדדים חלוקים לענין קיצור תוחלת החיים.

לפי חוות דעתו של פרופ' י. שאקו, ת30/, יהא קיצור של 10% בתוחלת חייו של התובע (10% מהזמן שנותר ממועד הפגיעה ).

ב"כ התובע הציג שאלות הבהרה לפרופ' י. שאקו (ת31/), והמומחה השיב עליהן בתשובותיו, ת32/, וציין בתשובה 11 כי ממאמרו של SAMSA (הוגש כמוצג ת33/), עולה שבמחקר שנערך על פני טווח ארוך (40 שנה), מתחיל הקיצור בתוחלת החיים להתבטא 20 שנים לאחר החבלה.

פרופ' י. שאקו מבהיר בתשובתו שהקיצור הוא סטטיסטי, וכן אישר בתשובה מס' 12 שגם ישנן דעות הפוכות לשלו, דהיינו, הסוברות שאין קיצור תוחלת חיים במקרה מעין זה. גם בעדותו (עמ' 82 לפרוט'), ציין פרופ' י. שאקו שמדובר בנתונים סטטיסטיים, והוסיף שהוא לא מצא בספרות מחקר סטטיסטי שלפיו אין בכלל קיצור תוחלת חיים בטווח ארוך.

בהמשך עדותו, בעמ' 82 לפרוט', הסביר פרופ' י. שאקו שתחילה סבר שעל ידי טיפול טוב אין קיצור תוחלת חיים, אולם בהמשך אימץ לעצמו גישה שקיים קיצור תוחלת חיים של 10% במקרה של פרפלגיה, ובמקרה של קוודרופלגיה - 15%.

פרופ' י. שאקו אישר (עמ' 84 לפרוט') שלפי מחקרים אחרים של מינייר, ורביכנדראן, אין קיצור תוחלת חיים, אך זאת על פני טווח של 10-11 שנה מיום הפגיעה, כשעמדתם היא שאם עבר הנכה את השנה הראשונה שלאחר הפגיעה, אין קיצור תוחלת חיים אם יקבל הנכה את הטיפול הדרוש, אולם פרופ' י. שאקו מציין שהמאמר של SAMSA, ת33/, מתייחס לטווח של 40 שנה, וכן הסביר שמחקרו של SAMSA נעשה כשכבר היתה קיימת האנטיביוטיקה ומחקר זה:

"נותן אינדיקציה שיש עדיין קיצור מסיבה זו או אחרת" (עמ' 84 לפרוט').

בעמ' 89 לפרוט' הוסיף וציין פרופ' י. שאקו כי אחת הסיבות לקיצור תוחלת חיים היא פגיעה כלייתית, וכן אישר פרופ' י. שאקו שהזיהומים הם בראש הגורמים לתמותה בפרפלגיה (עמ' 90 רישא לפרוט').

יג. עמדת ב"כ התובעים בסיכומיו היא שלדעתו לא הוכח בענייננו קיצור תוחלת חיים (עמ' 152 לפרוט') , ואילו לדעת ב"כ חברת הביטוח בעמ' 158 לפרוט' יש לקחת בחשבון קיצור תוחלת חיים של 10% מהתקופה שנותרה מאז תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה, דהיינו, 54 שנים מאז תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה, או כ50- שנה ממועד סיכומיו של ב"כ חברת הביטוח (לעומת 60 שנה מאז תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה אלמלא קיצור תוחלת החיים).

ב"כ התובעים מאזכר בתחשיבו, בין היתר, את פסק דינה של כב' השופטת ב. גילאור, ת.א. (חיפה) 504/88, גאולה בן עטר נ. הדר, תקדין מחוזי, כרך 96 (2) תשנ"ו/תשנ"ז, עמ' 164, שם קבעה כב' השופטת ב. גילאור כי לא חל שינוי בתוחלת החיים של תובעת, ילידת 1942, למרות תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה הקשה שעברה והפרפלגיה ממנה היא סובלת, וציינה, בין היתר, כי לא דווח על סיבוכים כלשהם במצבה הבריאותי של התובעת במהלך השנים שמאז תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה.

וכן מאזכר ב"כ התובעים את פסק דינו של כב' השופט ד"ר ד. ביין, ת.א. 646/92, גורטבוי נ. המגן, שם קבע כב' ביהמ"ש (עמ' 11, שם) שהנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה של קיצור תוחלת חיים, וכי לאור העובדה שלא חל שינוי לרעה במצבה של התובעת, ולאור רמת הטיפול הרפואי בארץ, יש להעדיף את הדעה האופטימית של מינייר ורביכנדראן על פני דעות פסימיות יותר, שלפיה לאחר עבור שנה נוטה תוחלת החיים של קוואדרופלג (שעמדה לדיון בת.א. 646/92) להשתוות לזו של האוכלוסיה הכללית בארץ.

יד. בענייננו, ציין המומחה הרפואי בתחום האורולוגי ד"ר א. לוריה, שמאז תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה סבל התובע מזיהומים חוזרים ונשנים בדרכי השתן שחייבו טיפול אנטיביוטי, ופעם אחת אף תוך אשפוז (פרק דיון ומסקנות בחוות דעת ד"ר א. לוריה מיום 20.6.96), כך גם עולה מתצהיר העדות הראשית של התובע, ת25/, עמ' 16 - עמ' 21.

מתשובותיו של המומחה האורולוג ד"ר א. לוריה מיום 18.10.96, לשאלותיו של ב"כ חברת הביטוח, עולה שהתובע, בהיותו פרפלג חשוף לזיהומים חוזרים בדרכי השתן .

בתשובה לשאלה מס' 2 השיב ד"ר א. לוריה שהעובדה שהתובע נושא צנתר קבוע, מגבירה את הסיכון לזיהומים בדרכי השתן, אך יצויין שמאז מועד מתן התשובות חל שינוי מבחינה זו שביום 27.10.97 אושפז התובע בבי"ח שיבא בגלל ספזם מוגבר בשלפוחית ועבר ניתוח להגדלת קיבולת השלפוחית ושוחרר בדצמבר 97 ללא קטטר קבוע, כשמאז מצנתר התובע את עצמו מידי שעתיים, עמ' 19 - 20 בתצהיר התובע, ת25/.

בהמשך תשובותיו מציין ד"ר א. לוריה שיש כיום חיידקים בדרכי השתן העמידים בפני אנטיביוטיקות.

קיימת אפשרות לזיהום בדרכי השתן העלול להתפתח ל - UROSEPSIS שיש בו סיכון לחיי החולה, אם כי התפתחות זו אינה שכיחה אצל חולים הנמצאים במעקב צמוד טוב, ושיעורי התמותה עקב UROSEPSIS אצל אנשים צעירים כיום, אינם גבוהים במיוחד.

זיהומים חוזרים בדרכי השתן עלולים לגרום עם הזמן לפגיעה מתווספת והדרגתית בכליות, וכן ציין ד"ר א. לוריה בתשובה לשאלה 11 של ב"כ חברת הביטוח שסביר להניח שזיהומים של דרכי השתן יישנו אצל התובע.

לגבי האפשרות של התפתחות אלח-דם או פגיעה כלייתית ניכרת, דהיינו, אי ספיקת כליות, השיב המומחה בתשובה לשאלת הבהרה מס' 12 כי תשובה נחרצת לשאלה זו היא בבחינת ניחוש, וכי כל תרחיש אפשרי.

בשאלת ההבהרה מס' 14 נשאל ד"ר א. לוריה ע"י ב"כ חברת הביטוח האם אין זה סביר שהבעיות בכליות ודרכי השתן עלולות לגרום לתובע לקיצור ניכר של תוחלת החיים, דהיינו, במקום 59 שנה מיום תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה, 40 שנה בלבד.

ד"ר א. לוריה השיב על כך שהוא חוזר על תשובתו לשאלה מס' 12. ד"ר א. לוריה גם מאשר, בתשובה לשאלה 16, ששכיחות מחלות דרכי השתן אצל פרפלגים גבוהה פי 9 מאשר בכלל האוכלוסיה.

בהתייחס למאמר מ1976- לפיו במעקב של 5 שנים הופיעה פגיעה כלייתית במחצית מן החולים ושינויים בשלפוחית השתן אצל 42 מתוך 62 חולים, ציין ד"ר לוריה (תשובה לשאלה 17) שפרפלג יסבול משכיחות גבוהה של זיהומים בדרכי השתן על כל הנובע מכך, ויחד עם זאת הוסיף ד"ר א. לוריה:

"בל נשכח שמאז פורסם אותו מאמר קרו הרבה דברים ברפואה".

וכן ציין המומחה שבעוד החיידק מפתח עמידות לתרופות, המדען מפתח תרופה יעילה ונוספת, ולכן עמדת המומחה ד"ר א. לוריה, בתשובה לשאלה 18:

".... ומטעם זה אמרתי כל תרחיש אפשרי לגבי החולה האינדיווידואלי".

טו. ב"כ התובע שאל את הד"ר א. לוריה, בשאלה מס' 3 של מכתב ב"כ התובע מיום 16.8.96, האם נכון שבהנחה והנפגע יקבל טיפול רפואי אופטימלי לא תהא בעיה של סיכון חיים או קיצורם, ועל כך השיב המומחה בתשובותיו לב"כ התובע, תוך הפנייה לתשובה מס' 7, שנתן לב"כ חברת הביטוח, דהיינו, שהתפתחות UROSEPSIS אינה שכיחה אצל חולים המצויים במעקב צמוד טוב ומטופלים מרגע הופעת הזיהום, והוסיף עוד:

"באם יקבל הח' טיפול רפואי אופטימלי יפחת הסיכון לחייו במידה משמעותית ביותר".

בשאלה מס' 4 שאל ב"כ התובע את הד"ר א. לוריה, האם נכון שבמשך השנים יש לצפות לרמת רפואה מפותחת יותר, לרבות כושר האבחנה הרפואי, וסוגי תרופות, דבר שמהווה גורם אופטימי לטיפול בפגיעות מן הסוג בהן נפגע התובע מבחינה אורולוגית ולכן, אין לאמר שהתובע צפוי לקיצור תוחלת חיים, והרי ממילא עולה תוחלת החיים עם השנים לאור השיפור באיכות הרפואה, ועל כך השיב ד"ר א. לוריה:

"אני שותף לתקוותך ולאופטימיות שאתה מביע ואם אמנם כך יקרה תהיה תוחלת חייו של מר פורמן קרובה לזו של מי שלא נפגע".

בשאלה 5 נשאל המומחה, ד"ר א. לוריה, האם נכון שלא ניתן לקבוע ספציפית שחייו של התובע קוצרו בגלל נזקיו האורולוגיים, שהרי מדובר בבחור צעיר שעבר את המשברים הרפואיים, וחוסנו הגופני עומד איתן, ועל כך השיב הרופא שההתייחסות לגורלו הספציפי של חולה אינדיווידואלי היא בגדר ניחוש.

טז. כאמור, נטל ההוכחה בדבר קיצור בתוחלת החיים מוטל על חברת הביטוח הטוענת לקיומו של קיצור בתוחלת החיים.

כללית, נוטה אני במידה רבה לעמדת חברי כב' השופט ד"ר ד. ביין, כפי שבאה לידי ביטוי בפסה"ד בת.א. 646/92, מחוזי חיפה, גורטבוי נ. המגן , מיום 4.11.96, עמ' 11, בכתבו שם:

"ראינו, שעם התפתחות רמת הטיפול, חל שינוי בעמדת המומחים וקיימת לפחות אסכולה נכבדה הסוברת כי לאחר עבור שנה, תוחלת החיים של קוודרופלג נוטה להשתוות לזו של האוכלוסיה הכללית. רמת הטיפול בארץ, היא גבוהה בין היתר בשל המרחקים הקצרים בין מקום מגורי הנכה והמרכזים הרפואיים והשיקומיים ולכן יש מקום להעדיף את הדעה האופטימית המבוטאת במחקרים של מינייר ורביכנדראן, על פני דעות יותר פסימיות". (ההדגשה שלי - י.ג.).

וכך גם, כפי שכבר ציינתי, עמדת חברתי, כב' השופטת ב. גילאור, ת.א. 504/88 (מחוזי חיפה), בן עטר נ. הדר , מיום 18.4.96, שדנה בפגיעה מסוג פרפלגיה (כמו בענייננו), והגיעה למסקנה שלא חל קיצור בתוחלת חייה של התובעת, שם, חרף תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה הקשה והפרפלגיה ממנה היא סובלת, עמ' 7 של פסה"ד.

כב' השופטת ב. גילאור ציינה כי מחקרו של מינייר נערך במרכז רפואי בצרפת בתנאים דומים לישראל כשהקשר והקירבה של החולה למרכז השיקום מאפשרים טיפול מיידי בכל סיבוך של מחלתו, ומסקנתו שתוחלת החיים של מי שנפגע ושורד שנה, הינה כמו תוחלת החיים של האוכלוסיה הבריאה.

המסקנה של פנטלנד ורביכנדראן באחד ממרכזי השיקום באנגליה היא שקוואדרופלג החי שש שנים לאחר תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה, אורך חייו כשל אדם בריא בגילו. ועם זאת, יש כמובן להתייחס תמיד לנתונים האינדיווידואליים.

יז. כפי שמציין ד"ר א. לוריה בחוות דעתו, פרק דיון ומסקנות, סבל התובע מזיהומים חוזרים ונשנים בדרכי השתן, ואמו, גב' פניה פורמן, ציינה בעדותה בעמ' 34 לפרוט', כי מאז נמצא התובע בבית סבל מדלקות רבות בדרכי השתן.

התובע עצמו מציין בתצהיר העדות הראשית, ת25/ (שניתן ביום 21.5.98), עמ' 6, בין הנזקים והתופעות מהם הוא סובל, בסעיף 17 (ו):

"לעתים רחוקות דלקות בדרכי השתן שמלוות בחום וצמרמורות".

מדברי ד"ר א. לוריה בתשובות ההבהרה שלו עולה שהתובע חשוף לזיהומים חוזרים בדרכי השתן וכדבריו:

"פראפלג יסבול משכיחות גבוהה של זיהומים בדרכי השתן על כל העלול לנבוע מהם, כשזיהומים חוזרים במערכת השתן עלולים לגרום עם הזמן לפגיעה מתווספת והדרגתית בכליות , אם כי בהנחה שהנפגע מקבל טיפול רפואי אופטימלי יפחת הסיכון לחייו במידה משמעותית ביותר ואזי תוחלת החיים תהא קרובה לזו של מי שלא נפגע"

על יסוד כל הנתונים כפי שפורטו לעיל נראה לי שנכון יהיה לקחת בחשבון במקרה זה קיצור של כ- 5% בתוחלת החיים של התובע.

התובע היה כבן 17 במועד אירוע תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה. לפי לוח תוחלת החיים בגילים נבחרים, מוצג ת44/, תוחלת החיים בגיל 15 היא 61.1 שנים נוספות, ובגיל 20, 56.3 שנים נוספות.

ב"כ חברת הביטוח טוען בסיכומיו, עמ' 158, כי תוחלת החיים של התובע במועד התרחשות תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה היתה 60 שנה, אלמלא הקיצור. אם לקחת בחשבון הפחתה של כ - 5% בתוחלת החיים, כתוצאה מן תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה, משמע, שתוחלת החיים היא 57 שנים נוספות מיום תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה (לעומת 60 שנה כאמור לעיל), ולכן החישוב ייעשה, בהתאם לכך, עד גיל 74, בשים לב לכך שבמועד תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה היה התובע כבן 17.

יח. אעבור מכאן לדון בראש הנזק של הפסד השתכרות.

דרכו של התובע בלימודים לא צלחה. מעדות האם, גב' פניה פורמן, עולה שלאחר לימודיו בביה"ס היסודי למד התובע את לימודי התיכון בבי"ס עמל נהריה, אך בכיתה י' עבר לביה"ס התיכון סולם צור, שם חזר שנית על כיתה י', וזאת במגמת חשמל ואלקטרוניקה כעולה מאישור ביה"ס בנספח 4 לתצהיר, ת25/.

מעיון בדו"ח אבחוני שנעשה ע"י מכון ד"ר רות אנגל, ביום 26.12.95, דהיינו, לאחר תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה וכאשר היה תלמיד במכללת הגליל המערבי, מוצג ת1/, עולה כי צויין במסמך שבהיות התובע בכיתה ד' הוא אובחן אז כסובל מתסמונת גבולית של היפראקטיביות.

מעיון בסיכום פגישה שנערכה בביה"ס התיכון סולם צור, ב- 20.12.93, בהיות התובע בכיתה י', (מוצג נ3/), עולה כי המפגש נערך עקב יציאת התובע ללא רשות מביה"ס וריבוי היעדרויות בשליש הראשון, וכן צויינה במסמך ירידה בתיפקודו הלימודי.

ביום 17.1.94 הודיע התובע לביה"ס על החלטתו לעזוב את ביה"ס (נ4/).

מעיון בציוניו של התובע במחצית הראשונה של כיתה י', מוצג נ1/, עולה שבצד ציונים נמוכים קיימים גם הישגים יפים באנגלית ובמתימטיקה, וכן במקצועות מעבדה, חשמל ומיתוג.

בהערות המחנך צויין שקיימת יכולת גבוהה בעיקר בתחומים הריאליסטיים, ומאידך גיסא ריבוי בעיות נוכחות ועבודה בבית.

[יצויין שאת לימודיו השלים התובע לאחר תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה במכללת הגליל המערבי, שם החל ללמוד בהשפעת הוריו בספטמבר 95, עמ' 28-29 במוצג ת25/. לאחר לימודים של כשנתיים לערך במכללה עלה בידי התובע להשלים את בחינות הבגרות שלו, כעולה מן האישור מיום 24.2.98, שבנספח 4 לתצהיר העדות הראשית, ת25/].

יט. לאחר שעזב התובע, כאמור כבר לעיל, את לימודיו בביה"ס התיכון סולם צור, החל התובע לעבוד במסעדה - גלידריה בנהריה, הואיל ואהב תמיד לעסוק בתחום הטבחות. באותה מסעדה החל התובע לעבוד כעוזר טבח, ובהמשך כטבח: עמ' 2-3 בתצהיר התובע, ת25/, ועמ' 69 בעדות מר יהודה אביטבול בעל המסעדה, שהעיד כי התובע עבד במקום כל סוף שבוע, ועוד יומיים באמצע השבוע.

אלמלא תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה אמור היה התובע להתגייס בהגיעו לגיל 18 בסמוך לדצמבר 1995.

בעבודתו במסעדת פינגוין בנהריה השתכר התובע בשנת 1994 לפי תלושי השכר ת23/: (בהתעלם מאותם חדשים שבהם עבד ימים מועטים בלבד),

החודש הסכום

מרץ 1994 1,249 ש"ח

אפריל " 1,540 ש"ח

מאי " 1,384 ש"ח

יוני " 1,612 ש"ח

יולי " 1,359 ש"ח

ספטמבר " 1,186 ש"ח

ממוצע של ששה חודשים אלה: 1,388 ש"ח לחודש, משוערך מיוני 94 עד היום: 2,082 ש"ח לחודש.

התובע זכאי לפיצוי בגין התקופה שמיום תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה ועד המועד שאמור היה להתגייס לצה"ל: 2,082 ש"ח לחודש X 12 חדשים : 24,984 ש"ח.

כ. לגבי התקופה שהתובע אמור היה לשרת בצה"ל, דצמבר 95 - דצמבר 98, יש לקחת בחשבון פיצוי לפי 70% לערך מן השכר הממוצע במשק, משמע פיצוי בסכום של כ - 4,000 ש"ח נטו לחודש בערך X 36 חודשים = 144,000 ש"ח.

(עיינו: ע.א. 357/80, נעים נ. ברדה, ל"ו (3) פד"י, עמ' 762, בעמ' 788, מול האות ב').

לגבי התקופה מן המועד בו היה התובע משתחרר מצה"ל אלמלא תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה (דצמבר 1998) ועד היום (תקופה של 23 חודשים) סביר להניח שהתובע היה בתחילת דרכו המקצועית ולכן הייתי אומד את הפסד השתכרותו לתקופה זו בסכום של 4,000 ש"ח נטו לחודש X 23 חודשים = 92,000 ש"ח.

כא.

1. יובהר כאן כי לגבי תקופה זו שמן המועד בו היה התובע מסיים את שרותו בצה"ל (אלמלא תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה) ועד היום, אינני סבור שניתן לקחת בחשבון שהתובע יכול היה לעבוד ולהשתכר, עד עתה, הואיל ולדעתי אין זה סביר שהתובע יכול היה עד כה למצוא לעצמו מקום תעסוקה.

2. בנוסף אציין כאן, והדבר נכון גם לגבי פריטי נזק נוספים אליהם אתייחס להלן, שלא הוספתי ריבית על הסכומים המשוערכים של העבר, הואיל ובמקביל גם לא אוסיף ריבית לגמלאות הביטוח הלאומי שיש להפחית מן הפיצוי, וגם לא לתשלומים התכופים אותם יש לנכות מן הפיצוי, אך למעט הסכום ששילמה חברת הביטוח לתובע מס' 1 בסך 126,414 ש"ח ביום 29.4.97, לפי אחד מספחי התשלום של נ29/, דהיינו, אותו סכום ששולם בגין נזק שאיננו ממוני, כולל שכ"ט עו"ד. (עיינו, פרוט' הדיון מיום 13.4.97, עמ' 8-9 לפרוט', שם נקבע ביצועו של התשלום בגין נזק שאיננו ממוני).

סכום זה בלבד, של 126,414 ש"ח, יופחת במסגרת התשלומים התכופים כשהוא משוערך ונושא ריבית מיום 29.4.97 עד היום.

כב. מכאן אעבור לדון בפיצוי המגיע לתובע בגין הפסד השתכרות מהיום:

נקודת המוצא היא שאלמלא תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה היה כושר השתכרותו של התובע, שהיה כבן 17 בלבד במועד אירוע תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה, בהתאם לשכר הממוצע במשק, דהיינו, 6,242 ש"ח לחודש, לפי ירחון "חשב" לאוקטובר 2000, עמ' 79.

נקודת המוצא של ב"כ התובע בכל הנוגע להפסדי ההשתכרות לעתיד היא פיצוי לפי 6,000 ש"ח נטו לחודש, עיינו: עמ' 4 בתחשיב הנזק מיום 30.3.97, וכן סיכומיו בעמ' 142 לפרוט', בהפנותו לכך שבהתאם לחווה"ד של רוה"ח מטעם התובע שמואל פרץ, ת36/, הכנסה בסכום זה פטורה ממס לאור נקודות זיכוי ובהנחה ממס של תושבי גבול הצפון.

אמנם לדעת רו"ח היימן הכנסה חודשית של 6,667 ש"ח חייבת במס של 125 ש"ח לפי חוות דעתו, נ26/, מ 12.7.98, אך לטענת ב"כ התובע בעמ' 142 לפרוט', (סיכומיו מ 4.3.99-) במועד הסיכומים הכנסה כזו אינה חייבת במס הכנסה.

עמדת ב"כ התובע בעמ' 4 לתחשיב הנזק שלו, נכון ל- 30.3.97, היא שהפיצוי המגיע לתובע הוא לפי מלוא כושר השתכרותו, דהיינו, לפי 6,000 ש"ח לחודש, ובסיכומיו מיום 4.3.99 , עמ' 141 לפרוט', טוען ב"כ התובע שהתובע לעולם לא יוכל למצוא במצבו עבודה מפרנסת.

אמנם יש לאפשר לתובע למצוא לעצמו ריפוי בעיסוק לשעות ספורות ביום להרחבת דעתו, אך אין להטיל עליו מטלות של עבודה מפרנסת תחת אחריות.

כג. בחוות דעתו, ת30/, ציון פרופ' שאקו שלתובע אבדה היכולת לעבוד עבודה גופנית, אך הוא יוכל לעבוד בישיבה בעבודה שתתאים לכישוריו. בשלב בו ניתנה חוות דעתו של פרופ' שאקו (14.1.97) התובע טרם השלים את בחינות הבגרות שלו, ופרופ' שאקו ציין שלאחר מכן יהיה צורך לבדוק מסלול לימודים כדי שהתובע ילמד מקצוע.

כזכור השלים התובע בינתיים את בחינות הבגרות. בחקירתו הנגדית של פרופ' שאקו הדגיש ב"כ התובע, בין היתר, שלא ניתן לצפות סוגי עבודות שהתובע יוכל להשתלב בהן והאם בכלל יקבלו אותו לעבודה, וכן הדגיש ב"כ התובע את מגבלות התובע מבחינת הצורך לצנתר עצמו לעתים מזומנות, "פנצ'רים" (דהיינו, פליטות בלתי מבוקרות של שתן וצואה) וכן תסכולים ודכאונות, כעולה מחוות דעתה של המומחית הנוירולוגית ד"ר ב. גרוס שקבעה לתובע (במכתבה מיום 24.9.96) נכות נפשית בשיעור של 20% בגין סימנים קליניים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית.

עמדת ב"כ התובע היא שמציאת מקום עבודה לתובע כרוכה בקיום גישה נוחה ובטוחה למקום העבודה, שירותים מתאימים, ואפשרויות לצנתר, ויחד עם זאת יש לקחת בחשבון את הדכאונות, התפרצויות הזעם והתסכולים בהם נתון התובע, וכפועל יוצא מכך אחורים והעדרויות תכופות מן העבודה, ולכן לדעת ב"כ התובע, אין סיכוי שהתובע יוכל למצוא מקום תעסוקה. (עמ' 141 לפרוט').

כד. שונה עמדת ב"כ חברת הביטוח שמדגיש בסיכומיו בסוגיה זו מיום 10.3.99 (עמ' 157-158 לפרוט') כי מדובר באדם צעיר שיוכל להסתגל למומו ולעבוד בישיבה בעיסוק שיתאים למומו ולכישוריו. התובע גם השלים בינתיים את בחינות הבגרות, כעולה מן האישור מיום 24.2.98, שצורף במסגרת נספח 4 לתצהיר התובע ת25/, וכן מפנה ב"כ חברת הביטוח לעדות הפסיכיאטר המטפל בתובע ד"ר ג. לני, בעמ' 22 לפרוט', שלפי האמור בדו"ח האבחוני, ת1/, מיום 6.1.96, מצוי התובע בתפקודי החשיבה בכושר גבוה האופייני ל 5%- מן האוכלוסיה שבאינטלגנציה גבוהה.

לפיכך טוען ב"כ חברת הביטוח שהתובע יוכל להשתלב במקצוע דוגמת פקידות או הנהלת חשבונות הקשור במחשבים וקלדנות, כך שיוכל להגיע לשכר המינימום במשק.

לטענת ב"כ חברת הביטוח, בסיכומיו, בעמ' 158 לפרוט', לאחר ניכוי שכר המינימום במשק, מתוך 80% של השכר הממוצע במשק, יגיע הפסדו של התובע לפי חישוב זה ל- 2,097 ש"ח לחודש.

כה. נראה לי שהתובע יוכל למצוא לעצמו בעתיד עיסוק במסגרתו יוכל לעבוד עבודה חלקית כלשהי.

אני ער לקשיים שהתובע חייב להתמודד איתם ושעליהם הצביע ב"כ התובע, ובכלל זה המגבלות הנובעות מנכותו של התובע והקשיים הפיזיים, ובכלל זה בצורך לצנתר עצמו לעתים מזומנות, החשש לפליטות בלתי מבוקרות של צואה ושתן, הצורך בגישה נוחה למקום העבודה על מנת שהתובע יוכל להגיע, וכן פתחים ושירותים שיתאימו לצרכיו של התובע, ועל כך יש להוסיף את הקשיים הנובעים מנכותו הנפשית של התובע, כפי שקבעה הד"ר ב. גרוס, שעשויים להקשות על קליטתו של התובע במקום עבודה, ועל נכונותו של מעביד פוטנציאלי להעסיקו.

עם זאת, אין בידי לקבל את גישת ב"כ התובע השולל כל אפשרות של התובע למצוא עבודה כלשהיא שבה יוכל התובע להתפרנס, ולו באופן חלקי.

התובע כבן 23 כיום, וחרף נכותו הקשה והמגבלות הרבות הנובעות מכך, גם בתחום הנפשי, הדעת נותנת שהתובע יוכל להתמודד חלקית לפחות עם הקשיים שבמציאת עיסוק שבעזרתו יוכל להשתכר, בעבודה שתתאים למגבלותיו ואשר מתבצעת בישיבה, ושבה יוכל התובע לנצל בעתיד את הפוטנציאל החשיבתי הגלום בו, ולו באופן חלקי, כשם שמצא, בעידוד הוריו, את תעצומות הנפש שנדרשו, לאחר תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה, להשלים את בחינות הבגרות.

בשים לב לשיקולים אלה הייתי מעריך את הפסד ההשתכרות של התובע מכאן ולהבא בסכום של 4,500 ש"ח נטו לחודש X 12 חדשים = 54,000 ש"ח לשנה.

הואיל והתובע כבן 23 כיום, מקדם ההיוון עד הגיע התובע לגיל 65 הוא: 23.7 .

54,000 ש"ח לשנה X מקדם היוון 23.7 = 1,279,800 ש"ח.

כו. על כך יש להוסיף את הפסד הפנסיה, כפי שציינתי בפסה"ד בתיק ת.א. 837/93 מיום 19.7.00 (גד סלוביק ואח' נגד המגן), פסק בית המשפט העליון בענין ע.א. 644/89, עיסא פאדי (קטין) נ. החב' הערבית לביטוח (פס"ד מיום 14.2.93) שיש מקום לפסוק פיצוי בגין אבדן פנסיה לגבי המערער שם, שהיה כבן 3 בזמן אירוע תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה, וכך גם יש לפסוק בענין התובע בענייננו, שהיה קטין בזמן ארוע תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה.

החישוב יהא כך:

הפסד פנסיה לשנה:

4,500 ש"ח נטו לחודש X 70% פנסיה X 12 חודשים = 37,800 ש"ח לשנה.

מקדם ההיוון השנתי ממועד הגיע התובע לגיל 65 ועד לגיל 74, הוא 7.7861, דהיינו, היוון לתקופה של 9 שנים: 294,315 ש"ח .

הואיל והפסד זה יבוא לידי ביטוי בהגיע התובע לגיל 65, יש להכפיל סכום זה במקדם היוון כפול לעוד 42 שנה, דהיינו, 0.2889, כך שסכום הפנסיה לאחר היוון כפול הוא: 85,027 ש"ח.

מכיוון שיש לקחת בחשבון הפחתת עלות השתתפותו היחסית של העובד במימון בפנסיה, אני מעמיד את ההפסד המגיע לתובע בגין אבדן פנסיה על הסכום של 57,000 ש"ח, לפי אומדן .

כז. לענין העזרה שהתובע נזקק לה מאז תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה:

אמו של התובע, העדה גב' פניה פורמן, לפי עדותה בעמ' 23-24 לפרוט', עובדת כשרטטת בביהח"ר קליל ושהתה ליד בנה - התובע בתקופת אשפוזו בביה"ח רמב"ם, וכן בתחילת אשפוזו בביה"ח שיבא, עד 2.2.95, משמע כחודשיים מיום תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה, ולנה אצל הורי בעלה בפתח תקווה. לאחר מכן ביקרו היא ובעלה אצל הבן בסופי השבוע, ולעתים גם במשך השבוע, בהתאם לעבודת המשמרות של הבעל העובד גם הוא בביהח"ר קליל, כמנהל משמרת וסגן מנהל מחלקה, ואשר שהה ליד בנו - התובע בשבוע שאושפז ברמב"ם, ואח"כ בשבועיים הראשונים לאשפוזו בבי"ח שיבא.

כל אחד מן ההורים עשה שימוש בתקופה זו בזכותו לחופש השנתי (גב' פורמן בעמ' 31 לפרוט', מר פורמן בעמ' 48 לפרוט').

תלושי השכר של העדה פניה פורמן הוגשו כמוצג ת2/, ותלושי השכר של העד אלכסנדר פורמן הוגשו כמוצג ת21/ - ת22/.

את סה"כ ההוצאות וההפסדים של התובעים מס' 2 ומס' 3 בתקופת אשפוזו של התובע מיום תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה (4.12.94 ) עד מועד שחרורו מביה"ח שיבא (29.6.95) הייתי מעריך בסכום של 50,000 ש"ח, נכון להיום, לפי אומדן, כשבקביעת סכום זה כבר לקחתי בחשבון גם את הוצאות הנסיעה של ההורים בתקופת אשפוזו של התובע עד 29.6.95.

כח. התובע שוחרר מביה"ח לבית הוריו, תחילה בדירה בה התגוררו ברח' ויצמן פינת רח' גרינבאום בנהריה בקומה השניה של בית ללא מעלית , לאחר מכן בבית צמוד קרקע אותו שכרו ברח' נורדאו 7 בנהריה, ולאחר מכן החל מנובמבר 1997 בבית צמוד קרקע שרכשו בשכונת עין שרה בנהריה.

עם שחרורו של התובע מביה"ח ועד ספטמבר 1996 טיפל בתובע, בבית הוריו, בעלה לשעבר של אחותו (מר זאב זפרין ) ולאחר מכן, מספטמבר 96 עד סוף ספטמבר 97 טיפלה בו אחותו עד שנסעה לחו"ל, ואזי בתקופת החגים היה מר אלכסנדר פורמן בביתו כשבועיים לערך (עמ' 25 לפרוט').

כעולה מעדות גב' פניה פורמן מתבטאת עזרת ההורים לתובע בהכנת ארוחות ערב ולילה, הכנת שתייה חמה, החלפת מצעים בשעות בלתי שגרתיות בגלל פליטות בלתי צפויות שעלולות להתרחש בכל מיני שעות, דבר שגורם לעצבנות רבה לתובע, וכן יש להחליף מצעים בגלל הזעה מרובה, יש להזכיר לתובע ליטול תרופותיו בזמן, בדר"כ גם נוכח מישהו בבית ליד התובע, אם כי יש וההורים יוצאים לסידורים והתובע נותר לבד בבית, עדות האם בעמ' 37 לפרוט'.

לעתים כשיש לתובע כאבי גב גם יש לסייע לו לרדת מן המיטה או גם להתלבש, כמו כן זקוק התובע לעזרה בהרכבת מכשיר O.G.R והורדה מן המיטה לרצפה לאחר הרכבת המכשיר לצורך תירגול, דבר שנעשה בדר"כ ע"י האב בשים לב לכך שהתובע גבה קומה (עדות גב' פניה פורמן בעמ' 26, עמ' 31, עמ' 32 לפרוט').

כמו כן עד שהתובע רכש מכוניתו באפריל 1996 היו הוריו מסיעים אותו במכוניתם, סובארו 1600, עמ' 33 לפרוט'.

בערך מנובמבר - דצמבר 1997 החל התובע לקבל עזרה ממט"ב, (עיינו: עדות גב' שושנה אבני (עמ' 67-69 לפרוט') שהעידה ביום 25.5.98 שהיא עובדת אצל התובע חמש פעמים בשבוע, 6 שעות בכל פעם, מטפלת בחדרו של התובע, בנקיון סביבתו, הכנת אוכל עבורו, נקיון אישי לפי הצורך, וכן מלווה את התובע לנסיעות וסידורים, כשאת שכרה היא מקבלת ממט"ב.

מאז שנתקבלה עזרה זו עוסקת העוזרת בהחלפת המצעים בשעה שהגב' פורמן איננה בבית (עמ' 33 לפרוט').

כט. מעדות מר אלכסנדר פורמן עולה שמיוני 95 עד ספטמבר - אוקטובר 96, טיפל בתובע בעלה לשעבר של הבת, מר זאב זפרין, בהיקף של 8 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, בתשלום של 4,000 ש"ח לחודש, ולרבות כ300- ש"ח תשלום ביטוח לאומי. לאחר מכן מאוקטובר 96 עד אוקטובר 97, טיפלה בתובע בתו של העד (דהיינו, אחותו של התובע), עד שהיא עזבה את הארץ.

באשר לתשלום לאירית ולזאב זפרין הוגשו ספחי השיקים במרוכז, ת11/, וכן עותקי דיווח לביטוח לאומי: ת12/ - לתקופה נובמבר - דצמבר 95, ת13/ - לתקופה ינואר - יוני 97, וכן עותקי דיווחים נוספים שצורפו כנספח 15 לתצהיר עדות ראשית של התובע.

לאחר אוקטובר 97 ועד דצמבר 97 טיפלו בתובע ההורים, דהיינו, עד שהחלה העזרה של מט"ב - עמ' 50 לפרוט'.

מר אלכסנדר פורמן מסייע לבן להשתמש במכשיר ה - O.G.R (עמ' 52 לפרוט'). כמו כן העיד מר פורמן שיש צורך להחליף מצעים לתובע (עמ' 53 לפרוט').

מעיון בנספח 18 של תצהיר התובע, המתייחס לתשלומים למט"ב עולה שחשבון מט"ב לדצמבר 97 הסתכם ב- 3,052 ש"ח משוערך להיום: 3,333 ש"ח .

חשבון מט"ב לינואר 98 הסתכם ב - 2,829 ש"ח, משוערך להיום : 3,080 ש"ח.

חשבון מט"ב לפברואר 98 , הסתכם ב- 2,388 ש"ח, משוערך להיום: 2,608 ש"ח.

חשבון מט"ב למרץ 98, הסתכם ב - 3,194 ש"ח, משוערך להיום : 3,485 ש"ח.

התשלומים שבוצעו לפי המסמכים הנוספים של מט"ב בהתאם לקובץ של ת48/, שב"כ התובע הגיש ביום 10.3.99:

החודש הסכום

אפריל 98 : 2,298 ש"ח

מאי 98: 3,220 ש"ח

יוני 98: 3,563 ש"ח

יולי 98: 3,783 ש"ח

אוגוסט 98: 2,277 ש"ח

ספטמבר 98: 2,692 ש"ח

אוקטובר 98: 2,900 ש"ח

נובמבר 98: 2,651 ש"ח

דצמבר 98: 3,760 ש"ח

ינואר 99: 3,721 ש"ח

פברואר 99: 3,485 ש"ח

הממוצע לחודש לפי ת48/, לתקופה אפריל 98 - פברואר 99: 3,123 ש"ח, משוערך מספטמבר 98 עד היום: 3,290 ש"ח.

בהתחשב בכך שמאז שוחרר התובע ביום 29.6.95 מביה"ח שיבא טופל התובע ע"י הוריו, שנעזרו בחלק מן התקופה ע"י בעלה לשעבר של הבת, מר זאב זפרין, בחלק מן הזמן ע"י בתם, בחלק מן הזמן טיפלו בכוחות עצמם, ומאז דצמבר 97 נעזרו משך מספר שעות ביום ע"י מט"ב, נראה לי שיש להעריך את הפיצוי שההורים זכאים לו בגין תקופה זו (29.6.95 עד היום), דהיינו, פרק זמן של 64 חדשים, לפי 4,000 ש"ח לחודש:

64 חדשים X 4,000 ש"ח = 256,000 ש"ח.

ל. עזרת צד ג' לעתיד:

מומחה הרפואי השיקומי פרופ' י. שאקו ציין בחוות דעתו, ת30/, (מיום 14.1.97) כי התובע עצמאי בפעולות חיוניות יומיומיות בשינויי תנוחה במיטה ובכסא, העברות מן המיטה לכסא ובחזרה, הלבשה, רחצה ואכילה, אך זקוק לעזרת הזולת בכל הקשור לאחזקת משק הבית בסחיבת חפצים, ניקיון הדירה, כביסה ובישול וכי זקוק להשגחה בשעת רחצה ועזרה בהחלפת תחתוניו בשעת פעולת מעיים בלתי מבוקרת, מידי פעם, וכן שהתובע זקוק לדירה בקומת קרקע או מצויידת במעלית רחבה, פתחים רחבים בדירה למעבר כסא גלגלים וחדר רחצה ושרותים מרווחים כך שהרחצה תיעשה כשהמים קולחים על התובע ביושבו על כסא שרותים .

התובע ציין בפני המומחה בשעת הבדיקה שהוא נעזר במטפל 8 שעות ביום.

במכתבו מיום 24.2.97, ת31/, שאל ב"כ התובע את פרופ' י. שאקו האם זקוק התובע בגלל מצבו הפיזי והנפשי לתמיכה נפשית ולאדם נוסף שישהה במחיצתו בשעות הערב והלילה מעבר לעזרה האקטיבית.

המומחה השיב במכתבו מיום 12.3.97, ת32/, בשלילה והוסיף שלגבי הבעיות הנפשיות יש לשאול את המומחית בתחום זה.

המומחה גם ציין במכתבו, ת32/, שיש צורך בעזרה בהרכבת מכשיר ה - O.G.R והסרתו .

בעדותו בביהמ"ש מיום 11.6.98 ציין פרופ' י. שאקו שענין השפעת החרדות והמצב הנפשי אינו בתחום מומחיותו וכי לענין זה יש מומחית רפואית ( ד"ר ב. גרוס). לענין הגופני ציין שהתובע מסר לו על כך שיש לו מידי פעם פעולת מעיים בלתי מבוקרת ומובן שבמקרה מעין זה זקוק התובע לעזרה, כשתדירות ההתרחשות אינה ידועה ועל התובע להיות איפוא בקשר עם מי שיוכל לבוא לעזרתו טלפונית או בדרך תקשורתית אחרת (עמ' 86 - 87 לפרוט').

לגבי היזקקות לטיטולים ציין פרופ' י. שאקו שאובייקטיבית זקוק התובע לטיטולים, אך בבדיקתו מסר לו התובע שהוא אינו משתמש בטיטול בלילה הואיל והדבר גורם לו לשפשוף, אם כי ברור, שיש לספק לתובע טיטולים אם הוא עושה בהם שימוש (עיינו תצהיר התובע על כך שלמד את הצורך להשתמש בטיטולים ת25/, עמ' 21-22).

לא. המומחית ד"ר ב. גרוס ציינה בחוות דעתה מיום 2.8.96, בפרק מהלך ודיון:

"בעקבות המוגבלות הפיזית סובל גם מתגובה נפשית דכאונית וזקוק לטיפולים פסיכולוגיים תומכים בגין קשיי התפקוד היום יומיים זקוק גם למלווה".

במכתב מיום 24.9.96 לב"כ התובע גם ציינה המומחית את מצב רוחו הירוד של התובע ואת התגובה הדכאונית הקשה שלו.

בעדותה בביהמ"ש מיום 10.12.98 (עמ' 116-119 לפרוט') ציינה ד"ר ב. גרוס, בעמ'' 116 לפרוט', שכאשר בדקה את התובע (ב- 8.7.96 משמע כשנתיים וחמישה חדשים לפני עדותה) לא היה התובע עצמאי במידה מספקת להיות לבד בלילה, אך אין היא יודעת על מצבו כיום, והוסיפה, בעמ' 117 לפרוט', שבאמרה שהתובע אינו עצמאי דיו, ושאמור להיות איתו מישהו בלילה, כוונתה למצב הכללי: נפשי וגופני.

בעמ' 118 לפרוט' הוסיפה העדה ד"ר ב. גרוס שהסתגרותו של התובע, כעולה מן הראיות, היא חלק מתגובתו הנפשית וכי אם יהיה במחיצתו אדם שיתן בו אמון, עשוי הדבר להיות לעזרה.

עוד הוסיפה העדה שהשתתפות התובע בפעילות ספורטיבית, כעולה מן הראיות, ושימוש פעמיים בשבוע בחדר כושר, ונהיגה ברכב באופן עצמאי, מצביעים על ניסיון טוב להשתלב בחיים. את הצורך בנוכחות אדם נוסף ראתה הרופאה ד"ר ב. גרוס כנובע יותר מן הצד הדכאוני, פחות מבחינת החרדות (עמ' 119 לפרוט'), אם כי הוסיפה שאם התובע נמצא כיום, לפי העדויות, זמן רב בגפו, הרי קרוב לוודאי קיימת השלמה עם המצב.

לב. בסיכומיו בענין זה מתבסס ב"כ התובע גם על חווה"ד של פרופ' יחזקאל טלר, ת34/, עדותו בביהמ"ש עמ' 93-95 לפרוט', ועדות מנהלת סניף מט"ב נהריה, גב' רהיג'ה מורני, (עמ' 97 - עמ' 100 לפרוט') ומסמך העלויות שהגישה ת35/. ב"כ התובע מפנה לתחשיבו ממרץ 97 בו ביקש לפסוק לתובע בגין עזרה סך של 18,000 ש"ח לחודש כשעמדתו היא שיש צורך בנוסף לעזרה אקטיבית גם בנוכחות אדם נוסף להשגחה ולתמיכה שילווה את התובע, יסעד אותו ויעזור לו בשים לב לכך שבנוסף לבעיותיו הגופניות של התובע זקוק הוא גם לתמיכה נפשית, כמו כן יש לקחת בחשבון כלכלה של העוזרים, כשב"כ התובע מציין, בעמ' 143 לפרוט', שהוא מבקש פסיקת הפיצוי לפי 20 (עשרים) שעות ביום.

לג. שונה לחלוטין עמדת ב"כ חברת הביטוח הסבור שקביעתה של ד"ר ב. גרוס לגבי 20% נכות נפשית (לפי מכתבה מיום 24.9.96) אינה עולה בקנה אחד עם פעילויותיו השונות והמגוונות של התובע (הכוונה, כפי שאוזכר כבר לעיל : פעילויות ספורט, נהיגה עצמאית וכו') כך שקביעתה דאז אינה אקטואלית כיום, ולצורך עזרה במקרה של פליטה בלתי מבוקרת ניתן לקרוא לעזרה ע"י טלפון או תקשורת אחרת.

בטיעונו, בעמ' 159 לפרוט', מדגיש ב"כ חברת הביטוח שהתובע יוצא לבלות באופן עצמאי עם חברים (ד"ר לני ציין שהדבר קורה לעתים רחוקות, עמ' 20 לפרוט', שורות 15-16 ) ונוסע לחוגי ספורט כולל משחק טניס באילת (ד"ר לני בעמ' 21 לפרוט' ש' 4-5).

כמו כן מפנה ב"כ חברת הביטוח לעדות האם, בעמ' 37 לפרוט', המציינת שלעתים נוהג התובע בעצמו ולעתים עם מלווה, וכן שהתובע נוסע לבדו וחוזר לבדו מטיפולי פיזיותרפיה, לפי עדות האם בעמ' 52 לפרוט', שורה 11.

בנוסף מציין ב"כ חברת הביטוח שהתובע מצנתר עצמו באופן עצמאי (עמ' 73 לפרוט' שורה 5-6 ), ולפי בדיקת ההיזקקות לעזרת הזולת שנעשתה ע"י הביטוח הלאומי התובע מתרחץ ללא עזרה, אוכל ושותה ללא עזרה (נ9/).

בנוסף שהה התובע ללא מלווה במכללת הגליל המערבי כשהשלים שם לימודי הבגרות (עדות התובע בעמ' 73 לפרוט', ש' 13-14).

עוד מפנה ב"כ חברת הביטוח לעדותו של פרופ' י. שאקו, ודברי התובע בעדותו עמ' 73 לפרוט', שהוא נשאר לבדו בבית כשההורים יוצאים.

לדעת ב"כ חברת הביטוח אין התובע נזקק לעזרה של 8 שעות ביום כי אם לעזרה אקטיבית של כחמש שעות ליום כפי שהציע מר גדעון האס בחוות דעתו נ12/ (ועדותו בעמ' 101-103 , והמשך בעמ' 108 - עמ' 112 רישא לפרוט', שהגיש גם הצעות שונות להעסקת מטפלים נ14/, נ15/, נ16/), והעזרה אינה אמורה להיות של איש מקצוע (גם מי שמסייעת לתובע כיום גב' שושנה אבני אינה אחות ועברה קורס ראשוני של 23 שעות במט"ב - עמ' 67 סיפא לפרוט').

לדעת ב"כ חברת הביטוח זקוק התובע ל5- שעות עזרה ביום לניקוי הבית, פעולות יום יום, השגחה על רחצה וטיפול במקרה של פליטה בלחי מבוקרת, לרבות תוספות מחיר בשבת וזאת בעלות של 2,466 ש"ח לחודש, ואין כל אינדיקציה לעזרה מעבר לכך.

גם אין לקבל את הטענה כאילו בגלל מצב נפשי אין התובע אמור להיות בלילות בגפו, והרי הדבר מבוסס על בדיקה של ד"ר גרוס מיולי 96, כשעולה מן הראיות שהתובע בכיוון של השתלבות חזרה בחיי יום יום. בעמ' 161 סיפא לפרוט' מציע ב"כ חברת הביטוח לפצות את התובע בגין עזרת צד ג' לעתיד בסכום של 4,000 ש"ח לחודש.

לד. עיינתי בחמר הראיות ובטיעוניהם המפורטים של ב"כ הצדדים שגם הגישו לעיוני פסיקה בענין זה.

אפנה, בין היתר, לאמור ב- ע"א 2801/96 אל על נ. יפרח, תקדין עליון , כרך 98 (3), עמ' 126, שם הפחית ביהמ"ש העליון את סכום הפיצוי החדשי בגין סיעוד של צד שלישי מ- 14,000 ש"ח ל - 9,000 ש"ח לחודש.

בפיסקה 10 של פסק הדין שניתן ביום 18.8.98, שם, צויין שהעסקת חברת כח אדם דרך קבע מייקרת בצורה משמעותית ביותר את העלות, וכך נאמר:

"אין בכוונתי לומר, שאין הבן זכאי לתמורה בגין היותו חייב להישאר להשגיח על אביו, ואף לטפל בו כשנדרש הדבר. אך הכנסת עבודתו זו, אשר היתה יכולה להתבצע ביחסים ישירים עם אביו, למסגרת עבודה שמספקת חברת כוח אדם והגדלה ניכרת של העלות עקב כך, אינה מוצדקת".

בענין ע.א. 6431/96 , 6560/96, אין בר זאב, נ. קרנית, פסק דין מיום 4.8.98, קבע ביהמ"ש שהתובעת משרתת עצמה בכל הפעולות היומיומית וזקוקה לעזרה מסויימת בעבודות הבית ולליווי כדי לשמור על עצמה מפני מעשים בלתי זהירים שלה, הגם שהיא הולכת לבדה וחוצה כבישים.

העלות החודשית של העזרה הופחתה, שם, בערעור מ- 11,000 ש"ח לחודש, עבור ליווי , ל 8,000- ש"ח לחודש.

בפסק דינו של ביהמ"ש העליון מיום 5.9.00, ע"א 3375/95 + 3613/99 אריה אקסלרד ואח' נ. צור - שמיר, מדובר בנפגע המשותק בכל ארבעת גפיו ללא שליטה על הסוגרים, הפעילות הממשית של עזרה לנפגע נאמדה ב - 3.5 - 4 שעות ביום, כשיתרת הזמן היא להשגחה.

בימ"ש קמא העריך את עלות העזרה ב 17,000- ש"ח לחודש, וביהמ"ש העליון קבע, בדרך של אומדן, שהסכום הראוי במקרה זה עבור סיעוד הוא 12,000 ש"ח לחודש בציינו, שם, בעמ' 8 סיפא:

"סכום זה הינו סכום הולם לעת הזאת לתשלום עבור סיעוד, באותם מקרים אשר נדרשת לנכה עזרה בפועל משך כארבע שעות ביום בצירוף נוכחות או השגחה במשך שאר שעות היממה".

ביהמ"ש העליון פירט, שם בעמ' 4-8, בהרחבה את השאלות המתעוררות בקיבעת עלות עזרת הזולת לנכים בשיעור של 100% כשבכל מקרה יש לבחון את מצבו של כל נפגע ולקבוע את הפיצוי לפי צרכיו המיוחדים.

לה. אינני מקבל טענת ב"כ התובע בדבר היזקקות התובע לעזרה בהיקף של 20 שעות ביום, ואין הצדקה לכך לא בהתאם לחוות הדעת הרפואיות ולא עפ"י התשתית הראייתית שבפניי.

עולה מעיון בדוחו"ת העסקת העובדת הנוכחית שמסייעת לתובע, גב' שושנה אבני, במסגרת מוצג ת48/ , שהיא שוהה עם התובע בדר"כ כ 6-7- שעות (אם כי יש חריגות לעתים).

אין בענייננו הצדקה להעסקת חברת כח אדם. אין כל מניעה לכך שהתובע יעסיק את העזרה לה הוא נזקק בדרך של העסקה ישירה, יחד עם זאת , במקרה שבפנינו אין מקום להעסקת עובד זר כאשר לתובע נכות גם בתחום הנפשי.

מקובלת עליי עמדת ב"כ חברת הביטוח, כמפורט בסיכומיו, שיש כיום שיפור במצבו של התובע לעומת המצב כפי שהיה עת נבדק ביולי 96 ע"י הד"ר ב. גרוס מבחינת התמודדותו ההדרגתית של התובע עם נכותו, ותוצאותיה, והשתלבותו בפעילות יומיומית כגין נהיגה, פעילות ספורט וכיוצ"ב.

אולם, ביודענו שהתובע כבן 23 כיום, ראוי הוא שמי שיעזור ויסייע לתובע ביום - יום יוכל גם ליצור קשר עם התובע מבחינה חברתית, בשים לב למצבו הנפשי של התובע (גם אם נכון הוא שחל שיפור במצבו הנפשי).

עוד יש לקחת בחשבון שהעזרה בהיקף הנוכחי ניתנת לתובע בעודו מתגורר בבית הוריו, כשכוונת התובע היא להתגורר בגפו, דבר שעשוי לגרום לכך שהיקף העזרה לה יזדקק בפועל תעלה במידה מסויימת על זו שהתובע נזקק לה כרגע, הואיל ובעודו בבית הוריו, יכולים גם הוריו לסייע לו.

כך, למשל, מסייעת גב' אבני לתובע חמש פעמים בשבוע, וממילא בששי-שבת נעזר התובע בהוריו, מה שאין כן כשיתגורר בגפו.

אינני סבור שהתובע נזקק להשגחה בשעות הלילה, מעבר לעזרה הרגילה הניתנת לו באותן פעולות בהן הוא מוגבל מפאת נכותו. למקרה ויזדקק התובע לעזרה כלשהי מעבר לשעות שבהן מצויים העוזר/עוזרת, יוכל התובע לעשות זאת באמצעי תקשורת מקובלים.

בקביעת היקף העזרה לה נזקק התובע יש לקחת בחשבון שמדובר בקביעה הצופה פני עתיד לתקופה של כ50- שנה .

בקביעת סכום הפיצוי יש גם לקחת בחשבון שעל התובע כמעסיק העוזר/ת לשאת גם בתשלום בגין הוצאות נסיעה ותנאים סוציאליים, כמו, למשל, ביטוח לאומי וחופשה .

אני מעריך את הפיצוי המגיע לתובע בגין עזרת צד שלישי בסכום של 6,500 ש"ח לחודש, נכון להיום, וזאת כאמדן.

סכום חדשי זה יש להוון מהיום לתקופה של 51 שנה עד הגיע התובע לגיל 74 , לפי מקדם היוון 313.22 לפי ספר היוון של עו"ד ש. ילינק, מהדורה שלישית, עמ' 44.

6,500 ש"ח לחודש X מקדם היוון 313.22 = 2,035,930 ש"ח.

לו. הוצאות רפואיות, טיפולים, תרופות ואביזרי שיקום, לעבר :

1. רכישת מכשיר O.G.R ונעליים מתאימות עבור התובע בסך 16,054 ש"ח לפי חשבונית מיום 29.5.95 שהוגשה ע"י ב"כ התובע ביום 14.6.00 בבש"א 8520/00, בשערוך להיום: 22,873 ש"ח. (כנגד הוצאה זו שולם לתובע תשלום תכוף בסך 16,000 ש"ח כעולה מ- נ29/ שיופחת מן הפיצוי בשלב הניכויים).

2. פיזיותרפיה לעבר : התובע, לפי תצהירו, ת25/, עמ' 46-47, נזקק לטיפולי פיזיותרפיה בתדירות של פעמיים בשבוע, כשלטענתו עלות טיפול 136 ש"ח + מע"מ, אך בפועל הוא משלם 91 ש"ח לטיפול והיתר ישולם, כך נטען, לאחר שיהיו לו הפיצויים.

בתחשיב הנזק ממרץ 97 הציע ב"כ התובע, בעמ' 10, לפסוק למרשו בגין התקופה שמאז תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה ועד לתחשיב, פיצוי של 32,000 ש"ח בגין הפיזיותרפיה לפי 10 טיפולים בחודש בגין 120 ש"ח לטיפול.

המומחה הרפואי פרופ' י. שאקו ציין בחוות דעתו ת30/, עמ' 4, שהתובע זקוק לטיפול פיזיותרפי פעמיים בשבוע לכל ימי חייו כדי למנוע סיבוכים.

מר גדעון האס מטעם חברת הביטוח העריך עלות טיפול פיזיותרפי בסכום של 110 ש"ח לטיפול, עמ' 6 בחוות דעתו, נ12/.

לפי נספח 14 של תצהיר התובע, ת25/, הקבלות בגין פיזיותרפיה הינן אלה:

תאריך סכום

26.8.96 591 ש"ח

17.10.96 1,034 ש"ח

13.11.96 1,034 ש"ח

25.8.97 831 ש"ח

17.9.97 831 ש"ח

25.12.96 830 ש"ח

4.5.97 665 ש"ח

23.6.97 659 ש"ח

23.7.97 831 ש"ח

18.4.97 569 ש"ח

22.1.97 997 ש"ח

10.3.97 997 ש"ח

31.3.97 659 ש"ח

סה"כ 10,528 ש"ח

בסכום זה יש לשערך לפי המדד שמאמצע התאריכים הנ"ל, דהיינו, פברואר 97, ועד היום, השווי המשוערך: 12,141 ש"ח .

הואיל והתובע ציין בתצהירו שהוא מקבל את הטיפול הפיזיותרפי באופן קבוע בתדירות של פעמיים בשבוע, כך גם העיד התובע בעמ' 74 לפרוט', וציין בעמ' 76 לפרוט' שלא קיבל בקופה"ח שלו (קופ"ח לאומית) את ההקצבה לטיפול פיזיותרפי, ותוכן הטיפול, וכן התדירות, לא היו כפי שזקוק להם (פעם בשבוע במקום פעמיים - שלוש וגם לא היה מטפל קבוע, ומכיוון שהמומחה השיקומי פרופ' י. שאקו קבע שהתובע יזדקק לפזיותרפיה באופן תמידי, פעמיים בשבוע, נראה לי שיש לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין טיפולי פיזיותרפיה גם לגבי התקופה שמאז הגשת תצהיר העדות הראשית שלו (21.5.98) ועד היום, כך שאת סה"כ הפיצוי בגין טיפולי פיזיותרפיה לעבר הייתי מעמיד, להערכתי, על 25,000 ש"ח נכון להיום .

3. טיפולים פסיכולוגיים בעבר:

הרופאה ד"ר ב. גרוס ציינה במכתבה מיום 24.9.96 כי התובע זקוק עדיין לטיפול שוטף של שיחות תמיכה והכוונה כיצד להשלים עם נכותו ולהתמודד עם מצבו. פרופ' י. שאקו ציין בחוות דעתו, ת30/, עמ' 5, כי התובע זקוק להמשך הטיפול הפסיכולוגי כפי שהומלץ על ידי הד"ר ב. גרוס. בעדותו עמ' 91 ציין פרופ' שאקו שבענין המשך טיפול פסיכולוגי צריכה לקבוע ד"ר גרוס.

התובע ציין בתצהירו ת25/, עמ' 45, שקיבל טיפול פסיכולוגי בביתו אחת לשבוע משך מספר חדשים (במקביל לטיפול הפסיכיאטרי) והפסיק. לפי עדות התובע בעמ' 76 לפרוט' הוא ניסה לקבל את הטיפול בתחנה לבריאות הנפש בנהריה , שם היה שלוש פעמים והפסיק הן משום שאין שם גישה מתאימה לנכים והן משום שהאוירה שם אינה נעימה.

הקבלות של הפסיכולוג ד"ר יאיר עמנואל לפי נספח 13 שבתצהיר התובע:

תאריך סכום

2.3.97 2,340 ש"ח

4.6.97 1,755 ש"ח

4.8.97 1,755 ש"ח

30.10.96 5,370 ש"ח

30.12.96 1,755 ש"ח

סה"כ 12,975 ש"ח

סכום זה כשהוא משוערך מאמצע התאריכים הנ"ל (אפריל 97) עד היום: 14,711 ש"ח.

4. הטיפולים הפסיכיאטרים אצל הד"ר ג. לני:

התובע לפי תצהירו, ת25/, עמ' 43-44, הסביר שניסה לקבל טיפול בתחנה לבריאות הנפש בנהריה אך הפסיק בגלל הקושי בגישה, האוירה, מהות הטיפול וחוסר קשר עם המטפל (עיינו גם עדות התובע בעמ' 76 לפרוט').

לפי תצהיר התובע ת25/, שהוגש לביהמ"ש ב21.5.98-, הוא התחיל את הטיפול אצל ד"ר לני באפריל 96 והוא ממשיך לקבלו בקביעות וזאת בבית התובע, תחילה אחת לשבוע ואח"כ אחת לשבועיים כשלאחר הטיפול התובע חש בטוב.

כמצויין כבר לעיל, קיבל המומחה השיקומי פרופ' י. שאקו את המלצת הרופאה הנוירולוגית ד"ר ב. גרוס בענין זה.

ד"ר ב. גרוס העידה, בעמ' 117 לפרוט' , שההחלטה ביחס להמשך הטיפול היא בידי הרופא המטפל, וכאשר נשאלה, באותו עמוד, אם הטיפול מוגבל לשנתיים - שלוש השיבה שאם נותרו הפרעות נפשיות עקב האבדן, עלול הדבר לקחת תקופה ארוכה יותר, שלא ניתן לכמתה בזמן.

דר ג. לני העיד בביהמ"ש (עמ' 12 לפרוט' - עמ' 23 לפרוט'), וכן נשאל במכתב ע"י ב"כ חברת הביטוח נ21/, והשיב במכתבו נ22/.

ד"ר ג. לני ציין בעדותו, עמ' 13 לפרוט', שהחל לטפל בתובע ביוני 96, ועד למועד מתן עדותו (4.12.97), נתן לו מעל 40 טיפולים, תחילה בתדירות גבוהה יותר ובהמשך אחת לשבועיים, בבית התובע, כשכל שיחה נמשכת כשעה לערך ועלותה 300 ש"ח + מע"מ (עמ' 14 לפרוט'), כשלדעת ד"ר ג. לני עלה בידו ליצור יחסי אמון וגילוי לב בינו לתובע (עמ' 19 סיפא לפרוט') .

הקבלות של ד"ר ג. לני לפי נספח 12 של תצהיר התובע :

תאריך סכום

16.10.96 5,265 ש"ח

22.1.97 2,112 ש"ח

20.3.97 2,100 ש"ח

3.12.97 1,257 ש"ח

10.11.97 1,200 ש"ח

סה"כ 11,934 ש"ח

השווי המשוערך ממדד אמצע התקופה (מאי 97) עד היום: 13,464 ש"ח .

עדות ד"ר ג. לני ניתנה בדצמבר 97.

התובע לפי עדותו, מיום 25.5.98, המשיך לקבל את הטיפול הפסיכיאטרי ע"י הד"ר ג. לני בביתו אחת לשבועיים (עמ' 76 לפרוט' ).

הייתי מעמיד את סה"כ עלות הטיפול הפסיכיאטרי עד היום, לפי אומדן, על הסכום של 24,000 ש"ח.

5. כסא גלגלים קל משקל שנרכש ע"י הורי התובע - עיינו: עמ' 36 סיפא - עמ' 37, וכן עמ' 40, בתצהיר התובע, ת25/, בסך 6,127 ש"ח, לפי קבלה מיום 14.4.96 נספח 11 לתצהיר, ב 12- תשלומים, לפיכך משוערך סכום זה ממדד אוקטובר 96 עד היום: 7,280 ש"ח (במובחן מכסא הגלגלים הרגיל שסופק ע"י אבנר, עמ' 36 בתצהיר התובע, וכן מיטה ומזרון למניעת פצעי לחץ שנקנו ע"י התחייבות, עמ' 52 בתצהיר, ת25/).

6. טיטולים:

פרופ' י. שאקו ציין בעדותו, עמ' 86 סיפא לפרוט', שהתובע מסר לו בבדיקתו שאין הוא משתמש בטיטול הואיל והדבר גורם לו שפשוף. בעמ' 87 לפרוט' הוסיף פרופ' י. שאקו וציין שהתובע מסר לו שאין טיטול בלילה בגלל השפשוף, אך אם התובע שינה עמדתו ומשתמש בטיטולים כי אז יש לספק לו טיטולים ואובייקטיבית זקוק התובע לטיטולים.

בתצהירו, ת25/, ציין התובע שהיו תקופות לא מעטות שהוא ויתר על טיטול בגלל המבוכה והבושה של שימוש בטיטול, אך בעזרת ד"ר ג. לני הבין שהצורך בטיטול חיוני, הוא נזקק לטיטול דרך קבע בצאתו מן הבית, וכללית משתמש בשלושה טיטולים ביום ולעתים באחד (עמ' 22 לתצהיר ת25/, וכן עמ' 52 רישא, כשאת הטיטולים רוכש התובע באופן פרטי, וקבלות על רכישת טיטולים צורפו למכתב ב"כ התובע, ת47/.

לפי פרוט' י. טלר, ת34/, עמ' 7, העלות החודשית של טיטולים פעמיים ביום היא 324 ש"ח לחודש נכון ל8.10.97-, משמע, 3,888 ש"ח בשנה, ולפי מר גדעון האס, בחוות דעתו, נ12/, מיום 26.12.97, עלות חבילת טיטולים 196 ש"ח כולל מע"מ, משמע, 2,352 ש"ח לשנה.

ב"כ התובע מציע בסיכומו, עמ' 149 לפרוט' את הממוצע בין שתי חווה"ד, משמע, 3,120 ש"ח לשנה, משוערך מאוקטובר 97 עד היום: 3,396 ש"ח לשנה.

כעולה מתצהיר מתצהיר התובע ת25/, עמ' 22, היו תקופות לא מעטות שהתובע ויתר על טיטול, לכן הייתי מעמיד את הפיצוי בגין טיטולים לא לכל פרק הזמן שמאז שחרורו מביה"ח עד היום אלא לגבי תקופה של ארבע שנים, משמע : 3,396 ש"ח לשנה X ארבע שנים = 13,584 ש"ח.

7. תרופות:

מציין ב"כ התובע בסיכומיו, עמ' 150, שההוצאה החודשית של התובע בגין תרופות היא 400 ש"ח לחודש, כשהתובע מפרט את התרופות בהן הוא משתמש בעמ' 49-50 לתצהירו, ומתייחס לתרופה מולטי-ויטמין וכן פרמין, בעמ' 78 לפרוט'.

מציין התובע בעמ' 51 לתצהירו שהוא משלם בגין תרופות 300-400 ש"ח לחודש. מנהל מחלקת בקרה של קופת חולים לאומית (בה חבר התובע) ד"ר אלכסנדר קורת העיד שהעלות החודשית של התרופות לפי רשימת התרופות להן נזקק התובע אינה אלא 100 ש"ח לחודש (עמ' 121-122 לפרוט', וחזר על כך בעמ' 125 רישא לפרוט').

ב"כ התובע הציג שאלות בכתב לד"ר קורת במכתבו מיום 10.1.99 - ת42/, וד"ר קורת השיב על כך ביום 31.1.99, ת43/, וציין שבגין התרופות מולטי-ויטמין ופרמין אין התובע זכאי להחזר מן הקופה.

הייתי מעמיד את ההוצאה הכספית של התובע בגין תרופות על סך של 200 ש"ח לחודש, בגין התקופה מאז שוחרר מביה"ח שיבא (29.6.95) עד היום:

64 חדשים X 200 ש"ח לחודש = 12,800 ש"ח.

סה"כ הוצאותיו הרפואיות של התובע לעבר, לרבות טיפולים, תרופות ואביזרי שיקום:

1. O.G.R ונעליים - 22,873 ש"ח

2. פיזיותרפיה לעבר - 25,000 ש"ח

3. טיפולים פסיכולוגיים לעבר - 14,711 ש"ח

4. טיפולים פסיכיאטריים בעבר - 24,000 ש"ח

5. כסא גלגלים קל משקל - 7,280 ש"ח

6. טיטולים - 13,584 ש"ח

7. תרופות - 12,800 ש"ח

סה"כ : 120,248 ש"ח.

בטרם סיום פרק זה אבהיר שאדון להלן בהשלכותיו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי ופסיקת ביהמ"ש העליון בענין סהר נגד אלחדד, ופשיטא שעל התובע לקבל את מלוא הטיפולים להם הוא זקוק, לרבות אביזרי השיקום, במסגרת שירותי הרפואה הציבורית .

יחד עם זאת, בכל הנוגע לתקופה שמאז תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה ועד היום, סברתי שמכיוון ומדובר בטיפולים שהתובע כבר החל לקבלם (וכוונתי בעיקר לטיפולים הפסיכיאטריים אצל ד"ר ג. לני וטיפולי הפיזיותרפיה), ויש חשיבות ליחסי האמון וההמשכיות של הטיפול, יש מקום לפצות את התובע בגין הוצאותיו בפועל, אך ביחס לתקופה שמכאן ולהבא יהא על התובע לקחת בחשבון שעליו להיזקק לשירותי הרפואה הציבורית.

לז. הוצאות רפואיות, טיפולים, תרופות, ואביזרי שיקום, לתקופת העתיד:

ב"כ התובעים מבקש לפסוק לזכות מרשו פיצוי בגין טיפולי פיזיותרפיה לעתיד ע"ס 400,000 ש"ח נכון למועד טיעונו (4.3.99), לפי שני טיפולים בשבוע, וכן פיצוי בסך 206,000 ש"ח בגין טיפולים נפשיים לעתיד (נכון למועד טיעונו), לפי שני טיפולים בחודש, שיקום מיני וטיפולים להפקת זרע כפי שתיאר התובע בעמ' 47-48 לתצהיר התובע ת25/, סכום גלובלי של 110,000 ש"ח, ולרבות מיטה חשמלית, כשלטענת ב"כ התובע יש להעדיף את עמדת פרופ' י. טלר בחוות דעתו ת11/, עמ' 6, סעיף 11 שמיטה מתבלה אחת לחמש שנים, על פני עמדת המומחה הרפואי פרופ' י. שאקו שמיטה היא לשנים רבות ויתכן לכל החיים, תשובה 8 בתשובות ההבהרה ת32/, ודבריו של פרופ' י. שאקו בעמ' 88 לפרוט' בציינו שמיטה קונים בדר"כ לשנים רבות מאד, אם כי ייתכן שבעוד שלושים שנה תהא מיטה יותר נוחה.

עוד מפנה ב"כ התובעים לצורך בשלושה כסאות גלגלים זאת לאחר שפרופ' י. שאקו אישר בעדותו בעמ' 89 לפרוט' שבנוסף לכסא הגלגלים קל משקל וכסא השירותים (המתבלים אחת לחמש שנים) רצוי שיהא לתובע גם כסא שירותים מיוחד מיוחד שניתן לארוז אותו.

ב"כ שני הצדדים הסכימו בעמ' 125 לפרוט' שעלות כסא שירותים מתקפל בעל הנעה עצמית שמתבלה אחת לחמש שנים הוא 4,500 ש"ח כולל מע"מ.

ב"כ התובע מבקש לפסוק בפריט זה של כסאות גלגלים 140,000 ש"ח, וכן מכשיר O.G.R בהוצאה של 108,000 ש"ח, ולרבות: מזרונים וכריות לפצעי לחץ, טיטולים, תרופות (שפורטו בעמ' 49-50 בתצהיר התובע, ת25/, ובעדותו עמ' 78 לפרוט'), שאינן מכוסות ע"י קופת החולים. [בנוסף טוען ב"כ התובעים שאין לדעת מה טוען בחובו העתיד לגבי בדיקות ואשפוזים ומבקש שחברת הביטוח תחוייב לשאת בכך (עמ' 50 רישא לפרוט'].

לח. שונה עמדת ב"כ חברת הביטוח המציין שהטיפול הפסיכיאטרי יכול להינתן ע"י קופת החולים, וכי תרופות וצרכים אחרים יוכל התובע לקבל מקופת חולים ולרבות פיזיותרפיה, וטיפולים במרפאות מין.

לענין אפשרויות התובע במסגרת קופת החולים בה הוא חבר נשמעה עדותו של הד"ר אלכסנדר קורת, מנהל מחלקת בקרה של קופת חולים לאומית (עמ' 120 - עמ' 125 לפרוט'), ומטעמו הוגש המוצג נ30/, דהיינו, הנחיות לגבי השירותים והזכאויות השונות לפי סל השירותים והיקף הזכאות והשירותים, וכן מכתב ב"כ התובעים לד"ר א. קורת, ת42/, ותשובתו ת43/.

ב"כ חברת הביטוח מציע בסיכומו, עמ' 164 לפרוט', לפסוק סכום גלובלי של 150,000 ש"ח.

לט. במחלוקת זו שבין הצדדים יש ליתן את הדעת לחוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד1994-, שתחילתו ביום 1.1.95, ולהשלכותיו של החוק ביחס לטיפולים השונים להם זקוק התובע לרבות מעקב רפואי ואביזרי שיקום, כפי שגם ציינתי בפסק הדין מיום 19.7.2000, בתיק אזרחי 837/93, גד סלוביק ואח' נ. המגן חברה לביטוח בע"מ.

סעיף 6 (א) של החוק קובע ששירותי הבריאות יינתנו לפי סל שירותי בריאות, בין היתר, בתחום טיפול רפואי אמבולטורי לרבות נפשי (ס"ק 3), אשפוז (ס"ק 4) שיקום רפואי לרבות שיקום פסיכולוגי, פיזיותרפיה, ריפוי בדיבור, ריפוי בעיסוק (ס"ק 5), הספקת תרופות (ס"ק 6) וכן מכשירים ואביזרי עזר רפואיים (ס"ק 7).

סעיף 7 (א) מגדיר ב- ס"ק 1 את סל השירותים הבסיסי בשירותי בריאות שקופ"ח הכללית נותנת לחבריה לפי המפורט בתוספת השניה, וס"ק 2 של סעיף 7 (א) לחוק מפנה לשירותי הבריאות שנתנה המדינה במועד הקובע, כמפורט בתוספת השלישית, לפי תנאים ותשלומים שהיו נהוגים ערב תחילת החוק.

התוספת השניה לחוק, כוללת, בין היתר, בסעיף 6 (ד) אבחון וטיפול בעקרות וכן הפריה מלאכותית, כולל טיפולים להשבחת זרע וכן טיפולי הפרייה חוץ גופית להולדת ילד ראשון ושני, סעיף 14 (ה) בתוספת השניה מתייחס למערכת המין בגבר, כשס"ק 4 מתייחס, שם, לטיפול בהפרעות בתפקוד המיני.

סעיף 19 לתוספת מפרט את פעולות שירותי הסיעוד בקהילה ובכלל זה בס"ק 6 הכנסה ושטיפת קטטר.

סעיף 22 בתוספת השניה מתייחס למקצועות פארה-רפואיים.

ס"ק א' מתייחס לפיזיותרפיה ובכלל זה גם פיזיותרפיה כרונית בקהילה (סעיף 22 (א) (3) (1)), וסעיף 22 (ד) מתייחס לשירות פסיכולוגי .

התוספת השלישית לחוק מתייחסת לשירותי הבריאות, לרבות מכשירי שיקום שמשרד הבריאות משתתף במימונם לפי נוהלי משרד הבריאות לרבות נעליים רפואיות מיוחדות, כסאות גלגלים ידניים, כסאות שירותים, כסאות טיולון, כריות מיוחדות לכסא גלגלים, מזרונים ידניים, מיטות פאולר ידניות וחשמליות, וכן גם סל שירותים אמבולטוריים בבריאות הנפש (כנגד תשלום אגרת טיפול סעיף 3 (2) בתוספת השלישית).

מ. לענין זה יש גם להפנות לדברי ביהמ"ש העליון ב- ע.א. 5557/95 + 6881/95, סהר נגד אלחדד, נ"א (2) פד"י, עמ' 724:

"גם כאן יש למנוע את המצב שעל פיו יחוייב המזיק לשלם לניזוק בגין הוצאות רפואיות, ואח"כ יהיה חשוף לתביעה מצד קופת חולים שאם לא כן, יחוייב המזיק לשלם כפל הוצאות רפואיות, ובסופו של דבר, ישא בתשלום פיצויים בשיעור העולה על סך כל הנזק של הניזוק: הדבר ימנע גם את המצב שבו יקבל הניזוק גם טיפול רפואי חינם וגם את הוצאות עלותו ועל ידי כך יקבל פיצויים בסכום העולה על הנזק שנגרם לו" (שם, בעמ' 752).

וכן ע.א. 6431/96 6560/96, אן בר-זאב ואח' נגד קרנית, נ"ב (3) פד"י, עמ' 557:

"לא ראינו לסטות מפרשת אלחדד המעוגנת בהוראות חוק ביטוח בריאות ובזכות השיבוב שקיימת לקופת החולים נגד המזיק לשיפויה בגין הוצאות הנגרמות לה בשל טיפולים רפואיים שהיא מספקת לנפגעי תאונות (סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות).... לתובעת קיימות זכויות על פי חוק ביטוח בריאות, ואם תעמוד עליהן, כפי שעליה לעשות במסגרת חובתה להקטין את הנזק, תוכל לקבל חינם את הטיפול הרפואי שהיא נזקקת לו". (שם, בעמ' 571.

יחד עם זאת ציין, שם, ביהמ"ש העליון שיש לקחת בחשבון את תקופת אי הבהירות ששררה עד שניתן פסה"ד בפרשת אלחדד (אפריל 1997) ואין לשלול מן התובעת הוצאותיה בגין טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי שקיבלה מרופאים שלא באמצעות קופ"ח, וכן קבע ביהמ"ש העליון שגם לאחר שהתברר המצב המשפטי, יש להביא בחשבון תקופת הסתגלות הקשורה במעבר מן הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי לטיפול שתקבל מרופאי קופ"ח אליה היא משתייכת, וזאת לגבי העתיד.

בנוסף ציין ביהמ"ש העליון שיש גם לקחת בחשבון מקרים והזדמנויות בהם תימנע מן התובעת אפשרות לקבל טיפול במסגרת קופ"ח , דבר שיהא כרוך בהוצאות מבחינתה.

כל אלה הביאו את ביהמ"ש העליון לפסוק פיצוי של 200,000 ש"ח לתובעת, שם, בעמ' 571 בגין הוצאות רפואיות לעתיד, בדרך זו פסק ביהמ"ש העליון גם ב- ע.א. 2801/96 אל-על ואח' נגד יפרח, תקדין עליון כרך 98 (3), פיסקה 13.

מא. בענייננו, יהא על התובע להסתגל בעתיד לקבל את הטיפולים הנפשיים והפיזיותרפיים להם הוא נזקק, במסגרת הרפואה הציבורית, וזאת באותה מידה ובאותו היקף שטיפולים אלה ניתנים במסגרת זו (עיינו לענין זה בעדותו של הד"ר א. קורת, עמ' 120 - 125 לפרוט').

יחד עם זאת, יש כמובן לקחת בחשבון טיפולים וכן אביזרים שהתובע עלול שלא לקבלם בעתיד במסגרת קופת חולים, או שיצטרך להשתתף בחלק מן העלות, ולרבות ציוד, אביזרי שיקום, טיפולים שונים, ותרופות, שייתכן והתובע לא יוכל לקבלם במסגרת סל הבריאות או שיצטרך לשאת במידה זו או אחרת בהשתתפות כספית בקבלת הטיפולים, התרופות והאביזרים, ומדובר בפרק זמן של עשרות שנים לעתיד.

על יסוד כל האמור לעיל, נראה לי שיש לפסוק לתובע את הפיצוי שהוא זכאי לקבלו מן חברת הביטוח בראש נזק זה של הוצאות רפואיות, טיפולים, תרופות ואביזרי שיקום לעתיד, בסכום גלובלי של 300,000 ש"ח, נכון להיום.

מב. ב"כ התובעים מבקש לפסוק לזכות מרשו פיצוי בסך 35,000 ש"ח בגין שחייה וחברות בבריכת איל"ן, וכן 12,000 ש"ח בגין בלאי בביגוד וסדינים (עמ' 150 לפרוט' מיום 4.3.99, וכן עמ' 13 בתחשיב הנזק מטעמו).

ב"כ חברת הביטוח בתחשיב הנזק שהגיש בזמנו, ביום 13.4.97, לא חלק על הפיצוי של 35,000 ש"ח בגין שחייה, בעמ' 8 לתחשיב הנזק מטעמו. סכום זה ערכו המשוערך להיום משוערך מינואר 99 עד היום 35,478 ש"ח.

הפיצוי המגיע בגין בלאי של ביגוד וסדינים, לפי הערכתי: 10,000 ש"ח להיום.

ב"כ התובעים מבקש בתחשיבו מיום 30.3.97 פסיקת פיצוי בגין רכישת כלב ואחזקתו (עמ' 14). מקובלת עליי עמדת ב"כ חברת הביטוח (עמ' 8 סיפא לתחשיבו שהוגש ב- 13.4.97), שאין לקשור את הצורך באחזקת הכלב לתאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה ותוצאותיה.

מג. דיור:

לאחר שהשתחרר התובע מביה"ח, היה צורך במציאת מקום מגורים המתאים למגבלותיו של התובע כשדירת הוריו בקומה השניה ללא מעלית לא התאימה לצרכיו (עדות גב' פורמן בעמ' 38 לפרוט') שכרו התובעים 2-3 בית צמוד קרקע שאליו הוליכו שתי מדרגות בלבד כך שניתן היה להתקין שני פודסטים אלכסוניים מברזל כדי שהתובע יוכל לעלות באמצעות כסא הגלגלים (עדות מר אלכסנדר פורמן בעמ' 49 לפרוט').

השכירות עלתה 850 דולר ארה"ב לחודש (עדות גב' פניה פורמן בעמ' 38 לפרוט' ועדות מר אלכסנדר פורמן בעמ' 49 לפרוט').

ההורים השכירו את דירתם הקודמת כשבשנת השכירות הראשונה, יולי 95-96, קבלו עבור השכרת דירתם 450 דולר לחודש (ת7/), ובשנת השכירות השניה (אוגוסט 96 - אוגוסט 97), קיבלו, 500 דולר לחודש (ת8/).

ההפרש בו נשאו התובעים הוא כדלקמן: בשנת השכירות הראשונה 450 דולר - 850 דולר = הפרש של 400 דולר לחודש X 12 חודשים = 4,800 דולר, השער היציג באמצע שנת השכירות, פברואר 96, 3.11 ש"ח לדולר = 14,928 ש"ח, משוערך מפברואר 96 עד היום 19,014 ש"ח.

ההפרש בשנת השכירות השניה: 500 דולר - 850 דולר = הפרש של 350 דולר לחודש X 15 ח' = 5,250 דולר, זאת הואיל ויש לקחת בחשבון שהתובעים עברו להתגורר לביתם החדש לא באוגוסט אלא בנובמבר 97, לערך. החישוב יהא לפי השער היציג באמצע שנת השכירות, פברואר 97, 17,483 ש"ח, משוערך מפברואר 97 עד היום = 20,160 ש"ח.

סה"כ הפרש דמי השכירות שהתובעים נשאו בו, נכון להיום : 39,174 ש"ח.



מד. הורי התובע רכשו ב - 17.11.96 יחידת קוטג' צמודת קרקע בשכונת עין שרה בסכום של 280,000 דולר ארה"ב (ת6/), ובפועל עברו להתגורר בקוטג' בערך סמוך לנובמבר 1997 (עדות גב' פניה פורמן בעמ' 23 לפרוט'). בגין מכירת דירתם הקודמת קיבלו ההורים סך של 135,000 דולר (עדות אלכסנדר פורמן בעמ' 49 לפרוט').

התובעים מתבססים על חוות דעת אינג' ראובן גל מיום 15.10.97 (ת3/) לגבי עלות מגורי התובע במבנה בודד על הקרקע בשטח של 115 מ"ר ולרבות חניה מקורה ומרפסת מקורה (41 מ"ר) כשבגין המבנה יהא צורך במגרש של 300 מ"ר, עלות המגרש 505,850 ש"ח, עלות המבנה כ 476,000- ש"ח והתאמתו לצורכי התובע 25,000 ש"ח , ולרבות פיתוח המגרש ותכנון אדריכלות. מר גל הוסיף חוות דעת משלימה ביום 16.12.97 , ת4/, והעיד ביום 19.4.98, עמ' 42-48 לפרוט'.

לפי חוות דעת השמאי גדעון קרול (ת24/) שווי השוק של מגרש בשטח כ 300- מ"ר הוא: 150,000 דולר ליום 5.11.97, מר קרול העיד ביום 25.5.98 עמ' 64-66 לפרוט'.

לעומת זאת, לפי עמדת המהנדס מר כץ מטעם חברת הביטוח, בחוות דעתו נ17/, מיום 23.11.97, אין הצדקה לבניית בית צמוד קרקע כהצעת מר גל.

לדעת מר כץ יש לקחת בחשבון את השטח הנוסף שהתובע זקוק לו עקב נכותו כשטח נוסף של 24.50 מ"ר נטו, וזאת או על ידי קניית דירה קיימת בשטח הנדרש והתאמתה לצורכי התובע, או קניית דירה בבניין שבשלבי בניה התחלתיים, כך שניתן יהיה לתכנן את הבית לצורכי התובע.

לפי חישובו של מר כץ תוספת הבניה תהא של 28 מ"ר ברוטו, כולל אביזרים מיוחדים, ועלותה: 24,900 דולר + מע"מ. עלות מרכיב החלק היחסי של הקרקע: 20,000 דולר + מע"מ.

מר כץ גם העיד בביהמ"ש ביום 24.6.98, עמ' 104 - עמ' 108 לפרוט'.

מה. ב"כ התובעים מבקש לפסוק לזכות התובע את מחצית שווי עלות בניית בית צמוד קרקע, לרבות שיפוצים ותחזוקה שנתית יחסית, כשלפי חישובו של ב"כ התובעים מחצית זו מסתכמת בערך ב680,000- ש"ח. עיינו גם בתחשיב הנזק של ב"כ התובעים עמ' 7-8.

ב"כ התובעים ממשיך ומציין שאין התובע דורש פיצויי ספציפי לגבי התאמות, מזגנים, וכו' שנעשו בדירה ששכרו הוריו, ובבית שנבנה על ידי הוריו.

בנוסף מבקש ב"כ התובעים פסיקת סך של 10,000 דולר בין אם בגין הוצאות ריבית שנתית למימון רכישת הבית שרכשו הורי התובע (בסך 280,000 דולר), ובין אם כהוצאות שכירות דיור שהתובע אמור היה לשכור לעצמו בהתאמה לצרכיו אלמלא בנו הוריו את הבית. (עמ' 144 סיפא - 146 רישא בפרוט' מיום 4.3.99).

מו. עמדת ב"כ חברת הביטוח היא שהפיצוי לתובע בפריט הדיור אמור להינתן בגין אותה תוספת הנדרשת לנכה במצבו והתאמת הדיור לצרכיו המיוחדים כפי שקבע פרופ' י. שאקו בחוות דעתו ת30/( דהיינו: דירה בקומת קרקע או מצויידת במעלית רחבה כשהדירה מותאמת לצרכיו), ולכן לדעת ב"כ חברת הביטוח אין מקום לדרישת הפיצוי של התובע לפי בית של 115 מ"ר על קרקע של 300 מ"ר.

לדעת ב"כ חברת הביטוח אין לקבל את חוות דעתו של אינג' גל.

לדעת ב"כ חברת הביטוח הפיצוי המגיע הוא תוספת בשווי של 24,900 דולר + מע"מ, וכן תוספת קרקע של 14,000 דולר לפי שער הדולר דהיום. (עמ' 162-163 בסיכומי ב"כ חברת הביטוח מיום 10.3.99).

מז. אינני סבור שקיימת הצדקה לחשב את הפיצוי המגיע לתובע בראש הנזק של דיור לפי מחצית שווי עלות בניית בית צמוד קרקע, כהצעת ב"כ התובעים בסיכומיו, עמ' 145 לפרוט', ובתחשיב הנזק מטעמו.

עקרונית, מקובלת עליי עמדת המהנדס מר כץ בחוות דעתו, נ17/, דהיינו, חישוב הפיצוי לפי תוספת שטח הדירה ואביזרים מיוחדים כך שהדירה תוכל לשרת את הפונקציות הדרושות לתובע עקב נכותו, כשהדירה שתירכש תהא בקומת קרקע או בבית קומות עם מעלית רחבה.

לפי חישובו של המהנדס כץ תוספת בניה בשטח של 28 מ"ר מסתכמת ב 22,400- דולר, ותוספת אביזרים מיוחדים 2,500 דולר, וביחד: 24,900 דולר, על כך יש להוסיף 20,000 דולר בגין עלות מרכיב החלק היחסי של הקרקע (ואינני מקבל עמדת ב"כ חברת הביטוח שהוסיף בגין מרכיב הקרקע 14,000 דולר בלבד, בסיכומיו עמ' 163).

לפי חוות דעתו של מר כץ, התוצאה הכספית כוללת היא: 44,900 דולר + מע"מ = 52,533 דולר.

ואולם, אינני סבור שתוספת בניה של 28 מ"ר תשמש במידה מספקת את צרכי נכותו של התובע.

במקרה דומה, וגם שם דנתי בעניינו של תובע בגיל צעיר שסבל מפרפלגיה, קבעתי כי לחשב את השטח הנדרש למגבלותיו של הנכה בשיעור של 40 מ"ר (עמ' 30 בפסה"ד ת.א. 837/93 מיום 19.7.00 גד סלוביק ואח' נגד המגן), ואינני רואה כל סיבה מתקבלת על הדעת מדוע אפסוק כאן באופן שונה.

אם איפוא לתקן ולהתאים את תוספת השטח מ 28- מ"ר ל 40- מ"ר, העלות לפי חישובו של המהנדס מר כץ, תסתכם ב 75,017- דולר ארה"ב (במקום 52,533 דולר).

חוות הדעת של מר כץ היא מיום 23.11.97 , שער הדולר היה אז 3.53 ש"ח לדולר.

75,017 דולר X 3.53 ש"ח = 264,810 ש"ח, סכום זה יש לשערך ממדד ידוע אוקטובר 97 עד היום = 288,254 ש"ח.

מח. ב"כ התובעים ביקש, בסיכומיו, בעמ' 145 לפרוט', לפסוק סכום נוסף של 10,000 דולר בגין הוצאות ריבית שנגרמו לתובעים 2-3 בגין מימון רכישת ביתם בעין שרה, רכישה שעלתה 280,000 דולר לפי חוזה הרכישה מנובמבר 96, ת6/, ולחילופין, בגין עלות שכירות שהתובע צריך היה לשלם בגין שכירות אלמלא בנו ההורים את ביתם שבעין שרה.

עמדה זו של ב"כ התובעים מקובלת עליי. הוריו של התובע נקלעו למצב שבו נאלצו להעמיד לרשות בנם בית שיתאים למגבלותיו עקב נכותו, דבר שהתאפשר או ע"י שכירת בית מתאים או ע"י הקמת בית שיתאים לצרכי התובע והעמדת חלק מסויים מן הבית לרשות בנם.

ראינו שהפרש השכירות הסתכם ב 350- דולר לחודש, (850 דולר מינוס 500 דולר שקיבלו בשנת השכירות השניה בגין דירתם הקודמת). אילו נאלצו ההורים להמשיך בתשלום דמי השכירות מאז נובמבר 97 (מועד המעבר לביתם החדש) עד היום היה הסכום מגיע ל 12,600 דולר להיום.

עלות רכישת הבית גרמה אף היא להוצאות מימון שכן בגין ביתם הקודם קבלו התובעים 2-3: 135,000 דולר, כך שנוצר הפרש בין רכישת הבית החדש (280,000 דולר) לעומת מה שקיבלו ההורים בגין ביתם הקודם.

הכורח לרכוש דירה באופן מיידי מצדיק פסיקת פיצוי, עיינו: ע.א. 247/87 נסים אלירם ואח' נגד הסנה, כפי שגם ציינתי בפיסקה ל"א בפסה"ד שב-ת.א. 837/93, מיום 19.7.00, גד סלוביק ואח' נגד המגן. לכן יש מקום לפסוק לזכות התובעים בתיק שבפניי פיצוי לפי שווה ערך של 10,000 דולר ארה"ב כבקשת ב"כ התובעים בעמ' 145 לפרוט', משמע, כ 40,000- ש"ח.

סה"כ הפיצוי המגיע לתובעים בגין הדיור: 328,254 ש"ח (288,254 ש"ח + 40,000 ש"ח).

מט. ניידות:

ב"כ התובעים מבקש בראש נזק זה פסיקת פיצוי של 743,000 ש"ח כמוסבר בעמ' 146-147 לפרוט'.

התובע לפי תצהירו, ת25/, עמ' 40 - עמ' 42, רכש רכב באפריל 96 ונוהג בו בעצמו, ולפי עדותו מיום 25.5.98, עמ' 75 לפרוט', נסע הרכב מאז תאריך רכישתו ועד למועד עדותו של התובע כ 40,000- ק"מ (משמע, בממוצע, בערך כ 1600- ק"מ לחודש).

לפי עדות התובע בעמ' 75 לפרוט' הוא משתדל לנסוע שלוש פעמים בשבוע ממקום מגוריו בנהריה לבריכת איל"ן בקרית חיים, ויש לו גם נסיעות בתוך נהריה לקופת חולים היתה תקופה של בערך מחצית השנה שהתובע נסע פעמיים בחודש למרפאת השיקום בבי"ח שיבא, אם כי הדבר הצטמצם לאחר מכן לפעמיים בשנה בלבד.

התובע מניח שבעתיד יצטרך לנסוע לבי"ח שיבא פעם בחודש לטיפולי הפקת זרע, כשבזמן מתן עדותו היה בהפסקת טיפול שנמשכה מספר חודשים, בנוסף נוהג התובע מידי פעם לנסוע בסביבה, כגון לקיבוצים, ולראש הנקרה, ברצותו להירגע.

נ. לתובע ניתן ע"י הביטוח הלאומי אישור להלוואה עומדת לפי רכב מסוג וולבו בגודל 2000 סמ"ק עם תיבת הילוכים אוטומטית והגה כוח, כשהמל"ל מכסה גם מזגן, מושב נהג הניתן להזזה חשמלית ו"גולה" בגלגל ההגה - מוצג נ7/.

הוועדה לגודל רכב, לאחר דיון מיום 1.1.96, המליצה לאשר לתובע רכב וולבו 940 של 2316 סמ"ק, מזגן ומושב נהג הניתן להזזה חשמלית כדי לאפשר לתובע כיוון המושב והשטחת הגפיים התחתונות בעמדה נוחה בשים לב להיותו בעל מידות גוף גדולות (הוגש במסגרת קובץ המסמכים נ28/), אך בפועל רכש התובע רכב וולבו 944 אוטומטי GLE, ולפי רשיון הרכב (נ28/) הנפח הוא 1986 סמ"ק.

אביו של התובע העד אלכסנדר פורמן העיד בעמ' 51 לפרוט':

"רכשנו וולבו 940, 2000 סמ"ק. היתה המלצה על 2200 וקנינו 2000 כי הוא עבר כמה רכבים וזה האוטו שהיה הכי נוח לו בגלל גובהו והיה נוח לו עם הרגליים ".

עוד ציין האב שהרכב נרכש ב 160,000- ש"ח ומתוך זה שולמו כ 70,000- ש"ח מן הביטוח הלאומי.

נא. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של הכלכלן מר מ. קצין מיום 19.10.97, ת39/, לענין ניידות רכב לנכה, שערך את התחשיב לפי רכב מסוג וולבו, נכון למדד אפריל 1997, הן לענין מחיר הרכישה, בניכוי ההלוואה העומדת, והן לענין עלות האחזקה החדשית, כולל מנגנון יד מלא ומעלון להרמת הכסא על גג המכונית, בהתייחס להיקף נסיעות של 1000 ק"מ לחודש.

לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה מטעם חברת הביטוח מר ב. מוגילבקין הגיש מר קצין השלמה לחוות דעתו מיום 6.5.98, ת40/.

ב"כ חברת הביטוח היפנה שאלות למר קצין במכתבו מיום 10.6.98 (נ10/) ותשובות מר קצין ניתנו במכתבו מיום 11.6.98, ת41/.

את עלות הרכישה חישב מר קצין, לפי עמ' 9 סיפא של חוות דעתו, ת39/, בהתאם למחיר מכונית וולבו 2000 סמ"ק 940 GLE, ואת עלות אחזקת המכונית לפי מכונית של 2316 סמ"ק (עמ' 9 רישא של חוות דעתו ת39/).

נב. מטעם חברת הביטוח הוגשה חוות הדעת של השמאי מר ב. מוגילבקין מיום 17.11.97 (נ19/), המציין שהתובע החליט על דעת עצמו לרכוש וולבו GLE 2300 סמ"ק הגם שאושרה לו מכונית פרטית בעלת נפח מנוע של 2000 סמ"ק.

עמדת מר מוגילבקין היא שהתובע יכול לנהוג גם במכונית יציגה פיג'ו 405 או רכב אמריקאי שברולט קוולייר 2200 סמ"ק, ואילו בענייננו, כך מציין מר מוגילבקין, רכש התובע וולבו 2300 סמ"ק שמחירה כמעט כפול.

מר מוגילבקין גם ערך את חישוב ההפרש בין מכונית פרטית בעלת נפח מנוע 1300 סמ"ק, שסביר שהתובע היה רוכש גם אלמלא היה נכה, לבין מכונית שברולט קוולייר אוטומטית בעלת נפח מנוע 2200 סמ"ק העונה על מגבלות התובע, וכן את ההפרש בין רכב 1300 סמ"ק לבין מכונית הוולבו שהתובע רכש.

עוד מציין מר מוגילבקין, בין היתר שהתובע קיבל פטור מסים של 74,560 ש"ח בעוד שמר קצין לקח בחשבון פטור של 69,700 ש"ח, דהיינו, מבלי שלקח בחשבון גם את הפטור ביחס למזגן ומושב הנהג.

מר מוגילבקין גם השיב על שאלותיו של ב"כ התובע (ת29/), וזאת במכתב מיום 11.6.98 (נ11/), בציינו בתשובותיו, בין היתר, שמחירה של מכונית וולבו 2316 גבוה בערך ב10%- לעומת וולבו 2000 סמ"ק.



נג. בטרם אמשיך ראוי להסיר מעל הפרק אי בהירות מסויימת, דהיינו: מר מוגילבקין סבור, לכאורה, לפי האמור בחוות דעתו, שהתובע רכש רכב וולבו 2316 סמ"ק למרות שאושר לו רכב של 2000 סמ"ק.

כעולה מן המוצגים אושרה לתובע הלוואה עומדת לפי וולבו 2000 סמ"ק (נ7/).

אמנם הוועדה לגודל רכב לפי פרוט' הדיון מיום 1.1.96, המליצה לאשר לתובע רכב מסוג וולבו 940 GLE 2316 סמ"ק (במסגרת קובץ מסמכי נ28/), בגלל מידות גופו של התובע, אך בפועל רכש התובע רכב וולבו 2000 סמ"ק, כעולה מרשיון הרכב נ28/ (נפח 1986 סמ"ק), וכעולה מעדות האב בעמ' 51 לפרוט', לאחר שהתובע הגיע למסקנה שרכב זה נוח לו.

נד. אינני מקבל את עמדת השמאי מר מוגילבקין שמציין בחוות דעתו כי אין התובע זקוק למכונית וולבו, וכי המכונית המתאימה לו בטיחותית היא מכונית יציגה פיג'ו 405 או מכונית אמריקאית שברולט קוולייר 2200 סמ"ק. משהחליטה הוועדה לענין גודל רכב לאשר לתובע רכב מסוג וולבו 2316 סמ"ק, לאור מידות גופו של התובע ואורך רגליו, הרי רכישת המכונית שאותה רכש התובע בפועל, דהיינו, וולבו 2000, היא בבחינת מעשה סביר התואם את מגבלותיו של התובע, ויש לפצותו בהתאם לרכישה זו.

בהתאם לחוות דעת מר קצין, ת39/, עמ' 9 סיפא, עלות הרכישה של מכונית וולבו 2000 סמ"ק היא כ 159,000- ש"ח.

מר קצין הפחית הלוואה עומדת בסך 67,700 ש"ח, ואולם לפי נ28/, וכן נ7/, הוכר סכום הלוואה עומדת של 74,560 ש"ח לאפריל 96, שערכו המשוערך לאפריל 97 (שהוא המדד לחישובו של מר קצין לפי עמ' 7 של ת39/): 81,546 ש"ח, ולכן היתרה לה זכאי התובע בגין רכישת המכונית: 77,454 ש"ח = 81,546 ש"ח - 159,000 ש"ח.

סכום זה כשהוא משוערך ממדד אפריל 97 עד היום : 87,819 ש"ח.

אינני רואה הצדקה להפחית מן הפיצוי המגיע לתובע את עלותו של רכב שהתובע היה רוכש במהלך הזמן אלמלא ארוע תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה.

בענין ת.א. 504/88 (מחוזי חיפה) גאולה בן עטר נגד הדר, פס"ד מיום 18.4.96, קבעה כב' השופטת ב. גילאור שהמכונית משמשת כיום אביזר הכרחי לתובעת ובלעדיה נשללת אפשרות תנועתה של התובעת מחוץ לביתה הואיל והרכב הוא תחליף לרגליה ומשמש לצרכיה הבלעדיים. בדרך זו פסקתי הן בענין ת.א. 886/94 וילי שער נ. מנורה, פס"ד מיום 17.2.99, וכן בענין ת.א. 837/93 גד סלוביק ואח' נגד המגן, פס"ד מיום 19.7.00, פיסקה מ"ו, ולכן אני סבור שגם בענייננו יש לפסוק לתובע את מלוא ההוצאה שנגרמה לו בענין רכישת רכבו, בניכוי ההלוואה העומדת.

נה. לענין עלות אחזקת הרכב אפסוק גם כן בדרך בה פסקתי בענין ת.א. 886/94 וילי שער נ. מנורה, פס"ד מיום 17.2.99, וכן בענין ת.א. 837/93 הנ"ל, דהיינו:

הדעת נותנת שלאחר שהתובע היה מצוי, אלמלא תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה, במסגרת עבודתו הרגילה היה התובע בשלב מסוים רוכש לעצמו רכב, גם אלמלא תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה, ואזי היה עליו לשאת בעלות אחזקת הרכב. עקב תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה נקלע התובע למצב בו נשללת ממנו האפשרות לנוע מחוץ לבית והמכונית משמשת לו תחליף לרגליו עקב הנכות, ולכן יש מקום לדעתי לפסוק לזכות התובע 80% מעלות אחזקת הרכב. (כפי שגם קבעה כב' השופטת ב. גילאור בענין ת.א. 504/88). גם בעניינו אחשב איפוא את הפיצוי המגיע לתובע בגין אחזקת הרכב לפי 80% מעלות אחזקת הרכב.

נו. כעולה מחוות הדעת של מר מ. קצין ת39/ העלות החודשית לאחזקת המכונית (לפי 1000 ק"מ לחודש) היא 1,180.56 ש"ח. על כך יש להוסיף 35.42 ש"ח עלות חודשית למנגנון יד מלא ו - 229.75 ש"ח בגין מעלון להרמת הכסא על גג המכונית, וביחד: 1,446 ש"ח לחודש.

אולם, לפי עמ' 9 רישא בחוות הדעת של מר מ. קצין ת39/ בסיס התחשיב הוא עלות אחזקת מכונית וולבו 940 2316 סמ"ק, ואילו בפועל רכש התובע מכונית וולבו 2000 סמ"ק. לפי תשובת מר מוגילבקין לשאלה 11 במוצג נ11/ מחיר וולבו 2316 סמ"ק גבוה ב - 10% ממחיר וולבו 2000 סמ"ק.

לפיכך אעמיד את עלות האחזקה החודשית, בדרך האומדן, על 1,300 ש"ח לחודש. סכום זה משוערך ממדד אפריל 97' עד היום מגיע ל - 1,474 ש"ח לחודש, ו - 80% מסכום זה (לאור המוסבר לעיל) הינם: 1,179 ש"ח לחודש.

ב"כ התובע מבקש לקחת בחשבון שמס' הקילומטרים של התובע לחודש הוא כ - 1680 ק"מ לחודש, בשים לב לעדות התובע ב - 25.5.98 שמאז רכישת הרכב עשה 40,000 ק"מ - עמ' 75 לפרוט', וחישוב ב"כ התובע בעמ' 146 לפרוט'.

נתתי דעתי על כך ואינני סבור שיש הצדקה לחרוג מחישוב של 1000 ק"מ לחודש. גם אם היו לתובע נסיעות רבות מאז רכש את הרכב ועד למועד מתן עדותו, הרי בשים לב לכך שחישוב הפיצוי נעשה לתקופה של שנים רבות, אמור הפיצוי בגין עלות האחזקה החודשית לשקף ממוצע.

כך, לדוגמא בלבד, ציין התובע בעמ' 75 לפרוט' שהיתה תקופה שנסע לבי"ח שיבא משך מחצית השנה פעמיים בחודש, אך אין זה קבוע, והוא סבור שייתכן ויצטרך לנסוע לשם פעמיים בשנה, ולגבי טיפולי הפקת זרע ציין שהיה בהפסקה של מס' חודשים. לכן, מבחינת הממוצע לאורך התקופה איני רואה מקום לחרוג מ - 1000 ק"מ לחודש.

נז. החישוב בגין נסיעות יהא כדלקמן:

לתקופה מאז השתחרר התובע מביה"ח (29.6.95) ועד רכישת הרכב (אפריל 96') תקופה בה הוסע ע"י הוריו: סך של 7,500 ש"ח נכון להיום, לפי אומדן.

מאז רכישת המכונית ע"י התובע (אפריל 96') ועד היום, תקופה של 54 חודשים: עלות אחזקה חודשית של 1,179 ש"ח לחודש, כפול 54 חודשים = 63,666 ש"ח.

לעתיד:

עלות אחזקה של 1,179 ש"ח לחודש מוכפל במקדם היוון 313.22, לתקופה של 51 שנה, (עד הגיע התובע לגיל 74), לפי עמ' 44 בספר ההיוון של עוה"ד ש. ילינק, מהדורה שלישית = 369,286 ש"ח.

נח. מיזוג אויר:

ב"כ התובע מבקש לפסוק בראש נזק זה סכום של 130,000 ש"ח לפי שתי יחידות מיזוג אויר מפוצלות, בשים לב לקביעתו של המומחה השיקומי פרופ' י. שאקו (ת30/ - עמ' 4) שבגלל ההפרעה בויסות החום עקב הפגיעה בעמוד השדרה זקוק התובע למיזוג אויר והסקה בקיץ ובחורף בחדרים בהם ישהה.

עמדת ב"כ חברת הביטוח היא שהפיצוי בראש נזק זה הינו בסך 43,136 ש"ח (עמ' 159 לפרוט' סיכומי ב"כ חברת הביטוח).

חוות דעת מר מ. קצין מטעם התובע, ת38/ מתייחסת לשני מזגנים. האחד בגודל 1.25 כ"ס למיזוג חדר כדוגמת חדר שינה, והשני בגודל 2 כ"ס למיזוג חדר כדוגמת הסלון.

העלות החודשית למזגן 1.25 כ"ס לפי עמ' 11 בחווה"ד ת38/: 146.12 ש"ח, ולמזגן 2 כ"ס: 168.29 ש"ח וביחד: 314.41 ש"ח, כשזו עלות ממוצעת הן של ההוצאות הקבועות והן של ההוצאות המשתנות.

בחוות דעתו המשלימה ת40/, בהתייחס לחוו"ד מר מוגילבקין, מסביר מר קצין שעדיף שני מזגנים קטנים על פני מזגן גדול אחד הואיל ומזגן גדול לא בהכרח מתאים למיזוג מספר חדרים, וקלקול מזגן אחד גדול יגרום לכך שעד לתיקונו לא יהא מיזוג כלל בדירה.

עמדת השמאי מר מוגילבקין לפי חוות דעתו נ18/ היא שעדיף להשתמש במזגן מפוצל של 2.5 כ"ס שיקרר את החדרים העיקריים בהם ישהה התובע כשעלות האחזקה החודשית הממוצעת היא 227 ש"ח לחודש, והוא חולק על עמדת מר קצין התומך בכך שיהיו 2 מזגנים.

מקובלת עלי עמדת מר מ. קצין לפיה עדיף מבחינת התובע שני מזגנים: האחד של 1.25 כ"ס והאחר של 2 כ"ס, וזאת בין היתר, בשים לב לשיקול שקלקול במזגן אחד יגרום להפסקת המיזוג בדירה כולה.

חוות דעת מר מ. קצין ת38/ ערוכה לאפריל 97' לכן את סכום העלות החודשית של 314.41 ש"ח יש לשערך מאפריל 97 עד היום, דהיינו, 356 ש"ח לחודש.

סכום זה יש להוון ל - 51 השנים הבאות עד הגיע התובע לגיל 74, מקדם ההיוון הוא: 313.22 (לפי עמ' 44 בספר ההיוון של עו"ד ש. ילינק, מהדורה שלישית), דהיינו, ביחד: 111,506 ש"ח.

בתיק ת.א. 837/93, גד סלוביק ואח' נ. המגן, פס"ד מיום 19.7.00, ציינתי, בהמשך לפסק-דינה של כב' השופטת ב. גילאור בענין ת.א. (מחוזי חיפה) 504/88 גאולה בן עטר נ. הדר, וכן ת.א. 886/94 וילי שער נ. מנורה, שאין מקום לפסוק את מלוא הפיצוי בגין מיזוג אויר, אלא את ההוצאה בגין צריכה מוגברת בהיות מיזוג האויר צורך הכרחי רפואי, ולכן הפחתתי משיעורו של הפיצוי בגין מיזוג אויר ופסקתי פיצוי חלקי בלבד, כשיש להניח שבשלב מסוים היה התובע רוכש ממילא מזגן באופן רגיל גם אלמלא תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה, לכן, הייתי מעמיד בענייננו את הפיצוי המגיע לתובע בגין עלות מיזוג האויר על 65,000 ש"ח, נכון להיום.

נט. מכונת כביסה וייבוש:

לפי חוות הדעת של מר מ. קצין ת37/ העלות החודשית הנוספת של מכונת כביסה וייבוש בגין הפעלה אחת נוספת של מכונות הכביסה והייבוש, לשבוע, בגין צרכי הנכה, לפי 4.5 שבועות בחודש, היא 48.65 ש"ח לאפריל 97'.

השמאי מר ב. מוגילבקין בחוות דעתו נ20/ מציין שהוא מוכן לאמץ את חישובי מר קצין לענין מכונת כביסה, אך לדעתו יש הפרזה בכמות ההפעלה השנתית, ככל שמדובר בכביסה של התובע עצמו, ולענין מכונת הייבוש מציין מר מוגילבקין שזו תופעל רק אחת לשבוע בחורף בימי הגשמים הואיל ובחדשי הקיץ ובחלק מחודשי החורף היפים אין בה צורך.

לדעת מר ב. מוגילבקין עלות ההוצאה החודשית בגין מכונת ייבוש לפי 50 הפעלות בשנה היא 17.50 ש"ח לחודש, ו - 8.75 ש"ח לחודש אם תהיינה רק 25 הפעלות בשנה לצרכי התובע, על כך יש להוסיף את עלות הפעלת מכונת הכביסה שלגבי חישוב עלות הפעלתה מקבל מר מוגילבקין את עמדת מר קצין.

בחוות דעתו מציין מר מוגילבקין שמדובר בנכה המתגורר עם משפחתו ולכן הכביסה והייבוש ייעשו במסגרת משפחתית.

לדעתי אין לקבל עמדה זו של מר מוגילבקין הואיל ובדעת התובע להתגורר בעתיד בגפו.

מקובלת עלי חוות דעתו של מר מ. קצין כמוסבר בחוות דעתו ת37/. את העלות של 48.65 ש"ח יש לשערך ממדד אפריל 97' להיום, דהיינו, 55 ש"ח לחודש וזאת בגין הפעלה אחת נוספת של מכונות הכביסה והייבוש בשבוע, לצרכי התובע.

הסכום המגיע בגין הפעלה אחת נוספת לתקופה מאז שוחרר התובע מביה"ח (29.6.95) ועד היום הוא: 64 חודשים, כפול 55 ש"ח לחודש = 3,520 ש"ח.

לעתיד, עד הגיע התובע לגיל 74: 55 ש"ח לחודש כפול מקדם היוון 313.22 = 17,227 ש"ח.

דהיינו, עלות הפעלה אחת נוספת של מכונות הכביסה והייבוש בשבוע, לצרכי התובע, מביאה לחישוב של 3,520 ש"ח לעבר, ו - 17,227 ש"ח לעתיד, וביחד: 20,741 ש"ח להיום.

ב"כ התובע ביקש בתחשיב הנזק מיום 30.3.97 לפסוק בגין פריט זה (בעמ' 12) 30,000 ש"ח, שערכם המשוערך להיום, משוערך ממדד פברואר 97': 34,595 ש"ח, ועיינו, גם דברי ב"כ התובע בסיכומיו מיום 4.3.99, עמ' 149 לפרוט'.

הסכום הנ"ל של 20,741 ש"ח, להיום, מתייחס, כמוסבר בחוות דעת מר קצין, להפעלה שבועית אחת נוספת של מכונות כביסה וייבוש לצרכי הנכה, בחישוב חודשי לפי 4.5 שבועות בחודש (ת37/).

אין לי ספק שהתובע יזדקק ליותר משתי הפעלות שבועיות נוספות בגין נכותו, ולכן זכאי התובע למלוא הסכום שביקש בא-כוחו בתחשיבו, לפי השווי המשוערך כיום, ולכן, בגין עלות נוספת של הפעלת מכונות כביסה וייבוש יש לפסוק לזכות התובע את הסכום של 34,595 ש"ח, להיום.

ס. סכום הנזקים:

1) נזק שאיננו ממוני כולל ריבית: 174,691 ש"ח.

2) הפסד השתכרות לתקופה של 12 חודשים מיום תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה ועד למועד

שהתובע היה מתגייס לצה"ל: 24,984 ש"ח.

3) הפסד השתכרות לתקופה שבה היה התובע אמור לשרת בצה"ל

(דצמ' 95' - דצמ' 98'): 144,000 ש"ח.

4) הפסד השתכרות לתקופה מן המועד בו היה התובע אמור

להשתחרר מצה"ל (דצמ' 98') עד היום: 92,000 ש"ח.

5) הפסד השתכרות לעתיד, בהיוון: 1,279,800 ש"ח.

6) הפסד פנסיה: 57,000 ש"ח.

7) הוצאות והפסדים של התובעים מס' 2 ומס' 3 בתקופת אשפוזו

של התובע: 50,000 ש"ח.

8) פיצוי בגין עזרת ההורים מאז שוחרר התובע מביה"ח ועד היום: 256,000 ש"ח.

9) עזרת צד שלישי לעתיד: 2,035,930 ש"ח.

10) הוצאות רפואיות, טיפולים, תרופות ואביזרי שיקום לעבר: 120,248 ש"ח.

11) הוצאות רפואיות, טיפולים, תרופות ואביזרי שיקום לעתיד: 300,000 ש"ח .

12) שחיה וחברות בבריכת איל"ן: 35,478 ש"ח.

13) בלאי ביגוד וסדינים: 10,000 ש"ח.

14) הפרש הוצאות שכירת דירה: 39,174 ש"ח.



15) רכישת דיור: 328,254 ש"ח.

16) עלות רכישת מכונית לתובע: 87,819 ש"ח.

17) עלות הסעת התובע ע"י הוריו: 7,500 ש"ח.

18) הוצאות אחזקת הרכב מאז רכישת המכונית ועד היום: 63,666 ש"ח.

19) הוצאות אחזקת רכב לעתיד: 369,286 ש"ח.

20) עלות מיזוג אויר: 65,000 ש"ח.

21) הפעלה נוספת של מכונות כביסה וייבוש: 34,595 ש"ח. סה"כ: 5,575,425 ש"ח

סא. הפחתת קיצבאות הביטוח הלאומי:

ביום 4.6.00 הגיש ב"כ חברת הביטוח עדכון של שתי חוות דעת אקטואריות, האחת בדבר קצבת הנכות הכללית המשולמת לתובע, האחרת בדבר קצבת הניידות המשולמת לתובע, ובנוסף גם חוות דעת בענין היוון קיצבת שירותים מיוחדים העשויה להשתלם לתובע, כשלטענת חברת הביטוח עשוי נפגע מסוגו של התובע להיות זכאי כיום לקצבאות שירותים מיוחדים.

קצבאות הנכות הכללית נכון ליום 31.5.00 הסתכמו לפי חוות דעתו של האקטואר שי ספיר ב - 452,618 ש"ח, משוערך ממדד אפריל 2000 עד היום: 453,919 ש"ח.

קצבאות ילד נכה ששולמו עד 24.2.96 לפי חוות דעתו האקטוארית של מר שי ספיר: 12,320 ש"ח, משוערך ממדד אפריל 2000 עד היום: 12,355 ש"ח.

קצבאות הניידות נכון ליום 31.5.00 הסתכמו לפי חוות דעתו של האקטואר שי ספיר ב - 440,075 ש"ח, משוערך ממדד אפריל 2000 עד היום: 441,340 ש"ח.

חוות דעת אקטוארית נוספת של מר שי ספיר מתייחסת לקצבת שירותים מיוחדים שהנכה עשוי להיות זכאי לקבלם בהתאם למידת היזקקותו לעזרת הזולת, כשחוות הדעת מתייחסת לתקופה מ - 1.6.2000 ואילך בלבד.

כאמור, אין ודאות שקיצבת שירותים מיוחדים אכן תשולם לתובע בפועל (בנוסף לקצבת נכות כללית וקצבת ניידות), ונראה לי שלענין זה ראוי לקבוע שהסכום אותו אקבע להלן יישמר בידי חברת הביטוח כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית עד שיפנה התובע לביטוח הלאומי לבירור זכאותו ביחס לקיצבה זו.

חוות הדעת בענין קיצבת שירותים מיוחדים מתייחסת לשלוש אפשרויות לפי 50%, 100%

ו - 150% מקיצבת יחיד מלאה בהתאם למידת ההיזקקות של הנכה.

נראה לי שראוי לקחת בחשבון אפשרות תשלום קיצבת שירותים מיוחדים לפי 100% מקצבת יחיד מלאה, דהיינו, סך של 355,209 ש"ח לפי אפשרות מס' 2 שציין מר שי ספיר בחוות דעתו מיום 23.5.00, ובשערוך ממדד אפריל 2000 עד היום: 356,209 ש"ח.

סה"כ סכומי קיצבאות הביטוח הלאומי שיש להפחית מן הפיצוי הוא איפוא:

1,263,823 ש"ח = 356,209 ש"ח + 441,340 ש"ח + 12,355 ש"ח + 453,919 ש"ח.

יתרת הפיצוי אחרי ניכוי תשלומי הביטוח הלאומי היא:

4,311,602 ש"ח, ועל כך יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13%: 560,508 ש"ח, בתוספת 17% מע"מ: 95,286 ש"ח, ובסה"כ: 4,967,396 ש"ח .

סב. כאמור, לגבי השווי המשוערך של קיצבאות השירותים המיוחדים בסך 356,209 ש"ח, על התובע לפנות בתביעה למוסד לביטוח לאומי בתוך עד ארבעה חודשים ממועד מתן פסק הדין, להכרה בזכותו לקצבת שירותים מיוחדים, בצרוף כל חוות הדעת הרפואיות של המומחים הרפואיים בתיק זה לרבות תשובותיהם לשאלות הבהרה.

על התובע להמציא העתק התביעה שיגיש לביטוח הלאומי, וכן העתק כל פניותיו למוסד לביטוח לאומי ישירות לב"כ חברת הביטוח, ולהביא לידיעת ב"כ חברת הביטוח כל תשובה וכל פניה שיקבל מן המוסד לביטוח לאומי.

אם ידחה המוסד לביטוח לאומי את תביעת התובע להכרה בזכותו לקצבת שירותים מיוחדים תשלם לו חברת הביטוח את הסכום של 356,209 ש"ח בתוספת 13% שכ"ט עו"ד ומ.ע.מ. על שכר הטרחה, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד הפרעון בפועל.

אם תוכר תביעת התובע לקצבת שירותים מיוחדים באופן חלקי תשלם לו חברת הביטוח, כמובן, את השווי היחסי.

אם תהא בענין זה מחלוקת בין הצדדים יהא כל צד רשאי להגיש לבית-משפט זה בקשה מתאימה למתן הוראות.

יובהר שאם לא יפנה התובע למוסד לביטוח לאומי בתוך עד ארבעה חודשים ממועד מתן פסק הדין, בתביעה להכרה בזכאותו לקצבת שירותים מיוחדים, תהא חברת הביטוח פטורה מלשלם לו את הסכום הנ"ל של 356,209 ש"ח (נכון להיום).

סג. מן הסכום של 4,967,396 ש"ח ש"ח יש להפחית את התשלומים התכופים ששילמה חברת הביטוח לתובע, שלגביהם הוגשו כתבי הקבלה נשוא נ29/.

בזמנו היתה מחלוקת בין הצדדים לגבי התשלום התכוף של 16,000 ש"ח מ - 8.5.95, מחלוקת זו הוסרה.

לפי חישובו של רוה"ח שמואל פרץ, מטעם התובע, מיום 4.3.99, ת49/, הסתכם השווי המשוערך של התשלומים התכופים (למעט הסך הנ"ל של 16,000 ש"ח) ב - 653,361 ש"ח, ללא ריבית, נכון ל - 4.3.99, ובתוספת השערוך ממועד זה עד היום: 662,279 ש"ח.

על כך יש להוסיף את השווי המשוערך של 16,000 ש"ח, בצרוף הפרשי הצמדה מיום 8.5.95 עד היום: 22,377 ש"ח.

כמו כן יש להוסיף ריבית בשיעור של 4% לשנה על התשלום של 126,414 ש"ח משוערך מ - 29.4.97, הואיל ותשלום זה נעשה בגין הנזק שאיננו ממוני (פרוט' מיום 13.4.97 עמ' 8-9 לפרוט'). ריבית זו של 4% על השווי המשוערך להיום של 126,414 ש"ח מסתכמת ב - 20,229 ש"ח.

לפיכך, סה"כ התשלומים התכופים המשוערכים כפי שחישב רוה"ח שמואל פרץ ב-ת49/ כשהם משוערכים להיום: 662,279 ש"ח, בתוספת התשלום התכוף המשוערך של 16,000 ש"ח מ - 8.5.95 (22,377 ש"ח), והריבית על התשלום התכוף של 126,414 ש"ח משוערך מ - 29.4.97 עד היום, ששולם בגין נזק שאיננו ממוני, שהינה בסך 20,229 ש"ח, מסתכמים ביחד ב - 704,885 ש"ח, אותם יש להפחית מן הסכום הנ"ל של 4,967,396 ש"ח, כך שהיתרה שעל חברת הביטוח לשלם לתובעים היא: 4,262,511 ש"ח.

סד. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאני מחייב את חברת הביטוח לשלם לתובעים את הסכום של 4,262,511 ש"ח, כשהתשלום מבוצע במשרדי ב"כ התובעים, ונושא הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

מסכום זה רשאית חברת הביטוח להפחית את התשלומים התכופים שביצעה חברת הביטוח לאחר תאריך 10.3.99, דהיינו, 40,000 ש"ח לפי החלטה מיום 3.6.99, 50,000 ש"ח לפי החלטה מיום 9.11.99, ו - 50,000 ש"ח לפי החלטה מיום 23.4.00, בתוספת שכ"ט עו"ד ומ.ע.מ. כפי שנפסקו בהחלטות אלה, ובצרוף הפרשי הצמדה למדד (בלי ריבית) לגבי כל אחד מתשלומים אלה ממועד תשלומו בפועל עד היום.

אם תהא מחלוקת בענין זה יוכל כל צד להגיש לי בקשה ליתן הוראות.

כמו כן אני מחייב את חברת הביטוח לשלם לתובעים את אגרת המשפט ששילמו התובעים בסך 560 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29.12.94 ועד הפרעון המלא בפועל.

את יתרת אגרת המשפט תשלם חברת הביטוח ישירות לקופת בית-המשפט לפי דרישה שתמציא מזכירות בית המשפט ישירות למשרד ב"כ חברת הביטוח.

לענין קיצבאות שירותים מיוחדים שהוריתי על ניכויים עד לבירור תוצאות התביעה שהתובע יגיש לביטוח הלאומי לבירור זכאותו בענין זה יחול כל האמור בפיסקה סב. של פסק-הדין.

חברת הביטוח גם תשלם לתובעים את יציאות המשפט כפי שפורטו ע"י ב"כ התובעים, במוצג ת50/, בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מן המועד הנקוב ליד כל תשלום ועד פרעונו בפועל. אם תהא בענין זה מחלוקת בין הצדדים רשאי כל אחד מהם לפנות בבקשה מתאימה לבית-המשפט.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונת דרכים פגיעה עמוד שדרה

  2. תאונת דרכים פגיעה בעמוד השדרה

  3. רגישות בעמוד שדרה מותני

  4. היצרות תעלת השדרה הצווארית

  5. פגיעה קשה בעמוד השדרה מתאונה

  6. פגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה

  7. רגישות על פני עמוד השדרה המותני

  8. היצרות תעלת השדרה כתאונת עבודה

  9. פגיעה בסחוס בין חולייתי בעמוד השדרה

  10. החמרת שינויים ניווניים בעמוד השדרה

  11. תאונת דרכים ברחוב שדרות הנשיא בחיפה

  12. גבלות תנועה בעמוד השדרה עקב תאונת דרכים

  13. נכות 15% בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני

  14. תנועות חוזרות ונשנות בעמוד השדרה המותני בעבודה

  15. מרווחים בחוליות הצוואר ב-CT עמוד שדרה - אחוזי נכות

  16. 30% נכות רפואית בשל הגבלה קשה בתנועות עמוד השדרה המותני

  17. פריצת דיסק מרכזית אחורית בגובה 5C-4C עם לחץ על עמוד השדרה

  18. בעצם ניכוי כלל הנכות הנוגעת לפגיעה בעמוד השדרה הצווארי יש משום איון עצם ההכרה בפגיעה

  19. הוועדה מדרג ראשון קבעה 10% נכות לפי פריט ליקוי 37 (5)(א) בשל הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה

  20. בדיקת CT: סטנוזיס ספינלית עם שינויים קשים בין החוליות ואוסטאופיטים לכל אורך עמוד השדרה המותני

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון