תאונת דרכים ילדה פגע וברח


פסק דין

1. התובעת היא קטינה, היא נפגעה בשתי תאונות דרכים. בתאונת הראשונה תאונת "פגע וברח" ואין יודע את זהות כלי הרכב והנהג. את הפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע בתאונה זאת, צריכה לשלם הנתבעת מס' 1, "קרנית". את הפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת בתאונה השנייה, חייבת לשלם הנתבעת מס' 3, חברת הביטוח "איילון".

בתאונת הראשונה (תאונת דרכים ילדה פגע וברח) היתה פגיעתה של התובעת קשה, ועיקרה פגיעת ראש ופגיעה בירך הרגל הימנית. בתאונה השניה היתה פגיעתה של התובעת קלה יותר, נפגע הקרסול ברגל השמאלית, פגיעה שהותירה צלקת של ממש ברגל.

באי כח שני הצדדים מסכימים כי יש לדון בכל תאונה כאירוע העומד בפני עצמו, שבגינו יש לפסוק לתובעת את הפיצויים המתאימים, בלא שהפגיעה בתאונה האחת, משפיעה על פסיקת הפיצויים בגין הפגיעה בתאונה השניה.

2. כאמור, בתאונת הראשונה (תאונת דרכים ילדה פגע וברח) ארעה ביום 15.2.96. התובעת היתה אז תלמידה בכיתה א', כבת 7 שנים. היא נפגעה קשות בראשה ואיבדה את הכרתה. היא נלקחה ממקום התאונה בעראבה באמבולנס והובלה לבית החולים רמב"ם בחיפה. בפעולת חירום בדרך, נזקקה לאינטובציה. בבית החולים רמב"ם היא היתה מאושפזת עד ליום 27.3.96 ואח"כ הוחזרה לביתה כאשר רגלה מקובעת בעזרת מכשיר מתכת, לתקופה ארוכה.

בקשר לתאונה זו נבדקה התובעת על ידי 3 מומחים רפואיים: פרופ' יואכימס בדק את מצבה בתחום א.א.ג. בגלל התלונות על הפרעות בדיבור וצרידות בקול. פרופ' בנטל בדק את מצבה של התובעת, בתחום הנפשי והנוירולוגי, בגלל פגיעת הראש הקשה, אובדן ההכרה וזעזוע המוח. ד"ר וולפין בדק את מצבה בתחום האורטופדי בגלל שבר בירך הרגל הימנית.

ד"ר וולפין מתאר בחוות דעתו מיום 19.9.97 כי לאחר התאונה התברר שהתובעת סובלת מחבלת ראש עם שבר בבסיס הגולגולת, חבלה בבטן, חבלה בריאות ושבר של עצם הירך הימני. היא אושפזה ביחידה לטיפול נמרץ וטופלה על ידי קיבוע חיצוני של השבר. מצבה השתפר והיא שוחררה הביתה ביום 19.2.96. אח"כ היא אושפזה שוב בבית החולים רמב"ם בחיפה (מיום 10.3.96 עד ליום 27.3.96) לצורך טיפול שיקומי. אובחן שיתוק חלקי בכף היד השמאלית כתוצאה מן הפגיעה המוחית והתובעת נזקקה לטיפולי פיזיוטרפיה ולמעקב. המקבע החיצוני של השבר הוצא לאחר כחודשיים, ובהמשך קיבלה התובעת טיפולי פיזיוטרפיה נוספים באזור מגוריה. התובעת התלוננה על כאבים באזור עצם הירך הימני, המתגברים בעת מאמץ פיזי. בבדיקה נמצא שהיא מתהלכת באופן יציב, ולא היו עיוותים במפרקי הגוף. גם השרירים היו תקינים. היתה סטיה קלה קדמית בציר הצדדי של הירך הימנית. נותרו צלקות ניתוחיות באזור החיצוני של הירך, אשר החלימו היטב ולא היו, לדעת ד"ר וולפין, רגישות או מכערות. לא נמצאה הגבלה בטווח תנועות פרקי הירכיים, יציבות הברך הימנית היתה תקינה. היקף שרירי שתי הרגליים היה שווה. הצילומים הראו שהשבר בעצם הירך התחבר היטב אך במנח גרוע תוך סטיה של ממש מן הנדרש. הרגל קוצרה בסנטימטר אחד. הוא העריך כי לתובעת נכות של 10 אחוז בתחום האורטופדי לפי סעיף 47(2)(א) למבחנים שלפי תקנות ביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956.

פרופ' יואכימס נתן חוות דעת מיום 29.11.98. אביה של התובעת התלונן בפניו כי דיבורה כבד, איננו שוטף, ונתקע. בבדיקה נמצא כי תנועות החך והלשון היו תקינות, לא היתה צרידות אך "דיבורה איטי ומהוסס", ללא גמגום. פרופ' יואכימס ציין כי "הילדה נפגעה קשות בתאונה הנדונה וסבלה מפגיעות מרובות", וכי "בכל תקופת אישפוזה לא נרשמו כל בעיות הקשורות בקולה או בדיבורה". הוא לא מצא ממצאים חולנים בתיפקוד החך או הלשון, וקולה לא היה צרוד. "דיבורה היה איטי מאוד ומהסס אך לדעתי לא מדובר בפגיעה אורגנית בדיבור", הוא קבע. מסקנתו היתה כי אין לתובעת נכות בתחום הדיבור בעקבות התאונה.

פרופ' בנטל נתן חוות דעת מיום 2.5.98. הוא נעזר בהערכה פסיכודיאגנוסטית מיום 1.10.97 של ד"ר דוד יגיל. ד"ר יגיל התרשם כי "דיבורה "כבד" במקצת ולעיתים אף אינו ברור... היא דיברה בקול נמוך ושקט, עצורה במקצת, ודיבורה תקין, ברור ושוטף". לגבי היד הימנית הוא קבע כי "ניכר רעד תמידי שבולט לעין באיכות הקוים והציורים שהיא ביצעה, אך לא ניכר באופן גלוי מהסתכלות על אופן עבודתה". פעולתה של התובעת הוערכה, לגבי התיפקוד הקוגניטיבי "ברמה שכלית שנמצאת בשטח הנמוך של הנורמה", וכך גם תיפקודה המילולי. הוא מצא כי "קיימת הפרעה קלה ביותר", בתחומי הקשב והריכוז "אשר גורמת לה לעתים לפעול באופן שגוי". קריאתה היתה תקינה אך איטית במקצת. הוא מצא כי "קיימת אצלה רמה גבוהה יחסית של חרדות ופחדים, ונראה שהיא מוצפת בחיי הדמיון שלה בתכנים שונים שמהם נראה שהיא תופסת את העולם כעולם שקשה להתמודד בו ללא קשיים וללא פגעים. נג'ווא נושאת עימה חרדה מפני נפילות, תאונות, פציעה או מוות". מדובר ב"רמה גבוהה יחסית של פחדים וחרדות שבחלקם קשורים בתפיסת העולם כעולם שבו עלולים להפגע ובחלקם קשורים לחששות מפני כשלון ואי הצלחה".

פרופ' בנטל אינו חולק על כך שהתובעת נפגעה קשות בתאונה. הוא סבור שהיא החלימה ממירב הפגיעות. כך למשל לא נמצא שריד לחולשה ביד השמאלית אשר נסוגה במשך הזמן. הרחבת הציסטרנה בחדר הרביעי של המוח, נותרו כעדות ושריד לפגיעה המוחית בתאונה. פרופ' בנטל הטיל ספק באמינותו של אבי התובעת ובתלונותיו, לאחר שהאב מסר שהיא מרטיבה "כמעט כל לילה", ולד"ר יגיל מסר "שהיא מרטיבה כל לילה". האב טען לירידה בלימודים אך הדבר לא אושר בגליונות הציונים של בית הספר מהם עולה, לדעתו של פרופ' בנטל, "שהיא תלמידה מצטיינת בכל העת ללא שינוי בממוצע ציוניה". באשר להתנהגותה, העריך פרופ' בנטל שהתלונות באו מדברי האב ואין לכך סימוכין בבדיקה הפסיכולוגית. אשר להרטבה הלילית, הוא העיר כי "נשאלת השאלה מה עשה האב על מנת לטפל בנושא". בבדיקה הוא לא מצא אצל התובעת ליקויים קוגניטיביים ונפשיים משמעותיים, אך אישר כי הפחדים והחרדות שתוארו על ידי הפסיכולוג "יתכן מאוד והם תולדה של הארוע הטראומטי שעברה". היא עשתה "רושם בריא ולא ניכרות בה הפרעות משמעותיות פרט לצליעה הקלה אליה התייחס האורטופד. יתכן מאוד ולליקוי זה עשויים להיות השלכות נפשיות בחייה בעתיד". הוא העריך כי לתובעת 5 אחוז נכות לצמיתות על פי סעיף 34א-ב למבחנים. סעיף א' מדבר על הפרעות בהתאמה הסוציאלית כאשר כושר העבודה אינו מוגבל וקובע נכות של 0 אחוזים. סעיף ב' מדבר על הגבלה באופן בינוני של ההתאמה הסוציאלית בכושר העבודה, וקובע נכות של 10 אחוזים. בהתאמה, בין שני אלה, קבע כאמור פרופ' בנטל נכות של 5 אחוזים.

3. בפנינו איפוא תובעת אשר בהיותה כבת 7 שנים נפגעה קשות בתאונה שהצריכה 41 ימי אישפוז. הפגיעה היתה קשה הן בירך הרגל הימנית והן באשר לראש. נכותה הוערכה על ידי הרופאים בשעורים אלה: 10 אחוזי נכות בתחום האורטופדי ו - 5 אחוזי נכות בתחום הנוירו-פסיכיאטרי.

מקובלת עלי קביעתו של ד"ר וולפין לגבי הנכות האורטופדית בשעור של 10 אחוזים. לעומת זאת אני סבור שפרופ' בנטל החמיר יתר על המידה עם התובעת כאשר העריך את נכותה לשעור של 5 אחוזים בלבד. אביה של התובעת העיד בפני, ומצאתי אותו אמין. הציונים שבתעודות בית הספר עשויים להתחשב גם ברצון לעודד את התובעת במצבה הקשה. יכולתי להתרשם מן התובעת, כאשר העידה בפני. ראיתי שהדיבור איטי ומהוסס, והקול צרוד במעט. נשקף ממנה חוסר בטחון. הפסיכולוג מצא פגמים ביכולת הכתיבה ודיבר על חרדות קשות. הצבת הנכות בסעיפי המשנה של סעיף 34 למבחנים, היא ענין של הערכה. אני סבור, על פי מכלול הנתונים שבפני, שראוי היה לקבוע לתובעת נכות של 10 אחוז בתחום הנוירו-פסיכיאטרי. אני קובע על כן כי זוהי נכותה בתחום זה.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע בזה כי נכותה של התובעת בגין בתאונת הראשונה (תאונת דרכים ילדה פגע וברח) היא כדלקמן: נכות של 10 אחוזים בגלל הפגיעה בירך הרגל הימנית. נכות נוספת של 10 אחוזים בגלל הפגיעה הנוירו-פסיכיאטרית. סה"כ נכות רפואית משוקללת - 19 אחוזים לצמיתות.

4. בראש הנזק הבלתי ממוני זכאית התובעת לסכום של 25,175 ש"ח עבור הנכות. כמו כן היא זכאית לסכום של 10,865 ש"ח עבור ימי האישפוז. סה"כ 36,040 ש"ח בראש נזק זה, בצירוף ריבית מיום התאונה.

5. התובעת היתה מאושפזת כאמור 41 ימים בבית החולים רמב"ם בחיפה. בתקופה זו סעד אותה האב יום יום ולן בבית החולים לידה. כמו כן היתה מוגבלת תקופה ארוכה ונזקקה לתשומת לב ולהשגחה בבית. אעריך נזק זה בסכום גלובלי של 10,000 ש"ח.

6. כיום התובעת כבת 12 שנה. לפניה עוד 66 שנות חיים. מתוכם 47 שנות עבודה (מגיל 18 עד גיל 65). מדובר בקטינה אשר נפגעה בהיותה כבת 7 שנים. אני מסופק אם ניתן לומר לגביה שהיא "תלמידה מצטיינת" כפי שסבר פרופ' בנטל. אני מעריך שמדובר בילדה רגילה, בעלת כושר ממוצע. ההערכה היא לגבי נפגעים כאלה כי הם ישתכרו כדי השכר הממוצע במשק. העובדה כי מדובר בתושבת "כפר", וכי היא בת למשפחה מרובת ילדים (במשפחתה 8 אחים ואחיות), אין בה כדי להביאני להעריך שתשתכר פחות מהשכר הממוצע במשק.

שכר זה עומד כיום על סכום העולה כדי 6,900 ש"ח לחודש, ברוטו. הנטו עולה כדי 5,700 ש"ח. הנכות הרפואית היא בשעור של 20 אחוזים. בנסיבות המקרה נראה מתאים להעריך כי הנכות התיפקודית דומה. ההפסד הוא בסכום של 1,140 ש"ח לחודש. מקדם ההיוון לתקופה של 47 שנים הוא 302.17. מתקבל הפסד של 344,474 ש"ח. יש לקחת בחשבון היוון כפול לתקופה שמהיום עד הגיעה לגיל 18. מדובר ב - 73 חודשים. יש לערוך היוון כפול לפי מקדם של 0.835424. מתקבל הפסד של 287,781 ש"ח.

7. לתובעת מגבלה בתחום האורטופדי. מגבלה זו יוצרת היזקקות מוגברת בניידות. אעריך נזק זה בסכום גלובלי של 30,000 ש"ח.

8. בעבור בתאונת הראשונה (תאונת דרכים ילדה פגע וברח) זכאית איפוא התובעת לפיצויים אלה:

א. נזק בלתי ממוני - 36,040 ש"ח

ב. עזרת צד ג' בעבר - 10,000 ש"ח

ג. הפסד השתכרות בעתיד - 287,781 ש"ח

ד. ניידות מוגברת - 30,000 ש"ח

סה"כ 363,821 ש"ח

לנזק הבלתי ממוני יש להוסיף ריבית מיום התאונה. הכל ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

9. בתאונה השניה נגרם לתובעת פצע קרוע בקרסול השמאלי, שהותיר צלקת גדולה ומכוערת. מצבה של התובעת בגין פגיעה זו נסקר בחוות דעתו של פרופ' דן מלר מיום 14.4.00. הוא מצא שהצלקת חלקה, בגוון חום בהיר, בגודל של 2X7 ס"מ. היא בולטת מעט מעל פני השטח, ואין בה רגישות למגע. תנועת הקרסול הופקו בחופשיות ולא היה בהן קיפוח. מדובר בשפשוף עמוק בעור והצלקת מעט היפרטרופית. כאשר הוא בדק את התובעת חלפו רק 9 חודשים מיום התאונה. פרופ' מלר ציין שלשם החלמה נדרשת תקופה של שנה, ולעיתים עד 3 שנים מיום הפציעה. הוא העריך לכן נכות זמנית של 10 אחוזים לפי סעיף 75(1)(ב) למבחנים וציין כי הוא "מעריך שיחול שיפור במצב הצלקת בתוך שנה שנתיים מהיום, וקיים גם סיכוי לשיפור מרשים לטובה תוך אפשרות היעלמות מוחלטת של הנכות".

את מצב הרגל והצלקת אפשר לראות בתמונות נ4/ ו - ת1/.

פרופ' מלר העריך כי מצב הצלקת יוטב. אולם, לאחר שבחנתי את רגלה של התובעת, וכן את התמונות, לא ראיתי כל הטבה בצלקת. מדובר בצלקת מכוערת במקום רגיש המפריעה לנעילת נעליים. אני מעריך כי לא יחול בה שיפור מבחינת הנכות, והיא תישאר לצמיתות נכות של 10 אחוזים. הערכתו של פרופ' מלר נראית לי אופטימית יתר על המידה.

אינני סבור שהצלקת הזאת היא אך ורק אסתטית. מיקומה וגודלה מעידים כי יש לה גם השפעה תיפקודית. מדובר בקרסול הרגל; צלקת נרחבת; מפריעה לנעילת נעליים, ויש לקחת כל זאת בחשבון.

בראש הנזק הבלתי ממוני אפסוק לתובעת בגין התאונה השניה את הפיצויים המגיעים עבור 10 אחוזי נכות ועבור 14 ימי אישפוז, סך של 13,250 ש"ח עבור הנכות; סך של 3,710 ש"ח עבור האישפוז. סה"כ 16,960 ש"ח.

את ההשפעה התיפקודית של הנכות אעריך בסכום גלובלי של 75,000 ש"ח.

עבור התאונה השניה תזכה התובעת, איפוא, לפיצויים בסכום כולל של 91,960 ש"ח, כאשר לכך יש להוסיף ריבית בגין הנזק הבלתי ממוני מיום התאונה ועד היום. הסכום הכולל ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ואילך.

10. הנתבעות מחוייבות לפי כל זה, כאשר לגבי כל אחת מהן יש להפחית את התשלומים התכופים ששולמו לתובעת כמפורט בנ1/ ובנ2/ לגבי בתאונת הראשונה (תאונת דרכים ילדה פגע וברח), ובנ3/ לגבי התאונה השניה. יש לעקר מתוך הסכומים הנ"ל את שכר טרחת עוה"ד ואת המע"מ. יש לערוך שיערוך מתאים מהמועד שהסכומים הנ"ל שולמו, עד היום.

11. הנתבעות מחוייבות באופן נפרד, כל אחת לגבי התאונה המיוחסת לה.

החיוב הוא לעוד 30 יום מהיום.

יש להוסיף שכ"ט עו"ד ומע"מ כדרוש.

הנתבעת מס' 1 תישא גם ביתרת שכרו של פרופ' בנטל.

הנתבעות תישאנה בהוצאות המשפט שנגרמו לתובעת: 2/3 על הנתבעת מס' 1 ו - 1/3 על הנתבעת מס' 3.

12. התשלום יבוצע לידיו הנאמנות של בא כח התובעת אשר ינכה את שכרו והוצאותיו, יעביר לידי ההורים סכום של 10,000 ש"ח לכיסוי הוצאותיהם, ואת השאר ישקיע עבור הקטינה התובעת בתוכנית השקעה מתאימה על מנת לשמור על ערך הכסף עד הגיעה לגיל בגרות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונת דרכים ילדים

  2. תאונת דרכים עם ילדים

  3. תאונת דרכים קשה של ילדה

  4. פגיעה קשה של ילד בתאונה

  5. תאונת דרכים ילדה פגע וברח

  6. תאונת דרכים ילד בן 8

  7. תאונה של ילד בחוג שחיה

  8. תאונת דרכים ילדה בת 4

  9. תאונת דרכים ילדה בדואית

  10. תאונת דרכים קטין פלשתינאי

  11. תאונת דרכים ילד בן שנה וחצי

  12. שינוי בהתנהגות הילד לאחר תאונה

  13. פגיעה נפשית של ילדה בתאונת דרכים

  14. תאונה במתחם פעילות ג'ימבורי לילדים

  15. פגיעה נפשית של ילד לאחר תאונת דרכים

  16. קטיעת חלק מהאצבע של ילדה בתאונת דרכים

  17. ? תאונת דרכים ילד - האם גם ההורים זכאים לקבל

  18. ילד בן 12 פגיעה קשה מאוד בתאונת דרכים

  19. פחד אצל ילד להיפרד מההורים לאחר תאונה

  20. תאונה של ילד בזמן הפסקה בבית ספר – פיצויים

  21. זעזוע מוח אצל ילדים בעקבות תאונת דרכים

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון