פציעת ראש קשה תאונת דרכים

פסק דין : זו תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה1975- (להלן - החוק). א. רקע עובדתי: 1. התובע נפגע בראשו באורח קשה ביותר בתאונת דרכים. הנתבע מס' 1 נהג ברכב המעורב בפציעת ראש קשה תאונת דרכים. הנתבעות מס' 2 ו - 3 חברות הביטוח שביטחו את השימוש באותו רכב (להלן - הנתבעות), אינן כופרות בחובתן לפצות את התובע על נזקיו לפי החוק. 2. התובעת 2 (להלן - התובעת) היא אשת התובע ואפוטרופוס שלו, לפי צו מיום 11.5.96 של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יפו (ת25/). התובעת וילדי בני הזוג (התובעים 12-3) תובעים הוצאות והפסדים, שנגרמו להם בעקבות הפגיעה של התובע. 3. ביום פציעת ראש קשה תאונת דרכים טופל התובע בבית חולים מאיר, משם הועבר לבית חולים בלינסון. התובע סבל מפגיעת ראש קשה, שלוותה בתקופת חוסר הכרה ממושכת, הידרוצפלוס שהצריך החדרת נקז לחדרי המוח, פיום קנה והאכלה דרך גסטרוסטום. עקב אי שפור נוירולוגי הועבר ביום 7.1.96 לבית החולים לוינשטיין. ביום 7.1.97 הועבר התובע מבית החולים לוינשטיין לאשפוז במדיקל סנטר בהרצליה (להלן - מדיקל), שנבחר על ידי המשפחה בשל קרבתו למקום מגוריה ברעננה, עד שיותאם ביתו לצרכיו, שכן רצונה של המשפחה הוא שיקבל את הטיפולים בחיקה. 4. במסגרת דיון בבקשה לתשלום תכוף (המר' 2663/97) לא הייתה מחלוקת שהתובע נכה בשיעור של 100% וזקוק לסיעוד מלא. התעוררה השאלה אם יש לקיים את דרישת הנתבעות להעביר את התובע למוסד ליכטנשטטר בתל אביב, שלטענתן דמי האשפוז בו זולים יותר. בהסכמת הצדדים מונה פרופ' עורי, מנהל המחלקה לשיקום נוירולוגי בבי"ח שיבא תל השומר (להלן - פרופ' עורי) לבדוק את התובע, ולקבוע את צרכיו ואת מקום האשפוז העדיף. 5. בחוות דעתו מיום 21.7.97 (ת1/) ציין פרופ' עורי, כי פגיעת המוח של התובע מתבטאת בטטרפלגיה ספסטית קשה, אילמות, אי יכולת בליעה ותלות מוחלטת בזולת לביצוע כל פעולות היומיום. מונשם דרך פיום הקנה, מואכל דרך צינור המוחדר לקיבתו, ואינו שולט כלל על סוגריו. פרופ' עורי לא הצליח להפיק מהתובע תגובה למגע באזורים שונים בגופו. ניסיונות לבקש אותו למצמץ או לבצע תנועה ברגל או ביד כתגובה לגירויים שונים העלו תגובות קלות בלבד. פרופ' עורי קבע כי התובע זקוק לסיעוד מלא בכל שעות היממה. באשר למקום האשפוז סבר פרופ' עורי כי בשני המוסדות יזכה התובע לטיפול נאות. היתרון במדיקל הוא בקרבה לבית התובע ובמבנה החדש יחסית. 6. בנסיבות הנ"ל קבעתי כי אשפוז התובע יימשך במדיקל סנטר על חשבון הנתבעות, שכן סברתי אז, ודעתי לא השתנתה גם לאחר שמיעת הראיות, כי בשם עיקרון הקטנת הנזק לא היה ראוי במקרה זה להתעלם משיקולים אחרים אנושיים, הקשורים בצורך של משפחתו להימצא עימו, ושיקולים פרקטיים כמו צמצום השיבושים בחיי המשפחה, בסדרי העבודה ובחיי הילדים. 7. פרופ' עורי השיב על שאלות הבהרה רבות שהפנו אליו ב"כ הצדדים, ואף נחקר בבית המשפט. עיקר שאלות ב"כ התובעים נועדו להציג שיפור במצבו של התובע, וניסיון לגלות אצלו תובנה כלשהי על מנת להגדיל את צרכיו, בעוד ב"כ הנתבעות מבקש לדלות מסקנה שהתובע הוא בבחינת "צמח" שצרכיו מינימליים. לתגובותיו הקלות לגירויים לא ייחס פרופ' עורי משמעות מעשית. אמנם גירויים שמקורם במלל או בצליל עשויים להקל על הבדידות או הניתוק התקשורתי שלו עם הסובב עימו, אך לדעת פרופ' עורי אין בהם כדי לתקן את הנזק המוחי הקשה ביותר, וכנראה בלתי הפיך. 8. אלא שבניגוד למצופה, טרם הושלמה התאמת ביתו של התובע לצרכיו בנימוק של חוסר תקציב. הנתבעות טוענות כי כספים שניתנו במסגרת תשלום תכוף לא נוצלו למטרה זו. התובע עדיין מאושפז במדיקל על חשבון הנתבעות. בנוסף לכן חולקות הנתבעות על תביעות בפרטי נזק שונים, שלטעמן הן מופרזות ועומדות בסתירה לעיקרון הקטנת הנזק. המחלוקת מקיפה גם את התביעות לעתיד, לרבות שיטת הפיצוי. 9. ד"ר דקה המטפל בתובע במדיקל, סקר במכתבו מיום 2.6.99 (ת27/) את מצבו משעת אשפוזו ועד היום. ד"ר דקה מציין כי אין שינוי במצב הכרתו של התובע. במצב נשימתו חל שיפור, ובהתייעצות עם רופא אא"ג. הוצאה הקנולה, וכיום נושם ללא סיבוכים בדרכי הנשימה, אך עדיין ניזון דרך גסטרוסטום. מצב התקשורת עם התובע בעבר היה מצומצם ומוגבל למצמוץ בעיניים ותנועות אצבעות כף יד. כיום אין סימני תקשורת ברורים ועקביים. הוא ממשיך בטיפול סיעודי מלא. טומוגרפיה ממוחשבת של המוח שבוצעה לאחרונה לא הראתה שינויים משמעותיים יחסית לבדיקות קודמות. במכתבו ציין ד"ר דקה את הטיפולים שהתובע מקבל, וכן התרופות להן יזדקק בעתיד. ב. תוחלת חיי התובע: בתגובה לפניית ב"כ הצדדים למומחה ביום 7.4.98 (ת4/) העריך פרופ' עורי בחוות דעת מיום 19.5.98 (ת5/) ירידה של כ- 10% עד 15% בתוחלת חייו, אם התובע יטופל כהלכה, בהעדר סיבוכים, ואם לא יתפתחו מחלות. אין סיבה להניח שבחיק משפחתו החמה יטופל פחות טוב מאשר במוסד. לפיכך נראה לי כנכון לקחת בחשבון קיצור תוחלת חיים בשיעור של 10%. על פי השנתון סטטיסטי לישראל לשנת 2000 טבלה 3.21 - תוחלת חיים בגילים נבחרים, תוחלת חייו של גבר יהודי בן 58 (גילו של התובע כיום) היא כ22.15- שנים (לפי ממוצע של תוחלת חיים הקבועה לגילאים 55 ו60-). קיצור של 10% = 2.215 שנים. דהיינו צפויה לתובע תוחלת חיים בשיעור של 20 שנה (בעיגול). ג. תשלומים עתיים או תשלום חד פעמי: הנתבעות מבקשות לפסוק לתובע תשלומים עתיים לפי סעיף 6 לחוק, ובהסתמך על פסיקה, המנחה את שיקול הדעת לברור את צורת התשלום הנאותה למקרה המתאים. עיקר נימוקי הנתבעות מעוגנים בטעות בחיזוי חיים מעבר לנצפה, העשויה להעמיד את הנפגע ברבות הימים בפני שוקת שבורה, או טעות בחיזוי תוחלת חיים פחות מהצפוי, שתגרום נזק לקופת הציבור כי הפיצוי יגיע ליורשים. לטענת הנתבעות, תשלום עתי במקרה זה יבטיח בצורה מדויקת ביותר את עיקרון החזרת המצב לקדמותו. אולם, לאור ההתמקחויות בין הצדדים בעבר, עדיף לנתק את הקשר בין הצדדים. דוגמה לכך הוא קצב התשלומים התכופים והיקף הסיוע, שהספיקו בקושי לצרכים שוטפים, כך שאין לבוא בטרוניות מדוע סכום, שיועד לשיפוץ הדירה, לא נוצל במלואו למטרה זו. אין צורך להוסיף גם את החשש לתלות את גורל התובע בחוסנן הכלכלי של הנתבעות במשך 20 שנה. במקרה דנן התובעת וילדי בני הזוג, ששניים מהם העידו בפני, עשו רושם של משפחה חמה ומלוכדת. בראשה עומדת כיום התובעת, אישה משכילה, מעשית ודומיננטית, היודעת לכלכל את מעשיה וצעדיה. אין לי ספק שהתובע יזכה לטיפול טוב בחיק המשפחה, ללא תלות בנתבעות, שהקשר עמן רק עלול להכביד את הנטל שהתובעים מוכנים לשאת. לפיכך, עדיף בעיני התשלום החד פעמי. ד. הפסד השתכרות של התובע: 1. לפי הנטען בתביעה, התובע בעל תואר דוקטור, עבד במשך 14 שנה כמרצה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן (להלן - בר-אילן). לפי שני אישורים מבר-אילן שצורפו לתצהירה של התובעת מיום 6.6.99 (נספחים ב' לתצהיר) התובע עבד במחלקה לפילוסופיה וביחידה ללימודי יסוד מ1.10.79- ועד 30.9.86 במשרה מלאה, ומ1987- עד 1991 עבד בחלקיות משרה. בנוסף לימד בקורסי קיץ שנמשכו כחודש ימים בכל אחת מהשנים 1980, 1981, 1988, 1989, 1990. המסקנה מכך היא שהתובע פרש מבר-אילן לפחות ארבע שנים לפני פציעת ראש קשה תאונת דרכים . 2. לטענת התובעת התובע פרש מבר-אילן: "בגלל חוסר כתיבה, הוא לא פרסם בשפה העברית. הוא היה צריך לפרסם יותר ממה שפרסם" (עמ' 77). לדבריה עסק התובע במחקר, תכנן לכתוב ספר, וכאשר הספר יצא לאור, יחזור לעולם האקדמיה, שכן התובע קיווה לחזור לבר-אילן או לאוניברסיטה אחרת. אולם על רקע העובדות לעיל עדות התובעת היא בחזקת משאלת לב של בעלת עניין בתביעה. אין ראיה ואפילו לא ראשית ראיה לכך שמקומו של התובע בבר-אילן או באוניברסיטה אחרת היה מובטח; לא הוצגה רשימת מאמרים שפרסם בעבר וגם לא הערכות על הישגיו האקדמאים במרוצת השנים; ספק רב אם בכלל היה עולה בידי התובע להשלים את מלאכת הכתיבה עד היום. כך שטענת ב"כ התובעים, כי אלמלא פציעת ראש קשה תאונת דרכים היה התובע משתכר כפל שכר ממוצע במשק ספקולטיבית ורחוקה מאד מן המציאות. 3. אין מחלוקת שעובר לפציעת ראש קשה תאונת דרכים עבד התובע בחנות ספרים י' רובינזון ושות' בתל אביב (להלן - החנות) בחצי משרה. הוצגו תלושי שכר רק של 6 חודשים לפני פציעת ראש קשה תאונת דרכים , כך שאין לדעת מתי התחיל לעבוד שם. אניח לטובתו כי בסמוך לאחר פרישתו מבר-אילן כבר החל לעבוד בחנות. מוסכם ששכרו הנומינלי של התובע מעבודה בחנות היה בממוצע 2,810 ש"ח. בשערוך על בסיס מדד שפורסם ביום 15.11.95 (מדד אוקטובר 95') מדובר בסכום של 3,771 ש"ח ובניכוי מס בסך 184 ש"ח = 3,587 ש"ח נטו לחודש נכון למועד פסק הדין (להלן - השכר הקובע). 4. הפסד שכר לעבר 60 חודשים X 3,587 ש"ח = 215,220 ש"ח בצירוף ריבית ממחצית התקופה. 5. הפסד כושר השתכרות בעתיד - התובע כיום בן 58. השכלתו האקדמאית מותירה לכאורה מקום להניח, שאלמלא פציעת ראש קשה תאונת דרכים מסוגל היה להמשיך לעבוד בחנות מעבר לגיל 65, והכנסתו לא הייתה נופלת מהשכר הקובע. לפיכך, על דרך אומדנה, אני קובעת את הפסד שכרו לעתיד בסך 350,000 ש"ח נכון למועד פסק הדין. 6. הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות: בהעדר ראיות - התביעה בראש נזק זה נדחית. ה. הפסד השתכרות של התובעת: 1. התובעת עבדה באופן אינטנסיבי בשתי משרות בבר-אילן: מרצה במחלקה להבעה עברית בהיקף של 10 שעות שבועיות, ועבודה באולפני חורף וקיץ; בנוסף עבדה במכללת "אורות" באלקנה 3 ימים בשבוע (חצי משרה). בנוסף ל"שעות על שעות של בדיקת עבודות, הכנת עבודות והכנת מבחנים" (עדותה בעמ' 84 באמצע) ולזמן הנדרש להגיע ברכבה למקומות העבודה הנ"ל, מדובר באישה שעבדה שעות רבות במשרותיה הנ"ל. 2. מוסכם כי נוכח האסון שפקד אותה ורצונה לשהות עם בעלה בבית החולים, התובעת לא יכלה לעבוד באופן מלא כפי שעשתה קודם לכן. התובעת טענה כי בשנה הראשונה לאחר פציעת ראש קשה תאונת דרכים עבדה בבר-אילן רק באופן חלקי. את עבודתה ב"אורות" הפסיקה מיום פציעת ראש קשה תאונת דרכים עד לחידושה בחודש ספטמבר 1998. על המשרה באולפני חורף-קיץ ויתרה כליל, וזאת, לדבריה, כדי לאגור כוחות לשמש גם אב לילדים. 3. לתצהירה מיום 6.6.99 צירפה אישורים ותלושי שכר (להלן - הנספחים) המתייחסים לשנת 1995, לפיהם לפני פציעת ראש קשה תאונת דרכים השתכרה כדלהלן: (א) מעבודה כמרצה (נספח ד') - 80,000 ש"ח ברוטו לשנה, בניכוי מס - 7,188 = 72,812, דהיינו 6,068 ש"ח נטו לחודש (במעוגל). ובשערוך לפי מדד יוני 95' = 8,370 ש"ח נטו לחודש. (ב) מעבודה באולפנים (נספחים ד'): בחודש אוג' 8,757.49 ש"ח ברוטו, בניכוי מס - 1,644 = 7,113 ש"ח נטו. בחודש ספט' 8,456.69 ש"ח ברוטו, בניכוי מס - 1,301 = 7,156 ש"ח נטו. בחודש אוק' 5,393.12 ש"ח ברוטו, בניכוי מס - 844.74 = 4,548 ש"ח נטו. 18,817 ש"ח נטו. בפריסה שנתית - 1,568 ש"ח נטו לחודש, ובשערוך (מדד ספט' 95') = 2,124 ש"ח נטו לחודש. (ג) מעבודה במכללת "אורות" (נספח ו' 2) - 45,376.35 ש"ח ברוטו לשנה, ולאחר ניכוי מס 19,549 ש"ח = 25,827 ש"ח נטו, ולחודש - 2,152 ש"ח, בשערוך (מדד יוני 95') = 2,968 ש"ח נטו לחודש. (ד) סה"כ הכנסות התובעת בממוצע לחודש ערב פציעת ראש קשה תאונת דרכים בשערוך להיום = 13,462 ש"ח נטו לחודש. 4. הפסד שכר לעבר: (א) מריכוזי השכר של בר-אילן לשנים 1999-1996 עולה כי שכרה ממקור זה לא נגרע. (ב) ממכללת "אורות" קיבלה התובעת סך 4,765 ש"ח לפי מחיר משרה משוערך לחודש מרס 99', ובשערוך (ממדד מרס 99') = 4,893 ש"ח, זאת בגין ימי מחלה שלא נוצלו, והיא זכאית לסכום זה. (ג) התובעת שבה לעבודה במכללת "אורות" באותו היקף משרה. ההפסד הוא לפרק הזמן מיום פציעת ראש קשה תאונת דרכים עד אוג' 98', 36 חודשים X 2,968 ש"ח = 106,846 בתוספת ריבית ממחצית התקופה. (ד) ההפסד מאולפן קיץ בו חדלה לעבוד מיום פציעת ראש קשה תאונת דרכים עד כה 60 חודשים X 2,124 ש"ח = 127,440 ש"ח ובתוספת ריבית ממחצית התקופה. 5. הפסד שכר לעתיד: עד גיל 65, גיל הפרישה של התובעת, היא איננה צפויה לעבוד באולפני קיץ. התובעת כיום כבת 50. החישוב ייערך בהיוון ל15- שנה. 2,124 ש"ח X 144.8547 = 307,567 ש"ח. 6. הפסדי פנסיה: לתביעה בסך 300,000 ש"ח בגין הפסדי פנסיה לתובעת (עמ' 16 לסיכומי בא כוחה) - אין יסוד, והיא נדחית. ו. עזרה למשפחת התובע: 1. לפני פציעת ראש קשה תאונת דרכים העסיקה התובעת עוזרת בשכר חודשי של 1,500 ש"ח (בשערוך לפי מדד נוב' 95') = 1,992 ש"ח. 2. התובע נהג לארגן את הילדים בשעות הבוקר ביחד עם התובעת לקראת יציאתם לבתי הספר. בשוב התובע מהעבודה בשעה 14:00, הקדיש לילדים שעות רבות בעזרה בלימודים, שיחות, הכוונה משחק חינוך. הבן חננאל העיד כי לא הייתה טלוויזיה בבית, ודמות האב הייתה דומיננטית בכל הקשור בתחומים הנ"ל. 3. בעת פציעת ראש קשה תאונת דרכים היו בבית שמונה ילדים, חננאל ועטרה היו נשואים וגרו מחוץ לבית. בבית הייתה בת בוגרת בגיל 22, שני ילדים בגיל התבגרות בגילאים 17-16, ו5- ילדים קטנים בגילאים: 3, 6, 8, 10, 13. 4. התובעת טוענת כי מיד לאחר פציעת ראש קשה תאונת דרכים העסיקה שמרטף במשך 3 חודשים תמורת סכום כולל של 4,500 ש"ח ללא קבלות. סבורה אני כי היא זכאית לסכום זה משוערך לפי מדד דצמ' 95' = 5,935 ש"ח בתוספת ריבית כחוק כהפסד לעבר. 5. מתום שלושה חודשים ועד 1.5.99 הגיעה מידי יום מטפלת מטעם הנתבעת 3, אשר שהתה עם הילדים מהשעה 16:00 עד 19:00. שירות זה הופסק ביום 1.5.99. 6. התובעת לא נחה ולא שקטה עד אשר מצאה עבור התובע מקום אשפוז ארעי במדיקל, שהניח את דעתה. מבוקשה זה התמלא על מנת להקל על מצוקתה. התובעת לא הצביעה על הכרח להימצא ליד התובע, אלא על אמונתה שלה כי יש בידה לשנות את מצבו הרפואי. נזכיר כי מדובר באדם פגוע קשה. אין לגנות את תקוות קרוביו לנס עת הם נתלים בכל זיק של תנועה, או מה שנדמה כתגובה, כשיפור במצבו, חרף דעת המומחה שמדובר במקרה בלתי הפיך של פגיעת ראש קשה. 7. משצמצמה התובעת את עבודתה כמפורט בסעיף ה'2 לעיל, על מנת לשמש גם כאב לילדים ונפסקו לה פיצויים על כך, אין מקום לפסוק לה פיצוי נוסף בגין ההוצאות שמנתה: שמרטף, חוגים, קייטנות וצהרונים. תביעות אלה מוגזמות ביותר, וחורגות מכל קנה מידה סביר. די אם ניקח בחשבון את העובדה שהתובע נהג לחזור הביתה בשעה 14:00. את הילדים שסיימו לימודים בסביבות השעה 12:00 ודאי לא הוא קיבל, ואם לא נדרש אז צהרון למי מהם, אז אין סיבה לספק שירות זה בגלל פציעת ראש קשה תאונת דרכים . כך גם לגבי שני מחזורים של קייטנות במקום אחד שנהגה התובעת לשלוח. שהרי קודם עבדה התובעת ללא ליאות, בעיקר בקיץ, וגם התובע עבד עד שעה 14:00. קשה להניח שבעבר נשארו הילדים ללא תעסוקה, שעה שניתן היה לשלוח אותם לקייטנה למחזור נוסף. סבורה אני שאין הצדקה לפסוק את הסכום הנתבע בפריטי הנזק הנ"ל, למעט שלושת החודשים בהם נדרשה עזרה מיידית. 8. באשר לעתיד - התובעת מעסיקה כיום עוזרת בשכר של 2,000 ש"ח לחודש שהוא סכום משוערך בקירוב לסכום ששילמה לעוזרת בעבר. לפיכך, התביעה בראש נזק זה - נדחית, למעט הסכום הנקוב בס"ק 4 לעיל. ז. הוצאות רפואיות בעבר: 1. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעות בסך 50,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות, תיקונים של כסא הגלגלים שניזוק בגלל השימוש בו בחוף הים (6,743 ש"ח), וכן התייעצות עם מומחים שונים. 2. הנתבעות מכירות בסך 18,577 ש"ח נכון ליום 5.10.99, הן מבקשות לדחות את התביעה בגין כסא הגלגלים שסופק על ידן, אך אינן מכחישות את התיקונים אלא טוענות שאין להם כיסוי בקבלות. 3. לאחר עיון אני פוסקת בפרט נזק זה סכום גלובלי של 30,000 ש"ח נכון למועד פסק הדין. ח. הוצאות נסיעה בעבר: 1. התובעת העידה, כי החל מחודש יוני 1997 הוסע התובע באמבולנס לביקור בבית פעם בשבוע אחה"צ, ולאחר מכן גם בסופי שבוע. אף על פי כן הוצגו רק 8 קבלות בסכום כולל של 5,804 ש"ח (לאחר שערוך). 2. אין חולק שהתובעת והילדים ביקרו ומבקרים את התובע תכופות בבית החולים ובמדיקל. באשר לתובעת מתבטא הדבר בנסיעות מוגברות ברכבה, ובאשר לילדים עיקר הנסיעות באוטובוס. 3. ב"כ התובעים מבקש לחייב את הנתבעות בסכום של 155,743 ש"ח. זהו סכום מופרז בהתחשב בכך שהסעותיו של התובע לביתו החלו רק ביוני 97'. ככל שהעניין נוגע לתובעת - מדובר בנסיעות מוגברות ברכבה מיום פציעת ראש קשה תאונת דרכים . ככל שהעניין נוגע לילדים - אין להניח שכולם נסעו יום יום לבקר את התובע מאז פציעת ראש קשה תאונת דרכים . בראש נזק זה אני פוסקת סכום גלובלי בסך 120,000 ש"ח נכון למועד פסק הדין. ט. הוצאות מחיה בעבר: התובעת טוענת כי מאז פציעת ראש קשה תאונת דרכים ונוכח העובדה שמרבית שעות היום היא שוהה מחוץ לבית - גדלו הוצאות המחיה בצורה ניכרת, והיא נאלצת לרכוש יותר מזון מוכן. נזכור כי מדובר באישה שעבדה שעות רבות, החזיקה עוזרת, ואין שום הצדקה לתביעה בסך 70,500 ש"ח עבור תוספת מזון. יחד עם זאת אין לי ספק שבשלושת החודשים לאחר פציעת ראש קשה תאונת דרכים אורח חיי המשפחה השתבש לחלוטין, ובגין תקופה זו נראה לי כנכון לפסוק סך של 6,000 ש"ח נכון למועד פסק הדין. י. צרכי התובע: צרכיו של התובע נגזרים מחוות דעתו של פרופ' עורי מיום 21.5.98 (ת5/א) (להלן - חוות הדעת), שהוכנה לבקשת ב"כ הצדדים (ת4/) למקרה שיועבר התובע לביתו - תוכנית שעודנה בתוקף, וכפי שהובטח תבוצע מיד כאשר יושלמו השיפוצים בבית ויירכש הציוד המתאים. 1. מדור: בעניין זה קבע פרופ' עורי כי ביתו של התובע צריך להיות מותאם למצבו, ללא מדרגות, בקומת קרקע או עם מעלית, שירותים מתאימים, חדר לציוד, חדר למלווה-מטפל. המשפחה מתגוררת בדירת קוטג', שאת קומת הקרקע שלה החלה התובעת להכשיר בטרם סיימה. מר ברקובסקי, מומחה מטעם התובעים, מעריך את השלמת השיפוצים בסכום של 45,000$, ולעתיד הוא מציע החלפת ביתם של התובעים בקוטג' או וילה, הצעה אותה אני דוחה על הסף. זאת לאור עיקרון הפיצוי בראש נזק זה, המופיע בע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו (3) 762, שבו נאמר מפי כב' השופט ברק: "אין הניזוק רשאי להיטיב את מצבו על חשבון המזיק. על כן, אם הניזוק זכאי לפיצוי בגין הוצאות על תוספת חדר, אין המזיק חייב לספק לו דירה שלמה" (עמ' 777). "הוצאות מיוחדות ונוספות בגין דיור, אשר הניזוק נושא בהן כתוצאה מפציעת ראש קשה תאונת דרכים , הן במסגרת הנזקים, אשר המזיק חייב לשאת בהם כמובן, זאת רק לענין אותן הוצאות נוספות, שהניזוק לא היה נושא בהן ממילא, ואשר נחוצות באופן סביר לשם השבת במצב לקדמותו. אין להפוך אב נזק זה למנוף לשינוי בתנאי הדיור של ניזוק שאינם נובעים ממעשה הנזק... הצורך בהחלפה או תוספת דיור צריך לנבוע מצורך פיזי של התובע והוא צריך לספק את הדרוש ולא להיטיב תנאי מגורים" (עמ' 794-793). (ראה גם ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה רביעית, 1997) 548-547). מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת של מר ברלינר, שהעריך את השיפוצים שבוצעו עד כה בסכום של 10,000$. להשלמת העבודה מציע בא כוחן סכום של 75,000 ש"ח. לאור סוג השיפוצים הנדרשים ואלו שבוצעו עד כה, נראה לי כי סכום של 150,000 ש"ח נכון למועד פסק הדין יהיה בו די כדי לכסות את עלות כל השיפוצים שבוצעו ואלו הנדרשים להתאמת קומת הקרקע לצורכי התובע, כולל התקנת מזגן. 2. ניידות: פרופ' עורי התייחס לצורך במכונית בהסתייגות: "לאור העובדה, שעד שכמה שידוע לי החולה לא עזב את בית החולים עד כה...". אם ייקבע שהוא זכאי לרכב "הרי מכוניתו האישית שתונהג כמובן על ידי זולתו, תקבע על ידי המכון לבטיחות בדרכים". הוכח שמשפחת התובע נוהגת להסיע את התובע באמבולנס לביקור בבית. לאחר שיעבור לביתו יהיה צורך להסיעו לביקורת רפואית פעמיים בשנה או לאשפוז חריג. כמו כן אין לשלול ממנו השתתפות באירועים משפחתיים ובילוי. למטרות אלה אין הצדקה להעמיד לרשותו רכב מיוחד ויקר. אין מקום להשוות את מצבו של התובע למצבו של אקסלרד בעניינו דנתי בת"א (י-ם) 116/93. לביצוע הנסיעות הנ"ל ניתן להסתייע ב"נכונית" או באמבולנס בהתאם למטרת הנסיעה, לאור הסכום לנסיעה כ180-160- ש"ח, לכיוון אחד עליו העידה התובעת. אני פוסקת לתובע על דרך אומדנה סך של 180,000 ש"ח לעתיד ממועד פסק הדין. 3. עזרת צד ג': פרופ' עורי קבע בחוות דעתו כי לתובע נדרש טיפול סיעודי כל שעות היממה. יש צורך להפוך אותו כל שעתיים כולל בלילות, לרוחצו, להלבישו ולהאכילו. מאחר שמדובר במשפחה ברוכת ילדים המנהלת אורח חיים דתי, מבקשת התובעת להעסיק עובד יהודי, ללא לינה, בשלוש משמרות, בסכום של 29,129 ש"ח לחודש. בעניין זה מסתמך ב"כ התובעים על פסק הדין בעניין אקסלרד, אלא שבינתיים הוגש עליו ערעור וניתן פסק דין ביום 5.9.00 (ע"א 3375/99, 3613/99 אריה אקסלרד ואח' נ' צור שמיר ואח'). בית המשפט העליון, כב' השופט ת' אור, סקר את סוגיית העזרה לזולת, וכן את הגישות השונות לפתרונה. בס' 6(א) של פסק הדין נאמר מפיו: "אם נסכם את האמור לעיל, נראה שבדרך כלל יסופקו צרכי הסיעוד של נפגע קשה הרתוק למיטתו בהתמלא התנאים הבאים: יהיה עובד זר אשר יתגורר עימו ויספק את כל צרכי הסיעוד שלו, הן עזרה בפעולות היומיומיות, והן עזרה בעבודות בית ככל הנדרש. עובד זה גם ילווה אותו בניידותו, ובמקרים שנדרש שיהיה לו רשיון נהיגה ניתן לנסות להבטיח את הדבר. יהיה עובד מחליף ישראלי אשר יחליף את העובד הזר בסופי שבוע ובימי היעדרות שלו מן העבודה בהתחשב בסיכון שבמשך פרקי זמן מסויימים לא יימצא עובד זר, או שתהיה הגבלה עם הבאתם של עובדים זרים ארצה, או שעלות העסקתם תגדל, יש להוסיף לסכום העלות של הסיעוד סכום אשר יבטא סיכון זה. כן יש לקחת בחשבון, שלעובד אשר יתגורר עם הנפגע יש לספק מקום מגורים בבית הנפגע, וכן שעל הנפגע לשאת בעלות צרכי היומיום של העובד, כמו מזון, מים, כביסה וכיו"ב." בעניין אקסלרד הנ"ל הפחית בית המשפט העליון סכום של 17,000 ש"ח לחודש, שנפסקו בראש נזק עזרת הזולת, והעמידו על סך 12,000 ש"ח לחודש. בענייננו מדובר בנכה שאינו מסוגל לתפקד כלל. יש להשכיבו במיטה, להעבירו לכסא גלגלים, או לכסא רחצה. בעזרת מנוף לנכים יוכל לבצע עובד אחד מיומן עבודות מסוג זה, ואין הכרח שיהיה אח או אחות מוסמכים. הפעולות הנדרשות מאותו עובד מסתכמות במספר שעות עבודה, כך שיוכל לעבוד 12 שעות ברציפות תמורת שכר חודשי. בהנחה שהעובד לא ילון בבית התובע, אזי נחסכות הוצאות בנייה של חדר שירותים ומקלחת נפרדים עבורו, מזון, מים, כביסה וכו'. לפיכך סבורה אני כי הסכום המוצע על ידי הנתבעות בסך 12,500 ש"ח לחודש הוגן, ואף עולה על זה שנפסק בעניינו של אקסלרד ממנו ביקש ב"כ התובעים להקיש. לפיכך ייערך החישוב בהיוון ל20- שנה = 12,500 ש"ח X 180.31091 = 2,253,886 ש"ח. 4. טיפולים רפואיים: פרופ' עורי המליץ על מעקב כללי בהתאם למצבו, מעקב על ידי רופא שיקום או נוירוכירורג אחת לחצי שנה, ובמידת הצורך ביצוע הדמיה נוירולוגית. הדרישה לבצע את הבדיקות בשר"פ נדחית מהמטעמים הבאים: ביום 1.1.95 נכנס לתוקף חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד1994- (להלן - חוק הבריאות). בע"א 6881/95, 5557 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724, נדרש בית המשפט העליון לראשונה לשאלת השפעת חוק הבריאות על תביעת פיצויים לפי החוק. לאחר סקירת המצב שנהג לפני חקיקת חוק הבריאות והוראות החוק הרלבנטיות, קבע כב' השופט אור כי הזכאות לשירותי בריאות לפי חוק הבריאות נתונה גם לתובעים בתביעות על נזקי גוף, ואין על המזיק לפצות את הניזוק בגין הוצאות רפואיות המוענקות לניזוק במסגרת חוק הבריאות. 5. ריפוי בעיסוק: פרופ' עורי לא המליץ על ריפוי בעיסוק אלא על גרייה כללית על ידי מוסיקה, מגע וכד' (לא ספציפית) יומיומית. התביעה בראש נזק זה נדחית. 6. פיזיותרפיה: פרופ' עורי קבע שעת טיפול בפיזיותרפיה יומיומית להפגת הספסטיות שיפור טווחי תנועת המפרקים והנשימה. סעיף 6 לחוק הבריאות קובע: "6(א) שירותי הבריאות ינתנו על פי סל שירותי הבריאות בתחומים אלה: (5) שיקום רפואי לרבות שיקום פסיכולוגי, פיזיותרפיה...". לפיכך זכאי התובע לטיפולים פיזיותרפיים מקופת החולים במסגרת חוק הבריאות. 7. טיפול הידרוטרפי: באין המלצת המומחה לטיפול - התביעה בראש נזק זה נדחית. 8. טיפולים פסיכולוגיים למשפחה: מבוקש טיפול פסיכולוגי לתובעת ולבת אסנת למשך שלוש שנים. מאז פציעת ראש קשה תאונת דרכים חלפו כחמש שנים בהם לא קיבלה המשפחה טיפול פסיכולוגי. המומחה המליץ על תמיכה והדרכת המשפחה בהתמודדות עם המצב החדש, כאשר התובע יעבור להתגורר דרך קבע בבית. טיפול פסיכולוגי פרטני ומשפחתי כלול בסל הבריאות. לפיכך, התביעה בראש נזק זה נדחית. 9. תרופות: פרופ' עורי אישר את התרופות והמזון שרשם ד"ר דקה לתובע. לפי אישורי קופ"ח מכב"י (ת23/, ת24/), השתתפות לחבר קופ"ח מגעת לסך של כ890- ש"ח בצריכה שוטפת של התרופות. ד"ר דקה ממליץ גם על שלושה פריטים חד-פעמיים שעלותם מזערית, ובהתחשב באפשרות שמסל הבריאות תיגרע תרופה, ייערך החישוב למטרות הנ"ל על בסיס של 1,000 ש"ח לחודש X 180.31091 = 180,311 ש"ח 10. ציוד: בחוות דעתו (ת/ 5א) פרט פרופ' עורי את הציוד הנדרש לתובע בביתו. בתשובותיו לשאלות ב"כ הצדדים (ת8/) ובחקירתו בבית המשפט, הסכים פרופ' עורי או הסתייג מן הצורך בציוד זה או אחר. כל צד הציג ציוד שלפי טעמו ראוי לענות על צרכי התובע ועלותו ותמך את דרישותיו בחוות דעת מקצועיות והתוצאה היא פער עצום בין הצדדים. לאחר בחינת כל החומר להלן הציוד אותו אני קובעת והסכום שהתובע זכאי לקבל בגינו תוך ציון תקופת הבלאי ומספר ההחלפות הנדרש במשך 20 שנה. החישוב לעתיד ייערך בהיוון כפול בהתאמה: (1) מיטת פאולר כולל מנגנון העמדה - 42,450 ש"ח - החלפה אחת ל- 10 שנים (פעם אחת). (2) מזרון למניעת פצעים - ניתן להסתפק במזרון גומאויר עבה או "ביצים" (תשובת פרופ' עורי ס' א.1 ת/ 8) - 2,000 ש"ח - החלפה אחת ל- 5 שנים (3 פעמים). (3) כסא גלגלים - 6,000 ש"ח - החלפה אחת ל- 5 שנים (3 פעמים). (4) מנוף להרמת נכים - 9,000 ש"ח - החלפה אחת ל- 10 שנים (פעם אחת). (5) כרית ישיבה - 1,500 ש"ח - החלפה אחת לשנתיים (9 פעמים). (6) כרית גב - 2,000 ש"ח - כנ"ל. (7) אלונקת רחצה - 12,000 ש"ח - אחת ל- 10 שנים (פעם אחת). (פרופ' עורי שלל את הצורך בכסא שירותים וכן בכסא רזרבי בת/ 8). (8) מכונת כביסה - 6,000 ש"ח ומכונת ייבוש - 3,500 ש"ח שאמורות לשרת רק את צרכי התובע בהתחשב בגודל משפחתו. החלפה - אחת ל- 5 שנים (שלוש פעמים). (9) מזגן - רכישה ראשונה נלקחה בחשבון במסגרת הדיור. בגין החלפה אחת ל10- שנים (פעם אחת) - 8,000 ש"ח. 11. ציוד מתכלה: התובע זקוק לטיטולים, סדיניות, כפפות, מכשיר הזנה, פנרוז בקבוק שתן וכי תהיה שחיקה מוגברת של כלי מטה ומגבות וכן עוד אי אלו פריטים בגינם אני פוסקת סך של 450,000 ש"ח לעתיד כאשר בסכום זה נכללת גם צריכה מוגברת לחשמל ומים. 12. זחליל מדובר במתקן ש"עולה" על מדרגות כשכסא הגלגלים "מולבש" עליו ויאפשר לתובע לעלות לקומה השניה שם נמצא חדר האוכל של המשפחה. מחירו כ36,500- ש"ח. פרופ' עורי לא כלל אותו בצרכי התובע. יחד עם זאת בנסיבות העניין נראה לי כנכון לפסוק בגינו סכום חד פעמי של 36,500 ש"ח. 13. דרישה לציוד וטיפולים נוספים: מחוות דעתו (ת5/) ציין פרופ' עורי ומסקירת מצבו של התובע במכתבו של ד"ר דקה - לא חל שינוי במצבו המנטלי של התובע, גם אם ניתן להבחין מדי פעם בזיק של תגובה מצדו ולמרבה הצער לא צופים הרופאים שינוי כזה. בעת חקירת פרופ' עורי ניסה ב"כ התובעים לחלץ מפיו הטבה או שינוי, על מנת לתמוך בדרישות הנוספות לציוד כמו שולחן אחות אילמת ומחשב שפרופ' עורי סבור כי אינם חיוניים ותרומתם לתובע, אם בכלל, מזערית. לפיכך התביעות בגין פרטי נזק שלגביהם לא נקבע פיצוי - נדחות. יא. כאב וסבל: אין מחלוקת שהתובע זכאי לפיצוי בראש נזק זה כקבוע בחוק ובתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו1976- בשיעור המקסימלי, בתוספת ריבית כקבוע בחוק ובפסיקה. יב. מימון בנקאי: על פי חומר הראיות התובעים היו שרויים במצוקה כספית. הסכומים שנגרעו מהכנסת המשפחה לא כוסו בקצב מתאים. התובעת קבלה הלוואה שלטענתה חלק ממנה נוצל להכנת הדיור, אך בהעדר פירוט או בסיס לאומדן, התביעה בראש נזק זה נדחית. יג. ניכויים: אין מחלוקת שיש לנכות תשלומים תכופים - בצירוף הצמדה וריבית כחוק ממועד כל תשלום וכן קצבת נכות כללית וקצבת שירותים מיוחדים מהמל"ל על פי חוו"ד שלפי הסכמת הצדדים תיערך על ידי האקטואר מר שי ספיר. בשכרו תשאנה הנתבעות. יד. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד: הנתבעות תשאנה באגרות המשפט, בהוצאות המשפט בסך 42,000 ש"ח ובשכ"ט עו"ד בשיעור 13% מסכום הפיצויים (לאחר ניכוי המל"ל והוצאות המשפט). כל החישובים ייערכו נכון למועד פסק הדין וממועד זה ואילך ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. תאונת דרכים