פסק דין : 1. התובעים, בני משפחה אחת, נפגעו בתאונת דרכים. התובע 1, אבי המשפחה יליד 1949. התובעת 2, האם ילידת 1950 והתובעת 3, הבת ילידת 1977. 2. ד"ר יקים מונה כמומחה בתחום האורטופדי לבדיקת האב והאם. ד"ר קריצמן מונה כמומחה בתחום הפסיכיאטרי, לבדיקת הבת. ד"ר יקים קבע בחוות דעתו, כי לתובע 1 נכות צמיתה בשיעור 5%, כתוצאה מהתאונה ואילו לתובעת 2, לא נותרה נכות כלשהי, כתוצאה מהתאונה. ד"ר קריצמן קבע בחוות דעתו, כי לבת נותרה 20% נכות זמנית בשנה הראשונה לאחר התאונה ונכות צמיתה בשיעור 10% לאחר מכן. 3. זו תביעה לתשלום פיצויים לכל אחד מהתובעים, עפ"י הפלת"ד, כשכל אחד מהם תובע נזקים מיוחדים ונזקים כלליים. נדון, איפוא, בעניינו של כל אחד מהתובעים בנפרד. 4. התובע 1 א. התובע עבד בחו"ל כמנופאי ועלה ארצה בשנת 91'. בעלותו ארצה, עבד כשנה במקצועו - מנופאי בחב' "אשטרום" ולאחר מכן ועד לתאונה, עבד בחברת "אשקלית", כפועל, בשכר ממוצע של 5,700 ש"ח לחודש. ביום 9.6.97, בהיותו בחופשת מחלה, עקב התאונה, התובע פוטר מעבודתו. מאז אוקטובר 98', עובד התובע בבית תרבות לעולים, בקרית-מלאכי, בשכר חודשי של 900 ש"ח. לטענת התובע, מאז התאונה ועקב התאונה, הוא נמצא באי-כושר מלא לעבוד ויש לפצותו בגין אובדן שכרו עד היום, בניכוי דמי אבטלה, הבטחת הכנסה ושכרו בעבודתו הנוכחית. ב. הנכות התפקודית הבסיס לקביעת נכותו התפקודית של התובע, הוא חוות דעתו של ד"ר יקים. בחוות דעתו, מפרט ד"ר יקים את תלונותיו של התובע ומגיע למסקנה, כי עקב התאונה נגרם לתובע שבר דחוס בחוליה הגבית 7D, ללא תזוזה ניכרת, המעניקה נכות צמיתה בשיעור 5%. לתובע היו תלונות נוספות על כאבים והגבלות בע"ש מותני ובשורש כף היד. ד"ר יקים קבע, כי אלה מקורם בשברים ישנים, שאינם קשורים לתאונה ובממצאים ניווניים. עקב מסקנות אלה, אין לקבל את טענת התובע, כאילו עקב התאונה ומאז התאונה, אין הוא מסוגל לעבוד כלל. נראה, שהצטברות מגבלותיו ובעיותיו הרפואיות, הן שהביאו לקביעת הרופאה התעסוקתית, שאין הוא מסוגל לעבודה פיזית קשה. יחד עם זאת, נראה, שהנכות התפקודית היא יותר מ- 5%, כי הצטברות נכותו הנוכחית למצבו הרפואי הקודם, גרמה לפגיעה תפקודית גדולה יותר מזו של הנכות הרפואית. אי לכך, נראה לי, שהנכות התפקודית כתוצאה מהתאונה היא 10%. ג. הנזק (1) כושר השתכרות בעבר בהמשך לאמור לעיל, בנושא הנכות התפקודית, אין לקבל את טענת התובע, כי הוא לא עבד מאז התאונה, כתוצאה מהתאונה. בנסיבות שתוארו לעיל ועפ"י חוו"ד ד"ר יקים, שקבע כאמור, נכות רפואית בשיעור 5%, יש לפסוק לתובע פיצוי, בגין אי-כושר מלא, למשך 6 חודשים בלבד. ההפסד הוא על בסיס שכר של 5,700 ש"ח לחודש, בניכוי מס הכנסה ובשערוך להיום, כפול 6 חודשים. לתקופה הנוספת מתום 6 החודשים הראשונים, דהיינו מיום 22.8.97, יש לפצות את התובע בשיעור 10% לחודש, מהסכום נטו שנקבע לעיל ולשערכו להיום. מסכום זה, אין לנכות דמי אבטלה, או הבטחת הכנסה, מאחר שסכומים אלה לא הגיעו כדי שכרו של התובע, בעת שעבד. (2) הוצאות רפואיות התובע נזקק בעבר לתרופות ויזקק להן גם בעתיד. אף, כי אלה ממומנות ע"י סל הבריאות, עליו לשאת בהשתתפות עצמית. יש להשיב לו גם את ההוצאות בסך 274 ש"ח, עבור התיק הרפואי. הסכום שנתבע סביר. יש לפסוק לו סך של 774 ש"ח, בערכם היום. (3) הוצאות נסיעה התובע נזקק לנסיעות לטיפולים רפואיים ולטיפולי פיזיוטרפיה. גם בעתיד יזדקק, מן הסתם, לנסוע לטיפולים או לביקור אצל רופאים. יש לפסוק לו סך 1,500 ש"ח, בערכם היום. (4) עזרת הזולת התובע דרש סך של 3,100 ש"ח, עבור עזרת הזולת, כשלטענתו, הועסקה עוזרת, כמפורט בתצהירו. בסיכומיו, בחר ב"כ התובע, להפנות לתביעת התובעת 2 בראש נזק זה. מאמין אני לתובעים, שהועסקה עוזרת, בעיקר כאשר שני בני הזוג וגם הבת, נפגעו בתאונה. הסכום שנתבע, 3,100 ש"ח, סביר. יש לפסוק לתובע 1 מחצית מסכום זה, דהיינו, 1,550 ש"ח, בערכם היום. המחצית השניה תפסק לטובת התובעת 2. (5) כאב וסבל יש לפסוק עבור כאב וסבל, עפ"י 5% הנכות הרפואית ועפ"י גילו של התובע. (6) הפסד השתכרות בעתיד יש לחשב חישוב אריתמטי, לפי 10% נכות תפקודית, 14 שנות עבודה ושכר של 5,700 ש"ח לחודש, אותו יש לשערך להיום, בניכוי מס-הכנסה ולפי מקדם היוון 137.0434. ד. ניכויים יש לנכות סך של 3,420 ש"ח, שקיבל התובע ממעבידו, בחודש יוני 97', עבור הודעה מוקדמת, עם פיטוריו, מאחר שמדובר בשכר עבודה. אין לנכות את פיצויי הפיטורין, כפי שמבקשת ב"כ הנתבעים. יש לנכות גם את התשלום התכוף. את סכומי הניכויים, יש לשערך מיום תשלומם. 5. התובעת 2 א. עובר לתאונה, עבדה התובעת בחברת "מתן עזרה וסיוע לקשישים", עבודה פיזית שלטענתה, כרוכה במאמץ פיזי רב. לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה, היתה מרותקת למיטה חודש וחצי ולאחר מכן, המשיכה לסבול כאבים, שמנעו ממנה לשוב לעבודתה. התובעת קיבלה תעודות מחלה למשך חודשים ארוכים ורופא תעסוקה קבע, שאינה מסוגלת לחזור לעבודה. עקב כך, פוטרה מעבודתה. ב. הנכות התפקודית בתצהירה, ת20/, נתבע שכר מלא מיום התאונה ועד היום. בסיכומי ב"כ התובעת, נדרש פיצוי עבור 6 חודשים. ד"ר יקים קבע, כאמור, שלא נותרה לתובעת נכות. הוא גם העריך את תקופת אי-כושרה לעבודה, בין חודש לשישה שבועות. אני קובע את תקופת אי-הכושר של התובעת ל- 3 חודשים, מיום התאונה. את עובדת אי חזרתה לעבודה, יש לקשור, כנראה, לסיבות אחרות ולא לתאונה. ג. הנזק (1) אובדן כושר השתכרות בעבר שכרה החודשי הממוצע, עובר לתאונה, היה 2,400 ש"ח. סכום זה היה פטור ממס-הכנסה. יש לפצותה על הפסד שכר עבור 3 חודשים, בסך 7,200 ש"ח ולשערכם להיום. (2) הוצאות עבור תרופות ונסיעות הסכום הנתבע בסך 2,000 ש"ח, הינו סביר ומלווה בחלקו גם בקבלות. יש לפצות את התובעת, עבור תרופות ונסיעות לעבר ועתיד, בסך 2,000 ש"ח, בערכם היום. (3) עזרת הזולת בהמשך לאמור בנושא זה, בהקשר לתובע 1, יש לפצות גם את התובעת במחצית מהסך של 3,100 ש"ח, דהיינו 1,550 ש"ח, בערכם היום. (4) כאב וסבל לתובעת לא נותרה, כאמור, נכות צמיתה. בהיותה רתוקה למיטה תקופת מה ובתקופת אי-כושר למשך 3 חודשים, יש לפסוק לה פיצוי בסך 7,000 ש"ח, בערכם היום. ד. ניכויים יש לנכות את התשלום התכוף בסך 4,000 ש"ח, ששולם ביום 22.7.97 ולשערכו להיום. אין לנכות את פיצויי הפיטורין. 6. התובעת 3 א. הנכות התפקודית עובר לתאונה, התובעת למדה במכללת "בית רבקה". לבד ממכות יבשות, לא סבלה תובעת זו מפגיעות פיזיות. עיקר פגיעתה היה מתופעות פוסט-טראומטיות, שכללו סיוטים, הרטבה בלילה וחשש לנהוג ברכב. התובעת נזקקה לטיפולים במרכז קהילתי לבריאות הנפש באשדוד, ולביקורים אצל פסיכולוגים. הפסיכיאטר, ד"ר קריצמן, קבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10%. בסיכום חוות דעתו, קבע ד"ר קריצמן - "תופעות אלו גרמו לסבל והגבלה בעיקר בשנה הראשונה לאחר התאונה. כיום, יש חזרה לתפקוד כמעט מלא ופרט להימנעות מנהיגה וההרטבה הלילית, היא בריאה מבחינה נפשית". ובהמשך קבע ד"ר קריצמן - "אין הגבלה תעסוקתית או ירידה ביכולת השתכרות". נוכח דברים אלה, נראה, שהגם שהנכות הרפואית היא 10%, הרי שהנכות התפקודית היא פחותה יותר ואני קובע את הנכות התפקודית ל- 5% בלבד. ב. הנזק (1) הוצאות נסיעה התובעת נסעה לטיפולים רבים ולשיחות במרכז לבריאות הנפש באשדוד ואצל פסיכולוגים. יש להניח, שגם בעתיד תזדקק, עקב נכותה, לטיפולים נוספים, הכרוכים בהוצאות. יש לפסוק לה, סך של 5,000 ש"ח, בערכם היום. (2) הוצאות רפואיות יש להשיב לתובעת את התשלום ששילמה לד"ר קריצמן, בסך 4,000 ש"ח ולשערכו להיום ולהשיב לה גם סך של 144 ש"ח, עבור צילום חומר רפואי, גם אותו יש לשערך להיום. כמו כן, יש לפצותה בסכום נוסף של 3,000 ש"ח, בערכם היום, בגין הוצאות רפואיות עתידיות ובעיקר, טיפולים פסיכולוגיים, נוכח בעיית ההרטבה. (3) כאב וסבל לפי 10% נכות רפואית, ללא אשפוז. (4) אובדן כושר השתכרות לעתיד בהתחשב בנכות התפקודית, בשיעור 5% ובעובדה, שלא בהכרח תהיה "ירידה ביכולת ההשתכרות", כפי שקבע ד"ר קריצמן, יש לקבוע, במקרה זה, סכום גלובאלי ולא חישוב אריתמטי. יש לפסוק לה סך של 60,000 ש"ח, בערכם היום. (5) הוצאות כביסה נוכח בעיית ההרטבה הלילית, פעם או פעמיים בשבוע, יהיה צורך, מן הסתם, בכביסה מוגברת של לבנים ומצעים. יש לפצות את התובעת בסכום נוסף של 3,000 ש"ח, בערכם היום, בגין נזק זה. 7. אני מחייב את הנתבעים לשלם לכל אחד מהתובעים, את הפיצוי המגיע לו, לפי הפירוט לעיל, בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. כן, ישלמו הנתבעים לכל אחד מהתובעים, שכ"ט עו"ד בשיעורו עפ"י החוק, לפי הסכומים שנפסקו לטובתם, בצרוף מע"מ ובצרוף, הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. פיצוייםתאונת דרכים