החלטה: א. בפניי בקשתה של התובעת,להגדלת שיעורו של התשלום התכוף שנפסק לזכותה עקב תאונת דרכים. הבקשה בדבר הגדלת שיעורו של התשלום התכוף הוגשה כאשר במקביל מתנהל בירור התובענה העיקרית של התובעת, שהדיון בה מצוי בשלב מתקדם למדי. ב. מומחה רפואי בתחום הנפשי שנתמנה לבדיקת התובעת, הפסיכיאטר ד"ר פ. וייל, קבע לתובעת בחוות דעתו מיום 18.2.98 נכות צמיתה בשיעור של 20%, בציינו, בין היתר, ירידה גדולה בדימוי העצמי, דכאון וחרדה. מומחה רפואי בתחום האורטופדי, פרופ' ד. מנדס, קבע לתובעת בחוות דעתו מיום 10.8.97 נכות צמיתה בשיעור של 75% לפי סעיף 40 (12) ב' (בהתאמה) של מבחני הנכות (זאת לאחר שהתובעת אושפזה בבי"ח לבדיקות ולהשגחה) בגין יד ימנית חסרת שימוש אך מכאיבה, העדר שימוש ביד ימין, ומצב דמוי קשיון של הכתף והמרפק, וסימפטומים משניים בעמוד שדרה צווארי. המומחה, פרופ' ד. מנדס, הוסיף שיש להתחשב בתפקודה הכללי הלקוי של התובעת בעבודה, ובשנוי שחל בהיקף משרתה והכנסתה. מעיון במכתב בנק דיסקונט בע"מ, מיום 19.11.98, מוצג ת8/, שבתיק העיקרי, עולה שהתובעת הועסקה בבנק כעובדת קבועה מ1.11.1971- עד 4.11.1998. מעדות מנהל סניף ראשי חיפה של הבנק, מר יחזקאל מנסור, עולה שהתובעת עבדה במחלקת סחר חוץ, יבוא ויצוא (עמ' 88 לפרוט'). מעיון במכתב, מוצג ת8/, עולה שלאחר התאונה חזרה התובעת, פרק זמן מסויים לעבודה חלקית, אך החל מיום 27.7.97 חדלה לעבוד לחלוטין, ולאחר מכן התפטרה מעבודתה בבנק, בתוקף מיום 4.11.98. ג. כב' השופט י. דר שדן בזמנו בתביעת התשלום התכוף של התובעת, בהיות התיק בבימ"ש השלום, קבע בהחלטתו מיום 25.5.98 שראוי כי התובעת תיבדק שוב אצל הפרופ' ד. מנדס כדי שהרופא יוכל להתייחס לטענה שחל שינוי לרעה המחייב הפסקת עבודה מוחלטת. לאחר שבדק את התובעת בדיקה חוזרת, קבע פרופ' ד. מנדס בחוות דעתו מיום 10.6.98, בפרק המסקנות, שהשאלה האם מסוגלת התובעת לחזור לעבודתה כפקידת בנק מורכבת ומתבססת על ממצאים שעיקרם פסיכיאטריים, אך חלקם גם אורטופדי. ועוד הוסיף פרופ' ד. מנדס: "העדר תפקוד של יד ימין מטיל על יד שמאל את הביצוע של חיי יום יום וכל ביצוע נוסף שאליו היא נדרשת. יכולתה לתפקד עם גף שמאל עליונה מדרדרת ומצבה הנפשי איננו מאפשר לה להתגבר על התדרדרות זו. התרשמותי מהבדיקה הנוכחית היא שלא היתה מסוגלת, וגם כיום איננה מסוגלת לחזור לעבודתה, ולכן אני ממליץ על חופשת מחלה מתמשכת. עם זאת, להערכתי, המפתח לשיפור יכולתה הוא המצב הנפשי". ד. בהחלטתו מיום 29.6.98 קבע כב' השופט י. דר, שכאמור דן בתובענה בזמנו בבימ"ש השלום, ששכרה הממוצע האחרון של התובעת בדצמבר 1994 עמד על 4,000 ש"ח לערך, ובשערוך למועד מתן ההחלטה (29.6.98), כ 5,300- ש"ח לחודש, וממוצע הוצאות משק הבית היה אז כ 4,700- ש"ח לחודש. בעלה של התובעת עובד בחברת החשמל אך ממשכורתו מנוכים סכומים גבוהים בגין הלוואות שנועדו לסייע לבני המשפחה. עוד ציין כב' השופט י. דר בהחלטתו שהתובעת מעסיקה עוזרת בית, ויש לה הוצאות מיוחדות לנסיעות, וכן בגין בתי מרקחת וטיפולים קוסמטיים. כב' השופט י. דר ציין שהוא מעדיף לקבוע את התשלום התכוף על בסיס הוצאות ממוצעות ולא על יסוד נתונים שעוררו אצלו ספקות ולא נבדקו עד תום. להוצאה חודשית ממוצעת של כ 5,000- ש"ח למשפחה קבע כב' השופט י. דר שיש להוסיף סכום מסויים בגין העסקת עוזרת בית בשיעור מוגבר וכן נסיעות בשיעור מוגבר, ומאלה יש להפחית את חסכון המשפחה בצריכת חשמל שאין המשפחה משלמת, הואיל והבעל עובד בחברת החשמל. את הוצאות המשפחה העריך כב' השופט י. דר בסכום של 6,000 ש"ח לחודש ומסכום זה הפחית כ1,000- ש"ח תשלומי הביטוח הלאומי והכנסתו נטו של הבעל בסך 1,500 ש"ח. בסה"כ הפחית כב' השופט י. דר מן ההוצאה החודשית הנ"ל של 6,000 ש"ח לחודש, את הסכום של 2,500 ש"ח, ומכאן שחייב את הנתבעת לשלם לתובעת תשלום תכוף בסך 3,500 ש"ח (6,000 ש"ח מינוס 2,500 ש"ח), בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ, וזהו הסכום המשולם מאז ועד היום לתובעת ע"י הנתבעת כתשלום תכוף. ה. בבקשתה של התובעת להגדלת שיעורו של התשלום התכוף מיום 11.9.00 מפרטת התובעת את הוצאותיה בגין עוזרת בית, משכנתא, והוצאות שונות לאחזקת הבית כולל נסיעות, כלכלה ותרופות בסכום כולל של 12,479 ש"ח לחודש, וכן הוצאות חד-פעמיות של 8,500 ש"ח בגין מזגן, ובין היתר מציינת התובעת קיומו של חוב לבנק דיסקונט בסך 141,000 ש"ח. ו. בדיון שהתקיים בפניי ביום 8.11.00, עמ' 96 לפרוט', טענה ב"כ התובעת, שעקב הפיגור בתשלומי המשכנתא, וכאשר עמדו לפנות את התובעת מן הדירה, הגיעה התובעת להסדר בדבר תשלום חודשי נוסף של 2,000 ש"ח לחודש בגין פיגורי משכנתא, ולכן יש להגדיל דרישתה מ- 12,479.50 ש"ח לחודש ל- 14,479.50 ש"ח לחודש. התובעת מסבירה בבקשתה כי בעלה נפרד ממנה וחי עם אשה אחרת מאז 5.7.98 (עיינו גם עדות התובעת בענין זה בעמ' 33 לפרוט', ובעמ' 101 לפרוט'). לטענת התובעת יש לשנות את החלטתו הקודמת של ביהמ"ש הואיל ובקביעת התשלום התכוף נלקחה בחשבון משכורתו של הבעל וצריכת חשמל חינם. לאחר שעזב הבעל את הדירה הוטלו על המבקשת, כך נטען, תשלומים נוספים וגדלו הוצאותיה. גם איימו על התובעת לפנותה מן הדירה למימוש המשכנתא הרובצת על הדירה. התובעת שילמה חלק מן החוב שהצטבר בגין המשכנתא, ומשלמת תשלום חדשי של 2,710 ש"ח לחודש. התובעת גם לוותה מן הבנק כספים של 141,000 ש"ח לצרכי מחיה, ועליה להחזיר חוב זה לבנק, ואין באפשרותה ללוות מן הבנק כספים נוספים. לבקשתה צירפה התובעת מסמכים שונים והוסיפה והגישה מסמכים נוספים גם ביום 5.11.00. ז. הנתבעת מתנגדת להגדלת שיעורו של התשלום התכוף בציינה שלא חל כל שינוי בנסיבות שיש בו כדי להצדיק הגדלת שיעורו של התשלום התכוף, וכי בהחלטה מיום 29.6.98 נלקחו בחשבון מצבה של התובעת וצרכי מחייתה בהתחשב בסכומים נוספים ששולמו ומשולמים לתובעת. ב"כ הנתבעת הדגיש בכתב התשובה, וכן בטיעון שבעל פה, שמאז הפסקת עבודתה קיבלה התובעת כ - 907,970 ש"ח בנוסף לתשלומים שקיבלה התובעת מחברות ביטוח במסגרת פוליסה לביטוח תאונות אישיות, וכן טוענת הנתבעת שהתשלומים הנדרשים ע"י התובעת כדמי מחיה בלתי סבירים, ומכל מקום אין לחרוג מן הסכום שהיה משמש למחיית התובעת אלמלא התאונה ובהתחשב בשכרה. לדעת ב"כ הנתבעת בשים לב לתשלומים שהתובעת קיבלה ומקבלת אין היא זכאית לדמי מחיה נוספים כלשהם, ולפי עמדת ב"כ הנתבעת יוצרת התובעת "חובות פיקטיביים". ח. בישיבת ביהמ"ש מיום 8.11.00 נחקרה התובעת בחקירה נגדית על תצהירה ובהמשך גם בחקירה חוזרת (עמ' 98 - עמ' 106 לפרוט'), ולאחר מכן שמעתי טיעוניהם של ב"כ שני הצדדים (עמ' 107 - עמ' 108 לפרוט'). בטיעונו ציין ב"כ הנתבעת שמאז הפסקת עבודתה אצל הנתבעת קיבלה התובעת סכומים בסך של כ 1,000,000- ש"ח. הכוונה היא לתשלום של כ 600,000- ש"ח שקבלה התובעת מבנק דיסקונט (עיינו, דף חשבון הבנק של התובעת - פעולת זיכוי מיום 4.11.98). וכן אני מפנה לעדות התובעת בעמ' 71 לפרוט', ובעמ' 99 רישא לפרוט'. על הסכום הנ"ל ששולם בסך 600,000 ש"ח , יש להוסיף תשלום מקופת התגמולים מאפריל - מאי 99 בסך 270,501 ש"ח, וכן סך נוסף של 17,651 - מוצג נ6/, ובנוסף בוצע לזכות התובעת תשלום מחב' הביטוח הפניקס בגין תאונות אישיות סך 101,772 ש"ח, ולאחר מכן בערך עוד 70,000 ש"ח, כעולה מעדות התובעת בעמ' 73 לפרוט'. ט. במהלך הדיון טענה ב"כ התובעת, וחזרה וטענה שתשלומים אלה אינם רלבנטיים לצורך הדיון בתשלום התכוף, וכן הגישה את פסק דינה של כב' השופטת ט. שטרסברג-כהן, מיום 3.11.87, עת כיהנה בביהמ"ש המחוזי בחיפה, ת.א. 754/87 זרי נ. בידרמן, בו קבעה שבתביעה לתשלום תכוף אין זה רלבנטי מה הם המשאבים הכספיים האחרים הקיימים לתובע, ואין לשלול מנפגע בעל נכסים את הזכות לקבל כדי מחייתו אם נשלל ממנו כושר עבודתו, עד לבירור משפטו. י. אינני מקבל את טיעונה של ב"כ התובעת. אבהיר עמדתי. פסק דינה של כב' השופטת ט. שטרסברג-כהן, עליו מסתמכת ב"כ התובעת ניתן ביום 3.11.87, דא עקא: נעלם מעיני ב"כ התובעת שמאז אותו מועד חל שינוי בהוראות חוק הפלת"ד, באשר לתשלום התכוף (סעיף מס' 5 של החוק), וזאת ע"י תיקון מס' 7 שתחילת תקפו ביום 13.6.89, וכן תוקנו תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים) תשמ"ט1989-, בתוקף מיום 13.7.89. בסעיף 3 (ב) של אותן תקנות, באשר לצרכי המחיה נקבע, בין היתר: "..... כמו כן יש להתחשב בהכנסתו לאחר התאונה של הנפגע, של הפונה או של המבקש, לפי הענין, ממשכורת, שכר עבודה, משלח יד, עסק, קיצבה עקב התאונה או מכל מקור אחר". (ההדגשה שלי - י.ג.). בספרו, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה רביעית, 1997, כותב כב' השופט ד. קציר, בעמ' 461 - עמ' 462: "כך, למשל, תובא בחשבון, לצורך התשלום התכוף, הכנסה מרכוש שיש לנפגע .... " [ובהערת שוליים 38 מסביר המחבר המלומד שזאת בניגוד לדין כפי שהיה טרם התיקון]. ובהמשך: "אשר לשאלה אם יש להתחשב ברכושו של הנפגע, לענין קביעת צרכי המחיה, הרי הובעה דעה כי התקנות מדברות על הכנסות שיש לו, להבדיל מרכוש. אפשר להסכים לדעה זו, ככל שהיא נוגעת להעדר חובתו של הנפגע למכור רכוש בסיסי שיש לו, כדי להתקיים, אולם משעשה הנפגע מעשה ומכר רכוש שהיה לו, אחרי הפגיעה, האם יהיה על בית המשפט להתעלם מכך? והאם גם ניירות ערך, או כספים מקופת גמל, הם רכוש שהנפגע אינו חייב לנגוע בו? ספק אם תשובה חיובית לשאלות אלו מוצדקת, לאור מטרת התשלום התכוף". (ההדגשה שלי - י.ג.). למותר לציין, שמטרת התשלום התכוף היא הושטת "עזרה ראשונה" לנפגע במצוקה המלווה אותו בזמן הסמוך לפגיעה (ספרו הנ"ל של כב' השופט ד. קציר בעמ' 455 רישא). יא. עמדתי היא שיש לקחת בחשבון, בשעת הדיון בבקשה לתשלום תכוף, לכל הפחות את המשאבים הזמינים העומדים לרשות הנפגע, וזאת כעולה, בין היתר, מהוראת סעיף 3 (ב) של התקנות בדבר תשלום תכוף, הקובעת כי יש להתחשב בהכנסת הנפגע לאחר התאונה של הנפגע, בין היתר: "או מכל מקור אחר" . ביודענו שלתובעת שולמו פיצויי פיטורין ע"י בנק דיסקונט בע"מ, וכן כספים מקופת התגמולים של עובדי הבנק, וכן תשלומים מחב' הביטוח הפניקס בגין פוליסה לביטוח תאונות אישיות, הרי אלה משאבים זמינים שאמורים לעמוד לרשות התובעת, ואין לדעתי כל הצדקה מדוע להתעלם מכספים אלה בבואנו לקבוע את צרכי המחיה של התובעת. יב. בחקירה החוזרת הציגה ב"כ התובעת עוה"ד ע. שפרלינג למרשתה את השאלה הבאה : "יש לך איזה פרוטה באיזה מקום או באיזה בנק או בבית". על כך השיבה התובעת: "אין לי שום פרוטה, יש לי מניות של 2000 או 3000 שקל שז.פ. יגיע בעוד שנה או שנתיים זה אופציה". בהמשך, ובתשובה לשאלות נוספות של עוה"ד ע. שפרלינג בחקירה חוזרת, הוסיפה התובעת וציינה שמן הסכום של 600,000 ש"ח קיזז הבנק 230,000 ש"ח, וכן שילמה התובעת 75,000 ש"ח לעוה"ד המייצג אותה בתביעה המתנהלת בינה לבין בעלה (ממנו נפרדה ביום 5.7.98), וכן שילמה 40,300 ש"ח בגין משכנתאות, ו16,300- ש"ח פיגורי משכנתא, (עמ' 105 - 106 לפרוט'). בטיעוניה הוסיפה ב"כ התובעת וטענה שאין לתובעת אגורה שחוקה, ובשש השנים (בקירוב) שחלפו מאז התאונה הוציאה התובעת כספים אלה על מנת שתוכל להתקיים וכן לוותה כספים, ומתוך חשבון נאמנות של עוה"ד ע. שפרלינג נוטלת התובעת כ7,000- ש"ח לחודש (מעבר לתשלום התכוף של 3,500 ש"ח ועוד כ 1,020- ש"ח לחודש קיצבת ביטוח לאומי) - עמ' 107 לפרוט'. ב"כ התובעת הוסיפה והדגישה בטיעוניה שמאז נפסק התשלום התכוף ע"י כב' השופט י. דר ב 29.6.98- נפרדה התובעת מבעלה והפכה לאשה בודדה, וכן הפסידה את הזכות לחשמל חינם, גם לא נלקח בחשבון תשלום של כ 2,500- ש"ח לחודש שעל התובעת לשלם בגין עוזרת בית, ותשלומי המשכנתא, לרבות פיגורי משכנתא שעליה לשאת בהם כדי להבטיח לעצמה קורת גג. יג. ב"כ הנתבעת הדגיש לעומת זאת שטענות התובעת ביחס להיעלמות הכספים שקיבלה - מופרכות, וחובתה של התובעת היתה להסביר לאן עשו כספים אלה דרכם. גם לא ניתן הסבר מדוע מנהלת התובעת חשבון נאמנות. לפי חישובו של ב"כ הנתבעת ההכנסה המשוערכת של התובעת היתה צריכה להיות כיום כ7,300- ש"ח לחודש, כך שנותר פער בין סכום זה לבין התשלום התכוף של 3,500 ש"ח ועוד קיצבה של 1,000 ש"ח מן הביטוח הלאומי, ופער זה (של כ 2,800- ש"ח לחודש) אמור להיות מכוסה על ידי ההכנסות של כמיליון ש"ח שהיו לתובעת מאז סיימה עבודתה בבנק. יד. ציינתי כבר קודם לכן שעל ביהמ"ש לקחת בחשבון את המשאבים הזמינים העומדים לרשות התובעת, שאותם קיבלה לאחר הפסקת עבודתה בבנק דיסקונט, דהיינו, 600,000 ש"ח שבהם זוכה חשבון הבנק שלה ביום 4.11.98, לפי דף חשבון הבנק, וכן סך נוסף של כ288,000- ש"ח מקופת התגמולים של עובדי הבנק מאפריל - מאי 1999, (מוצג נ6/), וכן תשלום של 101,772 ש"ח + 70,000 ש"ח מחב' הביטוח הפניקס (כעולה מדברי התובעת בעמ' 73 לפרוט'). התשלום של 600,000 ש"ח בגין פיצויי פיטורין, והתשלום של כ 288,000- ש"ח מקופת התגמולים בוצעו החל מן המועד שנותקו יחסי עובד - מעביד בין התובעת לבין הבנק, (נובמבר 1998), ולכן אין לקבל את טענתה של ב"כ התובעת כי יש לקחת בחשבון שמאז התאונה עברו כשש שנים (טיעונה של ב"כ התובעת בעמ' 108 סיפא לפרוט'), שהרי יש לבחון מה השימוש שנעשה על ידי התובעת בפועל במשאבים אלה מאז שכספים אלה שולמו לתובעת, ועד היום, משמע, המדובר בתקופה של כשנתיים לערך מאז נותקו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין הבנק . מציינת התובעת בעדותה, עמ' 106 לפרוט', שהיא היתה חייבת לבנק סך של 230,000 ש"ח, אותם קיזז הבנק מחשבונה, בנוסף שילמה התובעת 75,000 ש"ח לעוה"ד שמייצג אותה בהליכים כנגד בעלה, 40,300 ש"ח שילמה התובעת למשכנתאות, ו 16,300- ש"ח בגין פיגורי משכנתא, וביחד: 361,600 ש"ח. ההפרש בין מה שקיבלה התובעת מבנק דיסקונט ומקופת התגמולים עם ניתוק יחסי עובד - מעביד בינה לבין הבנק (888,000 ש"ח) לבין ההוצאות שפורטו לעיל בסכום של 361,600 ש"ח, מסתכם ב527,000- ש"ח. גם אם ניקח בחשבון את יתרת החוב העדכנית של התובעת לבנק, כיום בסך 161,642 ש"ח (עמ' 186 לפרוט'), ונפחית יתרה זו מן הסכום של 527,000 ש"ח, וכן גם נפחית הוצאות שונות נוספות, שלא נלקחו בחשבון לעיל, ולרבות ההוצאה בגין רכישת מזגן, אין בכך עדיין כדי להסביר מדוע אין בידי התובעת לשאת מתוך יתרת משאביה אלה בהוצאות נוספות בגין עזרה ביתית ומשכנתא, כנטען ע"י באת כוחה בעמ' 107 לפרוט', ועל כך יש להוסיף ולציין שמטרת התשלום התכוף היא ליתן "עזרה ראשונה" לנפגע, ועדיין לא לקחתי בחשבון את התשלומים שקיבלה התובעת בגין הפוליסה לביטוח תאונות אישיות בסך כולל של כ171,000- ש"ח (עמ' 73 לפרוט'). אסתפק איפוא בכך שאציין בקצרה שקשה להשתכנע מטענת התובעת שאין לה אמצעים כלשהם. טו. יחד עם זאת אני סבור שיש להתאים את התשלום התכוף שנפסק לתובעת ע"י כב' השופט י. דר, בהחלטתו מיום 29.6.98, כך שפסיקה זו תתאים לנסיבות הרלבנטיות ביחס לתובעת כפי שהינן כיום. כב' השופט י. דר קבע שהוצאות משפחתה של התובעת הינן בסך 6,000 ש"ח לחודש, שערכם המשוערך כיום לפי מדד ידוע מאי 1998: 6,469 ש"ח. מסכום זה יש להפחית את גמלת המוסד לביטוח לאומי בסכום של 1,020 ש"ח לחודש (עמ' 98 לפרוט'), נותר סך של 5,449 ש"ח. בהחלטתו מיום 29.6.98 הפחית כב' השופט י. דר מן הסכום שקבע כהוצאות משפחתה של התובעת סך של 1,500 ש"ח כהכנסתו של הבעל נטו, ואולם מאז 5.7.98 חיה התובעת בנפרד מבעלה (עמ' 33 לפרוט', וכן בעמ' 101 לפרוט'), ומתנהלת תביעת מזונות של התובעת נגד בעלה. אין איפוא מקום להפחית כיום את הכנסת הבעל מהוצאות המחיה להם זקוקה התובעת, בשים לב לשינוי שחל בחייה של התובעת. בנוסף יש לקחת בחשבון שכב' השופט י. דר לקח בחשבון את חסכון המשפחה מתשלום עבור צריכת חשמל שאין המשפחה משלמת עקב עבודת הבעל בחב' החשמל (פיסקה 8 של החלטתו עמ' 11), זיכוי שכיום אינו קיים עוד לגבי התובעת, כעולה מן האמור בתצהיר הבקשה לתשלום תכוף פיסקה י"ב (1), ועדות התובעת בעמ' 102 לפרוט': "כשבעלי עזב אותי לקח גם את הזכות של החשמל חינם מהבית שלי לאן שהוא הלך לגור". כך שלהוצאות המחיה בסך 5,449 ש"ח יש להוסיף כיום סכום משוער עבור הוצאות התובעת בגין חשמל. (למשל, חשבון החשמל לתקופה 15.6.00 - 23.8.00 שצורף לבקשה עמד על 1,253 ש"ח). מאידך גיסא, יש גם לקחת בחשבון שהוצאות המחיה הכוללות של המשפחה פחתו באופן יחסי בשים לב לכך שבעלה של התובעת עבר להתגורר במקום אחר מאז נפרד ממנה, ולכן, לפי הערכתי, יש להעמיד את הסכום החודשי המגיע לתובעת כיום בגין תשלום תכוף על סך של 5,000 ש"ח נטו לחודש החל מיום 1.9.00. טז. התוצאה מכל האמור לעיל היא כדלקמן: אני מעמיד את התשלום התכוף החודשי המגיע לתובעת מן הנתבעת על הסכום של 5,000 ש"ח לחודש, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מן הסכום שנפסק, ומע"מ כחוק על שכר הטרחה, בתוקף מיום 1.9.00. את מלוא התשלומים התכופים המגיעים לתובעת בגין החדשים ספטמבר, אוקטובר, נובמבר, דצמבר 2000, בתוספת שכ"ט ומע"מ כפי שנקבע לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת לא יאוחר מתאריך 14.12.00 , במשרד ב"כ התובעת, בניכוי אותם תשלומים תכופים שהספיקה הנתבעת לשלם לתובעת עד היום, ביחס לתקופה מספט' עד דצמבר 2000, עפ"י החלטת כב' השופט י. דר מיום 29.6.98. ביחס לתקופה שמינואר 2001 ואילך תשלם הנתבעת לתובעת את התשלום התכוף החדשי כפי שנקבע בהחלטתי זו מהיום, בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ כפי שקבעתי, כשהסכום שנפסק נושא הפרשי הצמדה למדד, לפי מדד בסיסי ידוע של אוקטובר 2000 ועד למועד התשלום בפועל. התשלום לגבי ינואר 2001 יתבצע על ידי הנתבעת לא יאוחר מיום 14.1.01 במשרד ב"כ התובעת, וכך הלאה ב 14- לכל חודש. כל תשלום שלא יתבצע כולו או במועדו ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק על הסכום המשוערך החל מן המועד שנקבע לפרעונו ועד לתשלום בפועל. תשלום תכוף