פסק דין : 1. התובעת, ילידת 1959, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 1.11.91. אין מחלוקת על החבות, המחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד. 2. התובעת נפגעה בחלקים שונים של גופה ובעיקר באזור הראש , פנים, בטן, ואושפזה בבית החולים הדסה ירושלים (הר הצופים ואח"כ עין כרם) במשך 11 יום. בביהמ"ש מונה פרופ' אריה דורסט לבדוק את התובעת. המומחה מצא כי התובעת נפגעה בעפעף ימין ונגרם לה חסר עור, בעקבותיו עברה השתלת עור במחלקה לכירורגיה פלסטית, נחבלה בבטן, דבר שהצריך ניתוח ממנו החלימה אך נותרה צלקת "לא יפה בדופן הבטן". בפנים ובעפעף נותרו מספר צלקות. פרופ' דורסט קבע את נכותה כדלקמן: 10% נכות בגין הצלקת בבטן, 15% נכות בגין הצלקות בפנים ובעפעף. הנכות הינה עפ"י סעיף 75 לתקנות ביטוח לאומי. 3. התובעת הינה פיזיותרפיסטית במקצועה, אשר עבדה בתחום זה עובר לתאונת דרכים (פיזיותרפיסטית) בבית החולים הדסה הר-הצופים בהיקף חצי משרה, היא נשואה ואם לארבעה ילדים. לאחר תאונת דרכים (פיזיותרפיסטית) נעדרה כליל מהעבודה במשך 3 חודשים, חזרה לעבוד עד סוף יוני 1992 ופרשה. מאז התובעת אינה עובדת מחוץ לביתה, פרט לסיוע ספוראדי לבעלה. המחלוקות העיקריות בין הצדדים נסובות בנושא הוצאות קוסמטיות לתובעת ובנושא הוצאות רפואיות בעבר. 4. הנזק א. הוצאות רפואיות בעבר: בחודשים נובמבר - ינואר 1991 הוציאה התובעת הוצאות רפואיות בסכום של 10,316 ש"ח. מתוך סכום זה שילמה התובעת 9,464 ש"ח לפרופ' רון וכסלר, מנהל מחלקה כירורגיה פלסטית בהדסה בגין ניתוח פרטי. הנתבעת טוענת שאינה צריכה לכסות סכום זה שכן התובעת יכלה להינתח ע"י רופא רגיל במחלקה ללא הוצאות אלה. איני מקבל טיעון זה של הנתבעת. התובעת נפגעה בפניה ובעפעפה פגיעה של ממש ונתלשו ריסיה וקטע עור משמעותי. על הפגיעה הרצינית אנו למדים הן ממסמכי סיכום המחלה והן מחוות הדעת של פרופ' דורסט. התובעת היתה אותה עת בת 32, אישה צעירה, אשר בטבע הדברים דואגת להופעה נאותה ולכן גם מראה פניה היה חשוב לה. בהיותה באשפוז, כאשר חלק מפניה פגוע, אין לבוא אליה בטרוניה על כך שחששה מצלקות מכוערות ולכן רצתה שהמנתח הטוב, לטעמה, יטפל בפצעיה וינתחם. אמנם מדובר בהוצאה של ממש, אולם אין מדובר בהוצאה מוגזמת, מופרכת או מקוממת. התובעת לא נסעה לחו"ל לנתוח, לא יצרה הוצאות עצומות אלא פנתה לנתוח פלסטי לרופא ידוע ומוכר, אשר ככל הנראה לא היה מנתחה אלא בנתוח פרטי. תוצאות החבלה בפנים נראות עד היום בבירור, ומי לידינו יתקע כף כי אלמלא הנתוח ע"י הרופא הזה מצבה לא היה גרוע יותר ונכותה בולטת יותר. אין מדובר בהוצאה רפואית מופרכת אלא בהוצאה רפואית מוצדקת בנסיבות הענין. לפיכך זכאית התובעת להחזר הוצאות רפואיות בסכום מעודכן להיום (כולל ריבית והצמדה) של 25,840 ש"ח. התובעת טענה להוצאות רפואיות נוספות שחלקן הוצא במאי 1994 וחלק אחר הוצא עבור משקפיים. אין בסיס רפואי להוצאות עבור משקפיים ואף אין בסיס רפואי לתשלום עבור סי.טי. או תשלום לפרופ' אומנסקי. לפיכך, התובעת אינה זכאית להוצאות אלו. ב. הפסד השתכרות: התובעת נעדרה כליל מעבודה במשך שלושה חודשים. אמנם חלק משכרה שולם, אך התשלום היה על חשבון ימי חופשה ומחלה ולכן היא זכאית למלוא ההפסד. שכרה של התובעת עובר לתאונת דרכים (פיזיותרפיסטית) היה כ1,000- ש"ח בחודש ובעדכון להיום כ2,000- ש"ח לחודש. לפיכך הסכום הינו 6,000 ש"ח, ערך נוכחי. ג. סיעוד וסיוע בבית: התובעת נעזרה בבני משפחתה בחודשים הראשונים לאחר תאונת דרכים (פיזיותרפיסטית). יש לזכור כי בנוסף לנתוח בפנים עברה התובעת גם נתוח בבטנה. לאחר מכן לא נזקקה לסיוע הקשור לתאונת דרכים (פיזיותרפיסטית). בעבור התקופה הראשונה אני פוסק לה סכום כולל של 2,000 ש"ח, ערך נוכחי. ד. הוצאות קוסמטיקה בעבר ובעתיד: 1. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי נושא זה לא הועלה בכתב התביעה. אכן, בכתב התביעה אין טענה ספציפית להוצאות קוסמטיקה, אולם חל שינוי חזית בנושא זה מהטעמים הבאים: א) התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית בספטמבר 1997 וכללה בו פרטים על הצלקות והוצאות קוסמטיות לכיסויין. התובעת הגישה לביהמ"ש חוות דעת מומחה בנושא הקוסמטיקה והוצאות קוסמטיות (גיורא שביט). ב) ב"כ הנתבעת פנה לביהמ"ש בתאריך 12.2.98 בהמר' 2223/98, בה ביקש לפסול קטעים מתצהיר התובעת, טענתו היתה כי התובעת הצהירה על הוצאות בגין תכשירי קוסמטיקה, וזאת מהווה עדות שמיעה או חוות דעת פסולה או סתירה לחוות הדעת של פרופ' דורסט. אין טענה לעצם העלאת הנושא כשינוי חזית. כמו כן ביקש ב"כ הנתבעת למשוך את חווה"ד של גיורא שביט בטענה שיש בה סתירה לחוות דעתו של פרופ' דורסט. בדיון שהיה בביהמ"ש בתאריך 14.10.98 נטען כי חווה"ד של גיורא שביט סותרת את חווה"ד של פרופ' דורסט וכי האמור בה נוגע לעניינים שברפואה. באותו יום החליט השופט שדן אז בתיק שאין למשוך את חווה"ד של גיורא שביט והתיר לב"כ הנתבעת להגיש חוו"ד של מומחה מטעמו. ואכן, ב"כ הנתבעת הגיש חוו"ד בתחום הקוסמטיקה, מר ירין שחף. השניים אף זומנו לעדות בביהמ"ש, אף שבסופו של דבר לא העידו. ג) בהמשך הגישו הצדדים תחשיבי נזק עם התייחסות לנושא זה. 2. התובעת הסבירה בעדותה כי בפניה נותרו צלקות של ממש והיא מקדישה זמן וממון נוסף כדי לכסותן. לשם כך הציגה שורה של קבלות, לרבות הוצאות על תכשירים והדרכה שקיבלה בנושא זה. עפ"י חוו"ד המומחה, לתובעת נותרה נכות בשעור 15% עקב צלקות בפנים. היום בביהמ"ש ראיתי את הצלקות על פניה של התובעת, קרי בחלוף 9 שנים מיום תאונת דרכים (פיזיותרפיסטית). הצלקות נראות היטב וברי כי הן זקוקות לאיפור מיוחד. מדובר בעור שנתלש, באזור רגיש של העפעף, במקומות מסביב ובריסים חסרים. במצב זה יש להבין כי התובעת אכן נזקקת להוצאות מיוחדות עבור טיפול קוסמטי ותכשירים קוסמטיים. התובעת נזקקת להוצאות אלה כבר 9 שנים ותזדקק להן עד אחרית ימיה. מאחר וקשה לדייק ולדקדק בנושא זה, אני פוסק לתובעת הן לעבר והן לעתיד סכום צנוע יחסית של 25,000 ש"ח, ערך נוכחי. ה. הפסד השתכרות וכושר השתכרות: לתובעת אין הפסדי השתכרות וכושר השתכרות עקב תאונת דרכים (פיזיותרפיסטית). ו. כאב וסבל: אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכום הינו (נכון להיום) 41.862 ש"ח. 5. לסיכום: לאור כל האמור לעיל אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 100,702 ש"ח, וכן הוצאות משפט ועוד שכ"ט עו"ד בשעור 13% + מע"מ. פיזיותרפיהתאונת דרכים