פסק דין : 1. התובע יליד 25.1.69 ועבד בבנין היה מעורב בתאונת דרכים, ותבע לדין את חברת הביטוח לתשלום פיצויים. 2. בקדם משפט מונו מומחים רפואיים. המומחה בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר בן אפרים, מצא אצל התובע תסמונת בתר חבלתית שמקורה בתאונת דרכים, וקבע את נכותו בתחום הפסיכיאטרי בשיעור של 20% לצמיתות. פרופ' ב' שרף, הנוירולוג, לא מצא אצל התובע נכות שמקורה בתאונה. התובע נבדק בדיקה נוספת אצל ד"ר בן אפרים, בחודש ינואר 2000. בבדיקה החוזרת מצא ד"ר בן אפרים שהתובע חש טוב יותר ומתפקד טוב יותר מאשר בבדיקה הקודמת, אין לו קושי לנהוג, הוא חש פחד כשהוא יושב ליד נהג אחר אך "מסתדר עם פחד זה ללא קושי ניכר". ד"ר בן אפרים מצא אצל התובע הפרעה קלה עד בינונית, והעריך את נכותו הנפשית בשיעור של 5% לצמיתות. 3. פרופ' שמואל דקל, מומחה לאורתופדיה, בדק את התובע והגיש חוות דעת בינואר 1999. פרופ' דקל פרט בחוות דעתו את המגבלות שמצא אצל התובע וסיכם בכך "לסיכום ניתן לומר שעיקר בעיתו של החולה מתמקדת מבחינה קלינית בברכו הימנית, כאשר נמצא רגישות קלה גם באזור הטרוכנטר הימני, אזור הכנסת המסמר התוך-לישדי. עיקר הפגיעה בברך הימנית היא לפרק הפטלו-פמורלי". הנכות לצמיתות שמצא פרופ' דקל אצל התובע היא בשיעור 10% בגין שבר עם תזוזה בחוליות הצוואריות צ3- וצ4-, 10% בגין פגיעה בברך הימנית, 5% בגין רגישות הטרוכנטר הימני, 5% בגין קיצור הרגל הימנית הנובע מהשבר בעצם הירך ו10%- נכות קוסמטית בגין צלקות ברגל הימנית. סה"כ 27% נכות פונקציונלית צמיתה ו10%- נכות קוסמטית לא פונקציונלית. פרופ' דקל נחקר ע"י ב"כ הנתבעת ועמד על דעתו. 4. לסיכומו של עניין הנכות, לתובע נכות אורתופדית תפקודית בשעור משוקלל של 27% ונכות פסיכיאטרית בשעור של 5%. עוד יש לו נכות רפואית לא תפקודית בשעור של 10%. 5. לפי דברי התובע, כאשר סיים 11 שנות לימוד החל לעבוד. תחילה עבד בבית אריזה לפירות במשך חודשים. אחר כך עבד תחילה בבנין תחילה כעוזר רצף, לאחר מכן כעוזר תפסן ומאוחר יותר כתפסן. הוא התקדם להיות ראש צוות, הפך להיות קבלן עצמאי וחזר שוב להיות ראש צוות. עד כחודש וחצי לפני תאונת דרכים תסמונת בתר חבלתית עבד התובע בעבודות בניה בחברה לייצור צעצועים בשם "טרול". לדבריו היה ראש צוות של 21 פועלים. 6. התובע הגיש תלושי משכורת אבל לדבריו, התלושים אינם משקפים את מלוא השכר שקיבל, שכן שולם לו כסף "שחור" מבלי שנרשם בתלושים. בחקירה נגדית השיב התובע שכחצי שנה היה עצמאי וחדל להיות כזה. בתקופה שבה היה עצמאי ביצע עבודה עבור חברה תל אביבית. 7. הנתבעת העידה חוקר שערך תצפיות על התובע וראה אותו נוהג. לאחר שהתובע הגיע בנהיגה לביתו, הזדהה בפניו החוקר וראה שבמכונית התקן נהיגה לנכה, וכן ראה רשיון נהיגה תקף בידי התובע. כשנשאל העד בחקירה נגדית אם שמע שהתובע עובד, השיב שהבין מתושבים במקום שהתובע אינו עובד. 8. מכיוון שהתובע טוען שמאז תאונת דרכים תסמונת בתר חבלתית אין הוא עובד ואין ראיה לסתור זאת, עותר התובע לפצות אותו בגין הפסד השתכרות מלא, בטענה שאינו יכול למצוא עבודה על פי מגבלותיו. לעומת זאת טוענת הנתבעת, שהפיצוי צריך להתחשב בשיעור הנכות בלבד ולא מעבר לכך. ב"כ התובע מבקש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע בשעור של 75%. לענין החישוב הוא מבקש לחשב את הבסיס על בסיס קבלן בנין עצמאי. ב"כ התובע מפנה לכך ששכרו של התובע בשנתיים האחרונות קודם לתאונה הגיע כדי 110% מהשכר הממוצע במשק ומשכורתו בפועל, כך הוא טוען, היתה גבוהה בהרבה. הוא טוען שבעבודתו כקבלן בנין, הרוויח התובע כדי כפל השכר במשק, והוא מבקש לבסס הפסד ההשתכרות לעתיד על בסיס 110% מהשכר הממוצע במשק. עוד הוא מבקש פיצוי על פגיעה בכושרו של התובע לעסוק בתחזוקת הבית ולסייע במשק הבית ובגידול הילדים, הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות כולל טיפולים נפשיים, התאמת דיור והוצאות בעין על פי קבלות. לאחר סיכום כל סכומי התביעה וניכוי תשלום מל"ל ותשלומים תכופים, מבקש התובע לפסוק לו 2,208,098 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ. 9. הנתבעת בחרה לבחון את הכנסותיו של התובע בארבע השנים שקדמו לתאונה. עפ"י נתונים אלה, הגיעה לכך שבשנת המס 1994 עבד התובע רק 7 חודשים ושכרו הממוצע היה 1,300 ש"ח לחודש. בשנת המס 1995, השתכר בממוצע, כשכיר וכעצמאי, 4,872 ש"ח לחודש. בשנת המס 1996, עמד שכרו הממוצע על סך 3,486 ש"ח לחודש. בשנת המס 1997, טוענת הנתבעת שעבודתו של התובע הופסקה באפריל 1997 על ידי מעבידיו, ולא כפי שהוא טען, ביוזמתו, כדי לאפשר לו להשלים את ביתו לקראת נישואיו. לטענת הנתבעת, פרויקט בנית המפעל בו הועסק התובע הסתיים. על פי חישוביה של התביעה, שכרו הממוצע של התובע לתקופה זו היה 3,600 ש"ח. ב"כ הנתבעת מפנה לכך שהעבודות שעבד התובע היו זמניות, וכל תקופת העבודה כקבלן עצמאי נמשכה פחות מחצי שנה. הוא מציע, איפוא, ליטול כבסיס את הסכום 3,256 ש"ח, להצמיד אותו ב- 80% למדד, עפ"י הלכת גבאי נ' ואליס ופסקי דין נוספים בענין זה. ב"כ הנתבעת מבקש להתעלם מהטענה על כספים ששולמו ב"שחור". 10. עוד תוקף ב"כ הנתבעת באריכות את קביעותיו של פרופ' דקל לענין הנכות. הנתבעת מציעה להעמיד את הנכות התפקודית על 10%, ולאחר חישוב הפיצויים היא מגיעה לסכום מוצע של 123,750 ש"ח, לאחר ניכוי הסכומים שניכה התובע בסיכומיו. 11. התובע הגיש תלושי שכר משנת 1987, משנת 1990 ולאחר מכן ברצף. בגין מרבית השנים, אין התלושים משקפים עבודה מלאה. לגבי שנת 1990, הוגשו תלושים לחודשים ינואר עד אפריל בלבד. לגבי שנת 1991, הוגשו תלושים לחודשים אוגוסט וכן נובמבר-דצמבר. לשנת 1992, ינואר ולאחר מכן יוני עד נובמבר. לשנת 1993, יולי עד דצמבר. לשנת 1994 ינואר-פברואר, אוגוסט עד דצמבר. ב1995- יש תלושים לכל החודשים, למעט לגבי חודש דצמבר. יש לציין שבשנה זו הוגש רישום של הכנסות כעצמאי. בשנת 1996 אין תלושים לשלושת החודשים הראשונים של השנה. בחודש אוגוסט תלוש המשקף ששה ימי עבודה בלבד. לשנת 1997 הוגשו תלושים רק לגבי שלושת החודשים הראשונים של השנה, כאשר העבודה בחברת הצעצועים "טרול" הופסקה ב18.4.97-, כחודשיים לפני תאונת דרכים תסמונת בתר חבלתית . 12. נתון נוסף שצריך לקחת אותו בחשבון לגבי התעסוקה, הוא שבתקופה שמשנת 1990 ועד לתאונה עבד התובע, פרט לתקופת היותו עצמאי, אצל אחד עשר מעבידים שונים. רק אצל אחד מהם עבד פעמיים בתוך תקופה. ריבוי המעבידים מצביע על חוסר יציבות בעבודה, וכאמור, גם בשנות הפעילות האחרונות, מ1994- ואילך, חסרים מדי שנה מספר חודשי השתכרות. 13. גם עילת הפסקת העבודה ב"טרול", שלדברי התובע היתה יזומה על ידו כדי להשלים את בנית ביתו לקראת נישואיו, אינה מתועדת במסמך, והתובע לא הביא עד כדי לתמוך בטענתו. אני נכון לראות בשכרו האחרון של התובע בחברת "טרול", שעמד מחודש נובמבר 1996 עד מרץ 1997 על סך 5,000 ש"ח נטו, כבסיס לחישוב הפסדי ההשתכרות. איני מוכן לקבל את הטענות לענין שכר לא מדווח, בהעדר כל ראיה לכך. 14. על פי החומר שלפני, הוכח הפסד כושר השתכרות מוחלט מיום תאונת דרכים תסמונת בתר חבלתית ועד סוף יוני 1998, תקופה של 13 חודשים. מחודש יולי 1998 ועד אפריל 1999, הפסד השתכרות חלקי בסך 3,000 ש"ח לחודש. מחודש מאי ועד לחודש יולי 2000, סה"כ הפסד השתכרות חלקי בסך 1,500 ש"ח. לפיכך, הפיצוי לו זכאי התובע בגין הפסד השתכרות לעבר הוא 146,000 ש"ח. 15. נכותו התפקודית של התובע בתחום האורתופדי היא 27%. אינני מקבל את טיעוני ב"כ הנתבעת שתקף את הקביעות של פרופ' דקל בענין זה. עוד יש לתובע נכות בשעור של 5% בתחום הפסיכיאטרי בגין תסמונת בתר חבלתית. נראה לי לנכון להעמיד את נכותו התפקודית הכוללת של התובע בשעור של 30%. 16. בסיס חישוב הפסד ההשתכרות יהיה, איפוא, סכום 5,000 ש"ח לחודש, ליום תאונת דרכים תסמונת בתר חבלתית , כפול הנכות הכוללת בסך 30%, סך הכל הפסד חודשי של 1,500 ש"ח מיום תאונת דרכים תסמונת בתר חבלתית , משוערך במלואו על פי המדד להיום, וזאת עד הגיע התובע יגיע לגיל 65. לפיכך, הפיצוי לו זכאי התובע בגין הפסד השתכרות לעתיד הוא 432,600 ש"ח. בחרתי שלא להצמיד הצמדה חלקית, על פי הלכת גבאי נ' ווליס, מחמת הסיכוי שהתובע, שהוא היום כבן 31, היה מתקדם בעבודתו. 17. בגלל המגבלה של התובע, אני סבור שראוי להעניק לו פיצוי מוגבר לניידות ואני מעמיד אותו, על פי אומדנה, על סכום של 10,000 ש"ח. 18. הפיצוי על נזק שאינו ממון עומד על שעור הנכות הרפואית שהיא 37.5% במשוקלל. הסכום כולל גם פיצוי על 19 ימי אשפוז והסכום הכולל הוא 70,400 ש"ח. 19. המחלוקת בענין פנסיה נובעת מכך, שבעוד שהנתבעת טוענת שהתובע אינו זכאי לפיצוי על כך, שכן לא הוכח שצבר כספים ושהיה רשום בקרן פנסיה, הרי ב"כ התובע מפנה למוצגים ת6/ ות61/. המוצג ת61/ אינו נוגע לענין. המוצג ת60/ מצביע על כך שהתובע הצטרף ב2.6.90- לקרן הביטוח ושולמו עבורו בשנת 1990 כספים עד יולי 1990. כותרתו של הטופס היא "תנועת חשבונך בקרן בשנת 1990". התשלום האחרון הוא מיולי 1990. לפני כן ואחרי כן לא היו הפקדות בקרן, והדבר עולה מתלושי השכר. מחמת האפשרות הקלושה שהתובע היה מצטרף לקרן בעתיד, אני נכון לפצות אותו בסכום מוערך של 10,000 ש"ח. 20. איני רואה מקום לפסוק לתובע פיצוי על עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות והתאמת דיור. התובע אומנם מתגורר בבית שהכניסה אליו מחייבת עליה במדרגות, אולם אין בפני ראיה רפואית לכך שמצבו מחייב החלפת דירתו. הנושא לא הועלה כלל בחוות דעתו של פרופ' דקל, וגם כאשר נחקר פרופ' דקל חקירה ארוכה ע"י ב"כ הנתבעת, לא היו לב"כ התובע שאלות. 21. לטענה בדבר צורך בטיפול רפואי. הטיפול הרפואי מכוסה היטב ע"י חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד1994-. נקבע כבר בפסיקה שבמקום שהניזוק זכאי לטיפול רפואי ע"ח המדינה מכח חוק בריאות ממלכתי, אין מקום לתבוע פיצוי על כך ממבטח (ע"א 5557/95 סהר חברה לבטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724, 747). 22. סה"כ זכאי התובע לסכומים הבאים: הפסד השתכרות לעבר 146,000 ש"ח; הפסד השתכרות לעתיד 432,600 ש"ח; נזק שאינו ממון 70,400 ש"ח; פיצוי בגין ניידות 10,000 ש"ח; הפסד פנסיה 10,000 ש"ח. סה"כ פצויים 669,000 ש"ח. מן הסכום הכולל יש לנכות את התשלומים שקיבל התובע מהמל"ל בסכום מוסכם של 82,386 ש"ח, ולפיכך, יתרת הפיצוי לתובע עומדת על סך 586,614 ש"ח, ואני מחייב את הנתבעות, ביחד ובנפרד, לשלם סכום זה לתובע. התחום הנפשיפוסט טראומהרפואהתאונת דרכים