פגיעה קשה של ילד בתאונה


פסק דין

זו היא תביעת פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים וכל כולה עוסקת בנזקים שנגרמו לתובע.

התובע קטין- נפגע בתאונת דרכים ברכב בו נהג אביו בקרית אתא. באותה תאונה נהרגה אמו של התובע.

התובע אושפז במחלקה הניאורוכירורגית בבי"ח רמב"ם עד יום 8.8.90. משם הועבר לבי"ח לוינשטיין ושוחרר משם ביום 21.4.91.

סה"כ ימי אישפוז 256.

לאחר הפגיעה הקשה של הילד בתאונה למד בבי"ס אייל בעכו, להוציא תקופה קצרה בה למד במוסד עתידות כילד חוץ. הוא מתגורר בבית אביו. בבית זה התגוררה גם אחותו. אביו פרש מעבודה בשנת 96.

ניתנה חוות דעת של פרופ' ש. הראל, מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה ובתחום רפואת הילדים ובעת מתן חוות הדעת מנהל היחידה לנאורולוגיה של הילד והמכון להתפתחות הילד של המרכז הרפואי של אוניברסיטת ת"א.

מומחה זה תיאר את התפתחותו של התובע מאז לידתו. מסתבר, שהוא היה קודם לפגיעה הקשה של הילד בתאונה קשור עם המרכז לפדיאטריה התפתחותית ע"ש חנה חושי והשרות הפסיכולוגי חינוכי של עירית קרית מוצקין ולפי הדיווחים ממוסדות אלה, אובחן התובע כבעל פוטנציאל שכלי בתחום הנמוך של הנורמה, כסובל מקשיים תפיסתיים והפרעות קשב, למידה והתנהגות. הוא הוגדר כ"ילד רחוב" הנזקק ל"מסגרת תומכת" ועקב כך הומלץ לשלבו בכתה מקדמת ובהמשך בכתה מיוחדת לליקויי למידה בבי"ס ויצמן.

המומחה, כותב בחוות דעתו, כי:

"עקב הפגיעה הקשה של הילד בתאונה נגרמה לתובע חבלת ראש . הוא הובהל לחדר המיון כשהוא במצב של חוסר הכרה עמוק ונזקק להנשמה מכנית. הוא היה יציב המודינמית וניצפו פצע גדול בקרקפת פרונטו-טמפורלי משמאל עם דחיסה ברורה סופרה אורביטלית ואוטוראה דמית מתעלת השמע השמאלית. בבדיקה היתה צניחה של המבט מטה ותנוחה של דצרברציה דו צדדית. ב- T.C מוח הודגם שבר דחוס סופרה אורביטלי מימין וכן שברים בבסיס הגולגלת בחלקו האחורי של הגומה הקדמית ובגומה האמצעית משמאל. בוצעה קרניקטומיה מינימלית פרונטלית מימין, סגירת הקרקע בדורה והרמת השבר הדחוס. לאחר מכן נעלמה התמונה של דצרברציה והופיעו תנועות גלגלי עיניים מלאות. הוא החל לנשום עצמונית ובוצעה אקסטובציה והאוטורגיה פסקה ללא טיפול מכוון. הוא אושפז בבית חולים "רמבם" במשך כחדשיים במצב של חוסר הכרה, התפתחה ספסטיות בגפיים שהגיבה רק לגירוי כאב.

במצב כזה הועבר משה להמשך טיפול ושיקום בבית החולים לוינשטיין במרכז השיקום. בבדיקה הנאורולוגית ניצפו שם: חוסר הכרה שהגיב רק לגרוי כאב, טורטיקוליס ספסטי, פזילה דיברגנטית, טטרפלגיה ניכרת יותר מימין, טונוס מוגבר ותנוחת דצרברציה מימין ודקורטיקציה משמאל. בבדיקות מעבדה חוזרות: T.C מוח וארובות עיניים הדגים שנויים במרקם המוח בעיקר בקידמת האונה המצחית הימנית, שם נראה אזור דמוי משולש היפודנסי של אנצפלומלציה עם פס צר של נוזל ספינלי תת דורלי. חדרי המוח מורחבים במידה בינונית וסימטרית מלווה בבצקת פריוונטריקולרית. תרשים G.E.E הצביע על האטה והפרעה קשה נפוצה.

במהלך אשפוזו במשך כחדשיים חזר להכרה בהדרגה ובתחילת ספטמבר 1990 החל לאכול דרך הפה, החל לחייך ולבצע פקודות פשוטות וכן להתענין בסביבה. חל שיפור הדרגתי בספסטיות.

בהמשך החל בהדרגה לדבר בקול, התמצא בזמן, היה עצמאי במיטה, בקימה משכיבה לישיבה ומישיבה לעמידה. יש לציין כי לאחר שהתעורר מהקומה העמוקה נמצא באי שקט פסיכומוטורי בולט והתגלו תופעות של אלימות ללא שליטה.

במצב זה הועבר להמשך שיקום ביחידת הילדים של בית החולים "לוינשטיין". הדווחים מצביעים על התפתחות המיפלגיה בפלג גוף שמאלי עם טונוס מוגבר פלקסורי במרפק ובכף יד שמאל. פרזיס קלה בפלג גוף ימני מלווה באטקסיה. רב הזמן היה מרותק לכסא גלגלים ולא שלט על הסוגרים.

תוך כדי אשפוזו במשך כחצי שנה חל שיפור ניכר מבחינה מוטורית. הוא החל להתהלך חופשי. לרב לא השתמש ביד שמאל והיא הפכה לשמש כיד עזר. במהלך הטפולים בלטו יכולת זכרון ורכוז לקויים וכן קשיים תפיסתיים בהתמצאות במרחב בזמן ובמקום. הדבור היה דיסארטרי לא ברור עם שבושי הגוי מרובים. בהערכה פסיכיאטרית, כ- 9 חודשים לאחר הפגיעה הקשה של הילד בתאונה, ניצפו קשיים משמעותיים בתחום הקוגניטיבי, הזכרון, הקשר וביכולת הלמידה והחשיבה. הומלץ על מסגרת טפולית-חנוכית מיוחדת.

בתאריך 9 לאפריל 1992, בהיותו בן 12 שנה עבר הערכה פסיכולוגית (מלכה מעון). סכום ההערכה הצביע על תפקוד אינטלקטואלי ברמה של פיגור קל-בינוני, משכל כללי54- (מלולי59- ובצועי56-). כמו כן צוינו קשיי רכוז, נטיה לדבור כפייתי, נטיה לקבעון ולפרסברציה, קשיים בתפיסה מרחבית והפרעות התנהגות עם אימפולסיביות בלתי נשלטת. הומלץ, כי משה זקוק להשגחה מתמדת ולמסגרת למודית לילדים ברמתו".

לאחר שחרורו של התובע מבית חולים לוינשטיין, המשיך התובע לקבל טיפול שיקומי בבית (פיזיוטרפיה ותמיכה פסיכולוגית) ונשאר במעקב חודשי במרכז השיקום.

לאחר מכן עבר לבית ספר אייל שבעכו.

פרופ' הראל ערך בדיקה לתובע ביום 25.11.93 בהיות התובע בן 13. בבדיקה זו נרשם מפי האב:

"בתחום השכלי-חברתי-מבין באופן חלקי שפה מדוברת ומבצע הוראות פשוטות. הדבור לא ברור עם שבושי הגוי קשים. שרוי לרב באי שקט כללי מלווה בקשיים במיקוד הקשב. לעתים מגלה התנהגות תוקפנית. הראיה והשמיעה טובים. הוא נזקק להשגחה מתמדת בסיוע של מטפלת צמודה.

בתחום המוטורי, הולך לבד עם משיכת רגל שמאל, מתעייף מהר. קשה לו לרוץ ולעלות מדרגות. יד ימין היא הפעילה ויד שמאל כמעט לא בשמוש, רק לעזר. לעתים הוא סובל מרעד בידיים. הוא מסוגל לאכול לבד אך מתקשה בגלל הרעד. קשה לו להסתרק. מתלבש לבד בצורה "מרושלת" ומתקשה בכיפתור ושריכת הנעליים. הוא שולט על הטלת השתן ופעולת המעיים אך מרבה להתלכלך עקב חוסר הרגלי נקיון. אין לו קשיי אכילה ונשימה".

להלן סוכמו ע"י המומחה תוצאות הבדיקה:

"הבנתו מוגבלת למישור מאד קונקרטי. מתמצא חלקית במקום ובזמן. הדבור אסוציאטיבי עם שבושי הגוי. מדבר במשפטים עם אוצר מלים סביר. מרבה לשכוח דברים ולצחוק באופן לא הולם. ישנם קשיים בזכרון שמיעתי מידי וכמו כן הוא מתבלבל בכוונים.

בתחום המוטורי: הולך עם משיכת רגל שמאל. בראש בולטת צלקת נתוחית במצח ימין ובחלק האחורי הימני. יש לו פזילה דיברגנטית ימנית אך אין פגמים בולטים בשדות הראיה. ישנם קשיים מוטוריים מלווים בחולשה בהפעלת הידיים כאשר החולשה והלקוי בקואורדינציה המוטורית בולטים יותר בצד שמאל לעומת צד ימין (תנועות מתחלפות, מבחן הצמדת אצבעות ידיים). הרפלקסים ערים יותר משמאל ברמה של +3. בהליכה מאומצת נצפית אסימטריה בתנוחה לרעת צד שמאל. לא נצפו הבדלים בכח גס בין שתי הרגליים אך ההחזרים הגידיים היו ערים יותר, +3 בצד שמאל. היקף הראש 54,5 ס"מ (אחוזון 25). הוא מקבל טפול בטגרטול ונויליפטיל.

התרשמות כללית:

Mild to moderate Mental Retardation (Perceptual difficulties).

Mild left hemiparesis (upper extr > lower extr)

Mild cerebellar Symptomatology (Left > Right).

Divergent stabismus - Rt.

Slurred Speech.".

המומחה קובע, כי בעקבות הנזק המוחי הקשה התפתחו ספטסטיות בגפיים בעיקר בצד שמאל שהפכה באופן הדרגתי להמיפרזיס שמאלית מלווה בהפרעות קלות בקואורדינציה מוטורית בגפיים העליונות משמאל וכן מימין.

ניצפו קשיים משמעותיים בתחום הקוגניטיבי, הזכרון, הקשר, יכולת הלמידה, החשיבה וההתנהגות, אשר החריפו לעומת המצב לפני הפגיעה הקשה של הילד בתאונה. המומחה קבע, כי התובע זקוק להשגחה מתמדת ולמסגרת לימודית מיוחדת.

עם זאת, לדעת המומחה, הרי בשים לב לדרגת הפיגור ממנה סובל התובע, מידת המוגבלות המוטורית המאפשרת לו להתנועע ולאכול לבד ובשים לב לכך שאין לו הפרעות נשימה אין תוחלת החיים שלו מתקצרת.

בסיכום, תוך לקיחה בחשבון את מצבו של התובע לפני הפגיעה הקשה של הילד בתאונה, דהיינו תוך התיחסות אך ורק להחמרה עקב הפגיעה הקשה של הילד בתאונה נשוא הדיון, הוא המליץ על דרגת נכות משוקללת של 80% בהתבסס על סעיפים 29(1)-II; (7)I; 8I לפרק השלישי; 34ה' בפרק הרביעי לתקנות המל"ל.

בתשובה לשאלות הבהרה קובע המומחה, כי עובר לפגיעה הקשה של הילד בתאונה סבל כבר מדרגת נכות שבין 20% - 10%, וזאת לפי תקנה 34(ב) ו-(ג) לתקנות המל"ל.

אשר לצרכיו העתידיים קובע המומחה, כי התובע יזקק למגורים נאותים, חדר נפרד וכן סיוע והשגחה ע"י מטפלת וחונך. כן יזקק לסיוע רפואי בתחומים הנוירולוגי, אורטופדי, פסיכיאטרי ולבדיקות עזר (כגון: I.R.M; T.(, טיפול נוגד פרכוס ומרגיע וכן סיוע -

שיקומי: פיזיוטרפיה, רפוי בעיסוק, רפוי בדבור.

הדרכה: פסיכולוגית לנער ולהורים.

מסגרת חנוכית מיוחדת: הוראה מתקנת, מקום עבודה מוגן.

השתתפות בחוגים: תנועה, מלאכה, מוסיקה ופעילות חברתית.

כאן המקום לציין כי המומחה בתשובה לשאלות הבהרה קבע, כי גם אלמלא הפגיעה הקשה של הילד בתאונה היה התובע זקוק למעקב נוירולוגי, הדרכה פסיכולוגית לילד ולהורים ומסגרת חינוכית מיוחדת.

בהמשך מונה מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום העיניים, פרופ' ש. סוניס. בחוות דעתו מיום 6.12.95 מביא פרופ' סוניס תוצאות בדיקה שנערכה לתובע ביום 9.10.95 שבה מצא את הממצאים הבאים:

"בבית ביום 19.10.95 מצאתי:

- העין הימנית פוזלת במקצת חוצה (Rigt Eye Exotropis).

- הראיה בעין ימין 1/60 ובעין שמאל 6/12.

- בעין הימנית: קרנית ועדשה שקופות.

- בבדיקת תגובות אישון: AFFERENT PUPILLARY DEFECT

- בקרקעית: OPTIC ATROPHY

- בעין השמאלית: קרנית ועדשה שקופות.

- תגובות האישון תקינות, קרקעיות תקינות".

הנכות המשוקללת בתחום העיניים היא 45%.

בפרק המסקנות נקבע על ידו:

"משה כהן נפגע קשה בראשו כאשר היה מעורב בתאונת דרכים ביום 1.6.1990 והוא בן 11 שנים. אושפז מחוסר הכרה במרכז הרפואי רמב"ם. אובחנו שברים בבסיס הגולגולת ושבר דחוס בצד הימין של העצם הפרונטלי (מעל ארובת העין הימנית). כחודשיים לאחר מכן הועבר לבי"ח לוינשטיין. בשעת קבלתו נמצא חוסר תגובת אישון של העין הימנית.

חוסר תגובת אישון מעיד על פגם בדרכי הראיה של אותו הצד (צד ימין).

לדעתי מצב הענינים (פזילה של העין הימנית ולקוי בראיה) הינו תוצאה מהפגיעה ממנה סבל משה ביום 1.6.1990.

נכותו מבחינת העיניים:

1. 35% בגין ליקוי בחדות הראיה - בהתאם לסעיף 52 - 1 - ט - 3 של התקנון של ביטוח לאומי.

2. 15% בגין פזילה של העין הימנית, בהתאם לסעיף 2-57 של התקנון של ביטוח לאומי".

בתחום השיקום בתחום השיקום מונתה ע"י ביהמ"ש הגב' גילה מיכאלי שהיא עו"ס ומומחית בריאות (שיקום).

חוות דעתה היא מיום 25.3.97. בפני מומחית זו עמדה חוות הדעת של פרופ' הראל ופרופ' סוניס, סיכומי מחלה מבי"ח רמב"ם ומבי"ח לוינשטיין. כמו כן היא ערכה ביקור בית בבית התובע ביום 24.2.97.

בחוות הדעת היא תיארה את סדר יומו של התובע ואת התרשמותה מהתובע בעת ביקור הבית, בזו הלשון:

"משה קם בבוקר מתארגן לביה"ס בעזרת אביו.

ב- 7.00 באה המטפלת, מלווה אותו להסעה לביה"ס, שוהה עמו שם, חוזרת עמו ושוהה עד השעה 16.00 אחה"צ.

לאחר מכן משה נשאר בהשגחת אביו, בשעות אחה"צ הוא משלים שיעורי בית וצופה במספר מצומצם של תוכניות טלויזיה המענינות אותו (ספורט בעיקר), אין לו מסגרת תרבותית או חברתית לשעות אחה"צ ואין לו כלל חברים.

הבדיקה.

ביום 24.2.97 ערכתי ביקור בית אצל משה, בביקור נכח אביו שסייע "בתרגום" דבריו של משה שלעתים היו קשים להבנה בגלל קשיי ההגוי. כמו כן האב הוסיף מידע שלא ניתן לקבל ממשה עצמו.

משה, גבה קומה, הולך בצליעה קלה, לבוש מעט ברישול, עונה לשאלותי בהתאם ליכולתו. חוזר על דברים שאמר ללא הקשר לנאמר ולנשאל. תשובותיו לרוב קצרות בנות 2-3 מילים, מילים שגם הן כאמור לא תמיד מובנות. צוחק שלא בהקשר לנאמר.

בעת הביקור, ניסה למשוך את תשומת ליבי, כאשר דיברתי עם אביו ולא שמתי לב אליו, היה מאד פעלתן וחסר שקט. רץ להביא ספרים ומחברות. ניסה לעשות "רושם טוב". הראה לי שמסוגל לקרוא מספר ג'ינג'י אך למעשה "קרא" רק את עמוד מבוא (אותו כנראה למד בעל פה) כאשר התבקש לקרוא באמצע הספר, קרא תוך קשיים מילה אחת, הפסוק, נבוך וזרק את הספר.

בסיכום - משה לא הבין את מטרת בואי אך נהנה מתשומת הלב, בבדיקה היה חסר שקט ובלטה התנהגותו הילדותית".

מכאן, היא עברה לניתוח צרכי התובע ואלה דבריה:

"שיקום תעסוקתי.

א. משה חסר יכולת השתכרות באופן מלא ולצמיתות.

יהיה זכאי לקצבת נכות מלאה מהמוסד לביטוח לאומי כאשר יגיע לגיל 18.

ב. בפועל יוצא מהנ"ל משה יזדקק למסגרת תעסוקתית מוגנת ויש להתיחס למסגרת זו כמסגרת לשיפור איכות חיים ולא כמקור פרנסה.

הערה: לגבי המשך לימודים לשמור הידע שרכש בביה"ס בתחום הקריאה והחשבון, אין באפשרותי להתיחס מאחר ולא היתה בידי הערכה פסיכולוגית מעודכנת. ובקשתי לקבלה לא נענתה.

מטפל/ת צמוד/ה.

עקב מצבו השכלי והנפשי - מתוך מה שעולה מחוות הדעת שהיו לפני, מתברר שמשה זקוק להשגחה במשך כל שעות היממה.

בנוסף מאחר והאב ציין שלמשה אין תחושת כאב הרי יש גם צורך לבדוק כל העת שלא הזיק לעצמו. בפועל, מתחלק בעת הטיפול בין המטפלת והאב, אך אין להטיל על האב אחריות בהיקף כה רב ויש להקל עליו.

לעתיד יש אם כן לחלק את נושא הטיפול לשתי תקופות:

1. בשלב זה משה גר בבית של אביו, יש צורך במטפלת לשעות הערות של משה 7.00 בבוקר עד 22.00 בלילה. 3,500 ש"ח לחודש.

2. בעתיד - כאשר מסגרת מגוריו תשתנה וכאשר לא יגור גם האב ויזדקק למטפל לכל שעות היממה.

יש לקחת בחשבון שמשה זקוק למטפל ישראלי בגלל קשיי השפה עם מטפל שאינו ישראלי (פיליפיני למשל).

עלות 5,000 ש"ח לחודש + 1,000 ש,ח תוספת לסופי שבוע.

טיפול פסיכולוגי.

מביקור בבית שערכתי ומחוות הדעת שהיו לפני, התרשמתי שמשה אינו מסוגל ליהנות מטיפול פסיכולוגי.

מאידך, התרשמתי שהאב בהחלט זקוק לטיפול פסיכולוגי הן כדי לעבד את רגשי האשמה שהוא חש כלפי משה והן על מנת להדריכו בהתנהגות כלפי משה הנכנס לגיל ההתבגרות עם כל המשמעויות המתלוות לגיל זה והתעוררות גירויים מיניים וכו'. טיפול פסיכולוגי פעם בשבועיים לשנה.

עלות 200 ש"ח לטיפול.

הערה לגבי המשך טיפול בתחומים של פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וריפוי בדיבור, לא התיחסתי, מאחר ולא ידוע לי מה הטיפולים שמשה קיבל לאחר 11/93 עת ערך פרופ' הראל את בדיקתו. ביקשתי מידע נוסף ולא קיבלתי.

(האב אמר שמשה זקוק לטיפולים שונים אך לא היה לפני חומר רפואי המאשר זאת).

דיור.

משה גר כעת עם אביו ואחותו בדירה. אליה עברו לפני כ- 3 שנים. הדירה מותאמת לצרכיו. יש לו חדר משלו, בדירה יש מרחב נוח ואל הדירה הנמצאת בקומה שניה ניתן גם להגיע במעלית.

לגבי העתיד, יש לחלק את נושא הדיור לשתי תקופות:

א. כל עוד הוא גר עם אביו.

ב. בעתיד ישנן 2 אפשרויות:

1. משה יגור בדירה משלו אשר תכלול לפחות 2 חדרי שינה (לו ולמטפל) וסלון.

2. יהיה מקום לשקול אפשרות להכניסו למסגרת בכפר תקווה.

עלות - דמי כניסה לכפר תקוה 87,000 דולר.

אם כי הגישה היום היא להשארת נכה בקהילה, הרי שבהתחשב בכך שמשה זקוק לטיפול אישי וכן לעזרה מוחלטת בניהול משק בית, יתכן שתהיה זו המסגרת המועדפת.

יש לציין שגם אם ישהה בכפר תקווה, יזדקק למטפלת צמודה, על פי מה שמקובל בכפר תקווה, בהתיחס למצבו של משה.

הוצאות נוספות.

רכישת מחשב.

מחשב משמש היום כאמצעי לימוד ואמצעי לשיפור איכות שעות הפנאי. מחשב יכול לסייע למשה לשפר את מיומנויות הקריאה שירכוש ויהווה אמצעי נוסף לגרוי בעולמו המצומצם, תוך רכישת תוכנות מותאמות תוך בדיקת הכשרה במסגרת תוכנות לתקשורת תומכת באמצעות מחשב.

עלות 7,000 ש"ח.

ביגוד.

מאחר ומשה מתקשה לעיתים בלבוש, סובל מרעד בידיו ולא שם לב לבגדיו, הוא מבלה בגדים רבים יותר מאדם רגיל.

להלן סיכום העלויות:

1. מטפלת צמודה לכל ימי חייו. 5,000 ש"ח לחדוש כאשר מדובר ב- 6 ימי עבודה + 1,000 ש"ח למטפלת בתשלום נפרד לסופי השבוע לכל ימי חייו.

כמו כן, יש לקחת בחשבון שמשה תמיד יוצא עם מלווה ומכאן, עלות כרטיס חופשי חודשי נוסף 212 ש"ח לחודש.

2. דיור.

א. רכישת דירה משלו בגודל של 3 חדרים במחיר השוק באזור מגוריו.

ב. עלות כניסה לכפר תקווה 87,000 דולר.

בנוסף בכפר תקווה אחזקה חודשית 2,700 ש"ח לחודש לכל ימי חייו (פתרון זה כזכור לא ישלול את הצורך במטפלת).

3. טיפול.

טיפול פסיכולוגי לאב 400 ש"ח לחודש = 2 X 200 ש"ח

במשך שנה 4,800 ש"ח

4. מחשב.

עלות רכישת מחשב 7,000 ש"ח + תוכנות ב- 1,000 ש"ח.

מחשב יש להחליף כל 4 שנים.

5. ביגוד.

מאחר ומשה מחליף יותר בגדים הרי יש להוסיף כ- 500 ש"ח לחודש (נוסף למה שאדם רגיל רוכש ביגוד) לכל ימי חייו.

בנוסף יש לקחת בחשבון את אובדן כושר ההשתכרות והצורך בתעסוקה מוגנת".

יש מקום להעיר שקדם למינוי של פרופ' הראל מינוי של פרופ' עורי, אך מומחה זה נפסל בהחלטה מיום 25.11.92 ועל כן, אין מקום להתיחסות לחוות דעתו.

ב. חומר ראיות נוסף לגבי מצב התובע לפני הפגיעה הקשה של הילד בתאונה.

כאן יש להזכיר חומר ראיות נוסף המתיחס למצבו של התובע לפני הפגיעה הקשה של הילד בתאונה.

בהיותו בגן הופנה התובע לשרות הפסיכולוגי של עירית קרית מוצקין בשל חוסר ריכוז, לשון דלה ותוקפנות גופנית ומילולית ובחוות הדעת (נ4/) שניתנה ע"י מנהלת השירות מלכה מעון והפסיכולוגית רותי אשכנזי נאמר שהתובע הוא בעל פוטנציאל בתחום הנמוך של הנורמה. הנמכה של רמת הריכוז ודלות מושגים הנובעים הן מחסך אינטלקטואלי והן מחסך רגשי. המושג "ילד רחוב" מופיע בחוות הדעת, אך דוקא במובן חיובי, דהיינו שהתובע מסתדר יפה מאד בחוץ. עם זאת, צוין שהוא מרגיש חסר אונים וחסר תמיכה וזקוק למסגרת תומכת.

בחקירתה (ישיבה 19.10.99) אמרה הגב' אשכנזי, כי איבחון פסיכולוגי דומה לזה שנערך לתובע, נערך ל- 30% - 20% מהתלמידים (ע' 65). התובע הופנה גם למרכז חנה חושי וניתנה לגביו חוות דעת ע"י פרופ' יפה שתאריכה 15.11.83. בחוות הדעת נאמר, כי יש תלונות על התנהגות תוקפנית. בבדיקה גילה התובע יכולת פסיכומטרית בתחום הנורמה, התגלתה נטיה לאימפולסיביות כתוצאה מבעיות סביבתיות. נאמר, שמאחר שהתובע נמצא כבר בטיפול של התחנה להתפתחות הילד, אין צורך בהתערבות מרכז חנה חושי (נ3/).

בחקירתו (ע' 53 ישיבה 19.10.99) אמר פרופ' יפה, כי התעורר חשד שמדובר בילד מוכה.

הוגשה תעודת הערכה (נ1/) מבי"ס היסודי בקרית מוצקין משנת תשמ"ט שבה נאמר שהתובע עושה מאמצים, אך מתקשה בלימודים וראוי להעבירו למסגרת קטנה.

אחת החתומות על נ1/ היתה המחנכת חוה הרץ. היא חתמה גם על תעודת הערכה ת1/ של כתה ב' באותה שנה. בתעודה מופיע הציון "טוב מאד" בצדו של המקצוע "תפילה"; כמעט טוב מאד בחינוך גופני; טוב מאד בציור ואמנות. ביתר המקצועות אין מופיעים ציונים.

בסוף אותה שנה הומלץ להעביר התובע לכיתה קטנה בבי"ס ויצמן בשל קשיים בקריאה.

עם זאת, צוין שהוא חביב ומקובל על התלמידים (ת1/).

כשנכתב "כתה קטנה", הכוונה היתה לכתה עם מעט תלמידים ומורה עם כוח עזר, אך ללא עזרה פסיכולוגית צמודה (ע' 8 ישיבה 25.10.95).

הגב' שולמית קינן ששימשה רכזת חינוך מיוחד בבית ספר ויצמן בק. מוצקין בו למד התובע עד הפגיעה הקשה של הילד בתאונה, סיפרה על קשייו של התובע בחשבון ובקריאה וכן על ליקויים בכושר הריכוז ובזכרון. מרבית הילדים שלמדו עמו בחינוך המיוחד היו ברמה גבוהה הימנו. עם זאת, היה אהוד על כולם בשל חביבותו. הוא היה איטי בביצוע פעולות מוטוריות כגון גזירה (נ21/).

בחקירתה (ישיבה 28.3.99) אמרה העדה שיש ילדים בחינוך המיוחד שבהם מתגלה לפתע שינוי לטובה (ע' 9).

ג. נכותו התפקודית של התובע המיוחסת לפגיעה הקשה של הילד בתאונה.

כאמור, ייחס פרופ' הראל לפגיעה הקשה של הילד בתאונה 80% נכות ופרופ' סוניס קבע עוד 45% נכות. פירוש הדבר שמבחינה רפואית נכותו המיוחסת לפגיעה הקשה של הילד בתאונה עולה על 100%.

אני סבור, שמחוות הדעת שהוגשו לי עולה תמונה ברורה שהתובע איבד את כושר השתכרותו לחלוטין, בכפוף לאפשרות מסוימת להרוויח "דמי כיס" במסגרת מוגנת הנועדת יותר לשפר את איכות חיי התובע ע"י העסקתו, מאשר להוות מקור בעל ערך כלכלי.

השאלה היא רק כיצד להתיחס לנכות הקודמת שהיתה למערער קודם לפגיעה הקשה של הילד בתאונה ושהוערכה ע"י פרופ' הראל בין 20% - 10%. אני קובע את הנכות הקודמת בשיעור 15% תפקודי, אך אעיר כבר עתה שההתחשבות בנכות הקודמת יש לה טעם רק לגבי פריטים מסוימים של הנזק, למשל הפסד כושר השתכרות אך לא לפריטים אחרים, כגון השגחה צמודה שלא היתה נדרשת אלמלא הפגיעה הקשה של הילד בתאונה למרות הנכות הקודמת. בהמשך אפרט יותר לגבי אילו מהפריטים יש להתיחס לנכות הקודמת ולאלה שאין להתיחס להם.

נעבור עתה לפריטים השונים של הנזק.

ד. מטפלת צמודה.

מטעם התובע נטען, כי הוא נזקק למטפלת צמודה. הוא נסמך בענין זה על הראיות הבאות:

המומחה פרופ' הראל קובע במסקנותיו כי התובע יזקק לסיוע והשגחה תמידיים (ע' 5 פיסקה 4) ובהמשך הוא מדבר על סיוע והשגחה ע",י מטפלת וחונך.

גם הגב' מיכאלי היתה בדעה, כי התובע זקוק להשגחה במשך כל שעות הערות משעה 07.00 עד 22.00 בלילה.

בנוסף, מאחר ולטענת האב אין לתובע תחושת כאב, יש להשגיח שהתובע לא יזיק לעצמו.

העלות שקבעה הגב' מיכאלי היא 5,000 ש"ח לחודש + 1,000 ש"ח תוספת לסופי שבוע. החישוב נעשה לפי שכרו של מטפל ישראלי, שכן בשל קשיי שפה יקשה על התובע לתקשר עם מטפל זר (פיליפיני למשל).

העדה נחקרה בביהמ"ש. הסתבר שהיא לא פנתה לפרופ' הראל למרות שהוצע לה לעשות כן כדי לקבל מידע נוסף (ישיבה 26.2.98 ע' 3), אך לדעתה החומר שבידה הספיק לה לקבוע את צרכיו השיקומיים של התובע (ע' 5). בחקירתה הסתבר, שהיא נתנה את חוות דעתה בהתיחסה רק לאופציה של השארותו של התובע בבית עם טיפול צמוד ולא לאופציה של שהות במעון למפגרים וכן לא בדקה את זכויות התובע כלפי השירות למפגר של משרד הסעד (ע' 7-9). היא שמעה מפי האב שניסו לסדר את התובע בפנימיה במוסד עתידות, אבל נסיון זה לא צלח (ע' 10).

היא דיברה על אפשרות תעסוקה במפעל מוגן דוגמת מע"ש שבו עובדים 8 שעות (ע' 15).

התובע מסתמך גם על עדות האב, שלפיה אין התובע מסוגל להסתדר לבדו בענינים היום יומיים, כגון הכנת אוכל, בחירת בגדים ולבישתם, שריכת נעליים, נקיון מלא ומקלחת.

כמו כן, הוא נופל הרבה פעמים, אינו נזהר בכביש ואינו מודע לסכנות. כמו כן, אין לו תחושת כאב.

הטיפול בתובע קשה, שכן מחד הוא מתנהג כילד קטן ומצד שני הוא נער גדול גוף שקשה להשתלט עליו. צוין, שבשנים האחרונות עם התפתחותו המינית, יש לו גם משיכה לבנות המין השני.

הנתבעת מצדה טוענת כי פרופ' הראל לא קבע צורך בהשגחה צמודה ואין להסתמך בענין זה על דעתה של העו"ס גב' גילה מיכאלי. מה גם שהיא לא פנתה לפרופ' הראל.

אני סבור אחרת. לדעתי, עולה מפורשות מחוות הדעת של הראל בפרק "דיון וסיכום" בע' 4 בו נאמר במפורש שהתובע נזקק להשגחה מתמדת.

מטעם הנתבעת, הוגשו עדויות חוקרים ה"ה עמרי הלר, נגה ברייר, יפה פז, הילה מגן, וקלטות שבהן תועדו תנועות של התובע, לרבות קלטת בר המצוה ותמונות נ12/ - נ15/.

כל אלה מלמדים שהתובע משחק לבד ליד ביתו, עושה פעולות עצמאיות, כגון שפיכת זבל, קניית ארטיק. כמו כן, יש והוא נשאר לבדו בבית.

אני סבור כי עדויות אלה, אין בהן כדי לסתור האמור בחוות דעת הראל. העובדה שהוא עושה לבד פעולות אלה ואחרות אינה מלמדת שאין הוא נזקק להשגחה צמודה בשים לב לחוסר יכולתו להעריך מצבים משתנים וקיימת סכנה מתמדת שבשל פגיעה ביכולת קוגניטיבית של התובע, העדר קשב וכו', הוא עלול להכנס למצבים מסוכנים.

לאחר שקילת חומר הראיות ובשים לב לאמור אני סבור שהתובע זקוק להשגחה ולסיוע, אך לא בכל שעות היום.

אינני סבור שבמצבו של התובע עובר לתאונה הוא היה נזקק להשגחה צמודה. אמנם לאור מגבלותיו הקודמות הוא היה מוגבל בסוג העבודה שהוא יכול היה להכשיר עצמו אליה, אך הוא לא היה נזקק להשגחה צמודה והיה מסוגל להסתדר ולהסתגל לחיים בכוחות עצמו, כשם שלא מעט אנשים בעלי רמת משכל נמוכה מצליחים לשרוד בכוחות עצמם.

כמו כן אני סבור, כי בהתחשב בכך שהתובע היה עסוק בעבר בבית הספר בהיקף של 5-6 שעות ביום שישה ימים בשבוע ובעתיד יש להניח שיועסק בעבודה מוגנת בהיקף כ- 6-8 שעות ביום, חמישה או שישה ימים בשבוע, אין צורך בהשגחה מיוחדת "מסביב לשעון". מצד שני, בשבתות, כאשר אין מסגרת יש להניח שבחלק מהזמן יבלה התובע עם בני משפחתו (אביו אחיו ואחותו) כשם שרוב בני האדם מבלים עם בני משפחותיהם.

בשים לב לאמור אני סבור שבממוצע זקוק היה התובע בעבר ויהיה זקוק בעתיד לכ- 8 שעות עזרה ביום. העובדה שבעבר מילא תפקיד זה באופן חלקי האב, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן גם האב זכאי לפיצוי על שעות הטיפול בתובע מעבר לטיפול הרגיל של אב בילדו.

מן הצד השני, בבואי להעריך את עלות הטיפול הצמוד, יש לקבוע שלא בכל 8 שעות צריך השגחה של מטפל או מטפלת מקצועית דוקא. לעתים די בהשגחה של נער או נערה (בבחינת שמרטף) שכל תפקידם יתמצה במניעת מעשים חריגים מצד התובע. כמו כן, אני מביא בחשבון שיתכן וניתן יהיה להסתפק בחלק מן הזמן במטפל עובד זר שמחירו נמוך מזה של מטפל ישראלי. לצורך השגחה ועזרה בפעולות פשוטות אין צורך בקומוניקציה מילולית מרובה.

אני סבור שיש לערוך את החישוב של הוצאות הטיפול לפי שיעור ממוצע של 8 שעות ביום בכל ימות השבוע, מיום שחרורו מבית לוינשטיין 21.4.91 ועד ליום פסה"ד בעלות ממוצעת של 3,000 ש"ח לחודש (כשהסכום כבר משוערך ליום פסה"ד). לסכום זה תווסף ריבית לפי חוק הפרשי הצמדה וריבית ממחצית התקופה ועד ליום פסה"ד, דהיינו סך כולל של 390,276 ש"ח.

מיום פסה"ד אני פוסק לתובע לפי אותה הערכה סך של 3,000 ש"ח לחודש. סכום זה יחושב עד לגיל 70 שנה. מעבר לגיל זה ועד לסוף תוחלת החיים הממוצעת, דהיינו עד הגיעו לגיל 78 (יש לזכור שלא חל קיצור בתוחלת החיים של התובע), אני פוסק סך של 1,500 ש"ח לחודש בלבד וזאת בשים לב שרוב בני האדם עם התקדמות הגיל נזקקים לעזרה, או עוברים לבית אבות.

הסכומים שנקבעו לעיל, יהוונו בהיוון של 3% וכך מגיעים לסכום של 953,676 ש"ח.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסה"ד ועד לתשלום.

יאמר מיד שאינני סבור שיש לקחת בחשבון אפשרות שהתובע לא ישהה בביתו, אלא יגור במסגרת מעון למפגרים, כגון זה הקיים בכפר תקוה. התובע גדל כל חייו במסגרת ביתית חמה ואוהבת ואין סיבה שהוא יעבור לגור במסגרת מוסדית מנוכרת, מה גם שהמגמה כיום, כפי שמציינת גם גב' מיכאל, היא להשאיר את המפגר במסגרת הקהילה הרגילה.

ה. הוצאות נסיעה בעבר:

בעת שהותו של התובע באישפוז, נאלץ האב לנסוע יום יום לביקור התובע. לדבריו גם נאלץ להחזיק מטפלת אשר דאגה למשק הבית ולילדיו בהעדרו. לענין זה יש לזכור שבשל מות האם בתאונה יש להניח שממילא נזקק האב לעזרה בטיפול בילדיו, שהרי הוא עבד במשרה מלאה. אני פוסק בגין נסיעות, אש"ל והוצאות נוספות מעבר לנדרש לרגיל לשמירה על הילדים האחרים סך של 90,000 ש"ח נכון ליום פסה"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.



ו. טיפול פסיכולוגי:

הגב' מיכאלי קבעה כי התובע לא יוכל להנות מטיפול פסיכולוגי, מאידך זקוק האב לטיפול פסיכולוגי, הן כדי לעבד את רגשי האשמה שהוא חש כלפי התובע (באשר האב הוא זה שנהג בעת הפגיעה הקשה של הילד בתאונה) והן כדי להדריכו בהתנהגות כלפי התובע. היקף הטיפול הוא פעם בשבועיים, בעלות של 200 ש"ח למשך שנה.

לא הוכח שבעבר נזקק האב לטיפול כזה, אך יתכן והוא יזקק לו בעתיד. אינני סבור שטיפול כזה נכלל בסל הבריאות, באשר הוא נועד בעיקרו לרווחתו של התובע ולא של האב עצמו. לשון אחרת, הטיפול אינו בעיקרו בא לשפר את איכות חיי האב, אלא לשפר את איכות הטיפול שלו התובע.

אני מעריך טיפול זה (בשיערוך הסכום ליום פסה"ד) בסכום של 6,750 ש"ח נכון ליום פסה"ד. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסה"ד ועד לתשלום בפועל.

ז. דיור:

כפי שציינתי, אני סבור כי ראוי שהתובע לא יגור במוסד של מפגרים, אלא יגור בדירה משלו בת שלושה חדרים, אך בכך אין כל רבות, שכן גם אלמלא הפגיעה הקשה של הילד בתאונה היה נזקק במוקדם או מאוחר לדירה משלו. עם זאת, יתכן כי בשל הפרעות בקואורדינציה, הספסטיות בגפיים וקשיי הראייה, יתכן והא יזקק להתקנים מיוחדים בדירה כגון ידיות אחיזה באמבטיה וכן התקנים בטיחותיים לעניין גז וחשמל.

אני מעריך הוצאות אלה בסך של 200,000 ש"ח, נכון ליום פסה"ד. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסה"ד ועד לתשלום בפועל.

ח. הוצאות ביגוד וכביסה:

אמנם התובע שולט על צרכיו, אך מצד שני, בשל ה"ילדותיות" היחסית שלו ובשל הליקוי בקואורדינציה והרעד בידיים, יש להניח שהוא לא שם לב לבגדיו ומבלה אותם יותר מאדם רגיל.

אני פוסק לעבר ולעתיד סך של 180,000 ש"ח נכון ליום פסה"ד (סכום זה כולל כבר ריבית על העבר וההיוון בעתיד). לסכום זה יוספו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסה"ד ועד לתשלום בפועל.

ט. מחשב.

המחשב הפך לכלי סטנדרטי בכל בית ולכן אינני סבור שיש לפסוק סכום בגין רכישת מחשב. עם זאת, נראה שיהיה צורך ברכישת תוכנות מותאמות והחלפתן ואולי גם להדרכה נוספת מעבר לרגיל.

אני פוסק בגין פריט זה סך של 5,000 ש"ח נכון ליום פסה"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום.

י. השתתפות עצמית - תרופות וטיפולים מעבר לסל הבריאות לעבר ולעתיד.

אני סבור, שאדם במצבו של התובע נזקק ועלול להזקק בעתיד מפעם לפעם לטיפולים ולתרופות מעבר לסל הבריאות (לרבות רפואה אלטרנטיבית), מה גם שלענין תרופות והזקקות לרופאים מומחים נדרשת השתתפות עצמית (ראה גילה זהבי 11.1.99 ישיבה ע' 4; ראה גם ע"א 5575/95 סהר חברה לביטוח נ. אלחדד דוד פד"י נ"א (2) 724 פיסקה 29 לפסה"ד).

אני מעריך נזק זה בסכום של 30,000 ש"ח (סכום זה כולל ריבית לעבר והיוון לעתיד). סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

י"א הפסד השתכרות בעתיד.

יש לזכור, שגם ללא הפגיעה הקשה של הילד בתאונה סוג הליקויים מהם סבל התובע, רמה שכלית נמוכה, קשיי ריכוז ולמידה, לא היו מציבים אותו במקום גבוה בסולם המשתכרים, אם כי יתכן שבשל הקשרים של האב הוא היה משתלב בדרך זו בעבודות פשוטות ביותר בחברת החשמל או במקומות אחרים ומשתכר שכר שאינו עולה במידה משמעותית על שכר המינימום.

אינני סבור, כי ניתן ללמוד משהו ממסלול ההתפתחות של האח והאחות של התובע כל אדם הוא "עולם מלא" לעצמו. אין מדובר בתאומים זהים אלא באחים סתם וכידוע, לא פעם מתפתחים אחים ואחיות, שהחלו כאילו מאותה נקודת מוצא, בדרך שונה.

לאחר הפגיעה הקשה של הילד בתאונה איבד לדעתי התובע את כושר ההשתכרות, פרט אולי לדמי כיס במסגרת תעסוקה מוגנת כלשהי.

בשים לב לאמור, אני קובע את ההפסד החודשי של התובע בשיעור של 3,000 ש"ח לחודש. יש להניח שאלמלא הפגיעה הקשה של הילד בתאונה, היה התובע מגויס על אף מגבלותיו לשירות צבאי ולכן יש לפסוק לו הפסד השתכרות רק מיום הגיעו לגיל 21 דהיינו מיום 21.7.01. הפסד השתכרות יפסק עד הגיעו לגיל 65 שנה. סכום זה לאחר היוון מגיע ל- 868,058 ש"ח.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסה"ד ועד לתשלום.

י"ב. הוצאות נסיעה בעתיד.

התובע זכאי רק להוצאות העודפות על אלה שהיה מוציא אותם כאדם רגיל וזאת בקשייו היחסיים בהליכה הנובעת מהפגיעה הקשה של הילד בתאונה (ראה תשובת המומחה לשאלה 4 של ב"כ התובע).

אני מעריך את הוצאותיו של התובע בגין נדייות לפי הערכה גלובאלית (ובשים לב להיוון) בסך של 400,000 ש"ח נכון ליום פסה"ד. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום.

י"ג נזק לא ממוני.

בהסכמת הצדדים שולם ביום 1.4.93 כל הפיצוי בגין הנזק הלא ממנוי בצירוף 11% שכ"ט עו"ד ומע"מ, לפי חישוב של 100% נכות ובהתחשב גם בימי האשפוז.

ב"כ הנתבעת טוען שאין עליו לשלם ריבית בגין סכום זה. עמדה זו אינה נראית לי. הנכות הכוללת של התובע המיוחסת לפגיעה הקשה של הילד בתאונה (גם אם מנכים את ה- 15% של המצב הקודם) עולה על 100% ולכן אין לצאת מההנחה שכאילו "התנדבה" הנתבעת ושילמה בראש נזק זה סכום העולה על המגיע לתובע. לפיכך, יש לשלם ריבית של 8% על סכום פיצוי זה מיום הפגיעה הקשה של הילד בתאונה ועד ליום 1.4.93 על הסכום הצמוד (השוה קציר, פיצויים בשל נזק גוף מהד' רביעית סעיף 435 ע' 1306). על סכום הריבית הנ"ל יחולו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסה"ד ועד לתשלום בפועל.

י"ד ניכויים:

לתובע נקבע 100% נכות ע"י המל"ל לענין קיצבת ניידות.

1. יש להוריד מהסכום שנפסק תשלומי הביטוח הלאומי:

(א) בגין גימלת נכות לילד נכה.

(ב) גימלת נכות כללית.

(ג) גימלת ניידות.

(ד) קיצבת שירותים מיוחדים לפי הסכם בין משרד האוצר לבין המוסד לביטוח לאומי לשנת 2000.

לצורך החישוב של הניכויים, תינתן חוות דעת אקטוארית מעודכנת ליום פסה"ד תוך 15 יום ממתן פסה"ד.

על יתרת הפיצוי לאחר ניכוי תשלומי הביטוח הלאומי ישולם שכ"ט עורך דין בסך 13% + מע"מ פרט לחלק הנוגע לכאב וסבל שלגביו כבר שולם 11% שכר טירחה ויש על כן רק להוסיף רק 2% שכר טירחה + מע"מ.

מסכום הפיצוי שנפסק לאחר ניכוי תשלומי המל"ל יש לנכות את התשלומים התכופים בערכם המשוערך. כיום התשלום של כל שיעור יחשב יום הנחת ההמחאה במשרד ב"כ התובעת.

הנתבעת תמציא רשימה מעודכנת של תשלומים תכופים תוך 15 יום מהיום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונת דרכים ילדים

  2. תאונת דרכים עם ילדים

  3. תאונת דרכים קשה של ילדה

  4. פגיעה קשה של ילד בתאונה

  5. תאונת דרכים ילדה פגע וברח

  6. תאונת דרכים ילד בן 8

  7. תאונה של ילד בחוג שחיה

  8. תאונת דרכים ילדה בת 4

  9. תאונת דרכים ילדה בדואית

  10. תאונת דרכים קטין פלשתינאי

  11. תאונת דרכים ילד בן שנה וחצי

  12. שינוי בהתנהגות הילד לאחר תאונה

  13. פגיעה נפשית של ילדה בתאונת דרכים

  14. תאונה במתחם פעילות ג'ימבורי לילדים

  15. פגיעה נפשית של ילד לאחר תאונת דרכים

  16. קטיעת חלק מהאצבע של ילדה בתאונת דרכים

  17. ? תאונת דרכים ילד - האם גם ההורים זכאים לקבל

  18. ילד בן 12 פגיעה קשה מאוד בתאונת דרכים

  19. פחד אצל ילד להיפרד מההורים לאחר תאונה

  20. תאונה של ילד בזמן הפסקה בבית ספר – פיצויים

  21. זעזוע מוח אצל ילדים בעקבות תאונת דרכים

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון