פגיעה של מכונית בהולך רגל


פסק דין

1. התובע, יליד 1959, הגיש תביעה זו נגד הנתבעים עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") וזאת עקב תאונת דרכים שארעה עת היה הולך רגל ונפגע על ידי רכב נהוג בידי הנתבע 1, אשר כתוצאה ממנו נגרמו לו נזקי גוף (להלן "הפגיעה של המכונית בהולך רגל").

2. הנתבעים אינם כופרים בחבותם לפצות את התובע על פי חוק הפלת"ד בגין נזק שארע לו. המחלוקת בין הצדדים הנה בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהפגיעה של המכונית בהולך רגל.

3. בעקבות הפגיעה של המכונית בהולך רגל הועבר התובע לבית חולים רמב"ם בחיפה שם על פי מה שנרשם בסיכום מחלה לא זכר התובע את פרטי הפגיעה של המכונית בהולך רגל. אובחנו אצלו חבלה בראש עם רגישות בהזזת הצוואר. צילומי הצוואר נמצאו תקינים. בדיקה נוירולוגית אף היא סוכמה כתקינה. סי.טי. מוח היה תקין ובדיקות בית החזה והבטן נמצאו תקינות. בצילומי רנטגן אובחן שבר ברמוס פוביס עליון מצד ימין של האגן, וכן שבר בחלק העליון של הפיבולה בשוק ימין שקובעה בגבס. התובע אושפז בבית חולים רמב"ם עד ליום המחרת, לאחר מכן הועבר לבית החולים אלישע, שם שהה 23 ימים בתהליך החלמה ופיזיותרפיה.

התובע טופל בהפעלת הברך במכשיר סי.פי.אם והחל לדרוך באופן חלקי על הרגל הפגועה בעזרת קביים. בתאריך 23.2.96 שוחרר לביתו למעקב בקופ"ח ולהמשך טיפול פיזיותרפי. כמו כן, היה במעקב נוירולוגי עקב כאבי ראש וסחרחורת וטופל בתרופות עקב כך.

על פי התיעוד הרפואי בקופ"ח הטיפול האחרון שקיבל התובע היה ביום 25.4.96 ומאז לא היה התובע במעקב רפואי. לדבריו, הוא היה נעדר כושר עבודה במשך כשנה וחצי וכן הוא מטופל בכדורים משככי כאבים עד היום.

4. לבדיקת התובע, מונו שני מומחים על פי חוק הפלת"ד, האחד ד"ר גרשון וולפין בתחום האורטופדי, השני ד"ר מרסל מאיר בתחום הנוירולוגי. ד"ר וולפין בדק את התובע וצייין בסיכום חוות דעתו כי במועד הבדיקה, 5.9.99, התלונן התובע על כאבים בפרק ירך ימין ובברך ימין אשר מתגברים בזמן מאמץ פיזי, הליכה, עליה וירידה במדרגות. דא עקא, המומחה מצא כי הבדיקות מורות על העדר כל נכות אנטומית אורטופדית של עמוד השדרה לכל אורכו, של האגן והרגל הימנית, כאשר טווח התנועות נמצא מלא ותקין ללא דילדול שרירי רגל ימי וללא גירעון נוירולוגי ולפיכך קבע ד"ר וולפין כי לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מהפגיעה של המכונית בהולך רגל.

ד"ר וולפין נחקר ארוכות על חוות דעתו (עמ' 11 לפרטיכל ואילך) ועמד על מסקנותיו כפי שנקבעו בחוות דעתו תוך שהוא מציין כי לתובע "... היו שברים בעצמות קטנות יחסית ולא גדולות... הוא היה בטיפולים במשך חודשים ובבדיקתו כיום לאחר3.5 מהפגיעה של המכונית בהולך רגל לא נמצאה עדות לשום מוגבלות אוביקטיבית" (עמ' 16 ש' 15 ואילך).

באשר לנושא הכאבים לא יכול היה ד"ר וולפין לשלול את טענות התובע לגבי כאבים והוא אף הציע הסבר לכך שישנם כאבים באומרו "יש כנראה סיומי עצבים באיזור של צלקות ובקרומים שמצפים את הרקמות הרקות ואת העצמות, וזה יכול לגרום לרגישות בשינויי מזג האוויר" (עמ' 15 ש' 23).

כמו כן, השיב המומחה בתשובה לשאלה אם הפגיעה האורטופדית אינה מפריעה לתובע שהוא סבל במקצועו אשר עבד כל חייו בהרמת משאות, כי אינו רואה שום סיבה שהתובע יכול לחזור ולעשות את עבודתו אם אין לו בעיות גב או ידיים (עמ' 15 ש' 25 ואילך).

5. התובע נבדק גם על ידי ד"ר מרסל מאיר בתחום הנוירולוגי אשר ציין בחוות הדעת כי התובע נחבל בראשו ובאגן וכן ברגל ימין. ונגרמו לו שברים כאמור לעיל. המומחה ציין כי מתוך סיכום המחלה עולה שהתובע לא זכר את פרטי האירוע. לפיה רשום התובע לא איבד את הכרתו כתוצאה מהפגיעה של המכונית בהולך רגל אלא התקבל לביה"ח בהכרה מלאה וצלולה.

כמו כן ציין ד"ר מרסל מאיר כי אצל התובע התגלה סימן חבלה בקרקפת מימין ללא המטומה או פצע חתך. הטומוגרפיה הממוחשבת של המוח לא גילתה סימנים טראומטיים במוח. מכיוון שלא התפתחו סימנים נוירולוגים הועבר התובע לטיפול אורטופדי בביה"ח אלישע. בביקורת האורטופדית ביום 17.3.96 מסר התובע על סחרחורת על כן נבדק על ידי נוירולוג שבפניו התלונן על כאבי ראש סחרחורת קשיי שינה ביעותי לילה ובעיות זיכרון. הבדיקה הנוירולוגית היתה תקינה והומלץ על טיפול סימפטומטי. וזאת בתאריך 25.4.96. המומחה ציין כי מאז ועד היום לא התעוררו בעיות נוירולוגיות חולניות. מכיון שהמומחה לא מצא כל חסר נוירולוגי ולא תלונות במישור הנוירולוגי הוא הגיע למסקנה כי מדובר בחבלת ראש קהה ללא שארית של נזק במערכת העצבים המרכזית. לפיכך, קבע שלא נותרה לתובע נכות בתחום זה.

6. התובע טוען לראשי הנזק הכוללים הוצאות רפואיות ונסיעות בגין העבר, הפסד השתכרות בגין העבר ולעתיד והנזק הבלתי ממוני כאב וסבל.

ב"כ התובע טוען כי מדובר במקרה מיוחד שבו התובע הינו סבל בשוק, לא ידע לבטא עצמו לא שיתף פעולה עימו ועל כן לא קיבל כל הדרכה ממנו בנוגע לאיסוף קבלות על הוצאות וכן כי בנסיבות הוא קופח בצורה ניכרת על ידי שני המומחים ועל כן מתבקש ביהמ"ש לקבוע כי על פי הממצאים והמסקנות הכלולות במסמכים הרפואיים ובחוות הדעת ובחקירתו של ד"ר וולפין, ועל כן מתבקש ביהמ"ש לקבוע כי לתובע נגרמו הפסדי השתכרות הן בעבר ויגרמו לו הפסדי השתכרות בעתיד, בין שהדבר יקבע על ידי חישוב אריתמטי או בסכום באומדן גלובלי.

7. הנתבעים כאמור חולקים על היקף הנזקים וטוענים כי התובע לא הוכיח כל נזק בגין הפסד השתכרות בעבר, למעט החודשיים הראשונים שלאחר הפגיעה של המכונית בהולך רגל. מכל מקום לא הוכיח התובע את גובה השתכרותו ועל כן הוצע לפצותו על פי שכר המינימום במשק. כמו כן אין לפסוק כל פיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד כאשר לא נתבעה כל נכות על ידי מי מהמומחים. באשר להוצאות מוכנים הנתבעים לשאת בהוצאות מוכחות בלבד ולטענתם יש לפצות את התובע בגין ראש הנזק הבלתי ממוני (כאב וסבל)

אדון בראשי הנזק הנטענים.

הפסד השתכרות בעבר ולעתיד

8. התובע טען כי השתכר סך של כ4,000.- ש"ח מעבודתו כסבל וכמוכר בשוק. סכום זה ננקב גם בעת שהתבררה התביעה לתשלום תכוף בתיק המרצה 10312/96. דא עקא שבפני העיד התובע כי אינו מקבל תלושי שכר מכיוון שאין תלושי שכר בשוק וכן כי הוא רשום במוסד לביטוח לאומי כאדם שאינו עובד. ב"כ הנתבעת לעומת זאת סבור שיש לחשב את שכרו של התובע על פי שכר המינימום במשק.

אין חולק כי התובע עבד ועובד בשוק. לפיכך, במחלוקת הנ"ל סבורני שהדין עם הנתבעת ויש לחשב את הפסדי ההשתכרות של התובע בגין הפגיעה של המכונית בהולך רגל על פי שכר המינימום במשק. לתובע היתה אפשרות להוכיח רמת השתכרות גבוהה יותר לרבות הבדלים בין אדם המשתכר כסבל לבין אדם המשמש כמוכר מאחורי דוכן בשוק. אולם הוא לא הביא עדים ולמעשה עדותו בענין זה היא עדות יחידה.

באשר לפרק הזמן שבו היה התובע נעדר כושר עבודה סבורני כי לנוכח אישפוזו הממושך יחסית של התובע העובדה כי מדובר בפגיעה אורטופדית ובפגיעה בתחום הנוירולוגי והתובע התלונן בתקופה הראשונה על כאבי ראש וסחרחורות, יהיה זה נכון לקבוע בהערכה כי במשך כ- 6 חודשים התובע לא יכל לחזור לעבודתו ומעבר לכך במשך כ- 6 חודשים נוספים יכל לחזור לעבודה כמוכר מאחורי דוכן ולא כסבל.

מעבר לתקופה הנ"ל ולנוכח מסקנותיו של ד"ר וולפין אותן אני מקבל, לא היתה מניעה לתובע לחזור לעבודתו הקודמת הכוללת עבודות סבלות ועבודה של מוכר בשוק.

אמת מידה לפיצוי על פי אמדן גלובלי לקחתי בחשבון חישוב אריתמטי על פי שכר המינימום במשק עומד כיום על סך של 2,966 ש"ח. בגין התקופה הראשונה עבור ששת החודשים הראשונים יעמוד סכום הפיצויים על סך של 17,796 ש"ח (17,796 ש"ח = 6 X 2,966) בצירוף ריבית לאמצע התקופה בסך של 3,203 ש"ח, יעמוד הסכום על סך של 21,000 ש"ח (במעוגל).

מאחר והתובע לא המציא תיעוד לגבי הפסד השתכרות, אולם אין חולק שהטיפולים נמשכו לפחות שלושה חודשים ועל כך קיים תיעוד (ראה חוות דעתו של ד"ר וולפין) סבורני כי פיצוי באמדנא המבוסס על הנתונים הנ"ל בסך של 15,750 ש"ח יהיה נכון בנסיבות העניין.

בגין ששת החודשים הנוספים, לאחר שהתרשמתי כי קיים הבדל מסוים בין עבודת סבל לבין עבודה של מוכר, והתובע יכול היה לעבוד כמוכר ולא יכול היה לעבוד כסבל, בהעדר נתונים יש לחשב את הסכום באומדן גלובאלי, והסכום שנראה לי הוא סך של 4,500 ש"ח.

בסה"כ יעמוד הפסד ההשתכרות בגין העבר על סך של 20,250 ש"ח.

9. באשר להפסד ההשתכרות בגין העתיד, התובע טוען שיש לחשב הפסד השתכרות בחישוב אריתמטי או בסכום באומדן גלובאלי וזאת בהתחשב במקצועו של התובע כסבל בשוק. ב"כ הנתבעים סבור שאין לפצות את התובע בגין הפסד השתכרות לעתיד.

שקלתי את טענות הצדדים ונראה לי כי לנוכח פגיעות התובע שמהן אומנם החלים, יש לקבל כי בחילופי העונות ייתכן והוא סובל מכאבים באיזור השברים באגן ובשוק, דבר שיכול באופן זמני ובעת שהכאבים מתגברים להגבילו במעט בעבודת הסבלות ועל כן יש בכוונתי לפצותו בגין ראש נזק זה בפיצוי על פי אומדן גלובאלי ומתון (השווה ע.א. 146/87, כץ ואח' נ' רוזנברג, פ"ד מג (3), עמ' 421, בעמ' 423 מול האות ו'). הסכום שנראה לי הוא סך של 10,000 ש"ח.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה

10. באשר להוצאות רפואיות אלה לא הוכחו ועפ"י פסה"ד בעניין אלחדד (ע.א. 5557/95, סהר חב' לביטוח בע"מ נ' אלחדד ואח', פ"ד נא (2) 724), משלא הוכח כי טיפול רפואי לו ניזקק או

יזקק התובע אם בכלל, איננו נכלל בסל הבריאות אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה. התובע ציין כי הוא משלם ביטוח לאומי לרבות דמי ביטוח בריאות ממלכתי ועל כן הוצאות במידה והיו צריכות היו להיות מכוסות על ידי קופ"ח.

עם זאת שילם התובע סך של 500.- ש"ח בגין צילומי רנטגן שהופנה אליהם על ידי ד"ר וולפין והגם שלא הוצגה קבלה נראה לי שיש אמת בדבריו ועל כן סכום זה יושב לתובע ובהעדר מועד לתשלום, יהיה הסכום נכון להיום.

הוצאות נוספות שיש להכיר הן ההוצאות של התובע ושל אישתו בגין נסיעות בעת שהיה מאושפז בביה"ח לאחר מכן לצורך קבלת טיפולים פזיוטרפיים (כאשר ההנחה כי בהוצאות הטיפולים הפיזיוטרפיים נשאה או תישא הנתבעת 2 במידה והחשבונות לא שולמו על ידה), כאשר התובע הגיש קבלות חלקיות בלבד על הנסיעות. בנסיבות סבורני כי תשלום בסך של

2,000 ש"ח יהלום ראש נזק זה.

סה"כ יעמוד הסכום על סך של 2,500 ש"ח בגין ראש נזק זה.

הנזק הבלתי ממוני כאב וסבל

11. בהתחשב במכלול הנסיבות, תקופת אישפוזו של התובע במשך 25 ימים, תקופת ההחלמה

והכאבים מהם הוא סבל וסובל עדיין, הסכום שנראה הוא סך של 14,500 ש"ח להיום.

ניכויים

12. מסכומי הפיצויים יש לנכות תשלום תכוף שקיבל התובע בסך של 8,700.- ש"ח כאשר סכום

זה משוערך להיום מגיע לסך של 12,260 ש"ח (ריבית והצמדה מיום 16.11.96).

13. אשר על כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים הנקובים בסעיפים 8, 9, 10, ו - 11 ובניכוי הסכום הנקוב בסעיף 12 ובצירוף הוצאות המשפט לרבות השכר ששולם לד"ר וולפין, ושכ"ט עו"ד על התוצאה, בשיעור של 13% בצירוף מע"מ.

הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונת דרכים להולך רגל

  2. תביעת פיצויים להולך רגל

  3. דוח להולך רגל

  4. תאונת עבודה הולך רגל

  5. תאונת דרכים - פגיעה בהולך רגל

  6. הכחשת פגיעה בהולך רגל

  7. מפגע בטיחותי להולכי הרגל

  8. פגיעה של מכונית בהולך רגל

  9. פגיעה בהולכת רגל במעבר חציה

  10. אי עצירה להולך רגל במעבר חציה

  11. תאונה בניסיון לא לפגוע בהולך רגל

  12. פגיעה של אוטובוס בהולך רגל בתל אביב

  13. פגיעה בהולך רגל - נהיגה בשכרות ללא רישיון

  14. פגיעה בהולך רגל במעבר חציה - ביטול כתב אישום

  15. נפילת מוט ברזל ששימש כמחסום בחניון על הולך רגל

  16. נפגעה לטענתה כהולכת רגל בתאונת דרכים ונגרמו לה נזקי גוף

  17. פגיעה באבני פטריה הסמוכות למדרכה ובהולכי רגל שהלכו על המדרכה

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון