טראומה נפשית כתוצאה ממוות של אדם בתאונה – פיצויים ?

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים.

התובע יליד 8.9.1974 נפגע בתאונת דרכים. בגין התאונה הוא אושפז 7 ימים.
בתאונה זו נהרגה הנהגת, שהיתה חברתו של התובע והוא עצמו איבד את ההכרה והיתה לו פגיעה מוחית ואורטופדית.

בית המשפט מינה מס' מומחים רפואיים, בתחום האורטופדי, בתחום הפסיכיאטריה, בתחום הפנימי ובתחום הנוירולוגי. המומחים בתחום הפנימי ובתחום הנוירולוגי קבעו לתובע אפס אחוזי נכות צמיתה.

המומחה בתחום האורטופדיה ד"ר אבנטוב לאחר שבדק את התובע מצא, כי יש לו:

"חבלה בע"ש הצוארי אשר הותירה הגבלה בתנועותיו המהווה נכות של 5% ... חבלה קודמת של ע"ש הצוארי המוזכרת בחומר שעמד לרשותי (סעיף 7) סביר להניח שהמגבלה שנותרה מהווה החמרת המצב הקיים".

לנוכח האמור מצא המומחה, כי לתובע נותרו בגין החבלה הזו 2.5% נכות לצמיתות.

עוד מצא המומחה ד"ר אבנטוב, כי קיימת גם חבלה בעמוד שדרה מתני שהותירה הגבלה בתנועות ואשר מזכה ב- 11% נכות, אך גם כאן קבע, כי היתה החמרה ולפיכך מצא, כי יש נכות לצמיתות בשעור 5%.

החבלה באגן באזור מפרק הירך הימני לא הותירה נכות לצמיתות.

אשר על כן מצא ד"ר אבנטוב, כי לתובע 7.4% נכות אורטופדית לצמיתות.

המומחה בתחום הפסיכיאטריה ד"ר משה זוהר, אשר בדק את התובע ביום 8.6.1998 קבע, כי :

"מדובר באדם אשר נפל קורבן לתאונה שהביאה לפגיעה במצבו הנפשי, מדובר בנכות נפשית של 20%. הנבדק הוא אדם צעיר, אינטיליגנטי שיכול להפיק תועלת רבה מטפול פסיכיטרפויתי והוא אמנם נמצא בטיפול, אך מדובר בתקופה קצרה ביותר. עליו להמשיך בטיפול אינטנסיבי של פגישה שבועית אחת לפחות. בנתיים יש לקבוע את הנכות כנכות זמנית, רק עם סיום הטפול (חצי שנה עד שנה) אפשר יהיה לקבוע את הנכות הצמיתה אם בכלל".

ביום 7.12.1999 נבדק התובע בדיקה חוזרת לאחר הטיפול שעבר. בחלקה הראשון של חוות הדעת מפרט ד"ר זוהרי :

"אמיר הינו כיום בן עשרים וחמש, צעיר שעדיין אין לו תוכניות מוגדרות. מאז התאונה (24.4.97) כאשר נהרגה חברתו לחיים, הוא מנסה לשקם, את עצמו, אך נראה שאינו מצליח בכל. למד בקורס לתכנות מחשבים, אך לא סיים אותו. קשה היה לו להתרכז. ניסה ללמוד בקורס לבטוח חיים, כדי לחזור לעבודתו עובר לתאונה, אך גם קורס זה לא הצליח לסיים. ניסה להתרחק מהכל וירד לאילת שם עבד במסעדה כחצי שנה ושוב החליט ששם לא מקומו וחזר לבית הוריו לפני מספר שבועות. הטיפול הפסיכוטרפויתי עזר מעט, אך בעיותיו השונות ממשיכות להציג לו. אינו מצליח להשתחרר ממחשבות על חברתו שנהרגה, יש לו רגשות אשם למרות שלמעשה אינו אשם כלל במותה. בלילה קשה לו להרדם, אך גם לאחר שהוא נרדם שנתו מאד לא שקטה. קשה לו מאד לקשור קשר עם המין השני, מרגיש כאילו בוגד בזכר חברתו. מנסה לשקם את קשריו עם חבריו. קשרים שהזניח מאז התאונה, ושוב "זה קשה לו". הפך להיות עצבני, נוטה להתפרצויות "אני כאילו אדם אחר".

גם בבדיקה מידי פעם התקדרו פניו של התובע, כאשר נושא התאונה ומות חברתו עולה לדיון.
המומחה התרשם שאין כל נטיה מצד התובע להגזמה. בדיון ובסיכום כתב המומחה כדלקמן :

"אנו דנים במקרה של גבר צעיר, אשר נפל קורבן לתאונת דרכים בה נהרגה חברתו לחיים, אותה עמד לשאת לאשה. כתוצאה מכך פיתח הנבדק תגובה פוסט טראומתית, כפי שקורה לעיתים במקרים כאלה. מאז התאונה חלפו כשלוש שנים. הנבדק ניסה במשך תקופה זו לשקם את עצמו ולהמשיך במתכונת חיים מקובלת. הוא ניסה לרכוש מקצוע. ניסה את מזלו בעיר אחרת ("כדי להתרחק מהכל"), שיתף פעולה בטפול פסיכוטרפויתי, אך לרוע המזל לא הצליח לחזור למצבו עובר לתאונה והפרעותיו השונות ממשיכות להקשות עליו. אמנם, במשך השנה האחרונה חל שפור מסויים במצבו הנפשי של אמיר, אך הפרעותיו, כאמור, קיימות עדיין אם כי בעוצמה מופחתת. כפי שקורה במקרים דומים נראה שגם במקרה זה חלה כרוניזציה של ההפרעה הנפשית. לדעתי קיימת אצל אמיר נכות נפשית של 10%, אותה יש לראות כנכות צמיתה".

הדברים פורטו בהרחבה כדי להצביע על כך כי עד לבדיקה השניה היתה לתובע נכות זמנית של 20%, ומהבדיקה השניה - נכות קבועה בשעור 10%. כמו-כן, הנכות, לפחות בחלקה קשורה לכך שחברתו היא זו שנהרגה בתאונה בה נפצע והוא מרגיש אשמה.

השאלה שבמחלוקת היא גובה הפיצוי שיש לפסוק לתובע. האם וכיצד יש לחשב את הנכות הפסיכאטרית ?

ב"כ הנתבעים מבקש, כי בית המשפט לא יביא בחשבון את הנכות הפסיכיאטרית, שכן על-פי הלכת "אלסוחה" (רע"א 444/87, 452/87 ו- ע"א 80/88 פ"ד מ"ד (3) 397) הנכות הנפשית נובעת כתוצאה ממות חברתו של התובע ואין היא נכות מסוג של מחלת נפש או נוירוזיס.

מאידך, טוען ב"כ התובע, כי התובע עצמו היה מעורב בתאונה והנכות הנפשית נובעת מהתאונה ויש לחשבה.

לאחר שבחנתי טיעוני באי כח הצדדים בסיכומיהם מצאתי, כי הנכות הנפשית בשעור של 10% לצמיתות שנקבעה לתובע, נקבעה בגין פגיעתו עצמו בתאונה ובגין כך שחברתו נהרגה בתאונה. לא ניתן להפריד ולקבוע איזה חלק יש לייחס למות חברתו ואיזה חלק יש לייחס לפגיעתו עצמו מהתאונה.

אשר על-כן, אני קובע כי את 10% הנכות הפסיכיאטרית יש לזקוף לזכותו של התובע ולחשב גם אחוזי נכות אלה כחלק מהנכות הקבועה.

כאב וסבל

הנכות לצמיתות שנקבעה לתובע הינה 16.75% (כולל הנכות האורטופדית הצמיתה והנכות הפסיכיאטרית הצמיתה).

התובע היה מאושפז 7 ימים. אשר על כן הסכום לו הוא זכאי בגין כאב וסבל הנו 17,202 ש"ח.
הוצאות רפאויות בעבר

התובע צירף אישורים כולל אישור הפסיכולוגית על הטיפול בסכום של 10,909 ש"ח ובשערוך סך של 11,960 ש"ח.

טיפולים אלה קיבל בעקבות המלצת המומחה הרפואי בבדיקתו הראשונה. אין מקום להפנותו לסל הבריאות לקבלת הוצאות אלה.

הוצאות רפואיות לעתיד

אין המלצה של המומחה הרפואי על הצורך בטיפול נוסף או בתרופות כלשהם.

לפיכך אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו לענין זה.

הוצאות נסיעה

בתצהיר עדותו הראשית לא העיד התובע על הוצאות נסיעה. לפיכך לא ניתן לזכותו בסכום כלשהו בגין הוצאות נסיעה.

הפסדי שכר לעבר

יש לציין כי התובע לאחר שחרורו מצה"ל ביום 1.3.1997 החל לעבוד קיבל שכר של 2,628 ש"ח לחודש ללא ניכוי מס ובשערוך סך של 3,600 ש"ח.

לאחר מכן עבד בשיפוצים ולא קיבל תלוש שכר. המשיך בעבודה כמחתים פוליסות ביטוח ובאותה עת גם למד ומשכורתו היתה בין 2,000 - ל- 2,300 ש"ח לחודש, ובשערוך סך של 2,850 ש"ח לחודש.

התובע לא השלים מבחני בגרות עקב פטירת אחיו, וגם העיד שהבגרות זה לא בשיקולו. הוא החל בקורס כדי להשלים לימודי הנדסאי, אך כאמור, לא עבר מבחני בגרות והפסיק ללמוד.

התובע חזר לעבודתו לאחר התאונה רק ביום 1.8.1997 אך לא הציג אישורים רפואיים על אי כושר עבודה. התובע לא עבד במשך ארבעה חודשים ו- 7 ימים. מאחר ולא הציג, אישורי אי כושר אני מוכן לקבל, כי לא יכול היה לעבוד במשך חודשיים בלבד.

לפיכך הסכום שיש לפצותו בגין תקופה זו הנו 5,700 ש"ח.

לתקופה שמיום 1.8.1997 ועד 1.3.1998 בהם עבד התובע כמחתים בחברת ביטוח, בתקופה זו היתה לו נכות בשיעור 27.5% אך הוא גם למד. אני מקבל את חישוב ב"כ התובע, לפיה ההפסד יעשה לפי 1,000 ש"ח לחודש ולמשך 7 חודשים סך של 7,000 ש"ח.

לתקופה שמיום 1.3.1998 למשך 10 חודשים סך של 1,000 ש"ח לחודש ובס"ה 7,000 ש"ח.
לשנת 1999 לפי 1,000 ש"ח לחודש ובס"ה 12,000 ש"ח.

ביום 8.12.1999 נסעה התובע לחו"ל ובתקופה שטייל בחו"ל אין מקום לשלם לו סכום כלשהו.
סה"כ הפסד השתכרות לעבר סך של 31,700 ש"ח.

הפסדי השתכרות לעתיד

אין כל ראיה כי התובע היה מגיע לשכר הממוצע במשק. לא היו לו תוכניות מוגדרות בניגוד למה שמציין ב"כ הנתבע. הוא גם לא סיים לימודי בגרות ולא רצה לסיימם ללא כל קשר לתאונה, אלא בגלל בעיות משפחתיות שהיו לו והשפיעו על מצבו הנפשי ויכולת ההתמודדות (מות אחיו). לפיכך החישוב ייעשה לפי 5,500 ש"ח. מתוכם יש לנכות מס בשיעור 15% שהם 4,675 ש"ח. בהיוון עד לגיל 65 לפי 3% ולפי 16.75% נכות מגיעים לסכום של 253,963 ש"ח.

כאשר אני בוחן את הנכות התפקודית של התובע הרי אני סבור, כי לאחר שנקבעה לו נכות קבועה פסיכיאטרית בשעור 10% לצמיתה וגם הנכות האורטופדית אינם מביאים את התובע להפסד כושר השתכרות לעתיד כפי שנעשה בחישוב דלעיל. הוא לא מראה על ניסיון להיקלט בעבודה, לפיה ניתן יהיה לקבוע שיש לו בכלל הפסד. הוא העדיף להסתובב בטיולים בחו"ל. אני סבור, כי יש לתת לו שליש בלבד בחישוב גלובלי.

אשר על כן סכום זה מגיע לסך של 84,654 ש"ח.

לנוכח כל האמור לעיל הסכום שיש לפסוק לתובע הנו 145,516 ש"ח. מסכום זה יש לנכות את התשלום התכוף שהוא קיבל בסך 5,468 ש"ח ביום 31.12.1997 ובשערוך להיום 6,775 ש"ח.
אשר על-כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 138,741 ש"ח, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

כמו-כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עורך דין בסך 18,036 ש"ח + מע"מ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון