פסק דין: א. העובדות א.1 זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975. התובע, יליד שנת 1955, עלה לארץ מחבר העמים בשנת 1991. א.2 התובע רכב על אופניו, שלא במסגרת עבודתו. בהגיעו לצומת באזור התעשייה באר-טוביה, חצה את הכביש במעבר חצייה, כאשר לפתע הגיח רכב מסוג אודי, נהוג בידי הנתבע מס' 3 ופגע בו. כתוצאה, הועף התובע מאופניו והוטח לעבר שימשת הרכב הפוגע, עם כתפו הימנית וברך ימין. התובע נפגע בכתפו הימנית ובידו הימנית, היא ידו הדומיננטית. א.3 במשך כשלושה חודשים, טופל התובע בטפולים שונים, בין היתר, בפיזיוטרפיה, עד אשר ביום 14.5.97, נותח התובע, לשחרור המקלעת הברכיאלית בכתף ימין. התובע אושפז כ- 9 ימים ונמצא בחופשות מחלה מיום 6.2.97 ועד ליום 31.5.97. א.4 ד"ר ערן לין, מונה על ידי בית המשפט כמומחה רפואי מטעמו, בתחום האורטופדיה. בחוות דעתו, קבע ד"ר לין כי, התובע סובל מנכות רפואית צמיתה בשיעור 55% לפי הפירוט להלן: בגין פגיעה במקלעת הברכיאלית מימין - 40% לצמיתות ובגין הגבלה ניכרת בתנועות הסיבוביות של מפרק הכתף הימני - 25% לצמיתות. א.5 בתביעה זו עותר התובע לחייב את הנתבעות לפצותו בגין נזקיו, בעקבות החבלות בהן נחבל, כתוצאה מתאונת דרכים פציעה בכתף. ב. טענות הצדדים ב.1 טענות התובע ב.1.1 התובע טוען כי, בארץ מוצאו, עבד כסנדלר ועם עלייתו לארץ, תכנן לצבור הון, אשר יאפשר לו לפתוח עסק עצמאי במקצועו, כסנדלר. לטענתו, אלמלא תאונת דרכים פציעה בכתף, היה מממש את תוכניתו ושכרו הממוצע היה מגיע לגובה השכר הממוצע במשק, בסך 6,700 ש"ח לחודש. ב.1.2 התובע טוען כי נכותו הצמיתה, בידו הימנית, "טרפה" את תוכניתו וכי עתה, נבצר ממנו לממש את תוכניותיו. לטענתו, נכותו התפקודית, גבוהה מנכותו הרפואית, נוכח המגבלות הקשות מהן סובל בידו הימנית, אשר יצאה מכלל שימוש. ב.1.3 התובע טוען כי עיסוקיו, ממועד עלייתו לארץ ועד לפגיעתו, בעבודות שונות, ביניהן, פועל נקיון במועצה המקומית קרית-מלאכי, בהן הרוויח שכר ממוצע של כ - 3,000 ש"ח לחודש - אינם משקפים את כושר השתכרותו, הואיל ובשנים הראשונות לשהייתו בארץ, סבל מקשיי התאקלמות, הנובעים בין היתר, מקשיי שפה. ב.1.4 התובע אישר כי, בעבר סבל מבעיות אורולוגיות שונות וכמו כן, סבל ממחלת ה"אפילפסיה", אולם לטענתו, מחלות אלו לא השפיעו על כושר השתכרותו הואיל והוא טופל בתרופות, אשר אפשרו לו לנהל אורח חיים תקין. ב.1.5 לאחר אירוע תאונת דרכים פציעה בכתף, עבר התובע הכשרה מקצועית, במסגרת המוסד לביטוח לאומי ועבד כמאבטח - שומר בחנות "היפר נטו", בתמורה לשכר ממוצע בסך של כ - 2,436 ש"ח, מחודש ספטמבר 1991 ועד אוקטובר 2000 . כיום הוא מובטל. ב.1.6 התובע העמיד את תביעתו על סכום כולל בסך 973,317 ש"ח. ב.2 טענות הנתבעים ב.2.1 הנתבעים טוענים כי, אין לקבל את חוות דעתו של ד"ר לין כראיה, הואיל והמומחה חרג מתחום מומחיותו, כאשר העניק לתובע אחוזי נכות בתחום הנוירולוגי - תחום שאינו בגדר מומחיותו. ב.2.2 הנתבעים טוענים כי, הנכות שנקבעה על ידי ד"ר לין בגין הפגיעה במקלעת הברכיאלית, "בולעת" בחובה את הנכות הנוספת, שנקבעה בגין הפגיעה בשרוול המסובב ולפיכך, לא היה מקום להעניק את הנכות הנוספת בשיעור של 25%, ונכותו הצמיתה של התובע עומדת על שיעור של 40%. ב.2.3 הנתבעים טוענים, כי התובע "הרחיב" את חזית הסכסוך, כאשר טען להפסד כושר השתכרות בשיעור השכר הממוצע במשק, נוכח העובדה שבכתב התביעה, טען כי שכרו הממוצע עמד על סך של 2,500 ש"ח. לפיכך, לטענתם, מנוע התובע מלהעלות טענה הסותרת את הנטען בכתב התביעה. ב.2.4 הנתבעים טוענים כי מחלות ותאונות, מהן סבל התובע בעבר, טרם תאונת דרכים פציעה בכתף - ובעיקר מחלת האפילפסיה - פגעו בכושר השתכרותו. ב.2.5 הנתבעים טוענים כי עיסוקיו של התובע, עובר לתאונה ולפניה, מלמדים על אדם אשר אינו מתמיד בעבודתו וסובל מבעיות התנהגות, אשר בעטיין פוטר בעבר מהעבודות בהן הועסק. כך, התובע פוטר מעבודתו במועצה המקומית קרית-מלאכי, עקב אי שביעות רצון מעבידו וכך, אף במקומות אחרים. לטענתם, די בעובדה לפיה, עובר לאירוע תאונת דרכים פציעה בכתף, התובע היה מובטל משך כ- 8 חודשים - כדי להשפיע על שיקולי בית המשפט, בבואו להעריך את הפסד כושר השתכרותו של התובע. ב.2.6 הנתבעים טוענים כי, התובע לא השכיל להוכיח את טענתו, כי הינו סנדלר במקצועו ואף לא הניח תשתית ראייתית להוכחת סיכוייו לעבוד כסנדלר עצמאי. יתירה מזאת, הנתבעים טוענים כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, להוכחת גובה שכרו הממוצע של סנדלר וכי כל טענותיו של התובע לעניין זה, הינן בגדר השערה בלבד. ב.2.7 הנתבעים טוענים כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור של 25% בלבד וזאת, נוכח תפקודו, כפי שהוכח באמצעות סרטי וידאו ותמונות, כשומר בחנות "היפר נטו" - תפקוד המלמד על יכולת הפעלה תקינה של ידו הימנית. ב.2.8 בהתחשב בכל הטיעונים המפורטים לעיל, העמידו הנתבעים את גובה הפיצוי, לו זכאי התובע, על סכום כולל בסך 216,000 ש"ח. ג. דיון והכרעה ג.1 נכות רפואית חוות דעתו של ד"ר לין מעוגנת בבדיקות קליניות ואחרות. התרשמתי כי מדובר בחוות דעת רצינית ומעמיקה, אשר התייחסה לכל ההיבטים הקשורים בחבלותיו של התובע. ג.2 אינני מקבלת את הטענה, לפיה חוות הדעת חרגה מתחום מומחיותו של ד"ר לין. העובדה, כי המומחה התייחס בחוות דעתו, למערכת העצבים, הכרוכה וקשורה בשרירי הכתף, אין בה משום חריגה מתחום מומחיותו, כרופא אורטופד. פגיעה בתפקוד היד והכתף, נגרמת, מטבע הדברים, כתוצאה מפגיעה במערכת השרירים והעצבים המפעילים אותה ולפיכך, אין פסול בעובדה, שהמומחה התייחס בחוות דעתו למערכות אלו ואף התקנה, עליה נסמך המומחה, המתייחסת לנכות נוירולוגית, איננה מוציאה את חוות הדעת מתחום מומחיותו. ג.3 התרשמתי, כי הנכות שנקבעה לתובע, נסמכת על הידע המקצועי, המצוי בתחום מומחיותו של ד"ר לין. אינני מקבלת את הטענה, כי הנכות בגין הפגיעה במקלעת הברכיאלית, כוללת את ההגבלה הניכרת שנקבעה בתנועות הסיבוביות של מפרק הכתף. המומחה הסביר, במהלך חקירתו, כי מדובר בשתי נכויות נפרדות המשפיעות על חלקים שונים בגפה הימנית של התובע. עדותו לא הופרכה או נסתרה ולפיכך, מקובלת עלי קביעתו, לפיה התובע סובל מנכות רפואית צמיתה בשיעור 55%. ג.4 הנכות התפקודית התובע טוען כי, הינו סנדלר במקצועו. טענתו לא הוכחה, אף לא לכאורה. עם זאת, נחה דעתי, כי אין לתובע הכשרה מקצועית בתחום מקצועי אחר. לפיכך, סביר להניח כי אלמלא תאונת דרכים פציעה בכתף, התובע היה מוציא את פרנסתו בעבודת כפיים. בנסיבות אלו, בין אם התובע היה עוסק בעבודת הסנדלרות, כפי שטען ובין בעבודה אחרת - השימוש בידו הימנית, שהינה היד הדומיננטית, הכרחי לביצוע עבודת כפיים מכל סוג שהוא. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בעיסוקיו של התובע, עד למועד אירוע תאונת דרכים פציעה בכתף, אשר היו בתחום עבודת הכפיים, ללמדך, כי התובע נסמך על ידיו, כמקור לפרנסתו. ג.5 ד"ר לין, בחוות דעתו, המליץ להפעיל את תקנה 15 לתקנות המל"ל, על סמך התרשמותו, כי הנכות בידו של התובע עלולה להגבילו ולפגוע בכושר השתכרותו. מתוך חוות דעתו עולה, כי לתובע מגבלה קשה בהפעלת ידו, הן בתחום הפעלת כוח והן בתחום היכולת לעסוק בעבודות עדינות. כך, קבע המומחה במהלך חקירתו בעמ' 24: "המקלעת הברכיאלית אחראית על כל התפקוד של הגפה העליונה". ובהמשך בעמ' 27: "ש: והפגיעה במקלע הברכיאלית, אלו הגבלות תהיינה לתובע כתוצאה מהפגיעה? ת: הפעלה של האצבעות, התנועות העדינות באצבעות, כמו כתיבה או החזקת דברים קטנים, חולשה ביישור של האצבעות ושורש כף היד, חולשה בתנועת האופוזיציה של האגודל". ובאשר לשרוול המסובב, קבע המומחה בעמ' 22: "השרוול המסובב הוא גם אחראי לתנועה הסיבובית וגם בעת הפיסוק וההרמה של הזרוע, כדי להצמיד את ראש עצם הזרוע למפרק הכתף בתנועה של הרמת יד". ובחוות הדעת: "הבדיקה הקלינית של מר מוטייב מעלה כי לא קיימת כל הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי. קיומה של הגבלה ניכרת בתנועות הסיבוביות של זרוע ימין במפרק הכתף (כולל התנועות התפקודיות של הבאת כף היד לעורף (אל מאחורי הגב); סימני פגיעה בדרגת חומרה בינונית במקלעת הברכיאלית הימנית". ג.6 הנתבעים טענו כי יש בראיות שהציגו, באמצעות החוקר מטעמם, מר ציטיאט, כדי להפריך את ממצאי ד"ר לין, בדבר המגבלה הקשה ממנה התובע סובל, לכאורה, בהפעלת ידו הימנית. באמצעות סרט וידאו שהציגו הנתבעים, נראה התובע, במהלך עבודתו כשומר בחנות ה"היפר נטו". הצפייה בסרט מלמדת, כי התובע הפעיל את ידו באופן שמרני, בתמיכה להפעלת היד השמאלית, אשר הפכה ליד הדומיננטית. לא שוכנעתי, כי יש בפעולות שהתובע ביצע, במהלך עבודתו, כדי ללמד על יכולת הפעלה נאותה של ידו הימנית. אמנם, אין מדובר בשיתוק מושלם של היד, אולם מגבלה חמורה, ניכרת בהפעלתה. ג.7 הנתבעים טענו כי מחלותיו של התובע, בתחום האורולוגי וכן מחלת האפילפסיה, פגמו ביכולתו להשתכר, טרם קרות תאונת דרכים פציעה בכתף. לא שוכנעתי כי התובע הוגבל בתפקודו, בשל המחלות לכאורה, מהן סבל ואשר כלל לא ברור באיזו מידה אובחנו. בנסיבות אלו, אין בבעיות הרפואיות מהן סבל התובע בעבר - כדי להשפיע על כושר השתכרותו ו/או על תפקודו. ג.8 בהתחשב בממצא לפיו, עיסוקו העיקרי של התובע, בעבודת כפיים ונוכח המגבלה החמורה, ממנה סובל התובע בהפעלת ידו הימנית, נחה דעתי, כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית. אשר על כן, נכותו התפקודית של התובע תעמוד על שיעור של 60%. ג.9 הפסד כושר השתכרות לעתיד העובדה שהתובע עלה לארץ בשנת 91' ובמהלך השנים הראשונות לשהייתו עבד בעבודות שונות - אין בה כדי ליתן תמונה מלאה באשר לכושר השתכרותו. מקובלת עלי הטענה, כי קשיי השפה וההתאקלמות, השפיעו על כושרו של התובע להשתכר בשנותיו הראשונות בארץ. ג.10 בהעדר ראיות להוכחת טענתו בדבר היותו סנדלר במקצועו, לרבות העדר ראיות בדבר כוונתו לפתוח עסק עצמאי בתחום הסנדלרות - אין ליתן משקל לטענה. ג.11 לפיכך, אין לקבל את טענתו, לפיה יש להניח, כי שכרו היה מגיע לגובה השכר הממוצע במשק. הממצא לפיו, אלמלא תאונת דרכים פציעה בכתף, התובע היה ממשיך לעסוק בעבודת כפיים, מוביל למסקנה כי כושר השתכרותו היה מגיע לכדי 2/3 מהשכר הממוצע במשק, קרי, סך 4,422 ש"ח ובניכוי מס, גובה שכרו הנקי היה עומד על סך של 4,055 ש"ח לחודש. על בסיס שכר ממוצע זה ועל יסוד נכות תפקודית בשיעור 60%, הפסד כושר השתכרותו של התובע לעתיד עומד על סך 438,751 ש"ח. ג.12 הפסד שכר לעבר בין החודשים 2/97 - 8/97 סבל התובע, לטענתו, מאי כושר עבודה. על בסיס שכרו הממוצע האחרון, טרם פיטוריו, אשר עמד על סך של כ- 3,000 ש"ח - טוען התובע כי הינו זכאי לתמורה מלאה, בגין חודשים אלו. ג.13 הואיל והתובע היה מובטל כ- 8 חודשים, טרם אירוע תאונת דרכים פציעה בכתף והיה מובטל בתקופות שונות, קודם לכן - אין יסוד לסברה, כי היה עובד לאורך כל התקופה בה היה מצוי באי כושר, לכאורה. תקופת האבטלה הארוכה שקדמה למועד תאונת דרכים פציעה בכתף, מצביעה על מגמה הפוכה. בנסיבות אלו, אין התובע זכאי לתמורה מלאה, בגין ששת החודשים בהם שהה לכאורה - בתקופת אי כושר. לפיכך, התובע יהא זכאי לתמורה בגין חודשיים מתוך ששת החודשים הללו, על פי שכרו הממוצע עובר לתאונה בסך 3,000 ש"ח ובסה"כ סך של 6,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.97 (מחצית התקופה) ועד למועד התשלום בפועל, ובסה"כ סך 8,015 ש"ח. ג.14 בגין 38 החודשים הנותרים, מתאריך 6.8.97 ועד לחודש אוקטובר 2000, זכאי התובע לתמורת שכרו הממוצע, בסך 3,000 ש"ח, בניכוי השכר שקיבל בגין עבודתו כשומר ב"היפר נטו", לרבות דמי ההכשרה שקיבל בתקופת הכשרתו במסגרת המוסד לביטוח לאומי. ג.15 לפיכך, על בסיס שכר נומינלי, בגין תקופה זו, העומד על סך של 114,000 ש"ח, ובניכוי סך 60,493 ש"ח (דמי הכשרה בסך 28,825 ש"ח בצירוף 31,666 ש"ח, שכרו כשומר, הפסד שכרו של התובע לעבר מגיע לסך של 53,507 ש"ח. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 1.4.99 (מחצית התקופה) ועד למועד פסק הדין מגיע לסך של 57,038 ש"ח. ג.16 בגין חודשים אוקטובר - ינואר 2001, זכאי התובע לשיעור של 60% משכרו הממוצע ובסה"כ סך 5,400 ש"ח. ג.17 בגין הפסדי העבר, התובע זכאי איפוא, לסכום כולל בסך 70,453 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. ג.18 אין לקבל את טענת ב"כ הנתבעים, כי נוכח השכר הממוצע בו נקב התובע בכתב התביעה, בסך 2,500 ש"ח - הוא מנוע מלהעלות טענה בדבר שכר גבוה יותר. בכתב התביעה ננקבו סכומים משוערים ובכל מקרה, במהלך הדיון, הוצגו ראיות אשר הרחיבו את החזית. זאת ועוד, בתובענה שעניינה נזקי גוף, קנויה לבית המשפט הסמכות לפסוק על פי אומדן, מתוך הראיות שהוצגו בפניו. אשר על כן, טענת ב"כ הנתבעים - נדחית. ג.19 כאב וסבל על בסיס נכותו הרפואית של התובע וימי האשפוז, זכאי התובע לפיצוי בגין כאב וסבל, בסך של 77,983 ש"ח. ג.20 הוצאות רפואיות לעבר ועתיד, לרבות הוצאות נסיעה בהעדר ראיות על מלוא הוצאותיו של התובע, ייפסק לו סכום גלובאלי בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, בסך 15,000 ש"ח. ג.21 עזרה סיעודית בהעדר ראיות באשר להוצאות שנגרמו לתובע ובהתחשב בכך, שבני משפחתו סעדו אותו, ייפסק לתובע בגין ראש נזק זה, סכום כולל בסך 10,000 ש"ח. ג.22 סיכום אשר על כן, על הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן: הפסד השתכרות לעתיד - 438,751 ש"ח. הפסד השתכרות לעבד - 70,453 ש"ח. כאב וסבל - 77,983 ש"ח. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד - 20,000 ש"ח. עזרה סיעודית - 10,000 ש"ח. סה"כ - 617,187 ש"ח הנתבעות תשלמנה את הסך הנ"ל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, הנתבעות תשלמנה לתובע שכ"ט עו"ד כחוק, בצירוף מע"מ. תאונת דרכיםכתפיים