תאונת דרכים פגיעה מוחית

פסק דין : 1. התובע, יליד 1976, נפגע בתאונת דרכים. התובע הגיש את התביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה - 1975. המחלוקת בין הצדדים נסבה על גובה הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מתאונת דרכים פגיעה מוחית. 2. הנכות הרפואית של התובע א. התובע נחבל בתאונת דרכים פגיעה מוחית בראשו ואיבד את הכרתו. עם הגעתו לבית החולים אובחן שבר בגולגולת באיזור הקודקוד משמאל. ב- T.C מוחי נראו דימום תת עכבישי באיזור אונת הרקה משמאל, דימום בתוך חדרי המח, דימומים מוחיים נקודתיים באיזורי אונת המצח מימין ואונת הקודקוד משמאל. אובחנה גם פגיעה מוחית אקסונלית מפושטת. בית המשפט מינה חמישה מומחים רפואיים; ארבעה מומחים לבדיקת מצבו הרפואי של התובע ומומחה אחד בתחום השיקום. ב. ד"ר פלד, המומחה הרפואי בתחום הנוירולוגי, בדק את התובע ובחוות דעת מיום 2.8.96, בפרק "דיון ומסקנות", קבע: "נפגע, ביוני 94 בגיל 17, בתאונת דרכים. הוא נחבל בראשו וסבל מאיבוד הכרה לזמן ממושך, עם פגיעה מוטורית דו צדדית. שבר בגולגולת באיזור הקודקודי משמאל וכן דימומים באיזור התת עכבישי משמאל, בתוך חדרי המח, באונת המצח מימין ובאונת הקודקוד משמאל. אובחנה גם פגיעה מוחית אקסונלית מפושטת. במהלך אשפוזו בבתי חולים איכילוב ובי"ח לוינשטיין חלה הטבה הדרגתית במצבו. לאחר מספר ימים שב להכרתו, במשך תקופה של מספר חודשים שב אליו כושר הדיבור, החולשה בגפיים השתפרה. מאז, שחרורו מבית החולים לוינשטיין, במרץ 95, הוא נמצא בטיפול במרכז שיקום. הפסיק את לימודיו בבית הספר התיכון מקצועי במגמת מכניקה ולא התגייס לצה"ל. סובל, כעת מהפרעות בריכוז, בזכרון ובחשיבה. מתקשה בדיבור ובקריאה, מתוח ועצבני. יש לו הפרעות בבליעה. סובל מהפרעה כללית בתנועה ומחולשה בגפיים מימין. בבדיקתי, התרשמתי מאיטיות במחשבה ובדיבור, מירידה קוגנטיבית עם הפרעה בריכוז ובזכרון. ניד (ניסטגמוס) דו צדדי בעיניים. הפרעה מוטורית כללית קלה המתבטאת באטקסיה קלה ובסימנים מוטוריים פירמידליים דו צדדיים וחולשה קלה מאוד בגפיים מימין. בהערכה נוירופסיכולוגית שיקומית, שנערכה ביולי 95, נתגלתה רמת משכל גבולית, מתקרבת ל80-. נתגלתה איטיות פסיכומוטורית והפרעה בקואורדינציה ואובחן גם דיכאון תגובתי. הומלצו טיפולים קוגניטיבי, נפשי ושיפור יכולת הדיבור. בבדיקת MRI מדצבר 95, אובחן ניוון מוחי וצרבלרי (מח קטן) בינוני ונזק מוחי לקונרי באונת המצח משמאל. ממצאים אלה מסבירים בדיוק את המצב הקוגניטיבי והמוטורי. להערכתי, כתוצאה מן תאונת דרכים פגיעה מוחית הנדונה נגרמו לניר אשתר, במישור הנוירופסיכיאטרי, הנכויות הבאות לצמיתות: 30% - שיתוק חלקי קל בגפיים מימין - לפי סעיף 29(1) א'I. 20% - ירידה קוגניטיבית ופגיעה נפשית קלה - לפי סעיף 91(1). 10% - אפזיה דיזארטרית קלה (הפרעה בדיבור) - לפי סעיף 29(7) א'I. 10% - הפרעת תנועה כללית קלה - לפי סעיף 35(1) ב'. הנכות הנוירופסיכיאטרית המשוקללת לצמיתות היא 54.6%. (עמ' 3-2 לחוות הדעת). ג. ד"ר אבני, המומחה הרפואי בתחום הפסיכיאטרי, בדק את התובע ביום 2.7.98 ובחוות דעתו קבע: "לפנינו גבר בן 21 אשר ב- 25.5.94 נפגע קשה בראשו בתאונת דרכים. נגרמו לו נזקים נרחבים באזורים שונים של המוח. בדיקת MRI מ- 28.12.95 מצביעה על נזק ניכר במוח הגדול ובמוח הקטן עם אוטם באונה המצחית משמאל. נזק זה אחראי להפרעות התיפקודיות הקוגניטיביות בתחום הזכירה, הריכוז, החשיבה המופשטת, התמצאות והשליטה על דחפים. יכולת התיכנון והאינטליגנציה נפגעו גם הן. הפגיעות בתיפקודים אלה הן לצמיתות והנוירולוג ד"ר רון פלד לקח אותן בחשבון כשסיכם את הנכות הנוירופסיכיאטרית. אולם לפי דעתי הסעיף השני ברשימת ד'ר פלד צריכה להיות: "20% - ירידה קוגניטיבית ולא "פגיעה נפשית קלה" (יש למחוק מלים אלה). לעומת זאת יש להוסיף סעיף נוסף "10% - פגיעה נפשית תגובתית לפי סעיף 34 ב' מסעיפי המ.ל.ל." פגיעה זו מבטאת את הפגיעה בדימוי העצמי, את הדכאון והחרדה והיא כשאר הסעיפים צמיתה. כך אין חפיפה בין הנכות שמציע ד'ר פלד ובין זו שמציע אני בתחומי, ויש לחשב אותן יחד בנכות נוירופסיכיאטרית. בסיכום: 10% נכות נפשית תגובתית בעקב תאונת דרכים פגיעה מוחית לצמיתות". (עמ' 3-2 לחוות הדעת). ד. ד"ר לוין, מומחה בתחום האורטופדיה, בדק את התובע ביום 17.8.98 וקבע כי אין מקום לערוך חוות דעת אורטופדית, לאחר שמצא שלתובע תלונות סובייקטיביות ומימצאים אוביקטיביים בגפיים, לא על רקע אורטופדי אלא כתיסמונת של פגיעה מוחית. ה. ד"ר סימון, מומחה בתחום הפה והלסת, קבע בחוות דעת מיום 15.12.97 כי לתובע נכות לצמיתות בשיעור של חצי אחוז על אובדן שתי שיניים בלסת העליונה. ו. התובע טוען כי יש לקבל את חוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט ולקבוע כי נכותו הרפואית, לצמיתות, כתוצאה מתאונת דרכים פגיעה מוחית, היא בשיעור של 59.344%. הנתבעת טוענת כי אין לקבל את חוות דעתו של המומחה בתחום הפסיכיאטריה שקבע כי הנכות הנפשית בשיעור 10% אינה חופפת את הנכויות שקבע המומחה בתחום הנוירולוגיה. לטענתו, ד"ר אבני לא היה מוסמך "לשנות" בחוות דעתו את הקביעה של ד"ר פלד. אין לקבל טיעון זה. ד"ר אבני קבע לתובע נכות צמיתה בגין "פגיעה נפשית תגובתית", לפי סעיף 34 ב' לתקנות המל"ל. כפי שקבע המומחה, פגיעה זו מבטאת את הפגיעה בדימוי העצמי של התובע וכן את הדכאון והחרדה של התובע. ד"ר פלד, המומחה בתחום הנוירולוגיה, לא פסק לתובע נכות עבור פגיעה זו ולפיכך יש לקבל את קביעת המומחה בתחום הפסיכיאטריה כי שעור הנכות הנפשית שקבע לתובע אינו חופף את שיעור הנכות הרפואית שקבע המומחה בתחום הנוירולוגיה. ז. לסיכום, חוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט היו מקצועיות ומשכנעות. המומחים לא נחקרו על ידי מי מהצדדים, חוות דעתם לא נסתרה ולפיכך החלטתי לקבלן במלואן ולקבוע כי נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מתאונת דרכים פגיעה מוחית היא בשיעור של 59.344%, לצמיתות. 3. הנכות התפקודית והשפעתה על כושר השתכרותו של התובע א. התובע טוען כי כושר השתכרותו נפגע לחלוטין וכל נסיונותיו לשיקום מקצועי נכשלו. לטענתו, בעתיד לא יוכל להשתכר בכלל ולפיכך יש להעמיד את נכותו הפונקציונאלית לעתיד בשיעור של 100%. ב. הנתבעת טוענת כי הראיות שהובאו בפני בית משפט מלמדות כי התובע מתפקד באופן עצמאי, מחזיק רשיון נהיגה ונוהג במכוניתו. לטענתה, כושר השתכרותו של התובע לא נפגע בשיעור של 100% אלא בשיעור נמוך מהנכות הרפואית ולכל היותר בשיעור של 45%. לחילופין, מבקשת הנתבעת לקבוע כי שיעור נכותו התפקודית של התובע היא בגובה הנכות הרפואית. טענת התובע בעניין שיעור הפגיעה התפקודית אינה מבוססת ויש לדחותה. ג. בית משפט מינה מומחית בתחום השיקום, ד"ר מ. שוכינה. המומחית בדקה את התובע ובחוות דעת שהגישה לבית המשפט מיום 6.10.99, בפרק ה"סיכום" קבעה: "מדובר בגבר שבגיל 17 נפגע בתאונת דרכים וסבל מפגיעת ראש קשה. במשך השנים חל שפור משמעותי במצבו. הגיע לעצמאות בפעולות החיוניות היום יומיות, אך נותר עם נכות מוטורית - ירידה בכוח גס בפלג הגוף הימני, ליקוי בשווי משקל, הפרעות בדבור, דיסארתריה (דבור משובש) ודיספונקיה קורטיקלית. היום, 5 שנים ממועד תאונת דרכים פגיעה מוחית, יש לראות את מצבו סופי. הוא נשאר עם נכות מוטורית, פגיעה קוגניטיבית ונפשית ואין לצפות לשפור משמעותי נוסף, לא מוטורי ולא קוגניטיבי. הירידה ביכולת האינטלקטואלית והבעיות המוטוריות מגבילות את האפשרויות להשתלב בשוק העבודה החופשי. הוא זקוק לשקום מקצועי שיעזור לו למצוא מקצוע המתאים לכישוריו ולמגבלותיו. יש להניח שכושר השתכרותו ירד. זקוק לעזרה בנהול משק ביתו כל עוד הוא מתגורר בגפו. בגלל הלקוי בשווי המשקל והחולשה בפלג הגוף מימין יהיה מסוגל להשתמש בתחבורה הצבורית רק כאשר יובטח מקום ישיבה. זקוק לטפול נפשי תמיכתי זמן ממושך. הנכות לא תגרום לקצור בתוחלת החיים". (עמ' 3-2 לחוות הדעת). ד. המומחית מטעם בית המשפט לא קבעה כי מדובר במי שאיבד לחלוטין את כושר השתכרותו. המומחית קבעה כי כושר ההשתכרות של התובע ירד וכי הוא זקוק לשיקום מקצועי שיסייע לו למצוא מקצוע שיתאים לכישוריו ולמגבלותיו. חוות הדעת המקצועית של המומחית מטעם בית המשפט לא נסתרה והיא מתיישבת עם העדויות והראויות הנוספות שהוגשו ונשמעו בבית המשפט. ה. מהראיות בפני עולה כי התובע לא עשה את כל המוטל עליו - כחלק מחובתו להקטנת הנזק - כדי להשלים תהליך שיקום מקצועי שיכין אותו בצורה מסודרת למצוא עבודה שתתאים למגבלותיו ולכישוריו. לאחר תאונת דרכים פגיעה מוחית הועבר התובע לטיפול שיקומי בבית לוינשטיין שם שהה 9 חודשים. ביום 19.3.95, לאחר שחל שיפור הדרגתי במצבו, שוחרר התובע לביתו. התובע הופנה להמשך התהליך השיקומי למכון לשיקום נפגעי ראש "רקנטי" שם היה בטיפול עד סוף שנת 1998. במסגרת השיקום הופנה התובע לעבודה בדואר במיון דואר וחלוקתו לתיבות הדואר בסניף הדואר. התובע עבד שם משך תקופה של 3 חודשים בלבד והפסיק את עבודתו ביוזמתו. בבית המשפט הסביר התובע כי הפסיק לעבוד שם מאחר והיה לו משעמם והעיקר "רציתי לעבוד ולקבל משכורת ולא רציתי לעבוד ללא שכר. אבל בשום מקום לא הציעו לי שכר" (עמ' 11 לפרוטוקול). מעדות חברתו של התובע המתגוררת עמו עולה כי התובע אינו מחפש עבודה שכן לטענתה הוא אינו יכול לעבוד (עמ' 34 לפרוטוקול). אמו של התובע העידה כי הפעילה "קשרים" כדי למצוא עבודה לבנה. לטענתה, ביקשה מסוכן הביטוח שלהם שיעסיק את התובע וכן סידרה כי יעסיקו את התובע בתחנת הרדיו המקומית שם נתנו לו "לענות לטלפונים". לדבריה נסיונות אלה כשלו שכן "כשהיה מרים את הטלפון היו אומרים לו תתעורר יא מסומם" (עמ' 39 לפרוטוקול). ו. דרך זו אין לקבל. שיקום בכלל ובמקרה של התובע בפרט, הוא עניין הדורש מומחיות ומקצועיות. במקום לפעול על פי הדרך שהותוותה במכון השיקום ולהתמיד בכך, החליט התובע, ביוזמתו, להפסיק את העבודה אליה הופנה על ידי מכון השיקום. ברור שכחלק מהליך השיקום קיבל התובע תמורה נמוכה עבור העבודה שנמצאה מתאימה עבורו. הנסיונות הפרטיים שעשו בני משפחת התובע למצוא לתובע מקום עבודה מעידים עד כמה מדובר בנסיונות לא מקצועיים והעיקר מדובר במקומות עבודה שלא התאימו לתובע ולמגבלותיו המיוחדות. ז. מדובר בבחור הסובל מאפזיה דיזארטית קלה שמשמעותה היא הפרעה בדיבור. כתוצאה מכך דיבורו נשמע לאחרים "מוזר" או, כתיאור עדי התובע, הוא נראה "מסומם". בנסיבות אלה אין צורך במידה רבה של מקצועיות כדי להבין כי עבודה בתחנת רדיו של מי שתפקידו "לענות לטלפונים", במובהק אינה עבודה המתאימה לתובע. כשלונו של התובע בעבודה מסוג זה היה צפוי וידוע מראש. דברים אלה נכונים גם לעבודה אצל דודו של התובע. מעדות הדוד עולה כי הוא בעלים של חברה לתובלה וכי גם שם הוטל על התובע "לענות לטלפונים" (עמ' 35 לפרוטוקול), סוג עבודה שבמובהק אינו מתאים למגבלות מהן סבל התובע לאחר תאונת דרכים פגיעה מוחית. יש להצטער על כך שבמקום לפעול בהתאם לדרך השיקום המקצועית שהתוותה על ידי המומחים לדבר, ניסו בני משפחת התובע לסייע לו במציאת מקומות עבודה שאינם מתאימים למגבלותיו. מקומות אלה יותר משהועילו, הזיקו לתובע וכשלונו בכל אלה רק חיזק את תחושת הכישלון של התובע. ח. באוגוסט 2000 נקלט התובע בסדנת הסתגלות להקניית הרגלי עבודה. התובע הגיש מסמך מיום 9.11.00 שהוכן על ידי עובדת הסוציאלית שלא הגיעה לבית המשפט להעיד. במסמך זה נאמר כי התובע "יזדקק לתהליך שיקומי תעסוקתי ממושך על מנת לשפר את כישוריו". העובדה כי בעבודה במסגרת ההליך שיקומי התובע משתכר סכום נמוך אינה מעידה כי כושרו להשתכר אבד לגמרי. הליך השיקום, כשמו כן הוא, מיועד לכך שבסיומו יוכל התובע להשתלב בעבודה המתאימה לכישוריו כמו גם למגבלותיו. ט. התובע העיד בבית המשפט ונחקר בחקירה נגדית ממושכת והיתה לי ההזדמנות להתרשם ממנו ישירות. אין ספק שלא מדובר במי שאיבד את כושר תפקודו לחלוטין. התובע העיד לעניין, תשובותיו היו ענייניות וניכר היה שהוא עומד על שלו ומודע למגבלותיו. י. התובע ובני משפחתו ניסו להגזים בתיאור תפקודו הלקוי של התובע. מהראיות בפני עולה שהתובע מתפקד בחיי היום יום בעצמאות כמעט מלאה. לאחר תאונת דרכים פגיעה מוחית הוזמן התובע לבחינות בשאלת כשירותו לנהוג ברכב. התובע עבר בהצלחה את המבחנים וניתן לו רשיון נהיגה (ראה תיק המכון הרפואי לבטיחות בדרכים ועמ' 52 לפרוטוקול). זאת ועוד, בפועל התובע רכש מכונית והוא נוהג בה, בין בתוך העיר ובין מחוצה לה: "ש. הסברת לנו כי אתה נוהג. יש לך נסיעות בתוך העיר חדרה לכל מיני מקומות שאתה צריך להגיע אליהם, אם זה ליוגה, לחברה או לכל מקום. ת. כן. ש. לעיתים אתה נוסע או עם החברה או עם החברים גם לנתניה או לתל אביב? ת. נכון. ש. לבילויים. ת. נכון. ש. אולי לצרכים אחרים. ת. אני נוסע איתם אבל הם נוהגים. ש. אני שואל אותך על נהיגות שלך. אתה נוהג גם מחוץ לעיר. האם זה נכון? ת. יש פעמים שכן. ש. כשאתה נוהג אתה מרוכז בנהיגה, כשצריך אתה עוצר, כשלא צריך אתה לא עוצר, כמו שצריך? ת. למדתי דבר מאוד קשה, מתאונת דרכים פגיעה מוחית. ש. אתה נוהג כמו שצריך. ת. הנוסעים אמורים לשתוק ולא לדבר. ש. אתה נוהג בהתאם לכללי הנהיגה הנכונים. ת. כאילו... הכוונה בזהירות. ש. אתה מתדלק כשצריך. אתה נכנס לתחנת דלק ומתדלק. ת. לצערי אני צריך". (עמ' 10-9 לפרוטוקול). לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ התובע המפנה לכך שהתובע נוהג רק כאשר הוא לבד ולעדות חברתו שסיפרה כי היא נוהגת כשהם נוסעים יחד שכן אין היא בוטחת בנהיגתו. האם שאלת כושרו של התובע לנהוג בביטחה תלויה בהיותו נוהג לבד או כשאחרים נוסעים עמו. האם אין לסמוך על המוסד המקצועי הממונה על פי חוק לבחינת כשירותם של הנוהגים ברכב לקבוע מי בעל כשירות לנהוג ברכב, במטרה להבטיח שלא יגרם נזק לא רק למי שנוסע עם הנהג, אלא גם לציבור בכללותו. אין ספק כי העובדה שהתובע עבר בהצלחה מבדקים לבחינת כשירות לנהיגה ברכב, כמו גם העובדה שמזה מספר שנים הוא נוהג בעצמאות מלאה ברכבו, מעידה על רמת תפקודו ושוללת מינה וביה את טענתו כי אין לו כשירות לעבודה כלשהי וכי נכותו התפקודית היא בשיעור מלא של 100%. יא. עם זאת, אין מקום לקבל את בקשתה של הנתבעת לקבוע כי שיעור נכותו התפקודית של התובע נמוך מהנכות הרפואית או זהה לה. מחוות דעת המומחית מטעם בית המשפט ומהנתונים בפני עולה בבירור כי התובע נפגע פגיעה קשה בתאונת דרכים פגיעה מוחית. לתובע נכות מוטורית - ירידה בכוח גס בפלג גופו הימני. בנוסף סובל התובע מליקוי בשווי משקל, הפרעות בדיבור וירידה ביכולת האינטלקטואלית. אין כל ספק כי למגבלותיו השפעה רצינית על כושרו להשתכר בעתיד. לאור כל האמור לעיל, נראה לי כי נכותו התפקודית של התובע בקשר לכשירותו להשתכר עולה על נכותו הרפואית, והנני מעריכה אותה בשיעור של 70% לצמיתות. 4. הפסד השתכרות לעבר ולעתיד השכר הקובע א. התובע טוען כי תכנן להשתלב כחבר ב"אגד" לאור העובדה שאביו חבר "באגד". לפיכך, כך לטענתו, יש לחשב את הפסדי השתכרותו לעתיד לפי שילוש השכר הממוצע במשק. התובע טוען כי מגיע לו פיצוי עבור הפסדי השתכרות לעתיד סכום של 4,391,576 ש"ח. בנוסף, התובע מבקש לפסוק לו פיצוי עבור הפסד תנאים סוציאליים סכום של 409,782 ש"ח. תביעה זו מופרזת ואין לה בסיס, גם לא בכתב התביעה שהגיש התובע. בכתב התביעה ביקש התובע פיצוי בפריטים אלה בסכום כולל של 1,650,000 ש"ח (סעיף 9 א. לתביעה). גם לגוף העניין, התביעה בעניין זה אינה מבוססת ולא הוכחה. ב. התובע נפגע בתאונת דרכים פגיעה מוחית בהיותו תלמיד בכתה י"ב, כאשר מטבע הדברים טרם החל לסלול את עתידו בכלל ולבחור מקצוע בפרט. העובדה כי אביו של התובע חבר "באגד" אין בה כדי לקבוע כי זה גם עתידו המקצועי של התובע, עד תום תוחלת חייו המקצועיים (לתקופה של כ- 45 שנים). אמו של התובע העידה כי זכור לה כשהיתה באסיפת הורים, המורה אמרה לתובע ללמוד את לוח הכפל והתובע אמר: "אמא אני כבר יודע לתת עודף" (עמ' 37 לפרוטוקול). אמירות מסוג זה אין בהן כדי להעיד על עתידו המקצועי של התובע לטווח רחוק של עשרות בשנים. ג. מטעם התובע העיד אריה זוהר, חבר באגד שבעבר היה מנהל סניף חדרה, עיר מגוריו של התובע. העד ניסה להראות כי אחוז גבוה של עובדי אגד הם בנים וחתנים של חברי אגד. לטענתו "בסניף שלנו שיש 135 איש עובדים, מתוכם 34 מהם הם בני וחתני חברים" (עמ' 23 לפרוטוקול). אין בסטטיסטיקה בלתי בדוקה זו כדי להעיד דבר על התובע ובעיקר על מימוש תוכניותיו לעתיד. גם לגוף העניין, בחקירה הנגדית של העד, התברר כי המספרים שהציג בחקירה הראשית היה בהם כדי להטעות. התברר כי למעשה בסניף חדרה עובדים רק 7 חברי אגד אשר בניהם או חתניהם עובדים "באגד" וכי לא מדובר ביחס של 34 מתוך 130 כפי שהוצג בחקירה הראשית. התברר כי בידי העד לא היו נתונים סטטיסטיים של ממש היכולים לתת תמונה כוללת על המצב לאשורו (עמ' 25 לפרוטוקול). לכך יש להוסיף את העובדה כי קבלת חבר לאגד דורשת תנאים מוקדמים. לא כל מי שהוא בן של חבר מתקבל. יש צורך בתקופת מועמדות ובעמידה בתנאים נוספים (עמ' 28 לפרוטוקול). למעלה מן הצורך אציין, כי גם גובה השכר ב"אגד", משתנה ותלוי בשעות הנוספות שמבצע העובד, כולל עבודה בשעות הלילה המאוחרות ובכל מקרה, כדי להתקבל כחבר, יש צורך בהשקעה של כ- 460,000 ש"ח. סכום זה ניתן אמנם, לעיתים כהלוואה המוחזרת על ידי החבר בניכוי ממשכורתו (עמ' 22 לפרוטוקול) אך עדיין מדובר בסכום נכבד המשליך על גובה ההשתכרות של החבר, כך שהשכר החודשי המתקבל נמוך אפילו מהשכר הממוצע במשק. ד. בענייננו, מדובר בתובע שנפגע בגיל צעיר בהיותו תלמיד בכיתה י"ב. התובע לא הספיק לשרת בצה"ל ועתידו המקצועי טרם זכה להכוונה ולגיבוש כלשהו. בנסיבות אלה, חישוב אובדן כושר ההשתכרות לשנים כה רבות לעתיד מבוסס במידה רבה על הערכה ואי וודאות שהרי מטבע הדברים קשה לחזות לעתיד כה רחוק לגבי בחור צעיר שטרם זכה לממש את עתידו המקצועי. לפיכך, בנסיבות המקרה בפני, נראה לי כי הבסיס הנכון לפסיקת פיצויים בכל הנוגע להפסדי השתכרות לעתיד הוא השכר הממוצע במשק. ה. התובע נפגע בהיותו תלמיד בכתה י"ב ועם סיום לימודיו היה צפוי להתגייס לצה"ל. אין חולק אפוא כי את חישוב הפסד ההשתכרות לעבר יש לחשב החל מגיל 21 ועד היום. אין ספק שבשנים הראשונות שלאחר תאונת דרכים פגיעה מוחית מצבו של התובע היה קשה והוא סבל מתקופה ממושכת של אי כשירות מלאה. עם זאת, בגיל 21, כבר חלפו כשלוש וחצי שנים מאז תאונת דרכים פגיעה מוחית בהן מצבו התייצב והשתפר. בשים לב לכך שהחישוב מבוסס על השכר הממוצע במשק וכי האפשרות להגיע לשכר הממוצע אינה מיידית עם השחרור מצה"ל (בגיל 21) וסביר שיחלוף זמן מסוים עד שבחור צעיר יגיע ליכולת ההשתכרות הממוצעת במשק, נראה לי כי גם לעבר יש לערוך את החישוב על בסיס הנכות התפקודית בשיעור של 70%. לפיכך, חישוב הפסדי השכר לעבר יעשה על בסיס השכר הממוצע במשק (בניכוי מס הכנסה), על פי נכות תפקודית בשיעור של 70%, מגיל 21 ועד היום. אשר לעתיד, חישוב הפיצוי יערך על בסיס אותם נתונים החל מהיום ועד הגיע התובע לגיל 65. ו. הפסדי פנסיה על בסיס הנתונים בפני נראה לי כי יש לפצות את התובע גם עבור הפסדי פנסיה לעתיד. החישוב ייעשה על בסיס 70% מהשכר הממוצע במשק (תקרת הצבירה לפנסיה) בשיעור הנכות התפקודית (70%) מגיל 65 ועד גיל 78 (תוחלת חיי גבר בגילו של התובע). מהסכום שיתקבל יש להפחית את סכום הניכוי החודשי משכרו של התובע לקרן הפנסיה בשיעור של 5.5.%, שהוא שיעור השתתפותו של התובע לרכישת זכויות הפנסיה. 5. דיור א. התובע מבקש לפסוק לו פיצוי עבור דיור בסכום כולל של 150,000 ש"ח. לטענתו הוא מתגורר היום בדירה של משפחתו שאינה שלו ועליו לשלם עבורה דמי שכירות. לטענתו עקב מגבלותיו קשה לו לעלות מדרגות ולכן ייטב לו אם יתגורר בדירת קרקע שבחצר, דירה שבבעלות בני משפחתו. ב. התביעה בפריט זה לא הוכחה ויש לדחותה. מחוות דעת המומחית מטעם בית המשפט בתחום השיקום, עולה כי התובע "גר בגפו בדירה קטנה, עצמאי בפעולות החיוניות היום יומיות, נעזר בהוריו באחזקת הדירה". המומחית לא קבעה כי התובע זקוק לדיור מיוחד או כי יש להתאים את הדירה למגבלותיו. המומחית לא נחקרה על חוות דעתה ולא נשאלה שאלות הבהרה בעניין זה או בכלל. מהנתונים בפני עולה כי מגבלותיו של התובע כתוצאה מתאונת דרכים פגיעה מוחית אינן מחייבות התאמת דיור מיוחד עבורו. התובע בחור צעיר שככל צעיר אחר ידרש לרכישת דירה בין אם בבעלות ובין אם בשכירות. העובדה כי יקל לו אם ירכוש דירה בקומת קרקע דווקא, אין בה כדי לשנות ולא הוכח כי דירת קרקע יקרה יותר מדירה בקומה שניה או כי דמי שכירות עבור דירת קרקע גבוהים יותר מדמי שכירות עבור דירות אחרות. לפיכך דין התביעה בפריט זה להידחות. 6. עזרת הזולת - אחזקת משק הבית א. התובע טוען כי נוכח מגבלותיו הפיזיות והמוטוריות הוא זקוק לעזרה באחזקת בית לפי "שווי עזרת בעל" בסכום חודשי של 4,000 ש"ח לחודש. לטענתו, לעבר מגיע לו פיצוי בסכום של 316,000 ש"ח, ולעתיד פיצוי בסכום של 1,272,253 ש"ח. ב. הנתבעת טוענת כי יש לפסוק לתובע פיצוי עבור עזרת צד ג' לפי היקף של 8 שעות בשבוע, למשך התקופה שהתובע התגורר בגפו ובשיעור של 4 שעות לשבוע מאז שחברתו מתגוררת עימו. ג. תביעת התובע בפריט זה מוגזמת ולא הוכחה. המומחית מטעם בית המשפט בתחום השיקום קבעה בחוות דעתה כי "התובע זקוק לעזרה בניהול משק ביתו כל עוד הוא מתגורר לבדו". מאז פברואר 2000 מתגורר התובע עם חברתו בדירה הנמצאת בקומה השניה שמעל לדירת הוריו. התובע העיד כי אמו עוזרת לו בכביסה ובגיהוץ וכי חברתו "שוטפת" את הבית פעמיים בשבוע. אמו של התובע העידה כי היא משלמת לחברה עבור עבודות הניקיון כדי שיהיו לה, כלשונה, "דמי כיס" (עמ' 48 לפרוטוקול). בחקירה הנגדית לא ידעה האם לומר כמה היא משלמת לחברה ולדבריה היא נותנת לחברה כסף כדמי כיס כדי שתקנה לה דברים (עמ' 49 לפרוטוקול). החברה העידה כי הכירה את התובע על רקע עבודתה בדירתו בעבודות ניקיון, לפני שהתגייסה לצה"ל. לדבריה התפתח ביניהם קשר של אהבה ומזה כ- 9 חודשים היא מתגוררת עם התובע כחברתו. ד. מהנתונים בפני עולה כי התובע עצמאי בפעולות החיוניות היום יומיות (עמ' 2 לחוות דעת המומחית מטעם בית משפט בתחום השיקום), עם זאת אין ספק שלתובע מגבלות בתפקוד, נוכח נכותו המוטורית. התובע מתגורר היום בדירה עם חברתו. מטבע הדברים, עבודות בית שונות שהחברה עושה היא עושה גם עבור עצמה, בהיותה נהנית מהמגורים המשותפים עם התובע בדירה. ה. בהביאי בחשבון את מגבלותיו של התובע המחייבות עזרה בעבודות שונות ומגוונות של אחזקת בית, ובהביאי בחשבון כי קיים סיכוי מסוים שבעתיד התובע יתחתן עם חברתו או עם מישהי אחרת, ובהביאי בחשבון כי בגיל מבוגר נזקק אדם ממילא לעזרה מוגברת, הנני מעריכה את העזרה לה יזקק התובע בעתיד בשיעור של 30 שעות לחודש לפי 30 ש"ח לשעה. הפיצוי בפריט זה יחושב מהיום ועד הגיע התובע לגיל 78. אשר לעבר, נראה לי כי יש לחשב את הפיצוי עבור עזרת צד ג' על פי אותו בסיס, לתקופה שמיום תאונת דרכים פגיעה מוחית ועד היום. 7. רכב וניידות א. התובע מבקש לפסוק לו פיצוי עבור עלות רכישת מכונית בסכום של 50,000 ש"ח ועבור החזקת המכונית סכום חודשי של 1,251 ש"ח. בסה"כ לעתיד מבקש התובע פיצוי בסכום של 409,247 ש"ח ולעבר סכום של 98,829 ש"ח. ב. הנתבעת טוענת כי יש להתחשב בכך שהתובע יכול להשתמש גם באוטובוס, כפי שהוא נוהג היום, וכי יש להתחשב בהוצאות הניידות שמוציא כל אדם, גם אם אין לו נכות כלשהי. ג. המומחית מטעם בית משפט בתחום השיקום קבעה בעניין זה כי "בגלל הליקוי בשווי המשקל והחולשה בפלג הגוף מימין יהיה מסוגל להשתמש בתחבורה ציבורית רק כאשר יובטח מקום ישיבה". מעדות התובע עולה כי יש לו מכונית משלו אולם הוא נוסע גם באוטובוס של אגד והולך מרחק קצר עד למכוניתו (עמ' 17-16 לפרוטוקול). אין ספק שמגבלותיו של התובע מחייבות אותו להזקק לעזרה מוגברת בניידות. בהערכת הסכום לו זכאי התובע ונוכח מהות מגבלותיו, יש להביא בחשבון גם את העובדה כי התובע היה נזקק לרכב פרטי, גם אלמלא תאונת דרכים פגיעה מוחית. על דרך הערכה נראה לי כי מגיע לתובע פיצוי עבור רכישה חד פעמית של רכב בסכום של 50,000 ש"ח. בנוסף מגיע לו פיצוי עבור הוצאות ניידות בסכום חודשי של 500 ש"ח לעבר (מיום תאונת דרכים פגיעה מוחית ועד היום) ולעתיד עד גיל 78 (תוחלת חיים חיי התובע). 8. הוצאות רפואיות א. התובע טוען כי מגיע לו עבור טיפולים רפואיים לעתיד סכום כולל של 150,000 ש"ח. לטענתו, בנוסף, מגיע לו פיצוי עבור טיפולים נפשיים סכום כולל של 100,000 ש"ח וכן פיצוי עבור שיעורי יוגה בסכום כולל של 100,000 ש"ח. תביעת התובע מוגזמת ולא הוכחה. ב. התובע לא הניח תשתית ראייתית מהם הטיפולים הרפואיים להם יהיה זקוק בעתיד. טיפולים רפואיים הם עניין מובהק שברפואה ויש להוכיחם באמצעות מומחה רפואי. מלבד טענה בעלמא על היזקקות לטיפולים רפואיים, התובע לא הציג בעניין זה תשתית ראייתית כלשהי. ג. אשר לטיפול הנפשי, בעניין זה קבעה המומחית מטעם בית המשפט כי התובע "זקוק לטיפול נפשי תמיכתי זמן ממושך". התובע העיד כי הפסיק לקבל טיפול נפשי וכי הוא מצטער על כך (עמ' 5 לפרוטוקול). התובע לא הוכיח מהי עלותו של טיפול נפשי, הטיפול הנפשי כלול בסל הבריאות על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994, ואין מקום לפיצוי עבור טיפול מסוג זה. ד. אשר לשיעורי יוגה, גם בעניין זה לא הציג התובע כל ראיה שברפואה כי הוא זקוק דווקא לטיפול מסוג זה וגם בעניין זה דין התביעה להידחות. 9. הוצאות העבר א. התובע מבקש לפצותו עבור הוצאות בעבר בסכום כולל של 105,383 ש"ח. ב"כ התובע לא טרח בסיכומים לפרט מהן ההוצאות בהן מדובר ומה הקשר שלהן לתאונת דרכים פגיעה מוחית. ב. ב"כ הנתבעת פרט אחת לאחת את ההוצאות הקשורות לתאונת דרכים פגיעה מוחית. לטענתו הסכום הכולל של ההוצאות עליהן מגיע פיצוי לתובע הוא בסכום של 33,379 ש"ח. בנוסף מגיע לתובע הוצאות משפט בסכום של 8,081 ש"ח, בעבור חוות הדעת. ג. לאחר שעיינתי בקבלות השונות שהגיש התובע (מוצג ת9/) נראה לי טיעוני ב"כ הנתבעת בעניין זה נכונים וכי מגיע לתובע פיצוי עבור הוצאות העבר בסכום כולל של 35,000 ש"ח. בנוסף מגיע לתובע פיצוי נוסף עבור התשלומים ששילם בעבור חוות הדעת, בצירוף ריבית והצמדה מיום ההוצאה ועד לתשלום בפועל. 10. כאב וסבל התובע זכאי לפיצוי עבור כאב וסבל על פי הנכות הרפואית שנקבעה לו (59.344%), בתוספת ימי האשפוז ובצירוף ריבית מיום תאונת דרכים פגיעה מוחית. 11. נזקי התובעים 2 ו- 3 א. התובע טוען כי אביו (תובע 2) סבל הפסדי הכנסה בסכום של 12,163 ש"ח ואמו סבלה הפסדי שכר, לרבות ירידה בהיקף המשכורת, בשיעור של 5,700 ש"ח לחודש ובסכום כולל של 57,000 ש"ח. ב. הנתבעת טוענת כי תובעים 2 ו- 3 זכאים לכל היותר לדמי הטבתם ולא להפסדי השתכרות בשיעורים שתבעו. הנתבעת טוענת כי מגיע לאב פיצוי גלובאלי בסכום של 4,000 ש"ח ולאם סכום של 12,000 ש"ח עבור 4 חודשים בהם נעדרה מעבודתה. ג. האב נמנע מלהעיד בבית משפט. מתלוש המשכורת שהגיש עולה כי שכרו לא פחת אך נוכו ממנו ימי חופשה שצבר. אין בפני ראיה על שוויים של ימי החופשה והאם ניתן לפדותם. על דרך הערכה אני מעריכה את הפיצוי המגיע לאב בסכום כולל של 4,000 ש"ח. ד. האם העידה כי כתוצאה מהעדרותה הממושכת מהעבודה כדי לטפל בתובע היא לא יצאה להשתלמויות ושכרה ירד. מעיון בתלושי השכר של האם עולה כי היא נעדרה מעבודתה משך 4 חודשים לאחר תאונת דרכים פגיעה מוחית. עם זאת אין לקבל את טענתה כי קידומה בעבודה נעצר ושכרה פחת כתוצאה מכך. אדרבא, מתלושי השכר עולה כי בשנה שלאחר תאונת דרכים פגיעה מוחית שכרה של האם עלה, כך גם עולה מתלושי השכר של שנת 2000. על דרך הערכה נראה לי כי הפיצוי המגיע לאמו של התובע הוא בסכום כולל של 15,000 ש"ח. 12. לסיכום מהסכום הכולל המגיע לתובע על פי המרכיבים שנקבעו בפסק הדין יש להפחית את קצבת הנכות הכללית וקצבת הניידות להם זכאי התובע מהמוסד לביטוח לאומי. הצדדים אינם חלוקים ביניהם על חוות הדעת של האקטואר שי ספיר בעניין זה שהוגשו על ידי הנתבעת. חוות הדעת יעודכנו ליום מתן פסק הדין. בנוסף יש להפחית מהסכום המגיע לתובע את הסכום הכולל של התשלומים התכופים שקיבל מהנתבעת וגם בעניין זה אין מחלוקת בין הצדדים. לסכום הכולל המגיע לתובע יש להוסיף הוצאות ושכר טירחה בשיעור של 13% בצירוף מע"מ, על בסיס הסכום הכולל המגיע לתובע על פי פסק הדין ללא ניכוי התשלומים התכופים ולאחר ניכוי תשלומי הביטוח הלאומי. פגיעת ראש / מוחתאונת דרכים