תאונת דרכים קשה של ילדה

פסק דין

א. ילדה נפצעה קשה בתאונת דרכים שאונתה לה עת היתה בתקופת חופשת הקיץ שבין כיתה י"א לכיתה י"ב. התובעת מס' 2, אמה של התובעת, והתובע מס' 3 הוא אביה. אין חברת הביטוח חולקת על חבותה לפצות את התובעת, והדיון התמקד בשאלת גובה הנזק בלבד.

ב. התובעת אושפזה עקב תאונת דרכים קשה ילדה בבי"ח הלל-יפה עד 23.7.96, מועד בו הועברה למחלקת השיקום של ביה"ח שיבא, ושוחררה לביתה ביום 27.12.96. המומחה הרפואי שנתמנה ע"י בית המשפט בתחום השיקומי, ד"ר עצמון צור, מפרט בחוות דעתו ת21/ שבביה"ח הלל-יפה אובחן אצל התובעת שבר פריקה בין החוליות 8-9D, ושברים נוספים בקשתות האחוריות של החוליות 6D, 7D, 8D, וכן אובחן שיתוק מלא בפלג גוף תחתון עם פלס תחושתי בגובה 8D. ב- 15.7.96 עברה התובעת ניתוח לקיבוע החוליות בין הגבהים 7D ו- 1L. נכותה של התובעת היא בשיעור של 100%, וקיים שיתוק מלא בשתי הגפיים התחתונות, עם טונוס שרירים מוגבר ולעיתים תגובה בספאזם בעיקר בשרירים פושטי הברכיים וכופפי כפות הרגליים. התובעת משתמשת דרך קבע בטיטולים בגין דליפה ממוצא השתן עקב זיהומים מקומיים חוזרים עקב הצינתור לסרוגין. לפי קביעת ד"ר ע. צור עצמאית התובעת במעברים מן המיטה לעגלת הנכים ובחזרה, אך מבצעת אותם באורח מסורבל למדי, וזקוקה לכן להשגחת אדם נוסף. כמו כן מסיעה התובעת בחופשיות עגלת נכים קלת משקל, ומצנתרת את שלפוחית השתן 4-5 פעמים ביום.

ג. במועד ארוע תאונת דרכים קשה ילדה היתה התובעת תלמידה בבה"ס התיכון למדעים ואומנויות ברשת עמל בחדרה, מגמת כלכלה ומינהל, במסלול לתעודת בגרות. עד לתאונה הספיקה התובעת לעבור מבחני בגרות במבוא לכלכלה ותורת המנהל, ולאחר תאונת דרכים קשה ילדה בינואר 97' עברה מבחן בגרות ביסודות בחשבונאות, ועליה עוד לעבור מבחני בגרות: מתמטיקה, אנגלית, ספרות, הסטוריה ותנ"ך, אותם בדעתה להשלים (עמ' 27 לפרוטוקול).

ד. התובעת עשתה, בעזרת משפחתה התומכת, מאמצי שיקום בולטים וניכרים. במסגרת הליכי השיקום ע"י המוסד לביטוח לאומי עברה התובעת הכשרה במקצוע הגרפיקה מפברואר-אוקטובר 1999, כשלפי ההערכה שבמסמך מוצג נ22/, התובעת מתאימה מאוד למקצוע. מבחינה מקצועית הצפי הוא טוב, אם כי בגלל נכותה קיימת בעיה של נגישות למקום העבודה.

ה. בתאריך 29.9.97 נישאה התובעת לבעלה, ובפברואר 2000 נולד במזל טוב בנה הראשון. במהלך הדיון המשפטי נשמעו, בין שאר העדים, גם עדויות התובעת עצמה (שהגישה תצהיר עדות ראשות, ת17/, בצרוף נספחים רבים), אמה, גב' שושנה סנאדו, שהגישה תצהיר עדות ראשית, ת20/, וכן העיד המומחה הרפואי מטעם בית המשפט ד"ר עצמון צור, שהגיש חוות דעת, ת21/, וכן השיב על שאלות הבהרה (ת22/, ת23/). כמו כן הוצגו לבית המשפט חלקים מקלטת ביחס להופעות התובעת בטלויזיה בתכנית מיום 6.1.99, ומחתונתה של התובעת (עמ' 88 לפרוטוקול). בנוסף הוגשו לתיק בית המשפט מוצגים רבים, וביניהם, בין היתר, מטעם התביעה, המהנדס יהודה מועלם בענין דיור מתאים לתובעת (ת2/), (שגם העיד בבית המשפט), הערכת העובדת הסוציאלית יעל גולד (ת16/), חוות הדעת של הכלכלן, מר משה קצין, לענין ניידות, עלות הפעלת מכונות כביסה וייבוש, ומזגן בבית הנכה, שצורפו כנספחים לתצהיר התובעת ת17/. מטעם הנתבעת, הוגשו חוות דעתו של מר גדעון האס לגבי עלויות צרכי שיקום של התובעת נ3/, חוות דעת השמאי בועז מוגילבקין, לעניין ניידות נ15/, לענין אחזקת מזגן נ16/, ולענין אחזקת מכונת ייבוש כביסה נ17/, ולגבי הדיור המתאים לתובעת חוות דעת המהנדס מר משה כץ, נ20/, והשמאי רענן הלר נ21/, ולרבות חוות דעת אקטואריות של האקטואר מר שי ספיר.

ו. בישיבת בית המשפט מיום 17.2.00 הושגה הסכמה דיונית לפיה לאחר הגשת הסיכומים בית המשפט יתן את פסק דינו: "כשפסק הדין יהיה פסק דין מקוצר שמה שיופיעו בו הינם הסכומים שבהם בית המשפט מחייב את הנתבעת וליד כל סכום וסכום נימוק תמציתי לגבי השיקולים שהינחו את בית המשפט בקביעת הסכום." (עמ' 88 לפרוטוקול).

ז. בטרם אדון בהערכת סכומי הפיצוי אתייחס לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו לפיה יש להעריך את הקיצור בתוחלת החיים של התובעת בשיעור של 10% לפחות. אין בידי לקבל טענה זו של ב"כ הנתבעת. בחוות דעתו ת21/ ציין הד"ר ע. צור שורה של גורמים שעלולים לסכן חייו של פראפלג (פיסקה 4 פרק הדיון), כגון זיהומים בדרכי השתן, פצעי לחץ שעלולים לגרום אלח דם ואבדן עצמי לדעת, אך בתחילת הפיסקה כתב: "תוחלת החיים אינה ידועה למפרע, אולם באם מקפיד הנפגע לשמור על כללי הטיפול המקובלים, היא עשויה להיות קרובה לזו של אדם מהלך." בעניין זה נחקר ד"ר ע. צור בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבעת, בין היתר, גם בשאלה זו ולא שינה עמדתו, ובעמ' 50 סיפא לפרוטוקול אמר: "ידוע לי על נפגעי מערכות ישראל הראשונות שניזוקו בחוט השדרה ונותרו פרפלגים ועודם בחיים, כ- 50 שנה לאחר הפציעה, כמובן שמצד שני ישנם לא מעטים שככל הנראה הלכו לעולמם." עוד נשאל ד"ר ע. צור לגבי מחקר שנעשה בשנת 1993 ובתשובה ציין: "היות והמחקר החל ככל הוראה בשנות החמישים המוקדמות אזי יש לציין שאחרוני המבדקים (צ"ל כנראה: הנבדקים - י.ג.) קיבלו ללא ספק טיפול מקצועי מתקדם יותר בהשוואה לאלו שטופלו בתחילת דרכו של אותו סקר." משמע, הטיפול הרפואי מתקדם יותר עם חלוף השנים. בהמשך, בעמ' 51 רישא לפרוטוקול, הוסיף וציין המומחה שבגורמי סיכון שונים אותם פירט ניתן כיום לטפל בהצלחה ניכרת, אם כי לא מוחלטת. עוד ציין ד"ר ע. צור שיש חשיבות לגובה הפגיעה בחוט השידרה, ותופעה שעלולה להתרחש אצל נפגעי חוט שדרה בגובה 5D ומעלה, ותסכן חייהם, לא תתרחש אצל התובעת. נטל ההוכחה בדבר קיומו של קיצור תוחלת חיים מוטל על הנתבעת. בסיכומו של דבר אינני סבור שהנתבעת הניחה בענייננו תשתית שעל בסיסה ניתן לקבוע קיצור תוחלת חיים אצל הנפגעת, כשעמדת המומחה הרפואי היתה שהקפדה על כללי טיפול מקובלים עשויה להביא לכך שתוחלת חייו של הנכה תהא קרובה לזו של אדם מהלך, ולכן יש לערוך את החישוב לפי תוחלת החיים הרגילה.

ח. אציין שבחישוב הפיצוי הוספתי ריבית רק לגבי הנזק שאיננו ממוני, בעוד שביחס לשאר פריטי הנזק נערך החישוב לפי שערוך ללא ריבית, כשמנגד הופחתו התשלומים התכופים ותשלומי הביטוח הלאומי ללא ריבית. הפיצוי בגין הנזק שאיננו ממוני מסתכם ב- 154,353 ש"ח, כולל ריבית.

ט. את תקופת הפסד ההשתכרות יש לחשב החל ממועד הגיע התובעת לגיל 18, דהיינו, מאי 1997, כשלגבי תקופת השרות הצבאי יש להעריך את הפיצוי לפי 70% מן השכר, בשים לב ל- ע"א 357/80, נעים נ. ברדה ואח', ל"א(3) פד"י, עמ' 762, בעמ' 788. את הפיצוי המגיע לתובעת בראש הנזק של הפסד השתכרות הייתי מחשב לפי השכר הממוצע במשק, בניכוי מס הכנסה המגיע, כשלגבי חמש השנים הראשונות, דהיינו, עד הגיע התובעת לגיל 23 (מאי 2002), הייתי מעמיד את הפיצוי המגיע לתובעת ע"ס 3,500 ש"ח נטו לחודש, בשים לב לכך שמדובר בתקופה בה הייתה התובעת משתלבת בהדרגה בעבודה המקצועית.

י. אשר לתקופה שמגיל 23 (מאי 2002), ועד הגיע התובעת לגיל 65, יש לקחת בחשבון מחד גיסא את כושר השתכרותה של התובעת אלמלא תאונת דרכים קשה ילדה (השכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה), ומאידך גיסא את יכולתה של התובעת להשתכר בנכותה. כבר הצבעתי על כך שהתובעת עברה הכשרה מקצועית באמצעות הביטוח הלאומי בתחום הגרפיקה (נ22/), כשבמסמך מיום 13.10.99 צויין הצפי הטוב של התובעת מבחינה מקצועית להשתלב בעבודה, כשקיימת מגבלה מבחינת נגישות למקום העבודה. התובעת נשאלה בעדותה האם לא חשבה על עבודה בה תוכל לתת ביטוי לכישוריה בניסוח התבטאויות והופעה ועל כך השיבה התובעת: "אני מאוד רוצה ללכת בכיוון הזה אך זה מחייב הרבה מאמץ וכוח, צריך לראות מה יהיה בעתיד". והוסיפה שהיא מעוניינת שמקצועה העתידי יהיה בתחום ההתבטאות בו היא יכולה לבטא עצמה, הן בעל-פה והן בכתב (עמ' 29 לפרוטוקול). ד"ר עצמון צור ציין בעדותו, עמ' 53 לפרוטוקול: "יש ביכולתה של התובעת לרכוש השכלה אקדמית ולעסוק בכל מקצוע שאינו כרוך בעבודה פיזית ואינו מחייב את הנפגעת לעמוד על רגליה. כמובן שיש להביא בחשבון אפשרות לנוע בעגלת הנכים אל מקום העבודה ובתוכו." הדעת נותנת איפוא שהתובעת תוכל להשתלם בעתיד בעיסוק מקצועי, אך הדבר יהא כרוך בהתמודדות לא פשוטה עם מגבלות הנובעות מנכותה כגון: "אתם יודעים שיש לי כאבי גב וזה ברור אני לא נכה ראשונה..." (עמ' 31 לפרוטוקול). וכן תצהירה, ת17/, סעיף 15, שם מתייחסת התובעת לבעיית אבדן השליטה על הסוגרים ו"בריחת השתן" וה"פנצ'רים", שגורמים לתובעת לאי-נוחות, יש איפוא לקחת בחשבון קשיים ומגבלות אלה בבחינת השאלה האם ובאיזו מידה ובאיזה היקף תוכל התובעת למצוא מקום עבודה ולהשתלב בו.

יא. הייתי מעריך את הפסד ההשתכרות של התובעת לגבי התקופה שמגיל 23 ואילך בסכום של 4,000 ש"ח נטו לחודש, כך שהחישוב יהא כדלקמן: מגיל 18 (מאי 1997) עד היום, תקופה של 46 חודשים X 3,500 ש"ח לחודש = 161,000 ש"ח. לתקופה מהיום ועד הגיע התובעת לגיל 23 (מאי 2002), 14 חודשים לפי 3,500 ש"ח לחודש, בהיוון מתאים = 47,000 ש"ח. לעתיד, מגיל 23 עד גיל 65, תקופה של 42 שנה, לפי 4,000 ש"ח לחודש, לפי מקדם היוון 286.3598: 1,145,439, מוכפל במקדם היוון כפול 0.97 = 1,111,076 ש"ח.

יב. התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסד פנסיה על יסוד ע.א. 644/89 עיסא פאדי (קטין) נ. החברה הערבית לביטוח, (פס"ד מיום 14.2.93), כפי שציינתי גם בפסק דין שנתתי ביום 8.11.00 רון פורמן ואח' נ. הפול, פיסקה כ"ו, החישוב יהא: 4,000 ש"ח נטו לחודש X 70% פנסיה X מקדם היוון 144.8 (שהינו מקדם ההיוון לתקופת 15 שנה מגיל 65 של התובעת עד גיל 80) = 405,440 ש"ח. הואיל וההפסד יבוא לידי ביטוי רק בהגיע התובעת לגיל 65, דהיינו, רק בעוד 43 שנה, יש להכפיל סכום זה במקדם היוון כפול 0.2805 = 113,726 ש"ח. הואיל ויש לקחת בחשבון את עלות השתתפותו היחסית של העובד במימון הפנסיה, אני מעמיד את ההפסד המגיע לתובעת בגין אבדן פנסיה על הסכום של 75,000 ש"ח, לפי אומדן.

יג. היזקקות לעזרה: הוריה של התובעת שהו במחיצתה בתקופת אשפוזיה. אביה, התובע מס' 3, העובד כמנהל עבודה ראשי בכור מתכת פרוייקטים, שהה עם התובעת עד לזמן קצר לפני שחרורה ממח' השיקום בבי"ח שיבא, משמע, קרוב לחמישה חודשים. ב"כ התובעים מצביע על השתכרותו של האב בסך 8,000 ש"ח לחודש, ואילו ב"כ הנתבעת מציע פיצוי לפי 4,000 ש"ח לחודש, לחדשיים. אמה של התובעת, התובעת מס' 2, מסייעת לבתה, ומטפלת בה עד היום במסירות רבה, כשמגוריה הנוכחיים של התובעת ממול לבית ההורים מקלים על הנגישות והענקת העזרה שבוודאי תורמת רבות לשיקומה של התובעת. מציין ב"כ התובעים שהתובעת מס' 2 השתכרה 2,500 ש"ח לחודש, כמנהלת חשבונות בחצי משרה חלקית ובמקביל עסקה במסחר ומכירות והיתה רשומה כעוסק זעיר, ואילו ב"כ הנתבעת מציע לתובעת מס' 2 פיצוי של 2,000 ש"ח לחודש, לחודשיים, ומציין שלפי נ8/, תלושי המשכורת של התובעת מס' 2, מגיעים רק עד מאי 96', ולא הוגשו תלושים שלה לתקופה מיוני 96' ואילך, עמ' 64 סיפא לפרוטוקול, עמ' 6 בסיכומי הנתבעת. אציין שגם אם תובעת מס' 2 חדלה לעבוד במאי 96' (כטענת הנתבעת), הרי הדעת נותנת שיכולה היתה לחזור בשלב מסויים לעבודה אחרת, בעוד שעקב תאונת דרכים קשה ילדה נקלעה התובעת מס' 2 למצב שבו היא מסייעת ומטפלת לבתה, התובעת, מאז סיימה התובעת את שהותה במחלקת השיקום ועד היום, פרט למספר חדשים בהם קיבלה טיפול ע"י חב' דנאל.

יד. לפי חוות דעתו של המומחה הרפואי ד"ר עצמון צור זקוקה התובעת לעזרה לצמיתות בנקיון הבית ובקניות, וזמנית בבישול וכביסה. ד"ר צור ציין שבגלל אי התאמת דירת המגורים הנוכחית לצרכיה של התובעת, והריונה בתקופה שנבדקה, תזדקק התובעת למלווה בשעות היעדרותו של הבעל מן הבית. התאמת הדירה למגבלותיה הקיימות, וכן פיזיותרפיה ממושכת, ישחררו את התובעת מן התלות במלווה. כמו כן לאחר הלידה (שהיתה בפברואר 2000), ובכל לידה עתידית, יהא על התובעת להסתייע בשירותי מטפלת עד הגיע הילדים לגיל בו יוכלו להתרחץ ולהתלבש ללא עזרת הזולת (גיל 7 לערך). בתשובות ההבהרה מיום 5.12.97 (ת23/), ציין ד"ר ע. צור שמומלץ להעניק לתובעת סיוע של 10 שעות שבועיות לכל ילד כדי להסיעו לבית הספר, לחוגים ופעילויות חוץ ביתיות, וזאת בגילאים 7-10, וכן 5 שעות שבועיות לכל ילד בגילאים 12-10, זאת בנוסף לעזרה המלאה בגידול הילדים עד הגיע הילדים לגיל 7. כמו כן יזדקקו הילדים להשגחת מבוגר בריא בזמן חציית כבישים, הליכה במקומות חשוכים, שהייה בים ובבריכה, עד הגיעם לגיל 10.

טו. בקביעת שיעורו של הפיצוי בראש הנזק של עזרה הנחיתי עצמי לפי פסיקת בית המשפט העליון, ע"א 2801/96, אל-על נ' יפרח, תקדין עליון, כרך 98(3), עמ' 126, וכן ע"א 6431/96, 6560/96 אן בר-זאב נ' קרנית, פס"ד מיום 4.8.98, וכן ע"א 3375/99 + 3613/99 אריה אקסלרד ואח' נ' צור-שמיר, פס"ד מיום 5.9.00. את ההוצאות וההפסדים המגיעים לתובעים מס' 2 ומס' 3 בתקופת אשפוזה של התובעת ממועד תאונת דרכים קשה ילדה (6.7.96), ועד שחרורה ממחלקת השיקום (27.12.96), כולל הוצאות הנסיעה שלהם בתקופה זו, הייתי מעריך בסכום כולל של 50,000 ש"ח, נכון להיום, לפי אומדן. את הפיצוי המגיע לתובעים מס' 2 ומס' 3 ביחס לתקופה מאז השתחררה התובעת ממחלקת השיקום (27.12.96), עד היום (תקופה של 51 חודשים), שבה טיפלה ומטפלת התובעת מס' 2 במסירות רבה בתובעת, הייתי מעריך בסכום כולל של 225,000 ש"ח, כשבקביעת הסכום כבר לקחתי בחשבון גם את ההוצאות בגין המטפלות שמטעם חב' דנאל.

טז. אשר לעזרת צד ג' לעתיד, אני מפנה לדבריו של ד"ר עצמון צור בחוות דעתו ת21/, ובתשובות ההבהרה ת23/. בעדותו ציין ד"ר ע. צור שהתובעת תזדקק לעזרה בפעולות שלא תוכל לבצע, כגון: קניות ונקיון הבית, בהסבירו בעמ' 48 לפרוטוקול, שעזרה ביתית היא לצורך מקלחת, כביסה, סידור ארונות, נקיון הבית וקניות, וכן גידול הילדים בעודם בגיל רך (עמ' 49 לפרוטוקול). בעמ' 53 לפרוטוקול העריך המומחה את העזרה הביתית בהיקף של שעתיים ביום כולל שבת, אך זאת בנוסף לעזרה בקניות. המומחה הוסיף שהתובעת זקוקה לעזרה זמנית בבישול וכביסה, אך לאחר התאמת דירת המגורים והדרכת מרפאה בעיסוק, יש להניח שהתובעת תוכל להגיע לעצמאות בפעולות אלה. התובעת תזדקק לעזרה בגיהוץ פריטים גדולים כמו סדינים (עמ' 54 לפרוטוקול). בהמשך התייחס ד"ר ע. צור לעזרה לה תזדקק התובעת בגידול הילדים, השגחה עליהם בחציית כביש ובמגרש משחקים, השגחה והובלה, ובגיל הרך עזרה ברחצת הילדים. יצויין שב"כ הנתבעת העריך את משך הזמן שהתובעת תזדקק לעזרה בגידול הילדים בתקופה של 14 שנות עזרה (עמ' 8 בסיכומי ב"כ הנתבעת). בחקירה החוזרת הבהיר המומחה שבציינו שהתובעת תגיע לעצמאות כוונתו היא לפעולות אכילה, לבוש נקיון רחצה והיגיינה אישית, אך אין הכוונה לנקיון הבית, סידורו, בישול, קניות, וסידורים חוץ ביתיים (עמ' 57 לפרוטוקול).

יז. נראה לי שיש להעריך את העזרה לה תזדקק התובעת בתקופת גידול הילדים (14 שנה מהיום) בסכום של 8,500 ש"ח לחודש, ואת העזרה לה תזדקק לאחר תום תקופת גידול הילדים בסכום של 5,500 ש"ח לחודש, וזאת לפי הערכתי. החישוב יהא כדלקמן: 8,500 ש"ח לחודש X מקדם היוון 137 (ל- 14 שנה) = 1,164,500 ש"ח. 5,500 ש"ח לחודש X מקדם היוון 292.96 ל- 44 שנה, דהיינו ממועד הגיע התובעת לגיל 36 (תום תקופת 14 השנה הנ"ל) ועד הגיע התובעת לגיל 80 = 1,611,280 ש"ח, מוכפל במקדם היוון כפול של 14 שנה (0.6611) = 1,065,217 ש"ח. סה"כ הפיצוי שהתובעת זכאית לקבל בגין עזרה לעתיד: 1,164,500 ש"ח + 1,065,217 = 2,229,717 ש"ח.

יח. לענין הוצאות רפואיות, טיפולים, תרופות, ואביזרי שיקום: אפנה בעניין זה להוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד1994- שתחילתו ביום 1.1.95 והתייחסתי לכך ביתר הרחבה ב- ת.א 1845/94, רון פורמן ואח' נ' הפול, פס"ד מיום 8.11.00, בצייני שהוראות סעיף 6 לאותו חוק קובעות ששירותי בריאות יינתנו לפי סל שירותי הבריאות בתחום טיפול רפואי אמבולטורי לרבות נפשי, אשפוז, שיקום רפואי, לרבות שיקום פסיכולוגי, פיזיותרפיה, ריפוי בדיבור, ריפוי בעיסוק, הספקת תרופות, וכן מכשירים ואביזרי עזר רפואיים. סעיף 7(א)(1) מפנה לשירותי בריאות שקופת חולים הכללית נותנת לחבריה, לפי המפורט בתוספת השניה. סעיף 7(א)(2) לחוק מפנה לשירותי בריאות שנתנה המדינה במועד הקובע, כמפורט בתוספת השלישית, לפי תנאים ותשלומים שהיו נהוגים ערב תחילת החוק. התוספת השניה לחוק כוללת, בין היתר, שירותי סיעוד בקהילה (סעיף 19) ומקצועות פארה-רפואיים (סעיף 22). התוספת השלישית מתייחסת לשירותי בריאות, לרבות מכשיר שיקום שמשרד הבריאות משתתף במימונם ובכלל זה כסאות גלגלים ידניים, כסאות שירותים, כסאות טיולון, כריות מיוחדות לכסא גלגלים, מזרונים ידניים, מיטות הפעלה ידניות וחשמליות וכן גם סל שירותים אמבולטוריים בבריאות הנפש (כנגד תשלום אגרת טיפול).

יט. אני מפנה לדברי ביהמ"ש העליון ב- ע"א 5557/95 + 6881/95, סהר נ' אלחדד, נ"א (2), פד"י, עמ' 724, בעמ' 752: "גם כאן יש למנוע את המצב שעל-פיו יחוייב המזיק לשלם לניזוק בגין הוצאות רפואיות ואח"כ יהיה חשוף לתביעה מצד קופת חולים שאם לא כן יחוייב המזיק לשלם כפל הוצאות רפואיות, ובסופו של דבר, ישא בתשלום פיצויים בשיעור העולה על סך כל הנזק של הניזוק" הדבר ימנע גם את המצב שבו יקבל הניזוק גם טיפול רפואי חינם וגם את הוצאות עלותו ועל ידי כך יקבל פיצויים בסכום העולה על הנזק שנגרם לו." ב- ע"א 6431/96 + 6560/96, אן בר-זאב ואח' נ' קרנית, נ"ב (3), עמ' 557, בעמ' 571, הבהיר בית המשפט העליון שאין לסטות מפסק הדין שבעניין אלחדד שכן לתובעת קיימות זכויות על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי ועליה לעמוד על מיצויין של זכויות אלה כפי שחייבת היא לעשות להקטנת הנזק. יחד עם זאת ציין בית המשפט העליון שיש לקחת בחשבון מקרים והזדמנויות בהם תימנע מן התובעת אפשרות לקבל טיפול במסגרת קופת חולים, דבר שיהא כרוך בהוצאות מבחינתה.

כ. בענייננו, ציינה התובעת מס' 2 את מאמציה לשכנע את קופ"ח מאוחדת לשאת בטיפולים תרופות ובדיקות שהתובעת זקוקה להם עקב תאונת דרכים קשה ילדה כשלדברי התובעת 2, אין קופ"ח מאוחדת מוכנה לשאת בכך פרט למספר תרופות שעליה לשלם בגינן השתתפות עצמית, וכן בדיקות דם ושתן שהתובעת מבצעת ללא תשלום כשהחיובים נשלחים במרוכז לחברת הביטוח, אך נאמר לתובעת מס' 2 שלאחר סיום המשפט יהא עליה לשאת במלוא העלות, ואילו לגבי בדיקות אחרות עליה להביא התחייבות מחברת הביטוח. שירותי פיזיוטרפיה מעניקה הקופה ככל שחברת הביטוח תאשר ותשלם (ת20/, עמ' 5). ב"כ הנתבעת הגיש ביום 3.4.00 את שאלותיו לקופ"ח מאוחדת ותשובות הקופה מהן עולה שהקופה אינה משתתפת במימון רכישת כסא גלגלים לנכה, גם לא ברכישת כרית מיוחדת ועגלת רחיצה (יצויין שלפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי מכשירי שיקום אלה כלולים בתוספת השלישית, דהיינו שמשרד הבריאות משתתף במימונם לפי נוהלי משרד הבריאות). מתשובת קופ"ח מאוחדת עולה שהקופה מספקת פיזיוטרפיה אם נקבע הצורך הרפואי לכך ע"י רופאי הקופה. לענין טיפולים פסיכולוגיים מפנה הקופה למרפאת בריאות הנפש של המדינה. ריפוי בעיסוק ניתן ע"י הקופה באישור גורם מקצועי בקופה, מעקב אורולוגי טיפולי ואורטופדי ניתן לפי הצורך שקובעים רופאי הקופה, הליכה טיפולית אינה ניתנת, וטיפולי הידרותרפיה ניתנים במסגרת טיפולים פיסיקליים באישור גורם מקצועי בקופה. ד"ר פסח, רופא מנהל סניף חדרה מציין במכתבו שהתובעת קיבלה 9 טיפולי פיזיוטרפיה במסגרת הקופה, ואילו לגבי טיפול פסיכולוגי, יעוץ מיני והידרותרפיה לא פנתה לקבלת שירותים אלה.

כא. כפי שגם ציינתי בת.א. 1845/94 רון פורמן ואח' נ' הפול, פס"ד מיום 8.11.00, פיסקה מ"א, עלינו לקחת בחשבון שיש טיפולים ואביזרים שהתובעת עלולה שלא לקבלם בעתיד במסגרת קופ"ח או שיהא עליה להשתתף בחלק מן העלות, לרבות ציוד אביזרי שיקום ותרופות שהתובעת לא תוכל לקבלם במסגרת סל הבריאות או שתצטרך לשאת בהשתתפות כספית בקבלתם, ומדובר בתקופה של עשרות שנים לעתיד. בקביעת הסכום עלי לקחת בחשבון שהמומחה הרפואי, ד"ר ע. צור ציין בעדותו שראוי שהתובעת תהא, עקב נכותה, במעקב אצל גניקולוג, המומחה בהריונות אצל נפגעות חוט שדרה וזאת בתדירות של פעם בשבועיים עד תום ההריון, וכן ראוי שאותו מומחה יהא נוכח בלידה. למקרה ויהא צורך בשמירת הריון מציע ד"ר צור סיוע של אחות בתקופת שמירת ההריון. על יסוד כל האמור לעיל, נראה לי שיש להעריך את הפיצוי המגיע לתובעת בגין הוצאות רפואיות, טיפולים, תרופות ואביזרי שיקום (כולל הוצאות העבר) ובשים לב להוצאות שהיו כרוכות בלידת הבן הראשון, ושעשויות להיגרם בעתיד במקרה של לידות נוספות, בשים לב לנכותה של התובעת, בסכום גלובלי של 350,000 ש"ח, נכון להיום.

כב. המומחה הרפואי המליץ על הצטרפות התובעת למועדון ספורט לנכים לפיתוח מערכות הלב, הנשימה ופלג גוף עליון (ת21/ ע' 5). בתשובות ההבהרה (ת23/) המליץ המומחה שהתובעת תשחה בבריכה מחוממת במהלך החורף. הייתי מעריך הוצאה זו בסכום של 35,000 ש"ח. את הבלאי המוגבר של ביגוד וסדינים עקב העדר שליטה על הסוגרים, הייתי מעריך בסכום של 10,000 ש"ח.

כג. דיור: משהשתחררה התובעת ממחלקת השיקום שכרה התובעת דירה בבנין רב קומות ברח' ששת הימים בחדרה, בשכר דירה של 700 דולר לחודש, לפי הסכם שכירות מיום 10.1.97 - 10.1.98, נספח ג' של ת17/, אך הדירה לא התאימה לתובעת, ולפיכך שכרה לאחר מכן בית ברח' תל-דן בשכונת ויצמן בחדרה, מול בית הוריה, לפי הסכם שכירות מיום 10.2.98 (נספח ד' של ת17/), בשכר דירה של 600 דולר לחודש, שם ממשיכים להתגורר התובעת ובעלה. גם בית זה אינו מתאים לצרכי התובעת עקב נכותה, אך יש לה הקלה ועזרה רבה ע"י הקירבה לבית הוריה והסיוע הניכר שאמה מעניקה לה. ב"כ הנתבעת מעריך את הוצאות הדיור של התובעת כ200- דולר לחודש. אינני מקבל טענה זו של הנתבעת. לדעתי זכאית התובעת להחזר הוצאותיה בגין שכירות דיור שנעשתה כדי לאפשר לתובעת להתמודד במידת האפשר עם המגבלות הנובעות מנכותה. השכירות בשנה הראשונה : 700 דולר X 12 חודשים = 8,400 דולר. מפברואר 98 עד היום, 37 חודשים X 600 דולר = 22,200 דולר. סה"כ 30,600 דולר X ב 4.17 ש"ח = 127,602 ש"ח.

כד. התובעת זקוקה לפי חוות דעת המומחה הרפואי לדירה בקומת קרקע, ברחוב סלול, רצוי במיפלס המדרכה, ללא מדרגות או שיפועים חדים שעלולים להקשות על התובעת. מגורים אפשריים בבית משותף מחייבים תלות במעלית ובזחליל. בדירה יש צורך בפתחים ומעברים שיתאימו לתנועה בעגלת נכים ויאפשרו נגישות קלה למיטה, אסלה, מקלחת, כיורים, חדר כביסה, מזווה וכל חלקי המטבח, וכן התקנת איבזור בגובה מתאים לממדי גופה של התובעת גם מבחינת ריהוט, והן מבחינת אביזרי מטבח ורחצה, וכן מערכת אינטרקום. עיינתי בחוות הדעת של המהנדס מר יהושוע מועלם (ת2/) מטעם התובעת ועדותו. עמדתו אינה מקובלת עליי הואיל ומר מועלם מבסס את החלופות השונות שהוא מציע לפי עלות רכישת בית או דירה שיתאימו לתובעת, בשעה שהתובעת זכאית לפיצוי לפי השטח העודף שהיא תזדקק לו בגין המגבלות הנובעות מנכותה, בהשוואה לשטח המגורים שסביר כי היתה נזקקת לו אלמלא נכותה. מטעם הנתבעת הוגשו חוות הדעת של המהנדס משה כץ נ20/, והשמאי רענן הלר ת21/. המהנדס כץ מעריך את תוספת השטח שהתובעת תזדקק לו ב29- מ"ר ברוטו, לפי 710 דולר למ"ר, לפי מחירון "חשב" לענף הבניה אוקטובר 98, וכן סך 2,500 דולר בגין תוספת אביזרים מיוחדים, וביחד 23,090 דולר בתוספת מע"מ. בפרק ההערות מציין המהנדס כץ שהסכום כולל תכנון והוצאות בלתי צפויות אך אינו כולל מיזוג אויר ואינו כולל את מרכיב החלק היחסי של הקרקע.

כה. כפי שציינתי בת.א. 1845/94 רון פורמן ואח' נ' הפול, מיום 8.11.00, פיסקה מ"ז, קבעתי בענין אחר (ת.א. 837/93 מיום 19.7.00 גד סלוביק ואח' נ' המגן) שיש לחשב את השטח הנדרש למגבלותיו של הנכה בשיעור של 40 מ"ר. בעוד המהנדס כץ מעריך את ההוצאות ב710- דולר למ"ר, סבור המהנדס מועלם שהעלות המינימלית הדרושה היא 1,000 דולר למ"ר (ע' 11 סיפא לפרוטוקול). בשים לב לאמור בדבריהם של המהנדס מועלם והמהנדס כץ, וכן השמאי רענן הלר בחוות דעתו נ21/, עמ' 5 סיפא, הייתי מעמיד את העלות על 800 דולר למ"ר, בתוספת מע"מ. המדובר איפוא בשטח דרוש לדעתי של 40 מ"ר X 800 דולר למ"ר = 32,000 דולר. על כך יש להוסיף את מרכיב החלק היחסי של הקרקע. המהנדס כץ לא ציין את עלות הקרקע בחוות דעתו נ20/, וניתן להעריכה לפי חוות דעת השמאי רענן הלר נ21/ שהעריך את שווי הקרקע במגרש של 400 מ"ר ב80,000- דולר (ע' 7) משמע 200 דולר למ"ר, ומחוות דעת מר מועלם ת2/ עולה כי שווי מגרש בשכונת וייצמן, כחצי דונם, 170,000 דולר, משמע 340 דולר למ"ר (ע' 7 סיפא). הייתי מעריך את החלק היחסי של הקרקע ב300- דולר למ"ר X 40 מ"ר = 12,000 דולר, לכן עלות הדיור: עלות בניית 40 מ"ר לפי 800 דולר למ"ר : 32,000 דולר. עלות המרכיב היחסי של הקרקע : 12,000 דולר. תוספת אביזרים מיוחדים לפי חוות דעת מר כץ נ20/, ע' 4: 2,500 דולר 46,500 דולר בתוספת 17% מ.ע.מ. 7,905 דולר סה"כ 54,405 דולר. לפי 4.17 ש"ח לדולר = 226,869 ש"ח. על כך יש להוסיף הוצאות התאמת ריהוט מיוחד. ב"כ הנתבעת מציע בסיכומיו, עמ' 14, סך של 10,000 ש"ח בפרוט זה. נראה לי שיש להעמיד את הפיצוי בפרוט זה על 20,000 ש"ח, כך שסה"כ עלות הדיור לעתיד 246,869 ש"ח.

כו. ניידות: התובעת רכשה רכב מיצובישי בנפח 1600 סמ"ק. הכלכלן מר קצין (לפי נספח י' של ת17/) ערך את החישוב לפי מכונית גולף 1800 עם תיבת הילוכים אוטומטית והגה כח מחיר הרכישה לנכה 50,100 ש"ח (ע' 10 ), וזאת לפי מדד נובמבר 97 (ע' 7), השווי המשוערך להיום: 54,373, אך מכיוון שהתובעת רכשה בפועל מכונית לפי נפח 1600 סמ"ק, הייתי מעמיד את הפיצוי בגין רכישת רכב נכה בסכום של 50,000 ש"ח. המכונית היא אביזר הכרחי מבחינת התובעת, והרכב הוא תחליף לרגליה, לכן, וכפי שגם פסקתי בת.א. 1845/94 רון פורמן ואח' נ' הפול, פיסקה נ"ד (ופסה"ד כפי שצוטטו שם) יש לפסוק לתובעת את החזר מלוא ההוצאה הנ"ל שנגרמה לה.

כז. לענין עלות אחזקת הרכב: הדעת נותנת שהתובעת היתה בשלב מסויים רוכשת לעצמה רכב גם אלמלא תאונת דרכים קשה ילדה, ואזי היה עליה לשאת בהוצאות אחזקת הרכב. עקב תאונת דרכים קשה ילדה משמש הרכב תחליף לרגליה של התובעת עקב נכותה, ולכן יש לפסוק לה 80% מעלות אחזקת הרכב (פיסקה נ"ה בת.א. 1845/94 הנ"ל). עלות האחזקה החודשית לפי חוות דעת מר קצין, נספח י' של ת17/ 1068 ש"ח, ועלות חדשית למנגנון יד מלא: 35 ש"ח, עלות אחזקת המעלון להרמת כסא הגלגלים על גג המכונית: 230 ש"ח, עלות מלאה או 115 ש"ח, שזו העלות בניכוי הלוואה עומדת. בענייננו, התובעת אכן קיבלה הלוואה עומדת ביום 19.3.98 (לפי ת.ע.צ. נ12/), לכן עלות האחזקה החדשית של הרכב תחושב כך: 1068 ש"ח + 35 ש"ח + 115 ש"ח = 1218 ש"ח. הואיל וכפי שציינתי חוות הדעת מבוססת על רכב 1800 סמ"ק ואילו התובעת רכשה רכב של 1600 סמ"ק, הייתי מעמיד את עלות האחזקה החדשית על 1100 ש"ח. יש להצמיד סכום זה למדד נובמבר 97 (כעולה מעמ' 7 של חווה"ד), השווי המשוערך: 1194 ש"ח לחודש. חוות הדעת של מר קצין מבוססת על היקף ושיעור של 1000 ק"מ לחודש, שנראה בעיניי כסביר. אינני מקבל טענת ב"כ התובעים לגבי רכישת רובוט 2000. מעדות המומחה ד"ר עצמון צור עולה שמן ההיבט התפקודי של העזר (רובוט) אין כל הבדל מהותי בין המתקנים, ולמעשה ההבדל הוא אסתטי מבחינה זו שלא כל נכה מעוניין לחשוף נכותו ולכן יש נכה שמעדיף שעגלת הנכים תוכנס לתא המטען האחורי של הרכב (ע"י הרובוט) במקום על הגג (ע"י המעלון), ד"ר צור ציין שהוא יכול להבין נכה המעדיף להצניע נכותו, אם כי כדבריו: "אני ממליץ מאידך שכן לחשוף נכותו לנוכח התנהגות הכביש" (ע' 46 לפרוט'). לאור הסברו של ד"ר צור, אינני סבור שיש בסיס לחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות רכישת הרובוט, ולכן אחשב עלות אחזקת הרכב לפי עלות האחזקה החודשית של הרכב, בתוספת מנגנון יד ומעלון בסך כולל של 1,194 ש"ח לחודש, אחרי שערוך, כשהתובעת זכאית, כמוסבר לעיל, ל- 80% מסכום זה, משמע 955 ש"ח לחודש. לתקופה ממרץ 98 (מועד בו אושרה לתובעת קצבת ניידות לפי נ12/) עד היום זכאית התובעת ל955- ש"ח לחודש X 36 חודשים = 34,380 ש"ח. ולעתיד: 955 ש"ח לחודש X מקדם היוון 333.4 = 318,397 ש"ח.

כח. מזוג אוויר: לאחר שעיינתי בחוות הדעת של מר קצין מטעם התובעת (נספח י"ג ת17/), ובחוות דעת מר מוגילבקין מטעם הנתבעת (נ16/) : מקובלת עלי עמדת מר קצין המציע לערוך את החישוב לפי הפעלה של מזגן 1.25 כ"ס שעלות אחזקתו החדשית 162.53 ש"ח לחודש, והפעלה של מזגן 2 כ"ס שעלות אחזקתו החדשית 185.93 ש"ח לחודש, וביחד: 348 ש"ח לחודש, לפי מדד קובע אוקטובר 1997 (עמ' 8 של נספח י"ג, ת17/), השווי המשוערך: 377 ש"ח לחודש, סכום זה יש להכפיל במקדם היוון 333.4 = 125,692 ש"ח. כפי שגם ציינתי בת.א. 1845/94, פיסקה נ"ח של פסה"ד, אין מקום לפסוק את מלוא הפיצוי בגין מיזוג אויר אלא את ההוצאה בגין צריכה מוגברת בהיות מיזוג האויר צורך הכרחי רפואי. יש להניח שהתובעת היתה בשלב מסוים רוכשת ממילא מזגן באופן רגיל גם אלמלא תאונת דרכים קשה ילדה, ולכן הייתי מעמיד את הפיצוי המגיע לתובעת בגין עלות מיזוג אויר בסכום של 70,000 ש"ח.

כט. מכונת כביסה וייבוש: עיינתי בחוות הדעת של מר קצין (נספח י"ב של ת17/) מטעם התובעת, ובחוות הדעת של מר מוגילבקין מטעם הנתבעת (נ17/). מקובלת עליי דרך החישוב שמציע מר קצין, דהיינו, עלות חדשית נוספת של 48.65 ש"ח לחודש בהנחה שהמכונות מופעלות פעם אחת נוספת בשבוע. לא ראיתי מקום לפסוק פיצוי לא בגין עצם רכישת מכונת כביסה ולא בגין עצם רכישת מכונת הייבוש, שנרכשות ממילא בחלק גדול ממשקי הבית. לפי ע' 7 של חוו"ד מר קצין יש להצמיד את הסכום למדד אוקטובר 97, הערך המשוערך של העלות החדשית הנוספת תהא איפוא: 52.64 ש"ח לחודש , סכום זה יש להכפיל במקדם היוון 333.4, והתוצאה היא : 17,550 ש"ח. מכיוון שיש לקחת בחשבון לפחות שתי הפעלות נוספות בשבוע הפיצוי בראש נזק זה יהא: 35,100 ש"ח, ועל כך יש להוסיף את התקופה מאז שוחררה התובעת מביה"ח ועד היום, פרק זמן של 51 חודשים X 105 ש"ח לחודש (לפי שתי הפעלות נוספות) = 5,355 ש"ח. וביחד הפיצוי בראש הנזק של הפעלות נוספת של מכונות כביסה וייבוש : 5,355 ש"ח + 35,100 ש"ח = 40,455 ש"ח. לא ראיתי מקום לפסוק פריטי נזק נוספים המופיעים בסיכומיו של ב"כ התובעים.

ל. סכום הנזקים:

1. נזק שאיננו ממוני כולל ריבית: 154,353 ש"ח. 2. הפסד השתכרות מגיל 18 עד היום: 161,000 ש"ח. 3. הפסד השתכרות מהיום עד הגיע התובעת לגיל 23: 47,000 ש"ח. 4. הפסד השתכרות לעתיד: 1,111,076 ש"ח. 5. הפסד פנסיה: 75,000 ש"ח. 6. הוצאות והפסדים של התובעים 2+3 בתקופת האשפוז: 50,000 ש"ח. 7. פיצוי לתובעים 2+3 מאז השתחררה התובעת מביה"ח עד היום: 225,000 ש"ח. 8. פיצוי לתובעת בגין עזרה לעתיד: 2,229,717 ש"ח. 9. הוצאות רפואיות, טיפולים, תרופות ואביזרי שיקום: 350,000 ש"ח. 10. מועדון ספורט ושחיה : 35,000 ש"ח. 11. בלאי ביגוד וסדינים: 10,000 ש"ח. 12. הוצאות דיור מאז השתחררה התובעת מביה"ח עד היום: 127,602 ש"ח. 13. עלות דיור לעתיד: 246,869 ש"ח. 14. רכישת מכונית: 50,000 ש"ח. 15. ניידות לעבר: 34,380 ש"ח. 16. ניידות לעתיד: 318,397 ש"ח. 17. מיזוג אוויר: 70,000 ש"ח. 18. הפעלת מכונת כביסה וייבוש: 40,455 ש"ח. __________ סה"כ 5,335,849 ש"ח.

לא. מסכום זה יש להפחית את קצבת הניידות המעודכנת 303,900 ש"ח, קצבת הנכות הכללית המעודכנת, כולל גמלת ילד נכה, בסך 436,865 ש"ח, לפי סיכומי ב"כ הנתבעת, עמ' 18, וחוות הדעת האקטואריות שצורפו. בנוסף עותר ב"כ הנתבעת גם להפחתת קצבת שרותים מיוחדים (לפי שעור של 100%) בסך 387,088 ש"ח. קיצבת שירותים מיוחדים שולמה לתובעת אך הופסקה לאחר שהתובעת בחרה בקצבת ניידות. לטענת ב"כ הנתבעת לאור ההסכם שנחתם בנובמבר 1999 ע"י הביטוח הלאומי עשויה התובעת להיות זכאית לקצבת שירותים מיוחדים בנוסף לקצבת נכות כללית וניידות. הואיל ואין ודאות שקצבת שרותים מיוחדים תשולם בפועל לתובעת ראוי לקבוע שסכום זה יישמר בידי הנתבעת בצרוף הפרשי הצמדה וריבית עד שתפנה התובעת לביטוח הלאומי לבירור זכאותה ביחס לקיצבה זו. סה"כ סכומי קיצבאות הביטוח הלאומי (שרותים מיוחדים + נכות כללית + ניידות) הוא: 1,127,853 ש"ח. לאחר הפחתת סכום זה מסה"כ הנזק של התובעים, יתרת הנזק היא: 4,207,996 ש"ח, בתוספת 13% שכ"ט עו"ד: 547,039 ש"ח, מ.ע.מ.: 92,997 ש"ח, ובסה"כ : 4,848,032 ש"ח.

לב. לגבי קצבת השרותים המיוחדים בסך 387,088 ש"ח על התובעת לפנות בתוך ארבעה חודשים ממועד מתן פסק הדין בתביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה בנכותה לקצבת שירותים מיוחדים, בצרוף חוות הדעת של המומחה הרפואי ד"ר עצמון צור ותשובותיו לשאלות ההבהרה. על התובעת להמציא העתק התביעה שתגיש לביטוח הלאומי, וכן העתק פניותיה למוסד לביטוח לאומי, ישירות לב"כ הנתבעת, ולהביא לידיעת ב"כ הנתבעת כל תשובה וכל פניה שתקבל מן המוסד לביטוח לאומי. אם ידחה המוסד לביטוח לאומי את תביעת התובעת להכרה בנכותה לקצבת שירותים מיוחדים, תשלם לה הנתבעת את הסכום של: 387,088 ש"ח, בתוספת 13% שכ"ט עו"ד, ומ.ע.מ על שכר הטירחה, בצרוף הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד הפרעון בפועל. אם תוכר תביעת התובעת לקצבת שרותים מיוחדים באופן חלקי, תשלם לה הנתבעת את השווי היחסי. אם תהא בענין זה מחלוקת בין הצדדים, יהא כל צד רשאי להגיש לבית משפט זה בקשה מתאימה למתן הוראות. אם לא תפנה התובעת למוסד לבטוח לאומי בתוך עד ארבעה חודשים ממועד מתן פסה"ד בתביעה להכרה בזכאותה לקצבת שרותים מיוחדים, תהא הנתבעת פטורה מלשלם לתובעת את הסכום של 387,088 ש"ח (נכון להיום).

לג. מן הסכום של 4,848,032 ש"ח יש להפחית את התשלומים התכופים לתובעת בסך 1,028,332 ש"ח (לפי ע' 18 בסיכומי ב"כ הנתבעת), כך שהיתרה שעל הנתבעת לשלם לתובעת היא: 3,819,700 ש"ח. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום של 3,819,700 ש"ח, כשהתשלום מבוצע במשרד ב"כ התובעת ונושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ככל שביצעה הנתבעת תשלומים תכופים לתובעת לאחר מועד הגשת סיכומיה (6.9.2000), רשאית הנתבעת להפחיתם מן הפיצוי שעליה לשלם לתובעת, בצרוף הפרשי הצמדה למדד (בלי ריבית) לגבי כל אחד מתשלומים תכופים אלה ממועד תשלומים בפועל עד היום, ככל שאכן בוצעו תשלומים כאלה לאחר מועד הגשת סיכומיה של הנתבעת.

לד. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת את אגרת המשפט ששילמה התובעת בסך 687 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום: 10.11.96 עד הפרעון המלא בפועל. את יתרת אגרת המשפט תשלם הנתבעת ישירות לקופת בית המשפט לפי דרישה שתמציא מזכירת בית המשפט ישירות למשרד ב"כ הנתבעת.

הנתבעת גם תשלם לתובעת את שכרו של העד וולדימיר רויאך בסך 350 ש"ח, כפי שפסקתי בע' 17 לפרוטוקול, וכן תשא הנתבעת בהוצאות המהנדס יהושוע מועלם (עדות + חוות דעת), הוצאות עדותה של גב' מענית שלזינגר, וכן הוצאות חוות הדעת של מר קצין, וגב' יעל גולד. אם תהא מחלוקת בין ב"כ הצדדים לענין שיעורן של הוצאות אלה, יוכל כל צד להגיש בקשה מתאימה לביהמ"ש.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונת דרכים ילדים

  2. תאונת דרכים עם ילדים

  3. תאונת דרכים קשה של ילדה

  4. פגיעה קשה של ילד בתאונה

  5. תאונת דרכים ילדה פגע וברח

  6. תאונת דרכים ילד בן 8

  7. תאונה של ילד בחוג שחיה

  8. תאונת דרכים ילדה בת 4

  9. תאונת דרכים ילדה בדואית

  10. תאונת דרכים קטין פלשתינאי

  11. תאונת דרכים ילד בן שנה וחצי

  12. שינוי בהתנהגות הילד לאחר תאונה

  13. פגיעה נפשית של ילדה בתאונת דרכים

  14. תאונה במתחם פעילות ג'ימבורי לילדים

  15. פגיעה נפשית של ילד לאחר תאונת דרכים

  16. קטיעת חלק מהאצבע של ילדה בתאונת דרכים

  17. ? תאונת דרכים ילד - האם גם ההורים זכאים לקבל

  18. ילד בן 12 פגיעה קשה מאוד בתאונת דרכים

  19. פחד אצל ילד להיפרד מההורים לאחר תאונה

  20. תאונה של ילד בזמן הפסקה בבית ספר – פיצויים

  21. זעזוע מוח אצל ילדים בעקבות תאונת דרכים

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון