סכיזופרניה בגלל תאונת דרכים

התובעת נפגעה בשתי תאונות דרכים. המומחה ציין כי לאור התסמינים שעליהם מדווח והתמונה הקלינית, סביר לראות את מצבה כשלב התחלתי של מחלת הסכיזופרניה. המבחנים הפסיכודיאגנוסטיים תומכים לטענתו בכך. המומחה ציין עוד שברקע ההתפתחות ההפרעה הקשה בשנים האחרונות קיימת היסטוריה של מיקוד יתר ודרך לביטוי מצוקות נפשיות באמצעות הגוף- הפרעה אישיותית סומטית, שביטוייה קיבלו תאוצה בעקבות תאונות הדרכים. המומחה הוסיף שהוא אינו מבחין במרכיב של PTSD. בפרק הסיכום והדיון ציין המומחה כי "החוויה הסובייקטיבית של התובעת מהתאונות אינה של טראומה שסיכנה את חייה וקיומה. ממכלול הסמפטומים של הפרעת עקה בתר חבלתית אני מוצא רק את סימפטום ההימנעות המתבטא בצמצום ונסיגה. סימפטום זה יכול גם להיות ביטוי של דכאון וגם להופיע כתסמין מוקדם בהתפתחות מחלת הסכיזופרניה. ניתן לשער ששנים של עיסוק בבעיות רפואיות חוזרות של כאבי ראש, בטן ואפיזודות של חום, כולל אישפוזים חוזרים, הביאו איתם היווצרות דפוס פנימי בו יש נטיית יתר פסיכולוגית לבטא מצוקה באמצעות תלונות גופניות המוכרות לה. לא ניתן להסביר את ההתנהגות ההימנעותית המומחה פירט כי "מחלת הסכיזופרניה אינה נגרמת בדרך כלל ע"י אירוע חיצוני מוגדר ובודד, אלא מתפתחת על רקע של מרקם גורמים תורשתיים, גופניים וסביביתיים. במקרה שלנו לא נצפו סימני המחלה לפני תקופת התאונות אם כי היו מיחושים גופניים שלא נמצא להם הסבר. לא ניתן לראות את התאונות כגורם או סיבה למחלתה אך גם אין לשלול את האפשרות שלתאונות יש חלק בהוצאת המחלה הנפשית מהכוח אל הפועל וכך הן פעלו כזרז באפשרות להתפתחות תהליך מחלה גלוייה. בכל מקרה יש לראות את משקלן של התאונות להתפתחות מצבה הנפשי כזניח ביותר". על יסוד ממצאיו קבע המומחה כי לתובעת נכות נפשית בשיעור של 40%, בהתאמה לסעיף 34ד'-ה' לתוספת לתקנות. המומחה הוסיף כי שיעור הנכות עלול להיות גבוה יותר בעתיד. עוד הוסיף כי לדעתו משקלן של התאונות זניח ביותר בגרימת הנכות הנפשית, ולהערכתו של המומחה שיעור הנכות בעקבות התאונות הינו 5%, לפי סעיפים 34 א' עד ב'. להערכת המומחה טיפול פסיכולוגי שיקומי עשוי להטיב את מצבה של התובעת, ואולי אף למזער את נכותה, ואולם סביר ששיעור נכותה יישאר ניכר. הצורך בטיפולים אינו נובע מתאונות הדרכים. הנתבעים טענו בסיכומיהם שאין לאמץ את השכר הממוצע במשק כבסיס השכר, וזאת על רקע מחלתה הנפשית של התובעת. ההנחה המקובלת בחישוב נזקיהם של קטינים הינה כי אלמלא התאונה היה שכרה של התובעת עומד על השכר הממוצע במשק (ראו למשל את פסק הדין בע"א 10064/02 מגדל נ' רים אבו חנא, פ"ד ס (3) 13). בית המשפט פסק כי שיש לחרוג במידת מה מההנחה האמורה. לתובעת נקבעה כאמור נכות רפואית גבוהה בתחום הנפשי. כפי שציין המומחה בתחום הפסיכיאטרי, לא נצפו סימני המחלה לפני תקופת התאונות אם כי "היו מיחושים גופניים שלא נמצא להם הסבר". בית המשפט ציין כי כפי שניתן ללמוד מחוות דעתו של המומחה בתחום הפסיכיאטריה, אך גם מחוות דעתו של המומחה בתחום הנוירולוגיה, ניתן לאתר בעברה של התובעת סימנים לבעיות נפשיות עוד לפני תאונות הדרכים, אשר לא טופלו בשל סירובה של האם, כפי שעולה מהחומר הרפואי. ציוניה של התובעת בבית הספר בשנים שקדמו לתאונה, כפי שתוארו על ידי המומחה בתחום הנוירולוגיה, היו נמוכים, והם עשויים לרמז על בעייה קודמת. התחום הנפשיסכיזופרניהתאונת דרכים