החלטה: השאלה המשפטית: 1. זכות החזרה של קרנית על פי סעיף 9 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: החוק) היא השאלה אשר תעסיק אותנו בהחלטה זו. כבר נציין כי חבותה של קרנית נקבעה במקרה הנוכחי בהסכמה, ולכן השאלה המרכזית לדיון הינה זכות החזרה של קרנית (במסגרת הודעת צד ג'). נסיבות המקרה: 2. ביום 23/5/98 נפגע התובע כהולך רגל בכביש הראשי ליד כפר כאבול, עת פגע בו רכב נהוג ע"י הנתבע מס' 1, (להלן: "ריאן או "הנהג"). ריאן נהג ברכב, על פי טענתו, ברשות בעליו /צד ג' מס' 2, חמו מנשה (להלן: "מנשה"). לרכב לא היה ביטוח על פי פקודת ביטוח רכב מנועי המכסה את השימוש ברכב הנ"ל. על כן הופנתה התביעה של התובע כנגד הנהג ברכב וכן נגד קרנית. קרנית הגישה הודעת צד ג' הן כנגד הנהג והן כנגד הבעלים ו/או מתיר השימוש. 3. על פי החלטתי, פוצל הדיון, כך שתחילה נשמעו ראיות הצדדים בשאלת החבות על פי חוק הפלת"ד לרבות זכות החזרה של קרנית על פי סעיף 9 לחוק. בתום ישיבת ההוכחות ב- 18/9/03 סיכמו הצדדים את טענותיהם, ודחיתי למתן החלטה. חבותה של קרנית על פי סעיף 12(א)(2) לחוק: 4. כפי שכבר צויין לעיל, אין חולק שבזמן השימוש שנעשה ברכב הנ"ל לא היה ביטוח חובה כדין. בפתח ישיבת ההוכחות הודיע עו"ד שור, ב"כ קרנית, כי קרנית מודה בחבותה על פי החוק כלפי התובע ועל כן נשמעו הראיות רק בשאלת זכות החזרה. ראיות הצדדים והתשתית העובדתית: 5. מוסכם על כולם כי בזמן השימוש שנעשה ברכב הנ"ל על ידי ריאן לא היה ביטוח חובה כדין. אין מחלוקת שריאן נהג ברכב בזמן ארוע התאונה. אין מחלוקת שריאן היה עובד במוסך אשר שייך לשני שותפים, כאשר אחד מהם הוא מנשה. 6. הנהג טען כי הוא עשה שימוש ברכב הנ"ל ברשות מעבידו, הרבה פעמים, וידע כל הזמן שלרכב יש ביטוח. מעולם לא עלתה השאלה האם לרכב הנ"ל יש ביטוח אם לאו, ותמיד אותו נהג קיבל את הרכב ברשות מעבידו ונהג בו בידיעה ברורה כי יש לרכב ביטוח. בפועל הוא לא בדק את קיום הביטוח וסמך על כך כי יש לרכב ביטוח. מנשה טען כי הרכב כלל אינו שלו. הוא הבהיר כי נכנס כשותף למוסך כאשר הרכב כבר היה שם והוא מהווה בעצם גרוטאה. הוא לא נתן שום רשות לאף אחד לנהוג ברכב. הוא מפנה לכך שריאן עשה ברכב שימוש ללא רשות ועובדה כי הוגש נגדו תיק פלילי בגין התאונה בה היה מעורב. בין היתר צויין בפרק העובדות של אותו אישום שהשימוש שעשה ריאן ברכב היה ללא רשות מבעליו. 7. בניגוד לטענתו של עו"ד שור, ב"כ קרנית, כי אין רלוונטיות לשאלה אם הנהג ריאן ידע או לא ידע אודות קיום או העדר ביטוח לרכב, (וכפי שאבהיר להלן) יש חשיבות לשאלה זו במישור המשפטי. על כן, יש הכרח לקבוע עובדתית על סמך הראיות שהובאו האם הנהג ידע או לא ידע שאין ביטוח לרכב הנ"ל. 8. על סמך הראיות שהובאו בפניי ולאור הטענות שהעלו הצדדים הגעתי למסקנה כי הרכב הנ"ל נמסר לריאן לשימוש, ברשותו של מנשה . כמו כן, אני קובע כי הרכב היה בבעלותו של מנשה (יחד עם שותפו אבי) וכי מנשה ידע כי לרכב הנ"ל אין ביטוח. אני קובע גם שריאן, עת נהג ברכב ביום ארוע התאונה, לא ידע וגם לא היה סביר שיידע שאין לרכב הנ"ל ביטוח. 9. עדותו של ריאן בבית המשפט עשתה עלי רושם אמין, ולא כך הוא הדבר בכל הקשור לעדותו של מנשה אשר היתה מלאה סתירות ותהיות. ריאן הבהיר בעדותו בבית המשפט כי המדובר ברכב פורד שנת ייצור 1983 בצבע אדום אשר עבר תהליך צביעה במוסך עצמו. אבי (השותף של מנשה) צבע את הרכב הנ"ל וכן נעשתה עבודת פחחות. מנשה עצמו היה דואג למלא דלק ברכב. הרכב עצמו היה במוסך ונעשה בו שימוש כל אימת שהובא רכב מקולקל לתיקון ואז הרכב הנ"ל היה נמסר בידי אותו לקוח לשימושו עד לסיום התיקון ברכבו. המפתחות היו במשרד והיו זמינים לעובדי המוסך. ריאן דחה בלעג את טענתו של מנשה שהרכב היה גרוטאה ולא תקין כלל וכלל. הוא הוסיף וציין כי לרכב הרכיבו 4 גלגלים חדשים והוא היה תקין ב - 100%. לעניין טענת מנשה שהוא איננו הבעלים של הרכב וכי היה מדובר בגרוטאה, הריני דוחה טענה זו, שכן הוכח בדיוק היפוכו של דבר. קביעה זו מסתמכת לא רק על עדותו המהימנה של ריאן, אלא גם על חקירתו של מנשה בבית המשפט. מנשה העיד בבית המשפט כי כאשר נכנס כשותף במוסך הנ"ל היה הרכב הנידון בשטח כשהוא במצב של גרוטאה. מנשה הבהיר כי "גרוטאה", משמעותה רכב ללא טיפול, זרוק במשך 3 שנים וסגור בתוך מחסן ועל פניו נראה בלתי ניתן לשימוש. הוא הדגיש כי לא נתן ללקוחות להשתמש ברכב הזה וכי הרכב היה ללא ביטוח וללא טסט. בחקירתו הנגדית הופנה מנשה לעדות שמסר במשטרה ובה ציין שהוא הבעלים של המוסך, כאשר בין היתר יש את הרכב נשוא הדיון וכי הוא ציין כי הרכב שייך לו אישית ואז הוא הכחיש שהוא אמר משפט זה. הודעתו במשטרה הוגשה ללא התנגדות וסומנה מוצג נ/1. לעניין היות הרכב גרוטאה, הדגיש שוב מנשה כי הרכב היה לא בטיחותי לחלוטין וכי למרות שהוא לא מכונאי הרי על פניו ניתן לראות שהרכב לא ניתן לשימוש. כנגד כך נשאל מנשה לגבי דוח בוחן משטרתי אשר בדק את הרכב וקבע כי הוא תקין ואז השיב כי הבוחן אומר את דעתו ואילו מנשה אומר את עדתו שלו. לשאלה הנוספת שהופנתה למנשה ולפיה כיצד ייתכן שרכב גרוטאה (כהגדרתו של מנשה) הצליח להגיע מהמוסך עד לכביש הראשי בכפר כאבול, מרחק נסיעה של עשרות קילומטרים , הוא ענה שכנראה הנהג ריאן היה לו מוסך פרטי עם חומרים שהוא גנב מאצלו! תשובה זו לא ברורה מבחינת מנשה לשאלה שהוצגה לו. ההיגיון מלמד שרכב שהוא גרוטאה כפי שתיאר אותו מנשה לא יצליח לנוע אפילו מטרים ספורים מהמוסך. עובדה זו, מנגד, מתיישבת עם גירסתו של ריאן שמדובר ברכב תקין לחלוטין שעבר צביעה ועבודת פחחות ואף הורכבו לו 4 גלגלים חדשים. האם התיר מנשה לריאן לנהוג ברכב? 10. ריאן העיד כי הוא עשה שימוש ברכב הנ"ל הרבה פעמים וכי תמיד הדבר נעשה בהסכמה וברשות הבעלים, אבי ומנשה. אמנם באותו יום שישי לא ביקש ריאן רשות מיוחדת ממעבידו, אך הוא עשה כן, כיוון שהוא קיבל רשות כללית ולא מסוייגת ליום מסוים לעשות שימוש ברכב הנ"ל ולנהוג בו מחוץ למוסך. ריאן גם הבהיר כי לא פעם נמסר הרכב הנ"ל לשימוש לקוחות שהביאו את רכביהם לתיקון במוסך. מנשה טען כי לא נתן רשות לריאן לנהוג אך עדות זו נדחית על ידי, הן לאור עדותו המהימנה של ריאן והן לאור קביעתי שעדותו של מנשה בלתי מהימנה לאור הסתירות שהצבעתי עליהם לעיל. האם ידע ריאן כי אין ביטוח חובה לרכב הנ"ל? 11. אני קובע בזאת כי ריאן לא ידע שלרכב הנ"ל אין ביטוח וגם מוסיף וקובע כי בנסיבות העניין לא היה סביר שידע שאין ביטוח. ריאן העיד באופן ברור כי הרכב הנ"ל היה בשימוש משך זמן, לא רק על ידו, אלא גם על ידי לקוחות אחרים וזאת ברשות הבעלים. ריאן עצמו איננו יודע קרוא וכתוב והוא ראה מול עיניו רכב שכולם נוסעים בו וגם רכב שעבר תיקון ופחחות וצבע והרכבת 4 צמיגים חדשים ומילאו אותו דלק לרבות ע"י מנשה ושותפו אבי ולכן הוא הניח כי יש לרכב הנ"ל ביטוח. תשתית ראייתית זו הביאה אותי לקביעה שבפועל הוא לא ידע כי אין לרכב ביטוח ובנסיבות העניין גם לא סביר היה שידע שאין לרכב הנ"ל ביטוח. פועל אשר במהלך ביצוע עבודתו השוטפת עושה שימוש ברכב של מעבידו ורואה בפניו רכב תקין לחלוטין שעבר תהליך של צביעה והרכבת צמיגים חדשים ונמסר ע"י בעליו ללקוחות של מוסך לשימושם, אך סביר שיניח, בהנחה טבעית, שלרכב יש ביטוח. אותו נהג שלא יודע קרוא וכתוב, לא בדק עובדתית אם יש ביטוח וגם אם היה בודק כנראה שלא היה מבין כלום מהמסמכים והוא סמך על המצג של המעביד שהרכב תקין לחלוטין ויש לו ביטוח. המסגרת הנורמטיבית בכל הקשור לזכות החזרה על המשתמש ועל מתיר השימוש: 12. סעיף 9 לחוק מסביר את עניין זכות החזרה וקובע בזו הלשון: "9. זכות חזרה (א) מי ששילם פיצויים המגיעים לפי חוק זה לא תהא לו זכות חזרה על אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה זולת הזכות לחזור על אחד מאלה: (1) מי שאינו זכאי לפיצויים כאמור בסעיף 7; (2) מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה, למעט מי שהיה לו ביטוח שנתי שתקפו פג תוך 30 יום לפני התאונה. (3) בעל הרכב או המחזיק בו כאמור בסעיף 7א. (ב) ............................. (ג) ............................." 13. מבלי להרחיב את היריעה יתר על המידה, אציין באופן כללי כי חוק הפלת"ד אשר קבע שיטה של אחריות מוחלטת ללא כל זיקה לאשם, כולל קביעת מנגנון ביטוח כפוי, קובע את העיקרון שמי שמשלם פיצויים על פי החוק, אין לו זכות חזרה על אדם אחר. יחד עם זאת, סעיף 9 לחוק הפלת"ד אשר חוזר על עקרון כללי זה, מסייג אותו בשלושה מקרים מוגדרים: המקרה הראשון, זו הזכות לחזור על מי שאינו זכאי לפיצויים כאמור בסעיף 7 לחוק. המקרה השני, הזכות לחזור על מי שאין לו ביטוח על פי הפקודה. המקרה השלישי , הינו הזכות לחזור על הבעלים של הרכב או המחזיק בו, כאמור בסעיף 7 א' לחוק. 14. זכותה של הקרן, אשר שילמה פיצוי לנפגע, לחזור על הבעלים או מתיר השימוש אשר התיר לאחר לנהוג ברכב ביודעו שאין לרכב ביטוח - ברורה וזאת לאור ההוראה הברורה בסעיף 9 א'(3) לחוק. השאלה המעניינת והראויה לדיון הינה מה דינו של המשתמש ברכב אשר עשה בו שימוש ברשות מבעליו מבלי שאותו משתמש ידע שאין לרכב ביטוח חובה. מה הנפקות של מרכיב הידיעה של אותו משתמש בכל הקשור לזכות החזרה של קרנית על פי החוק? 15. האם זכאית הקרן לחזור על מי שנהג ברכב בנסיבות המתוארות בסעיף 7א' לחוק, מקום בו נפצע בתאונה אדם שלישי והקרן פיצתה אותו? לכאורה עומדת לקרן ההוראה הקבועה בסעיף 9 (א)(2) לחוק המעניקה לה את הזכות לח זור על "מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו לא מכסה את החבות הנדונה" - ולא היא. זכות החזרה בנסיבות המתוארות בסעיף 7 א' לחוק מתמצית בהסדר הקבוע בסעיף 9(א)(3) ובו בלבד. מקום בו התיר הבעלים לאחר, במודע, לנהוג ברכב בלא ביטוח והנוהג עצמו לא ידע על דבר היעדר הביטוח וגם לא סביר היה שיידע - קמה לקרנית זכות חזרה על בעל הרכב או המחזיק בו מכוח הוראת סעיף 9(א)(3) לחוק. הוראה זו אינה באה בנסיבות מיוחדות אלה להוסיף על הוראת סעיף 9(א)(2). מסקנה זו מוצדקת מבחינת העניין והיא אף מתיישבת עם אופיו של ההסדר המשפטי המתואר בסעיף 9 לחוק הפיצויים - ובמיוחד עם אופי הזיקה שבין הוראת החזרה לבין ההוראות הבאות לשלול את הזכאות לפיצויים במקרים המפורטים בסעיף 7 לחוק. 16. סעיף 9(א)(1) לחוק מורה כי משלם הפיצויים זכאי יהיה לחזור על אחרים החייבים בפיצויים לפי החוק כאשר אלה נמנים על משוללי הזכאות לפיצויים המנויים בסעיף 7 לחוק, לאמור, מי שגרם לתאונה במתכוון, או עשה שימוש ברכב ללא רשות, או כשאין לו רישיון לנהוג בו, מי שהרכב שימוש אותו לביצוע פשע ומי שנהג ברכב ללא ביטוח - למעט מי שעה כן בנסיבות המתוארות בסעיף 7א'. בעל הרכב או המחזיק בו , שהתיר, במודע, לאחר לנהוג בו ללא ביטוח, משולל גם הוא זכאות לפיצויים אם נפגע בעצמו. משוללי הזכאות לוקים על פי החוק בשתיים: ראשית, הם עצמם אינם זכאים לפיצויים מכוח החוק, ושנית - הקרן זכאית לחזור עליהם אם שילמה לאחרים פיצויים בגין תאונה שנגרמה בנסיבות שבהן היתה נשללת מן המשתמש ברכב זכאות לפיצויים אילו נפגע בעצמו. לעומת זאת, מי שנהג ברכב כשהוא חף מידיעת העדר הביטוח, וגם לא סביר היה שידע על העדר הביטוח, מוצא מגדר משוללי הזכאות לאור הוראת סעיף 7 א' לחוק ואין הוא לוקה לא בשלילת הזכאות ולא בכפיפות לזכות החזרה של הקרן. כשם שהוא זכאי לפיצוי אם נפגע בעצמו - וממילא לא יעלה על הדעת כי הקרן תחזור עליו - כך פטור הוא מזכות החזרה של הקרן אם אחר נפגע בתאונה שהתרחשה באותן הנסיבות. הוא הדיו במי שהתיר לאחר לנהוג ברכב בלא שידע ובלא שצריך היה לדעת כי השימוש ברכב אינו מכוסה בביטוח. 17. אמרו מעתה: הוראת סעיף 9(א)(1) מכוונת כנגד מי שאינו זכאי לפיצויים, כאמור בסעיף 7 לחוק, והנוהג, בהיתר מאחר, החף מידיעה בדבר העדר הביטוח, אינו נמנה עליהם. הוראת סעיף 9 (א)(2), מצידה מכוונת כנגד "מי שאין לו ביטוח" - הלא הוא הבעלים או המתיר שאין לו ביטוח, בין אם נהג בעצמו ובין אם התיר, במודע, לאחר לנהוג ברכבו ללא ביטוח. לעומת זאת, הנוהג שאינו הבעלים, אם נהג ברשות אך בלא ביטוח, נכנס לגדר הוראת סעיף 9(א)(1) - אם נהג בידיעה שאין ביטוח, ויוצא מגדר הוראות סעיף 9 כולו - אם היה חף, סובייקטיבית ואובייקטיבית, מידיעה בדבר חוסר הביטוח. (ראו לעניין זה: - אליעזר ריבלין תאונות דרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים, עמ' 391). יישום הדין על המקרה שבפנינו: 18. לאור הקביעה המשפטית שצויינה בפרק הקודם של ההחלטה, הרי התוצאה האופרטיבית הינה זאת: קרנית חייבת לפצות את התובע בגין נזקיו על פי האמור בסעיף 12 (2) לחוק. הודעת צד ג' נגד צד ג' מס' 1 (הנהג) נדחית. קרנית תשלם לצד ג' מס' 1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 2000 ₪ + מע"מ. הודעת צד ג' של קרנית כנגד מנשה מתקבלת בזאת ומנשה חייב לשפות את קרנית בגין כל סכום שבו תחוייב קרנית כלפי התובע.קרנית