תאונת דרכים - כריתת טחול

פסק דין

1. התובע יליד 15.1.55, טייח במקצועו, תושב תמרה שבעמק יזרעאל. נשוי + 4 ילדים. אשתו עקרת בית. הוא נפגע בתאונת דרכים ביום 7.6.90, בשעה 07.00 בבוקר לערך, כאשר הוסע ברכבו של מעבידו, למקום העבודה. ארעה התנגשות של כלי הרכב בו נסע עם רכב אחר, והתובע נפגע. הוא נלקח לבית החולים "העמק" בעפולה, שם אושפז. בהודעה שמסר התובע לרס"ר צבי שביב, בשעה 10.30, נכתב כדלקמן:

"הבוקר בסמוך לשעה 07.10 אני נסעתי בטנדר פז'ו... ישבתי באמצע בין הנהג לבין נוסע נוסף... הספקנו להתרחק כ - 30 מטר מן הצומת בלבד כאשר אני הבחנתי ברכב פורד טרנזיט בצבע לבן שנסע מנגד תוך כדי החלקה סטה שמאלה לנתיב נסיעה שלנו ותוך כדי כך שכאילו עשה פניית פרסה התנגש ברכבנו. כתוצאה מהתאונה אני נפגעתי בבטן צד שמאל ובחזה וכעת אני מאושפז בבית החולים עפולה... לא הייתי חגור חגורת בטיחות...".

2. כמתואר לעיל, ממקום התאונה נלקח התובע לבית החולים בעפולה. הוא אושפז שם מיום 7.6.90 עד ליום 18.6.90, במחלקה כירורגית ב'. המסמכים הרפואיים מדברים על חבלה בבטן בה נחבל 20 דקות לפני קבלתו לבית החולים בתאונת דרכים. הפגיעה היתה ברום הבטן והתובע התלונן על כאבים דיפוזיים. בקבלתו הוא היה "במצב כללי בינוני. נראה סובל מהכרה מלאה, מתמצא בזמן ובמקום... ראש: ללא סימני חבלה. סימטרי, ללא דפורמציה. אישונים שוים מגיבים לאור ולהתקרבות... צואר: ... אין קישיון עורף... אין הגבלה בתנועה. ב.מ.פ... בדיקה נוירולוגית... ב.מ.פ.".

בדיקות נמצא נוזל חופשי בתוך חלל הבטן והתובע נותח ביום 7.6.90 לשם כריתת הטחול. הומלץ על טיפול בפצע ניקוי וחבישה. הוצאת התפרים נקבעה ליום 15.6.90.

התובע אושפז פעם נוספת בבית החולים בעפולה במחלקה פנימית ב' מיום 24.11.90 עד ליום 28.11.90. היה צורך באישפוז זה בגלל חום וכאבי ראש מהם סבל התובע, אשר התלונן כי 3 ימים טרם קבלתו לאישפוז החל לחוש כאבי ראש פרונטליים, והקיא מספר פעמים. לאחר טיפול בפניצילין ירד חום הגוף, ובמסמכי בית החולים צויין "יש לציין שלחולה כאבים בהנעת עמוד שידרה צוארי, מצב לאחר התאונה. צ. עמוד שדרה - לאחר התאונה נמצא תקין."

כמו כן אושפז התובע בבית החולים בעפולה מיום 4.7.94 עד ליום 10.7.94, במחלקה פנימית ב'. בסיכום האישפוז מתואר כי בתאונת הדרכים עבר זעזוע מוח וכריתת טחול. מינואר 92 החל לסבול מפירכוסים. CT מוח הראה נזק מוחי באזור הפרונטאלי הימני. הוא סובל מהתקפים פעם עד שלוש פעמים בחודש. ביום קבלתו היתה ירידה במצב ההכרה ללא יכולת דיבור. בבדיקה נוירולוגית נמצאה אפזיה מוטורית וסנסורית עם חולשת פלג גוף ימין. ב - CT מוח נמצא אוטם פריטאלי ופרונטאלי אחורי משמאל. דעת הרופאים היתה כי הוא "אושפז בתמונה של CVA עם ירידה קלה בכוח גס מימין ואפזיה".

עוד אושפז התובע בבית החולים "הדסה" בירושלים מיום 20.12.95 עד ליום 2.1.96. בסיכום המחלה של בית חולים זה מיום 2.1.96 מדובר על כך שב - 1990 עבר התובע "תאונת דרכים עם חבלת ראש ואובדן הכרה". לאחר כריתת הטחול הוא החל סובל מהתקפים של פירכוס כללי "שיוחסו לחבלת הראש", 4-6 התקפים לחודש. ביולי 1994 היתה "הופעה חדה של אפזיה גלובלית והמיפרזיס מימין שהותירוהו עם אפזיה קלה והפרעה תיפקודית קלה". התובע טופל בתרופות ובחודשיים שלפני האישפוז, לא סבל מהתקפים של פירכוסים. בהמשך סיכום המחלה נכתב:

"מדובר בחולה בן 40 עם אירועים מוחיים חוזרים שהתקבל לבירור במחלקה נוירולוגית בחשד לאוטמים בגיל צעיר עלתה שאלה של מחלה מיטוכונדריאלית או מחלה וסקולרית אמבולית... בסי.טי מוח - מספר אוטמים בעיקר בפיזור אוקסיפיטלי ופרייטלי... נלקחה ביופסיה..."

הומלץ על בדיקות נוספות וסיכום המחלה אינו מראה אבחנה סופית לגבי האוטמים וסיבותיהם.

3. כאמור, התאונה ארעה בדרך לעבודה, כאשר הוסע התובע ברכבו של מעבידו. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וענינו של התובע נדון בפני הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, וכן בפני הועדה הרפואית לעררים.

הועדה הרפואית קבעה לתובע נכות של 10 אחוזים בגלל כריתת הטחול ובדו"ח מיום 4.9.91 איבחנו הרופאים כי מדובר ב: "מצב לאחר חבלה בראש". עמדה בפני רופאי הועדה הערכה על מצב בטנו של התובע והרופאים קבעו כדלקמן: "הועדה קובעת שמבחינה אורטופדית ונוירולוגית לא נותרה נכות תפקודית. אי לכך הועדה קובעת נכות יציבה בשעור של 10% לפי סעיף 17(ב) וזאת החל מ - 1.5.91. אין מקום להפעיל תקנה 15 מאחר ולא אבד כושר לעבודה".

על קביעה זאת ערער התובע בפני הועדה הרפואית לעררים. רופאי הועדה דחו תחילה את הערעור וקבעו ביום 12.8.92 כי תעמוד בעינה הנכות של 10 אחוזים ואף ציינו כי "אין מקום להפעיל תקנה 15 הנ"ל מסוגל לעבודה". ביום 18.8.93 שונתה קביעה זאת, והרופאים קבעו: "הועדה מפעילה תקנה 15 במלואה לגבי שני הסעיפים שנקבעו נכות לפי סעיף 17(ב) בשעור 10% לצמיתות ונכות לפי סעיף 30(1)ג בשעור 30% לצמיתות. סה"כ נכות לצמיתות בשעור 56% החל 1.1.92. הועדה עיינה במכתבו של ד"ר רשף מיום 25.2.92 ובה צויין כי בתאריך 7.1.92 עבר התקף I של כפיון. אין בתיק נתונים על תדירות עוויתות אך בבדיקת רמת התרופות ניתן לראות כי הנפגע לא קיבל טיפול אנטי-קומבולסיבי בהתייחסות למכתבו של ד"ר רשף ותוצאות בדיקת CT הועדה קבעה את נכותו בגין כפיון החל 1.1.92".

התובע ערער לפני בית הדין האזורי לעבודה בנצרת על קביעה זו של הועדה הרפואית (תיק מספר נז01-217/). הוא טען שמצבו הוחמר וביקש כי יבדקו אותו מחדש. הערעור נדחה (ראה פסק הדין מיום 1.12.97 - נ3/).

קביעות נוספות של רופאי המל"ל לגבי התובע, בכל הקשור לתאונת הדרכים שבעניננו, ניתן למצוא גם בדו"ח הועדה הרפואית לעררים מיום 23.1.97. אף שכאמור, אין זה ברור כלל ועיקר שהתובע נחבל בראשו בתאונה, ההבחנה היתה: "מצב אחרי חבלה בראש". הועדה דחתה את ערעורו של התובע ואישרה נכות של 37 אחוזים לצמיתות, שהועלתה מכח תקנה 15 ל - 56 אחוזים לצמיתות, ובסיכום מסקנות הועדה נכתב:

"לאור הממצאים ודיון בועדה הקודמת ספק רב הוא (ו)כמעט בלתי אפשרי שהנפגע פיתח אוטמים כה רבים במוח בעקבות תאונה כה קלה בראש. אבל אפילו אם נכון הדבר והאיש אכן סובל מכיפיון שלאחר החבלה הרי אין הוא מתמיד (אין COMPLIANCE) בנטילת התרופות כפי שצויין במכתב שחרור בית החולים הדסה. גם תרשים EEG החוזרים אינם תומכים בשכיחות יתר של ההתקפים. לאור כל האמור לעיל הועדה חושבת כי 30% נכות בגין התקפים של כיפיון משקפים נאמנה את אחוזי הנכות שמהתאונה הנדונה (לאור ספקות כה רבים). ולכן הועדה דוחה את ערעור הנפגע".

מצויה בפנינו איפוא, קביעה סופית על פי דין שלפיה בעקבות התאונה נשוא התביעה, לקה התובע בנכות של 30 אחוזים בגלל כפיון, וכן בנכות של 10 אחוזים בגלל כריתת הטחול. סה"כ 37 אחוזים לצמיתות.

4. ביום 7.8.93 פנה התובע אל המוסד לביטוח לאומי וביקש לקבל קצבת נכות כללית. הוא טען כי עקב תאונת הדרכים הוא "מאבד את ההכרה מרגיש בכאבים חמורים מאוד בכל הגוף דבר אשר לא נותן לי להיות שקט". הוא התלונן כי הוא "סובל משיתוק פלג גוף ימין לאחר CVA ב - 7/94 אינו מדבר זקוק לעזרה בהלבשה רחצה אכילה. עבר תאונת דרכים בשנת 1990. סובל מפרכוסים ונזק מוחי הוכח ב CT. טופל בטגרטול ואפונטין. 2 - 3 פרכוסים לחודש".

רופאי המל"ל קבעו לתובע, במסגרת נכות כללית, נכויות אלה: 100 אחוזי נכות בגלל אפילפסיה; 40 אחוזי נכות בגלל דיסארטריה; 50 אחוזי נכות בגלל אטקסיה קשה מימין; 40 אחוזי נכות בגלל אטקסיה קשה משמאל, וכן 10 אחוזי נכות בגלל כריתת הטחול.

האקטואר שי ספיר העריך את התגמולים אותם זכאי התובע לקבל מאת המל"ל (ראה נ4/): בגין נכות כללית - סך של 686,370 ש"ח; בגין שירותים מיוחדים אשר שולמו לתובע תקופה מסויימת ואח"כ הופסקו - סך של 175,305 ש"ח; בגין נכות מהעבודה - סך של 401,647 ש"ח.

5. כאמור, ארעה התאונה ביום 7.6.90. התובענה הוגשה ביום 8.6.94. היא החלה להתברר בפני כב' השופט אריאל, אשר החליט ביום 26.5.98 כי תועבר לדיון בפני כב' השופטת גילאור. בקשה שהגישה הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת רופאי המל"ל, נמחקה. התובע לא ביקש לסתור את קביעת רופאי המוסד, אם כי בא כוחו טען, והוא עדיין טוען, שראוי להגיע למסקנה כי התובע אינו מסוגל לכל עבודה, וזקוק לעזרה מתמדת של צד שלישי וכן לליווי והשגחה משך 10 שעות ביממה.

כב' השופטת גילאור החלה בשמיעת העדויות. היא מצאה "שתשובותיו של התובע בחקירה נגדית אינם משקפים, בשום אופן, את האמור בתצהיר עדותו הראשית"; ציינה את "דבריו המבולבלים, זכרונו הלקוי וכיוצ"ב", וסברה כי "יש טעם ומקום למינוי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי שיקבע גם את שיעור נכותו של התובע וגם האם יש קשר בין התאונה שעבר ביום 7.6.90 לבין מצבו הרפואי." (עמ' 31 לפרוטוקול).

למינוי זה התנגדו שני הצדדים. למרות זאת סברה כב' השופטת גילאור כי המינוי דרוש מפני ש"לא ברור המקור, כפי שנחזה, לכאורה, בהתנהגותו (של התובע - ש.ב.) במתן התשובות בבית המשפט והדברים דורשים חקירה ובירור" (עמ' 33 לפרוטוקול), וכן על מנת "שלבית המשפט יהיו את כל הכלים למתן תשובות לשאלות" הדורשות הכרעה, בדבר נכותו של התובע והקשר בין מצבו לבין התאונה. עוד הסבירה כב' השופטת גילאור, כי המינוי דרוש שכן "נמצא במסקנות המל"ל אשר בועדה הרפואית של נפגעי עבודה העלתה את הספק הרציני הקשור בהופעת הפרכוסים ובמצבו הנוירולוגי של התובע בקשר לתאונת הדרכים אותה עבר כשנתיים קודם לכן, לבין ממצאי המל"ל בנכות כללית שם הועמדה נכותו הרפואית על 100%".

כב' השופטת גילאור מינתה, לאור הנ"ל, את פרופ' מלמד להיות מומחה של בית המשפט, כדי לבדוק את התובע ולקבוע את מצבו. על כך ביקש התובע לערער בפני בית המשפט העליון. הוגשה בקשתו לרשות ערעור ברע"א 3058/99; בבקשה זו ניתן פסק דין ביום 22.3.00, ובו נרשם: "שני הצדדים מבקשים לבטל את מינויו של המומחה הרפואי. ענין לנו בתיק אזרחי, ואין כל סבה שלא להענות לבקשתם המשותפת של הצדדים. התוצאה היא, כי הערעור מתקבל, והמינוי של המומחה מתבטל."

המשך הדיון הועבר אלי; שני הצדדים התמידו בעמדתם שאין הצדקה למינוי המומחה הרפואי ולסתירת קביעות רופאי המוסד לביטוח לאומי. נשמעו הראיות. הן כללו את המשך עדותו של התובע, שלא היתה אמינה בעיני, ובמצב דברים זה יש לפסוק את הדין.

6. השאלה הראשונה ענינה הנכות הרפואית המחייבת, לגבי התובע. מצויות בפנינו שתי קביעות שניתנו על ידי רופאי המוסד לביטוח לאומי. האחת באשר לנכות מעבודה בגין התאונה, הקובעת נכות של 37 אחוזים לצמיתות. השניה בגין נכות כללית, פרי מצבו של התובע עקב התאונה ועקב האוטמים מהם החל לסבול מאז ינואר 1992 ולפיה לתובע נכויות מצטברות בשיעור כולל של 240 אחוזים, ובאופן משוקלל, נכות של 100 אחוזים.

ברי, כי הקביעה המחייבת בעניננו, היא זו של הועדה הרפואית לנפגעי עבודה, שקבעה נכות של 37 אחוזים בגין התאונה. קביעה זו ניתנת לסתירה, אם בית המשפט התיר "להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו." (סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975-). נראית לי עמדתה של כב' השופטת גילאור, כי במקרים חריגים, יכול בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור, אף מיוזמתו, גם אם מי מהצדדים לא ביקש זאת. אולם, בעניננו, הקובע בקשר לכך הוא פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 3058/99 הנ"ל, שלפיו בוטל מינויו של המומחה הרפואי פרופ' מלמד, ונחסמה הדרך לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי, בגין נכות מעבודה, לגבי התובע.

הערכת הפיצויים תיעשה איפוא על יסוד הקביעה כי עקב התאונה נגרמה לתובע נכות רפואית בשיעור של 37 אחוזים, בגין אפילפסיה, ובגין כריתת הטחול.

7. לטענת התובע, מאז התאונה מיום 7.6.90 אין הוא עובד, וגם לא יצא לעבודה, ולו ליום אחד. כנזכר לעיל, עדותו אינה אמינה בעיני. בעדותו בפני כב' השופטת גילאור, הוא אישר כי יצא לאתרי עבודה של הקבלן אבו אידריס, ובעוד הפועלים עבדו באתרים אלו, הוא ישב שם באפס מעשה. המסמכים נ2/ ונ6/ מאשרים כי התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה על פגיעה בעבודה מיום 7.1.92 אולם ביום 14.4.92 הגיע התובע למשרדי המוסד, תלש וקרע את המסמכים, טען כי מצבו נובע מתאונת הדרכים משנת 1990, ובכך מנע את הטיפול בתביעתו.

הערכתי היא כי גם לאחר התאונה נשוא התביעה, יצא התובע לעבודה מדי פעם, וכי התאונה נשוא התביעה, והנכות שבעקבותיה, (37 אחוזי נכות רפואית; 56 אחוזים לאחר תקנה 15), אין בהן כדי לפגוע באופן מלא בכושר העבודה וההשתכרות של התובע.

הנכות הרפואית היא בשיעור של 37 אחוזים. בהתחשב בעיסוקו של התובע, ניתן להעריך כי הנכות התפקודית עולה לכדי מחצית כושר ההשתכרות. הערכה זו תואמת באופן חלקי גם את קביעת רופאי המוסד לביטוח לאומי, באשר לכלל מגבלותיו של התובע, במסגרת נכותו הכללית. מבין 240 אחוזי הנכות, ניתן ליחס לתאונה 110 אחוזים, היינו כדי 46 אחוזים מכלל מגבלותיו.

8. עובר לתאונה עבד התובע כטייח אצל הנתבע. במרץ 1990 השתכר 1,206 ש"ח. באפריל השתכר 1,028 ש"ח. במאי השתכר 788 ש"ח. אותם 1,206 ש"ח ממרץ 1990, עולים כיום לסכום של 3,257 ש"ח.

מאז התאונה חלפו 133 חודשים. אניח כי שלושה חודשים לא יכול היה התובע לעבוד כלל, ההפסד בגין תקופה זו הוא 9,771 ש"ח. משך 130 חודשים נוספים נגרעה מחצית השתכרותו, ההפסד הוא 211,705 ש"ח. עד גיל 65 שנה, לפני התובע תקופה של 222 חודשים. המקדם הוא 170.21. ההפסד לעתיד הוא 277,187 ש"ח.

כאמור לעיל, התובע אינו אמין עלי. הוא לא הראה כל הוצאה בעבור עזרת צד שלישי. אף אם מצבו הכללי כיום מצדיק עזרה כזו, ההיקף נראה לי מצומצם, והצורך אינו נובע אך ורק מחמת נכותו שבתאונה. לנכותו גם השפעה מסויימת, אם כי קטנה, לגבי הצורך בהסעות. אעריך נזקיו בנידון זה, עקב התאונה, באופן גלובלי, לסכום של 80,000 ש"ח.

9. מתקבלת הערכת נזקים זו:

נזק בלתי ממוני - לפי נכות של 37 אחוזים, תוך לקיחה בחשבון שמא את כל ימי האשפוז של התובע ניתן לקשור, אולי בדוחק, לתאונה, סכום של 98,266 ש"ח.

הפסד מלא בעבר, סכום של 9,771 ש"ח.

הפסד חלקי בעבר, סך של 211,705 ש"ח.

הפסד השתכרות בעתיד, סכום של 277,187 ש"ח.

היזקקות לעזרת צד שלישי, סכום של 40,000 ש"ח.

סך הכל, מתקבל סכום של 676,929 ש"ח.

10. יש להפחית תגמולי מל"ל. תגמולי הנכות הכללית עולים לסכום כולל של 686,370 ש"ח. תגמולים אלה משולמים לתובע עבור כלל מגבלותיו, 240 אחוזי הנכות שנקבעו לו, אך לתאונה יש לזקוף רק את המשולם בעבור האפילפסיה ועבור כריתת הטחול. כאמור לעיל, נכויות אלה עולות לכדי 46 אחוזים מן הנכויות הכוללות בהן לוקה התובע, מכל מקור שהוא. הניכוי יעמוד איפוא על סכום של 315,730 ש"ח ליום 31.5.2001.

11. להפסדים בעבר יש להוסיף ריבית ממחצית כל תקופה עד היום. לניכוי יש להוסיף ריבית והצמדה מיום 1.6.01 עד היום. את היתרה תשלם הנתבעת לתובע, בצירוף הוצאות המשפט שנגרמו לו וכן שכר טרחת עורך דין ומע"מ.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מהי תאונת דרכים ?

  2. פגיעה בתאונת דרכים

  3. תביעת תאונת דרכים

  4. נפגעי תאונות דרכים

  5. תאונת דרכים פגע וברח

  6. תאונת דרכים מיניבוס

  7. תאונת דרכים עולה חדש

  8. תאונת דרכים - גרירה

  9. תאונת דרכים לפני גיוס

  10. תאונת דרכים אחרי חניה

  11. תביעה בגין תאונת דרכים

  12. תאונת דרכים עוזר חשמלאי

  13. תאונת דרכים פגיעה במוח

  14. תאונת דרכים תאונת עבודה

  15. תאונת דרכים - כריתת טחול

  16. תאונת דרכים ג'יפ

  17. תאונת דרכים קרע במיניסקוס

  18. סוגי תאונות דרכים

  19. תאונת דרכים פיזיותרפיסטית

  20. תאונת דרכים עם עגלה

  21. תאונת עבודה רתך - תאונת דרכים

  22. פגיעה מכסה מנוע - תאונת דרכים

  23. תביעת מיטיבים – תאונת דרכים

  24. הסעה בשכר תאונת דרכים

  25. תאונת דרכים עובד תעשייה אווירית

  26. טריקת דלת תאונת דרכים

  27. תיק אפס - תאונת דרכים

  28. דיכאון עקב תאונת דרכים

  29. מכות יבשות תאונת דרכים

  30. תאונת דרכים של תושב זר

  31. מכות יבשות בתאונת דרכים

  32. תאונת דרכים של טרמפיסט

  33. תאונת דרכים פגיעה בכתף

  34. תאונת דרכים קשישה בת 82

  35. תאונת דרכים פגיעה באצבע

  36. תאונת דרכים של בעל ואישה

  37. תאונה בדרך לעבודה של הבעל

  38. תאונה בדרך מהעבודה לרופא

  39. תאונת דרכים של בחור ישיבה

  40. שאלת עצם קרות תאונת דרכים

  41. תאונת דרכים אדם בן שבעים

  42. תאונת דרכים עם ג'יפ מסחרי

  43. סיוטים העקבות תאונת דרכים

  44. תאונה עם מנוף תאונת דרכים

  45. גורם זר מתערב תאונת דרכים

  46. תאונת דרכים קטלנית ברוורס

  47. תאונת דרכים קשה נער בן 16

  48. תאונת דרכים צומת רמת אפעל

  49. פיצוץ מיכל דלק תאונת דרכים

  50. התחשמלות מהווה תאונת דרכים

  51. חבלה גולגולתית בתאונת דרכים

  52. תאונת דרכים במהלך חיפוש חניה

  53. תאונת עבודה משאבת בטון – תאונת דרכים

  54. לידה מוקדמת עקב תאונת דרכים

  55. צניחת עפעף עקב תאונת דרכים

  56. תאונת דרכים אישה פנסיונרית

  57. ניסיון התאבדות בתאונת דרכים

  58. גרסאות סותרות לתאונת דרכים

  59. כוויות בעור עקב תאונת דרכים

  60. פגיעת ראש חמורה בתאונת דרכים

  61. דלדול שרירים עקב תאונת דרכים

  62. פגיעה של אב ובנו בתאונת דרכים

  63. תאונה בעצירה לפני הכניסה לצומת

  64. תאונת דרכים נהג שרשיונו נפסל

  65. ערעור על פסק דין תאונת דרכים

  66. אשפוז בהרצפלד לאחר תאונת דרכים

  67. שינוי התנהגות לאחר תאונת דרכים

  68. תאונת דרכים מתנדב במשמר האזרחי

  69. נקע חוזר בכתף עקב תאונת דרכים

  70. חובת הגשת עזרה לאחר תאונת דרכים

  71. תאונת דרכים קטלנית התנגשות בעץ

  72. דימום תת דוראלי עקב תאונת דרכים

  73. ענישה מחמירה למניעת תאונת דרכים

  74. טריקת דלת על אצבע - תאונת דרכים

  75. סטיה מהדרך לעבודה - תאונת דרכים

  76. קרעים בגידי הכתף עקב תאונת דרכים

  77. תאונת דרכים עקב חניה אסורה בכיכר

  78. אובדן כושר עבודה עקב תאונת דרכים

  79. תאונת דרכים 12 טיפולי פיזיותרפיה

  80. תאונה בדרך מהעבודה לבית של ההורים

  81. קשר בין אפילפסיה לבין תאונת דרכים

  82. הפניה לפיזיותרפיה לאחר תאונת דרכים

  83. תאונת דרכים - תשלומים בגין הוצאות חד פעמיות

  84. הודעה כוזבת על תאונת דרכים במשטרה

  85. טיפול רפואי רשלני לאחר תאונת דרכים

  86. כניסה לצומת באור צהוב - תאונת דרכים

  87. מימון טיפול רפואי לנפגע תאונת דרכים

  88. שרירים מתוחים בעורף לאחר תאונת דרכים

  89. פניה לחדר מיון שבוע לאחר תאונת דרכים

  90. פגיעה קשה בתאונת דרכים של אישה מבוגרת

  91. ? הגדרת תאונת דרכים – מה ההגדרה של תאונת דרכים

  92. תאונת דרכים נגרר / פסקי דין גורר נגרר

  93. תאונה בדרך לעבודה - סטיה מהדרך המקובלת

  94. תשלום על מצבה - כיסוי הוצאות מצבה - תאונת דרכים

  95. האם פגיעה בזמן תדלוק מהווה תאונת דרכים

  96. כמה מקבלים על שברים בצלעות בתאונת דרכים

  97. תאונת דרכים בעת בעצירה לפני הכניסה לצומת

  98. תלונות פסיכוסומאטיות בעקבות תאונת דרכים

  99. תאונת דרכים – הפרעה בתנועות לסת הפרעה בתחושה בלסת

  100. שני נתיבים שהופכים לנתיב אחד - תאונת דרכים

  101. האם פריקת מטען מלט מיכלית מהווה תאונת דרכים

  102. עובד שלא מסוגל לחזור לעבודה לאחר תאונת דרכים

  103. שבר בעצם האף ושפשופים במותניים עקב תאונת דרכים

  104. תאונת דרכים: האם הנתבע פנה בדרך נמהרת ורשלנית ימינה

  105. תאונת הדרכים נגרמה כתוצאה מפתיחתו הפתאומית של מכסה מנוע

  106. תאונת דרכים: אי התאחות עצם הזרוע עם התהוות מפרק נד מדומה

  107. תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה הכניסה ללוד, בסמוך לכיכר

  108. מחלוקת על תיאור השניות הבודדות שלפני קרות ההתנגשות בתאונת דרכים

  109. תביעה כספית בגין תאונת דרכים שארעה בכיוון יציאה משער נמל תל אביב

  110. בעקבות תאונת דרכים אובחן כסובל מחבלות במצח משמאל והתלונן על חבלת ראש

  111. תאונת דרכים: הפרעת דחק בתר חבלתית בדרגת חומרה בינונית תסמינים דיכאוניים משניים

  112. תאונת דרכים: מטטרסלגיה עם חוסר חיבור של שברים במטטרסים 2-4 והשטחה של הקשת הרחבית

  113. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון