תאונת דרכים פגיעה תפקודית

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מתאונת דרכים כהגדרתה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה (להלן "החוק").

השאלה שהתעוררה כתוצאה מפגיעה בתאונת דרכים היא, האם הנכות הרפואית הצמיתה, כפי שנקבעה ע"י הוועדה של המוסד לביטוח לאומי והמחייבת עפ"י החוק, פגעה בכושר תפקודה והשתכרותה של התובעת, ואם פגעה, עד כמה פגעה ובהתאם לכך יש לקבוע מהי דרגת נכותה התפקודית של התובעת, אם בכלל. לטענת ב"כ התובעת נכותה התפקודית עולה על דרגת נכותה הרפואית ועל כן מבקש הוא להעמיד את הנכות התפקודית על 20%. לעומת זאת ב"כ הנתבעת עומד על טענתו כי נכותה הרפואית הינה בשיעור של 5% כקביעתו של ד"ר סלעי, וכי אין בה כל נכות תפקודית. לשיטתו גם אם יקבע אחוז שיעור נכות רפואי אחר, הרי שבכל מקרה אין בנכות זו כדי להשפיע על תפקודה של התובעת.

עובדות התאונה:

התובעת ילידת 1974. ביום 20/3/95 בשעה 00:30 לפנות בוקר בהיותה בחזרה מעבודתה התובעת נהגה ברכבה מסוג סיטרואן (להלן "הרכב") שהיה מבוטח אצל הנתבעת בביטוח חובה. הנתבעת היא מבטח כהגדרת המונח בחוק ביטוח רכב מנועי ובמועד הרלבנטי לתאונת הדרכים היתה המבטחת כדין של הרכב בביטוח חובה. התובעת איבדה שליטה ברכבה והתהפכה תוך כדי נסיעתה (להלן - תאונת הדרכים פגיעה תפקודית). כתוצאה מתאונת הדרכים פגיעה תפקודית נגרמו לתובעת נזקי גוף.

התובעת פונתה ממקום התאונה לחדר מיון בבי"ח מאיר בכפר סבא, שם טופלה טיפול ראשוני ושוחררה לאחר מספר שעות.

כעולה מהרישום בתעודת השחרור של ביה"ח מ- 20/3/95, התובעת שוחררה כשהיא במצב כללי טוב בהכרה מלאה, וכי הינה מתהלכת, כן נמצאה רגישות במישוש האחורי של הצואר, תנועות בע"ש ובגפיים שלמות והומלץ לה על 2 ימי מנוחה, צוארון רך, וטיפול נגד כאבים לפי הצורך. התובעת הופנתה לטיפול רופא המטפל במרפאה אורטופדית.

באותו היום כעבור מספר שעות התובעת חזרה שוב לחדר מיון והתלוננה על כאבים ביד שמאל. לאחר שנבדקה שוחררה לביתה עם המלצה על טיפול תרופתי נגד כאבים, וניתנה לה חופשת מחלה ל- 12 ימים. בתאריך 21/3/95 התובעת נבדקה ע"י רופאת קופ"ח ונמצא כי הינה סובלת מצליפת שוט בעמוד השדרה ומחבלות בשרירים בכתף שמאל וירך ימין. התובעת קיבלה 12 יום מנוחה וכן תרופות להרגעת הכאבים. גם לאחר שחרורה מחדר המיון התובעת המשיכה להתלונן על כאבים ובעטיים פנתה לרופא המטפל בקופ"ח והופנתה ע"י הרופא המטפל לטיפולי פיזיוטרפיה. התובעת עברה סידרת טיפולי פיזיוטרפיה (כרטיס טיפולים נ/5/א) ואולם לאחר שסיימה סידרה ראשונה של טיפולים המשיכה להתלונן על כאבים ועל כן הופנתה לסדרה נוספת שבעקבותיה השתפר מצבה הרפואי, אך עדיין לטענתה המשיכה לסבול מכאבים ומוגבלת בתנועותיה. התובעת קיבלה 12 יום מנוחה וכן תרופות להרגעת הכאבים.

עובר לתאונה עבדה כמלצרית. בתאריך 14/1/96 התובעת פנתה לרופאת המשפחה ד"ר בלום, והתלוננה כי אינה יכולה לעבוד בעבודת המלצרות . בעקבות כך הופנתה לרופא תעסוקתי לבחינת כושרה התפקודי. התובעת נבדקה ע"י ד"ר דנון רופא תעסוקתי ועל פי ממצאיו שהועלו על מכתב שהופנה למקום עבודתה במלון "שרתון" ציין כי התובעת מסוגלת להמשיך ביום עבודה מלא בעבודתה הנוכחית אך בישיבה ועמידה לסרוגין.

מצבה הרפואי של התובעת:

בהיותה של תאונת הדרכים פגיעה תפקודית גם תאונת עבודה, התובעת פנתה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לדמי פגיעה ולקביעת נכות. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה. התובעת נבדקה ע"י ועדה רפואית של המלל אשר קבעה כתוצאה מתאונת הדרכים פגיעה תפקודית נכות זמנית בשיעור של 50% מ 95 / 5 / 24 עד 23/8/95, ושיעור של 20% מ 8/95 ועד 1/12/95 ושיעור /של 10% נכות לצמיתות בגין הגבלות בתנועות הגב התחתון ו-5% בגין הגבלות ותנועות הצואר.

מאחר והועדה לא מצאה סעיף המתייחס להגבלות בשיעור 5% בעמוד השדרה הצווארי אזי הוחלט למנות לצורך כך ועדה מורחבת. ועדה זו המליצה כי התובעת תיבדק ע"י ועדת רשות לפי תקנה 15 לביטוח לאומי. ועדה זו המליצה על הגדלת השיעור הנכות הרפואית לפי תקנה 15 ב 25%. הנתבעת הגישה בקשה לסתור את חוו"ד מל"ל ע"י מומחה רפואי שימונה ע"י ביהמ"ש, בטענה כי התובעת לא הציגה בפני המל"ל את התיעוד הרפואי לגבי כאביה בגב ובעיות אורטופדיות שהיו לה קודם לכן בעת שירותה הצבאי.

בית המשפט קיבל את בקשת הנתבעת ומינה את ד"ר סלעי רופא מומחה בתחום האורטופדיהֵ וזה קבע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות רפואית בשיעור 5% לצמיתות. התובעת עתרה לפסילת חוו"ד של ד"ר סלעי.

בית המשפט נתן החלטתו לגבי חוו"ד של ד"ר סלעי וקבע כי קביעתו של ד"ר סלעי לעניין הנכות אינה מתקבלת וכי קביעת המל"ל היא אשר תקבע, וזאת על פי קביעתו של ד"ר סלעי , כי אין במסמכים שלא צורפו כדי להשפיע על מצבה הרפואי של התובעת.

הצדדים היו חלוקים בנוגע לשיעור הנכות הרפואית. הנתבעת טוענת כי הנכות הרפואית צריכה להיקבע עפ"י חוו"ד של ד"ר סלעי בשיעור של 5%.

ואילו לטענת התובעת חוו"ד המל"ל היא אשר קובעת בענינינו לאור החלטת בית המשפט ונימוקיו לדחות את חוו"ד ד"ר סלעי. נוכח החלטתי הרי שהנכות הרפואית היא זו שנקבעה ע"י הוועדה של המל"ל בשיעור 14.5% לצמיתות.

נכות תפקודית

גדר המחלוקת:

השאלה המתעוררת היא, האם הנכות הרפואית הצמיתה, כפי שנקבעה ע"י הוועדה של המוסד לביטוח לאומי והמחייבת עפ"י החוק, פגעה בכושר תפקודה והשתכרותה של התובעת, ואם פגעה, עד כמה פגעה ובהתאם לכך יש לקבוע מהי דרגת נכותה התפקודית של התובעת, אם בכלל. לטענת ב"כ התובעת נכותה התפקודית עולה על דרגת נכותה הרפואית ועל כן מבקש הוא להעמיד את הנכות התפקודית על 20%. לעומת זאת ב"כ הנתבעת עומד על טענתו כי נכותה הרפואית הינה בשיעור של 5% כקביעתו של ד"ר סלעי, וכי אין בה כל נכות תפקודית. לשיטתו גם אם יקבע אחוז שיעור נכות רפואי אחר, הרי שבכל מקרה אין בנכות זו כדי להשפיע על תפקודה של התובעת.


פגיעה תפקודית:

מעדות התובעת עולה כי הינה סובלת מכאבים בגב התחתון, מתקשה להרים דברים כבדים, אינה יכולה לשבת רצוף מבלי לשנות את התנוחה מידי זמן קצר.

לגרסת התובעת מאז התאונה ועד היום נזקקה לטיפולי פיזיוטרפיה וכירופרטיקה בכדי להקל על כאביה, וכי היא נעדרת מעבודתה פעמים בשבוע לצורך קבלת טיפולים.

כאמור, עובר לתאונה עבדה באופן ארעי כמלצרית ואולם מקצועה הקבוע ע"פ השכלתה הוא במחשבים. החל מאוגוסט 1999 התובעת החלה לעבוד בחב' קונקסנט כמתכנתת בתחום המחשבים, ועדיין עובדת שם כיום ומשתכרת ש"ח כ- 13,800 ש"ח נטו לחודש. לדברי התובעת עבודת המחשבים כרוכה בישיבה ממושכת, לטענתה היא אינה יכולה לשבת לאורך זמן, אלא צריכה לשנות תנוחה מפאת הכאבים, דבר המגביל את כושר תפקודה וגורם לפגיעה בשכרה ובקידומה בעבודה. התובעת אשר לא עבדה במחשבים לפני התאונה, אזי מקצוע שרכשה בזמן התאונה אך עבדה ועובדת בו כיום, הרי שהשאלה היא עד כמה התאונה פגעה בכושר השתכרותה ביחס לכושר השתכרותה אלמלא התאונה.

דא עקא שהתובעת לא הוכיחה כל פגיעה בהשתכרותה. עפ"י הנתונים שהובאו בפני. הישגיה המקצועיים מעידים על יכולתה הגבוהה ותפקודה הרגיל. השכר אותו מקבלת התובעת הינו שכר גבוה כ 13,845 ש"ח בהתאם לשכר המקובל בענף זה.

התובעת לא הוכיחה כי פגיעה זו מפריעה באופן משמעותי ובאופן ממשי לתפקודה ולרמת השתכרותה. לא שוכנעתי כי נכותה הרפואית גרמה לפגיעה תפקודית משמעותית.

ע"א 646/77 לוי נ. עמיאל שם נאמר:

"הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואית אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של כושר לבצע עבודה, הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו. יש שהפגיעה בגופו של הנפגע אינה חמורה כלל, אך בגינו אינו מסוגל הניזוק להמשיך בעיסוקו, ולהפך יתכן כי הפגיעה חמורה ובכל זאת מסוגל הניזוק להמשיך בעיסוקו בלא כל הגבלה".

לתובעת נכות משוקללת בשיעור של 14.5%. אולם הרופא התעסוקתי ד"ר דנון מצא כי לנכות זו אין השלכה תפקודית מיידית בקובעו בדו"ח כי התובעת מסוגלת לעבוד יום עבודה מלא ובלבד שעבודתה תשולב ישיבה ועמידה לסרוגין, הרי בראיה כוללת אין הצדקה לקבוע הפרעה תפקודית לטווח ארוך.

בנוסף, התובעת הציגה עצמה כמי שמתקשה ומוגבלת פיזית. ואולם, מנגד העידה בפני הגב' הדס מילור, שהזדמנה ביחד עם התובעת לאחר התאונה לטיול להודו ונפאל ששולב בתוכו הליכה רגלית ומאמץ לא מבוטל. ע"פ עדותה של העדה הדס, הטיול כלל עליה להרים גבוהים, הליכה ממושכת ברגל, שייט סירות, שינה בשק שינה. עוד העידה הדס כי הנהר בו שטו היה גועש לפרקים והצריך אותם להיות חגורות בחגורות הצלה על פלג גופם העליון וכן לחבוש קסדות, והיה צורך באחיזה חזקה בסירות ומאמץ לא מבוטל. העדה העידה כי התובעת השתתפה בטיול נטלה חלק במאמץ שהיה כרוך בו באופן רגיל ובלתי חריג.

לא הובאה בפני כל ראיה לבד מהאמור בעדותה של התובעת, התובעת עובדת בחברת מחשבים, לא הובאה הוכחה לכך שיש לה בעיות תפקודיות בפועל, התובעת לא פוטרה או נמנעה מלהתקבל לעבודה על רקע בעיותיה הפיזיות.

ניתן לקבוע כי כושר השתכרותה של התובעת לא נפגע. כרגע אין לה כל נזק מוכח, אך יש צורך לקחת בחשבון את הסיכון להפסד השתכרותה בעתיד.

הפסד השתכרות לעתיד:

בהתחשב בנכות הרפואית, ובעובדה שלא בהכרח תהיה ירידה ביכולת ההשתכרות יש לקבוע במקרה זה, סכום גלובלי ולא חישוב אריטמטי. יום לאחר התאונה ועד היום לתובעת לא היתה כל מניעה תפקודית לחזור ולעבוד. ב"כ התובעת טוען כי יש להעמיד את הפסדי ההשתכרות לעתיד של התובעת על בסיס 20% נכות תפקודית ועל בסיס שכר, ובסה"כ מגיע לתובעת פיצוי בסכום של 1,396,662 ש"ח.

הנתבעת טוענת כי אין מניעה רפואית כי התובעת תמשיך בעבודתה ועל כן אין לפסוק לה פיצוי בגין ראש נזק זה. הנתבעת הציעה לפצות את התובעת בסכום גלובלי בסך של 30,000 ש"ח.

במקרה הנדון התובעת לא הביאה ראיה רלוונטית ובעלת משקל שהיה בה כדי להוכיח את רמת השתכרותה ללא המום שנגרם עקב התאונה.

ועל כך אומר קציר:

"הפסד ההשתכרות איננו נמדד עפ"י ההפרש שבין מה שהשתכר הניזוק לפני התאונה ומה שהוא משתכר או יכול להשתכר אחרי התאונה. קנה המידה הוא ההפרש שבין מה שהניזוק היה משתכר אחרי התאונה אילמלא המום וכמה הוא משתכר או עשוי להשתכר במומו".

ולפיכך לא ניתן לפסוק לה בראש נזק זה פיצוי עפ"י חישוב אריטמטי כי אם פיצוי גלובלי. התובעת נולדה בשנת 1974 ולפיכך תגיע לגיל 65 בשנת 2039, יש לחשב הפסד ההשתכרות לעתיד במשך 456 חודשים לפי משכורת ברוטו ולפי מקדם היוון מחזורי 271.890268 המגיעים לכדי 775,656 ש"ח. בראש נזק זה זכאית התובעת ל- 20% הסכום המקסימלי. סה"כ מגיע לתובעת בראש נזק זה סכום של 155,131 ש"ח.

מתוך סכום זה יש לנכות את תגמולי ביטוח הלאומי אותם יש להפחית מן הפיצוי המגיע לתובעת ב- 85,995 ש"ח בשערוך להיום.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של 69,131 ש"ח כל התשלומים הנ"ל ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום מתן פסק הדין.

הנזקים המוערכים לפיכך:

כאב וסבל:

כאב וסבל על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים - 1975, נקבע בחוק כי כאב וסבל מורכב מאחוז הנכות הרפואית, ימי אשפוז בבית-חולים וגיל התובעת.

הנכות במקרה הנדון הנו 14.5% לצמיתות.

התובעת זכאית לפיצוי עבור כאב וסבל בהתאם לשיעור נכותה הרפואית 14.5% לפיכך הפיצוי בגין ראש נזק זה יעמוד על 23,986 ש"ח.

הנכות במקרה הנדון הינו 14.5% לצמיתות.

התובעת זכאית לפיצוי עבור כאב וסבל בהתאם לשיעור נכותה הרפואית 14.5%

לפיכך הפיצוי בגין ראש נזק זה יעמוד על 23,986 ש"ח.

הפסדי השתכרות בעבר:

הכנסותיה של התובעת עפ"י תלושי המשכורת (נ / 23 ) גדלו לאחר התאונה, ועל כן לא נגרם כל נזק בשכרה.

התובעת לא הוכיחה כל הפסדים בעבר, משהוברר כי התובעת שבה לעבודתה זמן קצר לאחר התאונה, והכנסתה לא פחתה כתוצאה מהתאונה, התובעת לא הוכיחה את הפסדי השכר שנגרמו לה לאחר התאונה.

ועל כן מקובל עלי טענות הנתבעת כי לא נגרם לתובעת כל הפסדי שכר בעבר.

התובעת טוענת להוצאות בגין עזרת הזולת. הנתבעת טוענת כי אין לפצות את התובעת מאחר ולא תבעה זאת בכתב התביעה אלא רק בסיכומיה, ומה גם שלא הובאו קבלות, וכן לא הובאו למתן עדות נותני העזרה.

התובעת בשל מצבה נזקקה לעזרתם של האחרים, בשל מוגבלותה ביכולת לבצע פעולות שהין יומיומיות.

בפס"ד סגל נ' שרף נאמר: כי אם נפגע זקוק לעזרה, וקיבל עזרה מקרוב, אין סיבה לשלול מהנפגע את זכותו לקבל פיצוי כספי על כך.

בעניינה של התובעת נטען על ידה כי נזקקה לעזרת שותפיה לדירה ועל ידי אחותה.

בכדי שינתן לתובעת פיצוי בגין העזרה שקיבלה היה על התובעת להוכיח את שקיבלה ע"פ טענתה ע"י ראיות ובמידה ושולם בעדה היה צורך להוכיח את שיעור ההטבה. עובדות אלה או חלקן היו ניתנות להוכחה ע"י עדים והתובעת נמנעה מלהביא עדים שהיו חיוניים במקרה זה לא יצאה ידי חובתה. יש לדחות את דרישתה לתשלום הוצאות העזרה.

נסיעות:

התובעת לא הוכיחה את ההוצאות המיוחדות לדמי נסיעה ובהעדר הוכחה בזו התובעת אינה זכאית לפיצוי במרכיב זה בשל התאונה.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 93,122 ש"ח כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% מסכום הפיצוי שפסקתי לעיל בצירוף מע"מ שישאו הפרשי וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.


לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נכות תפקודית 40%

  2. נכות תפקודית 20 אחוז

  3. שתל עור נכות תפקודית

  4. ערעור על נכות תפקודית

  5. השתלת עור נכות תפקודית

  6. תאונת דרכים פגיעה תפקודית

  7. ערעור על גובה הנכות התפקודית

  8. נכות תפקודית לעובד בעבודה פיזי

  9. תאונת דרכים 100% נכות תפקודית

  10. נכות תפקודית 50 אחוז - תאונת דרכים

  11. נכות תפקודית גבוהה יותר מהנכות הרפואית

  12. ערעור על נכות תפקודית עקב תאונת דרכים

  13. העדר תיעוד אודות מגבלה תפקודית בועדה רפואית

  14. נכות תפקודית פחות מ-50 אחוז - ביטוח לאומי

  15. עבודה שאינה דורשת מאמץ גופני מיוחד דרגה תפקודית ראשונה

  16. חישוב פגיעה תפקודית בכושר ההשתכרות לפי אובדן ההכנסה בפועל

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון