שיתוף בנכסים - חוק יחסי ממון בין בני זוג : בית המשפט דן בבני הזוג שנשאו בשנת 1983, והחוק החל עליהם הוא חוק יחסי ממון בין בני זוג - התשל"ג-1973. בני הזוג לא ערכו הסכם יחסי ממון ביניהם ולכן חל עליהם "הסדר איזון המשאבים", על פי החוק, קרי, לכל אחד מבני הזוג הזכות לקבל מחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג לפי סעיף 6 לחוק, למעט נכסים שאין לאזן את שוויים סעיף סעיף 5 (א) לחוק שנרכשו ערב הנישואין או שנתקבלו במתנה ו/או בירושה במהלך הנישואין, עם פקיעת הנשואין. בית המשפט קבע בפסיקתו כי על אף הוראותיהם של סעיפים 4 ו-5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, ניתן שתיווצר שותפות בין בני זוג מכוח דינים אחרים, עקב מתנה או הסכמה לשיתוף בין במפורש ובין בהתנהגות. נקודת המוצא היא כי בית המשפט יורה על שיתוף בנכסים רק כאשר ניתן לשער כי לכך נתכוונו הצדדים. יש להוכיח כוונת שיתוף בראיה פוזיטיבית של ממש. העולה מכך כי על בית המשפט לתור אחר הכוונה האמיתית של בני הזוג. קרי, האם הוכחה הסכמה אמיתית בין בני הזוג לשיתוף במהלך חייהם, שאז ניתן לקבוע שיתוף גם על בית המגורים הרשום על-שם אחד מבני הזוג אף אם התרומה לרכישה לא הייתה שוות ערך הלכת שיתוף בית מגורים - החמרה עם המבקש לסתור : הלכה פסוקה היא כי בכל הנוגע לבית המגורים מקלה הלכת השיתוף עם בן הזוג הטוען לשיתוף ומחמירה עם בן הזוג המבקש לסתרו. משך הנישואין, היות הנישואין נישואים ראשונים, וקיומם של ילדים משותפים מסייעים אף הם להרים את נטל ההוכחה, הנמוך ממילא, לעניין השיתוף בדירת המגורים הלכת השיתוףבני זוגיחסי ממון