תאונת עבודה משאבת בטון - האם תאונת דרכים ?

באילו תאונות עבודה עם משאבת בטון ניתן להגיש תביעה נגד חברת הביטוח של הרכב ? באילו מקרים ניתן להגיש תביעת נזיקין ? ##תאונת עבודה עם משאבת בטון במהלך פריקת בטון:## בע"א (י-ם) 74/95, שמחון נ. "המגן" חברה לביטוח בע"מ ואח', במהלך יציקת תקרות בטון בעזרת משאבת בטון המותקנת על-גבי משאית, התמוטטה התקרה וגרמה לפגיעת התובעים. ההתמוטטות נבעה מניסור התמוכות במזיד. בדחותו את הטענה כי מדובר בתאונת דרכים, פסק בית-המשפט: יש לראות במי שנפגע במהלך פריקת בטון לפני תיקון מס' 8 כנפגע תאונת דרכים. ואולם, במקרה הנדון, עקב החבלה במזיד, נותק הקשר הסיבתי בין פריקת הבטון לבין קריסת הגג, שכן הקריסה נגרמה עקב פעולת "גורם זר מתערב". המבחן של השכל הישר הוא המכריע במקרים כאלה. הגורם הסיבתי המכריע לענייננו הוא זה של ה"אשם", ולא כל גורם סיבתי פיזי או אחר. הארוע לפני תיקון מס' 8. ##תאונת עבודה עם משאבת בטון - פיצוץ צינור:## ת.א. (שלום – נצרת) 1113/01 יאסין נ. "סהר" חב' לביטוח בע"מ, התובע עבד כנהג ומפעיל משאבת בטון. במהלך העבודה ויציקת הבטון, התפוצץ צינור הבטון שהינו חלק מהמשאבה המובילה את הבטון. על מנת לפרק את הצינור, צריך להרים את הזרוע של המשאבה באמצעות הכח המיכני של מנוע המשאית. בזמן פירוק הצינור החליק התובע על המשטח של המשאבה ונפל וכתוצאה מכך נפגע ביד ימין ובכתף. התובע טען שתי טענות: א. שהמדובר ב"תיקון דרך" ב. ולחילופין, הנזק נגרם כתוצאה מניצול הכח המיכני של הרכב. ביהמ"ש דחה את שתי הטענות וקבע: א. התיקון שביצע התובע לא נועד כדי להפחית סיכון תחבורתי כלשהו או שמטרתו היתה מימוש הייעוד התחבורתי. לפיכך, הגם שאותו תיקון נועד למימוש הייעוד הלא תחבורתי של הרכב, משאינו עונה על היסוד "למטרות תחבורה", אין הוא עונה על ההגדרה הבסיסית שבחוק הפלת"ד. ב. החלקת התובע ונפילתו מעל המשטח או המקום עליו עמד לצורך החלפת הצינור אינה קשורה לניצול הכח המיכני אשר באמצעותו הורמה הזרוע. אמנם בעת התרחשות הנפילה, הזרוע נותרה פתוחה ומורמת ולצורך כך היה צורך בניצול הכח המיכני, אבל החלקתו ונפילתו של התובע אינה נופלת במיתחם הסיכון המשפטי שאותו ניצול כח מיכני יוצר. גם אם נאמר שקיים קשר סיבתי עובדתי, אין ספק שאין קשר סיבתי משפטי בין ההחלקה לבין הרמת הזרוע. גם אם נתעלם מהספק של קיום קשר סיבתי עובדתי בין הרמת הזרוע (ניצול הכח המיכני) לבין הנפילה, הרי ברור שהנפילה נגרמה עקב החלקת התובע וללא שום נגיעה – מבחינת מבחן הסיכון המשולב עם מבחן השכל הישר – לניצול הכח המכני שבאמצעותו הורמה הזרוע. לפיכך נפסק שאין המדובר בתאונת דרכים והתביעה נדחתה. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) תאונת עבודה משאבת בטון - תאונת דרכים ? הינה שאלה אשר נשאלה בבית משפט השלום בנצרת, להלן תקציר נרחב של פסק הדין: העובדות: התובע יליד שנת 1958, הגיש תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונה מיום 03/08/05. התביעה הוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). על פי הנטען בכתב התביעה, במסגרת עבודת התובע ביציקת בטון באתר עבודה הנמצא בסלפית בשטחי הרשות הפלסטינית, פגעה זרוע משאבת הבטון (להלן: "המשאבה") בקו מתח גבוה וכתוצאה מכך קיבל התובע שאחז אותה עת בצינור המשאבה, מכת חשמל, איבד הכרתו ונפל מהפיגום להלן: התאונה התביעה הוגשה כנגד הנתבע מס' 1 כבעלים ונהג המשאבה (להלן: "הנהג") וכנגד שירביט חברה לביטוח בע"מ כמבטחת המשאבה (להלן: "המבטחת").לטענת התובע, לאחר התאונה הועבר לבית חולים אלווטני בסלפית שם שהה יום אחד ולאחריו הועבר לבית חולים רפידיה בשכם בו היה מאושפז עד יום 22/08/05. מיד בתום אשפוז זה אושפז התובע, כך על פי הנטען, בבית החולים סאנט ג'וזף במזרח ירושלים למספר שבועות נוספים לסירוגין לטענת התובע, סבל מכוויות דרגה 3 ברגליו ובעיקר כף רגל ימין וכוויות דרגה 2 בפנים, בצוואר, בחזה וביד שמאל. כן עבר לטענתו, סדרת ניתוחי השתלת עור ותיקון עצמות כף רגל ימין. התובע טוען, כי הוא ממשיך לסבול מכאבים בעיקר בכף רגל ימין עליה אינו מסוגל לדרוך דריכה מלאה, דבר הפוגע בתפקודו ומונע ממנו לחזור לשגרת חייו ולעבודתו. התובע צרף לכתב תביעתו בקשה למינויי מומחים רפואיים בתחום האורטופדיה, הנוירולוגיה, הכירורגיה/פלסטיקה ושיקום. בנוסף, הגיש בקשה לתשלום תכוף על פי סעיף 5 לחוק הפלת"ד אשר נדונה והוכרעה התובע תבע לפצותו בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, הפסד שכר בעבר ואובדן כושר השתכרות, הפסד זכויות סוציאליות כאב וסבל. המבטחת כפרה בחבותה כלפי התובע והכחישה את עצם קרות התאונה, נסיבות התרחשותה, נזקי התובע הנטענים והקשר הסיבתי בינם לתאונה (יצוין כי כתב ההגנה הוגש מטעם המבטחת בלבד אך בהמשך ההליכים ייצג ב"כ המבטחת גם את הנהג ומסמכי בי הדין שהוגשו הוגשו מטעם הנהג והמבטחת גם יחד שניהם יחד ולהלן: "הנתבעים"). המבטחת טוענת בכתב הגנתה, כי התאונה אינה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד כן טענה המבטחת, כי המבוטחים הנקובים בפוליסה לא היו במועדים הרלוונטיים לתביעה בעלים או מחזיקי המשאבה וכי הנהג כלל לא היה מבוטח שלה. לטענת המבטחת, חודשים טרם התאונה נמכרה המשאבה על ידי מבוטחיה ולכן לא היה קיים כיסוי ביטוחי תקף אצלה במועד התאונה. המבטחת, אינה חוזרת על טענות אלו בסיכומיה וכאמור אלו הוגשו מטעם הנתבעים גם יחד. בנוסף, כופרים הנתבעים בנזקים הנטענים. לחלופין טענה המבטחת, כי הואיל והתאונה הינה תאונת עבודה, הרי שאם ייפסק לתובע פיצויי כלשהו יש לנכות ממנו כל סכום שקיבל התובע או היה זכאי לקבל מכל מקור שהוא לרבות המל"ל ביום 14/02/06 התקיים דיון בבקשה התובע לתשלום תכוף, במסגרתו העלה ב"כ הנתבעים טענות באשר להעדר תחולת חוק הפלת"ד ודרכי חישוב הפיצויי לפיו על התובע, בהיותו תושב פלסטיני. לטענתם, צריך לחול בעניין זה הדין הירדני. בהחלטתי מיום 22/02/06 הוריתי למבטחת לשלם למבקש תשלום תכוף בסך 20,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק. בהמשך הגיש התובע בקשה נוספת לתשלום תכוף ולאחר שלא הוגשה תגובת המבטחת לבקשה, גם לא לאחר ארכה שנתתי בעניין, פסקתי ביום 15/10/06, בהעדר תגובת המבטחת, כי עליה לשלם לתובע תשלום תכוף נוסף בסכום של 7,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק. בקשת המבטחת לביטול החלטתי נדחתה לאור הכחשת התרחשות התאונה על ידי הנתבעים וכפירתם בחבות, נקבע התיק לשמיעת ראיות בשאלת החבות תחילה ובשאלה זו בלבד עוסקת החלטתי זו. הנהג, התובע ובנו מר זייד שריף מוחמד אבו לאוי העידו מטעם התובע. מטעם הנתבעים העיד בעל המשאבה, מר חמזה מוגרבי דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את העדויות שנשמעו לפני ואת המסמכים שהוצגו ושקלתי טענות הצדדים, כפי שמפורטות בכתבי בי הדין, אני קובעת שהוכח לפניי, כי התובע נפגע בנסיבות העונות על הגדרת תאונת דרכים, כפי שיפורט. בראשית הדיון אציין, כי הנתבעים לא חזרו על הטענה שהעלה בא כוחם במסגרת הדיון בבקשה לתשלום תכוף בעניין העדר תחולת חוק הפלת"ד על התובע בהיותו תושב השטחים ועל כן איני נדרשת לדון בה. הנתבעים טענו בשעתו אף טענות באשר להעדר תחולת דרך חישוב הפיצוי הקבועה בחוק זה על התובע, אך טענות אלו אין מקומן בשלב זה בו נדונה שאלת החבות בלבד, כי אם בשלב גובה הנזק, היה והנתבעים יעמדו על טענות אלו בכתב התביעה תאר התובע את נסיבות התאונה כך: "ביום... עסק התובע ביציקת בטון באתר עבודה הנמצא בסלפית בשטחי הרשות הפלסטינית, התובע אחז בצינור משאבת בטון מ.ר. 50-782-51 (להלן: "הרכב") ועמד על פיגום כדי לצקת בטון לתוך גדר בגובה 2 מ'. תוך כדי יציקה, ותוך כדי הזזת הזרוע של המשאבה ע"י הנתבע מס' 1 (להלן: "הנהג") באמצעות שלט מרחוק שעמד מחוץ למשאבה, פגעה ו/או התקרבה עד מאוד הזרוע אל קו מתח של חברת חשמל וכתוצאה מכך עבר זרם חשמל אדיר אל המשאבה ואל התובע אשר קיבל מכת חשמל ממנה נפל מעל הפגום תוך שהוא מאבד את הכרתו...". התובע עמד בנטל להוכיח גרסתו העובדתית הנ"ל להתרחשות התאונה בעדותו לפניי שב התובע על עיקרי הגרסה שהעלה בכתב התביעה. עדות התובע לפניי הייתה אחידה ואותנטית ונמצאה אמינה בעיניי. גם בנו של התובע שעבד עמו בעת התאונה (עמ' 17 ש' 11-15) חזר בעדותו על נסיבות התרחשות התאונה כפי שפורטו על ידי התובע (עמ' 16 ש' 25-30). גם העדים הנוספים שהעידו לפניי כאמור, תמכו בגרסת התובע וחיזקו אמינותה בעיניי. הנהג אשר עמד בסמוך לתובע בעת התאונה (עמ' 13 ש' 10 וש' 21-23) אישר בעדותו, כי ראה את התובע עף בזמן שאחז בצינור המשאבה ויצק בטון (עמ' 11 ש' 11-12). הנהג תאר בעדותו את הסיטואציה בה התובע יצק בטון והוא הרים והזיז את זרועות המשאבה על מנת להגיע למקום שהתובע מעוניין ובזמן הזה התקרבו הזרועות לקו החשמל (עמ' 13 ש' 15-17). כן אישר הנהג, כי לאחר שהתובע נפל "היה קצר לשנייה, נעצר החשמל והעירייה של סלפיט אמרה לי שנשרפה היחידה של החשמל בסלפיט..." (עמ' 11 ש' 30-31) ובהמשך "כשהיה את הקצר של החשמל, הצינור נתן תנועה כזאת שהעיפה את הבנאדם לצד של הגדר, נגד הבית אני עמדתי ליד הבית, בין הגדר לבית והוא נזרק החוצה" (עמ' 13 ש' 30-32). הנהג אף טען בעדותו, כי כתוצאה מהתאונה והנגיעה בקו החשמל נותר סימן בזרוע המשאבה "קצת שרוף" גם בעל המשאבה שהעיד לפניי מטעם הנתבעים כאמור, אישר שביום התאונה הביא את המשאבה לאזור בו ארעה התאונה על פי הזמנה (עמ' 22 ש' 15-17) וכי לאחר שארעה התאונה התקשרו אליו והודיעו לו שמישהו באתר נפגע והובהל לבית חולים (עמ' 23 ש' 18-19). עדויות אילו תמכו במעורבותה של המשאבה ושל קו החשמל בתאונה מעל לכל ספק. אף עדותו של עד המבטחת שהייתה עקבית ומהימנה, חיזקה את גרסת התובע. העובדה שבעל המשאבה קבל הודעה על פגיעת התובע לאחר שארעה כטענתו, מחזקת את הטענה למעורבות המשאבה בתאונה שאם לא כן, מה היה הטעם בעדכון בעל המשאבה בהתרחשות התאונה. לולא הייתה המשאבה מעורבת בתאונה, לא היה לבעליה כל קשר ועניין עם התאונה ולא הייתה כל סיבה לעדכנו בדבר התרחשותה הכרעת בית המשפט: לאור האמור אני קובעת, כי גרסת התובע באשר לנסיבות התרחשות התאונה הוכחה. הסתירות בגרסת התובע אליהן מפנה ב"כ הנתבעים בסיכומיו (כגון כיצד הגיע הנהג בבוקר התאונה לאתר או כמה ימים לקחה עבודת בניית הגדר או מי הזמין את הבטון, כיצד הזמין ומי שילם עבורו וכיוצ"ב עניינים שאינם מהותיים לתביעה שלפניי), אינן סתירות היורדות לשורשו של עניין ואשר יש בהן כדי לערער את גרסת התובע, אשר כאמור נתמכה בעדויות של אחרים. הגרעין המרכזי בגרסת התובע הוכח לפני גם העובדה שמעורבות המשאבה בתאונה לא הוזכרה על ידי התובע בבתי החולים בהם אושפז כעולה מהמסמכים הרפואיים לטענת הנתבעים, אין בה כדי לשנות ממסקנתי כאמור. הסיבה העיקרית שגרמה לפגיעת התובע הינה ההתחשמלות ואותה ציין התובע או מי שהביאו לבית החולים בפני הצוות הרפואי. העובדה שהתובע מצא שלא לפרט בבתי החולים את כל השתלשלות הנסיבות שהביאו לפגיעתו ומסר רק את הסיבה הסופית לפגיעתו נראית סבירה בעיניי ואינני סבורה, כי היה מקום לצפות שיפעל אחרת. התובע אינו משפטן ואיני מצפה ממנו להבין את הקשר בין התחשמלותו למעורבות כלי רכב והיות האירוע תאונת דרכים על פי הפסיקה. בסופו של דבר יודע התובע, שפגיעתו אירעה כתוצאה מהתחשמלות, ועל כן אני מוצאת זאת סביר ביותר שרק את זה בחר לציין בפני הצוות הרפואי לאור האמור עד כה התרשמותי היא, כי הליבה של גרסת התובע הייתה אחידה ומהימנה וכי לא נסתרה לכן אני מוצאת לקבלה. לפיכך אני קובעת, כי התובע נפגע כתוצאה מהתחשמלות שארעה עת אחז בצינור המשאבה ובעקבות פגיעת זרוע המשאבה בקו חשמל בזמן הזזתה על ידי הנהג. אם כן, השאלה העומדת להכרעתי כעת, הינה האם נסיבות אלו בהן נפגע התובע מהוות תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד ? ההגדרה הבסיסית של המונח "תאונת דרכים" בחוק הפלת"ד הינה- "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". אציין כבר עתה, כי איני מקבלת טענת הנתבעים בסיכומיהם לפיה התובע לא הוכיח, כי משאבת הבטון הינה רכב מנועי כהגדרתו בחוק הפלת"ד. ההגדרה הבסיסית של המונח "רכב מנועי" בחוק קובעת: "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית...". על פניו המשאבה עונה להגדרה זו (עד המבטחת מר מוגרבי העיד שהגיע לאזור התאונה כשהוא נוהג במשאבה) ולא מצאתי, כי נדרשו ראיות מיוחדות לשם כך. לכן, אני קובעת, כי המשאבה הינה רכב מנועי על פי חוק הפלת"ד אין מחלוקת, כי בעת התאונה לא נעשה במשאבה שימוש למטרות תחבורה (נסיעה) ולכן איננה תאונת דרכים על-פי ההגדרה הבסיסית של המונח תאונת דרכים כאמור. עם זאת, בהגדרת המונח תאונת דרכים, לאחר ההגדרה הבסיסית באות שלוש חזקות מרבות לפיהן, יראו מצבים מסוימים כתאונת דרכים אף אם אינם עונים להגדרה הבסיסית של המונח. אחת מהחזקות החלוטות כאמור ואשר רלוונטית לענייננו קובעת "....יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב ... או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי...". לטענת התובע התאונה בעניינו נכנסת בגדרה של החזקה האמורה בהתאם לקביעת בית המשפט העליון בע"א 7006/97 אדוארד ברקן ואח' נ' עזבון המנוח חאג' מוסא ז"ל ואח', פ"ד נו (1) 776 (להלן: "ענין ברקן" או "הלכת ברקן") בו נדונה תאונה שארעה בנסיבות דומות לנסיבות התאונה בענייננו. גם שם עסק המנוח בעת התאונה בביצוע יציקת בטון והתחשמל כתוצאה מפגיעת המנוף בקו מתח חשמל. למעלה מהדרוש אוסיף, כי בעניין ברקן הסכימו הצדדים, כי משאבת בטון הינה רכב מנועי לרבות המנוף הנתבעים טוענים בסיכומיהם, כי הלכת ברקן איננה חלה בענייננו הואיל והזזת זרועות המשאבה שהביאה לפגיעתן בקו החשמל ולהתחשמלות התובע, נעשתה באופן ידני באמצעות שלט רחוק חיצוני למשאבה ולא על ידי שימוש בכוח המיכני של המשאבה. לפיכך, כך לטענת הנתבעים, לא ניתן לומר, כי התאונה בענייננו ארעה כתוצאה מניצול הכוח המיכני של המשאבה אינני מקבלת טענה זו. ראשית, הנתבעים העלו טענה זו לראשונה בסיכומיהם למרות שכבר בכתב תביעתו טען התובע מפורשות, כי התאונה שארעה לו הינה בבחינת תאונת דרכים בהתאם לקביעת בית המשפט בעניין ברקן, כלומר תוך ניצול הכוח המכני של המשאבה. הנתבעים שידעו, כי טענת התובע הינה שהתאונה נכנסת להגדרה המרבה בדבר "ניצול הכוח המיכני של הרכב" לא פעלו לסתור זאת ולהוכיח טענתם, כי הזזת זרועות המשאבה נעשתה באופן ידני ולא באמצעות ניצול הכוח המיכני. המבטחת אומנם טענה בכתב הגנתה, כי התאונה אינה תאונת דרכים על פי הלכת ברקן אך היא עשתה כן באופן לאקוני, בלתי מנומק ומבלי לטעון, כי התאונה ארעה כתוצאה מהפעלת כוח ידני. גם בהמשך לא העלו הנתבעים את הטענה כאמור ובהתאמה לא הביאו ראיות להוכחתה אלא העלו אותה, כאמור, רק בסיכומיהם בנוסף ועל פי הגיונם של דברים סביר יותר בעיניי, כי הזזת הזרועות, אף על פי שנעשתה באמצעות שלט אלחוטי שאינו מחובר למשאבה, נעשתה תוך שימוש בכוח מנוע המשאבה קרי, תוך ניצול הכוח המיכני שלה. הנהג אומנם העיד, כי כדי להזיז את זרועות המשאבה היה מזיז את הכפתורים בשלט האלחוטי (עמ' 11 ש' 20-23) אולם, עצם הזזת הכפתורים כשלעצמה, איננה גורמת לתזוזת הזרועות. למיטב הבנתי ויותר סביר בעיני, כי נדרש כוח מיכני כלשהו שיגרום לתזוזה המבוקשת וכוח זה מנוצל לכאורה ממנוע המשאבה. הזזת הכפתורים בשלט הנעשית באופן ידני היא בבחינת מתן הוראה לכיוון תזוזת הזרועות בלבד ורק עם ניצול הכוח המכני של המשאבה מתאפשר ביצוע ההוראה זו בפועל והזזת זרועות המנוף, לרבות הרמת המנוף מסקנתי זו מתחזקת מעדות הנהג, כי לאחר שהתובע נפל הוא עצר את המשאבה והלך לבדוק מה קורה איתו (עמ' 11 ש' 11-12). מכך עולה, כי בעת יציקת הבטון והזזת הזרועות בהתאם, המשאבה מונעת. עובדה זו מחזקת מסקנתי, כי הזזת זרועות המשאבה בוצעה תוך ניצול הכוח המיכני של המשאבה. יתרה מכך, הנהג טען בעדותו "במהלך העבודה, הכוח שדוחף את הבטון בתוך הצינורות בזרוע, יכול להזיז את הזרוע בלי שאני יתן (כך במקור) הוראה מהשלט, כמה ס"מ מזיז. יכול להיות שבמהלך העבודה זזה הזרוע כמה ס"מ ונגעה בקו החשמל, זה יכול להיות..." (עמ' 14 ש' 29-31). גם על פי אופציה זו, הזזת הזרועות נעשתה באמצעות ניצול הכח המיכני של הרכב בפסק הדין המנחה בעניין זה קבע כב' נשיא בית המשפט העליון (כתוארו אז) ברק: "......הננו מגיעים למסקנה כי החזקה החלוטה בעניין "ניצול הכוח המיכני של הרכב" מכוונת לכל אותם המקרים בהם הרכב הוא "רב תכליתי". זהו רכב אשר על פי ייעודו המקורי הוא מיועד לא רק לנסיעה (הייעוד התעבורתי) אלא גם לפעולות נוספות - שאינן נופלות לגדר ההגדרה הבסיסית - המנצלות את כוחו המיכני של הרכב....." "והנזק נגרם בניצול הכוח המיכני ליעוד הלא תעבורתי.......". (רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3), 532). ברע"א 6779/97 מנופי יהודה בע"מ נ' מזל - עבודות מתכת, פ"ד נו(1), 721, מבהיר בית המשפט את התנאים לתחולת החזקה כך: "למרות ההרחבה הטמונה בחזקה מרבה זו, אין היא חלה אלא בהתקיים מספר תנאים: ראשית, אין החזקה החלוטה חלה במקרים בהם הנזק אירע שלא עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב אלא כתוצאה מהליך גרימה אחר; שנית, החזקה החלוטה אינה חלה מקום בו הכוח המיכני שנוצל אינו חלק מייעודו המקורי של הרכב; שלישית, החזקה החלוטה אינה חלה אם בעת השימוש וניצול הכוח המיכני לייעוד המקורי הלא תעבורתי, איבד הרכב את ייעודו המקורי התעבורתי (ראה: פרשת עוזר הנ"ל, בעמ' 568) לא זו אף זו: גם בהתקיים תנאים אלה, עדיין נדרש - והפעם במישור הקשר הסיבתי המשפטי - כי הנזק יהא במתחם הסיכון שנוצר עקב ניצול הכוח המיכני בייעוד הלא תעבורתי של הרכב על פי האמור סבורני, כי התאונה בענייננו עומדת בכל התנאים להחלת החזקה האמורה עליה ומשכך יש לראות בה תאונת דרכים. המשאבה נשוא התאונה הינה רכב דו-ייעודי. היא בעלת ייעוד תעבורתי מחד (נסיעה בכביש) ובעלת ייעוד לא-תעבורתי (שאיבת בטון) מאידך. על פי קביעתי, כי התאונה ארעה כתוצאה מנגיעת זרועות המשאבה בקו חשמל בזמן תזוזתן תוך ניצול הכוח המיכני של המשאבה, כמפורט לעיל ברי, כי התאונה ארעה כתוצאה מניצול הכוח המיכני - מנוע המשאבה - שהינו כמובן חלק מייעודה המקורי של המשאבה. כן, לא יכולה להיות מחלוקת, כי בעת שהתרחשה התאונה לא איבדה המשאבה את ייעודה התעבורתי. בנוסף על האמור מצאתי, כי בנסיבות תאונה זו הנזק שנגרם לתובע הינו במתחם הסיכון שנוצר עקב ניצול הכוח המיכני בייעוד הלא תעבורתי של המשאית ומתקיים הקשר הסיבתי משפטי כנדרש. התחשמלות התובע והנזק שנגרם לו כתוצאה ממנה, נמצאים במתחם הסיכון שיוצר ניצול הכוח המיכני של המשאבה לצורך הזזת זרועות המשאבה בעניין ברקן נעשתה הבחנה בין מקרים שנדונו בפסיקה ובהם ההתחשמלות ארעה שעה שהרכב - על כל חלקיו - היה במצב נייח והנגיעה בכבלי החשמל באה מפעולה עצמאית של הנפגע ובהם לא חלה החזקה הנדונה ובין המקרה שנדון בעניין ברקן אשר הדבר המאפיין אותו הוא, כי ההתחשמלות נגרמה מנגיעה בכבלי החשמל על-ידי זרוע המנוף, שהוזזה באמצעות ניצול הכוח המכני של כלי הרכב ולכן הוחלה החזקה. סבורני, כי המקרה שלפניי נמנה עם המקרים מסוג זה שנדון בעניין ברקן הואיל וכאמור ההתחשמלות נגרמה מנגיעת זרועות המשאבה בקו חשמל בזמן שהוזזו באמצעות ניצול הכוח המכני של משאבה כאמור לעיל. לפיכך, גם בענייננו כמו בעניין ברקן יש לקבוע, כי חלה החזקה האמורה סוף דבר: אי לכך, אני קובעת, כי התאונה נשוא תביעת התובע נכנסת להגדרה המרבה למונח תאונת דרכים בדבר ניצול הכוח המכני של הרכב ועל כן הינה בגדר תאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד - הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים משאבת בטוןתאונת דרכיםשאלות משפטיותציוד מכני הנדסי (צמ"ה)תאונת עבודה